Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
אדל. מתוך הקאבר של ווג. קרדיט: Steven Meisel, British Vogue
רוח סתיו נעימה מתחילה לנשוב, וזה בדיוק הזמן הנכון להתעדכן בכל מה שחדש ונכון ולוהט בפופ. יש לנו כאן קמבקים, איקונים, מוזיקה ישראלית וזרה בדיוק כמו שבא לנו. ובא לנו
מלכת הפופ האוסטרלית מתכננת בימים אלה השקת מהדורה מחודשת לאלבומה האחרון Disco, שתצא בחודש הבא. צפויים שיתופי פעולה מסקרנים עם אגדת הדיסקו גלוריה גיינורועם הזמרת הבריטית ג'סי וור, בנוסף לרמיקס עם דואה ליפה שיצא בשנה שעברה. לקראת המהדורה המחודשת יוצא גם סינגל חדש יחד עם Years & Years שמכיל גם הוא מנה גדושה של דיסקו זוהר ומנצנץ.
2. אקו עולה על הגל
קהלים חדשים נחשפו לזמרת, ראפרית והמפיקה אקו בזכות השתתפותה בפסקול של הסדרה הפופולרית ״המפקדת״. כעת היא משחררת אלבום מרהיב בשם ״שנייה״ שמשלב היפ הופ, פאנק, אר אנד בי עם אווירת אולד סקול מענגת. יחד עם האלבום יוצא השיר ״כולם על הגל״ כסינגל יחד עם קליפ וחבל שרק אנחנו נהנה מזה.
3. עדי אולמנסקי קמה ברגל ימין
בתזמון כמעט מושלם כמה ימים לפני ״יום בריאות הנפש״ שחל אתמול, משחררת עדי סינגל חדש שכולו אופטימיות וטוב על הלב. הסינגל השיר הנהדר הוא טעימה ראשונה מתוך EP חדש של הזמרת והיוצרת שצפוי לצאת בחודש הקרוב. 4.
4. ג׳סי מליטל מיקס יוצאת לסולו
להקת הבנות ליטל מיקס סיפקה אינספור להיטים מאז הוקמה בגרסה הבריטית של אקס פקטור לפני כעשור. ג׳סי נלסון הייתה הראשונה שעזבה את ההרכב לאחר פרידה מתוקשרת ומלוכלכת בשנה שעברה. כעת היא משחררת סינגל בכורה חריף במיוחד יחד עם ניקי מינאז, ומוכיחה שהיא בהחלט יכולה להסתדר גם לבד. 5.
5. הראל סקעת עושה מה שבא לו
הזמר המצליח, האב הטרי ובעלו של סגן שר החוץ – הלא הוא הראל סקעת, משחרר סינגל חדש בשם ״בא לי״ שנכתב והולחן בזמן הקורונה. זהו הסינגל הראשון שהוציא לאחר ״אהבה נפשי״ עם עופר ניסים שיצא בקיץ האחרון והפך ללהיט. ״בא לי״ הוא שיר חצוף, קופצני ומלא בהומור שהופק על ידי המפיק המהולל ינון יהל.
6. העולם מתכונן לשובה של אדל
שש שנים שהרגישו כמו נצח עברו מאז אלבומה האחרון וההיסטורי של אדל ״25״. כעת כל מעריציה, ולא רק, עוצרים נשימתם לקראת אלבומה החדש שייקרא ״30״ ולקראת הסינגל החדש Easy On Me שצפוי לצאת ביום שישי הקרוב. במהלך שידור לייב באינסטגרם נתנה הזמרת טעימה מהשיר – והציפיות רק עלו.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עדי אולמנסקי מבינה פופ – וזה בדיוק מה שהורס לה את האותנטיות
אלבום הבכורה של עדי אולמנסקי, "Bad Intentions", נקרע בין הכישרון להבין טרנדים לבין הפרסונה החשופה והמעט אפלה. התוצאה מבלבלת ולעתים עשויה מדי, והגיע הזמן להחליט: ADI או אולמנסקי?
עדי אולמנסקי מבינה טרנדים. זה חלק גדול מהפרסונה המוזיקלית שלה: להאזין לכל מיקסטייפ חדש של ראפרים אמריקאים – זוטרים ובעלי פרופיל גבוה, לדלות אינפורמציה, לפרק ולהפוך אותה לחומר גלם במיקסר. זאת עבודה שדורשת כמות מסחרית של מוטיבציה וכישרון, והתגמול של אולמנסקי מתבטא בכך שהיא יודעת בכל רגע נתון מהי התצורה של הפופ ומה מניע מאזינים ללחוץ פליי. לצד זה ניצבת גם הפרסונה האינטרנטית שלה, שמדברת בפתיחות על אקנה ועל ייסורי הנפש, אבל גם על האהבה הבלתי מתפשרת למוזיקה. לא צריך לעבור מחסומים של פוליטקל קורקטנס בדרך לאולמנסקי – היא גלויה לכל וזאת נוכחות כמעט לא ישראלית מצידה, ולכן גם מכמירת לב ועוצמתית.
"Bad Intentions", האלבום המלא הראשון שיוצא תחת שמה, יכול היה להיות מניפסט שמאחד את שתי הפרסונות ובכך הופך את אולמנסקי ליוצרת חשובה – אלא שבפועל הפרסונות לא מתקשרות כלל: אחת רוצה להדביק את הקצב הזר והשנייה רוצה להתעכב על נושאים כגון דיכאון. התוצאה, למרות הפוטנציאל, היא שלל מסרים מפוזרים: האם אולמנסקי רוצה להיות טיילר, דה קריאייטור? צ'אנס הראפר? ניקי מינאז'? היא רוצה להיות ADI או לשמור על ה"אולמנסקי" (ולא רק באופן ליטרלי)? היא רוצה לעקוב אחר טרנדים או לקבוע אותם? היא רוצה רק לייבא את הביטים מחו"ל או גם להתאים אותם לרוחה, שתמיד נשאה בתוכה מעין אופל (עוד מימי לורנה בי)? האם ההפקות המינימליסטיות הן לב העניין או שיש יותר מזה?
האלבום לא בהכרח נותן מענה לשאלות האלה. השיר הפותח, "Hate Myself for Hating Myself", הוא דוגמה נדירה לסנכרון בין שתי הפרסונות של אולמנסקי: הוא מופק היטב ומבלי לסרס את הדכדוך הכן שיש בו. בשבוע שעבר אולמנסקי העלתה את הקליפ שלו לפייסבוק וכתבה לעוקבים שלה: "הרגשתי שלשיר הזה הכי נכון לעשות קליפ שמתעד אותי לבד, בבית, במקומות הכי אינטימיים עם עצמי, ברגעים הכי מורכבים – בלי צוות, מצלמות ואנשים שיוכלו לביים וללטש את הרגעים האלה. זאת אני". הקליפ דהוי ומפולטר כמו פילם שרוף של לנה דל ריי והאווירה עכורה ונונשלנטית לכאורה. זה אמור להיות לא עשוי, כמו חור הצצה בדלת – אלא שזה עשוי ומודע עד כדי זיקוק מלא וקולח של הבעיה ב"Bad Intentions": הכנות הווירטואלית לא עוברת במוזיקה בצורה חלקה.
אחר כך מגיע "Sex in My Mind", שיר פופ לא רע אבל גם לא מפעים שקובע את הטון לארבעת השירים הבאים שאחריו. אולמנסקי מרפררת לדרייק ולקניה ווסט, לביטים של אמריקה הלטינית, שרה משפטים כגון "כל הכלבות יודעות שאתה שלי" ו"אני רק רוצה את הכסף שלי". רק בשיר הרביעי, "Loco", נשמע רגע נקי מההשפעות שמכרסמות בבשר שלה כשהיא אומרת "המוזיקה הצילה את הגוף והנפש שלי" וחוזרת על המשפט "יש רק מוזיקה בראש שלי". אי אפשר לקחת את זה מאולמנסקי – המוזיקה היא חייה.
"Anxiety" הוא מונולוג מדובר מהסוג שהפך לנפוץ מדי במיקסטייפים ובאלבומים של ראפרים שחורים. אולמנסקי מדקלמת ש"אין אור בקצה המנהרה", ש"אין תקווה", ש"זה מרגיש כמו סוף העולם, אבל צריך לעבור את זה. להילחם בזה. לנצח". הקול עובר דרך סאונד אפקט של טלפון קווי, הכל כדי לשמור על ריחוק. יש חתול מיילל ברקע. זה אמור להיות אותנטי, אבל זה לא. גם כשמכירים את הפרסונה האינטרנטית הכנה מאוד של אולמנסקי, קשה לקחת ברצינות את ההקלטה הזאת.
האפלה מקבלת שוב דרור רק בשיר הנושא, שנפתח בגיטרה ותופים ומתפתח לטראק מסיבי. "Who Knew", שמזכיר את שיתוף הפעולה של ביונסה וניקי מינאז' ("Feeling Myself"), הוא אמנם קטע בלי הרבה תנופה, אבל ניכרות בו היכולות הטכניות של אולמנסקי כראפרית. הפספוס הגדול הוא "It’s OK to be Sad", שבו שוב היא מדברת ולא שרה. משפטים כמו "זה בסדר להיות עצובה / זה בסדר לדבר על העצב / לדבר על הפגמים שלך / להיות ייחודית", הם כאלה שהיה נעים ואולי אפילו מטלטל לשמוע בתוך מלודיה, ודאי שמפיה של יוצרת פופ. גם הגיטרות בו יפות מאוד וחבל שהוא לא התפתח לקטע מלא. "Bombs Away" הוא השיר השלם ביותר מבחינה מלודית – אבל הוא לא מתעלה על שירים ישנים יותר שכתבה, בהם "Falling" ו"Snow".
הבנה של טרנדים היא לא עניין של מה בכך, אבל היא גם לא יכולה להיות הדבר העיקרי ביצירה. כל עוד היא עומדת על זה, לא תהיה לאולמנסקי אפשרות לממש את הפוטנציאל הגדול שלה כיוצרת. היא אמנם כבר הוכיחה את תבונתה בעבר, ובאופן מסוים גם ב"Bad Intentions", בזכות העיסוק העיקש באהבה למוזיקה – אבל עם עוד קצת השראה והכוונה היא באמת תוכל להתפוצץ החוצה מהבועה המקומית.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הם יוצרים, כותבים, מצטלמים, מלבישים ובעיקר גורמים לנו לרצות מהם עוד ועוד. שמונת התל אביבים האלה לא מפחדים לחשוף קצת מהדארק-סייד שלהם ופשוט עושים את זה נכון
דארק-נט: התל האביבים שעושים את זה נכון. צילום: אלכס פרגמנט
מה שהופך אותם לכל כך שונים בנוף קשור בהחלט למי שהם גם מחוץ למדיום האינסטגרמי. הם מלאים בהשראה, לא מפסיקים ללכת אחרי תחושות הבטן והאמת שלהם, ובעיקר גורמים לנו לרצות לברר מה קורה אצלם מאחורי הקלעים. זה בדיוק מה שעשינו כשקיבלנו הצצה קטנה לאיך נראים החיים שלהם. מה קורה מאחורי מסלול הדוגמנות? מהי אופנת רחוב? מה ההשלכות של ללכת אחרי הלב? מה גורם להם ליצור? ולמקרה שתהיתם איך הם נראים כשהם לא מחזיקים את הסמארטפון לסלפי, סידרנו גם את זה.
"אני אשת לילה על כל המשתמע מהדבר. היום שלי מתחיל בלילה ונגמר בבוקר, והחיים האלה זה משהו שאני נושמת. בעבר הייתי יוצאת הרבה, וכשיצאתי לעצמאות החלטתי שאני נכנסת אל מאחורי הקלעים של הדבר הזה, היום אני מרגישה שאני מתפרנסת ממה שאני אוהבת. כל הפקה היא כמו לידה – יש איזשהו רגע שיא שבו את עומדת מהצד ומסתכלת על הכל מתקתק ועובד ובעיקר על אנשים נהנים, וזה מספק ברמות לראות שהצלחת להרים משהו מאפס. הנוסחה היא להאמין במה שאת עושה ולדעת שאת עושה את זה בצורה הטובה ביותר. לשמחתי, היא תמיד עובדת לי”.netali_volanski@
נטעלי וולנסקי. צילום: אלכס פרגמנט
עדי אולמנסקי ,29יוצרת וזמרת
"מאז ומתמיד הרגשתי שיש לי משהו לומר. התחלתי ליצור כדי לייצר שינוי, לפתוח לאנשים את הראש, לעשות משהו שונה בסצנת המוזיקה הישראלית. הייתי מאוד אנדרגראונד עד לא מזמן, ופתאום אני מרגישה שיש איזושהי פתיחות למה שאני עושה. מאז ומעולם היה איזה קול פנימי שלא אפשר לי להרים ידיים, גם ברגעים הכי קשים, לוותר אף פעם לא הייתה אופציה. חשוב לי להיות לא רק בפרונט, אלא גם להפיק, לייצר את הוויז'ואל ולהיות מעורבת בכל התהליך. אין דרך אחת ליצור, אין נכון ולא נכון, ואני מצאתי את הדרך שלי לשמור על מי שאני ובו זמנית לאפשר לקהל להתקרב אליי”.adiulmansky@
עדי אולמנסקי. צילום: אלכס פגרמנט
עידו גרינברג, 34, איש טלוויזיה ו–MISMAS מ–#משפטאחדביום
"אינסטגרם הפך להיות המדיום החביב עליי, והוא לגמרי מערכת היחסים הכי יציבה שהייתה לי כבר תקופה. יש בו משהו שמחבר את כל האהבות שלי למקום אחד – אנשים, צילום, ויזואליה וטקסט. 'משפט אחד ביום' הפך תוך חודשיים ממשחק שלי עם השפה לחולצה אחת שהדפסתי כמתנת יום הולדת לחברה, לקולקציה שלמה שאני רואה ברחוב. אי אפשר להסתובב עם חולצה שלי בלי שיגיבו אליה, אנשים אומרים לי שהם מרגישים שרואים אותם אחרת כשהם לובשים אותה. המשפטים האלה הם משהו שגורם לסביבה לייצר איתך דיאלוג, וזה מדהים שאני חלק מזה. אני מאוד אוהב את השפה העברית, אבל היא לא הצליחה לפרוץ למעגל האופנה כמו אנגלית או יפנית, ואני מקווה שהחולצות שלי הן תחילת הדרך לשם”.mismas@
עידו גרינברג. צילום: אלכס פגרמנט
אור גל, 24, אינסטגרמר ויוטיובר אופנת רחוב
"סטייל ואופנה הם המשך ישיר של אמנות. הגוף הוא קנבס, הבגדים הם צבעים, ואיך שאתה מתלבש זה מי שאתה. כבר בתיכון התלבשתי בצורה שונה ממה שאנשים רגילים לראות. קיבלתי על זה תגובות מכל הסוגים, אבל דווקא התגובות הסקרניות והמעודדות גרמו לי להמשיך את זה, להיות השראה לאנשים שרוצים להיות שונים. האינסטגרם והיוטיוב הם המקומות שבהם אני יכול לברוח מהמציאות, להגזים ולעשות מה שבא לי. אני רוצה להביא לתודעה שאופנת רחוב יכולה להיות שונה, ושאם אני יכול, כולם יכולים. עד שהרחוב הישראלי ידביק את הקצב, האינסטגרם הוא הרחוב שאפשר לעשות בו מה שרוצים”.0rgal@
אור גל. צילום: אלכס פרגמנט
אביב וינברגר, 25 כתבת ואינסטגרמרית אופנה
"לא היו לי הרבה חברים כשהייתי קטנה והמפלט שלי היה באתרי אופנה וסטייל באינטרנט. תמיד התעניינתי בזה – אאוטפיטים, קומפוזיציות, צבעים. בצבא הבנתי שאני יכולה לשלב את זה עם עיתונות, ושכל הפלטפורמות עומדות לרשותי, בין שמדובר באינסטגרם, יוטיוב או בלוגים. יש באופנה הכל – פוליטיקה, תרבות והיסטוריה – והמתח בין אופנה מהירה וצריכת יתר לבין מותגים שמספקים תנאי עבודה הגיוניים מרתק אותי. בכלל, אני מאמינה שבגדים מדברים והם מלאים באג'נדה. זה בוער בי, אני רוצה להביע את הדעה שלי ולעורר דיון, זו הדרך שלי לייחד את עצמי, זו שפה".avivwe@
אביב וינברגר. צילום: אלכס פרגמנט
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
