שמעון שי הוא קולנוען, בוגר תואר במנהל עסקים, המקים והמנהל של מרכז אלשיך למוסיקה מסורתית בת"א. לפני 5 שנים הוא הקים את המרכז במהלך חיפושיו להעמיק את לימודיו במוזיקה מזרחית מסורתית (ובתל אביב) כתלמיד ונגן קלרינט טורקי. הוא איתר בניין לשימור בן 3 קומות בלב שכונת כרם התימנים הסמוכה, והקים שם את מרכז אלשיך שהלך והתפתח עם השנים למכללה של ממש המקיימת פעם שנה פסטיבל ('הקסם השחור'), ולאחרונה פתחה גם בר-מסעדה בשם טרב להופעות של מוסיקה ממסורות שונות. בימים אלה חונכת המכללה פרויקט חדש בשם 'ספרית אל המזרח'.

>>בניין עם היסטוריה וקפה שהוא לב היקום. העיר של אבישי פלטק
>>קפה צנוע ושוק עם כל מה שטוב בעולם. העיר של תום אנטופולסקי

1. אלשיך: מרכז למוסיקה מסורתית

המרכז לא נולד מתוך תוכנית מסודרת או חזון מוקפד. הוא צמח יחד איתי, מתוך שאלות גדולות על העתיד שלי ברגע של משבר, מתוך צורך אמיתי שחוויתי כתלמיד מוזיקה. בהתחלה יזמתי רק כמה קורסים קטנים שיתנו לי מענה אישי, ובלי שתכננתי או ציפיתי, זה התפתח לבית הספר הראשון בתל אביב המוקדש למוזיקה ממסורות המזרח. כיום אנחנו חלק מרשימה מצומצמת של בתי ספר למוזיקה הנתמכים על ידי משרד התרבות. המיקום של אלשיך – בלב שכונת כרם התימנים (שהיא השכונה שלי כבר כמה שנים טובות) – מרגיש כמו חיבור טבעי והיסטורי.

השכונה הזו, שממנה צמחו אמנים רבים לאורך השנים, נושאת עמה רוחות של יצירה, מסורת ותרבות. במובן מסוים, הצלילים שעולים היום מתוך הבניין של אלשיך הם המשך ישיר לאותם קולות שיצאו מהכרם בעבר. יש כאן תחושת המשכיות שמחברת בין מה שהיה למה שנוצר כאן עכשיו. בתוך עיר סוערת ורועשת כמו תל אביב, אלשיך מציע אי של הקשבה. הצלילים שיוצאים מהבניין הם שפה שאין עליה ויכוח – שפה שמצליחה לחבר בין אנשים ולהשאיר את המחלוקות מחוץ לדלת. האנשים שמסתובבים במקום, תלמידים מכל קצוות הקשת ומורים שכל אחד מהם הוא השראה בשבילי כמו פרופ' חביבה פדיה, שי בן צור, זיו יחזקאל ועוד. דווקא בתקופה של מתחים ושסעים, המקום הזה מוכיח שאפשר אחרת.
אלשיך 25

2. גן מאיר

גן מאיר הוא הרבה יותר מפארק עבורי. זה מקום שבו שלבים שונים בחיי נשזרים יחד. לפעמים אני מרגיש שאני מכיר בו כל עלה וכל חתול. זה המקום שבו גידלתי את ילדיי ולמדתי את קצב ההורות – את הסבלנות וההתמסרות שנדרשים, לצד עצב קיומי, מהפחד שעצמיותי נשללה ממני לטובת דור ההמשך. אבל הרגעים ה'אינסופיים' האלה בין הנדנדות והמגלשות הם זמניים וחולפים. היום, כשאני רואה הורים עייפים מדדים אחרי ילדיהם הקטנים, אני מחייך לעצמי – רוצה לומר להם שזה עובר. כשילדיי גדלו, לא עזבתי את גן מאיר. פשוט עברתי לחלק אחר שלו – למתקני הספורט. מצאתי את עצמי מתחיל מסע חדש. החלטתי לקחת חלום ישן – לעמוד על הידיים – ולהפוך אותו למציאות.

עמידת ידיים היא לא רק ספורט עבורי; זה שיעור באיזון. הספורט הזה מלמד אותי בדיוק מה שכל משימת חיים דורשת: סבלנות, התמדה, והבנה שההתקדמות לא תמיד נראית לעין, אבל היא מתרחשת. אני חושב על זה שכל מה שאני עושה בחיים מתקשר לעיקרון הזה. הגוף הוא מדיום, כמו המוזיקה, כמו המילים, שדרכו אני עוסק בתיקון. במקרה, גן מאיר הוא המקום שבו אני מרגיש את הקשר בין הגוף לנפש, בין הפיזי לרוחני. נדמה שגן מאיר הוא לא רק מקום שאני מכיר – הוא מקום שמכיר אותי.

3. מובאום

תנועה היא החיים. מובאום הוא מקום שגיליתי בשנים האחרונות, כשהחלטתי לקחת את הגוף שלי ברצינות. מדובר בסטודיו לתנועה שנמצא ברחוב מטלון, בלב תל אביב. מי שהקים את מובאום הוא ניר אליאור, וברוחו המקום מזמין אותך למתוח את הקצוות – להיות אמיץ, לנסות את מה שנראה בלתי אפשרי, ולגלות את הפוטנציאל שטמון בגוף שלנו. האווירה שם נעימה, אבל בדיוק במידה הנכונה כדי לאתגר אותך – לגרום לך להתקדם בקצב שלך, אבל תמיד קדימה. זה מקום שמצליח להיות גם מרחב אישי וגם מרחב חברתי. דרך מובאום אני מתחבר לקהילה של אנשים מיוחדים, שהגוף הוא הקנבס שלהם – דרכו הם מביאים את עצמם לביטוי ויוצרים אנרגיית חיים שמדביקה גם אותי.
מטלון 66

4. הטרב: בית להופעות חיות

הטרב הוא מרחב שבו המוזיקה שלנו מוצאת בית משלה. אנחנו אוהבים לקרוא לו 'האח' של אלשיך, כי הוא צמוד אליו וממשיך את אותו חזון – להביא את המוזיקה ממסורות המזרח לקהל הרחב, אך הפעם דרך הבמה החיה. אחת לשבוע, לפחות, אנחנו פותחים את הדלתות להופעות חיות (הכניסה חופשית!) זה מאפשר למוזיקה הזו לגעת ביותר אנשים, להפוך לחלק מחייהם ולהדהד צלילים מבגדד, ממרוקו, איראן, קווקז ומה לא. הטרב גם מארח תקליטנים/ות שונים/ות ללייב סשנים מופלאים.

אל המוסיקה שהיא העיקר הוספנו אוכל ואלכוהול טוב במיוחד במחירים ידידותיים, ככה בדיוק חלמנו. משמעות השם 'טרב' היא שכרון חושים או תחושת התרוממות רוח כתוצאה מהאזנה למוזיקה. וזה בדיוק מה שאנחנו מבקשים ליצור כאן: רגעים שבהם המוזיקה לא רק נשמעת, אלא מרגישה, נוגעת, מחברת ומעוררת משהו עמוק. כשאני רואה את הטרב מלא באנשים מכל הגילאים, מאזינים למוזיקה הזו וחווים אותה יחד, אני מבין איך החזון שלנו מתגשם – ליצור תרבות שמביאה אור ומשמעות.
רבי עקיבא 3

5. קולנוע לב

מאז שאני זוכר את עצמי, חשבתי שכשאגדל אעשה סרטים. למדתי קולנוע בבית הספר סם שפיגל, וחשבתי שזה יהיה המרחב האמנותי שבו אפעל כבמאי סרטים. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. בעשור שאחרי הלימודים ניסיתי לקדם פרויקטים שלא צלחו, עד שתודה לאל מצאתי את ייעודי בהקמת עמותת אלשיך. ובכל זאת, החלק הזה עדיין קיים בי. הוא לא נעלם, אלא מצא לו פינה שקטה. בקולנוע לב אני פוגש אותו – פוגש חלום לא ממומש, אבל גם רואה איך חלומות יכולים לזוז, להתעצב ולהתפתח לכיוונים חדשים. אני שמח בדיעבד להבין שיכולת התשוקה שלי לא מוגבלת רק לקולנוע. גיליתי שאני יכול לעשות דברים נוספים באותה מידה של התמסרות, ואפילו יותר. אני עדיין מקפיד לחדש את המנוי והולך רוב הזמן לבד – זמן איכות שלי עם עצמי. קולנוע לב הוא מעין מקום מפלט שבו אני ממשיך לנשום קולנוע. ובעיקר, הוא מזכיר לי שכל עוד אני בתנועה, דברים יכולים להתרחש. והאמת היא שזה מרגש אותי לחשוב על מה שעוד עלול לקרות בתחום הזה עבורי.
דיזנגוף 50

מקום לא אהוב בעיר

רחוב הרברט סמואל בתל אביב הוא כמו שני עולמות המתקיימים זה לצד זה בסתירה מוחלטת. מצד אחד – הטיילת החדשה, הים, הדולפינריום. העירייה באמת עשתה שם עבודה מדהימה. הטיילת הפכה למקום שכיף להיות בו – מרחב מתחדש ונושם, שמראה מה אפשר לעשות עם חזון ותשומת לב. אבל אז יש את הצד השני של הרחוב, שנדמה שעדיין תקוע ב-1985. בניינים ישנים, חנויות ריקות ותחושה כללית של הזנחה. מדובר בקו ראשון לים – תל אביב במיקום הכי מבוקש שלה – ובחלקים ממנו פשוט לא נעים לשהות. אני לא יודע מה התוכניות של העירייה לצד הזה של הרחוב, אבל הם בהחלט יכולים לקחת דוגמה מהצד השני.

השאלון

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
המאמנת שלי, יונה שבין. אני מתאמן אצלה כבר שלוש שנים, ובזכותה אני מחובר לגוף שלי יותר מאי פעם. יונה, צעירה מפוקסת וחדורת מוטיבציה, מייצגת בעיניי את כל הצעירים בעיר הזאת. העיר שלנו קשה לצעירים – השכירות משוגעת, החיים יקרים, והתקופה מייצרת לחץ בלתי פוסק. ובכל זאת, יונה לא מוותרת על החלומות שלה. בן הזוג שלה נמצא במילואים רוב השנה, וכמוהו צעירים רבים בעיר נאלצים לתמרן בין החיים האישיים לעסקים שלהם, תוך התמודדות עם ממסד שלעתים נדמה שאינו מעריך את תרומתם. יונה, שמפרקת ומחברת אותי מחדש בכל אימון, לא יושבת בבתי קפה – מבחינתה זה בזבוז זמן. היא תמיד תעדיף להתאמן, לקדם משהו, לחשוב על הצעד הבא. נדרשת כל הזמן לחשוב על העתיד שלה בתקופה לא סלחנית. אני מאחל לה ולכל הצעירים בעיר לא להתייאש. להמשיך להאמין בדרך שהם בונים בעמל רב. יבואו זמנים טובים יותר, וכוח העמידה שהם מגלים היום עוד ישתלם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יש אירוע תרבות שאני מחכה לו. ב-30 בדצמבר נשיק את ספריית 'אל המזרח', יוזמה חדשה שאני גאה בה מאוד, תחת עמותת אלשיך ותמיכתו החשובה של מפעל הפיס. מדובר בפרויקט שימור ותיעוד יוצא דופן, שמשלב מחקר, הקלטות וארכיון דיגיטלי המוקדש למסורות מוזיקליות ושירתיות של קהילות שונות בישראל. הספרייה, בהובלת פרופ' חביבה פדיה, נועדה לשמר קולות אבודים ולתת להם חיים חדשים – כחלק מתפיסה של תיקון תרבותי, חברתי ורוחני.

ספריית 'אל המזרח' נועדה להיות יותר מארכיון – היא מקום שבו התרבות מתמודדת עם ההווה ומציעה כלים לעתיד. בעידן שבו מלחמה וטראומה הן חלק בלתי נפרד מהמציאות, אחד מתפקידיה של הספרייה הוא לעזור לנו לעבד את מה שקורה לנו דרך מסורות, מוזיקה ושירה, שמציעות חיבור עמוק לאנושיות שלנו. האירוע יתחיל בתיאטרון קליפה, עם פאנל שיעסוק ב'ישראל הרב-תרבותית מחשבת מסלול מחדש.' נדבר על זהות בעידן של מדיה, מלחמה וטראומה, ועל המתח בין דתיות, לאומיות ושאלות אוניברסליות של יצירה. משם נעבור לסיור בבניין אלשיך ובספרייה, שמתחילה להתמלא בספרים, הקלטות וחומרים נדירים. נחתום את הערב ב'טרב', בהופעות חיות של מורי מרכז אלשיך יחד עם אמנים שתיעדנו במסגרת הפרויקט. התרגשות גדולה. האירוע פתוח לקהל הרחב, אבל כדאי להירשם.
לפרטים נוספים והרשמה

מה יהיה?

אני אופטימיסט חסר תקנה. אולי זה נאיבי, אבל מבחינתי זו בחירה. להאמין ביכולת שלנו, כבני אדם, למצוא פתרונות, לגלות עוצמות ולשנות את המציאות. אני לא חושב שהטוב תמיד מגיע בקלות או שהוא תוצאה של נסיבות מושלמות. הטוב הוא משהו שצריך לעבוד עליו – לחפש, לבנות, לגעת בו. אז מה יהיה? יהיה מה שנבחר לעשות. אני בוחר להאמין במעשים, בעשייה שנוגעת, וביכולת שלנו, גם בתוך קושי, למצוא רגעים קטנים של אור ולהפוך אותם לדרך.

• העיר שלי
• מוזיקה
• ❤ תרבות
• מוזיקה טורקית
• מסורת

אפשר לתלות את האשמה במזג האוויר האפרורי, או שאולי ניתן לייחס את הקרייב הזה לגנים היהודיים שלנו שהתעוררו ברוח קרב, אבל קמנו עם חשק עז למרק עוף צח – האנטיביוטיקה של סבא רבא שלכם. זה לא רק עונת הוירוסים שמסתובבים באוויר, כי יש משהו באוכל היהודי, בדגש על זה האשכנזי שנולד בתנאי קור, שפשוט מספק שכבת הגנה פנימית, גופנית ונפשית, למפגעי החורף. ויש מקום אחד בתל אביב שמספק את הארוחה הזו עוד מאז קום המדינה.

מסעדת סנדר בלוינסקי (שמתגאה, ובצדק, בכיתוב "מאז 1948") היא הבית האולטימטיבי לאוכל היהודי בגווני אשכנז. תמצאו פה את כל הקלאסיקות – גולש, תבשילי לשון, קורקבנים ברוטב, מטיאס, כבד קצוץ, רגל קרושה, גפילטע פיש ועוד מנות שדודה שלכם תמיד אהבה ואתם לא הבנתם למה עד שהפכתם למבוגרים וטעמתם באיזה ארוחת חג ופתאם הבנתם למה. המלצה שלנו: אל תסתפקו במנה עיקרית אחת – תזמינו חצאי מנות, והרבה ראשונות. זה החלום היהודי.

מנה מומלצת?יש באמת הרבה מנות קלאסיות בסנדר – למשל מנת הגולש היפה שלהם, או השניצל הנדיב – אבל אל תעזו לוותר על המרק עוף צח עם קרעפלך או קניעדלך (39 ש"ח).
יש אופציה לטבעונים?אמרת פעם ליידעש מאמא שאתם צמחונים? היא לא ממש מבינה את המונח. יש כמה תוספות שעשויות להתאים – נגיד כרוב מאודה או שעועית ירוקה ברוטב עגבניות (33 ש"ח), אבל אולי עדיף שתציצו למטה יותר, יש שם אלטרנטיבות.
איך מזמנים?במשלוחהאובוולט.
ואם לא בא לי? אז יש לנו עוד אוכל מצוין ליום חורפי, והפעםבמסורת יהודית אחרת:אוכל סיני קלאסי. ואם גם סין לא טובה לכם, בטוח שתמצאו מדינה טובה שתאכיל אתכם ברשימתהמשלוחים הכי טובים בתל אביבשלנו.

• מה מזמינים היום
• סנדר
• אוכל יהודי
• מרק עוף
• מסורת

עם הוצאתו של סרט הנטפליקס "את מה-זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי", שזוכה לביקורות נלהבות ברחבי העולם (אך לפחות מהמבקרת שלנו), נזכרנו כמה מביך זה בר או בת מצווה, ועל אחת כמה וכמה כשהיא מתרחשת בסדרה או סרט אמריקאים. מה לעשות, אנחנו הישראלים לוקחים בעלות על היהדות, ודי נלהבים בכל פעם שהטקס היהודי צץ על המסך. אספנו את 13 (לחיים!) הבר והבת מצוות שהופיעו בטלוויזיה ובקולנוע, ואז דירגנו אותם כדי שיהיה לנו רגשי אשמה.

>> סדרות של אחרים: 13 סדרות מעולות בנטפליקס שאינן של נטפליקס

13. קומיוניטי: בר מצווה עם הכוכבים (המזויפים)

גם אחד הטקסים החשובים ביהדות הוא בסך הכול רק תירוץ לקומיוניטי לעשות רפרנסים לסרטים וטלוויזיה, כמו שאפשר לראות בפרק הזה בעונה השלישי. לאחר שעאבד מתמכר להעסקת חקיינים של מפורסמים, הוא מסתבך עם ראש סוכנות החקיינים – חקיין של כוכב "מפגשים מהסוג האישי" פרנץ' סטיוארט, שמגולם כמובן על ידי פרנץ' סטיוארט עצמו. החקיין מסכים לסלוח לו על החוב, אם כל חברי הקבוצה יתנדבו להיות חקיינים ב"סטאר מצווה" של ילד עשיר בשם האווי שוורץ. עאבד משחק את ג'יימי לי קרטיס, טרוי וברטה הם שתי הגרסאות של מייקל ג'קסון, וג'ף הוא ריאן סיקרסט. הכול מגיע לשיא כאשר האגו של ג'ף גורם לו להשתגע באמצע הטקס, ולדרוש את פרס "הגבר הצעיר הנאה ביותר" מהאווי. אין הרבה רפרנסים יהודיים בפרק, אבל מי לא היה רוצה בר מצווה כזאת בגיל 13?

12. רוק 30: בר מצווה של אנשי זאב

ישנו פרק מהעונה השישית של "רוק 30" בו טרייסי וג'נה נשלחים להיות צוות הבידור בבר המצווה של ילד עשיר ומקושר, וכמובן עושים עבודה נוראית. אבל הפרק הזה לא זכור במיוחד, ודומה מדי לזה של "קומיוניטי" – אז הבה ונדבר על התרומה הגדולה יותר של הסדרה למסורת היהודית: "בר מצוות אנשי זאב". השיר האייקוני אמנם הופיע רק ל-7 שניות בסדרה עצמה, בתור בדיחה על שיר מסיבות קומי שטרייסי ג'ורדן הקליט. אבל מאז הפזמון האגדי, השיר קיבל חיים משלו, וזכה לגרסה מלאה. וזה, בין השאר, הודות למעורבות של כותב התכנית דאז, דונלד גלובר, בהקלטתו.

11. Delocated: סקא מצווה

הסדרה המוקומנטרית הזאת של כותב "קונאן" ג'ון גלייזר לא זכורה במיוחד, ולא בצדק. היא הייתה מלאה ברגעים מצחיקים והופעות אורח משעשעות, אבל מה שהכי חשוב – היא הביאה לנו פרק בר מצווה אגדי. בפרק השני של הסדרה, בנו של "ג'ון", כוכב הסדרה המוקומנטרית שנמצא בתכנית להגנת עדים (ולכן תמיד מסתובב עם מסיכת סקי), מחליט שהוא רוצה שנושא הבר מצווה שלו יהיה סקא. כן, אותו סגנון מוזיקלי שזכה לתנופה מסוימת בשנות התשעים, ודי נשכח מאז, למעט במועדוני פאנק. מסיבת בר המצווה מלאה כמובן במוזיקת סקא, משבצות שחור-לבן, ומשחקי מילים על סקא ("סקא-זל טוב!" ומרק "סקא-צה בולס" בין השאר). אבל הפרק מלמד אותנו שזה חשוב להקשיב לילד שלך, גם אם התחביב שלו ממש מטומטם.

10. סאטרדיי נייט לייב: הבר מצווה של דרייק

כפי שאתם בוודאי יודעים, כוכב ההיפ-הופ הבינלאומי דרייק הוא קנדי חצי שחור עם אמא יהודייה כשרה. כאשר הראפר הנחה לראשונה את תכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב", הכותבים ניצלו עובדה זו כדי ליצור מערכון על בר המצווה של אוברי "דרייק" גראהם, אי שם בשלהי שנות התשעים. יש הרבה בדיחות על שחורים ויהודים, אבל גולת הכותרת הוא ראפ הבר-מצווה שדרייק מבצע לצלילי רמיקס ל"הבא נגילה", בו דרייק חורז "חנוכה" עם "ריאנה-כה". באנגר.

9. תרגיע: Butt מצווה

אף אחד לא רוצה אירוע מביך בבר/בת מצווה. אז כנראה לא כדאי להזמין את מלך האירועים המביכים, לארי דיוויד. בפרק הזה מהעונה השישית של "תרגיע", לארי מוזמן לבת המצווה של ביתו של האמרגן שלו, ג'ף, אלא שבאותו זמן לארי מתמודד עם שמועה שהופצה עליו – שהוא נהנה מהכנסת גרבילים לישבנו. את הנאום שלו בבת המצווה הוא מנצל כדי לדבר בעיקר על זה, לא בדיוק מה שסאמי גרין הקטנה רצתה לזכור מהיום המיוחד הזה.

https://www.youtube.com/watch?v=mX4xdmziQis

8. בן סטילר שואו: בונו בר מצווה

תכנית המערכונים קצרת הימים של בן סטילר אהבה לפוצץ את הבלון הנפוח של כוכבי הניינטיז היומרניים, כמו הבמאי אוליבר סטון ולהקת U2. במערכון הזה בן סטילר מגלם את הזמר השחצן בונו, שלפי המוקומנטרי הזה, התחיל את הקריירה עם להקתו בהופעות בר מצווה. בונו של סטילר עדיין נותן את כולו להופעה, בין אם הוא מעלה לבמה את נער הבר-מצווה ג'ואל ווסרסטיין, מהלל את פסל הגפילטע פיש של ליאו קרופניק, או ברגע הגדול של המערכון – צועק "Edge, play the Blues", מיד לפני שהגיטריסט שלו מנגן גרסה חשמלית של "הבה נגילה".

7. משפחת סימפסון: קראסטי עולה לתורה

קראסטי כבר הוזכר באתר הזהכאחת הדמויות היהודיות הגדולות בטלוויזיה האמריקאית, אבל בפרק הזה מהעונה ה-15 של "משפחת סימפסון", קראסטי מגלה שהוא לא נחשב לבדרן יהודי אמיתי כי הוא מעולם לא עלה לתורה. הליצן מחליט לעלות לתורה בעזרת אביו, הרב היימן קראסטובסקי, וכמובן מיסטר טי. אירוע בר המצווה המקורי של קראסטי המבוגר הוא אירוע וולגרי והמוני המשודר ברשת פוקס ומאכזב את אביו, אבל בסוף הפרק קראסטי עושה טקס בר מצווה כהלכתו בבית הכנסת המקומי. גם הפעם, עם מיסטר טי.

6. פיוצ'רמה: בוט מצווה

גם הסדרה המצויירת הקלאסית האחרת של מאט גריינינג, "פיוצ'רמה", לא זרה לרפרנסים יהודיים. בין אם זה קיומו של "זומבי החנוכה" או ד"ר זוידברג, שהמבטא הספציפי שלו מבוסס על שחקנים יהודים מלפני מאה שנה – אבל הבר/בת מצווה היחידה שראינו בסדרה היא דווקא "בוט-מצווה". כלומר, טקס עלייה לתורה לרובוט. באופן אירוני, אך אולי מוצדק, זוידברג לא נכנס לטקס מתוקף היותו יצור-דמוי-לובסטר, אבל פריי נוכח בטקס, בו אנחנו רואים שלט בעברית "היומ אתה רובות" (עם שגיאות הכתיב, כנראה מכוונות), ומדבר עם רובו-רבי על קיומו של ישו הרובוט ("אנחנו מאמינים שהוא נבנה, והוא היה רובוט מתוכנת היטב, אבל הוא לא המשיח שלנו").

5. אבא אמריקאי: אושן י"ג

בפרק הזה, מתוך העונה הרביעית של הסדרה המצוירת, אנחנו פוגשים את הדמות איתן כהן (סת' גרין בתפקיד אורח) – חבר עשיר של "סנוט", חברו היהודי הטוב של סטיב סמית'. כאשר איתן גונב לסטיב את החברה, הוא יוזם שוד בסגנון "אושן 11", לגנוב את מתנות הבר מצווה של איתן. המזימה מצליחה, אך גורמת לכך שסנוט מגורש מבית הכנסת, ואז מגיע זמנו של סטיב הגוי להפוך לגבר – כאשר הוא מוכר את הצעצועים שלו כדי לממן את בר המצווה בסגנון "מסע בין כוכבים". מזל טוב!

4. היי ארנולד: היום אתה בריון

סדרת הנייטנטיז המצוירת של ניקולדיאון "היי ארנולד" הייתה טובה בלחנך ילדים להיות בני-אדם טובים. קצת כמו "ארתור" אבל בלי חיות-אדם מפלצתיות. בפרק הזה מהעונה הראשונה של הסדרה, אנחנו לומדים שהבריון השכונתי של הסדרה, הרולד ברמן, הוא יהודי ואמור לחגוג את הבר-מצווה שלו בקרוב. הרולד בהתחלה בורח מהאחריות הזו, אבל בעזרתו של ארנולד הוא לומד את העקרונות היהודיים של צדקה, תפילה ועזרה לזולת – ולבסוף עולה לתורה מול הרב גולדברג (אליוט גולד). היהדות של הרולד המשיכה להיות אלמנט חשוב בדמותו, עם שימושים אקראיים ביידיש וחגיגות חנוכה בהמשך הסדרה.

3. האקסית המטורפת: בת מצווה מוזיקלית

כל בר/בת מצווה צריכה תכנית אמנותית טובה, אז זה די עוזר שאתם כבר חיים במחזמר. בפרק הזה בסדרה הקומית-מוזיקלית של רייצ'ל בלום, גיבורת הסדרה רבקה מגיעה לבת המצווה של בת-דודה שלה, ונחשפת שוב לכל הסטריאוטיפים היהודיים שהיא שכחה מאז שעזבה את ניו-יורק. הנאמבר הגדול של הפרק הוא "Remember That we Suffered", בהנהגת אמא של רבקה והרבה פאטי לופון, עם שיר יהודי על הנושא היהודי ביותר: היסטוריה מלאה בסבל וצרות.

2. ביג מאות': הבת מצווה של ג'סי

כאשר יש לכם סדרה שגם רוב הדמויות בה יהודיות, וגם עוסקת בגיל ההתבגרות – ברור שיהיה לכם פרק בר/בת מצווה טוב. במקרה של "ביג מאות'", זו בת המצווה של ג'סי גלייזר – שבזכות מערכת היחסים המתפרקת בין אימה הלחוצה ואביה הסטלן, הופכת לבלגן גדול. שיא האירוע הוא ללא ספק הרגע בו המאמן סטיב מפיל שיר באווירת סבנטיז, והדמויות פוצחות בשיר המאולתר "Life is a fucked-up mess".

1. יהודי טוב: בר מצווה תחת ההשפעה

הסרט "יהודי טוב" של האחים כהן הוא התשובה לשאלה "איפה כל המוטיבים היהודים בסרטים של הבמאים היהודים האלה?". ובכן, הם כולם כאן, כולל סצנת פתיחה בסגנון "הדיבוק", מספר רב של רבנים וסצינת שיא בטקס בר מצווה. דני גופניק הוא ילד בעייתי שאוהב להקשיב ל"ג'פרסון איירפליין" בזמן שיעורי תנ"ך, ומתמסטל לפני שהוא עולה לתורה. מה שהיה יכול להיות סצנה בקומדיה של סת' רוגן הופך בידיים של הכהנים למעין סיוט יהודי. אבל דני מצליח בסופו של דבר להקריא את הפרשה ולהביא גאווה להוריו. ברכות, עכשיו אתה גבר.

• המסך
• סדרות
• יהדות
• מסורת
• אדם סנדלר

היום, ילדים, נדבר על נידה. אתמול, ילדות, למדנו שהפלות זה רצח. ומחר, הורים יקרים, נדסקס את זכות ההצבעה לנשים כי אולי די גם עם זה. המתקפה על זכויות האישה בעיצומה, מצטערים, ככה זה כשאת טמאה שבוע שלם כל חודש. לא טוב לך? סעי למדינה אחרת. אבל עוד לפני כל הסרקזם הזה, למה אנחנו בכלל מדברים על כל זה, בעצם? מי קבע שברשתות החברתיות ידברו על נידה כל היום? מי עומד מאחורי אימוץ העמדה הנוצרית הקיצונית נגד הפלות אל תוך השיח הישראלי? מי אחראי לניסיון להחזיר נשים ישראליות אל תקופת האבן?

הרבה לפני שנכנסות לדיון העקרוני על זכות האישה על גופה או על ההתייחסות לגופה כטמא ומשחית, צריך להבין באיזו קלות נחטף השיח התקשורתי-ציבורי בישראל ומי מנצלים את הקלות הבלתי נסבלת הזאת. מי שהתעורר הבוקר וגילה שהעולם השתגע והתחיל כולו לעסוק בהלכות נידה – שהיו רלוונטיות בנסיבות היגייניות לפני מאות שנים ורלוונטיות בנסיבות מסורתיות בלבד כיום – בוודאי שאל את עצמו מאיפה זה בא. התשובה, לכאורה, היא הסקופ הנאה של מערכת "ערב טוב עם גיא פינס" שחשפה כי סלבריטאיות ישראליות קיבלו סכומי כסף נאים תמורת השתתפותן ב"תוכניות" המשודרות ברשת ועוסקות בשמירת נידה.

מאחורי אותן "תוכניות" עומדת העמותה "שעשני אישה / נשים מנהיגות שינוי", גוף מיסיונרי שמסתיר תעמולה דתית אנטי-נשית מאחורי חזות פמיניסטית-ליברלית, עוסק למעשה בלעדית ב"טהרת המשפחה" (שאיכשהו תמיד מסתכמת ב"לכי למקווה יא סרחה יא מגעולה"), ומהווה גם פרסומת בוטה למקוואות בוטיק בכל רחבי הארץ. ומאחורי אותו גוף מיסיונרי? רותי לבייב, בתו של המיליארדר החשוד בפלילים לב לבייב, שונא חילוניות ידוע (שאף הכריז ש"אין דבר כזה יהודי חילוני" כשעוד הסכים לדבר עם התקשורת), ואיש שקנה את מקומו בחברה הישראלית באמצעות תרומות ענק לחב"ד וארגונים דתיים אחרים (וחזר לחיות ברוסיה עם התפוצצות פרשת הברחת היהלומים של בנו, לגביה הוא עדיין דרוש לחקירה בישראל).

זהו למעשה הרקע שמאפשר את הקמפיין המחליא #זה_היום_שלך, שהופך את הלכות הנידה לחוויית אינסטוש שטחית ומטומטמת ולמעשה פוגע במסורת העמוקה יותר מכל דבר אחר. על רקע כזה קל מאוד לחטוף את השיח הציבורי. קחו ערימה של כסף מטונף שמחפש לגיטימציה באמצעות הזדהות כ"דתי", שימו אותו על סוגיה שאינה שנויה במחלוקת בקרב רוב מוחלט של הציבור, ודפקו אותה בראשו של הציבור שוב ושוב עד שיתעייף. הפלות, נידה, צניעות, הפרדת נשים, הדרת נשים, על כל אלה יש ארגונים רבים שמוכנים לשים ממון רב כדי להחדיר את עמדת המיעוט הקיצוני אל תוך המיינסטרים. זאת זכותם במדינה דמוקרטית אפילו אם הם בזים לה, כפי שזכותנו לחשוף זאת ולבוז להם.

יש בכך כדי להעיד על שבריריותה של החברה הישראלית החופשית, שכל נפיחה דתית-מיסיונרית גורמת לה להתמוטטות עצבים, וכל מיליארדר עם מספיק דולרים יכול להשתלט על סדר יומה. כמו שקשקשנו כל היום על הלכות נידה כי הלבייבים רוצים שנדבר על הלכות נידה, יתכן שמחר נמצא עצמנו מדברים על זכות הצבעה לנשים כי מישהו בפורום קהלת יגייס לכך את המיליארדר הנכון. חולשתה והשחתתה של התקשורת הישראלית הופכת את האזרחים לטרף קל עבור קמפיינים תקשורתיים-שיווקיים שממומנים על ידי גורמים זרים. וזה כבר מסוכן ממש.

הסיפור כאן הוא לא יעל בר זוהר, שי מיקה, מיכל אנסקי (שהכחישה) או כל אישה ישראלית שמקבלת תשלום מגופים כאלה ודומים להם כדי לקדם "שיח על יהדות" ושמרנות מיסיונרית. הסיפור הוא הסכום הנמוך שבו אפשר לקנות אותן או כל אחד אחר באיצטלה "מסורתית". הסיפור הוא הקלות שבה אתה הופך למשת"פ מהזן הנחות ביותר של מי שחותרים בכל כוחם והונם נגד רוח השוויון והחופש. הסיפור הוא שהספרה הציבורית בישראל הופקרה ונפרצה וכל אדם עם מספיק כסף ורצון יכול להשתלט עליה לזמן מה ולקדם את ענייניו. ומול זה חייב כל ישראלי לעמוד. אלא אם נותנים לו 20 אלף שקל.

>> הפוך, מתוקה, הפוך: #זה_היום_שלך לעשות סקס מעולה
>> "תאוות כסף, חושך ובערות": קמפיין הנידה מסעיר את הרשת

• טור דעה
• המסך
• גיא פינס
• יהדות
• מסורת
• תקשורת