לא בטוח שגל הנוסטלגיה הבלתי נפסק לשנות ה-90 אי פעם יסתיים. בעבר נהגנו לחשוב שתוך עשר-עשרים שנה כבר נהיה נוסטלגים לשנות האלפיים, אבל מכיוון שכנראה הניינטיז היו הפעם האחרונה שמישהו כאן אשכרה נהנה, העשור האחרון למילניום חוזר שוב ושוב ושוב ושוב, עד שכולנו תקועים בלופ בלתי נגמר של נוסטלגיה. אז אם כבר נוסטלגיה, לפחות שתהיה עם האנשים המקוריים שגרמו לזה לקרות – זה בדיוק מה שהולך לקרות בשבוע הבא, במסגרת חגיגות הפורים של הדיזנגוף סנטר.

>>שובה של הבועה: 3 מקומות שממש כיף לאכול בהם על רחוב שינקין

לרוב חגיגות פורים בקניון הם מסוג הדברים שבעיקר גוררים אליהם את הילדים וסובלים בשקט, אבל הפעם נראה שבסנטר רצו לפנות לילדים בנפשם, כי אירוע החג, שיתקיים בימים חמישי ושישי הבא (13-14.3), סובב על בסיס שנות התשעים, עם דוכנים, קונסולות משחק קלאסיות, תצוגות אופנה, פינות צילום ועוד דברים שיעשו לכם פלאשבק נוסטלגי לימים בהם הדאגה הכי גדולה בחייכם היתה טמגוצ'י. בדוכנים ימכרו בגדים, הדפסים ואקססוריז שנשאבו מהתקופה, כמו גם דוכני אספנות עם צעצועים, קומיקס ופריטים נוסטלגיים ומשלוחי מנות נוסטלגיים עם ממתקים מהעבר שאנחנו מניחים שלא פגו בתוקף, אבל תבדקו גם בעצמכם ליתר ביטחון.

מעבר לכל חגיגת הקניות הקפיטליסטית הזו, יתקיימו גם אירועים קטנים אך מתוקים: ביום חמישי ב-17:00 יתקיים פאנל מחווה לסדרת האנימציה של "צבי הנינג'ה" בהשתתפות המדובבים המקוריים – רן גואטה ועידו וטל מוסרי – בהנחיית ילד הניינטיז הנפלא מיכאל מושונוב. למחרת ב-11:30 ו-12:30 יתקיימו סדנאות קומיקס בהנחיית אורי פינק הדגול, שילמד אתכם "איך לצייר זבנג" אם לא קניתם את הספר עוד בניינטיז, וב-13:00 חובבי הניינטיז הגדולים ביותר יתמודדו בחידון הניינטיז הגדול, בהנחיית לא אחר מג'ודי לוץ אהרונוב קרפין סממה סוקניק (או איתי שגב, אם תרצו). חגיגה נוסטלגית ממש במרכז העיר, ואפילו לא היינו צריכים להטעין מראש את מכונת הזמן שלנו.
"מחזירים את שנות ה-90", יום ה' (13.3) 12:00-20:00, יום ו' (14.3) 10:00-15:30. כניסה חינם

• שנות ה-90
• ניינטיז
• נוסטלגיה
• דיזנגוף סנטר

בחודש נובמבר האחרוןנסגרה מסעדת חצר גולדמןהיפואית, אחרי עשרים וחמש שנות פעילות. עיריית תל אביב ניצחה במאבק משפטי ארוך שנים על השטח בו פעלה המסעדה, ואנחנו אמנם נקבל טיילת רציפה עד לנמל יפו (שזה באמת משמח), אבל פאדי יעיש איבד את המקום בו עבד ב-20 השנים האחרונות. יעיש הגיע למסעדה מירדן, החל את דרכו כשוטף כלים, וסיים יחד איתה כשף הראשי. אבל בשביל פאדי זה ממש לא היה הסוף, כי אחרי חשיבה על הדבר הבא, הכה בו זכרון נעורים אמריקאי שהוביל אותו לפתוח דיינר חדש עם טוויסט ערבי מבית היוצר של חצר גולדמן.

>>מהר מהר לפני שיגמר: 9 תבשילי מסעדות מושלמים ליום קריר וחורפי

הסיפור מתחיל, כמו כל סיפור טוב, אי שם בשנות התשעים: בעיר הולדתו עמאן, פאדי הנער נפצע בעין תוך כדי משחק, אך הפציעה הייתה כה חמורה, עד שנדרש לנסוע עם אמו לקנזס סיטי, מיזורי בכדי לעבור טיפול חדשני. הם שהו שם מספר חודשים, ושם פאדי פגש לראשונה צ׳יזבורגר אמריקאי בדיינר מקומי. ״זה טעם שאני לא אשכח בחיים", משחזר פאדי בחיוך. "זה היה צ׳יזבורגר פשוט אבל היה חלומי. מאז אני רק חושב איך להצליח לשחזר אותו״.

עם סגירת החצר, הגיעה העת לשחזורים: בימים אלו פתח יעיש דיינר נוסח חצר גולדמן, הממוקם בתחילת שוק הפשפשים. ״הבנתי שזו העת לסטריט פוד מושקע, ופחות למסעדות״, הוא מדגיש. מוגש בו (טוב נו כמובן) הצ׳יזבורגר מימיי נעוריו (58 ש״ח ל-200 גרם), לצד מנות ייחודיות בנוסח אמריקאי עם שיק ערבי מתבקש, וגם כמה קלאסיקות מחצר גולדמן. בזירה האמריקאית שתפריט תמצאו סמאש בורגר עם גבינה (68 ש״ח ל-200 גרם), קריספי פוואר פאף שהוא, כמובן, קריספי צ׳יקן מהנה וסליזי במיוחד (53 ש"ח), וגם בורגר טבעוני שמתהדר בשם המאוד ניינטיזי "דה ויגן ג'יין", על בסיס רידיפיין מיט (65 ש"ח). לאלו ניתן וכדאי להוסיף צ'יפס או פוטטוס (15-22 ש"ח).

בזירה היפואית יותר תמצאו שווארמה ענטר (כפי שיעיש סיפר לנו, ענטר הוא גיבור מאגדות עם ערביות), שהיא שווארמה מחזה עוף קצוץ, מתובלת היטב עם רוטב שום וחמוצים בתוך פיתה דרוזית דקיקה (45 ש״ח), יש גם אסאדו אימפולסיבית (במחווה לטום קרוז), שהיא אסאדו מעושן מפורק, קוט, בצל אדום, מלפפון חמוץ ואיולי חרדל ודבש (58 ש״ח). אך המנה ממנה התלהבנו יותר מכל היתה דירטי קבב (58 ש״ח) – בתוך פיתה דרוזית דקיקה נח לו קבב כבש-טלה עם צנוברים שיעיש מכין בעצמו, אליו נוספים חמוצים, בצל ועגבניות בגריל, טחינה ועמבה, שמשלימים את הפיכתו לדירטי וטעים במיוחד – מנת סטריט פוד מצוינת, עסיסית, ערבה לחיך שכל מרכיביה משתלבים נהדר זה בזה, ומצליחה לחדש את הקבב בפיתה הקבוע.

יעיש גם מציע מנה נוספת לצמחו-טבעונים, וזו כבר בשורה של ממש, שכן לרוב בתפריט יש אופציה אחת של רדיפיין. מדובר ב"פלנט טופאק" – מנה של סטייק כרוב בתוך פיתה דרוזית, עם רוטב טחינה, סילאן, כרובית מטוגנת, רוטב פלפלים פיקנטי, כוסברה, רוקט ובזיליקום (57 ש״ח). אה, והבטחנו קלאסיקות של חצר גולדמן, לא? אז בניינטיז תמצאו את הקרפצ׳ו האהוב מהמסעדה הקודמת – סינטה כבושה בתיבול ים תיכוני, חומץ בלסמי, פרמזן, רוקט ושמן זית (45 ש״ח), וגם "סיזר אל קביר" שהוא סלט קיסר קלאסי (41 ש״ח) וסלט "פאטוש אוף פאדוש" עם ירקות טריים, גבינת המאירי, זיתי קלמטה, ג׳עלה וזעתר בלאדי (43 ש״ח).

גם קינוח מוכר מחצר גולדמן חוזר לככב עם גלידת יוגורט, סילאן, חלווה ושיערות קדאיף (41 ש״ח). בהמשך מתכנן יעיש גם לשחזר את הבראנץ' הירדני הבלתי נשכח בחצר האחורית, כך שיש למה לחכות, כי הניינטיז חזרו בייבי.
יפת 9, ראשון עד רביעי: 12:00-00:00, יום חמישי 12:00-01:00, יום שישי 12:00-03:00, שבת 12:00-00:00.

• אוכלים שותים
• ניינטיז
• שנות ה-90
• המבורגר
• דיינר
• ירדן

יגאל שילון הלך השבוע לעולמו בגיל 78. מי שמסתכל היום על מפת הטלוויזיה, כמעט ולא יכול להאמין עד כמה הדמות הזו היתה גדולה על המסך בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים – האיש עם הסיגר, במאי הפרסומות שהפך לבמאי של סרטי מתיחות ולאחראי על אחד מהלהיטים הגדולים בתולדות ערוץ 2, "פספוסים", שלהטה על המסך של הערוץ השני במשך 14 שנים.לכבודו ולזכרו של שילון ז"ל, יוצר שפרץ דרך ועשה לכולנו הרבה גוד טיים (בעיקר אם אתם בגיל הנכון), ליקטנו מהזיכרון את 10 הרגעים הגדולים, המטורללים והבאמת-שידרו-את-זה-בטלוויזיה שהוא והתוכנית שלו הכניסו לחיינו. בדיעבד כבר מותר לומר: במיטבן, אלה היו מתיחות מבריקות וטלוויזיה מצוינת.

>> פספסנו: יגאל שילון ז"ל היה הרבה יותר ממלך המתיחות של ערוץ 2

10. מתיחת הרכבת

מדובר באחת הקלאסיקות העל זמניות הגדולות של הפורמט. הרגע שבו אלי יצפאן, איש בעל מניות בהיסטוריה של "פספוסים" ושל שילון ז"ל, מחופש לנהג רכבת עם מבטא רוסי כבד. באמצע הדרך הוא נעצר ושואל נהגים עוברים ושבים איך הוא מגיע לחיפה, ואחר כך מנסה עוד לעשות פרסה עם הרכבת. מערכון קלאסי של יצפאן, שרק בקע כאן מביצת הטאלנט שלו והפך לא מעט בזכות התוכנית לכוכב ענק.

9. החתן השיכור ("אם שותים")

לצד המתיחות למפורסמים (שעוד נגיע אליהן), והמתיחות היצפאניות המושקעות, "פספוסים" הצליחה רבות בזכות סרטוני הוידאו הביתיים – מקרים שבהם תועדו אנשים במצלמת וידאו, עושים דברים מוזרים מאוד, בדרך כלל בטעות. בגמר פספוסים של חורף 1999 השתתף הקטע הזכור היטב בהשתתפות חתן שהשתכר עד כלות ביום חתונתו, ונקלט במצלמות אומר למיקרופונים דברים כמו "רצית להתחתן איתי, רויטל… אני לא יודע למה". וזה עוד הרגע הכי פחות מביך בסרטון.

8. ישראל משהו משהו (האקונה מטטה)

סוף המילניום ותחילת שנות האלפיים עשו טוב ליחסים בין ישראל וקניה. בין היתר, גם בזכות הסכמי אוסלו וכיתה ב"ששטוס" שנסעה למדינה האפריקנית – אבל גם בזכות הקטע הזה, שניצח את גמר פספוסים 2001. מדובר בחותר קנייתי שפגש לא מעט ישראלים – אז למד עברית, והחל לשיר שיר שנוגע לאקטואליה של אותן השנים. "שרה נתניהו אוהבת מתנות, אריה דרעי הוא זכאי, איציק מרדכי…". עוד מערכון ביתי שהפך לקלאסיקה אדירה.

7. המופע של סטיב

כן, לא בדיוק פספוסים, אבל כן פרויקט צדדי שהצליח לא מעט. מדובר בשנת 2003, ותחילתו של ז'אנר הריאליטי בישראל – כאשר בהשראת "המופע של טרומן", יגאל שילון החליט ללכת על המתיחה הגדולה מכולן – לקחת את חייו של סטיב פרנקל, איש אלמוני שיום אחד קיבל את ג'וב חייו – לשחק בטלנובלה "אהבה מעבר לפינה". אלא שכמו ב"טרומן", גם כאן – העולם שהוא חי בו היה מבוים לחלוטין. סדרה ששודרה במשך שלושה שבועות, ועוררה לא מעט עניין.

6. רון חולדאי בהופעת בכורה

היום, חולדאי מוכר בתור ראש העיר הנצחי של תל אביב, אבל באמצע שנות התשעים הוא עוד היה מנהל "גימנסיה הרצליה" בעיר. לקראת מופע סיום של התיכון, החליט שילון – שהבת שלו למדה בגימנסיה – לבצע מתיחה אדירה בהשתתפות המנהל חולדאי. הנמתח היה מולי שפירא ז"ל, מגיש תכנית הרדיו הגל"צית "בילוי נעים", כאשר חולדאי הסביר לו שציוניו של בנו, דן (לימים סער שקד ב"מסודרים"), גרועים מדי והוא צפוי להיות מסולק מבית הספר. אירוע שבדיעבד הוציא את שפירא גדול, וגם נתן חשיפה ראשונה לחולדאי – לפני שיהפוך לאחת הדמויות הבולטות בעיצוב חייה של העיר העברית הראשונה.

5. רלף קליין יאמן את מייקל ג'ורדן?

מדובר בכותרת שבדיעבד נראית דמיונית – כי היא הייתה. שיקגו בולס היתה הקבוצה הטובה בעולם בשנות התשעים, ובמוקד שלה עמד השחקן הגדול בתולדות המשחק – מייקל ג'ורדן. אבל ברגע אחד, התפרסם דיווח אמריקני לפיו שיקגו תזיז את המאמן שלה, פיל ג'קסון, ותמנה דווקא את רלף קליין, מאמן מכבי תל אביב לשעבר. המתיחה הקלאסית של שילון על שימי ריגר ועפר שלח, צמד פרשני ה-NBA שישבו באולפן ולא האמינו, היתה מהטובות והמשוגעות שחווינו, והפכה לקלאסיקה. תיעוד של הרגע היפה הזה לא מצאנו, אז קחו במקום את הופעת הבכורה של שילון ו"פספוסים", כל הדרך מ-1988.

4. תקרית דיפלומטית

עוד סמל מובהק לניינטיז היו האופטימיות המדינית ותחושת השלום שבפתח. ב-1998 פוגש אחמד טיבי, אז אפילו לא חבר כנסת אלא יועץ צמוד ליאסר ערפאת, שני עיתונאים – בן כספית ועמנואל רוזן. בידיו היתה אינפורמציה מרעישה – הגענו להסכם על הסדר קבע מול ישראל. אלא ששם נוצר הקונפליקט – רוזן עובד בערוץ 2 (זה היה שעה לפני המהדורה ב-20:00), כספית כותב ב"מעריב" ויפרסם – אם יפרסם – רק בבוקר למחרת. בזמן שהשניים רבים על הסקופ המטורף, שילון יצא החוצה – ושם קץ למתיחה. בדיעבד, זה נראה כל כך אופטימי, שאי אפשר לא להיות עצוב.

3. יצפאן נעצר

מה קורה כשהמותח הגדול הוא נמתח בעצמו? מדובר במתיחה שצולמה בחו"ל, בה שילון החליט להפיל קורבן דווקא את חברו הקרוב – אלי יצפאן. כשהשניים שהו באמסטרדם, ביימו סיטואציה שבה יצפאן נעצר על הסגת גבול (לא פחות). המשפט האייקוני "יגאל, איפה עומר" – הפך את המתיחה למי שנבחרה לגדולה מכולן, בתחרות שהתקיימה ב-1999. אחחח, גוד טיימז.

2. המתיחה הסורית

אחת המתיחות הגדולות בתולדות התוכנית – שעוררה גם סערה גדולה בשעתה. מדובר על טיסה של כמה מכוכבי שנות התשעים שהיו אמורים להופיע בקריית שמונה, אבל במסגרת המתיחה כשהם נחתו דווח להם שהם בעצם נחתו בסוריה. סיטואציה די מלחיצה, שעוררה גם ביקורת גדולה על התוכנית – אבל מתיחה מאוד זכורה, שגם הובילה את אהוד מנור ז"ל שהשתתף בה – לבקש שהיא לא תשודר. המערכון נגנז ושודר לראשונה רק בתוכנית המחווה "חוזרים לפספוסים" ששודרה ברשת 13 ב-2022 וחזרה למתיחות הגדולות של התוכנית.

1. מי רוצה להיות מיליונר (ושירי הלר)

מדובר בקלאסיקה על זמנית. הימים הם תחילת שנות האלפיים, והלהיט הגדול היה "מי רוצה להיות מיליונר" בהגשת יורם ארבל. המתיחה התרחשה ברגע שבו שירי הלר, דוגמנית צעירה ואלמונית דאז, באה להתחרות; ודווקא אחרי שהיא מתקשה בשאלות הראשונות, בדרך אקראית לגמרי, היא פשוט שולפת תשובה אחרי תשובה – עד שאלת המיליון, שבה נשלף כי הכל היה מתיחה, והלר ידעה את השאלות מראש. רגע מצחיק מאין כמוהו, ורגע שיא בתולדות "פספוסים". המתיחה הוסרה מיוטיוב, אבלאת התיעוד המלא אתם יכולים לראות כאן. קלאסיקה.

• המסך
• ערוץ 2
• מתיחות מצחיקות
• ניינטיז

בתום מה שנראה כטיזינג הארוך ביקום זה קורה: המקום החדש של האימפריאל נפתח. הקוקטיילים המתוחכמים הצפויים, סימן ההיכר של הקבוצה, כבר נמצאים שם – אבל במטבח יש אש ותמרות עשן. נתחי בשר, ירקות, דגים ופירות ים עולים על שיפודים קטנים ונצלים ברובטה, גריל יפני שמעניק להם טעם מעושן דומיננטי, קרמול יפהפה וג'וסיות מענגת. על כל היופי הזה חתום עינב אזגורי (סרווסריה, בר א וין), מוח קולינרי קרימינלי שאנחנו עוד זוכרים לו את בראנץ' השיכורים ומנות חזיריות להתפאר.

>>לראשונה בעיר: 5 מקומות שהביאו החודש משהו חדש לחלוטין לתל אביב

"עינב ואנחנו חברים טובים. באחת השיחות אחרי השבעה באוקטובר הוא העלה את הרעיון הזה, שהוא מסתובב איתו כבר הרבה מאוד זמן, וחשבנו שזה משהו שכדאי לנסות", אומרים האימפריאליסטים בר שירה, דרור אלתרוביץ' וגלעד לבנת. "אמנם אנחנו בזמן מלחמה אבל צריך להמשיך קדימה. בעסקים שלנו עברנו כבר תקופות של חוסר יציבות".

החיבור בין אזגורי והאימפריאל נמשך כבר תקופה בבושוויק, הבר האהוב בנחלת בנימין. LP – שזה אלבום לונג פליי (או "אריך נגן" למדקדקים בעברית) – ממוקם במלון לשעבר שהפך למעצמת אלכוהול בזכות האימפריאל ולה אוטרה, ושבימים אלה מארח את המהדורה השלישית שלתערוכת הפופ-אפ המצליחה "אימפריאל הוטל וונדרלנד". קירות מחופי עץ מזכירים ברים מפעם והשם מרפרר לחיספוס נוסטלגי, "כמו עינב עצמו, שקצת נשאר כזה וממשיך לשמוע רוקנ'רול, וקצת כמונו בעצם".

בר האוכל החדש מציג גרסה בוגרת יותר של החזון המטבחי של השף המוכשר, שבוחר ללכת עם האמת שלו גם כשהיא אינה מתיישרת עם טרנדים קולינריים ותזונתיים. על רקע מוזיקה בועטת מהניינטיז ומתחילת המילניום מוגשות מנות בר קטנות ובינוניות מתפריט שנחלק לחומרי גלם וטכניקות שונים, מעין תצוגת תכלית של אוכל לא מתחנף ולא פוליטיקלי קורקט בשום צורה. פוקאצ'ה שומשום (24 ש"ח) ומגש חריפים מסמנים את גבולות הגזרה שלא מרחמת על אנשים עם חך עדין: סחוג על לאבנה, צ׳אטני כוסברה, קימצ׳י מנגו בוסר, פלפלים חריפים מאוד בשמן זית וצ'יצ'רון עוף פריך (12 ש"ח כל אחד), פתיחה שמעלה דמעות בעיניים אבל מרוב חריפות, ולא מצער חלילה. משם העניינים רק מתחממים.

בקטגוריית הים תמצאו למשל סשימי דג ים עם פפאיה מוחמצת בצל ירוק וסויה (68 ש"ח) ושיפוד תמנון ועגבניות ברוטב יוגורט, נענע וחמאה רותחת (62 ש"ח). למרות שהמקום רק נפתח, צלעות תירס בביסק סרטנים (52 ש"ח) כבר מסתמנות כמנת דגל. אזגורי מרשה לעצמו לשחק עם המטבח הצרפתי שהוא שוחה בו טוב כל כך, וכשזה קורה – קורים דברים נפלאים.

המטבח הספרדי זוכה לטיפול דומה בשיפוד פלפל פדרון עם סלמורחו, פטה זעתר טרי, צ׳ילי ושומשום (42 ש"ח), שהולך טוב עם הקוקטייל הראשון של הערב. שיפוד חלומי ודבש מותסס, שום לימון וזעתר (44 ש"ח) ובמיה מטוגנת ברוטב שום לימון עם צ'ילי קרם פרש (39 ש"ח) מתעלמים גם כן מגבולות גיאוגרפיים ומביאים לצלחת חיבורים שמשמחים את בלוטות הטעם.

מחלקת הבשר מציעה שיפוד סוכריות שייטל, בשר טחון ושומן טלה (68 ש"ח), שיפוד נקניקיות טלה עם פרי עונתי (44 ש"ח), שיפוד שקדי עגל, טארה וואסבי טרי (84 ש"ח), ולא בשיפוד – סמאש צ׳יזבורגר עם צ׳דר, בצל מקורמל, רוטב ביג מק, חלפיניו ומלפפונים חמוצים (56 ש"ח) – אוכל קטן וממזרי ובאותה נשימה נועז ומושחת. הקינוחים מציבים התלבטות בין שיפוד מרשמלו עם קרמל שוקולד מלוח וקרמבל בוטנים (32 ש"ח) – פצצת מתיקות מתקתקת, ובין גרסה מאוד לא קונבנציונלית לקרפ סוזט עם גבינת חלומי ופיסטוקים (54 ש"ח).

יוקר המחייה לא נעלם מעיניהם של אנשי האימפריאל והם מצהירים בפה מלא על כוונה להיות נגישים. תמורת כוס יין הבית תשלמו 28 ש"ח בלבד, ובהפי האואר המחירים נחתכים כמו בשאר מקומות הקבוצה בכל ימות השבוע, כולל סופ"ש. האג'נדה הזו הולמת את ההשראה מהשיפודיות שמככבות בזיכרונות הילדות של אזגורי.

"הבר החדש נולד מתוך רעיון של חיבור בין אוכל וחוויית בילוי. חוויית אכילת שיפודים היא משהו שמאוד מוכר לכל ישראלי באשר הוא, סוג של זיכרון שהוטמע בנו מאז הילדות. למעשה זהו מקום שמקדש את שנות התשעים מבחינת מוזיקה ואווירה, אלה השנים בהם גדלתי כילד והתחלתי את דרכי במטבח", הוא מסכם. ובנימה נוסטלגית זו אין לנו אלא לייחל לשובו של בראנץ' השיכורים, שגם הוא אייקון נוסטלגי בדרכו. אין מספיק אלכוהול ומנות חזיריות שישכיחו את המציאות, אבל תמיד אפשר לנסות.
LP,הירקון 66, שני-שבת18:00-1:00, ראשון סגור,הפי האוור ראשון-שבת 18:00-20:00,להזמנות

• אוכלים שותים
• בר חדש
• אימפריאל
• עינב אזגורי
• ניינטיז

נכון, אני אדם מבוגר. עוד חודשיים בת 44. אבל בלב, אני לעד אהיה בת 14. השנה מבחינתי תמיד תהיה 1994 או גג 1995, ואני לנצח אהיה נערה מתבגרת שיש לה בחדר פוסטרים של דילן וברנדון, כזו שממהרת לחזור מימי עבודה בצופים ביום שישי אחר הצהריים כדי להספיק לפרק השבועי של "בוורלי".

>> ביי ביי ברנדה: המוות של שאנן דוהרטי הוא לא סתם עוד רגע עצוב

נכון, אני גם אדם נוסטלגי. תמיד הייתי. כל כך נוסטלגי שיש רגעים שבהם אני מתגעגעת בערגה לתקופה של לפני חצי שנה שהיו יורים עלינו טילים שבע פעמים ביום. אבל לניינטיז תמיד התגעגעתי הכי הרבה. נכון, זה עניין סובייקטיבי. זו הרי התקופה שבה האישיות שלי התעצבה. והרבה מהאישיות הזו שלי מבוססת על מה שקרה בבברלי הילס 90210.

הייתי בת 10 כשהיא עלתה לאוויר, לכאורה עוד לא גיל תואם לכל התכנים שבאו לידי ביטוי בסדרה שגוללה את עלילותיהם של טינאייג'רים באל.איי, מה שהוביל לזה שאת רוב מה שאני יודעת – למדתי מבוורלי הילס. ברנדון וברנדה ודילן וקלי (וטוב גם סטיב ואנדראה ודונה ודיוויד) לימדו אותי על מערכות יחסים בין אחים ואחיות ובין הורים לילדים, על אלכוהול, על סמים, על הטרדות מיניות ואונס, על הפרעות אכילה, על כסף, על מעמדות, על יחסים, על סקס, על אהבה. על החיים.

כשהיא הסתיימה הייתי בת 20, משוחררת מהצבא. לכל אורך התקופה הלא קצרה הזו, הם ליוו אותי. כל רגע. לא רק אותי, כמובן. אני לא באמת יודעת לשים את האצבע על מה שהפך את הסדרה הלא ממש מוצלחת הזו של אהרון ספלינג לדבר שסחף אחריו הכי הרבה טינאייג'רים בעולם. אני גם לא חושבת שיש למה להשוות אותה בדורות אחרים. האם בוורלי עבורי היא מה שהיתה דגראסי לדור שלפני? או מה שהיתה דוסון קריק לדור שאחרי? כולן ראויות, כולן שוות. אף אחת היא לא 90210.

ברנדה וולש הייתה הפרוטגוניסטית הכי טיפוסית שסדרת ניינטיז היתה יכולה לניינטז. הילדה הטובה ממינסוטה עם האח התאום המוצלח, שמגיעה לעיר הגדולה ולמקום שבו ילדים בכיתה י' מתנהגים משל היו מנכ"לים של קרנות הון סיכון. היה לה קצת קשה להפוך להיות מוצלחת בעצמה, עד שהגיע האביר על האופנוע הלבן, הילד הרע של ווסט בוורלי היי – הלא הוא דילן מקיי. היא אמנם היתה שם למשך ארבע עונות בלבד, אבל בארבע העונות האלה ברנדה וולש הספיקה לעבור חיים שלמים, שבמרכזם משולש האהבה הכי אינטנסיבי שידעה הטלוויזיה האמריקאית מאז ומעולם – ברנדה, דילן וקלי.

שלא כמו שאנן דוהרטי, שהמוות שלה היה יחסית צפוי (היא מתמודדת כבר שנים עם סרטן וכבר היו כמה פעמים שנראה היה שהסוף קרוב); לוק פרי, aka דילן מקיי, מת במפתיע לפני ארבע שנים. זה היה שברון לב גדול, גם עבור הקאסט של בוורלי (שלא הרבה אחרי צילמו עונת איחוד מרגשת, בלעדיו), אבל בעיקר עבורי ועבור עוד מיליוני ילדות (וילדי) ניינטיז ברחבי העולם. והנה, עכשיו, עוד מכה. למרות שזה היה צפוי. ולמרות שהיא נלחמה יפה. לא יודעת אם קלי מרוצה כרגע, אבל אני מאוד מאוד מקווה שברנדה ודילן מתאחדים עכשיו בשמיים, כמו שאלוקימה התכוונה.

לפני 12 שנים הייתי בת 32. שאנן דוהרטי הגיעה לישראל לצילומי קמפיין לאירוקה (איך זה קרה? אין לי מושג). הזדנבתי אז כאחרונת הגרופיות ללא הזמנה למסיבת העיתונאים המצומצמת שקיימו עבורה באחת הסוויטות בדיוויד אינטרקונטיננטל. לא עשיתי שם כלום מלבד להסתכל על הנוף של הים ולהמתין בשקט לפוטו-אופ. הוא הגיע. הצטלמתי עם שאנן דוהרטי. לדעתי אפילו נגעתי בה. חוץ מהלידות של שני הילדיםות שלי, זה נחשב מאז לרגע השיא של חיי.

בשעתיים שחלפו מאז שפורסם על מותה קיבלתי לא מעט הודעות בפלטפורמות השונות מא.נשים שסיפרו שישר חשבו עליי. גם אם לא דיברו איתי חודשים, אולי אפילו שנים. זה מתעלה אפילו על כמות ההודעות ששלחו לי בשבוע שעבר כשיוליה כלבת הים אותרה בריאה ושלמה בלבנון; או על כמות ההודעות שאני מקבלת כל כמה שנים כשג'קו אייזנברג מוציא שיר חדש. נכון, אני הבאתי את זה על עצמי. אני נוטה להיות אובססיבית לדברים שאני אוהבת במיוחד, תכונה שהופכת אותי לאדם יחסית צפוי, אבל לפחות עקבי.

מעולם לא כתבתי טקסט מז'אנר "המנוח ואני", למרות שהיו לי הזדמנויות. מאז שדוהרטי חלתה, היה לי די ברור שהרגע הזה יגיע.השנה הזאת, שעברנו כולנו, הבהירה אולי ביתר שאת את העובדה שהחיים הם פאקינג שבריריים.השנה הזאת עימתה את כולנו עם המוות הרבה יותר מדי, אבל יש משהו בגיבורי תרבות שמתים שנוגע במקומות אחרים בנפש. אותי, אישית, השנה הזו גם עימתה עם העובדה שאני כבר לא בת 14, ואולי גם גרמה לי להבין שאני תמיד קצת אהיה בת 14, שממהרת לחזור הביתה כדי להספיק לעוד פרק של בוורלי.

• ❤ תרבות
• ניינטיז
• הספד
• טור אישי
• בברלי הילס 90210