Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה רואים הלילה: מה קורה מאחורי הוילון של המופע המזויף הכי אמיתי
מה אמיתי ומה לא? "WWE: לא נכון!". צילום: יח"צ נטפליקס
שיתוף הפעולה הענק של נטפליקס וה-WWE מוליד סדרה דוקומנטרית מסקרנת שלוקחת אותנו אל מאחורי הקלעים של העונה הכי מדוברת של ליגת ההיאבקות מזה שני, ומראה שלפעמים כדאי מאוד לדעת איך מכינים את הנקניקיות ואיך הופכים את ג'ון סינה לנבל
אי שם בחודש ינואר האחרון התרחשה מהפיכה בתחום הרסלינג. לא, אנחנו לא מדברים עלהשקת רסלינג ישראל של יונתן ברק, זה בכלל קרה במאי. בחודש ינואר, בכל אופן, כל תוכניות ותכני WWE נחתו בשירות הסטרימינג, עבורם נטפליקס שילמו סכום מפחיד של חצי מיליארד דולר בשנה. המהלך הענק הזה הביא את ליגת הרסלינג הגדולה בעולם לקהל הרחב של נטפליקס, וגם היה אמור לגרור מנויים חדשים לשירות. חצי שנה אחר כך, המספרים מדברים, וכנראה שקצת מלחיצים את כל הצדדים – לאחר פתיחה מצוינת של כמעט 6 מיליון צופים, מספרי הצפיות צנחו וכיום השידור המרכזי גורף בערך 2.5 מיליון לפרק. לא מספרים רעים, אבל ממש לא המהפיכה שקיוו לה בנטפליקס. >>מאלון אבוטבול למדתי איך נראים, מתנהגים ומרגישים גברים אמיתיים
כתוצאה מכך, אתם יכולים לראות עד כמה נטפליקס מנסה לקדם את ליגת הרסלינג, עם עונה עמוסת סלברטיז (קארדי בי תיכף מגיעה להנחות פרק), מתוקשרת במיוחד וגם מעוררת מחלוקת עם חזרתו של ג'ון סינה לליגה, רק כדי להתגלות כנבל. זמן יגיד אם כל המאמץ המאוד ניכר הזה יניב נתוני צפייה, אבל לפחות הוא פתח צוהר לאפיק נוסף, ואולי אפילו מעניין יותר מהליגה הרגילה – סדרות דוקומנטריות. כבר ראינו את "מר מקמהן" הנהדרת, שתיעדה את עלייתו ונפילתו, אבל הסדרה החדשה שעלתה לשירותי נטפליקס היום מציגה משהו הרבה יותר אקטואלי, נטול אמצעים ומאיר עיניים – היא מציגה את העכשיו, רק מאחורי ה-Kayfabe – אותו מסך בלתי נראה שמפריד בין המציאות לרסלינג.
"WWE: לא נכון!" – או בשם המקורי והיותר מדויק "Unreal" – מראה את כל החלקים האמיתיים של ההיאבקות המזויפת, מה שעד השנים האחרונות היה נהוג להחביא. מי שראה דוקומנטרי או שניים בנושא יודע כבר שרוב המתאבקים הכי אכזריים ורשעים הם למעשה אנשים מתוקים להפליא מאחורי הקלעים (נאהב אותך לנצח, אנדרטייקר), ושהכאב הפיזי הוא לפעמים אפילו יותר אכזרי מזה המזויף. ובעולם כזה של שקר גלוי, מאוד כיף להיכנס אל מאחורי הוילון ולגלות את האמת, בין אם זה איך נבנה תהליך הפיכתו של ג'ון סינה להיל ועד לרגעי המשבר של האנשים שלעולם לא מראים שבר. 5 פרקים בני שעה יקחו אתכם בין נבחי העונה האחרונה והמדוברת, ויוסיפו רובד נוסף – או אולי חדש אפילו – שמתאים גם למי שלא מתלהב מהקרבות, אבל במיוחד למי שכן. "לא נכון!"
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מביאה את המכה: 12 סדרות שיודעות איך להגן על עצמן במו ידיהן
עלי אתה בא ככה? "ריצ'ר". צילום: יח"צ
השבוע עלתה בדיסני+ הסדרה "אלף מכות", והיא עשתה לנו חשק לדבר אחד: עוד מכות. העשור האחרון היה אלים ביותר וסדרות הטלוויזיה של העשור הזה שיקפו את התופעה (או עודדו אותה) והציעו הרבה מאוד אנשים שנלחמים באגרופים חשופים, בעיטות, סלטות באוויר ונגחות לפנים. לנו נותר רק לדרג אותם
הסדרה "אלף מכות" של סטיבן נייט, מיוצרי "פיקי בליינדרז", עלתה השבוע בדיסני+ ולמרות שלא ספרנו די בטוח שיהיו בה לפחות אלף מכות אם לא יותר. היא עשתה לכולנו חשק לעוד קצת מכות על המסך. ואפשר גם עוד הרבה. זאת תקופה אלימה אז יאללה, די לסובלימציה. והאמת היא שיש בעידן האלים הזה לא מעט סדרות שמציעות אנשים שנלחמים באגרופים חשופים או לכל הפחות עם נשק לקרב מטווח קצר – ואני מתכוון לממש קצר, פטיש לפנים נגיד. וכמובן שזה בדיוק הרגע הנכון בזמן לקבץ ולדרג את הסדרות שיתנו לכם אגרופים, בעיטות, סלטות באוויר וראסייה לפרצוף. ומה אפשר לבקש מטלוויזיה יותר מזה.
12. כנופיות לונדון // Gangs of London //יSky/AMCי(2025-2020)
כשהסדרה הזאת רק יצא חשבתי שיהיה מדובר במעין העתקה מודרנית של "פיקי בליינדרז", במיוחד כשהשחקן הראשי הוא אחד מהשחקנים האהובים עליי משם, ג'ו קול, שמשחק את שון וולאס, צעיר שיורש את אימפריית הפשע של אביו שנרצח. למרות שהיא לא מתמקדת באמנויות לחימה והשימוש באקדחים ונשקים הוא די נפוץ, יש גם לא מעט סצנות של קרבות פנים אל פנים והם נהדרים.
11. ניקיטה // La Femme Nikita //יUSA Network/CWי(2001-1997 // 2013-2010)
הסדרה שמבוססת על הסרט של לוק בסון בהחלט מכילה לא מעט כיסוחי ישבנים, אבל הגרסה החדשה בהחלט השתדרגה יפה. מעבר לעובדה שיש פה קרבות מבוימים היטב (הכל ביחס לתקופה), הבחירה שהדמות הראשית, מתנקשת קטלנית בשם ניקיטה, תשתמש בידיה החשופות נגד בריונים כפולים ממנה בגודל זאת בחירה שלא ראו לפני "ניקיטה" בטלוויזיה ועד היום אין הרבה סדרות כאלה. זאת גם כנראה הסדרה הכי טובה שיצאה מרשת The CW.
10. לה מקינה // La Maquina //יHuluי(2024)
המיני-סדרה הזאת היא אחת ההצלחות המפתיעות של השנה שעברה. במרכז עומד "לה מקינה", מתאגרף ותיק שהיה בפסגה ונפל ממנה. כעת הוא רוצה לחזור לפסגה, אבל ארגון פשיעה דורש ממנו למכור את הקרב.הסדרה המקסיקנית הזאת יכולה להישמע כמו טלנובלת אגרוף, וזה קצת נכון, אבל יש כאן גם את התצוגה הכי ריאליסטית לאגרוף שראיתי בטלוויזיה ואין מה להגיד – זה עובד.
9. Glowי// נטפליקס (2019-2017)
גם אם זה מכות "בכאילו", סדרת היאבקות הנשים של נטפליקס לגמרי מספקת את הסחורה ונותנת לנו הצצה ליריבויות ולדרמות של המתאבקות בזירה ומחוצה לה. במרכז הסדרה עומדת קבוצת נשים שמקימות ליגת היאבקות לנשים בלוס אנג'לס של שנות ה-80. בתפקיד הראשי יש לנו את אליסון ברי וזה מרמז קצת על הטון הקומי של הסדרה, אבל מי אמר שקומדיה לא יכולה להכיל מכות איכותיות? מכות זה מצחיק.
8. פריצ'ר // Preacher //יAMCי(2019-2016)
למרות שבהגדרתה לא מדובר ב-"סדרת מכות", פריצ'ר מציגה מבחר די מרשים של סצינות מלאות אקשן, אגרופים דם וכן, יש גם יריות מדי פעם, אבל אין ספק שיש זרקור מאד כבד על קרבות פנים אל פנים. חוץ מזה אני אף פעם לא אוותר על הזדמנות להמליץ על הסדרה המצוינת הזאת. הסיפור פשוט: כומר עם עבר מפוקפק יוצא לחפש את אלוהים ברחבי אמריקה עם אהובתו וערפד בן 1000 שנים. עכשיו לכו צפו (גם הרומן הגרפי מומלץ מאד, אבל זה למרחיקי לכת)
7. ריצ'ר // Reacher // אמזון פריים (2022-הווה)
הסדרה שמבוססת על סדרת הספרים של לי צ'יילד היא פינוק אמיתי לחובבי האקשן, ומי שמכיר על הדרך את סדרת הספרים המקורית יהנה אפילו יותר. ריצ'ר הוא קצין בדימוס ששירת כחוקר במשטרה הצבאית שמסתבך בקונספירציה וכמובן שיש עוד כל מיני בולשיט של סרטי אקשן, אבל הקרבות בסדרה הזאת עושות בית ספר ליוצרי האקשן של היום. בין אם ריצ'ר מעיף מישהו מהאופנוע ובין אם הוא מנפץ חלון של רכב על הראש של הנהג באמצעות אגרוף אחד עוצמתי, יוצר הסדרה, ניק סנטורה (נמלטים, צוות עקרב), יודע מה הוא עושה.
6. האחים סאן // The Brothers Sun // נטפליקס (2024)
יש עונה אחת בלבד של הסדרה הזאת, וזה כל כך מבאס שהיא לא ממשיכה, אבל אתם חייבים לראות אותה. "האחים סאן" היא קומדיית אקשן על שני אחים: האחד סטודנט בארה"ב שחוטא באהבתו לתאטרון אימפרוב ואילו השני – בכיר במשפחת פשע מטאיוואן. השילוב בין השניים מייצר סצינות קרב מצוינות ומבדרות עם המון אמנויות לחימה, מהמרשימות שיש על המסך, בעיקר כי הן מבוימות בצורה שאפשר לעקוב אחרי מה שקורה. אם אתם מחפשים אסקפיזם בצורת אמנויות לחימה – זאת סדרה בשבילכם. אפילו לא תצטרכו לחכות לעונה הבאה, כי אין ולא תהיה כזו.
אם יש סדרה שהגדירה את העשור הקודם מבחינת האלימות הזועמת שהתפרצה ממנה (אחרי "שובר שורות") – זאת הסדרה. הסיבה היחידה שהיא לא במקום הראשון היא בגלל החיבה המוגזמת של טומי שלבי לרובים מכל הסוגים, ואנחנו בעניין של מכות הרי. אבל כשהאגרופים נשלפים, קשה להוריד את העיניים מהמסך. במיוחד בסצנת הקרב של טומי שלבי ולוקה צ'נגרטה. או כל סצינה שבה ארתור משתתף.
4. באנשי // Banshee // סינמקס (2016-2013)
עוד לפני שהגיעה "דה בויז", הייתה לנו את "באנשי" שהייתה "טלנובלת מכות" אפילו יותר מ"לה מקינה". וזה היה כל כך פאקינג ממכר. אני זוכר את עצמי מדבר שעות על הקרבות עם השותף שלי במשרד הצבאי, עם ניתוח של סצנות הקרב בכל פרק, ניחושים על מה יקרה, הפחד שהסדרה תבוטל. האלימות הקיצונית של "באנשי" עשתה מהפכה בכל מה שקשור לאלימות על המסך הקטן, ואי אפשר להתעלם מהתרומה שלה לענף המכות בטלוויזיה. אה כן והיא נוצרה בתקופה שבה אנתוני סטאר היה יכול לשחק גיבור, כי אחרי התפקיד שלו כהומלנדר אין מצב שהוא יחזור למשבצת הזאת.
3. דרדוויל // Daredevil // נטפליקס (2018-2015)
"דרדוויל" הייתה ההוכחה שאפשר לייצר סיפורים בוגרים גם בעידן ה-MCU והיו בה את סצינות האקשן הכי טובות שנראו בתולדות מארוול. כשחושבים על גיבורים של מארוול היום חושבים על איומים עולמיים, על טוני סטארק שיורה לייזרים מהחליפה שלו או על ת'ור שיורה ברקים, אבל שוכחים שגיבורי על התחילו מהשכונה, מלעצור שוד בנק או תקיפות בסמטאות אפלות. ועל זה הסיפור של דרדוויל – גיבור שכונתי עם סיפור מורכב שנלחם בפשע במו ידיו. נכון שיש לו את האלות שלו, אבל כל סצנת אקשן בסדרה הזאת מתחילתה ועד סופה היא פשוט זהב טלוויזיוני ועכשיו הוא עוד רגע חוזר לדיסני+ עם מיליוני חנונים ברחבי העולם שמתפללים ממש חזק שמארוול לא ידפקו את זה.
2. אדמת הפקר // Into The Badlands //יAMCי(2019-2015)
אם לא שמעתם על הסדרה: לוחם מדופלם וילד עם כוחות על מחפשים הארה באמריקה פוסט אפוקליפטית שנשלטת בידי ברונים פאודלים. בגדול – קונג פו מכושף. וזה כמובן דבר נפלא, בעיקר כי אנחנו מקבלים את אמנויות הלחימה המסוגננות ביותר שראינו על המסך עם כוריאוגרפיה מהפנטת וסיפור מעולה על הדרך, ואל תתנו לשימוש בנשקים להטעות אתכם – חרב הקטאנה היא רק בונוס.
1. לוחם // Warrior // סינמקס/HBOmaxי(2023-2019)
ברגע שניתנה לי המשימה לכתוב, היה ברור שזאת הסדרה שתהיה במקום הראשון. ואיך לא? בכל זאת, מדובר בסדרה המבוססת על כתביו של ברוס לי ועוד עם נציגות ישראלית של אסף ברנשטיין (שכתב פרק אחד בסך הכל, אבל בתקופה הזאת ניקח את מה שיש). "לוחם" היא הסדרה שמציגה אמנויות לחימה באופן האכזרי ביותר, היפה ביותר והמעניין ביותר על המסך כיום, ותנסו לשכנע אותי אחרת. ברצינות, אני לא יכול אפילו לספור את כמות הפעמים שחזרתי אחורה במהלך הצפייה רק כדי לראות את הקרב שוב. ואם כל זה לא מספק אתכם – הסדרה מספרת על מהגר סיני צעיר שמגיע לאמריקה במאה ה-19 ונבלע בפשע המאורגן של צ'יינה טאון. תסמכו עליי – אין עוד סדרות כאלה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אגרוף מורם: "אלף מכות" מצליחה למלא את החלל של "פיקי בליינדרז"
המכה ה-11. "אלף מכות". צילום: יח"צ דיסני+
נסחפנו כמעט בן רגע לסדרה החדשה של יוצר "כנופיית ברמינגהאם", שקצת מזכירה אותה וקצת מזכירה את רוקי וקצת מזכירה סדרה של נטפליקס על היפ הופ. אל תשאלו. בכל מקרה, התמכרנו במהירות, גם אם ברור שהכניסה לדיסני+ הובילה לקצת שינויים
מאז שסדרת המופת "כנופיות ברמינגהם" (די נו, כולם קוראים לזה פיקי בליינדרז, וגם אנחנו) הגיעה לסיומה אני מודה – נשאר בי חלל ריק שחיכה לאיזו סדרת כנפיות באנגליה שתמלא אותו. כבר הכריזו על סרט המשך שמלבד העובדה שימשיך את אירועי הסדרה לא ידוע לנו עליו הרבה. גם לא מתי הוא באמת ייצא, אם בכלל, כי כולנו יודעים כבר שלפרויקטים כאלה יש נטייה להתמהמה ואף להתבטל. אז כדי שלא יחסר לכם, דיסני+ דאגה לסדרה מסטיבן נייט, היוצר שהביא אותנו לסמטאות ברמינגהם – "אלף מכות" (A Thousand Blows – סוף כל סוף תרגום מוצלח, מדויק ולא מתחכם בשירותי הסטרימינג!). ובגדול – זה מה שהיה קורה אם "רוקי" היה עושה ילד עם "פיקי בליינדרז".
הפעם את ברמינגהאם מחליפה לונדון, לשם מגיע חזקייה מוסקאו (מלאקי קירבי), ג'מייקני שמגיע עם חברו אלק ללונדון כדי להיות מאלף אריות, ומוצא את עצמו משתלב בסצנת האגרוף המחתרתית של העיר. הוא גם מסתבך עם מארי קר – מנהיגת כנופיית הפילים של לונדון, המורכבת מנשים בלבד (והייתה קיימת במציאות). מצד אחד, זה בהחלט מזכיר את "פיקי בליינדרז" מבחינת הסגנון והעיסוק בפשע, ומהצד השני תיזכרו גם בסילבסטר סטאלון, כי בסופו של דבר זה סיפור קלאסי על ספורטאי מתחילת דרכו. מצד שלישי, זה גם הזכיר לי את "The Get Down" – סדרה די נשכחת ולא מספיק מוערכת של נטפליקס על ראשית ההיפ-הופ. כי איך שלא מסתכלים על הסדרה – היא גם מספרת את הסיפור של הספורט עצמו.
כן, "אלף מכות" מנסה להיות המון דברים, ולמען האמת די מצליחה. קשה להימנע מההשוואה לכל מה שהגיע לפניה, אבל בעידן של היום זה בלתי אפשרי, כי כבר עשו הכל. עכשיו השאלה הכי חשובה עבור יוצרים היא לא "מה עוד לא עשו?", אלא "איך אני הופך את זה לשלי?". וטביעת האצבע של סטיבן נייט מורגשת מאד בסדרה, מתחילתה ועד סופה – וזה אולי ההישג הכי גדול שלה. המוזיקה, הצילום, האלימות, הגסות של הדמויות, הבנה היסטורית מרתקת – הכל צועק "סטיבן נייט", וזה כיף גדול, בעיקר כי מאז הוא עשה לא מעט סדרות, ולמרות שחלקן מצליחות יותר וחלקן פחות, אף אחת לא הפכה להיט כמו "אלף מכות". הבעיה היחידה היא שלמרות כל זה, יש תחושה שהמעבר לדיסני השפיע קצת על הסיפור.
גם ב"פיקי בליינדרז" הייתה רומנטיקה, אבל היא אף פעם לא הייתה במרכז, אלא יותר חלק מהחיים של הדמויות. ב"אלף מכות", נייט וצוות היוצרים שמו כמעט יותר מדי דגש על הרגש – אין פה יותר מדי קלישאות או קיטש, אבל יש תחושה שעצם ההחלטה להגיע עם הסדרה הזאת לדיסני השפיעה על האווירה. את ההבדל רואים בגיבור עצמו – טומי שלבי הוא לוחם מסוג שורד-אסטרטג מחושב וחכם שמצליח להימלט מכל מלכודת. חזקייה, לעומת זאת, הוא לוחם שמאד מונע מהרגש והאמונה שהכל יהיה בסדר, וזה גם חלק מהסיפור שלו.
לאורך כל הביקור שלו בלונדון חזקייה נתקל באנשים שלא רואים בו בן אדם, נתקל ברוע לב ואכזריות, והגישה איתה נחת בחופי בריטניה מתנפצת לנגד עיניו. הוא ממשיך להאמין וממשיך לנסות, אבל אם ציפיתם לעוד טומי שלבי, עדיף שתחפשו אותו דווקא בצלע הנשית של הסדרה, מארי קר. גם כאן יש לנו משחק על הרגש – אבל על דרך השלילה. מארי קר לא מרגישה דבר עבור אף אחד. היא לא מפחדת להסתכן כשהיא שודדת את בית המלוכה האנגלי, והיא לא מפחדת להסתבך כשגבר נואש מכוון עליה אקדח. היא דמות מצוינת ומעניינת (ואולי זה טוב שהיא לא הדמות הראשית, כי את זה כבר ראינו), אבל לקראת סוף העונה הטקסט שלה הופך לטיפה קלישאתי יותר, ואני מקווה שזאת מעידה חד פעמית ולא סימפטום שיתגבר בעונה השנייה, שככל הנראה תגיע מוקדם יותר ממה שנדמה. בסוף קיבלנוסדרה מעולה, מלאה בקרבות אגרוף מצוינים, עם בנייה מורכבת של עולם הפשיעה של לונדון וסיפור נפלא. אז מה אם לקראת הסוף מורגש הטאץ' של דיסני, ורמת הקיטש קצת עולה? יש מכות, בואו נראה. "אלף מכות", 6 פרקים, עכשיו בדיסני+
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
די לאלימות: 15 הקרבות הטלוויזיונים הכי טובים שראינו במאה ה-21
משחקים הורדות. "הבנים". צילום: אמזון פריים וידאו
אין מה להילחם, יש מספיק לכולם: אספנו את 15 הקרבות הכי טובים שראינו עד כה במאה הנוכחית, כי אנחנו מעדיפים אלימות כשהיא בדיונית בלבד. ההר נגד הנסיך, הילדה נגד המתנקש, האל המצרי נגד חברו ומלא גיבורי על, כי אנחנו בכל זאת במאה ה-21. בואו מכות
מה רע? קצת מכות. אנחנו גם ככה חיים בחברה אלימה, ולא – אנחנו לא מאמינים בגישה שאלימות בטלוויזיה, או במשחקי מחשב לצורך העניין, מובילה לאלימות אמתית. ממתי לראות קרב ענק במשחקי הכס הביא מישהו לשרוף עיר? תודה. אלו 15 הקרבות הכי טובים של המאה הנוכחית (לפחות עד כה) ששודרו על מסך הטלוויזיה שלנו. פייט!
עוד לפני שאנתוני סטאר ריחף בטייטס בצבעי הדגל האמריקאי כהומלנדר, הוא היה אדם ללא שם שהגיע לבר בעיירה שהוא לא מכיר. בתוך הבר יושב השריף החדש של העיר, ובדיוק נכנסה חבורת אנשים שדורשת מבעלי הבר לשלם פרוטקשן. הגיבור נכנס לפעולה ומנסה להציל את השריף, אך ללא הצלחה. אז הוא מחליט להיות השריף בכבודו ובעצמו. הפעם הראשונה שראיתי את הסצינה הזאת היתה גם הפעם הראשונה בה צעקתי בהפתעה בגלל סדרת טלוויזיה.
קונשו נגד אמיט ("מון נייט")
אחת הסדרות הכי אנדרייטד של מארוול, והופעה תענוג מאת אוסקר אייזק, אבל מכל הסצינות שם, דווקא הקרב בו הוא לא השתתף הוא זה שענה על כמעט על כל מה שרצינו מהסדרה – קרב CGI בין קונשו לאמיט, שני אלים מצריים עוצמתיים, על רקע הפירמידות. הסיבה שזאת סצינת קרב כל כך טובה היא לא רק הלוקיישן ולא רק האפקטים, אלא שלשני האלים יש טענות די טובות, מה שנותן לקרב גם תחושת מורכבות מסויימת.
האחים נלחמים בדינוזאורים ("האחים סאן")
סדרת האקשן של נטפליקס הציגה המון קרבות מרשימים, אבל שום דבר לא היה מספק כמו לראות את האחים שהופרדו מתאחדים, רק כדי להימלט ממסיבת יום הולדת בה רודפים אחריהם מתנקשים חסרי רחמים, בתחפושות של דינוזאורים. מעבר לעובדה שהקרב הזה בנוי ממש-ממש טוב ברמת כוריאוגרפיה, הוא גם אחד הקרבות הכי מבדרים ברשימה.
הקרב על גודולקין ("דור ה-V")
בית הספר גודולקין, שהיה בעצם הגרסה של "הבנים" לאקס-מן, יצא הרבה יותר מדמם ומחריד ממה שחשבנו. איזה יופי! בסוף הסדרה קיבלנו את התשובה לשאלה "מה היה קורה אם כל התלמידים באקס-מן היו עוברים לצד של מגנטו", ואני מוכרח להגיד – זה לא נראה כיף. הקרב עצמו מהווה את השיא של הסדרה, והוא עולה אפילו מדרגה נוספת כשמגיע הגיבור הכי אהוב באמריקה, ועושה להם את מה שעשה בבאנשי
חמש נגד מועצת הוועדה ("אקדמיית המטרייה")
זה ברור של-"אקדמיית המטרייה" יש מקום בטוח ברשימה, אבל הבחירה בסצנה הזאת הייתה קשה. יש בסדרה הזאת המון קרבות מדהימים, כולל קרב ריקודים(!), אבל הקרב הכי טוב בסדרה הוא לא כל כך קרב, אלא יותר טבח. כדי להגן על עצמו ועל משפחתו, חמש מוצא את עצמו הורג את כל מועצת ועדת הזמניים, השומרת על רצף הזמן והחלל. בראש המועצה עומד איי.ג'יי קרמייקל, דג באקווריום על גוף אנושי. אחרי שחמש טובח בכל חברי המועצה, הוא רודף אחר קרמייקל, ומנפץ את הראש שלו לרסיסים. לא חשבתי שבסדרה כמו "אקדמיית המטרייה" אקווריום מנופץ יהיה מראה כל כך מספק.
סצנת המסדרון ("דרדוויל")
עוד בפרק השני של העונה הראשונה, הרבה לפני שמאט מורדוק קיבל את החליפה עם הקרניים, הוא חיפש אחר ילד שנחטף והגיע למסדרון עמוס בריונים שאת כולם, מן הסתם, צריך ללמד לקח או שניים. בסצנה מלאה בהשראה מסרטי אמנויות לחימה הוא מפרק אותם אחד אחד וביחד, במה שהיה לקרב הכי טוב בסדרה, גם אחרי שלוש עונות מוצלחות. עכשיו זה גם הזמן הכי טוב להיזכר בה, כדי לספק את הצורך בעוד קצת דרדוויל, רגע לפני שהוא חוזר אלינו בסדרה חדשה ב-2025.
ג'ון סינה נגד פרפר ("פיסמייקר")
סדרת ה-DC של ג'יימס גאן ב-HBO היא פנינה לא מוערכת, ואין ספק שזאת הסצנה הזכירה הראשונה, והקרב הראשון שנחקק. פיסמייקר, בגילומו של ג'ון סינה, מבלה בבר ופוגש אישה יפהפייה, אז הוא כמובן שוכב איתה בדירתה והכל נראה נורמאלי (יחסית), עד שהוא מתחיל לשיר עם הויברטור שלה, בזמן שהיא מצחצחת שיניים. ברגע שהוא מציץ במראה, הוא רואה אותה מתנפלת עליו בניסיון לרצוח אותו, ומשם מתגלגלת סצינת הקרב הכי כיפית בסדרה גם ככה כיפית, בעיקר כי השניים מחריבים את הדירה. כל יצר ההרס של גאן משתחרר. בלי קשר לסצנה, שווה מאוד לצפות בפיסמייקר. עוד רגע עונה שנייה.
כל קרב של פיטר והתרנגול ("איש משפחה")
מאז שארני התרנגול נתן לפיטר קופון פג תוקף, רגע לפני שנכנסנו למילניום חדש, אנחנו מקבלים אחת לכמה זמן קרבות ענק אייקונים בין השניים. כל קרב מנסה לשבור את השיאים של קודמו, ולרוב גם מצליח, ותמיד איכשהו התרנגול חוזר. נכון, הבדיחה קצת התעייפה, אבל היריבות הזאת מספקת בכל פעם מחדש שלל רגעים מטורפים – כמו קרב ברכבת, או מכות על הדלוריאן, ששולחת אותם למסע בזמן.
לאלו נגד המתנקשים ("סמוך על סול")
וינס גיליגן גאון באופן בו הוא מספר סיפור, והוא ממש התעלה על עצמו עם הדמות של לאלו סלמנקה, הדוד החייכן והאכזר. המלחמה הממושכת בין גאס פרינג ללאלו הוכיחה כמה שנאה יש בין שתי הדמויות האלה, כשבשיאה גאס שולח כיתת מתנקשים לבית של לאלו. זאת סצנה מורטת עצבים שמשנה לגמרי את התפיסה שלנו לגבי לאלו. עד הנקודה הזאת אנחנו בטוחים שהוא דמות שמציגה רק כוח, אבל כאן מתגלה גם החשיבה החדה והיכולת האסטרטגית שלו, וזה מרשים ומפחיד באותה המידה.
בארי נגד הילדה ("בארי")
מותש מהתנקשות שהלכה הרבה יותר מדי קשה, בארי כבר בדרך לצאת מהבית רק כדי להיתקל בלילי, ילדה בת 9 שזזה כמו נינג'ה ומכה כמו משאית מירוץ. "חשבתי שאת כלב", הוא אומר לה לפני שהיא מתנפלת עליו ופחות או יותר מפרקת את הצורה למתנקש שחיסל אינספור גברים פי ארבע ממשקלה של הילדה הבלונדית הזו. הקרב שנמשך לאורך הפרק מרשים, מקורי, מצחיק ויוצא דופן בכל אספקט, ולא סתם הוא זכור כאחד הקרבות הכי קשים של בארי.
פולאאוט: מקסימוס נגד היצור ("פולאאוט")
היצור (וולטון גוגינס) הוא אחת הדמויות הכי טובות שראינו על המסך בשנת 2024. שחקן מערבונים שהופך לקאובוי, אבל עם גוף מעוות. בפרק השני היצור, בעל מעל למאתיים שנות ניסיון, נלחם במקסימוס באחד מהקרבות הכי טובים על המסך – ולא בגל המיומנות של השניים. מה שנותן ליצור את היתרון היא העובדה שמקסימוס לא מיומן מספיק כדי להשתמש בחליפת השריון העוצמתית שלו, וזה שם את שניהם במקום שווה. יש המון סצינות אלימות ומזעזעות יותר בסדרה, אבל כאן מה שעובד זה עד כמה הקרב הזה לא צפוי, ומוכיח שהגודל לא קובע.
מיזו נגד ארבעת הניבים ("הסמוראית כחולת העין")
"הסמוראית כחולת העין" נשארה הסדרה הכי טובה בנטפליקס, ובזמן שאנחנו מחכים לעונה השנייה אפשר להיזכר בקרב הכי טוב ממנה- הקרב בו גיבורת הסדרה מיזו, נלחמת על הצוק נגד ארבעת הניבים – לוחמים אכזריים ומיומנים בעלי פקודה להרוג אותה. מיזו פשוט אוכלת אותם בלי מלח כשהיא קופצת מסלע לסלע, מתחמקת מהמתקפות שלהם ועושה מהם סשימי. הרגע הכי טוב בקרב מגיע כשהלוחם האחרון מזנק אליה, והיא זורקת את החרב שלה רק כדי לפגוע לו בחזה בזמן שגל מתנפץ ברקע על הצוק, מראה שלא אשכח להרבה מאד זמן.
הירוגאזם ("הבנים")
לא חסרות לנו סצנות קרב טובות בסדרת גיבורי העל של אמזון פריים, ולמרות שהעונה השלישית לא קידמה יותר מדי את העלילה, היה בה קרב שהצליח להתעלות על כולם – הירוגאזם, אורגיית גיבורי העל הגדולה, שבסופה קיבלנו קרב טיטאנים בין הומלנדר, סולג'ר בוי ובוצ'ר. האורגיה לבדה מספיקה כדי לזעזע (או כמו שאומרת אזהרת הצפיה בפתיח, "הפרק לא מיועד לצפייה של אף בן אדם"), אבל הקרב הסופי הוא כל מה שרצינו לראות, וזה עוד מבלי לכלול את הרגע בו איי-טריין הורג את בלו הוק, הגיבור הגזען, וכמעט מת בעצמו. חוץ מזה, אתהעונה הרביעיתכבר ראיתם?
ההר נגד אוברין ("משחקי הכס")
העונה הרביעית אמנם הייתה הסדק הראשון בכישלון של משחקי הכס, אבל היא לפחות סיפקה לנו כמה רגעים מצוינים, אחד מהם הוא הקרב בין ההר לאוברין. לראות את פדרו פסקל, צנום בהרבה, נלחם בהר העצום היה ממש מתעתע, ולרגע אנחנו אפילו חושבים שהוא עומד לנצח, אבל אז ההר קם על רגליו, ומוחץ בידיו את הראש של אוברין המסכן. אם אתם מכירים מישהו שצפה בסצנה הזאת ולא צעק "הוווו" בתדהמה מול הטלוויזיה, אז תדעו שהוא לא אנושי.
אינבינסיבל נגד אומנימן ("בלתי מנוצח")
בעונה הראשונה של סדרת האנימציה של אמזון פריים, העולם של גיבור העל הצעיר מארק גרייסון חרב עליו" ברגע שהוא מגלה שאביו בסך הכל הגיע לעולם כדי לכבוש אותו עבור אימפריה חייזרית. הסדרה הפכה להצלחה מפתיעה, בעיקר בזכות הסיפור שלה, ועצם הבחירה באנימציה מאפשרת לזעזוע להפתיע יותר כשהוא מגיע. לכן אף אחד לא ציפה לסצנת קרב כל כך אכזרית. אומנימן משתמש בבנו כדי להחריב את כדור הארץ, ואפילו מחזיק אותו מול רכבת נוסעת, משתמש בגוף של מארק כנשק. זאת סצנה לא קלה, אבל היא אולי הקרב הטלוויזיוני הכי טוב שנראה על המסך, גם כי הקרב הזה לא מוכרע בכלל בזכות הכוח של מארק, אלא בזכות האהבה שבמשך שנים רכש לאביו.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בנטפליקס כמו בנטפליקס, הם מתכוונים לסחוט את הלימון של קראטה קיד עד הטיפה האחרונה, ולמרות שהרמה של הסדרה בהחלט ירדה, קשה מאוד להיגמל. אז הערב רואים נערים מביאים מכות, עדיין לא בפעם האחרונה, אבל כמעט, ממש עוד קצת, הנה זה בא
טוב, בואו נסיים עם זה. בערך. העונה השישית והאחרונה של "קוברה קאי" נחתה בנטפליקס, בערך. העניין הוא שנטפליקס החליטו מצד אחד להאריך אותה לעונה בת 15 פרקים, אך מצד שני חילקו אותה (!) לשלושה (!!) חלקים שונים (!!!) שיגיעו רק ב-2025 ($@#%!!). אז אחרי שקיללנו את חברת הסטרימינג כי אלוהים אדירים איזה מעצבנים הם, נודה באמת – אנחנו כבר תקועים עמוק בפנים ומתים לדעת מה קורה סוף סוף עם דניאל רוסו וג'וני לורנס. האם הם סוף סוף יתנשקו?
טוב, כנראה שלא, כי שותפים/חברים או לא, משקל ההיסטוריה ביניהם כבד מדי. למי שחי על כוכב אחר או סתם לא מתעניין בקראטה (מי אתם?!), נזכיר שקוברה קאי היא סדרת המשך שהחייתה את פרנצ'ייז "קראטה קיד", אחרי שג'יידן סמית' בעיקרון הרג אותו. הסדרה החלה את דרכה בשירות "יוטיוב פרימיום" (שאז נקרא יוטיוב רד), והציגה את עלילותיהם של היריבים דניאל וג'וני, שנים אחרי הסרט המקורי, בחייהם הפרבריים שמופרעים על ידי שובו של הקארטה. הטוויסט המקורי היה הפיכת נקודת המבט והצבת מי שהיה הנבל לגיבור, אבל מאז הרבה חגורות שחורות עברו בנהר (וגם הרבה שחקנים מהפרנצ'ייז המקורי), ועכשיו לקראת העונה השישית (או יותר נכון, החלק הראשון שלה) המצב שונה לגמרי.
הפעם חזרנו לאחר נפילתה של קוברה קאי בניהולו של סילבר, הדוג'ו המאוחד של מיאגי דו דורש שיתוף פעולה נוסף בין דניאל וג'וני סאן, בדגש על שוני הגישות שלהם לאמנות הלחימה. התלמידים מתכוננים לתחרות הקראטה הכי גדולה בעולם – הסקאיי טייקאיי – ומכיוון שרק מעטים יכולים להשתתף, המתח בין התלמידים מלאי ההורמונים רק עולה. ובגלל שלא שכחנו שזה בעיקרון טלנובלה לבנים, גם קריס עדיין בסביבה (בערך), אז אל תנוחו יותר מדי. כצפוי חמשת הפרקים נגמרים בקליף האנגר, אבל תגמעו אותם מהר כי ככה זה עובד. אנחנו לא קבענו את הכללים, אנחנו רק חיים איתם. קוברה קאי, עונה 6, חלק א'.עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו