לכל סטלן יש את סיפור הוויד שלו: השכטה הראשונה, סטלה רעה בלתי נשכחת, או אפילו להיות בראש טוב במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. אתם יודעים על אילו סיפורים אני מדבר. אז לרגלאליפות הקנאביס Holyflowerשמתקיימת ביום שבת, ה-4.20 בכולי עלמא, שוחחנו עם כמה אנשים מתוך האירוע כדי שישתפו אותנו גם במה שמצחיק את כל הכיתה. אלו סיפוריהם של שופטי התחרות וכמה מאנשי המקצוע באירוע, אך ישנם גם כמהסיפורים נהדרים של המוזיקאים שיופיעו שם. אלה סיפורי הוויד הטובים ביותר של אליפות הקנאביס הישראלית.

>>תשאירי לי פרח: 11 חנויות הפרחים הטובות בתל אביב (ועוד אחת)

חלה טעות

נטע קובלסקי, מטפלת בקנאביס, שופטת בתחרות
הסיפור מתחיל בהיותי בת 21 בארה"ב, אחרי שבישראל עישנתי בעיקר חשיש. זאת הייתה תקופה שהיינו מעשנים רק חשיש. הירוק היה מגיע בקופסאות גפרורים, והוא היה די מעפן, היינו קוראים לו הוויד של הבדואים. אז הגעתי לקליפורניה והתארגנתי על משהו לעשן. זה היה נראה כמו חשיש, אמרו איזה שם, לא הבנתי. לקחתי בוף של סיגריות ועישנתי, והדקות הבאות היו לי פשוט משהו אחר. בדיוק ישבתי עם בן דוד שלי, היינו צריכים ללכת לארוחת ערב, ואין אותי. אני לא יכולה אפילו לכפתר.

אחרי שהרגשתי טוב יותר, הלכנו לארוחת שישי. עישנו עוד קצת לפני הארוחה, ואני יושבת בשולחן. הארוחה עוד לא התחילה בכלל, והייתה על השולחן חלה. זו היתה ארוחה של חברים של בני דודים שלי, אנשים שאני לא מכירה, ומישהי מדברת איתי ובינתיים אני מכרסמת את החלה. את כל כולה. כשסיימתי אותה הסתכלו עליי, ואמרו "את קלטת שסיימת פה את כל החלה?", ואני מסתכלת, אכולת פאדיחות בסטלה שאין לתאר אותה, ואני כזה, "אוי ואבוי, אוי אני לא מרגישה טוב". יצאתי החוצה, ישבתי באוטו, פתחתי את הדלת והקאתי את חיי, את כל החלה שאכלתי.

בן דוד שלי הגיע, שאל אותי אם אני בסדר, אמרתי לו שלא, ומה הוא הביא לי לעשן, זה נורא חזק, ואיך הוא לא אמר לי. הראתי לו מה לקחתי, והוא מסתכל ואומר לי "תגידי לי את נורמאלית? זה סקאנק! כמה שמת?". עניתי לו כמו בוף של סיגריות, והוא ענה לי "לא נשמה, זה ממש לא אותו דבר כמו בארץ. תתחילי להתרגל". אז אחרי הפאדיחות שהיו לי שם, כמובן שלא חזרתי יותר למשפחה הזאת, ולא התקרבתי לבן דודה שלי תקופה.

סרט טורקי

שחר ימאי, בונה מכונות גלגול
אני מוכר מכונות גלגול לכל העולם. המכונות שלנו מגלגלות 2000 ג'וינטים בשעתיים. אין ג'וינטים כמו הג'וינטים שלנו. מכרנו בהודו, הולנד, צרפת, מלא בארה"ב וקנדה, אז אני נוסע מלא. יום אחד נסעתי להולנד לפגוש איזה לקוח, לא אמסטרדם, אלא איזו עיירה נידחת. אני מגיע לאיזה קופישופ הזוי, ומזהה שזה קשור לאיזו מאפיה טורקית. אני לא יודע אם זה בדיוק מאפיה, אבל איזו חבורה טורקית. אני רואה מעבר לרחוב, על גבול גרמניה ומעבר לקופישופ, יש שם מועדון חשפנות.

היי, שלום, עושים לי אספרסו, יושבים מלא אנשים. ואז אחד לוקח אותי למדרגות למרתף, או יותר נכון לאיזה כוך קטן רצח, יורד בסללום כזה. מגיעים לחדר, ואני רואה שם על השולחנות ערימות של יורואים באריזות של 10K, בלדרית סינית, עם חולצה חצי שחורה חצי לבנה, כולם מעשנים עליי סיגריות בתוך המרתף הזה. הבחור מוציא טלפון, מתקשר לבוס שלו, שצריך לתת אישור על קנייה של מכונה. עולה איזה בן אדם מפחיד רצח, אומר לי בוא אני אפגוש אותך.

אני רואה אותו אני מבין שאני כבר לא יוצא אם אני לא בורח עכשיו. אני זוכר כשיצאתי משם וכבר באוטו אמרתי, וואי איזה מגניב מה שעברתי עכשיו. כמה אנשים כבר יכולים להגיד שהם עשו עסקים במרתף של מאפיה טורקית? אותו בן אדם חודש אחרי זה קבע איתנו לאסוף את המכונה בגרמניה. הוא בא עם טנדר במיוחד מהגבול, ובסוף לא לקח. לא היה לו מספיק כסף וחשב שנזרום איתו.

אין כניסה לפחיות

תומר ספנוב, סמנכ"ל שיווק של פלאנטיס
פסטיבל "ספאנאביס" בברצלונה הוא פסטיבל הקנאביס הכי גדול באירופה. הוא כנראה פסטיבל הקנאביס הכי גדול מחוץ לארה"ב. במשך חמישה ימים מגיעים אליו 60 אלף איש ביום. זה כנס שמרכז מלא ספקים מהתחום, של גנטיקות, ציוד עזר, אביזרי גידול ועוד. הוא לא רק כנס שאנשי המקצוע מגיעים אליו, גם אנשים שאוהבים קנאביס, אבל לא מומחים בתחום. אני הגעתי בתור הסמנכ"ל שיווק של פלאנטיס לפגישות עסקיות, וגם להתעדכן מה שקורה בחו"ל ולקלוט קצת את תרבות הקנאביס.

אני עומד בתור מאחורי בחור שנמצא לפניי, והמאבטח פותח לו את התיק ובודק. הוא מוציא מהתיק שלו פחית פאנטה, ואומר לו תשמע עם זה אתה לא יכול להיכנס, הם לא מסכימים להכניס משקאות לתוך השטח של הפסטיבל. אז הבחור אומר לא, "לא-רגע-רגע!", הוא לוקח את הפחית מהיד של השומר, מבריג אותה, ואתה בעצם רואה שזאת לא פחית פאנטה, אלא סטאש של וויד. כנראה במדינה שבה הוא חי הוא צריך להחביא את הוויד מהמשטרה. כל התור מתחיל לצחוק. אתה אומר לעצמך – זה המקום היחידי שבו אפשר להוציא לך פחית של פאנטה מהתיק ולאסור עליך להיכנס עם זה, אבל אז אתה מראה שזה וויד בפנים ואפשר להיכנס! בכל מקום אחר בעולם זה לא היה עובד. כל התור התחיל לצחוק, וכמובן שהשומר אישר לו להיכנס.

מנטליות של חוסר

ישגב דותן, ממארגני האירוע ושופט
יכול להיות שהסיפור קנאביס שלי הוא בכלל לא סביב חווית השימוש, אלא על המסע שהוא לוקח אותי עד לאירוע הזה. פעם היה פסטיבל בשם Getting Baked, פסטיבל שהתחלתי שהקונספט שלו היה פיצה, קנאביס והיפ-הופ. זה התחיל מזה שרציתי להביא את לוסיל קרו לחו"ל, וראיתי איזו הזדמנות לעשות שם בניו יורק בלוק פארטי עם הקונספט הזה, יחד עם פיצריה שאמורה להיפתח של חבר. אז אמרתי יאללה, בואו ניצור את זה. זה היה אמור להיות הפסטיבל שמביא אותנו לארה"ב מיוזמתנו.

להרים דבר כזה בארה"ב דורש לוגיסטיקה רצינית, אז בינתיים הרמנו את הגרסה הזאת בארץ במשך שלוש שנים, עד הקורונה. כמה חודשים לתוך הקורונה, ואחד החבר'ה שניסה לעזור לי לקדם את גטינג-בייקד אמר לי "שמע, איגוד הקנאביס הישראלי רוצים לעשות אירוע קנאביס עם גביע ומוזיקה ועניינים". הם מהצד של התעשייה בעצם, וזה היה נשמע בדיוק האופי שחיפשתי. הרי הגטינג-בייקד היה בניחוח קנאביס, אבל זה לא אירוע רשמי. בשלישי באוקטובר הלכנו לראות פסטיבל בוינה כדי לקבל השראה, זה היה בהתראה של יומיים. אופיר נבו, המנכ"ל של איגוד הקנאביס הישראלי, שאל אותי "היית פעם בפסטיבל קנאביס?", ואני כזה, "לא". אז יאללה בוא ניסע.

בשביעי לעשירי אופיר נבו כבר חזר למילואים, ואני נתקעתי קצת בחו"ל. העניין הוא שהקנאביס בוינה זה CBD, כלומר ללא החומר הפעיל בקנאביס, THC. אז הייתי בפסטיבל קנאביס, ולא היה לי מה לעשן. אתה רואה פרחים והכל, אבל זה CBD. אז אתה מסתובב שלושה ימים בפסטיבל ואתה יודע שאין מה לעשן. עזוב שאין מה לעשן, אתה רואה הרים של פרחים של קנאביס ושמנים, ואתה רואה את כל זה – כבודו של הCBD במקומו מונח, אבל זה לא אותו דבר. בסוף ניסינו להתארגן, וחבר שהכרנו הביא איזה פרח. אבל יש את הדיסוננס הזה שאתה מתהלך שם במנטליות של חוסר, כשמול העיניים שלך אתה רואה רק שפע.

השיבה מסיני

אורן דולפין, שופט בתחרות
ביום כיפור לפני 5-6 שנים, משהו כזה, אשתי נסעה להצטלם להישרדות VIP, ואני ושני הילדים שלי קבענו עם עוד חבר'ה שנעשה את כיפור בסיני. חלק מהעניין הוא שנעשה שם איזו מסיבונת של חברים באיזה יום, אז כל אחד אחראי להביא משהו, ובאופן טבעי אני הייתי אחראי להביא קנאביס איכותי. רכשתי עשרה גרם קנאביס איכותי, ושמנו פעמינו לסיני. אנחנו עוברים את הגבול ובראש שלי, אני עם שני הילדים, כל החבורה עוברים את הגבול, אני אצליח לעבור. ואיך שאני בא לעבור, המצרי אומר לי "Come, Come, X-Ray". כולי לבן, אומר לו "מה?". עושה אקס ריי, ואומר לו "מה, הכל טוב, הכל טוב". הוא עונה לי, "לא, לא הכל טוב", ומוציא את שתי השקיות.

אני בא ממורשת ארגנטינאית, שם עניין הלשמן פקידים זה מוכר. האינסטינקט הראשון שלי היה להוציא את כל הכסף שיש לי בארנק, לא בהתרגשות גדולה. "לא, לא, מיסטייק מיסטייק", ושמתי לו ממש את כל הכסף. אז הוא הסתובב, וקלטתי שמאחוריו יש מצלמה, והוא אומר לי "לא." משם התחילה סאגה די פסיכית, שכללה את העובדה שקודם כל הילדים שלי צומדו לחברים שלי ונלקחו משם, אני נשארתי. שמו לי אזיקים, לקחו טביעות אצבעות – מצרים זאת מדינת עולם שלישי, אין שם מחשוב – אז עוד פעם טביעות אצבעות ועוד פעם…

הדבר הכי פסיכי, בלי קשר לסיפור של הקנאביס, זה שהיה שם בחור ישראלי בן עשרים ומשהו ששכח כדור 0.72 מהצבא, והוא גם עבר את אותו הדבר. היינו אזוקים אחד לשני, ואז אחרי כמה זמן לקחו אותנו למעצר בצד השני של הגבול. לקחו לי את כל הדברים ולא אמרו לי כלום בהתחלה, ואחרי כמה זמן סוהר שם אמר לי שבבוקר כנראה יקחו אותי למשפט בטראבין – שעה וחצי לתוך מצרים, כן? נתתי עשרים שקל לאיזה סוהר שם, והוא הביא לי בקבוק מים קרים ואת הטלפון שלי. צילמתי תמונה אחת בתא, שלחתי לחברים שלי, אמרתי "תגידו לילדים שלי שהכל בסדר ושמחר נתראה". למרות שאין לי מושג, כן?

עכשיו תבין, מכניסים אותך לאיזה תא – אפילו לא תא, כאילו לקחו ביוב ופתחו אותו לחדר. משהו מסריח ומגעיל, ואתה לא יודע מה השעה, לא יודע כלום. באיזשהו שלב עלה הבוקר, ושמו אותי על זינזאנה של אסירים. זה רכב שסגור מכל הצדדים, ויש לו חריצים קטנים למעלה, ומי שבא לקחת אותי זה בן אדם שבאמת רואים שהוא אנאלפבית. הוא עם קלצ'ניקוב, אבל בלי רצועה. הוא נכנס איתי לתוך הזינזאנה מאחור, ושם את הקלאצ' אצלי על הברכיים. רמה כזאת של טמטום.

נוסעים ומגיעים לטראבין, בית משפט ענק, שיש לבן – אממה, פעם אחרונה ניקו אותו לפני חמישים שנה, מקום מגעיל. הושיבו אותי באיזו פינה שם, קומה ראשונה בבית משפט הכל עבירות חמורות – אנשים של דאע"ש כזה, זקנים ארוכים, עם שומרים עליהם. לקחו אותי לקומה השנייה שהייתה יותר סולידית, פתאום משום מקום מופיע איזה בחור, וכולם שם כמובן מדברים ערבית וקצת אנגלית, אבל אין עברית. הבחור הזה אומר לי בעברית צחה, "אהלן אני עלי, אני המתורגמן שלך". מסתבר שהוא עובד שם בשוק, ועם השנים הוא תפס עברית והפך להיות מתורגמן.

הוא הסביר, "תקשיב, או שאתה משלם ואני מביא לך עורך דין תותח שיוציא אותך, או שאתה לא משלם, והם ממנים לך את מי שהם רוצים, ולך תדע מה יהיה". למזלי היה עליי כסף, שילמתי עליי ועל הישראלי השני. אחרי חצי שעה בארבעים מעלות חום, מגיע בן אדם, נראה כמו קריקטורה צרפתית – רזה-רזה-רזה, חליפת ארמני שלושה חלקים בחום הזה, עם שפם קטן כמו איזה סרט מצרי. הכניסו אותי למשפט.

בתוך החדר מינוס ארבעים מעלות, יושבים שלושה אנשים כמו ג'אבה דה האט, שפעם כנראה היו עם נרגילות, אבל אני כבר הייתי בתקופה של הסיגריות האלקטרוניות, אז כולם עם פאפים אלקטרונים. מלא עשן כזה. הם מדברים ביניהם, ואז המתרגם אומר לי "ומצאו אצלך בתיק חמש גרם של קנאביס". מישהו בדרך כבר שתה חמש. מפה לשם, מה הפסק דין? 850 שקל, ואני מגורש ממצרים. אני משלם את הכסף, גם למתורגמן ולעורך דין ולכולם. הם לוקחים אותי חזרה כל הדרך מטראבין עד לטאבה, מחזירים לי את הדברים, ואז הם אומרים לי שהם הולכים לגרש אותי. ואני מסביר להם שהילדים שלי בסיני.

הצלחתי לשכנע אותם לנסוע לשם, הם עצרו את הזינזאנה הזאת, מורידים לי את האזיקים, הלכתי לקדימה, פגשתי את החבר'ה שלי ואת הילדים. את הילדים הכנסתי מקדימה לזינזאנה, כאילו בקטע של "איזה כיף, תראו אנחנו נוסעים". מגיעים לגבול, מגיעות שתי חיילות, חותמים על כל מיני דברים ולוקחים את זה לצד הישראלי. עכשיו – זה יום כיפור, אין כלום שם, אין מוניות, אין כלום. בפוקס מצאתי חייל שיצא מהבסיס האחרון שם, לקח אותי לקורל ביץ'. אמרתי לפקידה, בבקשה, אני מתחנן רק תתני לי חדר. היא אמרה לי סוויטה אחרונה, אמרתי לה שאני לוקח אותה. ומה הפואנטה של הסיפור? הספקתי בטלגראס להתארגן על חמש גרם לפני כניסת יום כיפור.
>> גביע הולי פלאוור 2024, כולי עלמא 20.4.2024, החל מ-16:00. פרטים וכרטיסים כאן

• קנאביס
• וויד
• סמים קלים
• כולי עלמא

זה לא סוד שאנחנו בטיים אאוטאוהבים סדרות סטלנים. זה אפילו לא קשור לחיבתנו (הכבר משעממת) לצמח – ז'אנר הסטלנים, טלוויזיוני וקולנועי כאחד, הוא עולם של כיף, דביליות קטנה, המון צחוקים ולרוב גם איזה גוון קרימינלי קל שגורם לנו להיסחף פנימה, לקחת שאיפה עמוקה ולהישפך על הספה לבינג' מבדר. אבל בעיה – בישראל אין באמת סדרות סטלנים. נכון, כל מי שצפה בתוכניות ביפ יודע שהיו סדרות ישראליות נהדרות לסטלנים, וללא ספק שהיו לנו כמה סרטים בנושא, וראינו לא מעט סטלנים מוצהרים ובמסווה על המסך, ועספור היא קטגוריה משל עצמה – אבל "4:20" היא משהו חדש, ובמוצהר.

אין מה לעשות, סדרה שקרויה על שם השעה הכי אפופה ביום ונפתחת עם שיר של סייפריס היל היא משהו שכאילו נולד עבור פלורנטין. צמד היוצרים, עידו דרור ודוד דהן, יצרו בעבר את סדרות הילדים "גאליס" ו"אילת" – אבל עכשיו הם מתקדמים ביחד לתוכן מבוגר יותר, גם אם מזווית קצת ילדותית. אבל כזו שאנחנו אוהבים. הם גייסו קאסט ממש מרשים שכולל את עוז זהבי, יובל שרף, אלמה דישי, נווה צור, דולב מסיקה, חנן סביון, אקי אבני, רועי אסף ועוד מלא שחקנים מוכשרים כדי לבנות עולם שנמתח בין השטח החוקי של מריחואנה, לאזור הפלילי של הוויד.

הסדרה עוקבת אחרי אסי וניבי (זהבי ושרף), זוג גרושים והורים לילדה חולת אפילפסיה שילדתם משתתפת בניסיון רפואי שמסתמן שעוזר לה – אתם כבר יכולים לנחש בעזרת איזה צמח – עד שהניסוי נפסק. עכשיו הם צריכים לנסות להשיג את הזן שמונע מילדתם התקפים מסכני חיים, יחד עם צמד דילרים כושלים (מסיקה וצור בצימוד מצוין), ולהתמודד מול חבורת עברניינים וחברות התרופות, שגם רוצים נתח מהעוגה הממסטלת הזו. נשמע שיהיה כיף, בטוח יהיה מעושן.

פרק"4:20", עכשיו ב-HOT VOD וב-NEXT TV

• מה רואים הלילה
• HOT
• סטלניפ
• מריחואנה
• סמים קלים

צרכני קנאביס רפואי במדינה יודעים כי לכל זן יש השפעה אחרת – אבל כשאנחנו רוצים את החזק ביותר, פשוט את החזק ביותר, לא תמיד נדע לאן לפנות או נבין מה ישפיע עלינו אישית הכי חזק. יחד עם הזנים החזקים ביותר, גם שיטות הצריכה של קנאביס הפכו למתקדמות עם הזמן – דאבינג וטרפינים נהיו חלק בלתי נפרד מהשימוש ברחבי העולם (וקודם כל בארצות הברית, המדינה שהכי אוהבת להגזים). אבל לא כולנו נוכל לזהות דאב-ריג גם אם הוא ילחש לנו סודות באוזן ובטח שלא את המינונים הנכונים עבורנו. למזלכם אספנו את כל הזנים החזקים ביותר בשוק יחד עם השיטות המתקדמות ביותר, לצד הסבר קצר שתוכלו להבין מה באמת מתאים לכם לאנרגיה וירים אתכם למעלה לשמיים.

הזנים החזקים ביותר בשוק כיום

תכלת– תפרחת רפואית מסוג סאטיבה היברידית, עם אחוזי THC גבוהים בסביבות ה-20% עד 24%. הזן כולל 40% אינדיקה ו-60% סאטיבה. תכלת מיועד לשימוש יום, עוזר להשרות שלווה ורוגע ומרומם את מצב הרוח. יכול לעזור לכם גם נגד חרדות ובעיות עיכול.

Godfather OG– מדובר באחת האינדיקות החזקות ביותר. אחוזי ה-THC בזן הזה מגיעים עד 34%, לא מומלץ לצרכנים מתחילים. הזן מיועד עבור חולים כרוניים שמחפשים להקל על הסימפטומים הקשורים בנדודי שינה וכאבים.

בראוניזז– תפרחת קנאביס עם 24% THC. מדובר באינדיקה דומיננטית המורגשת בגוף ובראש. הפרחים בצבעי ירוק בהיר, דביקים ודחוסים, עשירים בטרפנים. לצרכני קנאביס ותיקים הזן יהיה יעיל במיוחד לכאבים כרוניים ודלקות מפרקים. נמצא גם כעוזר לבעיות שינה ואינסומניה.

Ice Cream Cake –גם זה זן אינדיקה שיכול להגיע לאחוזי THC הנעים בין 18 ל-25%. מדובר בהכלאה של זן וודינג קייק, הזן הנמכר ביותר בארה"ב בשנת בפברואר 2021. מדובר בזן עוצמתי עם השפעה המתאימה לשעות הערב. הזן מרגיע, מעלה את מצב הרוח ומכין את הצרכנים לשינה נעימה. מומלץ לבעלי בעיות שינה, כאבים כרוניים, מיגרנות וחרדות.

גולדן בוי –זן סאטיבה חזק במיוחד עם 20% THC ועוד 4% CBD. מקורו בארה"ב, הזן עבר טרימינג ידני ויישון ארוך לתוצאה אופטימלית של טעמים וריחות. בעישון תוכלו להרגיש אופוריה, יצירתיות, רוגע, עלייה בתאבון והקלה רבה בכאב. לא מומלץ לצרכנים מתחילים שכן תופעות לוואי שליליות יכולות להוביל לחרדה קלה ויובש בפה.

>>נסחפתם עם הוויד שלכם? המדריך להישרדות
>>אלו הזנים הנכונים לכל שעה ביום

איך אפשר למקסם את החוויה?
כל צרכני הקנאביס כבר עישנו ג'וינטים, ניסו באנגים, טפטפו טיפות שמן, ניסו לעשן בלאנט והבינו שעדיף להשאיר את זה לראפרים, אפילו אפו עוגה עם קנאביס עבור ההשפעה המיוחדת. אבל איך אפשר שזה יהיה חזק יותר? הטרדנים בארה"ב סוחפים אותנו לעולם ה-"דאבינג" ופניני הטרפינים. אם לא שמעתם על זה עד היום, הגיע הזמן שתכנסו לעניינים. דאב-ריג הוא המתקן לצריכת "דאב". מדובר במעין מקטרת מים, בעיצוב דומה-שונה מהבאנג המוכר. במקום הראש לעישון פרחים, ישנו חלק שנקרא נייל או באנגר (Banger / Nail) המותאם לאידוי מיצויים. אז כן, בדאב-ריג לא מעשנים תפרחות, אלא מיצויי קנאביס עם THC גבוה, וזה מה שעושה את כל ההבדל בתחושה.

בנוסף לנייל, במכשיר קיים גם מכסה – Carb Cap ומבער – Torch. המכסה מונח על הנייר לאחר שהוכנס לתוכו חתיכות מיצוי, מטרתו העיקרית של המכסה הוא לווסת את זרימת האוויר בזמן השאיפה. המכסה הוא אינו חובה ומשתמשים בו רק צרכנים רציניים, אולי רציניים מידי. המבער הוא למען חימום הנייל לפני שמכניסים אליו את חתיכת המיצוי. פשוטי העם משתמשים במצית רגילה, אבל הרציניים יעדיפו מבער שיוכל להעיף אותם לשמיים.

איך משתמשים?
כדי להשתמש בדאבריג יש קודם כל לחמם את הנייל באמצעות מבער לפני שמכניסים לתוכו את המיצוי. לאחר חימום במשך חצי דקה, מחכים עוד כחצי דקה עד דקה ורק לאחר מכן מכניסים את המיצוי. לאחר הנחת המיצוי, הוא מתחיל להינמס ומפיק אדים שאותם שואפים. קביעת הטמפרטורה של הנייל משפיעה על קצב ואופן האידוי של המיצוי, כך גם על ההשפעה והטעם שמתקבל מהשאיפה. אין טמפרטורה אחת נכונה וצודקת, העניין תלוי בחומר ובהעדפה אישית של הצרכן.

מינונים רבותיי, מינונים
מתחילים הכי לאט, ומשם מגבירים הכי לאט שיש. כן, זה הולך בניגוד לעצה המוכרת אבל באמת שפה אתם לא רוצים לשחק. מיצויי קנאביס המכילים לרוב 80% חומר פעיל יכולים להשפיע חזק גם על צרכני קנאביס ותיקים. כמובן שקשה לחלק בצורה מדויקת את המיצוי, אבל קחו בחשבון שגרם אחד של מיצוי קנאביס עם 80% THC הוא למעשה מוצר המכיל 800 מ"ג חומר פעיל (!). חלקו את הגרם ל-8 חתיכות, ולאחר מכן כל חתיכה ל-4 חתיכות. כך תקבלו מיצוי עם 25 מ"ג חומר פעיל בלבד. כמות של עד 30 מ"ג נחשבת סטנדרטית במוצרי קנאביס, גם בעוגיות מריחואנה למשל, וההמלצה היא לא לעבור את הכמות הזו במהלך ההתנסויות הראשונות.

תוספת לתוספת – פניני טרפנים

פניני טרפנים, הנקראים גם כדורי טרפנים וחרוזי דאב, הן כדוריות קטנות בגודל של כמה מ"מ העשויות מקוורץ, סיליקון או זכוכית עמידה לחום. השימוש נעשה במכשיר הדאבריג, איך? הכדוריות ממוקדמות בתחתית הנייל והן מסייעות בפיזור של החום וחומר המיצוי בעת השאיפה. זאת על מנת לספק חווית צריכה טובה יותר וטעימה יותר. הכינוי פניני טרפנים מגיע כי הן מסייעות לצרכן לחוות את הטרפנים שבחומר המיצוי בצורה טובה יותר באמצעות ייצור כמות אדים גבוהה יותר במהלך השאיפה. מלבד זאת הן מנצלות את החומר ומונעות ממנו להימרח על דפנות הנייל.

אופן השימוש של הפנינים הוא לא קשה במיוחד. אם נדמה לכם שהוא בעיקר בשביל היופי, אז אתם לא לגמרי טועים. אם בבאנג נהגנו לשים קרח, אז דעו שצרכני הקנאביס פשוט התקדמו משם לשיטות יעילות וטובות יותר. את הטרפינים מניחים ככדורית אחת, או כמה בודדות בתחתית הנייל. מחממים את הנייל לטמפרטורה המבוקשת, מניחים את חומר המיצוי ושואפים את האדים. בעת הצריכה הכדוריות יתחילו להסתובב בתוך המכשיר. למעשה הן מגדילות את שטח הפנים של המיצוי והחשיפה שלו לאוויר וכך גורמות לצרכני הדאבריג לקבל תחושה חזקה יותר של המיצוי.

ניקוי ואחזקה
בסוף האידוי נשארים על הנייל שאריות של שמנים וחלקיקים שונים שצריך לנקות. איך לטפל בדאבריג שלנו הכי טוב? אז ההמלצה היא כמו לכל מכשיר, מקלות אוזניים יכולות לעזור לצורך ספיגה של הלכלוך שנדבק לקצוות. גם מקלות אוזניים בטבילת אלכוהול יכולות לסייע. לאחר מקלות האוזניים ההמלצה היא לשטוף את המכשיר, ניתן גם להשרות את הנייל בתמיסה של אלכוהול רפואי למשך כמה דקות ולאחר מכן לשטוף במים ולהעביר מטלית יבשה להסרת הלכלוך שנשאר.

>> אל מדריך הזנים המלא של Cannagolan

• קנאביס
• קנאביס רפואי
• סמים
• סמים קלים

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

ב-17 ביוני האחרון מלאו 50 שנה ליום שבו הכריז הנשיא ריצ'רד ניקסון על הסמים כ"אויב הציבור מספר אחד", כשנתיים לאחר שהכריז על המלחמה בסמים שמטרתה ליצור עולם נקי סמים. מאז, ארה"ב לבדה הוציאה כטריליון דולר על המלחמה הזו, תוך כדי שהיא מגייסת (יש שיגידו משדלת) את כל מדינות העולם להלחם לצידה. כמה טוב זה הלך? ובכן, למרות כל המאמצים, צריכת הסמים בארה"ב ובעולם כולו נמצאת בעליה מתמדת. אבל לא רק שהמלחמה בסמים כשלה להשיג את המטרות שלה, היא גם מייצרת המון נזקים על הדרך. השבוע נדבר על כמה מהם.

1. פגיעה ישירה במשתמשים

הראשונים שנפגעים מהמלחמה בסמים הם דווקא אלו שהכי צריכים עזרה – המכורים. רוב האנשים שמגיעים להתמכרות קשה הם אנשים עם רקע של טראומות עבר או פגיעות נפשיות אחרות. ההתמכרות נוצרת מתוך ניסיון להקל על הסבל, אבל הופכת למחלה בעצמה. אלא שבמקום להציע להם טיפול, המדיניות הנוכחית מחפשת להעניש אותם.

מלבד הפחד המאוד אמיתי מכליאה, מכורים גם סובלים מסטיגמטיזציה מאוד קשה שבפועל מנדה אותם מהחברה. מתי פעם אחרונה ניהלתם שיחה עם "נרקומן מהרחוב"? עזבו שיחה, מתי פעם אחרונה עברתם ליד אחד כזה בלי להסית את המבט ולהתכווץ מבפנים? דמיינו איך זה מרגיש להיות האדם הזה, שנמצא בסבל איום ונורא בעצמו, מפחד לבקש עזרה מחשש להיענש, בנוסף לאלו גם הסביבה משדרת להם שהם תתי-אדם ואף אחד לא באמת מעוניין בטובתם כמו בזה שהם פשוט ייעלמו לנצח.

ישנם מגוון פרויקטים ותכניות ברחבי העולם, חלקם בחסות המדינה ואחרים מאורגנים על ידי עמותות, שמנסים לשנות את המציאות הזאת. פרויקטים כגון דיור מוגן למכורים, תכניות שמסייעות להם להשתלב מחדש בחברה ובמקומות עבודה ועוד. השינוי הכי משמעותי הוא זה שנעשה בפורטוגל, שעל המודל שלה לאי הפללה עוד נדבר בהרחבה בעתיד. בפורטוגל, כל הטיפול במשתמשי סמים עבר מגורמיהאכיפהלגורמיהרווחה. כלומר מי שמחפש את האנשים האלה באופן אקטיבי ויוצר אתם קשר הם לא שוטרים שרואים בהם עבריינים שצריכים להיענש, אלא עובדים סוציאליים שרואים בהם אנשים חולים שזקוקים לטיפול. עצם השינוי הקטן הזה של העברת האחריות מגוף אחד לגוף אחר מייצר הבדל עצום ביחס כלפי האנשים האלה ומקומם בחברה.

2. פגיעה עקיפה במשתמשים

בנוסף לפגיעה הישירה במשתמשים, יש גם דרכים שונות שבהן הם נפגעים באופן עקיף. הראשונה היא ההשפעה של מעמדם החוקי של סמים על איכות החומרים. חלק גדול מאוד מהנזקים שמשתמשי סמים סובלים מהם הם בכלל לא נזקים מהסם עצמו, אלא מהחומרים המסוכנים השונים שסוחרים עושים בהם שימוש כדי לדלל אותם או להחליף אותם לחלוטין אחרים, ובכך לגדיל את שורת הרווח שלהם. ראינו סיפור דומה לזה עםהנייס גאי בשבוע שעבר, אבל ניתן לראות את זה בכל – אנשים שרוצים לקנות LSD אבל מקבלים את אחד האנאלוגים המסוכנים שלו כגון NBOMe, אנשים שקונים הרואין או קוקאין שמדוללים בחומרים שונים שיכולים להיות מזיקים, במיוחד בהזרקה, ועוד.

דרך נוספת שבה משתמשים נפגעים בעקיפין, היא שעקב מעמדם החוקי של החומרים יש מחסור חמור במידע על שימוש בטוח ומושכל בסמים. המדיניות שנובעת מהמלחמה בסמים כל כך עסוקה בהפחדת אנשים בכמה שסמים זה רע, לעתים קרובות באמצעות שקרים בוטים, עד ששימוש בטוח בסמים לא נראה בכלל כמו אפשרות. בנוסף לכך, משום שההפחדות סביב סמים מבוססות לעתים על שקרים, כשאנשים באמת מתנסים עם סמים ומגלים שההפחדות היו לא נכונות, זה מערער את האמון בכל מה שהם חשבו שהם יודעים על סמים. זה עלול לגרור דווקא שימוש מופרז ולא אחראי, כי "אם שיקרו לי שקנאביס זה חומר מסוכן וממכר וזה בעצם לא נכון, לגבי מה עוד שיקרו לי?".

בשני המקרים הפתרון מאוד פשוט ליישום, אבל דורש החלטות אמיצות: קודם כל, צריך להפסיק להפיץ שקרים והפחדות בשם המלחמה בסמים ולהתחיל להנגיש לאנשים מידע מבוסס ומהימן בנוגע לסיכונים האמיתיים של השימוש בסמים והדרכים למזער אותם. שנית, לגליזציה ורגולציה של כל הסמים, בדומה לאלכוהול, סיגריות ותרופות, תאפשר לצמצם לחלוטין את כל הנזקים שנגרמים כתוצאה משוק שחור ובלתי מפוקח. רדיקלי ומפחיד? אולי, אבל המצב הנוכחי לא יותר טוב, אנחנו פשוט התרגלנו אליו.

3. עליה באלימות ופעילות עבריינית

כפי שראינו במספר מקרים לאורך ההיסטוריה, כמו למשל בתקופת חוק היובש בארה"ב בשנות ה-20 וה-30, להוציא מוצר מהחוק לא מוריד את הביקוש שלו, הוא רק מעביר את המסחר בו מגורמים לגיטימיים ושקופים אל העולם התחתון. אין צורך ביותר מדי דמיון, יש המון סרטים וסדרות על סוחרים וקרטלי סמים, על המלחמות ביניהם ועל הקורבנות שלהם. במקסיקו לבדה שיעור ההרוגים כתוצאה מהמלחמה בסמים בין השנים 2006 ל-2013 מוערך בכ-120,000 איש, רבים מהם חפים מפשע שבמקרה היו בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. בנוסף לאלימות ברחובות, ישנן גם תופעות של שחיתות קיצונית. כך למשל, מה שקרה במדינות כגון מקסיקו וקולומביה בהן קרטלי הסמים הפכו לפרקים להיות חזקים יותר מהממשלה, זאת בזכות סכומי עתק שמגיעים אליהם דרך השוק השחור, ללא מיסוי או רגולציה. על פי הערכות שונות, הקרטל הקולומביאני של פאבלו אסקובר המפורסם הרוויח כ-420 מיליון דולר בשבוע.

בניגוד לתחומים אחרים בהם המשטרה פועלת, האכיפה בתחום הסחר בסמים היא לחלוטין לא יעילה. כשהמשטרה תופסת רוצח, יש פחות רצח ברחובות; כשהמשטרה תופסת גנב, יש פחות גניבה ברחובות; אבל כשהמשטרה תופסת סוחר סמים, רמת הסחר (והאלימות שמתלווה אליו) ברחובות לא יורדת ולעתים אף עולה, משום שהוואקום שנותר נתפס מהר מאוד על ידי שחקנים חדשים, לעתים קרובות לאחר מאבק עקוב מדם. זה לא סוד ושוטרים רבים מודעים לכך, בעקבות זאת אף הוקם בארה"ב ארגון בשםLEAP, שכולו מורכב משוטרים ואנשי גורמי אכיפה נוספים, בעבר ובהווה, שיוצאים כנגד המלחמה בסמים.

ולסיכום

ככל שהזמן עובר, גודלו של הכישלון של המלחמה בסמים הולך ונחשף. באוקטובר 2018, פורסםדו"ח מעמיקשניתח 10 שנים של המלחמה העולמית בסמים והכריז עליה ככישלון חרוץ מבחינת העמידה ביעדים של עצמה. לסיים את המלחמה בסמים זה מפחיד, כמו שלסיים כל דבר שנמשך 50 שנה והפך לנורמה זה מפחיד. יש המון שאלות פתוחות לגבי איך יראה העולם ביום שבו נחליט לסיים את המלחמה בסמים ונקבל אותם כחלק מחיינו בחברה אנושית:האם כל הסמים יהפכו לחוקיים, או שחלקם ישארו מחוץ לחוק?האם סחר בסמים יוסדר ויפוקח על ידי ממשלות?כיצד יראה חינוך שבא להקנות לאנשים כלים לעשות סמים בצורה אחראית, ולא רק להפחיד אותם ולשכנע אותם לא לגעת בהם?איך יראה טיפול בהתמכרויות ביום שבו זה יוכר באמת כמחלה ולא כפשע או חולשת אופי?

יש עוד שאלות רבות שנצטרך לענות עליהן, אבל זה שאנחנו עדיין לא יודעים את התשובות זו לא סיבה מספיק טובה לשמר את המדיניות הקיימת, במיוחד כשהיא פוגעת בכל כך הרבה אנשים מצד אחד, ונכשלת בלעמוד ביעדים של עצמה מצד שני.

• משנה תודעה
• סמים
• סמים קלים
• סמים פסיכדליים

הפעם אתחיל מלהזמין אתכם לעצור לרגע ולחשוב על הסמים שאתם עושים – בין אם זה סמים חוקיים כמו אלכוהול, קפאין וניקוטין, סמים במרשם כמו רטלין או אטנט, או סמים לא חוקיים על כל המגוון העצום שלהם. מה הסיבות שלכם לעשות את הסמים שאתם עושים? מה התדירות שבה אתם צורכים את הסמים השונים? האם אתם מגדירים את עצמכם כמשתמשים של חומרים מסוימים? אולי אתם מגדירים את עצמכם כמכורים לחומרים מסוימים? קחו לכם כמה דקות להרהר בשאלות האלה.

התשובה לשאלה משתנה מאוד מאדם לאדם, מסם לסם, וגם מפעם לפעם, אבל נראה שמתחת להכל יש לכולנו דחף טבעי לשנות את התודעה שלנו, בין אם זה באמצעות דברים כמו תפילה או מדיטציה, ריקוד, סמים חוקיים, או סמים לא חוקיים. הדחף הזה לא קיים רק אצל בני אדם, אלא גם אצל בעלי חיים – פילים אוכלים פירות שתססו כדי להשתכר מהאלכוהול, דולפינים משחקים עם דגי "אבו נפחא" בשביל ההפרשות הפסיכואקטיביות שלהם, חתולים אוהבים להתמסטל מקטניפ, כבשים וחיות מרעה אחרות מנשנשות פרחי אופיום להנאתן,וישנן עוד אינספור דוגמאות.

ובכל זאת, מעבר לדחף הבסיסי שיש לנו לשנות את תודעתנו, ישנן גם מוטיבציות יותר ספציפיות שבגללן אנשים צורכים סמים שונים, שמתוכן צומחות מערכות יחסים שונות בין הסמים למשתמשים. דרך ההבנה של הסיבות השונות שמביאות אנשים לצרוך סמים, ניתן הרבה פעמים גם להעריך כיצד תראה מערכת היחסים בין האדם לסם. מערכות היחסים השונות נעות על גבי הספקטרום הרחב שבין שימוש מטיב (לדוגמה, זוגות שלוקחים יחד MDMA אחת לתקופה כדי להעמיק את החיבור שלהם), שימוש קז'ואלי לא מזיק (שתיית אלכוהול מתונה עם חברים בסופי שבוע), שימוש בעייתי (התמכרות לסיגריות שפוגעת במשתמש בריאותית וכלכלית), ועד ליצירה של תלות כרונית ארוכת טווח (למשל, אלכוהוליזם). שימו לב שכל מערכת יחסים אפשרית עם כל חומר, יכולים להיות אנשים שיש להםמערכת יחסים מטיבה עם הרואין, או לחילופין אנשים שיש להם מערכת יחסים בעייתית עם קפאין.

המוטיבציה

אז אילו מוטבציות שונות ישנן לצרוך סמים? הנה הגדרות של טיפוסים שונים על פי המוטיבציות שלהם. קחו בחשבון שההגדרות הן תצפיתיות בלבד ואין בהם נימה של ביקורת או שיפוטיות כלפי המוטיבציות של הטיפוסים השונים. כמו כן, הרשימה הזאת רחוקה מלהיות ממצה, וכמובן שגם כל אחד מאיתנו יכול לעבור בין מוטיבציות לאורך זמן, להיות בעל יותר ממוטיבציה אחת בכל רגע, וגם להיות בעל מוטיבציות שונות עבור סמים שונים.

• הטיפוס המרדן– ניגש לצריכת סמים מתוך יצר של מרדנות. צריכת הסמים בדרך כלל תהיה קשורה קשר הדוק לזהות והתפיסה העצמי שלו כמרדן או אנטי-ממסדי והוא אף עשוי להפסיק להשתמש בסם מסוים רק משום שהוא נהיה מקובל חברתית. כשזו המוטיבציה העיקרית לצריכת החומר זה נדיר מאוד שתיווצר מערכת יחסים בעייתית.
• הטיפוס בוחן הגבולות– ניגש לצריכת סמים מתוך יצר של הרפתקנות, בחינה ושבירה של גבולות. המוטיבציה בפני עצמה לא נוטה לייצר מערכות יחסים בעייתיות, אך רבים מאלו שניגשים לסמים מהמקום הזה הם אנשים צעירים יותר שלעתים קרובות אין להם את הכלים למזער נזקים אפשריים לצרוך אותם בצורה אחראית.
• הטיפוס הסקרן– ניגש לצריכת סמים מתוך עניין וסקרנות, בדרך כלל יהיה בוגר וזהיר יותר מהטיפוס בוחן הגבולות. בעוד שהאחרון צולל ראש פנימה בלי לחשוב יותר מדי, הטיפוס הסקרן בדרך כלל נכנס לעולם הסמים בהדרגתיות וחשדנות תוך כדי שהוא אוסף מידע על מזעור נזקים ושימוש אחראי.
• הטיפוס ההדוניסטי– ניגש לצריכת סמים לשם ההנאה שבדבר. זה יכול להיות באירועים חברתיים, במסיבות, לצורך העצמה של חוויות מיניות, ועוד. בדרך כלל אנשים מהסוג הזה לא מגיעים למצב של התמכרות מסוכנת, אבל עלולה להתפתח אצלם תחושה של תלות בחומרים וחשש שהם איבדו את היכולת להפיק הנאה בלעדיהם. כמו כן, טיפוסים מהסוג הזה לרוב לא יקפידו על שימוש אחראי ועלולים לפגוע בעצמם כתוצאה מכך.
• הטיפוס החברתי– ניגש לצריכת סמים כחלק מקהילה שהוא משתייך אליה. השימוש בסמים מגיע מתוך רצון בתחושת שייכות ובחוויה קהילתית, והוא נתון יותר ללחצים חברתיים. הסיכון האפשרי עבור הטיפוס הזה תלוי בעיקר בדפוסי הצריכה של הקהילה אליה הוא משתייך – החומר והתדירות בו הוא נצרך, מידת האחראיות שבה הקהילה מתייחסת אל צריכת החומר, והרגישות של הקהילה לצרכים של הפרטים בתוכה.
• הטיפוס המפצה– ניגש לצריכת סמים עקב קשיים רגשיים, נפשיים או חברתיים, בניסיון לפתור אותם או לפצות עליהם באמצעות צריכת הסמים, מה שנקרא לעתים Self-medicating. משום שסמים באופן כללי לא מהווים פתרון בר קיימא לאף אחד מהקשיים הנ"ל, הטיפוס הזה הוא המועד ביותר למערכות יחסים בעייתיות עם חומרים ולהתמכרות מסוכנת.

הקונטקסט

ככל שאנחנו מבינים טוב יותר את המוטיבציה של עצמינו (ושל אחרים) לצרוך סם מסוים, כך קל לנו יותר להבין את מערכת היחסים שנוצרת בינינו לבין החומר, להעריך את הסכנות הגלומות בה ולמזער אותן. בנוסף למוטיבציה שמביאה אנשים שונים לצרוך סמים, יש גם את המסגרת שבה הסם נצרך, כלומר הקונטקסט שבו זה מתרחש (קצת כמו סט וסטינג, זוכרים?). נהוג לחלק את המסגרות ל-4 סוגים.

• שימוש במסגרת טיפולית– המסגרת המקובלת ביותר לצריכת סמים. הכוונה בהקשר הזה היא בעיקר לאופיאטים (לשיכוך כאב), בנזדודיאזפינים (נוגדי חרדה), קנאביס וחומרי משפרי תפקוד כגון רטלין ואטנט. בעוד שהקונטקסט הזה נחשב הכי בטוח, גם בו גלומות מספר סכנות שונות למשתמשים. ישנם הרבה מקרים של אנשים שמפתחים תלות בבנזודאיזפינים או אופיאטים בעקבות שימוש במסגרת טיפולית ולא מצליחים להתנער ממנה גם לאחר שהטיפול מסתיים. ישנם גם לא מעט מקרים של פגיעה גופנית ואף מוות כתוצאה משילובים לא אחראיים מצד המשתמש, עקב הסברים לוקים בחסר מצד הרופא המטפל, או עקב אי השמעות אליהם.
• שימוש לפנאי– שימוש בקונטקסט של מסיבות, פסטיבלים ואירועי פנאי אחרים. הסכנות בשימוש בקונטקסט הזה נובעות בעיקר מחוסר ידע ומודעות לפרקטיקות של מזעור נזקים ושימוש אחראי. לשם כך בפסטיבלים רבים בעולם (וגם בארץ) הוקמו מרחבים בטוחים שמטפלים באנשים שנמצאים במצב נפשי או גופני בעייתי עקב שימוש בסמים (או פשוט עקב השהיה בפסטיבל שיכולה להיות מטלטלת בפני עצמה).
• שימוש עצמאי– מסגרת חסרת מסגרת שכוללת בתוכה 2 קבוצות שונות מאוד של אנשים – הטיפוסים המפצים שצורכים סמים כדי להתמודד עם קשיים נפשיים או גופניים, וכן אנשים שצורכים סמים להתפתחות אישית ורוחנית, וכפרקטיקה לחקר התודעה. עקב המסגרת המאוד עצמאית שבה זה נעשה, הסכנות העיקריות עבור שימוש מהסוג הזה נובעות מחוסר ידע ומודעות לפרקטיקות של מזעור נזקים ושימוש אחראי. בנוסף לכך, ישנה גם סכנה נוספת כתוצאה מכך שאלו בדרך כלל אנשים שצורכים סמים כשהם לבד, ובכך חושפים את עצמם לסיכונים שהיו נמנעים אם היה אתם אדם נוסף (כגון מוות ממנת יתר של אופיאטים שניתן למנוע בקלות כשיש אדם נוסף בסביבה שיודע מה לעשות).
• שימוש מונחה– שימוש שנעשה במסגרת טקסית, קבוצתית או מאורגנת אחרת, כגון טקסי איוואסקה או טיפול פרטני באמצעות פסיכדלים. מה שמאפיין שימוש במסגרת הזו זה שהשימוש תמיד יהיה מלווה על ידי דמות מקצועית (או מקצועית לכאורה) שמלווה את האדם או הקבוצה במהלך השימוש. הסיכונים העיקריים בשימוש מהסוג הזה נובעים מכך שהתחום הזה פרוץ לחלוטין וקשה מאוד להבחין בין מלווים ראויים לכאלה שלא. כל עוד דברים מסוג זה אינם חוקיים, אין שום רגולציה על מי רשאי ללוות תהליכים כאלה. ניתן ליפול על מלווה מקצועי ורציני, אך באותה מידה ניתן גם ליפול על מלווה חסר הכשרה וחסר אחראיות שיכול לעשות יותר נזק מתועלת.

אז למה כל זה טוב בכלל? מה זה משנה למה אנשים עושים סמים ובאיזו מסגרת?

קודם כל, בעולם שבו צריכת סמים היא טאבו, זה מאפשר לנו לשפוך קצת אור על הנושא, לראות שצרכני הסמים הם פשוט אנשים רגילים בעלי מוטיבציות רגילות, ולא אנשים חולים או תתי-אדם כפי שהם לעתים קרובות מוצגים לנו על ידי התקשורת. שנית, ככל שאנחנו מבינים טוב יותר את הנסיבות בהן אנחנו צורכים סמים, כך אנחנו מבינים טוב יותר את הסכנות הגלומות בשימוש שלנו ומה עלינו לעשות כדי למזער אותן. והרי בעצם על זה אני חופר לכם פה כל שבוע – צריכת סמים, על אף היותה אפופה בסיפורי אימה, שקרים והפחדות, לא שונה מכל דבר אחר שאנחנו בוחרים לעשות במהלך החיים שלנו. יש לה תועלת, יש לה סכנות, ואם נדאג לחנך את עצמינו ואת האנשים הקרובים לנו במקום להפחיד אותם באמצעות שקרים וסילופים, נוכל למזער את הנזקים שלהם ולמקסם את התועלות.

בונוס: דגלים אדומים

איך אפשר לדעת איפה אתם נמצאים על הספקטרום שבין שימוש מטיב לתלות מסוכנת עם חומר מסוים? הנה כמה שאלות ששווה לשאול את עצמכם. שימו לב שאפשר להכיל אותן על כל סוגי הסמים ולא רק על סמים לא חוקיים.

• האם יש לי רצון להפסיק או להפחית את השימוש בחומר, אבל אני לא מצליח\ה לעשות את זה?
• האם השימוש בחומר ו\או תופעות הלוואי שלו בימים שאחרי פוגעים בתפקוד היומיומי שלי בלימודים, בעבודה, או בבית?
• האם לשימור שלי בחומר יש השלכות שליליות על מערכות יחסים חשובות בחיים שלי?
• האם השימוש שלי בחומר שם אותי במצבים שמסכנים אותי שלא לצורך?
• האם השימוש שלי בחומר מחמיר בעיה נפשית או גופנית קיימת שיש לי?
• האם אני מוצא\ת את עצמי צורכת יותר מהחומר משהתכוונתי באופן קבוע?
• האם ישנם דברים שנהניתי מהם בעבר וכיום מרגישים לי פחות מהנים ללא החומר?
• האם אני מוצא\ת את עצמי חוסך או מוותר על צרכים בסיסיים כמו מזון או תחבורה כדי שיהיה לי כסף לסמים?

אם עניתם בחיוב לשאלה או שתיים אתם כנראה בסדר, אבל ככל שאתם מוצאים את עצמכם מזדהים עם יותר מהמשפטים למעלה – כך יש סיכוי גדול יותר שמערכת היחסים שלכם על החומר היא בעייתית ויתכן שכדאי לכם לשקול לגשת לטיפול.

• משנה תודעה
• סמים
• סמים פסיכדליים
• סמים קלים
• MDMA
• פסטיבל