בבוקר השבעה באוקטובר שי-לי ליפא התעוררה בביתה לאזעקה, יחד עם בעלה ובתה. בנה, ששירת אז בסדיר, נכנס לעזה עם הגדוד שלו ללחימה ארוכה. "מאז אותה שבת ארורה ולמשך כחצי שנה, עצרתי את כל עבודתי והתנדבתי בחמ"לי מזון, בהם הכנו אוכל חם וכריכים לחיילים. בנוסף, העברתי סדנאות בישול למפוני העוטף והצפון. מלבד זאת, לא יצאתי מהבית. להיות אמא לחייל קרבי בשנה וחצי האחרונות, ובכלל להיות אזרח במדינה שלנו, זו חוויה קשה במיוחד". ביום שני הבא (26.5) תשיק ליפא את Yassou, ספר בישול יווני חדש באנגלית ובו 80 מתכונים קלאסיים וקלים להכנה. האירוע בהנחיית נועה רוזין יתקיים ב-THE BIG KITCHENבאורט דן גורמה בת"א, כולל הדגמת בישול מנות מהספר. המחיר: 250 ש"ח לאדם, כולל עותק עם הקדשה אישית.פרטים והזמנות כאן.

>> היכל שבו נרקמים חלומות וגן ילדים פלאי // העיר של מיכל ויץ
>> בריכה שהיא מקור חיים ואוכל באמת מצוין // העיר של אלכס ליבק

1. חיים רפאל

חיים רפאל, יליד סלוניקי וניצול שואה, פתח את המעדנייה הזאת שהפכה למוסד ביחד עם אשתו אסתר בשנת 1958. בנו צדיק ונכדו חיים ממשיכים את דרכם המיוחדת, עם סחורה משובחת ויחס אישי לכל לקוח. יש להם גבינות מיוון כמו פטה וקסרי, זיתים מסוגים שונים, סלטים במשקל, קציצות פראסה, דגים מלוחים, אוזו ועוד. חיים וסבא שלי מכירים עוד מסלוניקי שלפני המלחמה, כששרו שם במקהלה. שניהם שרדו את השואה, עלו לארץ והקימו משפחות.
לוינסקי 36

2. אסיף

מרכז לתרבות קולינרית שהקימה חברתי נעמה שפי. יש בו בית קפה, מעדניה שמוכרת מוצרים מקומיים, ספרייה עם אלפי ספרי אוכל ובישול, תערוכות על אוכל ומיזמים חברתיים. במחצית הראשונה של המלחמה האכיל המרכז אלפי חיילים, מפונים ונזקקים. "סיר של בית" הוא אחד מהמיזמים האהובים עלי של אסיף, בו אנשי אוכל מבשלים מנה שמסמלת עבורם את הבית והיא נכנסת לתפריט של בית הקפה באותו יום.
לילינבלום 28

3. תריסר

למרות שהיא פתוחה כבר שנתיים, הייתי שם לראשונה רק לפני שבוע והתאהבתי. איזה אוכל יצירתי וטעים. עפנו על כל מנה שאכלנו, וקינוח השומר גאוני.
שוק הנמל, האנגר 12, נמל תל אביב

4. הדסון

מסעדת הבית שלנו וסוג של סטייקהאוס ניורקי פה בישראל. מתן אברהמס שומר על הרמה כבר המון שנים ומגיש בשר משובח ומנות ראשונות שלפעמים גונבות את ההצגה למנה העיקרית.
הברזל 27

5. חוף גורדון

באמת שאין יותר שווה מחוף הים בתל אביב. במיוחד עכשיו כשעוד לא עמוס וחם מדי, ויש רוח קרירה ונעימה. אני אוהבת את חוף גורדון אבל האמת היא שכל חוף בתל אביב שווה. רק שלא יבואו לנו כרישים.

מקום לא אהוב בעיר:

אין כזה. אמנם יש ריבוי שיפוצים ובניית תשתיות בעיר, אבל זה חלק מהקסם, היופי וגם הכיעור של העיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש לי ווידוי: בגלל קידום הספר החדש שלי YASSOU וסבב האירועים שלי איתו בעולם, אני כל כולי בו ולא ראיתי הרצאה, תערוכה או מופע מעניינים בחודשים הללו. חור בהשכלה, וזה לגמרי הולך להשתנות בקרוב. צפיתי בעונה השלישית של ה"לוטוס הלבן", ולמרות שהרוב קטלו, אני נהניתי מהשחקנים המצוינים, הדמויות העמוקות, ומהמון סאב טקסט חכם בתסריט. הסדרה הבאה שאני רוצה לצפות בה היא "ילד רע" של רון לשם והגר בן אשר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?"
אלבי" השיר החדש והיפהפה שלסיון טלמורשהוא כמו כדור הרגעה בימים טרופים אלה. שיר עדין, רגיש ותמים על אמא שמדברת לבנהּ אלבי (הבן של סיון בחיים האמיתיים).

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"החמ"ל של ענבל" של ענבל שבח ונוי גביש פועל ללא הפסקה מאז השבעה באוקטובר ומאכיל אלפי חיילים מדי שבוע בכריכי חלה-שניצל טריים וטעימים. ענבל ונוי, עם שאר מתנדבות מדהימות, עושות עבודת קודש במקביל לניהול חיים, קריירה וגידול ילדים. בכל שבוע מוצמדת מדבקה לכריך, לזכר חייל שנפל במלחמת "חרבות ברזל".

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מני אבירם ואיתן שוורץ, יחד עם עוד אנשים מוכשרים, יצרו את שני הסרטים הדוקומנטריים הכל כך חשובים ומטלטלים "זעקות ואז שתיקה" ו"הילדים של ה-7 באוקטובר", שמספרים על הזוועות שהתרחשו ביום הנורא ההוא ובחודשים שאחריו. מטרתם של הסרטים היא להפיץ זאת הלאה, שכל העולם ידע את גודל האסון.

מה יהיה?
יהיה טוב. חייב להיות. אנחנו בתקופה נוראית מכל הבחינות: 58 חטופים עדיין מוחזקים בעזה, חיילים ממשיכים להילחם, להיפצע ולהיהרג במלחמה, הממשלה מקצצת בשכרן של גננות ומורות, וזה רק חלק מהקושי. אבל אני מאמינה שהשינוי יגיע בסופו של דבר. יש לנו במדינה את האנשים הכי טובים שיש.

• העיר שלי
• ספרי בישול
• חיים רפאל
• אסיף - מרכז קולינרי
• תריסר
• הדסון
• חוף גורדון
• הלוטוס הלבן
• סיון טלמור

אנחנו היינו שם קודם אך לא מתקטננים. בשנת 2018 הענקנו לרות סירקיס פרס מפעל חיים במסגרת טקס פרסי האוכל. כשספר הבישול ה-20 במספר שלה רואה אור בימים אלה, סירקיס לא ממש זקוקה לאישור על תרומתה לקולינריה הישראלית. ערב מחווה שיערך במרכז הקולינרי אסיף הוא עוד אות כבוד שכוהנת המטבח הישראלי יכולה להצמיד לדש הבגד.

ערב המחווה/מסיבת סוף שנה מתמקד בספר "מהמטבח באהבה", רב מכר היסטרי שראה אור לראשונה בשנת 1975. סירקיס, שהתגוררה מספר שנים בלוס אנג'לס, ריכזה בו ידע שרכשה בבישול ובאמנות האירוח והביאה תפריטים לפי נושאים ומנות בהשראת מטבחי העולם. את האפקט קשה לתאר במילים אך הספר יצר לא פחות מאשר מהפכה. בזכות סירקיס הבינו בשלנים ובשלניות שארוחה יכולה להיות מאורע הגדול מסך חלקיו.

"אני שמחה ונרגשת. מהמטבח באהבה הוא ספר חי. אנחנו כל הזמן מדפיסים אותו ולפני כמה חודשים הודפסה מהדורה נוספת. הפסקנו לספור", היא צוחקת. "יש הרבה סיבות לכך שהספר הצליח אך העיקרית שבהן היא שהוא אינו ספר ישראלי, אלא ספר 'חוצלארצי' שהגיע ארצה. הבאתי מתכונים מהמסעדות הכי טובות ובישראל חיכו לפרסומים האלה, שהיה בהם ניחוח סיני, מקסיקני ועוד, ועבודת תחקיר מעמיקה מלווה במילונים ואינדקסים".

אשת הקולינריה אפרת אנזל שיזמה את האירוע מכנה את "מהמטבח באהבה" יצירת מופת, ומספרת שזמן רב מקנן בה רצון לקיים אירוע שמוקדש לו. "בילדותי הערצתי את הספר שמלמד אותי לבשל ופותח צוהר לעולם האירוח, אבל רק כשבגרתי, הפכתי את האוכל למקצוע, ובחנתי אותו בעיניים מקצועיות, הבנתי מדוע הוא הפך לקאנוני. רות פשוט לא מפספסת כלום. באמנות ובעדינות היא נוסכת ביטחון אמיתי ומוצדק, בכל אדם, שהוא יכול להפוך לאמן הבישול והאירוח".

ערב המחווה ל"מהמטבח באהבה" יתקיים במרכז הקולינרי אסיף, שאחת ממטרותיו היא יצירת חיבור קולינרי בין ישן לחדש. ספריית ספרי בישול ובה ספרים ישנים וחדשים והתערוכה שהוקדשה למטבחה של נחמה ריבלין ז"ל נמצאים בדיוק בצומת הזו. על האלמנט העדכני באירוע אחראי הדיג'יי-יוצר עמרי סמדר, בן זוגה של אנזל, ועל האינטרפרטציה העכשווית חתומה שפית הבית של אסיף איילת לטוביץ'.

הערב ייפתח בפונץ' חם או קר ולידו יוגשו מרק אפונה, סלט וולדורף, פטריות ממולאות, ביצים ממולאות, פיצות מיניאטוריות וקינוחי קראמבל שקדים ומשמשים משומרים וקרם בוואריה מיתולוגי. חלק מהמנות נאמנות למקור ואחרות עודכנו מסיבות שונות, טבעונות למשל. כך לדוגמה משודכת מנת הפטריות לסרפד שמייצג את טרנד הליקוט.

התפריט המיוחד יוגש רק בערב המחווה אך אם לא הצלחתם להגיע אל ייאוש – מנות מתוכו תוגשנה במשך כל החודש. כך תוכלו בכל זאת להיווכח שפעם היה פה לא רק שמח, אלא טעים ממש.
אסיף, לילינבלום 28, תל אביב, רביעי (29.12) מ־21:00, 180 ש"ח לאדם, הזמנת מקומות באתר

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• ספרי בישול
• רות סירקיס

"כל אחד מהקינוחים שלך – יש לו אמירה. נראה שאתה לא מסתפק בקינוחים פשוטים". האמירה הזו של מיקי שמו, שנאמרה כבר בזמן האודישן שלי בתכנית "הקינוח המושלם", קלעה בול במי שאני ובמה שאני מנסה להשיג.

קוראים לי דרור כהן ואני מהנדס תוכנה ביום וקונדיטור בלילה. לפני כמעט עשר שנים נולד במוחי הרעיון לפתוח בלוג אפייה בשם "בייקרי 365". את הבלוג פתחתי ממש באותו היום שבו התחלתי את לימודי הקונדיטוריה המקצועיים שלי. ובאמת, הפוסטים הראשונים עסקו בעיקר בחוויות מהקורס עצמו. בחרתי בשם הזה גם בגלל שאני עובד בחברת מיקרוסופט ובזמנו החברה קראה להרבה מוצרים שלה עם הסיומת 365, ופשוט התייחסתי אל האתר כאל עוד מוצר של מיקרוסופט – אבל גם בגלל שאני באמת משתדל לאפות ולפרסם מתכונים כל יום בשנה.

במשך כל השנים האלה הבלוג צבר המון תאוצה ועוקבים ברשתות החברתיות וגם הכרה מקונדיטורים שונים שפגשתי לאורך הדרך. ואכן, אני לא מסתפק בקינוחים פשוטים ואוהב לאתגר את עצמי עם טכניקות חדשות ועם תוצרים מורכבים שדורשים לא מעט עבודה. אבל יותר מזה, אני אוהב אחר כך לנסות ולפשט את האתגר הזה ולהנגיש אותו לאנשים שבבית. לשמחתי הרבה, אנשים נענים לאתגר, מנסים את המתכונים וגם משתפים בחזרה איך הצליחו או איפה נכשלו. כל הפידבקים החיוביים האלה מכל הכיוונים הם ששכנעו אותי לבסוף לצאת מהצללים של "בייקרי 365" ולחשוף את עצמי בתכנית "הקינוח המושלם". החשיפה אכן היתה אדירה וכמות התגובות שקיבלתי ועדיין מקבל מהצופים היא עצומה ומרגשת ממש.

אני מחשיב את עצמי כאדם מאוד יצירתי. כל העיסוק הזה באפייה מגיע מהצורך ליצור דברים חדשים. אני רואה בזה סוג של אמנות. אחד הדברים שהתוכנית נתנה לי, מעבר לפרסום, היה ההכרה שאני יכול לצאת עוד יותר מהקופסה ולהיות עוד יותר יצירתי. הפורמט של התוכנית, שלא קובע שום חוקים אלא פשוט מבקש להביא את הקינוח הכי מושלם שאני יכול ליצור, הוא מה שהפך אותה למאתגרת כל כך בעיניי. הוא הוציא אותי וגם את המתמודדים האחרים בתכנית הרחק מאזור הנוחות וגרם לנו להוציא הרבה יותר מעצמנו.

עוד שיעור חשוב למדתי דווקא מאנשי הצוות הקולינרי שליוו את המתמודדים מאחורי הקלעים, הקונדיטורים ערן שוורצברד ואדם ברזילי. בזכותם למדתי להתכונן לכל שלב בתוכנית בדרך הכי טובה האפשרית. לתרגל את המתכונים שוב ושוב עד שמגיעים לשלמות. להכין רשימה מדוקדקת של כל החומרים והכלים שאני הולך להשתמש בהם ועוד יותר חשוב – להכין תזמון מדויק של כל שלב ושלב ולהיצמד אליו. התכנון המדויק הזה הוא שאיפשר לי להוציא את המנות הכי טובות שאני יכול וגם לעמוד בזמנים הצפופים והקשוחים של התחרות.

קינוח מושלם מבחינתי הוא קינוח שהקונדיטור שעבד עליו יצר אותו בעבודת יד. כל קינוח יוצא קצת אחרת וטביעת האצבע של הקונדיטור ניכרת בכל קינוח וקינוח. הרבה אנשים שואלים אותי למה אני לא חושש לחלק את המתכונים שלי ככה בחינם באתר. וזה בדיוק העניין – אני יכול לתת את כל המתכונים מדויקים ככל שיהיו, עם תמונות, סרטונים והכל. אבל מה שאני לא יכול לתת זה את טביעת היד שלי שהיא מיוחדת רק לי. הטאץ' הזה שבא לידי ביטוי בכל אחד מהשלבים של המנה הוא מה שעושה את הקינוח למיוחד ומדויק יותר.

אם יש רגע אחד שהייתי מוותר עליו בכל התחרות זה כמובן רגע ההדחה. הוא היה כואב אפילו עוד יותר כי המנה הודחה בשלב הנראות של הגמר והשופטים אפילו לא זכו לטעום אותה. בעיניי המנה היתה מאוד מיוחדת גם במראה וגם בטעם, ואם השופטים היו לפחות טועמים אותה ואז הייתה מודחת, אולי זה היה קצת פחות מאכזב. עד השנייה האחרונה עוד התלבטתי בין שתי מנות גמר שהיו לי וכמובן שהשאלה הראשונה שקפצה לראש לאחר ההדחה היא מה היה קורה אילו הייתי בוחר במנה השנייה.

מצד שני, זה רק משחק וידעתי את זה כשבחרתי להשתתף במשחק. התחרות הייתה מאוד קשה, מול אנשים מאוד מוכשרים שהתוכנית הוציאה מהם אפילו יותר ממה שהם חשבו שאפשר. שמח שהגעתי למקום המכובד שהגעתי אליו. יותר מכך, שמח שהילדים שלי שהיו בקהל בזמן הצילומים ראו אותי מתמודד עם האתגר בגבורה וקיבלו שיעור חשוב לחיים. אני גם לא שולל הגעה לעונה הבאה של התכנית, הפעם כדי לקחת את הגמר בגדול.

בימים אלה אני עובד על ספר אפייה חדש – "בייקרי 365 וחברים". ספר צבעוני, מקורי ומיוחד עם 14 פרקים בנושאים שונים ומגוונים. בכל פרק מתארח חבר אחר, קונדיטורים ואופים מהשורה הראשונה בארץ, ויחד אנחנו מנגישים מתכונים וטכניקות לאנשים בבית בכל הרמות וגם נותנים הצצה קטנה אל מאחורי הקלעים של סצינת הקונדיטוריה בארץ. תמצאו שם את אסטלה, קרן קדוש, מיקי שמו, ערן שוורצברד, איקה ועוד. בואו לקינוח איתנו.

ספרו של דרור כהן, "בייקרי 365 וחברים", רואה אור בהוצאה עצמית.הקליקו כאן לתמיכה בפרוייקט והזמנת הספר במכירה המוקדמת (עד ה-29 באוגוסט)

• אוכלים שותים
• קינוחים
• קונדיטורים
• קינוחים מושחתים
• מיקי שמו
• ערן שוורצברד
• ריאליטי
• ספרי בישול

נתחיל בהכי חשוב: ספר הזה הוא יותר מספר מתכונים – כל הרווחים ממכירתו ייתרמו לתוכניות החינוך וההסברה של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל, שמטרתן למנוע אלימות מינית בקרב ילדים ובני נוער ולחנך למיניות מיטיבה והדדית. עוד לפני שאמרנו מילה על"מטבח משלהן", זה לבדו הופך אותו לספר חשוב שכדאי וראוי לרכוש.

>> מתכונים מעולים מתוך הספר "מטבח משלהן" עכשיו באתר "השולחן"

אבל איזה ספר מתכונים שזה, רק תראו את רשימת המשתתפות: מדובר באוסף מתכוני הדגל של 50 נשות האוכל המובילות בארץ. משתתפות בו מסעדניות כמו רותי ברודו (R2M), אירית שנקר (קרן, דיקסי) ועפרה גנור (מאנטה ריי ו־Shi Shi); מתכונאיות ומחברות ספרי בישול ואפייה כמו קרן אגם (נשואה למאפייה), נטלי לוין (עוגיו.נט) וחגית ביליה (לייזה פאנלים); יזמיות אוכל כמו אפרת אנזל, שיר הלפרן ורחלי קרוט; שפיות כמו אביבית פריאל (אוזריה) ורינה פושקרנה (טנדורי); עיתונאיות אוכל כמו מרב סריג, הילה אלפרט ומאיה דרין ועוד נשים שכבר מזמן נכנסו למטבחים (או לשקיות הטייק־אווי) של כולנו.

עם שמות כאלה, כל מה שצריך כדי להפוך אותו לאחד הספרים הכי משומשים במטבח שלהם זה מתכונים טובים. ובכן, יעל כלב, יוזמת ועורכת הפרויקט ולשעבר עורכת מגזין "על השולחן", ביקשה מכל משתתפת לבחור מתכון אחד או שניים שאהובים עליה במיוחד. התוצאה מסחררת ומרגשת: חלק מהנשים בחרו במנות שליוו אותן בתחנות שונות בקריירה המסעדנית שלהן, וחלק בחרו במנות אישיות יותר, כאלה שהן אוהבות לבשל למשפחה ולחברים.

כך, למשל, השפית לילך רווה בחרה במתכון הדג שמלווה אותה עוד ממסעדת אסיה, לצד מתכון הקובה של דודותיה. רותי ברודו חשפה (לראשונה!) את המתכון לסלט הקיסר של מסעדות R2M, ופרסמה גם את מתכון הרוגלך שאותם היא נהגה לאכול כשגרה בניו יורק והתגעגעה לארץ, הרבה לפני שפתחה את הקופי בר. קרן קדוש מקפה קדוש בחרה לחלוק את המתכון שלה לקראמיק – בריוש בלגי שהיא מכינה רק לחברתה חן קורן, שמצידה בחרה לפרסם את המתכון למקלות הבירה המשפחתיים שלה.

מאחורי כל מנה כזאת יש סיפור אישי, היסטוריה והמון רגש וכולן מנות נגישות ומזמינות שאפשר לעוף עליהן במטבח הביתי. בין המתכונים שזורים סיפורים מחייהן של חלק מהמשתתפות – על המשפחות, ההשראה ששאבו מנשים אחרות, המאבק לתפוס את מקומן בעולם המסעדנות והאופן שבו האוכל והעיסוק בו עיצבו את חייהן. התוצאה היא ספר שהוא קצת כמו ארוחת ערב של חברות שנפגשות כדי לבשל, לאכול ולדבר – רק שכל אחת מהחברות האלה היא שפית או בשלנית מקצועית, שמביאה לארוחה את המנות הכי מוצלחות שלה.

כל המשתתפות בספר לקחו בו חלק ללא כל תמורה, וכך גם רוב אנשי הצוות שעמלו על ההפקה. אם רשימת המשתתפות המכובדת והמתכונים שבספר הם סיבה לקנות לעצמנו עותק של הספר היפהפה הזה – העובדה שמדובר בתרומה למטרה חשובה כל כך היא סיבה לקנות כמה עותקים, ולחלק לכל מי שאתן מכירות ומכירים.פרטים נוספים ורכישה ממש כאן.

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• ספרי בישול
• רותי ברודו
• עפרה גנור
• אביבית פריאל
• הילה אלפרט

>> אסף בן משה שימש במשך שנים ארוכות קונדיטור (רפאל) ושף קונדיטור (קינג דיויד בירושלים), ועל אף ההצלחה חווה משבר אישי ונפשי ועזב הכל כדי לנסוע למזרח. שם נולד בו הרעיון ליצור ספר מתכונים. והוא אכן עבד על אחד. זה לקח לו לא מעט שנים (כולל מחסום כתיבה נוסף, עד שחזר להודו ושם סיים את הספר), הוא יצא בקמפיין מימון המונים רגע לפני הקורונה, הצליח לגייס את הכסף וכעת הוא משיק את "על טעם ועל רוח", ספר בישול ראשון. זהו ספר מתכונים אישי יפהפה (שצולם כולו על ידי אור קפלן) לבשלן הביתי ולמי שחושש להיות כזה, והמתכונים בו שזורים בתוך סיפורים אישיים, חוויות ודיאלוג מהורהר עם הקורא.תוכלו לרכוש אותו כאן.

אם תבשלו את זה – הם יבואו \ אסף בן משה

עבור חלקנו זו תקופה קצת בודדה, אולי. כבר אין יותר מדי אנשים שאנחנו נפגשים איתם. החיים שלנו השתנו לחלוטין. זה פתאום אני, אולי השותף או השותפה, או בן או בת הזוג, מעגל החברים המצומצם וזהו. לפעמים זה מרגיש קצת קטן. אבל אני מאמין גדול שבדומה למשפט if you build it, they will come אז גם if you cook it, they will come. ברגע שנכנסנו למטבח, עסקנו במלאכה והכנו סיר גדול של משהו, מרק ירקות לדוגמא, אני מאמין שלפתע אנשים יבואו לאכול את זה, פתאום כך הם יצוצו. כמו קסם. זו מתנה שיש לאוכל להציע לנו. הוא מפיג לנו את ההתמודדות עם בדידות ומציע לנו אפשרויות לחיבורים חדשים.

אבל כמה מאיתנו יודעים לבשל לעצמם אוכל טעים? זו אולי אחת השאלות שאנשים הכי מפחדים ממנה. למה? כי קודם כל, היא דורשת את התעוזה להכנס למטבח, להתחיל לפעול, לנקות את הישן. שנית, היא מבקשת לדעת מה זה אוכל טעים בשבילך, ואת היכולת להביא את הידיעה הזו לידי מימוש במציאות. פה כבר רוב האנשים מתחילים להסתבך. איך אני יודע מה בכלל טעים לי? מתי בפעם האחרונה טעמתי משהו שלא טעמתי מעולם? איך אדע להכין את המנה הזו שאני כל כך אוהב ומעולם לא הכנתי? מלא שאלות, מלא התמודדויות, מלא פחדים.

את היכולת לבשל לעצמנו אוכל טעים כולנו יכולים ללמוד. זה כמו כל סוג של אומנות ולמידה. זה דורש רק שני דברים בתכלס, זמן וכוונה. באותה מידה שאני רוצה ללמוד שפה או מלאכת יד, זה דורש את הזמן ואת הכוונה. מה שיוצרים באוכל צריך גם דעת, או במילה אחרת, מודעות. אחרי שיש לי את שלושת אלה אני מתבקש לידע טכני, איך אני יודע כיצד להכין בצק פסטה, איך מטגנים משהו כמו שצריך, איך מתבלים ירק כדי שיהיה הכי טעים שהוא יכול להיות. אך מעבר לידע הטכני, מוצע פה חיבור לטעם, לתחושות הגוף, לתנועה, לנשימה, לעצמי. אוכל מציע לנו את האפשרות לחיבור לעצמנו ברגע הנוכחי, כאן ועכשיו.

אני מרגיש שבמובן מסוים הקורונה עשתה עמי חסד גדול. היא הסבירה לכל האנשים בעולם, בישראל ובטח ובטח בתל אביב, את החשיבות של לדעת לבשל לעצמם אוכל טעים. פתאום, ביום אחד, בום. אין מסעדות, אין בתי קפה, אין אוכל בחוץ. יש אולי מאפיה, קונדיטוריה, מעדניה, ואת עולם האפשרויות של וולט. וזהו. זה היה אולי השיעור הגדול ביותר שרציתי ללמד אנשים, והנה, הם לומדים אותו בעצמם, בלי שאני בכלל אצטרך להסביר כמה זה חשוב. היום ברור לכולנו שלדעת לבשל זה חשוב. לא רק שזה חשוב, זה גם חיוני, מרפא, משמח ומקרב לבבות.

את כל מה שהקורונה כביכול "לקחה" לנו אנחנו יכולים למצוא היום בתוך עצמנו, בבית שלנו, במטבח שלנו. נכון, זה לא בדיוק אותו הדבר, אבל זה אחר, כמו התקופה הזו, אחרת לגמרי ממה שחשבנו שהיא תהיה.הרבה דברים משתנים עכשיו בעולם, חלק גדול מאיתנו מאמין שאנחנו "אוטוטו חוזרים לשיגרה". אבל אני לא מאמין שזהו המצב. אני מאמין שהעולם כבר השתנה, ואיתו השתנינו גם אנחנו. אלו מאיתנו שמצליחים לסגל לעצמם את היכולות להטיב עם עצמם בתקופה הזו, שאחד הביטויים של הסגולה הזו היא היכולת לדעת לבשל לעצמנו ולאחרים אוכל טעים, הם אלו שיפרחו בעולם החדש.

למה אני מדבר על שינוי ועל עולם וזה? כי הזמן שלנו להשתנות הוא עכשיו. ממש עכשיו. ועם זאת משתנים הרגלי האכילה שלנו. האופן שבו אנחנו בוחרים להזין את עצמנו. אין לנו כבר תירוצים שקל יותר לאכול בחוץ, שלמה בכלל לבשל בבית, בשביל מה לטרוח. אין יותר לאן לברוח. יש רק אותי ואת הרגע הזה ואת מה שאני אוכל עכשיו. אז כן, יש מלא דברים מגניבים בוולט וביוזמות קולינריות פיראטיות. וזה באמת מגניב, זה לא מה שיגרום לשינוי האמיתי לקרות. השינוי האמיתי יתחיל לקרות כאשר נחזור לעצמנו, לגוף שלנו, לכוח שלנו. לכוח שלנו להעניק מיצירות ידינו באהבה, במודעות ובכוונה.

לאוכל יש כוח. לאוכל שלנו יש כוח. כוח לאסוף סביבו אנשים, כוח לאחד משפחות, כוח לשנות את מצב הרוח של הטועמים אותו. אותו הכוח יכול לחזק אותנו, האנשים שיוצרים אותו, גם אם אנחנו שוחים בתהומות הגדולים ביותר של נפשנו. דרך הכוח הזה אנחנו יכולים לגדול, להשתנות ולהפוך ליותר ממה שהיינו לפני, ואם נלמד להשתמש בו במודעות ומתוך כוונה, הוא יכול גם לשנות את חייהם של כל הסובבים אותנו (ואולי גם של כל העולם).

עם המודעות הזו אני מזמין אתכם להכנס למטבח שלכם. בבית שלכם. לראות מה קיים שם. לראות מה רוצה לפגוש אתכם. עם מה אתם רוצים להיפגש. מה רוצה להיוולד שם. אולי היום נעשה דברים קצת אחרת ממה שאנחנו רגילים לעשות. אולי היום נתחיל לנוע בו בצורה קצת שונה. אותו השינוי, גם הקטן שבקטנים, הוא בעל משמעות אדירה עבורנו. הוא המפתח שלנו לשינויים גדולים יותר בחיים. אולי תקראו את המתכון הבא ותגידו לעצמכם שזה סתם עוד מרק ירקות, אבל אותו המרק – שהוא גם המתכון למרק של סבתא שלי – מסמל בשבילי בית, משפחה וקירבה עמוקה. אני מקוה שכזה הוא יהיה גם בשבילכם.

מרק הירקות של סבתא גילה

שורש סלרי עם הגבעולים שלו
שורש פטרוזיליה עם הגבעולים שלו
צרור פטרוזיליה
צרור שמיר
3 קישואים קטנים (בהירים או כהים)
3 תפוחי אדמה לבנים קטנים
1 בצל גדול
3 גזרים בינוניים
חתיכת דלעת
תפיס 4 אצבעות מלח ים (הכמות המאוד לא מדויקת של מלח שנתפסת בין 4 אצבעות)
1 עלה דפנה
3 גרגירים פלפל אנגלי
מיץ מלימון אחד

אני מתחיל עם הבצל. חוצה אותו וקוצץ אותו דק. כך אני עושה גם לגזר.

מפריד בין הגבעולים לבין שורש הפטרוזיליה ושורש הסלרי ואת השורש עצמו קוצץ דק.

עובר לגבעולי הסלרי, לשורש הפטרוזיליה ולצרורות הפטרוזיליה והשמיר וקוצץ אותם דק.

מניח את הגזר, הבצל והגבעולים הקצוצים בסיר עם שמן זית שמכסה את תחתיתו.

את התערובת מבשל על אש גבוהה במשך 20–30 דקות, עד שהיא זהובה מאוד וריחנית. פה טמון הקסם של המרק הזה, כמו קסמם של רוב התבשילים והמרקים שמתבשלים ארוכות.

חותך את הדלעת, תפוחי האדמה והקישואים לקוביות אחידות ככל האפשר בגודל בינוני, כאלה שיהיה נעים להכניס לביס. מוסיף אותן לתערובת הבסיס שכבר הזהיבה ומערבב היטב. מניח על הכול סיר ולירקות מניח להגיר מעט נוזלים במשך 5 דקות בערך.

מוסיף מלח, עלה דפנה ופלפל אנגלי ומערבב היטב.

מוסיף מים (עדיף שיהיו חמים או רותחים) שיכסו את כל כמות הירקות בסיר ועוד כמה כוסות.

מכסה את הסיר ומבשל את המרק כשעתיים לפחות.

מוסיף מלח ומיץ מלימון אחד, טרי טרי. מערבב וטועם אותו. עוד מלח? עוד מלח. מספיק? מספיק. מכבה את האש.

אז מה יצא? מרק טעים! מה שבטוח – זה טעים יותר אחרי המתנה של כמה שעות טובות. עדיף אפילו לאכול אותו יום למחרת.

• אוכלים שותים
• מתכונים
• ספרי מתכונים
• קונדיטוריות
• ספרי בישול
• קונדיטורים
• טור אישי