>> עומר שיזף הוא אמן, מנהל אמנותי ומעצב תאורה, אוצר בגלריה תער ומנהל ת"א תרבות המחוגה, מרכז לאמנים ולתרבות עצמאית בפלורנטין. ב-12.4 ייערך בת"א תרבות המחוגה אירוע השקה למפת התרבות של פלורנטין, מפה מאויירת ומודפסת שהופקה על ידי ת״א תרבות המחוגה ומציגה את מוסדות התרבות והאמנות בשכונה. במהלך ההשקה יצאו סיורים חינמיים בעקבות המפה ברחבי השכונה ויהיו גם דוכנים, תקלוטים, מרץ׳ ואוכל. שישי, 12.4, החל מ-11:00, רחוב המחוגה 13 (על מנת להשתתף בסיורים יש להרשם מראש ללא תשלום,פרטים באינסטגרם)

>> ליצור, לחלום ולבנות את המדינה מחדש. העיר של רועי אופנהיים
>> זאת העיר שלנו: 7 המלצות מעולות שקיבלנו השבוע בתל אביב

1. קורקידי מכשירי כתיבה

יש חנויות שהן פורטל לעולם נוסף, בועה בזמן מלאת פרטים וריח, קורקידי היא כזו חנות שכאילו קפאה, אפשר בקלות לפספס אותה אך כאשר אתה עובר את דלת המתכת מקיפה אותך כלכלה של ניירות קרפ, עטי פארקר ומדבקות למחברת. כאחד עם פטיש חמור למכשירי כתיבה אני פוקד את המקום באופן תדיר, מחטט באחורי המדפים ומוצא מחקים היסטוריים ועוד אוצרות.כפר גלעדי 32

2. "שמועות" // על חוף הים

פסל של ניב גפני בקצה הצפוני של העיר לאורך החוף. אחרי הארובה של רידינג מסתתר פסל סאונד קסום של האמן ניב גפני שהוצב לאחרונה כחלק מפרויקט הפיסול הציבורי בעיר, הכיפה מבודדת את הסאונד ומייצרת חוויה אבסולוטית של נוף ושל סאונדסקייפ. ממליץ בחום לעשות את הנסיעה הזו באופניים לאורך הים ולכתוב "שמועות" בווייז.

3. טראש אדיקשן

החנות הזו כבר הפכה לדעתי סמל לשוליים של העיר. יניב שרון (דיג׳יי דיטרוייטט מלהקת היהודונים), אמן ומעצב מדהים שבצנעה ובאהבה מנהל את מחנה הפליטים האופנתי הזה: גאראז׳, פאנק, סקייט, הכל מתנקז לעיצובים המהממים ולתרבות שמתרכזת מסביב לחנות הקטנה הזו, שהיא הדבר הכי חשוב בעיר.אלנבי 46

4. ניבו

הקבב של ז׳אן ברחוב ויטל. יום אחד הוא פשוט הגיח. הוא אמר לי שהוא הולך לעשות את זה כשראיתי אותו ברחוב מלא בהערצה, אחרי שמכר ביחד עם משפחתו את הדונר הכי טוב בעיר, הוא פתח קבב שאנשים שאוכלים אותו פשוט מוחאים לו כפיים, והרעש הזה של הכפיים והריח הזה של הקבב מושך את כל השכונה אליו יום יום. אני מקווה שהוא יישאר קצת סודי כדי שעדיין אוכל לאכול אצלו וגם מייחל להצלחה הענקית שלו כי כשמגיע מגיע.ויטל 2

5. גלריה תער

גלריה תער היא הסיבוב הנוכחי של גלריה אופנובנק, חלל התצוגה הקטן בסטודיו של יואב וינפלד ושלי. הגלריה היאגלריה עירונית חדשההפונה לגינת אלוף בצלות החדשה והמהממת ומציגה תערוכות מתחלפות, ביום חמישי, 11.4, תפתח התערוכה "דמעה מתוקה", תערוכת יחיד חדשה לאמנית שני פרינס.

מקום לא אהוב בעיר

אני שונא את הים.הרבה קרה לי בחיים על רצועת החוף הזו, ועם זאת אני כל הזמן סובל כשאני יושב בה. כמות האנשים, האגרסיביות של השמש, החול, המים המזוהמים והילדים המעצבנים הם ממש טו מאץ' בשבילי. מה שיכול להיות חלומי ביוון, בסיני או בדור הופך להיות סיוט מתמשך כל פעם מחדש. יש בתל אביב עוד אנשים כמוני שלא עוברים את הטיילת. אנחנו מהנהנים אחד לשני ברחוב.

השאלון

• העיר שלי
• ❤ תרבות
• טיילת הפארק החופי
• גלריות
• חוף הים בתל אביב
• עיריית תל אביב
• פלורנטין
• מוטפאק
• גינת אלוף בצלות

אני מודה, התרחקתי מהרגע הזה כמו ביבי מאחריות. לא רציתי לגלות את האמת המרה, את המציאות הקרה שהתגלגלנו אליה, אבל אין מנוס. כבר כששמעתי לפני כמה שבועות שמוטפאק החליפה בעלים מבלי ששמנו לב (ושהמשפחה שעד כה החזיקה במקוםפתחה מקום חדש), ידעתי שזה בלתי נמנע. אחר כך הגיעו עוד שמועות על ירידת רמה מסוימת, והיה לי ברור שזהו, אי אפשר לדחות את זה יותר – אני חייב להגיע למוסד הטורקי הקטן שעל סלמה-הר ציון, ולהבין אם המנה הכי טובה בכל תל אביב איבדה מקסמה.

>>קלאסיקו פינאלה: מסעדת לה רפובליקה די רונימוטי נסגרת

זו משימה מבאסת, כי קודם כל – מי רוצה ללכת לאכול במטרה להבין אם הוא צריך להתבאס או לא? שנית, כי אני באמת באמת אוהב את מוטפאק, את האוכל שלהם ואת הטוויסט שהכניסו לעולם השווארמה התל אביבי. בעבר חששתי מזהכשכתבתי על הגעתם של מוטפאק למשלוח(אח, ימי הקורונה העליזים). אז כתבתי ש"הספיק לי ביס אחד כדי לגלגל את העיניים לאחור מרוב אושר". הפעם – אזהרת ספוילר – זה לא המקרה.

המקום עצמו דווקא נראה בתקופה טובה – העיצוב הדל של פעם התפוגג לאורך השנים, אבל גם ביחס לשנות מוטפאק הממותגות, הסניף התל אביבי נראה הרבה יותר פיין, שלא לומר מתוקתק. ושימו לב שכתבתי "הסניף התל אביבי", כי מאז שביקרתי לאחרונה במוטפאק, נפצח גם סניף באר שבעי – אני יכול רק לנחש שזה ביוזמת הבעלים החדש. סך הכל אין לי בעיה עם מסעדות קטנות שהופכות לרשת, זה אפילו דבר משמח בעיני, אבל זה נכון רק כל עוד שומרים על הרמה. ולמרבה הצער, זה המקרה.

הגעתי בשעת אחה"צ לא קשה מדי. השולחנות שבחוץ התרבו, ועכשיו תופסים את רוב רוחבו של הרחוב, והעובדים במקום אמנם פעלתנים, אבל לקח זמן לא מבוטל עד שבכלל התייחסו אלי, למרות שלא היה ממש תור, למעט שני אנשים שהמתינו כ-5 דקות רק כדי שיוכלו לשלם על ארוחה שאכלו כבר. זה לא עשה לי חשק להישאר, אז הזמנתי צמד מנות בטייקאווי – הראשונה היא, כמובן, מנת איסקנדר. ב-2018, כשהכרתי את מוטפאק, המנה עלתה 50 ש"ח ויכלה להאכיל גדוד. עכשיו היא עולה 75 ש"ח, ומוגדרת כ"דונר מוגש על קוביות לחם, רוטב הבית, לצד יוגורט, ירקות על האש וסלט אישי". לצידה הזמנתי גם "מנה משולבת פרימיום", שזה בעצם צלחת דונר וקבב עם אורז, סלט וירקות על האש (80 ש"ח), כדי לטעום גם בלי הרוטב.

המוכרת בדלפק מסרה לי שכדאי שאשב ואחכה, כי "הקבב לוקח איזה 8 דקות", אז הזמנתי כוס אייראן (10 ש"ח) והתיישבתי באחד משולחנות העץ הממותגים שבחוץ. בזמן שעבר מההזמנה ועד שהגיע האוכל, המקום הספיק להתרוקן כמעט כולו. כ-25 דקות זה די הרבה לאוכל מהיר, גם אם הקבב לוקח איזה 8 דקות, אבל ניחא. כשקיבלתי את השקית ביקשתי גם יוגורט בצד, והעובד דלפק נתן אותו בשמחה רבה. רק כשהגעתי הביתה גיליתי שאם לא הייתי מבקש את זה, גם יוגורט לא הייתי מקבל עם האיסקנדר, שלא לדבר על הסלט האישי שהובטח.

כל זה היה נסלח – מה נסלח? זניח לגמרי – אם האוכל היה מוצלח כמו פעם. אפילו אם הוא היה קרוב למנה ההיא, הייתי מתעלם מהקטנות. אבל כמו שכבר הבנתם, האכזבה שקיוויתי להימנע ממנה הגיעה עם הביס הראשון. ואז השני, והשלישי. עוד מפתיחת החמגשית היה ברור שיש פה משהו לא לגמרי קולע – הבשר אמנם נראה זהה, אבל הרוטב המיתולוגי של האיסקנדר, אותה אלכמיה קסומה של רוטב עגבניות וחמאה מזוקקת, היה פחות מסמיך. כשטעמתי היה ברור שמשהו בטעמו העשיר אבד. בהחלט היה בו את הרכיבים הנדרשים, אבל משהו באיזון אבד. אני מהמר שמדובר בהתקמצנות על חמאה, וחבל, כי זה כל ההבדל בין מנה טעימה למנה שזוכה לתארים.

ורק שיהיה ברור, זו עדיין מנה טעימה לאללה. לא משנה באיזה הרכב תחברו בשר דונר, חמאה, עגבניות וחתיכות פיתה שספוגות בכל זה – זה יהיה טעים. אבל את מה שעשו בעבר במוטפאק כבר לא עושים פה. כעת זו מנה יקרה יותר, משתלמת פחות (אני די בטוח שאיזון הבשר-בצק הופר לטובת הבצק), פחות טעימה, ועבור מי שאכל אותה בעבר, ממש מבאסת. אני מניח שאם בתול מוטפאק יגיע לפה, הוא יהנה ממנה יותר ממני. אבל הוא גם יכול ללכת לבאבאג'ים הלא רחוקה, ולאכולמנת איסקנדר עשירה בטירוףשבאמת תרגיש משתלמת חרף מחירה. גם היא לא מתקרבת לגדולת האיסקנדר של מוטפאק בימי השיא, אבל הם בבירור כבר עברו.

אחרי שהתמודדתי עם האכזבה, טעמתי מהדונר נקי, בלי הרוטב. דווקא הוא הרגיש לי כאילו לא השתנה דבר. אולי טיפה פחות שמנוני מבעבר, אבל מכיוון שזה לא ממש פגם בטעם הנהדר שלו, זה לא סוף העולם (ויש מי שאפילו יעדיף את זה בלי שומן, אבל הם סוטים שלא יודעים ליהנות). הקבב, לעומת זאת, היה ממש יבש, גם אם טעים, ושוב פעם לא ניחן בקסם שלמוטפאק היה בעבר.

כנראה שזו פשוט גזרה שאאלץ לקבל, שאין יותר מוטפאק של פעם. עכשיו זו רשת שמכינה אוכל טורקי טעים, אבל משמעותית פחות טעים ממה שיכל להיות. נותרנו רק עם התקווה שיום אחד בניבו, המסעדה אליה עברו בני משפחת אולגון שהקימו את מוטפאק, יתחילו לעשות איסקנדר. יאללה ז'אן, כולנו מחכים לקאמבק.
מוטפאק, סלמה 110

• אוכל רחוב
• ביקורת מסעדות
• מוטפאק
• אוכל טורקי

ממש מתחת לאף שלנו, כך מסתבר, המוסד הטורקי האהוב מוטפאק החליף ידיים בשנה שעברה. אם לא הרגשתם בשינוי בטעם, כנראה שזה כי המתכונים, חומרי הגלם ומוצאו הטוריקי של הבעלים החדש נשמרו. אבל משפחת אולגון, שהיו הבעלים המקוריים של הדונרייה המושלמת מסלמה, כבר לא מחזיקים בבעלותה. אבל החשק לבשר טורקי טוב נשאר במשפחה, ונראה שעכשיו אנחנו זוכים לקבל את מה שאמורה להיות – אולי רק בדמיון שלנו – מוטפאק 2.0: הדור הבא.

>>השפית לילך רווה משנה מקום, משנה מזל, ומה זה משנה מה המגדר שלה

את מוטפאק הקימו קיה וג'אן אולגון, אב ובן (בהתאמה), שניהלו והפעילו את הדוכן/מסעדה במשך כ-5 שנים. כאשר קיה האב החליט לשוב לטורקיה, ג׳אן העדיף להקדיש יותר זמן לחיי המשפחה, בין היתר כי העבודה במוטפאק מאומצת. שנה לאחר המכירה, והאהבה למטבח חזרה לדגדג באצבעות, וג'אן החליט לפתוח מקום טורקי חדש, עם אותה גישה משפחתית שעבדה גם במוטפאק.

ניבו, הקרוי על שם ניב, בנו של ג׳אן, נפתחה בימים אלה בפלורנטין. מדובר במסעדת גריל טורקית, עם טוויסט מזן "הכל נשאר במשפחה". במטבח ליד ג'אן תמצאו את אחותו סלין (גם היא פנים מוכרות ללקוחות מוטפאק), כשאשתו אורטל אמונה על הניהול השוטף, וההורים משגיחים על המתרחש מטורקיה. ״מאוד חשוב לי שהכל יישאר במשפחה״, מספר לנו ג׳אן, ״זה גם מאפשר לי לתמחר באופן הוגן, ולהשתמש בחומרי גלם איכותיים, שעל זה אני לא מתפשר״.

אז אמנם את הדונר והאיסקנדר המופלא של מוטפאק לא תמצאו כאן, אבל הפתעות אחרות בהחלט, ובראשון קבב טורקי מופלא. כשנכנסים לניבו הניקיון הבוהק בולט לעין, וזה בהחלט מעורר תיאבון, שמגיע לשיאו ברגע שרואים את ג'אן במקומו הטבעי – על יד הפלאנצ'ה, חותך, מטגן, צולה, מנפנף, מחלק הוראות בטורקית, ומתבל ביד מיומנת תוך כדי המלצות לסועדים על מה הכי כדאי לשלב במנה.

מנת הדגל של ניבו היא, כאמור, קבב טלה איכותי ומתובל כהלכה, שמוגש על יוגורט עשיר וחמצמץ. מידת עשייה מדויקת, תיבול ייחודי וביס חלומי שמשתלב נפלא עם היוגורט, והרבה אופציות להזמין בצלחת (65 ש"ח) עם שתי תוספות לבחירה, או באחד מהפחמימות הטריות (פיתה 50 ש"ח, בגט 45 ש"ח, לאפה 47 ש"ח), כולן נאפות במקום. עוד בתפריט תמצאו סטייק אנטריקוט מבשר מובחר (48 ש"ח בפיתה), שניצל ביתי או חזה עוף במרינדה (38 ש"ח לפיתה), פרגית עסיסית על הגריל (40 ש"ח לפיתה) – גם הם זמינים בצלחת, בגט או לאפה לבחירתכם.

טוויסט מעניין נוסף תמצאו בצ'יפס, אותו ג'אן חותך ומטגן ממש במקום, ומוסיף אליו מתערובת התבלינים הסודית. התוצאה היא צ׳יפס פריך, טרי וחמים, עם אקס פקטור מסקרן שנוצר בעקבות התיבול. לא רצינו להפסיק לאכול ממנו, וכך גם אתם.לטורקיה כבר לא בטוח שנטוס בקרוב, אז אז מזל שעם מקום כזה, זה כמעט מרגיש שאנחנו לא צריכים. ג'אן כבר יסדר אותנו.
ניבו, ויטל 2. פתוח בימים א'-ה' בין 11:00-21:00, שישי ושבת סגור

• אוכלים שותים
• מוטפאק
• אוכל טורקי
• טורקיה
• קבב
• אוכל רחוב

1. בוריקסה | הפריקסה של חיימיקו

יש לנו חיבה למאכלים שהם גם וגם, והבוריקסה לוקח את הטוב שבכל העולמות: לקומבינציה של טונה, צ'ירשי, מטבוחה ושאר דברים טובים שיש בפריקסה כסטנדרט מוסיפים בוריק ממולא ביצה רכה. הרגע שבו חלמון קטיפתי מתנפץ אל הבוריק הוא לא פחות מאשר אורגזמה קולינרית, כשיתר המרכיבים מוסיפים חמיצות ופיקנטיות. ומעל לכול, לחמניית פריקסה שעוטפת את המילוי בבצק מטוגן לא שמנוני כלל, שזו מומחיות בפני עצמה. 38 ש"ח.
קינג ג'ורג' 81

2. האיסקנדר | מוטפאק

קשה לעמוד בפני מנת השחיתות שהיא האיסקנדר המפואר של מוטפאק, שהפכה בהפתעה לאחת המנות הכי אהובה בעיר. רצועות דונר פרוסות בדקיקות, חתיכות פיתה מרובעות מתחתיהן ורוטב אלוהי של חמאה ועגבניות עוטף ממעל. חתיכה מהפלפל החריף, שליכטה מהיוגורט בצד, ואתם בדרך למסע מופלא. מי שמצליח לסיים, כך אומרות האגדות, מקבל תור לקרדיולוג טורקי.

3. טוסט קובנו | נורדיניו ושות'

אחרי שבדקנו את התפריט החדש של רשת We Like You Too נשארנו עם זיכרון של הטוסט קובנו, סנדוויץ' עב כרס ממולא בשינקן, חרדל עוקצני, מיונז, חלפיניו ומלפפון חמוץ. הוא אולי נשמע פשוט אך לאחר שלב הטוסטר, כשהשינקן חמים והמיונז מעולף, זהו אחד הביסים הכי פריכים, חזיריים וסקסיים שלעסנו בתקופה האחרונה. 51 ש"ח.
WLYT

4. לחמניית מק אנד צ'יז | NUNUNU

כששף גיא גמזו פתח את מזללת הלחמניות נדמה היה שזו הנפצה שתיעלם תוך זמן קצר. קפיצה קצרה להווה ונונונו עדיין חי ובועט, ולחמניית המק אנד צ'יז ממשיכה להיות גו טו קלאסי לעיתות מאנצ'יז – לחמניית חלב וחמאה רכה וחמימה ובתוכה מק אנד צ'יז חלקלק וג'וסי, כי אין כזה דבר יותר מדי פחמימות. 39 ש"ח.
הרצל 16

5. בורגר חוק וצ'דר | הדסון

כל המבורגר שיוצא בהדסון לשולחן הוא תאווה לעין ולחך, אבל חוק וצ'דר עולה על כולם – קציצה שמנמנה ועסיסית שמכילה גם בייקון לאקסטרה טעם וטופינגז גבינת צ'דר מיושנת ופרוסות בייקון פריך. הטריט לגרגרנים קרניבורים החל את דרכו כספיישל ונכנס לתפריט בעקבות לחץ מצד הקהל. המחיר משקף את ההגזמה, 98 ש"ח טבין ותקילין, ועדיין מדובר באחד ההמבורגרים הכי טובים, סקסיים וחזיריים בעיר.
הדסון

6. נקניקייה יפנית | Soté Urbandog

שוק הכרמל הוא מצבור של שחיתות שמשאיר אבק לבלפור, בקולינריה, כמובן. ספוט נקניקיות השף סוטה מתמחה בשילובים שמאתגרים את הדמיון ואת חוש הטעם, במיוחד נקניקיית בקר יפנית – יצירת מופת המורכבת לחמניית בריוש קטנה בטקסטורת ענן, נקניקייה עסיסית משובצת גאודה וצ'דר עם גוצ'וג'אנג (ממרח פלפלים קוריאני) ומיונז יפני. התיבול האסיאתי מחמיא לנקניקייה המוגזמת ושבבי אורז מעל מעניקים לכל החבילה קראנצ'יות מענגת. 30 ש"ח מהמוצדקים שתבזבזו בכרמל.
שפ"ר 2

7. טורטליני בצל ובושה | LUNEL

אם עד כה היינו בקטגוריית אוכל הרחוב, כאן אנו כבר מתקדמים לפיין דיינינג, או לכל הפחות קז'ואל. מתוך התפריט של לונל, הבראסרי החדש שברביעיית פלורנטין, בולט במוגזמותו טייק אוף מקורי על מרק בצל צרפתי – טורטליני שמנמנים במילוי בצל מקורמל וגבינת בושה ברוטב חמאת יין אדום, אפונת גינה וקציפת פרמזן, מנה מנחמת עשירה וחורפית שעושה חשק לטיול בריב גוש. שאפו לשף ינון אלעל על היציאה המבריקה שנשארת בזיכרון הרבה אחרי שהטורטל האחרון מתחסל. 82 ש"ח.
אברבנאל 72

8. צלע חזיר ומנצ'גו | הוטל מונטיפיורי

קשה לדבר על המסעדה האלגנטית במונחי שחיתות, אך במנה הזו יש את כל הדברים שבן גביר ורוטמן היו רוצים לסלק מהמרחב הציבורי: צלע חזיר עסיסית ממולאת גבינת מנצ'גו ארומטית עטופה בבייקון פריך, מפגש טעמים ומרקמים שממלא את הלב שמחה חילונית בעליל. לאיזון הטעמים המנה משכשכת בפרי עונתי מבושל בסירופ, שאולי אותו צמד המחריבים יסכימו בטובם להשאיר. ומכאן אנו פונים לרותי ברודו בבקשה לא להיכנע ולהותיר את החזירות המיתולוגית על מקומה. 142 ש"ח.
מונטיפיורי 36

9. כנפי עוף | דיקסי

כבר 30 שנה, פרק זמן אינסופי במונחי קולינריה ישראלית, שכנפי העוף המיתולוגיות מככבות בתפריט של דיקסי – ובצדק. ברגע שמתחילים לנשנש מהכנפיים העטופות ברוטב מתקתק־דביק־טיפל'ה־פיקנטי אי אפשר להפסיק עד שהצלחת מתרוקנת ועל הפרצוף מתפשט חיוך מאושר. למרבה הצער אין טעם לנסות לשחזר את ההצלחה בבית כי המתכון ידוע רק לחיים כהן ולשף התפעולי של המסעדה.
יגאל אלון 120

10. טבעוני אחר | רחל בשדרה

ספוט הסנדוויצ'ים של השפית רחל בן אלול הוא מופת להגזמה. בכל כריך משתתפים כעשרה רכיבים ומעלה, ובמקרה זה כל המרבה הרי זה משובח. הכריך הטבעוני אינו יוצא דופן ויש בו – קחו נשימה – תערובת עלים, כרוב, רוקט, רטטוי ירקות העונה, פטריות מוקפצות, ארטישוק, מנגו, קרפצ'ו סלק במלח ים, אגוזי מלך, פסטו פיסטוק, טפנד זיתים, עגבנייה, מלפפון, לימון כבוש וחריף. והכול ביחד משובב לב ונפש ומייצר ביס שאף טבעוני לא ירגיש בגללו מקופח. 59 ש"ח.
דוד אלעזר 3 (שרונה מרקט)

11. מילפיי טירמיסו | פופ אנד פופ

ככל שזה נוגע למתוקים מוגזמים אפשר לסמוך על שף קונדיטור עופר בן נתן, האיש שמאחורי הבייקרי המעולה ותפריט הקינוחים של מסעדת פופ אנד פופ. לאחר שגרם לנו להתמכר לקרואסונים ממולאים הוא מכין במסעדה מילפיי טירמיסו, מנה אחרונה שלוקחת את כל מה שטוב בשני העולמות – פרלינה פקאן ועליו קרמו ג׳אנדויה, פייטה לוז, גנאש אספרסו, גלידת מסקרפונה ועלי בצק עלים קקאו. 10 במדד ביבי ושרה. 64 ש"ח.
הארבעה 28

12. מאפה סמנה | שרויטמן

לא כל שחיתות חייבת להידחף ישר לפנים. להיפך, כשהיא מרומזת ועדינה, התוצאה מפתיעה עוד יותר. מאפה סמנה של מאפיית שרויטמן הוא בהחלט הפתעה – שבלול בצק שמרים עם חמאה מזוקקת מתובלת בזרעי חילבה ודבש. הפריכות והרכות שניות רק למתיקות שאופפת את חלל הפה, כשהחילבה מתגנבת בסוף בקטע של 'מאיפה את באת לנו'. שחיתות מעודנת זה השחור החדש. 17 ש"ח.
גאולה 44, נחלת יצחק 30

13. קראפין לימון ומרנג | אלכסנדר

שוב מפגש פסגה שבו השלם גדול מסך חלקיו: הכלאה של קרואסון ומאפין מבצק עלים מדופף דקיק ואלגנטי שמתפורר בפה בעונג. המאפה מגיע בכמה טעמים מתחלפים (מינוס הקרמל שירד מהתפריט), כשקרם לימון ומרנג תופס בעינינו את המקום הראשון – עננת חמיצות עדינה שניחתת על הלשון ומשכיחה שבחוץ יש הפיכה משטרית. 20 ש"ח.
לילינבלום 18

• אוכלים שותים
• סליז
• בשר
• מוטפאק
• nununu
• הדסון

אנחנו רגילות לפתוח את אפליקציית וולט ולחשוב שהעולם כולו פרוש בפנינו. בא לנו צ'יזבורגר עם גבינת אמנטל ספציפית? יש. יש לנו חשק רנדומלי לפיצה נפוליטנית עם ריבת בצל במקרה? ברור שיש. הקרייב לעוגיית שוקולד עם בייגלה מלוח וגם מרשמלו חרוך עלה לנו? גם את זה יש. וולט כאן להגשים לנו חלומות (תמורת מחיר לא מבוטל, שבדיוק עלה) ולמלא כל דודא אקראית וספציפית שיש לנו. אבל הגיע הזמן לדבר על סוגיה חשובה – יש לא מעט מקומות בוולט שאי אפשר להזמין מהם!

אלו מקומות שאנחנו אוהבות לאכול, מתות להזמין – וכמעט בלתי אפשרי לתפוס בזמן הנכון. בין אם מדובר בעסק שכל הזמן מסומן ב"עומס הזמנות", ובין אם מדובר בעסק שפשוט לא פותח – שברון הלב אמיתי כמעט כמו הרעב שנשארנו איתו. ואנחנו אפילו לא מדברים על מקומות שפשוט אין בוולט, כי זו רשימה אחרת לגמרי. כולנו תקווה שחלק מהמקומות הנ"ל יראו את השיימינג הזה, יתאפסו על עצמם וסוף סוף יתחייבו לשירות משלוחים ראוי שיאפשר לנו לאכול אותם גם מנוחיות ביתנו במחיר מופקע. יאללה, כמו פוקימון – בואו נראה אתכם תופסים את כולם.

מוטפאק

מה כבר בנאדם רעב רוצה? איזה פיתה דונר עסיסית עם הבשר הכי טוב בעיר? אולי איזה חמגשית איסקנדר ראויה לשמו הטורקי? הדרך היחידה שתוכלו לדגום את המנות המיתולוגיות של מוטפאק היא אם אתם מספיק נחושים כדי לשרוד הליכה לאזור הקשוח יותר של סלמה, ולשרוד את כל הנרקומנים.כי הסיכוי שתצליחו לתפוס אותם פתוחים שוקל לסיכוי של הרחוב הזה להפוך לנקי – לא בעתיד הנראה לעין. מצטערים אבל זו האמת.

ויטרינה

שני סניפי ויטרינה קיימים בוולט, ובכל זאת כמעט ואין סיכוי שתצליחו להזמין לעצמכם איזה נאשוויל דירטי צ'יקן או איזה באטלר המבורגר ככה הביתה. המעטים שהצליחו סיפרו לנו שזה בא והולך כמו התקף חרדה, ושאם אתם רואים ויטרינה פתוחה בוולט ולא הזמנתם, זה נחשב למזל רע בכמה תרבויות (התרבות שלנו). לא, זה לא משנה אם כבר אכלתם ארוחת ערב, כי לא אכלתם צ'יפס בטטה עם זץ לימון. שמענו פעם על מישהו שראה את וולט פתוחים אבל לא הזמין והיום הוא מעביר את חייו בזכרונות על כל מה שפיספס. אל תהיו הוא.

סון רון

קשה לנו לספור כמה פעמים לחצנו על ריפרש לשווא מול העמוד של סון רון בתקווה שאולי הפעם נוכל להזמין לנו את מנות הנאן המשגעות. אז לא רק שהחשבון תמיד תפוס ו/או סגור, אלא גם מנות הנאן ירדו לחלוטין מהתפריט (רק במשלוח, אל דאגה), וכל מה שנותר זה רק כמה סלטים. כן, אנחנו סבבה גם עם בריא, אבל לא היללנו אתכם בזכות הבורגול, חברים. וגם את זה כמעט בלתי אפשרי להשיג. הגיע הזמן להתעורר על עצמכם, ולדאוג שנוכל לאכול נאן ממולא בעוף ביוגורט גם בבית, יעלה כמה שזה יעלה.

סלין פרייטאג

מתוך כוך קטן בשינקין מוציאה סלין את הבייגלים הכי טובים וניו יורקיים שאפשר להציע. זהו כמעט נס שהבייגלים האלה מגיעים ממנהטן ועד אפליקציית הוולט, וזהו אולי באמת אירוע פלאי – כי הם כמעט ותמיד סגורים בוולט. יופי, עכשיו נותרנו עם חשק לארוחת בוקר של בייגל עם קרים צ׳יז ולקס, חושקים ומיותמים, בלי שום יכולת להרגיש כמו ג'רי סיינפלד. לנצח נעדנו להישאר עדי אשכנזי. מה זה השטויות האלה?

נאם

אוקי, אז נכון – נאם דווקא כן זמינים בוולט יותר מרוב הרשימה הזו, אבל משום מה בכל פעם שאנחנו נכנסים להזמין בשעות שהן לא מיד עם פתיחת המסעדה – האפשרות למנות הענק של נאם נסגרות בפנינו. שברון לב וחלומות על אטריות. כל פאקינג פעם מחדש. אנחנו מבינים – זה פופולרי, זה מנחם, זה פאד תאי עם תיבול מושלם בקערה שקשה לסיים. אבל אם זה לא נגיש, זה לא שווה. איך אתם מצפים לענות על חשק אם בכל פעם שהוא צץ אתם ללא מענה?

קופי בר

היינו עשויים לחשוב שזה קשור לידיעה על הסגירה העתידית של הקופי בר, אבל לא – עמוד הוולט של הקופי בר פשוט דופק לנו פאסיב אגרסיב כבר תקופה ארוכה, הרבה לפני שנודע לנו על התוכניות לסיום. מה בסך הכל רצינו? לאכול כמו בני אדם לפעמים, ארוחה אמיתית ומלאה מאת רותי בורדו? רק רצינו בורגר ביין אדום, סלט קיסר לפי הספר ומוס שוקולד קלאסי לקינוח. האם זו בקשה קשה מדי?

פיצה לילה

יש כאן החרגה קלה, כי פיצה לילה כן פתוחה לא מעט שעות לאורך היום. ואנחנו מאוד אוהבים את פיצה לילה, אבל בשעות העומס הם הופכים למיני דוש תל אביבי שמסנן אותנו בוולט. ומתי הכי רוצים פיצה? ברור שבשעות הערב. ואנחנו נשארים עם קרייב לפיצה וגעגוע ללילה. אוף, למה אנחנו שוב מתאהבים בפיצה שלא זמינה לנו רגשית?

• אוכלים שותים
• וולט WOLT
• משלוחים
• מוטפאק
• סון רון
• ויטרינה