>> ירדן ברקת, 26, היא רקדנית להקת בת שבע מאז 2022, ובימים אלה היא משתתפת ב-"ZŌ", יצירתו החדשה של אוהד נהרין לקאסט כפול (מומלץ לצפות בשניהם) שעלתה בבכורה בשבוע שעבר. כמו ביצירות "ממותות", "החור" ו"2019", גם הפעם בחר נהרין בסטודיו ורדה שבמרכז סוזן דלל כמרחב ליצירה – חלל אינטימי וייחודי שמאפשר קרבה בין הקהל לרקדנים ומזמן חוויית מופע יוצאת דופן, הכוללת שיתוף פעולה בין נהרין ובין המוזיקאי והדי.ג'יי תאי רונה שירצו יחדיו חוויית סאונד ייחודית ואימרסיבית ליצירה. בקיצור, אתם צריכים להיות שם.הפרטים והכרטיסים כאן.

>> היא אהבה את תל אביב אול אובר. זאת הייתה העיר של גילה גולדשטיין
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה. העיר של אתי ציקו
>> מסעדה שהפכה לבית ומטע פקאנים לרקוד בו // העיר של זוהר בנאי

1. הברים של פלורנטין

ברים חשוכים עם מוזיקת גיטרות פול ווליום באוויר; בשדרה הכי עמוסה בפלורנטין' תמיד ירגישו לי כמו בית. שם אני הכי אוהבת לשבת עם חברים באמת מדהימים וכל מיני שאריות של סצנת המטאל בישראל. למרות שהרבל בר האגדי שהיה בית שני עבורי, נסגר – תמיד כיף לשבת בסאצ'מו, הברלין והלניז שברחוב ויטל, שלהתיישב שם על הבר לבד ולפתח שיחה עם פרצוף חדש או מוכר גורם לי להתאהב בספונטניות של הלילה כל פעם מחדש.
והכי חשוב לקפוץ לדודות ללחם חביתה חבל על הזמן לא משנה באיזה שעה, אם אתם שם תמסרו ד"ש.
>> ברלין בפלורנטין, ויטל 1 // סאצ'מו בר, ויטל 2 // לני'ס בר, ויטל 7 // הדודות, ויטל 7 תל אביב (פלורנטין)

2. הוטל ססיל

את ההוטל ססיל של קבוצת קזינו סן רמו היכרתי דרך בן הזוג שלי שעבד שם. בכל פעם אחרי החזרות בבת שבע הייתי באה, מתיישבת לו על הבר ומנסה לנשום את האוויר שהוא נושף (בקטע אוהב לא אובססיבי מדי…). על הדרך לאכול משהו טעים מהתפריט המצויין שלהם ולשתות איזה קוקטייל, במקרה הטוב שניים 😉 ככה יצא לי להכיר את הצוות המקסים שעובד שם ולהתלהב מהאווירה כל כך, שגם כשהוא לא עובד אני רוצה ללכת לשם ללרלר עם המלצרים והברמנים.
אברבנאל 52 תל אביב (פלורנטין)

3. הבנדוד

פעם בכמה זמן, כשיש בוקר שבת שנעים לצאת בו מהבית, אני ובן הזוג שלי הכי אוהבים לקפוץ לקפה ובייגל קלאסיאצל הבנדודעל פלורנטין פינת העלייה. משהו בפשטות והשקט שבמקום הופך את הקפה והאוכל לטעים יותר.
פלורנטין 50 תל אביב

4. קליפורניה

משהו בקירות האדומים על הבר למטה תפס אותי חזק עוד כשהמקום נפתח, תמיד אהבתי לשבת שם. בתקופת המלחמה כשגרתי בלוינסקי Platz הייתי באה לשם הרבה כדי לא להיות לבד והתחברתי למקום מחדש, בעיקר לחדר למעלה באירוח חם, חברי ומלא בסטייל של תומר משה, חבר טוב והבחור עם האפרו הכי מגניב שתראו, שעושה קוקטיילים ברמה גבוהה ומלווה את הערב באנרגיות של צחוק ואווירה טובה באמת.
השוק 3 תל אביב (שוק לוינסקי)

5. המבצר

ה"4tress" או המבצר, איך שתבחרו לקרוא לו, הוא מקום חדש של חברים שנפתח בדרום העיר לא מזמן. שם היו האירועים הכי תוססים שהייתי בהם לאחרונה, כמו ערב ג'אם ג'אז שמארח עילאי קדוש מלך הג'אז והרוקנרול, הופעות חיות טורפות, מסיבות עם מוזיקה טובה והייתה אפילו תצוגת אופנה מעניינת. אי אפשר לתאר מה באמת קורה שם, אני אומרת פשוט ללכת ולחוות בעצמכם.
משה מאור 3 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נהרות של חורף בעיר.כשמגיע "חורף" למדינת תל אביב, העיר מתמלאת בנהרות של מים שלא מתנקזים לשום מקום ואני מוצאת את עצמי קופצת בגראנד ז'טה (הקפיצה הזאת בשפגט) מעל נחל לוינסקי או נהר שפירא או כל כביש אחר שהייתי צועדת בו פעם כשהיה יבש. אני לא מחוממת לקפיצות כאלה גדולות על הבוקר, ועם כמה שגשם בישראל הוא ברכה, חייבים לעשות עם זה משהו! גם על שבילי אופניים הנהרות לא פוסחים ואי אפשר ללבוש לבן בחורף יותר! אם אתם שומעים אותי: דחוף לנקז!!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פחות מחפשת את היצירות החדשות. אני אוהבת לרקוד וללמוד בתוך הסטודיו. כאן תמיד אני מוצאת זהב. נהנית מאוד ממופעים של רקדנים יוצרים שסביבי פה בעיר, כמו "מונגר" של ברק מרשל שזכיתי לראות לאחרונה, "וירוס" של הלהקה הצעירה שהיה תענוג לצפייה. אחרי הפצע שהמלחמה השאירה בליבי, גיליתי שמאוד קל לי לפתוח את הלב ולהתמסר למחול גם כצופה ובעיקר כרקדנית. בתור אחת שעובדת עם הגוף ועם הלב כל יום, אחרי כל מה שקרה מצאתי את הפאשן שלי לרקוד מחדש. זו השראה ענקית. בנוסף, לראות את החברים שלי משקיעים מזיעים ויוצרים כל בוקר מחדש, בעיקר עכשיו עם החזרות ל"זו", פותח לי את הלב וממלא אותי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השירים של להקת אלג'יר מאוד ליוו אותי לאחרונה.
שירים של Chris Cornell, בעיקר של הלהקה Audioslave למי שמכיר. באמת ממליצה. גם שירים של Deftones, והמון שירי מטאל, רוק וגיטרות שתמיד יתנו לי כוח. ולא לצחוק עליי – אבל כל שיר של ליידי גאגא יתן לי תקווה לחיים, או לפחות יעלה בי חיוך.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה שפועלת למען שיקום החטופים והחיילים, מטה משפחות החטופים. נט"ל, ואני בטוחה שיש עוד. חשוב לי מאוד לציין את"עומדים ביחד". זוהי לא דעה פוליטית – בסוף כולנו כאן ביחד למרות חילוקי הדעות, ואנחנו צריכים לשאוף שיהיה לכולנו טוב יותר לחיות כאן ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
באופן אישי, אני רוצה לחבק ולהרים לאח שלי הקטן דןברקת(שהוא כבר לא קטן בכלל), לכל חיילי ומשפחות גדוד 46 של חטיבה 401 – פלוגת דינגו החדשה ופלוגת ברקן שלחמה בעזה מתחילת המלחמה. עידו וולך ז"ל, תומר ליבוביץ ז"ל וקנאו קאסה ז"ל – חברים של אחי לנשק שנפלו בעת שירותם, מקום ענק שמור לכם בלבבות של כולנו, סליחה שהגענו למצב כזה. אני רוצה להוסיף ולחזק את משפחות החטופים, החיילים ומשפחותיהם, נפגעי הנובה, המשפחות השכולות, החטופים שחזרו הביתה, ואלו שלא. אני לא יכולה לתאר כמה כוח צריך בשביל להמשיך קדימה.

מה יהיה?
מה יהיה? יהיה טוב. בסוף אנחנו יצור שנועד לשרוד. למדתי בשנתיים האחרונות לחבק יותר ולאהוב את כל האנשים שחשובים לי וסובבים אותי, אחרת אני עלולה להפסיד בגדול. למדתי לחייך יותר ולפתוח את הלב, גם אם זה דורש לשחרר קצת את הברגים שמחזיקים את הקופסא. וגם לצאת ולחיות קצת את הסרט שתמיד אמרו לי שאני חיה בו:) אני ממליצה לנו התל אביבים להשמיע את הקול שלנו, לצאת ולהפגין, להשפיע ולהצביע, לפתוח את הלב, לחבק ולהקשיב יותר. עד שיהיה שינוי אמיתי במדינה שלנו (ולא, אני לא מדברת על מדינת תל אביב), אנחנו יכולים לשנות את עצמנו ולדאוג למקום שבו לכולנו יהיה נעים לחיות.

• העיר שלי
• להקת בת שבע
• מחול
• פלורנטין
• בנדוד בייגל
• קליפורניה
• המבצר

ד"רליאוראביצור היא רקדנית, מורה, אוצרת וחוקרת בתחום המחול, שלקחה חלק בהקמת בית הספר של להקת מחול בת־שבע, והחל מ-2022 גם מנהלת אמנותית את הלהקה. בימים אלו היא מתכוננת להופעות הראשונות של העונה החדשה למופע "וירוס של אוהד נהרין", בביצוע אנסמבל בת שבע (26.9-30.9, כאשר ישנם עוד תאריכים בהמשך), שרצה כבר כמעט 25 שנים, ואם עוד לא ראיתם – אתם באמת חייבים (לפרטים ורכישת כרטיסים. בסרטון: הביצוע מהופעות הבכורה בשנת 2001).

1. שדרות ירושלים

אני מתגוררת בסמיכות לשדרות ירושלים כעשרים שנה, עוברת בין דירות לאורכן. הן מלאות בלכלוך ובאלימות, אבל גם בפנים מחייכות, במטעמים ובתחושת שייכות. יש בהן ערבית ועברית, ולרגעים אפשר לדמיין את מה שהיה יכול להיות בארץ הזו כולה, אם רק היה שלום. יש לי זיקה בלתי מוסברת לפה. השדרה היא מעין השתקפות של מערכת היחסים שלי עם החיים בישראל: מקום אינטנסיבי, רווי חיכוך, מסוכסך. אני שונאת אותו וגם אוהבת אותו. פה אני בבית.

2. סוזן דלל

נווה מדבר שתכנן בגאונות שלמה אהרונסון, עם פכפוכי מים וצל מתוק של עצי הדר. קולות מוזיקה בוקעים מחלונות מוקשתים, רקדניות ורקדנים מזיעים מתהלכים בשבילים, ילדים קטנים נהנים מהאפשרות לרוץ בחופשיות מבלי לפחד מגלגלים. אני מרגישה בת מזל בכל פעם שאני מגיעה לעבודה.
יחיאלי 5, תל אביב

3. בית הספר הפתוח הדמוקרטי

הבת שלנו החלה את שנתה החמישית בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו. במציאות המחרידה שבה שר החינוך מוביל רפורמה אנטי-דמוקרטית במטרה לחזק את הזהות היהודית של התלמידים, אני חייבת לתת מקום של כבוד למוסד פדגוגי שדוגל בשוויון זכויות, ומחנך ילדים לחשיבה ביקורתית וליברלית.
נועם 8, תל אביב

4. פארק המסילה

לא בדקתי, אבל אני מניחה שפארק המסילה מככב בטור הזה (הערת המערכת:בהחלט!). כיפואית הוא שינה את חיי העירוניים, ואני אוהבת את כל התחנות שהוא מציע לי בדרך כמו: עוגת גזר בקפה אליפלט, גלידת שקדים וקינמון בקסטה, פיצה אנשובי בתדר, שעועית ירוקה ברומנו, נגרוני מהברז בנואיבה והרשימה מתמשכת.

5. הרכבת הקלה

בתור הלכנית נטולת רכב, כל מה שברדיוס נעים לצעידה במזג האוויר הלבנטיני הוא הממלכה שלי. הרכבת הקלה שמתחת לביתי הרחיבה את גבולות הממלכה, ופינות חדשות בעיר הפכו ללוויין של השכונה. כל זאת עם מזגן משובח ותדירות כמעט מצוינת. הלוואי שהיתה פועלת גם בשבת.

>>מסעדה נדירה ומקום קדוש לשירים שלא שמענו. העיר של חיים שמש
>>בלאדי מריה ובועה שמרגישה כמו בריחה לחו"ל. העיר של שרונה ברגר

מקום לא אהוב בעיר

אזורים נטולי צל ובמיוחד מעברי חצייה שצריך להמתין בהם לרמזור שממאן להתחלף לירוק.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זה אולי לא עומד בדיוק בהגדרה של ״אירוע תרבות״, אבל עבורי אלו הרגעים בשבוע שהראש מסתדר והלב נפתח: כשאני עולה לסטודיו לשהות עם הרקדנים בחזרות. הם עסוקים ביצירה ובמחקר. מדייקים איכויות, מלאי קשב ונוכחות. בקרוב האנסמבל יעלה עם ההופעות הראשונות לעונה – וירוס האייקונית של אוהד נהרין. שלכל אורכה גם הצופים נדרשים לקשב ונוכחות מוגברים. מתחילתה ועד סופה יש טקסט שמבוסס על המחזה ״העלבת הקהל״ מאת פטר הנדקה, ובאמצעותו ההווה מוטח שוב ושוב בקהל. העבודה הזו לא מאפשרת להתמסר להתענגות פשוטה מהגוף הרוקד ומהקומפוזיציה היפה – יש גם רגעים כאלו, אבל הם נחווים מבעד לתזכורת בלתי פוסקת לבחינה עצמית. תמיד רלוונטי כאן, ועתה אולי יותר מתמיד.

איזו יצירה נתנה לך כח, תקווה, או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "ימים מושלמים" של וים ונדרס. מאז שצפיתי בו, מספיק לי מבט רך אל עבר צמרת של עץ כדי להרגיש את כל הרגשות הגדולים ולראות את כל היופי. להיזכר להתכוון לטוב ולראוי, ולהאמין שיגיעו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בימים אלו?
יש יותר מדי עוולות שזקוקות למענה אקוטי והרבה ארגונים שעושים עבודת קודש. קשה לבחור. אבל אם יש דרך אחת שאני באמת מאמינה בה כדי לדמיין עתיד אחר, היא שותפות יהודית-ערבית. לכן ממש השבוע סופסוף הצטרפתי לתנועת ״עומדים ביחד״. המטרה של התנועה, כפי שמנוסחת באתר, היא "פשוטה ומאתגרת: לבנות רוב חדש בחברה בישראל, שיתמוך בשלום, בשוויון ובצדק חברתי וסביבתי״. אמן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לא רק תל אביביות, צריך להרים לכל מי שמתעקשות ומתעקשים שיהיה פה אחרת. להפסיק את המלחמה האיומה, להחזיר את החטופים, להחליף את הממשלה, לפעול למען חלשים ומוחלשים. בקיצור, לכל מי שלא מוכנה לקבל את המציאות הקיימת ופועלת כדי לשנות אותה.

מה יהיה?
הרבה יותר גרוע ואז שוב טוב.

• העיר שלי
• אנסמבל בת שבע
• להקת בת שבע
• שדרות ירושלים
• סוזן דלל
• פארק המסילה
• הרכבת הקלה
• הצללה

>> רוני הירש, 21, היא אמנית אוטודידקטית המציירת מאז ילדותה המוקדמת ופנתה ליצירה בשנים האחרונות כמקום לעיבוד רגשות ואירועים. בסופ"ש האחרון נפתחה תערוכת היחיד שלה בגלריה ספקטרום (בר יוחאי 20), "שדה כחול". תהליך העבודה על סדרת הציורים נבע מצורך עמוק להביע את רגשותיה בצורה גולמית ובלתי מסוננת על הקנווס. עיבוד הרגשות על הקנווס בשילוב בחירת גודל העבודות מאפשר שבירה של השתיקה שאפפה את חויותיה עד כה.בואו תראו.

>> מוסד בלוינסקי וסטייקהאוס ניו יורקי בישראל // העיר של שי-לי ליפא
>> היכל שבו נרקמים חלומות וגן ילדים פלאי // העיר של מיכל ויץ

1. האטליה

בית הספר לציור ופיסול של אבנר ועותה, המקום בו אני מציירת כבר שלוש שנים. האטליה הוא מקום קסום מלא באמנים מוכשרים והמון השראה.
שביל המרץ 2

2. שושנים

חנות עתיקות קטנה בדיזנגוף, חנות מדהימה עם אוסף פריטים נדיר שקשה למצוא. בגדים, תכשיטים ועתיקות למיניהן מכל מיני מקומות בעולם.
דיזנגוף 234

3. קפה קאנה

קפה חדש עם אווירה טובה. כשקונים אוכל מקבלים ציור קטן על הקופסא שלכם שהבעלים מציירים במקום.
פרנקל 56

4. קפה רות

בגינת רות. קפה מקסים עם אווירה שכונתית בגינה נעימה. כיף לשבת עם חברים.
שולמית 10

5. ג'דיד X פרפל פיג

חנות וינטג'. בגדים מדהימים, מבחר גדול והבעלים של החנות מקסימות!
הרצל 20

מקום לא אהוב בעיר:

יש חוף ליד שדה דוב שפעם היה חוף טבעי ושקט באמצע כל הרעש של העיר, היו בו הרבה צדפים והייתה בו אווירה של טבע מנותק. קראנו לו "החוף הקסום" כשהייתי קטנה, ובשנים האחרונות התחילו לבנות מסביב ולסדר את החוף. למרות שעכשיו יש אליו יותר גישה, הבועה הקסומה שלו קצת נהרסה עבורי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני אוהבת לצפות במחול. לאחרונה צפיתי ב"עבודה אחרונה", "מומו", "שלוש" ו"אנאפאזה". הצפייה במחול מרגשת אותי ומדהימה אותי תמיד. אני לרוב הולכת להופעות מחול עם סבתא שלי ואלה חוויות שמאוד קרובות לי ללב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני אוהבת לקרוא ספרים. אני מוצאת שלווה בקריאה .הספר הכי מרגש שקראתי בתקופה האחרונה היא סדרת הספרים של אלנה פרנטה – "החברה הגאונה". הספר מדבר על חברות בין שתי בנות שגדלות יחד. הקריאה של הסדרה והצפייה בסדרת הטלויזיה של הספר הייתה חוויה מסקרנת עבורי. בספר, המחשבות של הדמויות כתובות בצורה אנושית ואמיתית. אני כותבת יומן מאז שאני קטנה והקריאה של מחשבות של דמות בספר הייתה עבורי חוויה מדהימה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מתנדבת כל שנה במרכז לנפגעות ונפגעי תקיפה מיניתבתל אביב, עוזרת לארגן את הבזאר השנתי שהמכירות בו הולכות לתרומה לעמותה. אני מוצאת את ההתנדבות הזאת משמעותית.

מה יהיה?
מקווה מאוד שהחטופים יחזרו במהרה ושהלחימה הבלתי פוסקת תסתיים בשובם של החטופים הביתה בשלום.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• בתי קפה בתל אביב
• גינת רות
• וינטג'
• שדה דב
• להקת בת שבע

מרינה פוזנר היא יוצרת חוויות, מנהלת אמנותית וחוקרת מעצבת חוויות אכילה, ומתמחה בתהליכי אמנות כמנוע לשינוי חברתי. מעבר לכך, היא גם מלמדת חשיבה יצירתית וביקורתית דרך אמנות ואוכל ומחנכת בחטיבה ובתיכון בביה"ס הדמוקרטי הפתוח ביפו, לצד כתיבה במגזין "פורטפוליו" על אוכל ואמנות. לאחרונה ייסדה את bite, קהילה רב תחומית של נשים יוצרות, ואוצרת את אירועי "מפגשים בקיוסקו" במסגרת אירועי חודש האישה הבינלאומית, שכוללים תערוכה של אמניות bite ואירועים חגיגיים שעוסקים במפגש – מצב שטומן בתוכו אפשרות לחיבור אבל גם להכרה בשוני. כבר הערב (11.3) בקפה קיוסקו (ידידיה פרנקל 31) מתקיים במסגרתו אירוע "ארוחת אהבה", שכולל מפגש ערב של אפרטיבו וניוקי מידי פוזנר בשיתוף משקאות הכרם, לצד ניסוי עם בינה אנושית מאת האמנית תמר ארזי. כל הפרטים לאירוע הזה וגם לאירוע הסגירה של הסדרה ב-28.3 מתחבאיםבקבוצה הפתוחה של הקהילה בפייסבוק, וכדאי לכן להצטרף.

>> מועדון שהוא בית והפינה הכי יפה בתל אביב. העיר של רון מגריל
>> קוקטייל בר משנות ה-50 וחוף להתמלא בו. העיר של לארה סנואו

1. ידידיה

הבן של הקיוסקו קפה. הם יודעים איך אני שותה את הקפה שלי, וגם כשזה ברמן חדש הוא שמח להכין לי בול כמו שאני אוהבת. וגם כי הבעלים לימים הפכו לחברים – את יותם הכרתי מהקפה, ואת תומר בכלל הכרתי מחיי הלילה, עד שקישרתי בין השניים. אחרי שגרתי בכיכר מסריק, ובהמשך שמונה שנים בנחמני על רוטשילד, עברתי ב-2015 לשכונת פלורנטין-לוינסקי והייתי מאוד מודאגת לגבי הקפה. בלוינסקי היה רק את קאימאק, ובשיטוטים שעשיתי בפלורנטין לא התחברתי לשום סטייל. ואז גיליתי שיותם כהן – שניהל את טאצה ד'ורו בנווה צדק, שהיה גם בית קלייה וכיום במקומו נמצא משק ברזילי – פתח את הקיוסקו בידידיה פרנקל. מהבית ברחוב השוק הייתי מבקרת שם לפחות 3 פעמים בשבוע. לימים הדרמתי לרחוב המשור על פינת אבארבאנל, ואנשי הקיוסקו פתחו את קפה ידידיה שסמוך לשם, ומציע אווירה יותר אינטימית, פחות לפטופים וחצר פנימית. ואני ממש אוהבת חצרות פנימיים. לא החלפתי את הקפה שלי גם בהמשך כשעברתי לרחוב בר-יוחאי פינת שוקן. זה היה אחד הרחובות והבתים המושלמים, כי מצאתי את עצמי מוקפת בגלריות וחללים אמנותיים – כולל "המעבדה" והגלריה של בצלאל ברחוב הרצל, וכולל ארטפורט ו-p8 שסמוכות. אבל קפה לא היה. גם היום כשהבית והסטודיו הפיזי שלי בחולון, הלב בתל אביב והקפה בידידיה.
ידידיה פרנקל 29

סמטת המשור

3 שנים גרתי בסמטת המשור (בבית הפינתי שצבוע היום שחור), שזה אזור בתי המלאכה של פלורנטין. 3 סמטאות קסומות עם גרפיטי משתנה, קולנוע קנדה אחד ו-One Stop Shop של בעלי מלאכה: נגרים, צבעים, אמני מתכת, גזרנים ורפדים. השכנים שלי היו עוזי הנגר ורונן הצבעי. זה נוף נעלם – גם אנשי מלאכה מסורים מהסוג שלהם, וגם המקומות עצמם. עוד כשגרתי שם הם הראו לי תכניות בינוי של המגדלים שבקרוב יתחילו לעמול עליהם. ממליצה מאוד לבקר אותם אם אתם זקוקים לעבודה של אחד מהם.

הסטודיו של אורלי ירון

הבית הראשון שלי בעיר היה על פרישמן, במסריק פינת כיכר רבין – כך גיליתי את מעצבת האופנה אורלי ירון, שהצבעים השולטים אצלה הם שחור, אפור, לבן ומה שביניהם, עם גזרות אוברסייז נקיות אבל עם טוויסט. מהר מאוד התאהבתי וזכיתי לעבוד איתה.
מלכי ישראל 9

מסריק פרחים ויין

ברחוב קינג ג׳ורג׳, מול הוינונה (שגם זו פנינה), יש פנינה אחרת שנקראת מסריק פרחים ויין. פתחו אותו שני חברים יקרים שלי מצרפת – בהתחלה זה היה בוטיק פרחים מוכר, ולפני שנה וחצי זה גדל והתווסף החלק של היין. זה היה עבורם חלום, לחבר את שני הדברים ולהציע לאנשים יין וחוויה צרפתית וסטייל, אבל באווירה לא מחייבת, קלילה ועם הרבה חיוך. השוס הוא גם הפרחים, שלא רק שכולם סטייל ובמחירים הגיוניים, אלא גם שעות הפתיחה והמשלוחים נוחים. תבקשו מאלכס את הסיור הסודי למקרר פרחים.
קינג ג'ורג' 80

הכרמל 40

הם דייגים, וזה דוכן למכירת דגים טריים, והם עושים גם סנדוויץ׳ דגים. כל מילה מיותרת. אין מה להרחיב. שווה לחכות בתור. אין כסא עם משענת. יש צ׳ייסר ערק.
הכרמל 40

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית.אני נוסעת למשפחה שלי בבאר-שבע, תמיד ליומיים, ואני בוחרת לנסוע בתחבורה ציבורית שמאפשרת לי זמן שקט לשיחות, כתיבה ומחשבות. בסופ"שים הרכבת לא פועלת מדהים, בלשון המעטה, ולפחות פעם בחודש אני מבקרת בתחנה המרכזית. אז אמנם הכריזו על הסגירה של התחנה ומועדון הבלוק האגדי נסגר בין היתר בגלל זה. באותה נשימה עצרו את כל השירותים הבסיסיים הקשורים לתברואה. אבל, וזה אבלגדול,מערך התחבורה הבינעירוני לא פסק לפעול שם, ומאות עד אלפי אנשים ביום עדיין חולפים במקום, ובתי עסק עדיין פועלים.

בד בבד, גם חסרי בית עושים שם תמ״א ומתרחבים לסלון פלוס שירותים, בעוד שהשרותים של התחנה לא עובדים, הדלתות לא ננעלות, ריחות קשים נישאים באוויר ואין סבון. גם המעליות לא פועלות. הזנחה מזעזעת שמשקפת את ההזנחה גם בשאר חלקי העיר הדרומיים עם ביוב צף, ריחות וזבל. צריך לקרות אירוע תוכן תרבותי ואמנותי בתחנה הזו כדי שיטפלו בבעיות הללו. זאת אחת הערים הבודדות שמשקיעות בתרבות מטעם העירייה, ההיסטוריה מלמדת שכשיש תרבות אז כל התשתית מסביב גם זוכה לטיפול. פניתי לגיורא יהלום, ראש אגף תרבות בעיר, שהוא איש מיוחד מאוד שפועל ועושה. הצעתי אחד כזה בתחנה. בינתיים זה לא קורה אבל דברים לוקחים זמן ואולי עוד יקרה, בדומה לפרויקט הענק שעשיתי בשדה התעופה הישן של אילת רגע לפני שנכנסו דחפורים לטרמינל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש דברים בחיים שגורמים לתחושה פיזית שמבעבעת מהבטן לכיוון הכתפיים, חום נעים עולה והראש לא יודע איך לבטא את התחושה הזו שאי אפשר לתת לה מילים. זה סוג של אדרנלין שעולה במצבים כמו אהבה, מוזיקה, מיניות, משני תודעה ואמנות. היצירות של בת שבע לחלוטין גורמות לזה. מהאחרונות אציין את "2019", ואחת שממש הפתיעה וכמה מאושרת שגיליתי זו אורלי פורטל, ביצירה שלה "אל אטלאל". האור הקטן בחושך היפה, הסאונד והד הקולות, התלבושות והקינה המטורפת של אורלי עצמה עם עלעל – אחת הרקדניות שהתנועה-קול שלהן חדרו לי ללב. לי זה גרם לחיבור מטורף של שיחת לב עם עצמי. פיוז'ן מרגש של מחול עכשווי, שבטיות וטכנו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כשהתחלתי את פרויקט "Quilt of Love" של קהילת bite, לא היה לי מושג עד כמה הוא ישנה אותי. התכוונתי ליצור מרחב שיאפשר לאמניות לחזור ליצירה אחרי המשבר של ה-7 באוקטובר, אבל מהר מאוד הבנתי שמשהו הרבה יותר עמוק קורה כאן. אני זוכרת את הרגע שבו הבנתי את עוצמת המהלך – כשראיתי יותר מ-250 נשים, רובן זרות זו לזו, מתחברות דרך היצירה. כל אחת הביאה את הפיסה שלה, הכאב והתקווה שלה שכרוכים באנרגיית אהבה' וביחד יצרנו משהו שהוא הרבה מעבר לסכום חלקיו. הפרויקט נתן לי כוח, הוא שבר את תחושת חוסר האונים שהרגשתי מול המצב. כשאתה יוצר, אתה פועל, אתה משנה משהו במציאות. שנית, הוא הזכיר לי את הכוח העצום שיש בחיבור בין אנשים, במיוחד בין נשים. ראיתי איך אמניות שהיו משותקות מיצירה חזרו לסטודיו בזכות ההזמנה להשתתף במשהו גדול יותר. רק אז הבנתי כמה אני בעצמי הייתי זקוקה לזה גם.

החלק המשמעותי ביותר היה ההבנה שיש דרך אחרת להגיב לאלימות – ביצירה, בחיבור, באהבה. במקום להיות צרכנית פסיבית של חדשות ופחד, הפכתי ליוצרת אקטיבית של מציאות אחרת. המשימה שהצבתי לעצמי – להניע אנרגיה נשית של תשומת לב, רכות ותעוזה – הפכה למקור כוח אדיר עבורי. ממקום שבו רציתי לחזק אחרים, מצאתי את עצמי מחוזקת. וזה לימד אותי שיעור חשוב: לפעמים הדרך הטובה ביותר לקבל כוח היא לתת כוח. כיום, אני ממשיכה עם הקהילה הרב-תחומית שהקמתי לנשים יוצרות לפרויקט הבא, "מפגשים בקיוסקו", עם אותה הבנה – שהאמנות אינה רק תוצר, אלא כוח של שינוי, של ריפוי, של חיבור. והכוח הזה – הוא הדבר שמניע אותי כל בוקר מחדש.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שעוזר לאנשים זקנים ולניצולי שואה, בכלל חצי מהמשאבים שמושקעים בלתרום בחיילים יכולים לעזור הרבה יותר לאנשים האלו. בפעם השנייה אני פועלת עם ארגוןעמ״ךשמעניק תמיכה לניצולי שואה ומשפחותיהם. אני עושה את זה דרך פרויקט אמנות. בעבר התנדבתי ללכת לבתים של ניצולי שואה. לדבר איתם, לתעד את הסיפור שלהם. זה היה לי מאוד קשה, הבדידות והדלות של החיים. הם זקוקים לתשומת לב. וזה מעט שכל כך בקלות אפשר לתת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גיורא יהלום, ראש אגף תרבות של עיריית תל אביב-יפו. מעבר לעשייה התרבותית שמאוד מורגשת בעיר מאז שהוא בתפקיד, גיורא באמת איש מיוחד ולא מובן מאליו שדמות בכירה ומשמעותית מנהלת קשר אישי ומזמין עם קהילה של יוצרים ואמנים. אני חלק מקבוצת צעירי התרבות של העיר ויש שם הרבה אוזניים פתוחות.

מה יהיה?
וואלה שאלה טובה. בנוסף ליצירה אני עוסקת בחינוך לאמנות, אלו התחומים היחידים שיש לי בזכותם תקווה שמשהו יכול להשתנות. אז אני מצד אחד בבועה, ומצד שני הנה נאלצתי לפני שנה לעבור לחולון. אז הלב והחיים שלי לא השתנו, אבל גם כן השתנו, כי זה כבר לא מתחת לבית וזה מבאס – אבל בשביל 100 מ״ר מרחב במחיר של 40 מ"ר בתל אביב, עשיתי את הפשרה.

• העיר שלי
• אמנות
• אמנות ישראלית
• קיוסקו
• הכרמל 40
• פרחים
• מעצבים ישראלים
• להקת בת שבע

לפני קצת יותר מ-30 שנה, הממו אוהד נהרין ולהקת בת שבע את העולם כולו עם מופע מחול פורץ דרך, כשאיתם על הבמה מפציצים אבי בללי ונקמת הטרקטור עם פסקול שנכתב לה במיוחד. למופע קראו "אנאפאזה", ובזמן שחלף מאז הוא הפך לנכס צאן ברזל של עולם התרבות הישראלי. עכשיו, אם תרוצו מהר לרכוש כרטיסים, יש לכם חמש הזדמנויות נדירות לראות אותו שוב (או לראשונה אם אתם חדשים פה).

>>

יצירתו האיקונית של אוהד נהרין עלתה לראשונה בדצמבר 1993 ומאז ובמשך שני עשורים היא הוצגה בפני כ-300 אלף צופות וצופים נלהבים בארץ ובעולם. ביוני האחרון, לציון 30 שנה ליצירה, העלתה הלהקה את "אנאפאזה 2023" – חידוש ליצירה המקורית, כשעל המוזיקה החיה מופקדים אבי בללי ודני מקוב מההרכב המקורי, יחד עם נהרין עצמו. במהלך אותו החודש צפו ביצירה כ-20 אלף איש ואישה, ב-13 מופעי סולד-אאוט בהאנגר 11, מספרים שמעט מאוד להקות מחול בעולם יכולות להתגאות בהם.

הרימייק של "אנאפאזה 2023" זכה לביקורות נלהבות בואכה מתעלפות, והוא חוזר לבמה בדצמבר הקרוב לסבב מופעים יחיד באקספו TLV, לפני שהוא נודד לפריז הישר לבמה המפוארת של מרכז התרבות La Villette. על פי מיטב המבקרים, מדובר בחידוש מסעיר ומלא בכל הרגשות, מעודכן עם רפרנסים בני זמננו ובועט כאילו הניינטיז עוד כאן.

סדרת ההופעות של "אנאפאזה 2023" בדצמבר תתקיים בתאריכים הבאים, רשמו ביומנים (בעצם לא כדאי לבזבז זמן על היומן, פשוט תקנו כרטיס לפני שזה סולד-אאוט ותראו כבר את התאריך על הכרטיס):
13.12 יום שישי | בשעה 14:00
14.12 יום שבת | בשעה 20:00
16.12 יום שני | בשעה 20:00
19.12 יום חמישי | בשעה 20:00
20.12 יום שישי | בשעה 14:00

>> "אנאפאזה 2023", 20.12-13.12, אקספו TLV (גני התערוכה לשעבר).כל הפרטים והכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• מחול
• להקת בת שבע
• אוהד נהרין
• Expo TLV