זה שאנחנו תל אביבים על מלא, לא אומר שאין לנו סימפטיה מקסימלית לצפון. האירועים מתחילת המלחמה הובילו לקריסת חבל ארץ שלם, ועקבות האסון עדיין ניכרים בכל פינה. לא כל התושבים שבו לביתם, ואלה שעשו זאת נאבקים במציאות כלכלית ואובדן פרנסה. למען עסקי הקולינריה המדממים מקו חיפה וצפונה משיק אסיף – המרכז לתרבות אוכל בישראל – את "צפונה", סיורים שמטרתם להחזיר את תיירות האוכל לצפון, לסייע בהנעת הכלכלה ולתמוך ביצרנים מקומיים, מסעדות ועסקי אוכל שנפגעו מפאת המצב.

>> יצאנו אט: 12 עגלות הקפה ששוות נסיעה (קצרה) מחוץ לתל אביב
>> אכלנו את 22 עוגות הגבינה הטובות בתל אביב. בחרנו את הטופ-5

"אנחנו עוברים כמעט שנתיים של ימים לא פשוטים בחיפה", אומר ארז גולקו, שף ומדריך סיורי קולינריה ואחד ממובילי הסיורים במיזם החדש. "גם אנחנו וגם בעלי העסקים שניזונים מהעסק שלנו נפגעו פגיעה קשה. בימי האזעקות הקשות והתכופות חיפה הייתה סגורה ואנשים פחדו להתקרב. אנחנו רואים עליה קטנה בסופי שבוע, אבל היא אינה מתקרבת לנתונים מלפני המלחמה ואמצע השבוע עדיין לא חזר לעצמו. מקומות כמו שוק תלפיות, עיר תחתית ובת גלים, שהחלו להתרומם, חזרו לנקודת ההתחלה והטיפוס למעלה אינו פשוט".

המספרים מדברים בעד עצמם: יותר ממחצית מבתי האוכל בצפון נסגרו לתקופה, ו-23 אחוז מהם נסגרו לצמיתות. יותר מ-178 אלף מעסקי האוכל הצפוניים מתמודדים עם משבר כלכלי חמור. סיורי התמיכה, שיחלו בחודש יולי, מיועדים לתמוך באופן ישיר במסעדות וביצרנים ובמעגל השני שמקיף אותם – חנויות קטנות, שווקים מקומיים, מדריכי טיולים שאיבדו את פרנסתם במלחמה, אמנים ואומנים.

עכו והשווקים שבחיפה – תלפיות, ואדי ניסנאס והעיר התחתית, הם כבר סוד גלוי. גולקו ושאר המדריכים, כולם בעלי ניסיון ושם בתחומם, יודעים להיזהר ממלכודות תיירים ולהוביל את המשתתפים לחנויות ומסעדות שנמצאים עדיין מתחת לרדאר. פודיז מתקדמים ימצאו עניין בסיור בצפת, שינסה להפריך את הנחת היסוד שאין מה לאכול בעיר המתחרדת.

את הסיור בירכא ידריך מרואן חאג', מהנדס תעופה במקצועו, שכתחביב חוקר תרבויות אוכל ומטבחים בארץ ובעולם. סדנאות וסיורים שהוא מקיים בכפר הולדתו נולדו כתוצאה מחלום רב שנים, שקרם עור וגידים ותפס תאוצה עד פרוץ המלחמה. "מאז ש'נגמרה' המלחמה בדצמבר הצפון משתקם, אבל לאט מדי. תיירים לא ממהרים לחזור. בתקופה שלפני המלחמה הגיעו לירכא בסופי שבוע פי חמישה מבקרים ממספר התושבים בכפר. כיום אנחנו רחוקים משם. אנשים עדיין חוששים להגיע", הוא מספר ומגלה שבסיור שלו משובצים בית בד עתיק וטחנת קמח בת מאה שנים, אוכל דרוזי מיוחד ותערובות תבלינים, סיפורים ואנשים.

חוץ מכמה וכמה ביסים טעימים, מטרת הטיול היא לחשוף את הסיפורים, ההיסטוריה והתרבות שיוצרים את המארג הייחודי לאזור. בעלי העסקים מצדם שואבים עידוד מהפרויקט. נליה קומן, מבעלי "גרינלי" בקיבוץ אורטל, מספרת באופטימיות ש"צפונה" מתחיל להזרים מעט תנועה לאזור. "חזרנו לעבוד שלושה ימים לאחר השבעה באוקטובר כי השקענו כאן את כל חסכונות חיינו. המשכנו לייצר גבינות תחת הפגזות ומטחי טילים, ופעמיים-שלוש בשבוע נסענו תחת אש למרכז כדי למכור את הסחורה. היו ימים שפשוט התפללנו להמשיך ולהחזיק מעמד. עדיין שקט אצלנו בצפון וצריך שעוד הרבה מבקרים יבואו".

לפני שנכנסים לאתר לבחור את המסלול שמעניין אתכם, להלן מספר פרטים חשובים: בחלק מהסיורים האוכל כשר ובאחרים לא. בחלקם קיימת אופציה מותאמת לטבעונים, ובכל מקרה יש לעדכן את המדריך.ה בענייני אלרגיות ורגישויות למזון. משך כל סיור כשלוש שעות והמחיר המסובסד עומד על 100 ש"ח לאדם, לא כולל הסעה (אלא אם צוין אחרת, ואז ההסעה יוצאת מתל אביב). סיורים לקהל הרחב יוצאים בימי שישי, וסיורים סגורים לחברות וארגונים משובצים לימי ראשון-חמישי, למקרה שתרצו לעניין את ה-HR ביום גיבוש טעים עם אג'נדה בצדו.

הפרויקט מתקיים בשיתוף עם ריסטארט 2025-2030, שלוחה של עמותת "רוח הגליל" לקידום עסקים בצפון, וההכנסות תועברנה במלואן לעסקים ולמדריכים בצפון. בלי טריקים ובלי שטיקים – רק תרומה אמיתית, שלמה ומוצדקת למי שזקוקים לה כדי לשוב ולהתפרנס בכבוד. "מחמם את הלב שיש לנו יכולת לעזור לכל החברים שלנו בעלי העסקים בעזרת הפרויקט המדהים של אסיף. הוא ממש מחזיר את הצבע והחיוך לפנים של האנשים", מסכם גולקו.
>> "צפונה" עם אסיף, פרטים והזמנות בטלפון 6119* ובאתר

• אוכלים שותים
• אסיף - מרכז קולינרי
• מסעדות בחיפה
• עכו
• הגליל

תאמינו או לא, עכו העתיקה היא אחת הערים הכי עתיקות – לא רק בישראל, אלא גם בעולם. ולמרות שהיא טומנת בחובה היסטוריה של המון שנים, היא מצליחה להוות מקום קסום מלא אטרקציות עכשוויות. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגזי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

העיר העתיקה שוכנת על רצועת החוף (כבר יתרון – נוף תמידי לים). יש בה מגוון של מבנים היסטוריים וקדושים לדתות השונות שממוקמים לאורכן של סמטאות יפהפיות – כאלה שאפשר למצוא בהן המון ירוק כל הזמן, למרות שמדובר בלוקיישן אורבני לחלוטין. מתחם העיר העתיקה אינו גדול, כך שגם אם תלכו לרגע לאיבוד – תמצאו את דרככם חזרה די בקלות, פשוט נסו להקשיב לגלי הים.

>> לגלות את רמת גן מחדש: המוזיאון לאמנות ישראלית שלא הכרתם
>> לגלות את באר שבע מחדש: העיר העתיקה שמתעוררת לחיים בערב

אם הגעתם עם ילדים, אבל גם אם הגעתם בלעדיהם – תוכלו לחוש כמו אבירים בתקופה הצלבנית באולמות האבירים היפהפיים שנמצאים במקום. לפני הכניסה לאולמות שבו לרגע בחצר הענקית שמחוץ להן, ששימשה בעבר כגן של מושלה העות'מאני של עכו, ותהנו קצת מכל השקט שמסביב. לרגעים הקסומים האלה אפשר להוסיף גם בקבוק יין של פורטה 6, כי הוא תמיד משדרג את החוויה.

עכו העתיקה מלאה נקודות שמשמשות כשווקים ובזארים – השוק הטורקי, השוק הלבן והשוק העממי. כל אחד מהם הוא בעל אופי מעט שונה, בעיקר הודות למבנים שונים ולאווירה שונה שמתקיימת בו, ובכולם תוכלו למצוא אוכל מקומי טוב, חומרי גלם טריים, מזכרות, בגדים ועוד. המסעדות הרציניות יותר בעיר שוכנות באזור הנמל, שגם שופץ לאחרונה – ואין לוקיישן טוב מזה לאכול את ארוחת הצהריים שלכם, כשאתם צופים אל הים.

בין המבנים ההיסטוריים בעכו העתיקה שוכנים כמה מבני חמאם, שבהם תוכלו להנות מטיפולים על פי המסורת הטורקית. הגדול והמרכזי מביניהם הוא חמאם גטאס, ולצידו פועלים חמאמים נוספים שיציעו לכם גם טיפולי סאונה ומסאג' עכשוויים. זוהי הזדמנות מצוינת להרגע ולתת לגוף ולראש קצת מנוח. ועכשיו, כשאתם רגועים ממש – הגיע הזמן לפתוח בקבוק (או במקרים מסוימים – עוד בקבוק) של פורטה 6, להסתכל על הים ולהרגע עוד קצת. מגיע לכם.

העיר העתיקה עכו, להשיג בעכו
לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• עכו
• פעילויות לילדים
• מסעדות

עד לפני שמונה שנים התגוררתי ב־Bukavu, עיירה בדרום קיוו (Kivu) השייכת לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. גדלתי במשפחה מוזיקאית. אבי היה זמר ומלחין ידוע ושימש פסטור (כומר) של כנסייה בת כ־10,000 חברים. בקונגו ניצחתי על מקהלת צעירים כנסייתית שמנתה 150 זמרים וזמרות, וכן על מקהלת בוגרים כנסייתית שמנתה כ-200 זמרים וזמרות. לישראל הגעתי לפני שמונה שנים, בשנת 2016. לצד פעילותי המוזיקלית שימשתי בקונגו כעיתונאי בנושאי זכויות האדם. נאלצתי לברוח לאחר שהובהר לי על ידי השלטונות שעליי לחדול מכתיבה ביקורתית נגדם ושאם אמשיך בכך – חיי וחיי משפחתי יהיו בסכנה.

בעקבות חבר קונגולזי שהגיע לישראל לפניי החלטתי להגיע לכאן גם אני. בקונגו הותרתי את אשתי לילי ואת שתי בנותינו הצעירות. לילי עברה להתגורר עם אחיה בביתו אבל בעת שהותה שם נרצח האח על ידי גורמים עויינים – ויש הרבה כאלה בקונגו. בעקבות הרצח עזבה לילי לאחותה באוגנדה. היא גידלה שם את הבנות ואני סייעתי להם כספית, מישראל. לפני ארבע שנים הצליחה להגיע לילי ארצה, אבל בנותינו לא הורשו להיכנס והן חיות עד היום עם אחותה באוגנדה. בינתיים, נולדו לנו בארץ שתי בנות נוספות, צבריות – בת ציון וחן. אנחנו מאוד מקווים שבנותינו הגדולות יוכלו להגיע לישראל ושנוכל לאחד את המשפחה. לילי עצמה היא זמרת נפלאה ושנינו מופיעים גם כזוג באירועים שונים.

חודש אחרי שהגעתי ארצה בשנת 2016 הצטרפתי לכנסייה האוונגליסטית החדשה בדרום תל אביב, ושם יצרתי את ההרכב "חיים חדשים" (בצרפתית Chorale Vie Nouvelle). המקהלה שלנו הוקמה ביוזמת הפסטור-הכומר-הרועה הרוחני של הקהילה הקונגולזית, שאמונתם נוצרית אוונגליסטית. החזרות מתבצעות בכנסיה עצמה, ברחוב לוינסקי בתל אביב. אנחנו מקווים שיום אחד יבינו שגם אם אנחנו נראים שונים – כולנו אחים, ויש הרבה מה ללמוד מאיתנו. במקום לשפוט אותנו מרחוק ולתייג אותנו, עדיף שייגשו אלינו ויקשיבו לנו. לא מצאנו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר באמצעות מוזיקה

רוב משתתפי המקהלה מתגוררים בדרום תל אביב ובבת ים. הפעילות שלנו ממומנת מקופה קטנה של ההרכב ומהכנסות ממופעים. עד כה הופענו בהיכל התרבות בהוד השרון, במועדון הג'אז שבלול בתל אביב, במתחמי דיור מוגן ובבתים פרטיים. כדי לשרוד, כולנו עובדים לפחות 12 שעות ביום – עבודה פיזית עם שכר שכמעט ולא מכסה את החודש. אחרי העבודה אין לגוף רצון אחר מלבד לנוח. אבל לנו אין את הלוקסוס הזה של מנוחה. 99% מחברי המקהלה הם בעלי משפחות עם יותר משני ילדים (תודה לאל). מה שעוזר לנו להחזיק מעמד הם האהבה שיש לנו לארץ ישראל, התשוקה למוזיקה, אבל בעיקר האמונה שיש לנו באלוהים. אנחנו מהמקהלות הבודדות שיש להן שתי חזרות בשבוע, למרות כל האחריות המשפחתית והציוויים החברתיים האחרים.

מוזיקה היא הדרך היחידה שבאמצעותה אנחנו יכולים להציג את עצמנו בפני הציבור הישראלי, שלצערי יש לו עדיין תפיסה מוטעית מסוימת של מי אנחנו באמת. אנחנו מקווים שיום אחד יבינו שגם אם אנחנו נראים שונים – כולנו אחים, ויש הרבה מה ללמוד מאיתנו. במקום לשפוט אותנו מרחוק ולתייג אותנו, עדיף שייגשו אלינו ויקשיבו לנו. לא מצאנו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר באמצעות מוזיקה. אי אפשר שלא להודות למי שכבר מבין אותנו ושהכיר אותנו ומסכים ללוות אותנו, כדי שנוכל להיות במקום שמגיע לנו. כן זה לא קל, אבל עם האהבה שיש לנו לישראל והתשוקה למוזיקה – נגיע לשם.

רוב החברים במקהלה בכלל לא עסקו במוזיקה לפני כן, והיום הם חלק ממנה לכל דבר. למרות שבתחילת דרכה הייתה מיועדת לשיר שירים צרפתיים, המקהלה שרה היום ביותר מחמש שפות. אנחנו מנגנים מוזיקת גוספל שבמקורה היא מוזיקה דתית נוצרית, בכמה סגנונות. מטרתה של המוזיקה היא להביע אמונה אישית או ציבורית ודבקות בחיים נוצריים, ובמקביל לתת חלופה דתית למוזיקה הפופולרית החילונית.

הגוספל התפתח משני סגנונות: הראשון הוא ה"ספיריטואלס" – שירת העבדים האפרו-אמריקאים שהגיעה איתם מאפריקה והתפתחה בארצות הברית, והשני הוא מזמורי הדת הכנסייתיים שהגיעו לארצות הברית מאירופה. בהמשך התפתח הגוספל גם לשירה רוחנית מודרנית. ההרכב שלנו מבצע בעיקר את הגוספל המקורי בסגנון הקונגולזי אפריקאי הייחודי שלהם, כשהרעיון המרכזי העובר כחוט השני במילים ובלחן של מוזיקת הגוספל המקורית הוא האדרה, שבח ותודה לאלוהים, לצד הטפה לחיזוק האמונה באל. זהו מופע ייחודי שמשלב את הגוספל המסורתי ונגיעות מהמודרני המובעים בשירה, תלבושות וריקוד. בשלב מסוים במופע הזמרות פוצחות בריקודים מקונגו והקהל מצטרף ורוקד בהתלהבות.

בהרכב שלנו שר ישראלי אחד: אמנון אגסי. הזמנתי אותו להצטרף אלינו לחזרה אחרי ששרתי איתו בהרכב אפריקאי אחר, והוא נשבה בקסמי המוזיקה האפריקאית הקונגולזית. מעל חמש שנים שהוא חלק מאיתנו, ופועל להרחבת מעגל החשיפה שלנו לציבור הישראלי. הוא למד לשיר בצרפתית, בלינגאלה ובסוואהילי, ובמהלך ההופעה הוא פונה בעברית לקהל ומספר על המצב הקשה בקונגו ועל מצבם של מבקשי המקלט.

בסוף חודש יוני (25-28.6) יופיע ההרכב שלנו במסגרת זמריית "בין קודש לחול" בהיכל התרבות החדש בעכו העתיקה. אנחנו נהיה ההרכב הלא-ישראלי היחיד שיופיע באירוע כשלצידנו יופיעו מאות זמרים, עשרות מקהלות ומנצחים מובילים מחו"ל. במהלך הימים הללו יתקיימו גם סדנאות ומפגשים באולמות האבירים ובהיכל התרבות החדש של עכו.

זמריית בין קודש לחול, 25-28.6 בהיכל התרבות החדש ואולמות האבירים, עכו העתיקה. מחירי כרטיסים: 80-320 ש"ח.לפרטים

• טור אישי
• מוזיקה
• מבקשי מקלט
• פליטים
• מהגרים
• מוזיקה שחורה
• הופעות
• עכו
• דרום תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

פחות מחודש חלף מאזהוצתה מסעדת אורי בוריבמהלך המהומות שהתרחשו בעכו. כבר אז הבטיח הבעלים אורי ירמיאס שיעשה הכול כדי להפעיל את המסעדה מחדש מהר ככל האפשר, וכך קורה שאורי בורי נפתחת בלוקיישן אחר. "עד עכשיו הכול היה טוב מאוד אבל כעת פחות בגלל מותו של אבי הר־אבן, שנפצע כשהמלון שלנו (האפנדי, ש.ב.ד.) נשרף. עד היום אמרתי שמילא, מדובר רק בנזק כלכלי וחומרי שניתן לתיקון והחיים ממשיכים, אבל במקרה זה החיים לא ממשיכים", הוא אומר בקול עצור.

גרסת הפופ אפ של אורי בורי ממוקמת באזור תעשייתי מחוץ לעיר העתיקה. מבנה ששימש בעבר מסעדה שופץ בתוך ארבעה ימים והותקנו בו כל המערכות הנחוצות להפעלת מסעדה, מגז, חשמל ומחשוב ועד מיזוג אוויר. "ברגע הבנתי שיעברו יותר משבוע־שבועיים עד שנוכל לפתוח שוב והיה ברור לי שאמצא מקום חלופי. הצוות נשאר יחד ובעיני יש לכך חשיבות עליונה. דו־הקיום בעכו חייב להישמר כי אין דרך אחרת שבה הילדים והנכדים יוכלו לחיות יחד".

תוך כדי הפעלת הפופ אפ ממשיך ירמיאס בשיפוץ החלל שנשרף. הוא מעריך כי אורי בורי תיפתח במקומה הקבוע בתוך חודשיים־שלושה, וכי מלון האפנדי ייפתח שוב בעוד כשמונה חודשים. "בגלל השימור דברים צריכים להיעשות בצורה מוקפדת יותר אך זו אינה בעיה. לפני הפתיחה שיפצנו את המקום שמונה שנים וחצי, ואני מאמין שנוכל לעשות זאת שוב בסטנדרט הגבוה ביותר שיש".
אורי בורי, לכל הפרטים

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• אורי בורי
• עכו
• מסעדות דגים

• Facebook
• Twitter
• Email

מסעדני ישראל מתגייסים לקידום דו־קיום יהודי ערבי במיזם הצלחת הוורודה, שעליו חתמו כבר מאות מסעדנים ושפים. חיים כהן, רותי ברודו, האחים, קפה קדוש, סטקיית חצות בירושלים, קפה פינגווין מנהריה, טוני וספה, קפה נואר, רשת בלאק ועוד ועוד כבר הצטרפו וחתמו.

האמנה, שנושאת את הכותרת "הצלחת הוורודה" הושקה בעכו. הטקסט אומר כי "קולינריה ואירוח, זו השפה שלנו. זוהי שפה שכל כולה אהבת האדם וקדושת החיים. אנחנו המסעדנים, ערבים ויהודים, מסרבים להיות אויבים ומתחייבים לארח באהבה כל אדם ללא הבדל דת, מין וגזע".

ובערבית:

الطهي والضيافة، هي لغتنا.
إنها لغة تدور حول حب الإنسان وقدسية الحياة.
نحن أصحاب المطاعم، عرب ويهود، نرفض أن نكون أعداء ونتعهد باستضافة كل شخص بمحبة بغض النظر عن الدين والجنس والعرق.
توقيع:

"כשהתקשרתי לאורי ירמיאס לנחם אותו הוא אמר לי שיקים את המסעדה והמלון מחדש, אבל הדבר שהכי מטריד אותו הוא שיהודים יחרימו עסקים של ערבים. הבנתי שאנחנו חייבים לעשות מעשה, התקשרתי לחיים כהן ולילך ספיר מהפיקוק ויחד עם אורי ארגנו מפגש של מסעדנים ערבים ויהודים. זה היה מאוד מרגש והבנו שאנחנו לא יכולים לעצור בשלב הזה וכך נולדה הצלחת הוורודה. הופתענו מההירתמות תוך מספר שעות", אומר שי ברמן מנכל איגוד המסעדות. "עולם הקולינריה אינו מבדיל בין אנשים ואנחנו מסרבים להיות אויבים. אי אפשר לנהל עסקים כמו שלנו קולינריה כשאנשים פוחדים ללכת ברחובות".

בהמשך מתכנן הארגון לקיים מיזמים נוספים של שיתוף פעולה וקירוב לבבות בערים מעורבות. "אנחנו רואים בזה משימה חברתית. זו אינה אמירה פוליטית אלא שאיפה לחיות בחברה מכילה ולא אלימה".

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• אורי בורי
• חיים כהן
• רותי ברודו
• עכו