>> נתלי רשבסקי (למה שלא תעקבו) היא שחקנית לשעבר וסופרת (ואשתו של טל רשבסקי,נוכל ואמן הפסטה), ובשבוע שעבר היא הסבירהבטור אישי נוקב במגזין "את"בדיוק למה היא שחקנית לשעבר ("בסצנת האונס הבמאית לחשה לי: 'עוד מעט זה נגמר' – ואז פרשתי ממשחק"), ואיך יצא מזה שהיא עכשיו סופרת. ספרה הראשון, "מחר הורסים את הבית", ראה אור ממש לאחרונה בהוצאת עם עובד ואתם רוצים לקרוא אותו.

אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים // העיר של רוני ידידיה
חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות

"מחר הורסים את הבית", נתלי רשבסקי (צילום כריכת הספר באדיבות הוצאת "עם עובד")

1. פתוח/סגור (או הטומטומטו בשמו המלא)

בשדרות וושינגטון המטונפות, בין הנרקומנים, המשוגעים והעטלפים שמסתתרים בעצים, יש את הפסטה הכי טובה בעיר. אני כנראה משוחדת, אבל באמת שעוד לא יצא לי לטעום פסטה טעימה יותר מהחמאת מרווה. לפני שנתיים בערך התווספה גם ראגו לבנה ושתיהן ביחד הן סיבה מספיק טובה לאכול גלוטן אפילו שאני רגישה (מקרה קלאסי של אשת הסנדלר הולכת יחפה).
שדרות וושינגטון 26 תל אביב (פלורנטין)

2. פארק המסילה

אסתכן בכך שהרבה כתבו את זה לפני (כמקום אהוב או לא אהוב, הבנתי שמדובר בנושא שנוי במחלוקת), אבל בתור מישהי שגדלה בקניון אני שרופה על הקונספט הזה של כל מה שאת צריכה במקום אחד. שביל ארוך וירוק שאפשר לרכב עליו באופניים עם הילדים, ברים, מסעדות (ביניהן גםאחותו הקטנה/גדולה של הטומטו– לאבה), גלידות, ירידים, הופעות, גינות משחקים ואינספור כרי דשא שאפשר לשבת עליהם עם חברים על בקבוק יין ונשנושים מהקיוסק ליד. אפשר אולי להוציא את הבחורה מהשרון אבל אי אפשר להוציא את השרון וכו' וכו'.

3. עלמא

לפני שנה הצטרפתי לתוכנית העמיתים של עלמא וככה התוודעתי אל המקום עצמו. מעבר לכך שזה באמת אחד הבניינים הכי יפים בתל אביב (תקרות גבוהות, חלונות עץ, מרצפות מצוירות וגג ענקי לשקוע אתו אל הערב), עלמא לא רק יפה אלא גם אופה: יש תערוכות אומנות מתחלפות, קורסים, הרצאות והשקות לספרים חדשים. והכי חשוב יש להם אוסף ספרים מרהיב ואני יכולה לבלות שעות רק להסתכל על הכרכים.
שד"ל 6 תל אביב

4. בית רדיקל

בתקופות קשות כשהייתי צריכה מקום לברוח אליו זה היה המקום אליו נעלמתי כדי לא להרגיש לבד. ראיתי סרטים, למדתי על הסכסוך או העליתי אנשים מתים באוב, ולפעמים יש גם שוק איכרים חמוד ונחמד של תוצרת מקומית. מקום מושלם לרגעים בהם העיר מרגישה בודדה. חוצמזה יש להם את החצר הכי יפה בתל אביב והם מגישים יין טבעי במחיר שווה לכל נפש (יעני יותר זול מיין הבית בבר התל אביבי הקרוב לביתך). וכמובן, יש גם חנות ספרים קטנה וחביבה מאוד.
התחייה 27 תל אביב

5. הסלון של ענת

הכת של ענת – סליחה, הסלון – היא מקום חמים ונעים לעבוד בו על טקסטים, להשתכר עד כלות ולרכל עם ענת עינהר שחוצמזה שהיא באמת אחת הסופרות הכי טובות שכותבות היום בארץ, היא אוצר של ידע, הבנה, חמלה ואהבה אמיתית לכל מה ומי שקשור למילה הכתובה.

6. חנויות ספרים

מאז שאני ילדה קטנה חנויות ספרים מספקות לי את אותה התרגשות כמו חנות ממתקים. אני אוהבת לעבור בין המדפים ולמצוא קלאסיקות שעוד לא הספקתי לקרוא, ספרים חדשים ששמעתי עליהם או חברים ותיקים שקראתי מזמן ואני רוצה להמליץ עליהם לחברים בשר ודם שלי. שום דבר לא ישתווה לתחושה שיש לי כשאני יוצאת מחנות ספרים עם שלל חדש. והעיר גדושה בחנויות שתופסות לי מקום נכבד בלב: המגדלור, האחים גרין, ב׳ ספרים, אובלמוב, סיפור פשוט, רידינג, סטימצקי אלנבי (שיש להם את קומת המרתף שהיא אוצר בלום לחובבי ספרים באופן כללי ולחובבי תיאטרון בפרט) ועוד הרבה אחרות.

7. סטודיו 108

ליין של מסיבות פעם בשבועיים. זה מטונף. זה רועש. זה ממש לא לגילי ואיכשהו אני מגיעה כמעט לכל המסיבות וגם דואגת לנתב את רוב חיי החברה שלי לשם (כי מולטיטסקינג זו לא מילה גסה).
התנופה 5 תל אביב (קריית המלאכה)

8. קולנוע הפסגה

כל קיץ יש את קולנוע הפסגה בימי רביעי וכל קיץ אני שוכחת שיש את זה ומישהו מזכיר לי ואני באה וזה הכי הכיף והכי מגרד ואני נעקצת מלא מסוגים שונים של חרקים, אבל למי אכפת, כי פעם אחרונה שהייתי היה את "מלך האריות" וכל הקהל שר ביחד וזה היה אחד הרגעים הכי מתוקים ויפים בעולם לא כל כך מתוק ולא כל כך יפה.

9. ציונים לשבח כי חייבת:

הענן (בר שכונתי בשולי פלורנטיןובו חצר פנימית שכיף לשבת בה עם חברים, רענן 36)
Fe (בר חדש וטעיםשנפתח על חורבות המוס ז"ל שלא יחסר לאף אחד מלבדי, שדרות וושינגטון 26)
עזרא גבאי (חנות יבשים ותבלינים על נחלת בנימין 101 שנועדה לעזור לכולנו להילחם ביוקר המחייה)
וקפה הרבי בבית חנה הרבי(שבו כתבתי לפחות חצי מהספר שלי אם לא יותר), קומפרט 5.

מקום לא אהוב בעיר:

זה אולי דבר נוראי להגיד, אבל שער הכניסה לבית הספר של הילדים. יש לי חרדות מאנשים בכלל והורים של ילדים אחרים בפרט. האמת שמדובר בבית ספר חמוד ממש ורוב ההורים כנראה גם הם חמודים ממש, אבל בשביל מישהי כמוני לעמוד בתור למקום עם עוד מלא אנשים שאני מכירה אבל לא באמת מכירה ושלא באמת רוצים לראות אותי (או יותר גרוע, ממש שמחים לראות אותי אפילו שלא ברור לי למה) וצריך לנהל איתם שיחות חולין ולפזר מספיק חיוכים כדי שאף לא ישים לב שאני לא זוכרת את השם שלו (עוד יותר גרוע: כשאני לא זוכרת את השם של הילדים או של מי הם הורים בכלל). זה – ממש זה – הגיהינום האמיתי. גרוע משער בית הספר הם ימי הולדת של ילדים מבית הספר אבל א' זה לא מקום וב' תודה לאל הילדים כבר גדולים והורים לא אמורים להישאר במסיבות אלא להתנדף באלגנטיות אל הריק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לשמחתי יש הרבה אירועי תרבות בעיר הזו אבל אני אציין דווקא את האירוע האחרון שהלכתי אליו: יום הולדת שנה לאובלמוב שהייתה בסימן עצלנות/דחיינות ובו אנשים דיברו לשם שינוי על הספר שהם לא קראו. עבור מישהי שקונה יותר ספרים ממה שהיא מסוגלת לקרוא, הידיעה שיש עוד אנשים שסובלים מאותה בעיה (גם אם אצלי מדובר בעשרות במקום באחד בודד) הייתה מנחמת מאוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שום דבר לא נתן לי תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה בכל מה שקשור למצב הפוליטי/חברתי בארץ. אבל כל ספר ישראלי חדש וטוב שיוצא נותן לי תקווה שלא משנה מה יהיה, אנשים תמיד ימשיכו לספר סיפורים מסביב למדורה. אז אציין כמה ישראלים חדשים יחסית שקראתי לאחרונה ואהבתי: "החדר הדרומי" של אדווה בולה, "בני טובים" של כנרת רוזנבלום, "האחו החריש אזני" של ענת עינהר, "שמרי נפשך" של קמה ורדי, "ופתאום בוקר" של נעמה דעי, "היו שניים בלי תפקיד" של תמר רפאל, "יש לך הכול" של דפנה לוסטיג ואני בטוחה שפספסתי פה עוד מלא אחרים טובים ונהדרים. אגב – בדיוק קניתי את "חלום עולם הפוך" של אילנה ברנשטיין ואת "העולם הבא" של נטעלי גבירץ ומצפה לקרוא גם אותם.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש יותר מדי ארגונים ומטרות שצריכים את כל העזרה שיש לנו להגיש. בסופו של דבר יש אינסוף דרכים לתת חזרה, כל אחד לפי יכולתו, תתרמו לילדים חולי סרטן, למשפחות החטופים, לנפגעי הנובה, לכל מי שנלחם שיהיה פה שפוי, תמיכה באמנות מקומית, אוכל לניצולי שואה, מעברים או איגי, הרשימה הזו לא תיגמר לעולם. אבל דבר ראשון לפני הכול, פשוט תסתכלו אחד לשני בעיניים, חייכו, תגידו תודה, בבקשה וסליחה. אני חושבת שאם האנשים שמנהיגים אותנו היו עושים את זה כבר היה פה הרבה יותר טוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעלי העסקים הקטנים שהופכים העיר הזו למה שהיא. אמנים שמתעקשים ליצור אומנות ללא תמיכה ונאבקים למלא אולמות של חמישים אנשים. מוזיקאים שניגנו בלוויות ובתי חולים בזמן שבחו"ל ביטלו להם את כל ההופעות. כל מי שאיבד משפחה וחברים במלחמה הזו. כל מי שעשה מילואים או שירת. כל מי שהגיע אפילו פעם אחת להפגין. והכי חשוב הבעלים שלי, כי הוא תמיד אוהב שמרימים לו, אז למה לא בעצם?

מה יהיה?
אני ממש לא הבן אדם לשאול. יהיה רע. ואז מתישהו יהיה טוב. ואז שוב רע. לא סתם אומרים שההיסטוריה לעולם חוזרת.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• טומטו
• פארק המסילה
• בית רדיקל
• ספרים
• גן הפסגה
• ענן בר
• עזרא גבאי
• בית חנה הרבי

>> איה ליאון (כדאי שתעקבו) היא אמנית סאונד, מלחינה ונגנית סקסופון ואלקטרוניקה. בחודש שעבר נפתחה התערוכה "עקבה" בהשתתפותה (בית הספר לאמנות מוסררה, שבטי ישראל 22 ירושלים, עד ה-30.12), שם הציגה את "אדוות", יצירה לקולנים, קונטרבס ואלקטרוניקה חיה, לצד פרטיטורות גרפיות מהפנטות שנראות כמו שרטוטי גינות זן או בלו-פרינט של תקליט. תפתחו את האוזניים.

1. רחוב אלנבי

בקצה אחד שלו – הים (מקום אהוב בפני עצמו, ר' סעיף מס’ 5) ובקצה השני – כיכר המושבות, צומת היסטורי, שכמו אז גם היום משחק תפקיד חשוב בחיבור חלקי העיר. בין לבין יש גישה לכל מה שכיף:הנילוס,שוק הכרמל,מתחם בית הכנסת הגדול,פיתה ג’סמינו(למי שיש כוח לטסטוסטרון),ג'וס פיצה(שלדעתי בין הטובות בעיר),ה-סניף של סופר־פארםועוד. אלנבי בשבילי מלא בנוסטלגיה ונעורים – מהסקסופון הראשון שקנו לי לבת מצווה בגינצבורג, דרך מסיבות בפסאז', ועד בילויים שיכורים בסלון ברליןובלוציפרשנגמרו עםפיצה בוטיקבסוף הלילה. יש מי שמיהרו להספיד את הרחוב כשהתחילו השיפוצים לרכבת הקלה, אבל דווקא יש משהו נחמד בזה שהוא התנקה מרעשי האוטובוסים ואפשר כבר ממש לדמיין את הגלגול הבא שלו. רחוב שמכיל את הקצב הגבוה של העיר וגם את השבירות שיש בה.

2. ענן

נהיה טרנד מבורך לפתוח ברי האזנה עם מערכות סאונד אוברקיל ורמקולים יפים בקטע מעורר קנאה, והמועדף עלי הוא הענן. אם בא לכם אווירה יותר אינטימית מהאוגנדה אבל עדיין להשאר קרובים לפארק המסילה – לכו לשם. בר האזנה שכונתי עם חצר כיפית ומבחר יינות (אבל תכלס הכי שווה הנגרוני). כמעט בכל ערב יש סלקטורים שווים, ויש גם תקליטים למכירה.
רענן 36 תל אביב (פלורנטין)

3. פליציה: בית לאמנות הצליל (וכיכר ביאליק)

גדלתי באזור ותמיד היתה לי אהבה גדולה לכיכר ולרחוב ביאליק. כשהייתי רצה תמיד עברתי שם. זה גם מקום מושלם לדייטים – אני ובן הזוג שלי כבר שש שנים ביחד והדייט הראשון שלנו היה שם, אז נראה לי שזה בדוק. מלבד הסנטימנט שאני רוכשת אליה והציוריות שלה, הסיבה הכי טובה להגיע לכיכר ביאליק היא הבניין שלפליציה: בית לאמנות הצליל.בעיר שקצת נהיה בה קשה למצוא איפה להופיע, בפליציה יש אולם קונצרטים יפהפה עם אקוסטיקה מצוינת, ותוכנית מוזיקלית מגוונת – מקונצרטים קלאסיים ועד מוזיקה חדשה, פאנק וליין קבוע של החנות באלנבי ״טראש אדיקשן״. חוץ ממנו, נמצאת שם הספרייה למוזיקה שפתוחה לקהל לעיון ולהשאלה של ספרים, תווים, כתבי־עת, אוסף מרשים של כלים עממיים וכ-18 אלף תקליטים מגוונים שכוללים גם פריטים נדירים שקשה למצוא באינטרנט (תציצו באינסטגרם שלהם–יש שם פינה קבועה של תקליטים מהאוסף). אפילו למי שמוזיקה פחות מדברת אליו – זה אחלה מקום לעבודה שקטה, עם מזגן בחינם ונוף לאחת הכיכרות הכי יפות בתל אביב. תעלו לקומה השלישית – יש שם מרפסת מדהימה.
ביאליק 26 תל אביב

5. דיזנגוף סנטר

יש אנשים ששונאים קניונים ואני אחת מהם, אבל הסנטר הוא אחר ומיוחד – גם מבחינה אדריכלית וגם בזכות תרבות השוליים שהוא מאמץ לתוכו. יש לי חיבה למקומות הטרוטופיים כאלה, שבהם אובדת תחושת זמן. אני יכולה להיכנס בבוקר ופתאום לגלות שעברו שעות, ואז לשאול את עצמי – יש מצב שאני בכלל עדיין בת 12?המבנה שלו מחביא בו אינסוף פינות וחנויות מוזרות, ומאפשר לך לשוטט בו עד שאתה שוכח את עצמך. ביסודי היינו נכנסים אליו בשבתות כשכל החנויות סגורות ויורדים את הירידות עם סקייטבורדים, משחקים מחבואים, תופסת ואמת או חובה. היום זה פשוט המקום הכי נוח בשבילי למצוא בו את כל מה שאני צריכה במזגן או ללכת לקולנוע לב (אפשר להריח את הפופקורן מכל הסנטר וזה מטמטם) וגם: יש גג קטלני.
דיזנגוף 50 תל אביב

5. הפסל "שמועות" // טיילת הפארק החופי

אני אוהבת מאוד את הים וכל תקופה יש לי חוף מועדף אחר. ממליצה מאוד לבקר בפסל "שמועות" של ניב גפני, שנמצא על טיילת החוף מצפון לרידינג, מאחורי שדה דב. זהו פסל אקוסטי המורכב מצלחת פרבולית גדולה (כמו צלחת לווינית) שהצורה שלה גורמת לכל גלי הקול שמגיעים מכיוון מסוים, להתנקז לנקודה אחת. הפסל עצמו יפהפה, פונה אל החוףי, ובמרכזו יש ספסל שפשוט הופך אותו לפינה המושלמת לחווית הישיבה מול הים; להקשיב לגלים, ולהרגיש כל מיני רגשות שרק הים מאפשר לך.

מקום לא אהוב בעיר:

שרונה.מקום עם המון פוטנציאל ואפס נשמה. חוץ משליחים ועובדי משרד רעבים, לא נראה שקורה שם משהו באמת.לדעתי זה היה יכול להיות מתחם גלריות וסדנאות אמנות מטורף, כמו אחד ממרכזי ת"א תרבות, רק מפוזר בין המבנים הטמפלריים.

השאלון:
איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שנים צרכתי מופעי סטנדאפ רק דרך ספיישלים בנטפליקס, HBO והאינטרנט וכמעט שלא יצא לי לראות סטנדאפ בלייב. רק לאחרונה גיליתי שזו אחת החוויות המדהימות לראות בלייב. זו גם תקופה טוב לצחוק בה בצוותא (תרתי משמע), או אפילו עוד יותר טוב כשזה קורה בתוך בר. ואם להיות יותר ספציפית, אז טס השילוני מצחיקה אותי במיוחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האיפי של הלהקה "בין ההריסות". לדעתי זו המוזיקה הכי מדוייקת לתקופה והכי טובה שיצאה בזמן האחרון בישראל. אמנם אני לא הכי אובייקטיבית כי אני מנגנת איתם, אבל האיפי הזה הוקלט לפני שהצטרפתי להרכב. האיפי יצא גם בתקליט דאבל פיצ'ר עם קלפטומנים בלייבל של חולית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית– עבדתי שם לתקופה קצרה לפני כמה שנים, וגיליתי אנשים ונשים מסורות ברמה הכי גבוהה שנתקלתי בה. הן מצילות נפשות, עוסקות בחינוך למיניות בריאה ועוד מלא יוזמות חשובות בנושא. יש כל מיני דרכים לתרום ולתמוך במקום, אבל אחת הדרכים הכי נוחות, היא להגיע לאחד האירועים שהן מקיימות במהלך השנה ובעיקר למכירת הבאזר. אפשר לעזור בהקמה ובהפעלה, ואפשר פשוט לבוא לקנות בגדים מהממים (כולל שמלות כלה) במחירים שווים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ברק כהן. הפוסטים שלו מרימים לי את מצב הרוח כבר תקופה.

מה יהיה?
לא יודעת מה יהיה אבל יודעת מה צריך להיות: שוויון וחופש לכל יושבי הארץ ושלום אמיתי.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• רחוב אלנבי
• ענן בר
• מרכז פליציה בלומנטל
• דיזנגוף סנטר
• פסלים בתל אביב
• שרונה

>> שף דידי פרמינגר, יוצא קבוצת איל שני (מיראז׳, קיסה),מוביל את המטבח ב-OBI(יבנה 31 תל אביב) – בר־מסעדה שנולד בסיעור מוחות בין אנשי קולינריה וחיי לילה ונשען על מוסד האיזקאיה אבל מרשה לעצמו חירות אמנותית. המקום נפתח לפני כחודש, בשלהי המלחמה (בהנחה שהיא אכן הסתיימה), וחווה את המעבר המהיר מעצב לשמחה, תוך התבוננות מלאת תקווה באור שבקצה המנהרה. "הבחירה לפתוח בעת מלחמה היא לא דבר פשוט, אבל כבר בימים האחרונים נוצרה אווירה של התחדשות. אני רואה את זה במסעדה, ברחוב, בתחושה הכללית אנשים שמחים יותר, אופטימים יותר. ובתוך כל זאת המסעדה עמוסה בעבודה כל ערב. אני מרגיש שלמרות כל המורכבות המקום קורה ועובד יפה, ואני לא לוקח את זה כמובן מאליו. אני מרגיש שירדה משקולת עצומה מהלב של כולנו".

1. קאב קם

אחד המקומות האהובים עלי בעיר. האוכל טעים, השירות מדויק ולא מתאמץ. מקום שתמיד כיף לחזור אליו.
לינקולן 11 תל אביב

2. ענן

אין בועה יותר טובה מהענן בעיר. חלל אינטימי ונעים, תמיד מלא באנשים טובים. מקום שונה ומיוחד בנוף של העיר.
רענן 36 תל אביב

3. אואזיס

חנות צמחים שעברה לוקיישן לפני כחצי שנה. את המקום מנהלים בר וגיל, שני חברים טובים שיצרו חלל מלא בסטייל ומקום קהילתי שפשוט כיף להגיע אליו.
סלמה 65 תל אביב

4. נילוס

מקום סקסי, אינטימי, מיוחד, שתמיד מרגיש כמו בית. משמר משהו מהזוהר של חיי הלילה התל אביבים של פעם. הדמויות במקום, העיצוב המדויק, סידורי הפרחים על הבר – הכל שם פשוט מושלם.
אלנבי 33 תל אביב

5. ארלי

בר יין חדש שנפתח בשינקין. מוביל אותו כרים, חבר קרוב ואיש אירוח ויין מהמוכשרים והטובים שיצא לי להכיר. מקום שתמיד כיף לחזור אליו.
שינקין 38 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אני זוכר שהגעתי לתל אביב בתור בחור צעיר, שעוד מסתגל לכאוס הכללי של חיים בסביבה עירונית. חשבתי ששדרות רוטשילד הן המקום הכי מיוחד בעיר – הכל היה נראה לי שונה, יפה, קצת אירופי אפילו.אבל מהר מאוד הבנתי שזה אזור שאני מעדיף כמה שפחות לעבור בו. הייתי חוזר מסרוויסים באמצע הלילה על אופניים, ורק מנסה להבין איך לא לעבור דרך הציר העמוס והמסורבל הזה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הרבה זמן שסרט לא העיר בי משהו כמו Perfect Day, סרט שמזכיר להסתכל על העולם בעיניים נקיות, ולחוות רגע פשוט כמו שהוא. זו הזמנה להאט, לנשום, ולראות את היופי בשגרה ובפשטות שלא תמיד רואים בחיים המורכבים והמטורפים שאנחנו חיים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"Moon" של גד תדהר. החיבור שלי למוזיקה תמיד קיים, ובתקופות שצריך להיאחז במשהו זה תמיד המפלט שלי ללכת אליו. היצירה הזאת לעוד היא מסע שמלא בשכבות של רגש עצב אופטימיות ותהליך. אני תמיד חוזר לשמוע אותה בתקופות כאלו, בהן אני מחפש משהו להיאחז בו שייתן קצת אופטימיות ותחושה טובה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כבר הרבה זמן שתרבות של סולידריותמפעילה מערך התנדבות רחב. עוברים שם הרבה אנשים שרוצים לתרום ולתת. אני חושב שהדרך בה הם עושים את זה היא מיוחדת. המערכת פועלת במגוון תחומים – מסל מזון למשפחות בסיכון ועד מבקשי מקלט. באמת עשייה מכובדת ומעוררת השראה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלעזר טמנו – אמן ושף מדהים, שיחד עם דנה בת זוגתופתח את סטודיו גורשה. איש צנוע ומיוחד, שמבשל מטבח פאן-אפריקאי עם חותמת אישית ומיוחדת. נדיר היום להגיע לאכול במקום שאתה מרגיש שהכל חדש, אחר, מיוחד, מדויק וטעים.

מה יהיה?
מי יודע, כנראה שתמיד יהיה פה בלאגן המדינה שלנו היא אסופה של מורכבות קונפליקט וקושי אינסופי. אבל על הצד הטוב, החטופים חזרו ויש תחושה שאולי יתחיל ויהיה טוב יותר. כבר תקופה ארוכה שאני סביב הפתיחה של obi ואני מרגיש שזה מה שנותן לי מעטפת של שפיות בתקופה כזאת מורכבת. אני יותר עסוק ופחות צמוד למסך ולתקשורת, ולי אישית זה עושה הרבה יותר טוב. עכשיו נראה שאנחנו לקראת תקופה חדשה ואופטימית יותר.בואו נקווה לימים של שקט ושיגרה בריאה, שנוכל לחזור לחשוב ולבנות עתיד טוב יותר לכולנו ולחלום קדימה, בשאיפה למציאות שפויה ומאוזנת.

• העיר שלי
• מסעדות יפניות
• סטודיו גורשה
• בר יין
• הנילוס
• ענן בר
• חנויות
• קאב קם

>> אלכס סספר הוא אמן דפוס שהגיע לתל אביב מברזיל, מוזיקאי ומנהל סטודיו ההדפס בת"א תרבות המחוגה. בימים אלה הוא משחרר את "EARFLOSS: The Brazilian issue", פנזין המסקר 100 אלבומי ויניל וקסטות שיצאו בתקופת הדיקטטורה הצבאית ברזיל בשנות השמונים והתשעיo. ההשקה, שתיערך ב-13.6 בת"א תרבות המחוגה, כוללת הרצאה זוגית לצד אלכסנדרה ברגונטי – מוזיקאית ומפיקה שפעלה בסצנת המוזיקה של ברזיל באותה תקופה.כדאי לכם לעקוב.

>> חורשה ללא שם וגינה מפעימה שסגורה לציבור // העיר של ניקו טין
>> המפלט המושלם והמקום הכי ורסטילי בעיר // העיר של דורי בן אלון

1. טראש אדיקשן

חנות איקונית, מוכרת בעיקר חולצות עם הדפס רשת ידני ופרינטים בלעדיים בסגנון DIY אמיתי, לצד מגוון רחב של ספרים, פנזינים, תקליטים וקסטות של אמנים עצמאיים מקומיים. זאת נקודת מפגש הכרחית למי שרוצה להיחשף לאירועי אנדרגראונד של אמנות ומוזיקה בעיר. המקום הזה מחבר בין לייבלים, אמנים ופרויקטים – אם זה דרך ריליסים בשיתופי פעולה או פשוט האנגים עם די.ג׳ייז.
אלנבי 46

2. ענן

לדעתי, הבר-חלל-עם-חנות-תקליטים הכי טוב בעיר כרגע. במהלך היום זה בית קפה מעולה עם תערוכות של אמנים מקומיים, ובלילה הוא מארח די.ג׳ייז מצוינים עם סגנונות מגוונים ושירות מדהים. מבחר התקליטים תמיד בטופ ואצור בקפידה, וכולל הרבה ריליסים עכשוויים של ז׳אנרים שלא בהכרח מגיעים למיינסטרים.
רענן 36

3. ת"א תרבות המחוגה

חלל תרבות בפלורנטין שכולם צריכים לבקר בו. יש בו תחנת רדיו אונליין, סטודיו הדפס, סדנאות, חנות להוצאות עצמאיות וארכיון פנזינים. עומר שיזף, המוח שמאחורי המקום, הוביל יוזמה התנדבותית נהדרת שהתחילה רק יומיים לאחר שבעה באוקטובר, הגיעה לאלפים, והייתה מעוררת השראה.
המחוגה 13

4. ספריית המוזיקה של פליציה בלומנטל

ספריית מוזיקה שחיברה – ועדיין מחברת – בין מוזיקאים ואמנים רבים בעיר. אחרי שעברתי לכאן ביקרתי שם הרבה ואני מזמין את כולם לבקר במקום, שגם עבר שיפוץ לאחרונה – והפך לשימושי עוד יותר. החלל מציע מופעים ומבחר מצוין של תקליטים, ספרים, והוצאות שקשורות למזיקה – עכשווית, או בהרבה סגנונות אחרים. רק הבניין לבדו שווה את הביקור.
פליציה בית לאמנות הצליל, ביאליק 26

5. חוד המחט

מקום שקיבל אותי בחום כשרק הגעתי לתל אביב. במהלך היום הם מגישים סנדוויצ'ים מעולים וקפה. בלילה הוא הופך לבר עם סטים של די.ג׳ייז שמנגנים טווח רחב של סגנונות, מרגאיי ועד מוזיקה לטינית וג׳אז. בימי שני ושלישי יש פיצה מצוינת. המקום מתפקד גם כחנות תקליטים עם מגוון יפה של ג'אז ומוזיקה ברזילאית.
דיזנגוף 225

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כרוכב אופניים – וכמישהו שמאמין שאופניים הם חלק הכרחי בהתניידות אורבנית – הייתי משקיע יותר תשומת לב בנתיבי האופניים בעיר. מוודא שהם מתוחזקים היטב ומסודרים טוב יותר, במובן של איך הם משתלבים עם מדרכות והולכי רגל, והאופן שבו הם חולקים את המרחב עם תחבורה חשמלית. וגם: באזורים שעוברים שיפוץ, צריך להיות יותר שילוט ואמצעי זהירות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בהתחשב בכל הקשיים בשנתיים האחרונות, פסטיבל הפנזינים, ״The FUN FUN Festival״, שארגנו יוסי וג׳קי והתארח ביונג יידיש (חלל נהדר ומסקרן), באמת שימח אותי. ההפקה, הכבוד, המפגש בין האנשים, התוכן שהוא הציג – לצד מופעי המוזיקה והשירה – באמת חיממו לי את הלב.

פאן פאן פסטיבל, ציור קיר של דנה דקטור בתמח"ת, קומה 5 (צילום: פייסבוק/THEFUNFUNFEST)

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט על אדם יקותיאלי, know hope, של עומר שמיר. אדם הוא אחד האמנים הישראלים הראשונים שפגשתי עוד ב-2008. אני מעריך אותו באופן עמוק כבן-אדם, כאמן וכאקטיביסט. לראות את הסרט, ולהבין דרכו את גוף העבודות שלו מהשנים האחרונות, היה מעורר השראה וגרם לי לחשוב הרבה על איך להמשיך להיאחז בתקווה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ללא ספק, הקולקטיב תרבות של סולידריות– על כל המעורבות החברתית שלהם, במיוחד בתרומות מזון למי שצריך אותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יניב שרון מטראש אדיקשן. הוא היה האדם הראשון שפגשתי כשהגעתי לתל אביב ביוני 2020. תמיד מראה אהבה ומודעות, תמיד עוזר לחבר בין כולם מסביבו באופן הכי חיובי, ותמיד עם תשוקה אמיתית לעיר הזאת. ברגע הזה שאנחנו חיים בו עכשיו, הוא האחד שאני רוצה להציג לעולם – ה"אח" שלי שהחיים נתנו לי בישראל.

מה יהיה?
עדיין יש לי אמונה, ועמוק בפנים אני יודע שיש תקווה לימים טובים יותר. זה תלוי בנו.

• העיר שלי
• ת"א תרבות המחוגה
• דפוס
• טראש אדיקשן
• ענן בר
• חוד המחט
• מרכז פליציה בלומנטל
• שבילי אופניים

זה מעניין שהמלחמה הובילה לשתי מגמות בולטות ומאוד הפוכות – מתחמי בילוי וברים גדולים מול מקומות קטנים שהם קצת יותר מחור בקיר וחצר פנימית. אנחנו, באופן אישי, מעדיפים את הסוג השני ומחפשים תמיד את הברים הקטנים וה(יחסית)שקטים שאפשר להוריד בהם איזה דרינק נעים מבלי לחפש כל רגע מלצרית נו איפה היא אנחנו רוצים לזוז. היום אנחנו ממליצים על 3 ברים קטנים ואינטימיים שממש שווים ביקור קטן (או רביצה של ערב שלם). לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>>החתול והגלידה: האיש שהחיה את נחלת בנימין יודע בדיוק מה חסר שם

½3

למה כדאי:זה בר סודי, שכזו כשלעצמה צריכה להיות סיבה מספיק טובה! אבל גם בלי הגימיק של להסתתר בדירה תל אביבית רגילה (קומה 3, בלי מעלית), אבל בשביל הזדמנות אמתית לבר יוצא דופן בכל אופן.
מה טעים:הפילמני (כיסונים במילוי בשר) וורניקס גבינה מאודים עם רוטב דובדבנים וחמאה ובצל מוחמץ
אווירה:ספיק איזי תל אביבי בלי הפוזה
>> מיקום לא ידוע, זה חלק מהכיף.באינסטגרם מגלים

ענן בר

למה כדאי:מאז הקמתו הפך הענן לאחד המקומות האהובים בעיר, וההמלצות עליו במדור "העיר שלי" חוזרות בתדירות גוברת. ובצדק. זה מקום מיוחד לאנשים שאוהבים מוזיקה, אוהבים וינילים, אוהבים סלקשן מיוחד ואוצרות מוזיקלית ברמה גבוהה ביותר. חלום.
מה טעים:לא באים לכאן כדי לאכול אבל הנשנושים ממש סבבה והיינות טובים, ובשעות הבוקר והצהריים פועל כאן בית הקפה קשת וגם הוא נעים וטעים.
אווירה:בר ויין ושכונה כמו בשכונה.
>> רענן 36

RIAA HiFi בר

למה כדאי:דור ולן ואורי כהן הם שניים מבוני מערכות הסאונד המוערכים ביותר בארץ, וכשהם פותחים בו בר כדי לשמוע מוזיקה אתם יכולים להמר משכורת על כך שזה יהיה מושלם. ספק אם יש עוד מקום בעיר שהמוזיקה בו טובה כל כך ונשמעת טוב כל כך.
מה טעים:השותפים של ולן וכהן הם אנשי פיצה לילה הסמוכה, אחת מהפיצות הטובות בעיר, והם ארגנו כאן תפריט נשנושים קטן ואיכותי באווירת אפריטיבו. חוץ מזה, תמיד אפשר ללכת לשכנים ולאכול פיצה.
אווירה:שששש, סתום ותן לשמוע את הקטע הזה.
>> דרך יפו 44

• אוכלים שותים
• ברים חדשים
• עסקים קטנים
• ענן בר