זה לא סוד שאנחנו בטיים אאוטאוהבים סדרות סטלנים. זה אפילו לא קשור לחיבתנו (הכבר משעממת) לצמח – ז'אנר הסטלנים, טלוויזיוני וקולנועי כאחד, הוא עולם של כיף, דביליות קטנה, המון צחוקים ולרוב גם איזה גוון קרימינלי קל שגורם לנו להיסחף פנימה, לקחת שאיפה עמוקה ולהישפך על הספה לבינג' מבדר. אבל בעיה – בישראל אין באמת סדרות סטלנים. נכון, כל מי שצפה בתוכניות ביפ יודע שהיו סדרות ישראליות נהדרות לסטלנים, וללא ספק שהיו לנו כמה סרטים בנושא, וראינו לא מעט סטלנים מוצהרים ובמסווה על המסך, ועספור היא קטגוריה משל עצמה – אבל "4:20" היא משהו חדש, ובמוצהר.

אין מה לעשות, סדרה שקרויה על שם השעה הכי אפופה ביום ונפתחת עם שיר של סייפריס היל היא משהו שכאילו נולד עבור פלורנטין. צמד היוצרים, עידו דרור ודוד דהן, יצרו בעבר את סדרות הילדים "גאליס" ו"אילת" – אבל עכשיו הם מתקדמים ביחד לתוכן מבוגר יותר, גם אם מזווית קצת ילדותית. אבל כזו שאנחנו אוהבים. הם גייסו קאסט ממש מרשים שכולל את עוז זהבי, יובל שרף, אלמה דישי, נווה צור, דולב מסיקה, חנן סביון, אקי אבני, רועי אסף ועוד מלא שחקנים מוכשרים כדי לבנות עולם שנמתח בין השטח החוקי של מריחואנה, לאזור הפלילי של הוויד.

הסדרה עוקבת אחרי אסי וניבי (זהבי ושרף), זוג גרושים והורים לילדה חולת אפילפסיה שילדתם משתתפת בניסיון רפואי שמסתמן שעוזר לה – אתם כבר יכולים לנחש בעזרת איזה צמח – עד שהניסוי נפסק. עכשיו הם צריכים לנסות להשיג את הזן שמונע מילדתם התקפים מסכני חיים, יחד עם צמד דילרים כושלים (מסיקה וצור בצימוד מצוין), ולהתמודד מול חבורת עברניינים וחברות התרופות, שגם רוצים נתח מהעוגה הממסטלת הזו. נשמע שיהיה כיף, בטוח יהיה מעושן.

פרק"4:20", עכשיו ב-HOT VOD וב-NEXT TV

• מה רואים הלילה
• HOT
• סטלניפ
• מריחואנה
• סמים קלים

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

ב-17 ביוני האחרון מלאו 50 שנה ליום שבו הכריז הנשיא ריצ'רד ניקסון על הסמים כ"אויב הציבור מספר אחד", כשנתיים לאחר שהכריז על המלחמה בסמים שמטרתה ליצור עולם נקי סמים. מאז, ארה"ב לבדה הוציאה כטריליון דולר על המלחמה הזו, תוך כדי שהיא מגייסת (יש שיגידו משדלת) את כל מדינות העולם להלחם לצידה. כמה טוב זה הלך? ובכן, למרות כל המאמצים, צריכת הסמים בארה"ב ובעולם כולו נמצאת בעליה מתמדת. אבל לא רק שהמלחמה בסמים כשלה להשיג את המטרות שלה, היא גם מייצרת המון נזקים על הדרך. השבוע נדבר על כמה מהם.

1. פגיעה ישירה במשתמשים

הראשונים שנפגעים מהמלחמה בסמים הם דווקא אלו שהכי צריכים עזרה – המכורים. רוב האנשים שמגיעים להתמכרות קשה הם אנשים עם רקע של טראומות עבר או פגיעות נפשיות אחרות. ההתמכרות נוצרת מתוך ניסיון להקל על הסבל, אבל הופכת למחלה בעצמה. אלא שבמקום להציע להם טיפול, המדיניות הנוכחית מחפשת להעניש אותם.

מלבד הפחד המאוד אמיתי מכליאה, מכורים גם סובלים מסטיגמטיזציה מאוד קשה שבפועל מנדה אותם מהחברה. מתי פעם אחרונה ניהלתם שיחה עם "נרקומן מהרחוב"? עזבו שיחה, מתי פעם אחרונה עברתם ליד אחד כזה בלי להסית את המבט ולהתכווץ מבפנים? דמיינו איך זה מרגיש להיות האדם הזה, שנמצא בסבל איום ונורא בעצמו, מפחד לבקש עזרה מחשש להיענש, בנוסף לאלו גם הסביבה משדרת להם שהם תתי-אדם ואף אחד לא באמת מעוניין בטובתם כמו בזה שהם פשוט ייעלמו לנצח.

ישנם מגוון פרויקטים ותכניות ברחבי העולם, חלקם בחסות המדינה ואחרים מאורגנים על ידי עמותות, שמנסים לשנות את המציאות הזאת. פרויקטים כגון דיור מוגן למכורים, תכניות שמסייעות להם להשתלב מחדש בחברה ובמקומות עבודה ועוד. השינוי הכי משמעותי הוא זה שנעשה בפורטוגל, שעל המודל שלה לאי הפללה עוד נדבר בהרחבה בעתיד. בפורטוגל, כל הטיפול במשתמשי סמים עבר מגורמיהאכיפהלגורמיהרווחה. כלומר מי שמחפש את האנשים האלה באופן אקטיבי ויוצר אתם קשר הם לא שוטרים שרואים בהם עבריינים שצריכים להיענש, אלא עובדים סוציאליים שרואים בהם אנשים חולים שזקוקים לטיפול. עצם השינוי הקטן הזה של העברת האחריות מגוף אחד לגוף אחר מייצר הבדל עצום ביחס כלפי האנשים האלה ומקומם בחברה.

2. פגיעה עקיפה במשתמשים

בנוסף לפגיעה הישירה במשתמשים, יש גם דרכים שונות שבהן הם נפגעים באופן עקיף. הראשונה היא ההשפעה של מעמדם החוקי של סמים על איכות החומרים. חלק גדול מאוד מהנזקים שמשתמשי סמים סובלים מהם הם בכלל לא נזקים מהסם עצמו, אלא מהחומרים המסוכנים השונים שסוחרים עושים בהם שימוש כדי לדלל אותם או להחליף אותם לחלוטין אחרים, ובכך לגדיל את שורת הרווח שלהם. ראינו סיפור דומה לזה עםהנייס גאי בשבוע שעבר, אבל ניתן לראות את זה בכל – אנשים שרוצים לקנות LSD אבל מקבלים את אחד האנאלוגים המסוכנים שלו כגון NBOMe, אנשים שקונים הרואין או קוקאין שמדוללים בחומרים שונים שיכולים להיות מזיקים, במיוחד בהזרקה, ועוד.

דרך נוספת שבה משתמשים נפגעים בעקיפין, היא שעקב מעמדם החוקי של החומרים יש מחסור חמור במידע על שימוש בטוח ומושכל בסמים. המדיניות שנובעת מהמלחמה בסמים כל כך עסוקה בהפחדת אנשים בכמה שסמים זה רע, לעתים קרובות באמצעות שקרים בוטים, עד ששימוש בטוח בסמים לא נראה בכלל כמו אפשרות. בנוסף לכך, משום שההפחדות סביב סמים מבוססות לעתים על שקרים, כשאנשים באמת מתנסים עם סמים ומגלים שההפחדות היו לא נכונות, זה מערער את האמון בכל מה שהם חשבו שהם יודעים על סמים. זה עלול לגרור דווקא שימוש מופרז ולא אחראי, כי "אם שיקרו לי שקנאביס זה חומר מסוכן וממכר וזה בעצם לא נכון, לגבי מה עוד שיקרו לי?".

בשני המקרים הפתרון מאוד פשוט ליישום, אבל דורש החלטות אמיצות: קודם כל, צריך להפסיק להפיץ שקרים והפחדות בשם המלחמה בסמים ולהתחיל להנגיש לאנשים מידע מבוסס ומהימן בנוגע לסיכונים האמיתיים של השימוש בסמים והדרכים למזער אותם. שנית, לגליזציה ורגולציה של כל הסמים, בדומה לאלכוהול, סיגריות ותרופות, תאפשר לצמצם לחלוטין את כל הנזקים שנגרמים כתוצאה משוק שחור ובלתי מפוקח. רדיקלי ומפחיד? אולי, אבל המצב הנוכחי לא יותר טוב, אנחנו פשוט התרגלנו אליו.

3. עליה באלימות ופעילות עבריינית

כפי שראינו במספר מקרים לאורך ההיסטוריה, כמו למשל בתקופת חוק היובש בארה"ב בשנות ה-20 וה-30, להוציא מוצר מהחוק לא מוריד את הביקוש שלו, הוא רק מעביר את המסחר בו מגורמים לגיטימיים ושקופים אל העולם התחתון. אין צורך ביותר מדי דמיון, יש המון סרטים וסדרות על סוחרים וקרטלי סמים, על המלחמות ביניהם ועל הקורבנות שלהם. במקסיקו לבדה שיעור ההרוגים כתוצאה מהמלחמה בסמים בין השנים 2006 ל-2013 מוערך בכ-120,000 איש, רבים מהם חפים מפשע שבמקרה היו בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. בנוסף לאלימות ברחובות, ישנן גם תופעות של שחיתות קיצונית. כך למשל, מה שקרה במדינות כגון מקסיקו וקולומביה בהן קרטלי הסמים הפכו לפרקים להיות חזקים יותר מהממשלה, זאת בזכות סכומי עתק שמגיעים אליהם דרך השוק השחור, ללא מיסוי או רגולציה. על פי הערכות שונות, הקרטל הקולומביאני של פאבלו אסקובר המפורסם הרוויח כ-420 מיליון דולר בשבוע.

בניגוד לתחומים אחרים בהם המשטרה פועלת, האכיפה בתחום הסחר בסמים היא לחלוטין לא יעילה. כשהמשטרה תופסת רוצח, יש פחות רצח ברחובות; כשהמשטרה תופסת גנב, יש פחות גניבה ברחובות; אבל כשהמשטרה תופסת סוחר סמים, רמת הסחר (והאלימות שמתלווה אליו) ברחובות לא יורדת ולעתים אף עולה, משום שהוואקום שנותר נתפס מהר מאוד על ידי שחקנים חדשים, לעתים קרובות לאחר מאבק עקוב מדם. זה לא סוד ושוטרים רבים מודעים לכך, בעקבות זאת אף הוקם בארה"ב ארגון בשםLEAP, שכולו מורכב משוטרים ואנשי גורמי אכיפה נוספים, בעבר ובהווה, שיוצאים כנגד המלחמה בסמים.

ולסיכום

ככל שהזמן עובר, גודלו של הכישלון של המלחמה בסמים הולך ונחשף. באוקטובר 2018, פורסםדו"ח מעמיקשניתח 10 שנים של המלחמה העולמית בסמים והכריז עליה ככישלון חרוץ מבחינת העמידה ביעדים של עצמה. לסיים את המלחמה בסמים זה מפחיד, כמו שלסיים כל דבר שנמשך 50 שנה והפך לנורמה זה מפחיד. יש המון שאלות פתוחות לגבי איך יראה העולם ביום שבו נחליט לסיים את המלחמה בסמים ונקבל אותם כחלק מחיינו בחברה אנושית:האם כל הסמים יהפכו לחוקיים, או שחלקם ישארו מחוץ לחוק?האם סחר בסמים יוסדר ויפוקח על ידי ממשלות?כיצד יראה חינוך שבא להקנות לאנשים כלים לעשות סמים בצורה אחראית, ולא רק להפחיד אותם ולשכנע אותם לא לגעת בהם?איך יראה טיפול בהתמכרויות ביום שבו זה יוכר באמת כמחלה ולא כפשע או חולשת אופי?

יש עוד שאלות רבות שנצטרך לענות עליהן, אבל זה שאנחנו עדיין לא יודעים את התשובות זו לא סיבה מספיק טובה לשמר את המדיניות הקיימת, במיוחד כשהיא פוגעת בכל כך הרבה אנשים מצד אחד, ונכשלת בלעמוד ביעדים של עצמה מצד שני.

• משנה תודעה
• סמים
• סמים קלים
• סמים פסיכדליים

הפעם אתחיל מלהזמין אתכם לעצור לרגע ולחשוב על הסמים שאתם עושים – בין אם זה סמים חוקיים כמו אלכוהול, קפאין וניקוטין, סמים במרשם כמו רטלין או אטנט, או סמים לא חוקיים על כל המגוון העצום שלהם. מה הסיבות שלכם לעשות את הסמים שאתם עושים? מה התדירות שבה אתם צורכים את הסמים השונים? האם אתם מגדירים את עצמכם כמשתמשים של חומרים מסוימים? אולי אתם מגדירים את עצמכם כמכורים לחומרים מסוימים? קחו לכם כמה דקות להרהר בשאלות האלה.

התשובה לשאלה משתנה מאוד מאדם לאדם, מסם לסם, וגם מפעם לפעם, אבל נראה שמתחת להכל יש לכולנו דחף טבעי לשנות את התודעה שלנו, בין אם זה באמצעות דברים כמו תפילה או מדיטציה, ריקוד, סמים חוקיים, או סמים לא חוקיים. הדחף הזה לא קיים רק אצל בני אדם, אלא גם אצל בעלי חיים – פילים אוכלים פירות שתססו כדי להשתכר מהאלכוהול, דולפינים משחקים עם דגי "אבו נפחא" בשביל ההפרשות הפסיכואקטיביות שלהם, חתולים אוהבים להתמסטל מקטניפ, כבשים וחיות מרעה אחרות מנשנשות פרחי אופיום להנאתן,וישנן עוד אינספור דוגמאות.

ובכל זאת, מעבר לדחף הבסיסי שיש לנו לשנות את תודעתנו, ישנן גם מוטיבציות יותר ספציפיות שבגללן אנשים צורכים סמים שונים, שמתוכן צומחות מערכות יחסים שונות בין הסמים למשתמשים. דרך ההבנה של הסיבות השונות שמביאות אנשים לצרוך סמים, ניתן הרבה פעמים גם להעריך כיצד תראה מערכת היחסים בין האדם לסם. מערכות היחסים השונות נעות על גבי הספקטרום הרחב שבין שימוש מטיב (לדוגמה, זוגות שלוקחים יחד MDMA אחת לתקופה כדי להעמיק את החיבור שלהם), שימוש קז'ואלי לא מזיק (שתיית אלכוהול מתונה עם חברים בסופי שבוע), שימוש בעייתי (התמכרות לסיגריות שפוגעת במשתמש בריאותית וכלכלית), ועד ליצירה של תלות כרונית ארוכת טווח (למשל, אלכוהוליזם). שימו לב שכל מערכת יחסים אפשרית עם כל חומר, יכולים להיות אנשים שיש להםמערכת יחסים מטיבה עם הרואין, או לחילופין אנשים שיש להם מערכת יחסים בעייתית עם קפאין.

המוטיבציה

אז אילו מוטבציות שונות ישנן לצרוך סמים? הנה הגדרות של טיפוסים שונים על פי המוטיבציות שלהם. קחו בחשבון שההגדרות הן תצפיתיות בלבד ואין בהם נימה של ביקורת או שיפוטיות כלפי המוטיבציות של הטיפוסים השונים. כמו כן, הרשימה הזאת רחוקה מלהיות ממצה, וכמובן שגם כל אחד מאיתנו יכול לעבור בין מוטיבציות לאורך זמן, להיות בעל יותר ממוטיבציה אחת בכל רגע, וגם להיות בעל מוטיבציות שונות עבור סמים שונים.

• הטיפוס המרדן– ניגש לצריכת סמים מתוך יצר של מרדנות. צריכת הסמים בדרך כלל תהיה קשורה קשר הדוק לזהות והתפיסה העצמי שלו כמרדן או אנטי-ממסדי והוא אף עשוי להפסיק להשתמש בסם מסוים רק משום שהוא נהיה מקובל חברתית. כשזו המוטיבציה העיקרית לצריכת החומר זה נדיר מאוד שתיווצר מערכת יחסים בעייתית.
• הטיפוס בוחן הגבולות– ניגש לצריכת סמים מתוך יצר של הרפתקנות, בחינה ושבירה של גבולות. המוטיבציה בפני עצמה לא נוטה לייצר מערכות יחסים בעייתיות, אך רבים מאלו שניגשים לסמים מהמקום הזה הם אנשים צעירים יותר שלעתים קרובות אין להם את הכלים למזער נזקים אפשריים לצרוך אותם בצורה אחראית.
• הטיפוס הסקרן– ניגש לצריכת סמים מתוך עניין וסקרנות, בדרך כלל יהיה בוגר וזהיר יותר מהטיפוס בוחן הגבולות. בעוד שהאחרון צולל ראש פנימה בלי לחשוב יותר מדי, הטיפוס הסקרן בדרך כלל נכנס לעולם הסמים בהדרגתיות וחשדנות תוך כדי שהוא אוסף מידע על מזעור נזקים ושימוש אחראי.
• הטיפוס ההדוניסטי– ניגש לצריכת סמים לשם ההנאה שבדבר. זה יכול להיות באירועים חברתיים, במסיבות, לצורך העצמה של חוויות מיניות, ועוד. בדרך כלל אנשים מהסוג הזה לא מגיעים למצב של התמכרות מסוכנת, אבל עלולה להתפתח אצלם תחושה של תלות בחומרים וחשש שהם איבדו את היכולת להפיק הנאה בלעדיהם. כמו כן, טיפוסים מהסוג הזה לרוב לא יקפידו על שימוש אחראי ועלולים לפגוע בעצמם כתוצאה מכך.
• הטיפוס החברתי– ניגש לצריכת סמים כחלק מקהילה שהוא משתייך אליה. השימוש בסמים מגיע מתוך רצון בתחושת שייכות ובחוויה קהילתית, והוא נתון יותר ללחצים חברתיים. הסיכון האפשרי עבור הטיפוס הזה תלוי בעיקר בדפוסי הצריכה של הקהילה אליה הוא משתייך – החומר והתדירות בו הוא נצרך, מידת האחראיות שבה הקהילה מתייחסת אל צריכת החומר, והרגישות של הקהילה לצרכים של הפרטים בתוכה.
• הטיפוס המפצה– ניגש לצריכת סמים עקב קשיים רגשיים, נפשיים או חברתיים, בניסיון לפתור אותם או לפצות עליהם באמצעות צריכת הסמים, מה שנקרא לעתים Self-medicating. משום שסמים באופן כללי לא מהווים פתרון בר קיימא לאף אחד מהקשיים הנ"ל, הטיפוס הזה הוא המועד ביותר למערכות יחסים בעייתיות עם חומרים ולהתמכרות מסוכנת.

הקונטקסט

ככל שאנחנו מבינים טוב יותר את המוטיבציה של עצמינו (ושל אחרים) לצרוך סם מסוים, כך קל לנו יותר להבין את מערכת היחסים שנוצרת בינינו לבין החומר, להעריך את הסכנות הגלומות בה ולמזער אותן. בנוסף למוטיבציה שמביאה אנשים שונים לצרוך סמים, יש גם את המסגרת שבה הסם נצרך, כלומר הקונטקסט שבו זה מתרחש (קצת כמו סט וסטינג, זוכרים?). נהוג לחלק את המסגרות ל-4 סוגים.

• שימוש במסגרת טיפולית– המסגרת המקובלת ביותר לצריכת סמים. הכוונה בהקשר הזה היא בעיקר לאופיאטים (לשיכוך כאב), בנזדודיאזפינים (נוגדי חרדה), קנאביס וחומרי משפרי תפקוד כגון רטלין ואטנט. בעוד שהקונטקסט הזה נחשב הכי בטוח, גם בו גלומות מספר סכנות שונות למשתמשים. ישנם הרבה מקרים של אנשים שמפתחים תלות בבנזודאיזפינים או אופיאטים בעקבות שימוש במסגרת טיפולית ולא מצליחים להתנער ממנה גם לאחר שהטיפול מסתיים. ישנם גם לא מעט מקרים של פגיעה גופנית ואף מוות כתוצאה משילובים לא אחראיים מצד המשתמש, עקב הסברים לוקים בחסר מצד הרופא המטפל, או עקב אי השמעות אליהם.
• שימוש לפנאי– שימוש בקונטקסט של מסיבות, פסטיבלים ואירועי פנאי אחרים. הסכנות בשימוש בקונטקסט הזה נובעות בעיקר מחוסר ידע ומודעות לפרקטיקות של מזעור נזקים ושימוש אחראי. לשם כך בפסטיבלים רבים בעולם (וגם בארץ) הוקמו מרחבים בטוחים שמטפלים באנשים שנמצאים במצב נפשי או גופני בעייתי עקב שימוש בסמים (או פשוט עקב השהיה בפסטיבל שיכולה להיות מטלטלת בפני עצמה).
• שימוש עצמאי– מסגרת חסרת מסגרת שכוללת בתוכה 2 קבוצות שונות מאוד של אנשים – הטיפוסים המפצים שצורכים סמים כדי להתמודד עם קשיים נפשיים או גופניים, וכן אנשים שצורכים סמים להתפתחות אישית ורוחנית, וכפרקטיקה לחקר התודעה. עקב המסגרת המאוד עצמאית שבה זה נעשה, הסכנות העיקריות עבור שימוש מהסוג הזה נובעות מחוסר ידע ומודעות לפרקטיקות של מזעור נזקים ושימוש אחראי. בנוסף לכך, ישנה גם סכנה נוספת כתוצאה מכך שאלו בדרך כלל אנשים שצורכים סמים כשהם לבד, ובכך חושפים את עצמם לסיכונים שהיו נמנעים אם היה אתם אדם נוסף (כגון מוות ממנת יתר של אופיאטים שניתן למנוע בקלות כשיש אדם נוסף בסביבה שיודע מה לעשות).
• שימוש מונחה– שימוש שנעשה במסגרת טקסית, קבוצתית או מאורגנת אחרת, כגון טקסי איוואסקה או טיפול פרטני באמצעות פסיכדלים. מה שמאפיין שימוש במסגרת הזו זה שהשימוש תמיד יהיה מלווה על ידי דמות מקצועית (או מקצועית לכאורה) שמלווה את האדם או הקבוצה במהלך השימוש. הסיכונים העיקריים בשימוש מהסוג הזה נובעים מכך שהתחום הזה פרוץ לחלוטין וקשה מאוד להבחין בין מלווים ראויים לכאלה שלא. כל עוד דברים מסוג זה אינם חוקיים, אין שום רגולציה על מי רשאי ללוות תהליכים כאלה. ניתן ליפול על מלווה מקצועי ורציני, אך באותה מידה ניתן גם ליפול על מלווה חסר הכשרה וחסר אחראיות שיכול לעשות יותר נזק מתועלת.

אז למה כל זה טוב בכלל? מה זה משנה למה אנשים עושים סמים ובאיזו מסגרת?

קודם כל, בעולם שבו צריכת סמים היא טאבו, זה מאפשר לנו לשפוך קצת אור על הנושא, לראות שצרכני הסמים הם פשוט אנשים רגילים בעלי מוטיבציות רגילות, ולא אנשים חולים או תתי-אדם כפי שהם לעתים קרובות מוצגים לנו על ידי התקשורת. שנית, ככל שאנחנו מבינים טוב יותר את הנסיבות בהן אנחנו צורכים סמים, כך אנחנו מבינים טוב יותר את הסכנות הגלומות בשימוש שלנו ומה עלינו לעשות כדי למזער אותן. והרי בעצם על זה אני חופר לכם פה כל שבוע – צריכת סמים, על אף היותה אפופה בסיפורי אימה, שקרים והפחדות, לא שונה מכל דבר אחר שאנחנו בוחרים לעשות במהלך החיים שלנו. יש לה תועלת, יש לה סכנות, ואם נדאג לחנך את עצמינו ואת האנשים הקרובים לנו במקום להפחיד אותם באמצעות שקרים וסילופים, נוכל למזער את הנזקים שלהם ולמקסם את התועלות.

בונוס: דגלים אדומים

איך אפשר לדעת איפה אתם נמצאים על הספקטרום שבין שימוש מטיב לתלות מסוכנת עם חומר מסוים? הנה כמה שאלות ששווה לשאול את עצמכם. שימו לב שאפשר להכיל אותן על כל סוגי הסמים ולא רק על סמים לא חוקיים.

• האם יש לי רצון להפסיק או להפחית את השימוש בחומר, אבל אני לא מצליח\ה לעשות את זה?
• האם השימוש בחומר ו\או תופעות הלוואי שלו בימים שאחרי פוגעים בתפקוד היומיומי שלי בלימודים, בעבודה, או בבית?
• האם לשימור שלי בחומר יש השלכות שליליות על מערכות יחסים חשובות בחיים שלי?
• האם השימוש שלי בחומר שם אותי במצבים שמסכנים אותי שלא לצורך?
• האם השימוש שלי בחומר מחמיר בעיה נפשית או גופנית קיימת שיש לי?
• האם אני מוצא\ת את עצמי צורכת יותר מהחומר משהתכוונתי באופן קבוע?
• האם ישנם דברים שנהניתי מהם בעבר וכיום מרגישים לי פחות מהנים ללא החומר?
• האם אני מוצא\ת את עצמי חוסך או מוותר על צרכים בסיסיים כמו מזון או תחבורה כדי שיהיה לי כסף לסמים?

אם עניתם בחיוב לשאלה או שתיים אתם כנראה בסדר, אבל ככל שאתם מוצאים את עצמכם מזדהים עם יותר מהמשפטים למעלה – כך יש סיכוי גדול יותר שמערכת היחסים שלכם על החומר היא בעייתית ויתכן שכדאי לכם לשקול לגשת לטיפול.

• משנה תודעה
• סמים
• סמים פסיכדליים
• סמים קלים
• MDMA
• פסטיבל