>> כפיר רוס (כדאי שתעקבו), בן 23 מסידני אוסטרליה, הגיע לישראל בתחילת אפריל 2025 "כדי ללמוד את הבישול של העם שלי". כיום הוא מארח אירועי קייטרינג פרטיים בביתו, ובמקביל עובד ב־Barbur Bar & Grill. אולי ראיתם אותו ב"משחקי השף" בחודש שעבר, אבל אם לא אז בטח עוד תראו אותו במקומות אחרים.

>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון
>> רחובות ללכת לאיבוד והפיצריה הכי טובה // העיר של איידן סוייר
>> הדיבוק לדיבוק וכל החברים הכי טובים // העיר של נטע רוט

1. מסעדה: דוק

אני זוכר את הפעם הראשונה שלי כאן, במהלך השבוע הראשון שלי בישראל; מיד התאהבתי בקונספט ובאווירה של המקום. הם משתמשים אך ורק בחומרי גלם מקומיים כדי ליצור מנות חכמות, מעודנות וטעימות להפליא. האוכל פשוט אך מתוחכם להפליא – נתנו לצוות להזמין עבורנו, וכל מנה הייתה נקייה ופנטסטית. הקולרבי השרוף עם הזעתר והגבינה המלוחה "חי אצלי בראש בשכירות חופשית"; אני באמת חושב על המנה הזאת כל יום.
אבן גבירול 27 תל אביב

קפה: תמתי

לקח לי זמן למצוא את ה"מקום שלי", אבל ברגע שהגעתי לתמתי, ידעתי שזה זה. עם מוזיקה טובה, ארגזי תנובה וקפה מעולה, זו פנינה שכונתית אמיתית שאכפת לה מאוד מהאנשים שלה. מיקי, הבעלים, מלא תשוקה למקצוע שלו ולא רק שהם מגישים את הקפה הכי טוב בעיר, הם גם השכנים שלי. אין דרך טובה יותר לפתוח את היום מאשר לשבת על ארגז תנובה עם אייס אמריקנו (גם בחורף) ולצפות בעולם ממהר לעבודה.
הכרמל 12 תל אביב (שוק הכרמל)

3. פנינה נסתרת: סלימי

עבור תייר כמוני, לגלות את סלימי היה כמו למצוא זהב. בסופו של יום, אוכל כזה הוא הסיבה האמיתית שבגללה אני כאן. זו מסעדה פרסית משפחתית קטנה שמגישה מנות פשוטות אך עוצרות נשימה. חבר טוב הביא אותי לכאן בפעם הראשונה ומאז דאגתי לחזור פעמים רבות. המשפחה נמצאת שם כבר שנים והם תמיד מתרגשים באמת לשרת אותך. נסו את מרק האש (מה שאני מכנה "קניידלך עוף"), ומה שלא תעשו – אל תפספסו את השיפודים.
נחלת בנימין 80 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. זול וטעים: גברת קוטייאו

אני מגיע לכאן לבד לפחות פעמיים בשבוע. מתי, הבעלים, עושה כל שביכולתו כדי להבטיח שהטעמים יהיו אותנטיים לתאילנד ככל האפשר. הוא אפילו מפעיל שתי חוות שבהן הוא מגדל את התוצרת שלו, ומרחיק לכת עד כדי שימוש בדשנים תאילנדיים ספציפיים במקום מה שזול ונגיש כאן. אם אני שם לפני 17:00, אני הולך על הקוטייאו עוף; בכל זמן שאחרי זה הבקר בבישול ארוך. אפשר להרגיש את העבודה הקשה והתשוקה בכל ביס. גם הסום-טאם (סלט פפאיה) לא מהעולם הזה.
יום טוב 2 תל אביב (שוק הכרמל)

5. בר: לוסי

אין דבר סקסי כמוהבר החשוך הזה ברחוב רמב"ם. מקום קטן עם ברמנים מהשורה הראשונה שרוקחים כמה מהקוקטיילים הטובים ביותר ששתיתי. אני אף פעם לא מסתכל בתפריט; אני פשוט מנסה לתפוס את הכיסא הראשון בבר אם הוא פנוי. הבעלים לשעבר של הספוטניק פגעו בדיוק בנקודה עם הכיוון הזה. זה המקום הקבוע של צוות המטבח של "ברבור" אחרי סרוויס, והבחירה האולטימטיבית שלי לדייט. טיפ של מקצוענים: כשאתם הולכים, תבקשו את "הקפה" – הם כבר ידעו למה אתם מתכוונים.
רמב"ם 5 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

עברתי ממצב שבו בכלל לא ידעתי שיורד גשם בישראל, להזמנת קיאק אונליין כדי שאוכל לחצות את הכביש בדרך לעבודה בבוקר. קשה לי להאמין שהתל אביבים, מכל האנשים, פשוט השלימו עם זה שבמשך חודשיים בשנה הם צריכים להתנהג כמו משה רבנו ולבקוע את הים שנוצר בכביש כשיורד גשם. לא פלא שהם לא יוצאים מהבית כשיורד גשם!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לאחרונה בערב הדלקת נרות בחנוכה שאילון לוי (שהוא אגב אגדה עבור יהודים בכל העולם) ארגן עבור אוסטרלים בישראל. זה היה מאוד מרגש לראות שלמרות שלפעמים זה מרגיש שאנחנו לבד כאן, אנחנו ממש ממש לא. זו הייתה חוויה מעוררת מוטיבציה באמת, שהזכירה לי את תחושת ה"ביחד" של להיות יהודי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
דייוויד גוגינס – "Can't Hurt Me". הספר מדבר על משמעת מנטלית ועל איך אפשר להשיג כל דבר שמתמקדים בו. למרות המכשולים שאנחנו עלולים להיתקל בהם, זה תמיד תלוי בנו לקום ולנסות שוב. הוא מדבר על כך שהמוח האנושי מחליט "לפרוש" כשהוא מגיע רק ל-40% מהפוטנציאל שלו, ושיש לבני אדם כוח להשיג הרבה יותר ממה שנראה לעין. אם לא תוותר, לא תיכשל. "אני לא עוצר כשאני עייף, אני עוצר כשאני מסיים". נשמע כאילו זה יכול להיות המוטו של העם היהודי, לא?

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותות שעוזרות לנפגעי ה-7 באוקטובר ולחיילים שלנו. למרות שהמלחמה "הסתיימה", הקורבנות והחיילים ימשיכו להרגיש את הכאב עוד זמן רב, וזה קריטי שלא נפסיק לחשוב עליהם ולנסות לעזור להם. טראומה לא נעלמת כשהמלחמה נגמרת.

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו כרגע?
אילון לוי. למרות שהייתי רוצה לציין מישהו שמאתגר את סצנת האוכל – ויש בהחלט כמה כאלה – כרגע יותר חשוב לי להרים למישהו ששיחק תפקיד גדול בחיים שלי בשנים האחרונות. אנשים כמו אילון לוי עוזרים לעשות סדר בבלגן המבלבל שיהודים ברחבי העולם נמצאים בו. לא היה קל להיות יהודי מעבר לים בשנים האחרונות. הוא עוזר לגבש את המחשבות שלנו על הנושא ושומר עלינו מאוחדים.

מה יהיה?
התחלתי לבנות את הפורטפוליו שלי באינסטגרם כדי לנסות להביא לאט לאט אור לישראל. אני מראיין אנשים עם זיקה לאוכל ושתייה בארץ, ושואל אותם איפה הם אוהבים לאכול ולשתות בעיר. כטבח חדש, היה לי קשה מאוד למצוא את המקומות הטובים באמת לצאת אליהם. אני פשוט מנסה לעזור לעצמי ולאחרים לגלות את המקומות הכי טובים בישראל. בנוסף, בעוד שבועיים אני טס לאוסטרליה לחודש ומתכנן להביא איתי בחזרה את עסק הקייטרינג שהיה לי שם (KEF). לצד המשך הלמידה שלי במטבחים בארץ, אני מתכנן לבשל אוכל בהשראה אוסטרלית למי שמחפש לחגוג אירועים מיוחדים – ימי הולדת, אירוסין או סתם יום רביעי רגיל.בואו לחגוג איתי. בואו נדבר xx.

• העיר שלי
• מסעדות בתל אביב
• דוק
• תמתי
• סלימי
• גברת קוטייאו
• לוסי בר
• גשם

צריך לומר את האמת: אין יותר דבר כזה "מסעדות פועלים" בתל אביב, וגם המונח "מסעדות עממיות" נמתח כבר עד קצה גבול היכולת של הארנק. מה שנשאר הם שרידים אחרונים לעידן שהסתיים ובו אפשר היה לאכול ארוחת צהריים הגונה, מזינה וביתית במחיר הוגן, ועל השרידים האלה חייבים לשמור. בחרנו להמליץ היום על שלוש מסעדות כאלה.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> מהאייטיז באהבה: המנות החדשות הכי טובות בתל אביב כרגע
>> כמעט כמו סקס: 8 מנות מחרמנות שכדאי לאכול בתל אביב עכשיו

הכי פלורנטין // שמעיה

למה כדאי:מוסד פלורנטינאי ותיק שמגיש אוכל ביתי פשוט מאוד, טעים מאוד ולא יקר בכלל, עם מגוון תבשילים עצום ששמעיה מבשל מדי בוקר. כל שכונה בעיר צריכה מסעדה כזאת.
מה טעים:ההצטיינות האמיתית כאן היא בגזרת הממולאים. אל תחמיצו את עלי המנגולד הממולאים ואת הסלק הממולא, ואם אתם לא בקטע לכו על הקציצות. מה שלא תעשו, זה לא יעלה לכם יותר מ-50 עד 70 ש"ח.
אווירה:פלורנטין במיטבה.
>> שמעיה, ויטל 2

הכי מאמא // המקום של ענת

למה כדאי:קוראים לו גם "גלבי" ו"המטבח של ענת", אבל לא משנה איך תקראו לו, משנה שענת שבי מבשלת כאן מהלב במסעדה הצנועה והקטנה שבפאתי שוק הכרמל. כמו המאמא שתמיד רציתם ולא מצאתם.
מה טעים:ענת מבשלת בכל יום פחות או יותר מה שבא לה והכל יוצא לה טעים טעים. המחירים לא זולים אבל גם לא חזיריים. אם הגעתם ביום של מפרום או קציצות דגים אז אתם אנשים בני מזל ולכו למלא לוטו או לעזאזל.
אווירה:כמה טוב שבאתם הביתה.
>> גלבי/המקום של ענת, סמטת הכרמל 23

הכי לוינסקי // סלימי

למה כדאי:סלימי היא אחד השרידים האחרונים למה שהיה פעם שוק לוינסקי – אזור של חנויות תבלינים ושימורים אקזוטיות ומסעדות פועלים פשוטות – לפני שהפך למעוז בילוי עתיר ברי יין. יש כאן אוכל פרסי מעולה שבמעולים, מסעדה על-זמנית שלא השתנתה הרבה ביותר מ-60 שנות קיומה.
מה טעים:אם תצליחו לא להזמין את הגונדי – אנחנו תמיד נכשלים ברגע האחרון – אז לכו בכל הכוח על החורשט סבזי, ואם אתם מורעבים כמו פועלים אז על הדיל המדהים של חורשט סבזי עם בשר ואורז ושני שיפודים לבחירה ב-82 ש"ח, שתכל'ס יחד עם עוד איזה סלט יכול להאכיל גם שני אנשים שאינם פועלים.
אווירה: כמו מסעדת פועלים של פעם. הזדמנות אחרונה לראות.
>> סלימי, נחלת בנימין 80

פרסים יקרי ערך. הגונדי של סלימי (צילום: אנר גלם)

• אוכלים שותים
• מסעדת פועלים
• ממולאים
• המקום של ענת
• סלימי

דניאל קנטור בת 30, מתגוררת בדרום תל אביב. מייסדת שותפה של תרבות של סולידריות – קהילת שטח של עזרה הדדית המסייעת למשפחות וקשישים בביטחון תזונתי, ומימון באמצעות מערכי סיוע חיוניים מאז תחילת הקורונה. כחלק מהתנועה, היא הקימה יחד עם הקהילה של סולידריות את הבית של סולידריות. לאחר רזומה ארוך של יצירת פרויקטים המשמשים באוכל כמדיום לחקור תרבויות ומאבקים שונים, היא הוציאה את ספר הביכורים שלה ׳SPREADS’ – ספר אומנות אקטיביסטי הכולל מאמרים וצילומים פרי עטה. הספר זכה להכרה מקומית ובינלאומית והושק בטוקיו, ניו יורק, מקסיקו סיטי, קופנהגן, איטליה ובעוד יעדים רבים. בחודש הקרוב היא תשתתף בשני פאנלים סביב הספר, הראשון, שמתקיים ממש היום (א, 22.9) בהנחיית מיכל לויט, יהיה שיחה על הספר בחנות הרשמית של הספרייה הלאומית של As Promised. השיחה השנייה תתקיים ב-24.9 יחד עם מעצבת הספר עמית בן חיים, כחלק משבוע העיצוב בירושלים בבית הנסן. בנוסף, בין ה-22-24.9 ׳תרבות של סולידריות׳ מקיימת את המערך ראש השנה השנתי שלה –תכתבו להן כדי להתנדב!

>> פארק שחשוב לנפש, ולאשראי. זאת העיר של מנכ"לית איגי רום אוחיון
>> אין שום בעיה בתל אביב. לא רוצים? יש ירושלים. העיר של ג'רמי פוגל

1. בית של סולידריות

לא חושבת שיש מקום יותר חיוני, חשוב וחמוד מהבית של סולידריות בתל אביב, אובג׳קטיבלי ספיקינג. המרחב שייך להתארגנות לעזרה הדדית ׳תרבות של סולידריות׳ וכלל האירועים נתרמים ע״י חברי וחברות העיר ומחוץ לה, מתוך אמונה עמוקה שהמשאב העיקרי שלנו הוא היצירה שלנו, ושחובה עלינו להעמיק את הידע בשורשי הדיכוי במרחב הזה מתוך הבנה ברורה שיש לנו רק את עצמנו כדי לחולל שינוי.

הבית, שנתרם לנו ע״י התדר האהובים, רץ כ-3 שנים וקיים מעל 600 אירועי תרבות, אומנות ואקטיביזם –ממועדוני הקרנות כמו קולנוע התנגדות וקולנוע קוויר-ארוטיק, לסדנאות כגון סדנת התססה עם הילה הראל וסדנת דמיון פוליטי עם יעל ברדה; מיריד ספרים אנרכיסטי באירוח ספריית סולידריות ליריד ארטיזנלי של יוצרות פלסטיניות ויהודיות של ׳כאן זה לא אולפן׳; מאירועי הבית כמו הדיבייט האייקוני בהנחיית דנה פרנק, לערב שכולו מוקדש להרים לכשלונות שלנו בהנחיית עמית חכמוב; מהופעות אקוסטיות של יוסלס איידיי ומאן אלייב ועד לאירועי מחווה לדולי פרטון, עופרה חזה ואלביס פרסלי בכיכובם של עדיסקוטק, עוזי נבון, ניקוטין, נטע פולטרק, מעיין ליניק ועוד; מהזדמנויות התנדבות של אריזות וחלוקה של סלי מזון, להרצאות ושיחות מעמיקות מאת הארגונים הכי חשובים בעיר כגון זוכרות, שוברות קירות, גישה וכו׳.

הבית של סולידריות הוא מקום יחיד מסוגו, בו א.נשים עם ערכים ורעיונות נפגשות ומכירות באופן אורגני ובספייס נטול ציניות ושיפוטיות, בו החיבור בין תרבות, אומנות, אכפתיות ואקטיביזם שזורים אחד בשני. זהו מרחב שבו לרגע אנחנו או שוכחות שאנחנו מיעוט בטרלול המשיחי שקורה כאן או נזכרות ובונות את הכלים למציאות אחרת.
דרך יפו 9

2. פיצה לילה

לפני הקורונה ניהלתי את הבית השני שלי, פיצה לילה. עבדנו כולנו יחד פעם בטוני וספה בסניף הרצליה, ואיחדנו כוחות כל הפאנקיסטים מאיזור השרון כדי להרים את המקום החמוד ומדויק הזה.האוכל טעים מאוד – על רמה, אך לא מתנשא – ותמיד נעים לשבת שם.
מרחביה 4

3. נווה שאנן

מעבר לפינות אוכל, שדרכן לעיתים תל אביב מצליחה לראות ולהעריך את התרבויות של כל אותןם מהגרי עבודה, מבקשי מקלט ופליטים, בעשור שאני הולכת לנווה שאנן ובשיטוטיי בתחנה המרכזית הכרתי חברות, הכרתי תרבויות והכרתי מאבקים. הכרתי שווקים של פיליפיניות ואת המאבק שלהןם לממש את הזכות הבסיסית להקים משפחה בתוך מדינה שאוסרת עליהןם. הכרתי פינות של מסעדות אריתראיות, ואת ההורים שנלחמים למען דה-סגרגציה בבתי הספר בתל אביב, או על החששות בפני תומכי המשטר והרדיפה הפוליטית שחווים גם בתוך ישראל, וחוסר הפעילות מאת משטרת ישראל. הכרתי סודני, יעקב, שמבשל את כל מנות הדגל של המדינות שדרכןם הוא הגיע ברגל לישראל – סודאן, מצרים ולוב.

4. סופרא

בשכונת נגה יש מקום שנקרא סופרא, מהשנים האחרונות, שמגיש אוכל פלסטיני ביתי. טעים בטירוף, מחירים הגונים, א.נשים נעימים וטובים. אני אוהבת לקחת קופסא של עלי גפן בעבודת יד לפיסת דשא ליד חוף הכלבים לבילוי מתוק עם עצמי.
שלמה 3

5. סלימי

עסק קטןבבעלות משפחתיתע״י רמי קובי וג׳נט, מסעדה של שלוש דורות מ-1965, עבר כמה מקומות בדרום תל אביב, הכי אוהבת מקומות בלי תפריט או עם תפריט מצומצם, א.נשים שיודעים לעשות כמה דברים ממש טוב מאשר תפריט אובר דה טופ (אלא אם כן זו מסעדה סינית, אז סבבה) ובינוני.קובי על המנגל עם פן לשיער, ג׳נט מסדרת צלחות חמוצים ובזיליקום פרסי, רמי מברך את הנכנסים – קליינטים של שנים.
נחלת בנימין 80

מקום לא אהוב בעיר

מערכת הרווחה. חס וחלילה בלי ביקורת על העובדות הסוציאליות המדהימות – אך על המערכת כולה.על הבלוף הזה שיש לנו בכלל מערכת רווחה הוגנת וראויה שדואגת לתושביה ללא קריטריונים. על התקציבים המביכים שהיא מקבלת כאשר עיריית תל אביב מרימה אירועי ענק ראוותניים. על זה שהיא מופרטת. על זה שהמנגנונים שלה משמרים את מעגל העוני ולא מוציאים ממנה.+ אני בדיס רציני עם המפתחים העירוניים של ששכחו לדאוג לפינות מוצלות בפארק המסילה, אם אפשר לקרוא לזה פארק.

השאלון

איזה אירוע תרבות/מרחב מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ברק טלמור מנחה מעגלים להקשבה פגיעה, הטיפול הכי פותח לב ומדויק שקיבלתי במהלך השנה האחרונה. ממליצה לכל קבוצה קרובה (חברים, משפחה, קולגות).בבית של סולידריות התחלנו סדרת אירועים שנקרא ׳איך נשמע התנגדות?׳. הזמנו אמניות ואמנים ׳סלקטז׳ שונים לשים שיר מתקליט שמתחבר להןם למאבק מסוים, בין אם זה אישי, היסטורי או פוליטי,ביניהם תאי רונה, ג׳נט בלאי, מאי פלטי ועינאד חוסיין שפתחו לכל מי שהיה בחדר את הלב בצורה שלא ראיתי לפניכן, בטח מאז המלחמה.הזכיר לי כמה יפה הכל כאשר נותנות שם לכאב, ויוצרות מתוכו. ומשם, מהכנות הרדיקלית, קרבה קוסמית.הסרט ׳אזור העניין׳ של ג׳ונת׳ן גלייזר, חידד לי את המציאות הנוכחית, השיתוף פעולה, בנרמול. הצורך לעשות רציונליזציה לדברים לא רציונליים. הסאונד. מטוסי קרב שטסים מעלינו לכיוון עזה שאנחנו אוכלות פירות טריים על אותו קו חוף, שחולקים איתם.

איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר On Earth We Were Briefly Gorgeous של המחבר Ocean Vuong.כל משפט בספר הוא יצירת מופת. הזכיר לי את הכוח במילה שלנו. הזכיר לי את היופי שבני אדם יכולים ליצור.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
נוכחות מגינה וליווי רועים לקהילות פלסטיניות העומדות בפני אלימות מתנחלים עם ׳מסתכלים לכיבוש בעיניים׳, ארגון א.ס.ף או תרבות של סולידריות, דה.נ.ב –זה לא ממש השאלה ששאלו, אבל ממש מזמינה אתכן להצטרף ל׳ישיבות נשים בלבן׳ בפעילויות שטח של ישיבות שקטות, כל פעם במרחב אחר, בהן כל אחת מחזיקה שלט עם מסרים בסיסיים כמו ׳חמלה׳, ׳אנושיות׳ ו׳שלום׳.פרטים נוספים באינסטגרם.

מי התל אביבי/ת שהכי צריך להרים לה כרגע?
אין אחת סורי. לכל הא.נשים שכל שבוע יוצאות לעמוד לצד משפחות החטופים, דורשות סוף למלחמה ופתרון מדיני. הא.נשים שמזכירות לנו כל שבוע בבגין ובהפגנות בשטחים, שאמפתיה אינה סלקטיבית. אני מורידה את הכובע שלי בפני כל הא.נשים במקום הזה שמתעקשות על ה׳גם׳ ולא על ה׳או׳.אתןם התקווה שלי לא רק בעיר הזאת, בעולם כולו.

מה יהיה?
בכנות מלאה, בעיניי יהיה כאן מאוד מאוד רע כל עוד אנחנו מנרמלות את המשטר הפשיסטי ששולט כאן, הדרך היחידי ליצור כאן הווה ועתיד ראוי ובר קיימא, בטח כא.נשים עם רקע של יצירה והפקה, זה לניצול משאבים המיומנויות שלנו להתנגדות אמיתית, התנגדות לא רק כסיסמא של לשרוף שהנורא מכל קורה — אלא גם לבנות מחדש ביום יום, מתוך ידיעה עמוקה שאף אחד לא חופשי עד שכולנו חופשיים.

• העיר שלי
• בית של סולידריות
• תרבות של סולידריות
• נווה שאנן
• סלימי

"ב-7.10 חוויתי את כל המציאות של האזעקות והריצה לממ"ד בפעם הראשונה כאבא לתינוק בן 5 חודשים", משחזר חי צארום, השף של בר האוכל החדש דה פקטו במלון פולי אורבן, ומספר ששיחת הטלפון הראשונה שעשה לאחר הגעת הידיעות על המתקפה הייתה לאחיו הצעיר, קצין ביחידה מיוחדת שהוקפץ השכם בבוקר. "התקשרתי כדי להגיד לו שאני אוהב אותו ושישמור על עצמו". באותו לילה הוא קיבל מאמו הודעה שאחיו נפצע קשה ושעליו למהר ולהגיע לבית החולים תל השומר.

"מכאן התחילה רכבת הרים מטורפת של כאב עצום, של אי ודאות, של לא לדעת מה היה ומה יהיה מכאן, של להיות מנותק מהעולם וממה שמתחולל מחוץ ליחידה לטיפול נמרץ, שם היינו לצידו כל המשפחה 24/7. לכל אורך התקופה אנחנו בתחושה של חוסר תקווה, שהכול אבוד ושאין מה לעשות חוץ מלהתפלל לטוב. עיקר הקושי היה לראות את אחי הקטן, הסופרמן של המשפחה, במצב כזה והפחד לאבד אותו. זה פשוט מרסק. בזכות אמונה והודיה החזקנו ביחד כמשפחה והיום הוא כבר חזר לצבא, הציע נישואין, סיים שיקום וחזר לעצמו על מלא עם פרוטזה. זה מוכיח לי ולכולנו כל יום מחדש, שרק אתה בוחר לעצמך איך לחיות, ואחי הוא ההשראה הכי גדולה שלי בתקופה הזאת".

>> העיר שלנו: 7 המלצות של תל אביבים לחיים הטובים בתל אביב
>> קפה וממתקים עם מענטש ומגנט לאנשים טובים. העיר של דפנה טלמון

1. מאפיית ליאון ובניו

אני חולה בורקס ובתל אביב יש את המאפיה של ליאון, עם בורקס פצצה של תרד גבינה בבצק פילו נקי בלי מרגרינה, טרי, טעים ועם מלא אהבה. חוץ מהמנה הזאת, יש במאפייה עוד עולם שלם של מוצרים, שעשויים כולם בעבודת יד ומביאים את אזור הבלקן אלינו לפה.
עולי ציון 17

2. סלימי

מסעדה ותיקה שמגישה אוכל פרסי אותנטי, שכבר הפכה למוסד של ממש. נקלעתי אליה במקרה לפני שנים, ומאז, תמיד כשבא לי אוכל מנחם כמו איזה גונדי, קבב טוב, או סתם חורשט, אני מגיע אליה.
נחלת בנימין 80

3. בוטרגה

את פריאל שבו, שעומדת מאחורי הדוכן בשוק הכרמל, הכרתי בתוכנית משחקי השף. בבוטרגה היא מגישה אוכל ביתי מדויק, קציצות, מזטים, לחם טוב ואווירה חשמל, בקיצור – פתיחת שולחן כמו שצריך. עצה שלי – כשאתם שם תנו לה לבחור לכם את המנות, לא תתחרטו.
רבי עקיבא 20

4. a

מבחינתי, מסעדת a של השף יובל בן נריה היא המסעדה ברמה הכי גבוה שיש לנו בעיר. לא משנה מתי אני אוכל שם, החוויה היא תמיד מצוינת, שמשלבת אוכל מדויק עם שירות מעולה. תמיד כיף ליפול בידיים של יובל.
מנחם בגין 121, מגדל עזריאלי שרונה

5. בעתו

אמנם קצת מחוץ לעיר, אבל באמת שחשוב לי לא לשכוח את הצפון וכל מה שקורה שם, אז ממליץ בחום על מסעדת בעתו של השף גיא רוזמרין. המסעדה מחברת את כל מה שיש לנו פה – חקלאות מקומית, ים ומרעה – הכל מדבר פה ישראליות אמיתית. מסעדה מדויקת, שמספרת את הסיפור של גיא, שהוא קולגה וחבר, שעושה עבודה מטורפת ונלחם גם הוא בזמנים הקשים האלו.
סירקין 34, חיפה

מקום לא אהוב בעיר

סגירת רחוב אלנבי ועבודות הרכבת הקלה אולי אמורים לשפר את האזור, אבל כרגע הם מציפים בעיות של חולדות, ביוב ועוד. כל מה שנוצר שם יוצר חוויה לא נעימה. לדעתי אפשר היה להיערך למצב בצורה טובה יותר, ועדיין לא מאוחר מדי כדי לשפר את הטיפול באזור ולמנוע את החמרת המצב.

השאלון

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר של פאר טסי "עד אחרי הנצח". אחי הקטן מאוד אוהב את פאר טסי, ולכל אורך התקופה שהוא היה מאושפז בטיפול נמרץ, מורדם ומונשם, זה השיר שהשמענו לו כל הזמן. שיר עם מילים חזקות שנוגעות בי כל פעם מחדש.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לארגונים שמאוד עזרו לנואחים לחייםוהצעד הבא, שניהם ארגוני סיוע לנכים, אחד של נכי צה"ל ואחד של נכים בכללי. אלה ארגונים שמאוד עוזרים לפצועים ולמשפחותיהם בתהליך השיקום והחלמה ובהבנת המצב החדש – לא לפחד ולא לחשוב ש"נגמר העולם". חשוב מאוד לתרום ולעזור להם תמיד, אבל בטח במצב שבו בכל יום עולה מספר החיילים והפצועים שיש לנו מהמלחמה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לא הייתי רוצה להרים למישהו ספציפי, אלא להגיד תודה ולהרים לכל מערכות הביטחון, הרפואה וההצלה ולאחל שמירה על כל החיילים, שילכו לשלום ויחזרו לשלום.

5. מה יהיה?
יהיה טוב! חייב להיות טוב וכבר טוב אין ברירה אחרת. עם ישראל חי!

• העיר שלי
• מסעדות בתל אביב
• יובל בן נריה
• פריאל שבו
• בוטרגה
• סלימי
• בורקס
• מלון פולי אורבן

אפרת (פאפא) כהן נולדה וגדלה בלונדון, והובילה בשנים האחרונות את ההרכב Fafa Galoure, שהופיע בארץ ובחו"ל ואף הוציא EP מוצלח. עכשיו היא מוציאה סינגל וקליפ ראשון בעברית, ובו היא מזמינה ברגישות לעבור את הסיוט הנוכחי שלנו ביחד, בתקווה שמילות השיר יהוו אולי פתחון פה לכל מי שקולו נאלם בתחושת הקיפאון של הימים האלה.

>> זאת העיר שלנו: 8 המלצות נהדרות שקיבלנו השבוע בתל אביב

1. הונג קונג דים סאם

המקום האותנטי ביותר בתל אביב לקבל בו טעימה של דים סאם כמו שאהבתי לאכול בטירוף כשחייתי בניו יורק בשנות ה-20 המאוחרות שלי. דים סאם הוא אחד המאכלים האהובים עלי ביותר. מגיל 6 החזקתי צ'ופ סטיקס בלונדון במסעדה המשפחתית האהובה New World, בצ'יינה טאון. היו שם טעמים ייחודיים ולא קונבנציונליים. אני תמיד מתרגשת כמו ילדה כשאני עומדת לאכול דים סאם בסגנון קנטונזי אותנטי באולם חתונות סיני ענק וקיטשי, עם דרקונים מוזהבים ומפות שולחן אדומות ונשים מתוקות עם עגלות אידוי שמסתובבות ומחלקות אוכל מופלא.בן יהודה 9

2. יולטה

חנות מאוד מיוחדת לאנשים שאוהבים לקנות מתנות מיוחדות ושיש להם fetish לצבעים, ניירת איכותית, מחברות מעוצבות וכל מה שקשור לעולם של דפוס ועיצוב. יש להם מספר חנויות ואני תמיד הולכת לסניף בקינג ג'ורג' שמייצר חוויה ייחודית ושירות נפלא. תענוג להיות שם. אני תמיד נתקעת שם שעות. סוכריות לעיניים. ממליצה בחום רב.שדרות מסריק 19-17

3.סלימי

מסעדה פרסית אותנטית משפחתית ליד שוק לוינסקי על נחלת בנימין. אני אוכלת שם מעל עשור. אכלתי שם כמעט עם כל בן זוג שהיה לי, מה שמעיד על המשמעות הרגשית הגדולה שיש לי כלפי המקום הזה. השירות שם נפלא! הם מקבלים אותי עם זרועות פתוחות ומפנקים אותי כל פעם שאני מגיעה לאכול את הקבב וסאבג'י המושלם שלהם. שלא נדבר על המרק גונדי הנפלא שאני אוכלת כמויות ממנו כל חורף.נחלת בנימין 80

4. שמעיה

האיש והמסעדה הם חוויה קולינרית ואנושית מדהימה. שמעיה קיים לפחות 25 שנה בשכונת פלורנטין ברחוב ויטל. יש לו מטבח ייחודי וטעייים! יש אופציות טבעוניות, צמחוניות ובשריות. לאוכל יש בדיוק אותו טעם שמייצר את האותנטיות שלו, לא משנה כמה זמן עובר, שמעניק תחושה של עוגן וביטחון. שמעיה מבשל סירים גדולים כל יום עד שנגמרים ונסגר המטבח. אינסוף מנות ירקות לצד מנה עיקרית חמה ומספקת. יצא לי לאכול צהריים פה כל כך הרבה פעמים עם חברים, משפחה ופגישות עם לקוחות שהיו מאד מוצלחות. יש אנרגיות אנושיות וחיוביות. ממליצה בחום.ויטל 2

5. בלינקי

אחת מחנויות של אופנת נשים שאני הכי אוהבת. העיצוב פיין ומודרני עם שילוב מדויק של חומרים עם זיקה לאוברסייז מדהים. בלי קשקושים, עם בדים סופר איכותיים. לבשתי לא מעט פריטים שלהם בהופעות וצילומים. השירות מעמיק ונעים מאד! ממליצה על הסניף ביפו.בית אשל 14

מקום לא אהוב בעיר

נחל הירקון. צריך עוד כל כך הרבה תיקון ושיקום. הקסם נעלם בגלל הזנחה. אני זוכרת בתור ילדה שבאה לבקר בארץ מלונדון בשנות ה-80'/90', כמה יופי וקסם היה בנחל הירקון. לא היה פחד לגעת או להתרחץ במים. אבא שלי תמיד סיפר לי כמה נפלא היה להתרחץ בנחל הירקון כשהוא היה ילד מתבגר בשנות ה-60'. אני חושבת שהמשך שיקום הנחל יתן המון השראה, יופי ונכונות לתקן ולשפר זיהום ולכלוך. לטהר את המים בנחל כמטאפורה לטיהור וניקוי מים בגוף ונפש שלנו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בסוף דצמבר היה לי את העונג האדיר לאצור ולעשות קריאייטיב לתערוכה מיוחדת במינה, פרויקט בשם Seeing Sound של האומן, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי, עומר הרשמן. בפסטיבל לאמנות עכשווית "זז" בת"א תרבות דה וינצ'י. הפרויקט הזה נתן לי כל כך הרבה השראה, תקווה ועשייה בתקופה כל כך בלתי נתפסת, אלימה וחסרת צדק. היו מצבים של אזעקות באזור קפלן ומצאנו את עצמנו יורדים למקלט, שומעים מהקריה דרך מגאפון, "חזרה לשגרה". כמה אירוני. עומר שילב את האמירה "חזרה לשגרה" עם תדרים של אזעקה בתערוכה שלו. במהלך התערוכה היו הרבה הפגנות שהשתלבו עם התערוכה מאחר שהחלל שלנו היה שקוף ל-2 זוויות חוץ ונוצרה אמנות חדשה שממש מביאה את מצב המלחמה והיצירה בו זמנית.ממליצה בחום לבקר באתר שבניתי לעומרלקבל השראה מדהימה.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
יצא לאחד ההרכבים שאני אוהבת בעולם אלבום חדש, Wall Of Eyes של The Smile. האלבום יצא תחת השם "Self Help Tapes" שכל כך רלוונטי. הוא יצירת מופת בלתי רגילה עם סולן אהוב יקר, תום יורק. יש שם כמה קטעים מיוחדים במיוחד: Bending Hectic, Friend of a Friend, Teleharmonic.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מרגישה כולם נפגעו ממה שקרה כאן מה-7.10 ברבדים ומינונים שונים. כמובן שאין מה להשוות למשפחות שאיבדו ילדים ובני משפחה או למשפחות של החטופים/ות. כולנו זקוקים לריפוי וביחד. אני חושבת שמה שהכי חשוב כרגע זה לא לשפוט או לבקר את אחד השני, כל אחד/ת ראוי/ה להרגיש ולחוות את המצב הזה דרך עצמם בצורה האותנטית ביותר. להתחבר כעם ישראל ללא אגו וגאווה מוגזמת. לקבל את האחר ולעזור לכל מי שזקוק לעזרה ככל שניתן. אני תרמתי מלא דברים בחודשים הראשונים לחיילים/ות שלנו ולמשפחות שפונו מבתיהם. חשוב למי שיכול/ה ללכת לכיכר/מטה החטופים/ות, לעזור, לתרום, לדבר, לחבק. אין מצווה גדולה מזו. שיחזירו לנו את החטופים/ות הביתה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שאלה מאתגרת. יש כל כך הרבה תל אביביים שאפשר להרים להם. אני מרימה למורן גיל, מאסטר קונדיטור רגיש, מיוחד וייחודי. אני מרימה לדורון עובד, אמנית מופלאה שמציגה עכשיו בשתי תערוכות. אני מרימה ללירז צ'רכי, אשת חיל על התיקון והיצירה המדהימה שלה שגרמה לשינוי דרמטי בקשר האיראני-ישראלי. אני מרימה לקרן טננבאום, מוזיקאית למופת, ייחודית בכל צורה אפשרית.

מה יהיה?
שאלת השאלות. האם השמש תזרח בבוקר? אני מרגישה שהכל קודם כל במיינד, דרך השקפת החיים האינדיבידואלית שלנו שהיא סובייקטיבית לחלוטין. אני בת אדם אופטימית שגם רואה ומבינה פאטאליזם, הדו-קיום של החיים. מתפללת שנתחזק ממה שקרה כאן, שנבנה ישראל מתוקנת, שנתחיל תהליך של ריפוי אמיתי לטווח ארוך. שיהיה תקציב לתרבות המופלאה שיוצאת מכאן. שתהיה לנו ממשלה ראויה ומדויקת שתעזור ותגן על האזרחים שלה, מבריאות הנפש והגוף עד להתפתחות עסקית וכלכלית. שנחיה כבר בשפע ונועם אמן! מעבר לזה פשוט להמשיך לחיות ולא לשרוד. ליהנות מכל יום שעובר שלא חוזר. להתמודד ולא להתעצל אם יש בעיה, קושי או אתגר. להשתפר בתקשורת וללמוד לסמוך ולפתוח את הלב. להיות בני אדם טובים יותר.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• הונג קונג דים סאם
• יולטה
• סלימי
• נחל הירקון
• מטה החטופים והנעדרים