1. המדבר הגבוה

"המדבר הגבוה" עוקבת אחרי פגי (פטרישה ארקט הנהדרת), נרקומית לייט שגרה בדירה קטנה עם אמא שלה בעיירה מדברית בקליפורניה, עד שאמא שלה מתה והיא נאלצה למצוא מטרה חדשה לחייה. והמטרה הזו היא לפתור פשעים בתור חוקרת פרטית, לא שהיא נראית טובה מדי בעבודה הזו. ולא שהאנשים סביבה – למשל האקס המשוחרר והמקסים שלה, דני (מאט דילון), או המעסיק העייף שלה ברוס (בראד גארט מ"כולם אוהבים את ריימונד") – עוזרים לה יותר מדי להסתגל לחיים החדשים.

אנחנו מודים, בלי הכוכבים המצורפים לא היינו מתלהבים יותר מדי ממה שנשמע כמו רעיון חמוד ותו לא, אבל אז גילינו שמחוברים לפרויקט הזה כמה אנשים מוכשרים מאוד מאחורי הקלעים, כך שפתאום נהיה לנו חשק עז לראות את התוצאה. ראשית, הסדרה מופקת על ידי ארקט יחד עם בן סטילר – שהדבר האחרון שעשה באפל TV זה את "ניתוק" המופתית – וגם היוצרות של הסדרה הן כמה נשים בעלות רקורד מכובד מאוד, הכולל את "האחות ג'קי" ו-"גרייס ופרנקי". אפילו בימאי כל סרטי הסדרה הוא חתיכת שם – הבימאי הקומי המוערך ג'יי רואץ', שיצר עם מייק מאיירס את סדרת "אוסטין פאוורס", וגם את הדרמה הפוליטית המעולה "פצצה". בקיצור, ז'אנר אהוב, המון אנשים מוערכים מאחורה ופטרישה אחת בפרונט. נשמע כמו בינג' מצוין.
>> ארבעת הפרקים הראשונים של "High Desert" זמינים באפל TV. פרק חדש מדי יום רביעי

2. ענבל פרלמוטר ז"ל: אם זה נגמר

אחד מהסרטים התיעודיים הטובים של השנים האחרונות, וכנראה שגם אחד מסרטי הדוקו-מוזיקה הישראלים הטובים בכל הזמנים, מביא את סיפורה של הזמרת הסוערת שכבשה את תל אביב בשנות התשעים עם להקת המכשפות ונהרגה לפני 25 שנים בתאונת דרכים כשהיא רק בת 26. סרטן של שרון לוזון ואביגיל שפרבר עושה עבודת איסוף ועריכה מופתית של קטעי וידיאו ואודיו נדירים, כולל חשיפה ראשונה ורגישה של יומניה האישיים וריאיונות מוצלחים עם חברים וקולגות, מקורין אלאל ואסף אמדורסקי ועד רם אוריון וטינקרבל. התוצאה שוברת לב ומעוררת געגוע בלתי נתפס למי שהצליחה בתקופה מאוד קצרה להיכנס לעיר שלמה אל תוך הלב.

הנה מה שכתב לנו תומר קופר, במסגרת המלצותסרטי המוזיקה בדוקאביב: "היו הרבה כתבות וגם סרטי תעודה על חייה ומותה של ענבל פרלמוטר, אבל יש פה הרגשה של פעם ראשונה שהסיפור המלא מוגש כפי שצריך, בקצת פחות משעה וחצי שאין בה מבחינתי דקה מיותרת. גם כאחד שמכיר (או חושב שמכיר) די טוב את הסיפורים על המכשפות ומה שעבר על פרלמוטר, נשאבתי עמוק וגיליתי עוד צדדים חשופים ומדממים ביצירה והכישרון הענק הזה של ענבל. זה שעזב את העולם הרבה יותר מוקדם משהיה צריך. צפייה מומלצת גם לאוהבי פרלמוטר שמכירות/ים את הסיפור וכמובן למי שלא. בעצם חובה למי שלא".
>> הסרט "ענבל פרלמוטר: אם זה נגמר", ב-yes VOD וב-Sting TV

3. אפלטוני

זו שאלת השאלות. קלישאה כל כך גדולה עד שהיא הפכה למם טוויטר. נושא כל כך מושמש בסרטים וסדרות – החל מ"כשהארי פגש את סאלי" ועד "פליישמן בצרות" – עד שקשה לראות מה אפשר, אם בכלל, לחדש עליו. אולי זו הסיבה שאנחנו כל כך סקרנים לראות את הסדרה החדשה של סת רוגן ורוז בירן, "Platonic" ("אפלטוני"). כי המחשבות של "איך הם יצליחו להמציא את הגלגל מחדש?" מתנגשות בתקווה שהם לא היו יוזמים את הפרויקט הזה, הפרויקט הטלוויזיוני השני בסך הכל של רוגן מאז "פריקים וגיקים" (הראשון היה "פאם וטומי"), אם לא היו בטוחים שיש להם משהו חדש להגיד.

העלילה די פשוטה בסך הכל – סילביה (בירן) מגלה שוויל (רוגן), החבר הכי טוב שלה במיל', מתגרש. שזה טוב, כי הקשר ביניהם נותק בגלל שהיא לא סבלה את אישתו. נשמע מוכר? כן, זו באמת גם נקודת המוצא של "פליישמן בצרות". אבל סביר שההומור הדבילי של רוגן יתפוס כיוון שונה מהדרמה-קומית המצוינת ההיא. השניים חוזרים אחד לחיים של השניה, ומנסים לתחזק קשר חברי ללא מתח מיני (האמנם?) במקביל לחיי המשפחה של סילביה, וחיי הרווקות החדשים של רוגן. לא נשקר,בביקורת שפרסמנו השבוע על הסדרהלא התלהבנו יותר מדי, אבל זה בינג' חביב וסת' רוגן מקסים בו. זה מספיק עבורנו.
>> שלושת הפרקים הראשונים של "אפלטוני" עכשיו באפל TV, פרק חדש בכל יום רביעי

4. די, שיגעת

הדבר הראשון שחשבנו כשראינו את שם התכנית "די שיגעת: תכנית המערכונים של טים רובינסון" היה "מי?!". הדבר השני שחשבנו הוא איזה תרגום מוזר זה ל"I Think You Should Leave". אבל אז צפינו בפרק הראשון שלה, ומיד בשני (זה איזה 17 דקות בממוצע), ובלי לשים לב חיסלנו את העונה הראשונה עם כאב בטן לא יאמן. כבר לא שאלנו מי, וכבר לא קראנו לה "דיי שיגעת", אלא פשוט התאהבנו בטרלול והבנו שלא חשוב מה שאנחנו לא מבינים, חשוב מה שאנחנו מבינים שלא. רגע, מה?

ככה מרגישה קצת הצפייה במערכוניו של טים רובינסון (כותב קומי יוצא SNL במקרה ובכל זאת שאלתם). היא מרגישה כמו שבץ מוחי שנועד להביא את הצופה לדיסאוריאנצטיה כל כך עמוקה, עד שלא נותר אלא לצחוק מהאבסורד. ויש המון מזה. בהינף שתי העונות הראשונות שלו, רובינסון הצליח לייצר כמה מערכונים אייקונים בהינף דביליותו – עם ארונות קבורה מתפרקים, סטייקים רטובים, תאונה בחליפת נקניקיה ועוד רגעים מופרעים מדי מכדי לספור (אנחנו עוד נרגעים ממערכון דירת גרפילד). השבוע, אחרי המתנה לא מבוטלת, העונה השלישית נוחתת בנטפליקס. שום עלילה לא תכסה את מה שעומד לקרות כאן, רק רצף רנדומלי לכאורה של סיטואציות ביזאריות-אך-מבריקות שלפעמים חושפות משהו מעניין על בני אדם והאופן בו הם מתקשרים עם סביבתם, ולפעמים סתם מצחיקה בטירוף עם צעקות אינטנסיביות.
>> העונה שלישית של "די שיגעת: תוכנית המערכונים של טים רובינסון"זמינה במלואה בנטפליקס

5. 4:20

אין מה לעשות, סדרה שקרויה על שם השעה הכי אפופה ביום ונפתחת עם שיר של סייפריס היל היא משהו שכאילו נולד עבור פלורנטין. צמד היוצרים, עידו דרור ודוד דהן, יצרו בעבר את סדרות הילדים "גאליס" ו"אילת" – אבל עכשיו הם מתקדמים ביחד לתוכן מבוגר יותר, גם אם מזווית קצת ילדותית. אבל כזו שאנחנו אוהבים. הם גייסו קאסט ממש מרשים שכולל את עוז זהבי, יובל שרף, אלמה דישי, נווה צור, דולב מסיקה, חנן סביון, אקי אבני, רועי אסף ועוד מלא שחקנים מוכשרים כדי לבנות עולם שנמתח בין השטח החוקי של מריחואנה, לאזור הפלילי של הוויד.

הסדרה עוקבת אחרי אסי וניבי (זהבי ושרף), זוג גרושים והורים לילדה חולת אפילפסיה שילדתם משתתפת בניסיון רפואי שמסתמן שעוזר לה – אתם כבר יכולים לנחש בעזרת איזה צמח – עד שהניסוי נפסק. עכשיו הם צריכים לנסות להשיג את הזן שמונע מילדתם התקפים מסכני חיים, יחד עם צמד דילרים כושלים (מסיקה וצור בצימוד מצוין), ולהתמודד מול חבורת עברניינים וחברות התרופות, שגם רוצים נתח מהעוגה הממסטלת הזו. נשמע שיהיה כיף, בטוח יהיה מעושן. מה לעשות, אנחנואוהבים סדרות סטלנים.
"4:20", עכשיו ב-HOT VOD וב-NEXT TV

6. Drag Me To Dinner

"Drag Me To Dinner", משחק מילים חמוד על כפל המשמעות של המילה דראג (שהיא גם "לגרור"), היא שילוב בין מלכות דראג לגרסה טיפה יותר מצועצעת של "בואו לאכול איתי". בכל פרק צמד מלכות דראג מקבלות חדר גנרני (בתוך אולפן), אותו הן צריכות להפוך למקום מושלם, צבעוני ומופרע לארוחת קונספט, שאותה הן גם צריכות להכין. מלכות דראג במטבח? עם קוקטיילים ורמיזות מיניות על בשר? כבר אהבנו. ניל פטריק האריס הוא אחד מהשופטים? אנחנו כבר שם. מלא מלכות דראג מ"רופול דראג רייס"?שתקו וקחו את כספנו.
העונה המלאה של "Drag Me To Dinner" זמינה ב-Hulu

• מה רואים הלילה
• המסך
• פטרישיה ארקט
• סדרות מומלצות
• טלוויזיה

אני לא נוהג להיכנס לאתרים שמדרגים את הסרטים והסדרות שאני כותב עליהן, במטרה לגבש דעה שלא תלויה בהשפעות חיצוניות. אך הפעם הייתי חייב לקבל קצת מידע מקדים על "High Desert" (שלצורך הנוחות נכנה "מדבר גבוה", למרות שזה תרגום מאוד מילולי ולא רשמי), כי מלבד פרסומת או שתיים לפני Mythic Quest, לא שמעתי עליה דבר. הציון של צופי "מדבר גבוה" הוא 91%, הבדל משמעותי מזה המבקרים – רק 66%. השאלה הראשונה שעולה לראש היא אז מי צודק? האם המבקרים אניני הטעם שקצת מתקשים לעכל את ההומור המופרע? או שמא הצופים שמצליחים להתחבר להרפתקאות שגיבורת הסדרה מכניסה את עצמה אליהן?

הקומדיה החדשה של אפל עוקבת אחר פגי (פטרישיה ארקט), מכורה לשעבר עם בעל סוחר הסמים שנכנס לכלא לפני עשור, שמחליטה לשנות את אורח חייה בעקבות המוות של אמה. כחלק מהתהליך שהיא עוברת, היא גם מחליטה לעבוד בתור חוקרת פרטית. הסצינה הראשונה של הסדרה מתחילה בברביקיו משפחתי בחצר הבית של פגי, ומסתיימת במעצר שלה ושל בעלה בזמן שהם מנסים להטביע את כל הסמים בכיור. כבר אפשר לקבל הרגשה של "וואי וואי, אם זה קרה בסצינה הראשונה מה יקרה בהמשך" – וזה יכול להיות רע מאד אם סדרה לא מתעלה על סצנת הפתיחה. למזלנו, זה לא המקרה – והסדרה מביאה שלל התרחשויות ביזאריות ומצחיקות שגורמת לנו ממש לאהוב את קלילות הראש של פגי, ואת הרצון האמיתי והכנה שלה לשפר את אורח חייה.

אבל בואו נדבר על הפיל שבחדר: קשה להתעלם מהדמיון הרב בין אפיון הדמות של פגי לבין השחקנית ג'ניפר קולידג', ואני לא אתפלא אם ארקט השתמשה בה כהשראה. זה כמעט כאילו התפקיד נכתב בשביל קולידג', ומסיבה לא מובנת קולידג' החליטה לוותר על הדמות הזאת ולתת אותה לקולגה. ארקט עושה אחלה של קולידג', אבל היא מצליחה גם לתת את הטון האישי שלה לתוך הדמות. היא כמו הילד שלא מסוגל להקשיב לחוקים, זה שאם אומרים לו לא לעשות משהו – הוא יעשה בדיוק את זה, ובכוונה. היא רוצה חיים חדשים, אבל בתנאים שלה. היא רוצה ללכת בדרך הקשה בדרך הקלה. גם המבקרים מסכמים שכיף לראות את ארקט משחקת את הדמות, ושהיא מציגה דרכה מנעד רחב של פעולות ורגשות – אבל הטענה המרכזית שלהם היא שהסדרה מפוזרת מדי. וזה נכון, הסדרה באמת מפוזרת. זה פשוט הכרחי.

מי שמכיר את סגנון הבימוי של ג'יי רואץ' יודע שהוא די מופרע. הוא אכן לא לכל אחד. מדובר באדם שהפיק את "בוראט", את "ברונו" ואת "הקמפיין", קומדיה לא מוערכת מספיק. וההומור שלו חסר מעצורים, זה מה שהופך אותו למיוחד – וב-"מדבר גבוה", ההומור הזה מגובה בתסריט מופרע לא פחות (שנכתב על ידי ג'ניפר הופה, ננסי פיצ'מן וקייטי פורד, הנשים מאחורי "גרייס ופרנקי"). ובהתאם לפיזור של הסדרה, גםהחיים של פגי ניומן מפוזרים מאד. מצד אחד אמא שלה מתה, מצד שני היא מחפשת עבודה אמיתית כחוקרת פרטית, מצד שלישי היא עובדת כשחקנית במוזיאון שמשחזר את ימי הביניים, מצד רביעי היא מנסה להציל את הבית שלה מידי האחים שלה שרוצים למכור את הבית, מצד חמישי היא מסתבכת עם גורו שהוא גם נוכל שסוחר באמנות לא חוקית, מצד שישי היא נגמלת מסמים, מצד שביעי האוטו שלה נהרס לגמרי, מצד שמיני בעלה סוחר הסמים משתחרר מהכלא.

בקיצור, יש לה המון המון דברים להתעסק בהם – ולכן הסדרה גם קופצת מדבר לדבר, כי אלו הם חייה. לאורך כל שלושת הפרקים הראשונה (שעלו לאפל TV בסופ"ש האחרון) סיקרן אותי מה הדבר הבא שיקרה לפגי? מי עוד ינסה להתעסק איתה? בכל פעם פגי מכניסה את עצמה לבוץ מסוג אחר לגמרי, ובכל פעם היא גם מצליחה להיחלץ ממנו. ובכל פעם הכותבים והבמאי מצליחים למכור לי את האשליה שזהו, אין לה איך לצאת מזה עכשיו, הלך עליה. ובכל פעם אני נופל בפח הזה, ופגי מצליחה למצוא דרך מטורפת לחלץ את עצמה. וודאי ש"מדבר גבוה" לא מושלמת. לא כל אחד יכול לעקוב אחרי כל הצרות של פגי, אבל הסדרה מצליחה להביא את הדמות שלה למסע מפוזר ומטורף כמעט כמוה, וזה כיף אדיר. כיף לראות את ארקט משתחררת על המסך, במיוחד אחרי התפקיד המאד אסוף שלה ב-"ניתוק" (גם היא, כמו הסדרה הזו, הופקה על ידי בן סטילר), וגם כיף לראות את קאסט השחקנים מסביבה. הפעם הצופים גברו על המבקרים, ובצדק. אולי זה לא יהיה הטעם שלכם, אבל אם כן, זאת סדרה שבלי הרבה רעש וצלצולים הצליחה להביא סיפור מעניין של דמות מורכבת בקומדיה מופרעת. וזה לא קורה הרבה בקומדיות.

שלושת הפרקים הראשונים של "High Desert" זמינים עכשיו באפל TV. פרק חדש מדי יום רביעי

• המסך
• סדרות
• אפל
• אפל טיוי
• פטרישיה ארקט

אם יש סוג גיבור אחד שחזר למסכים בכל הכוח במהלך השנים האחרונות, זה הבלש שלא אמור להיות בלש. לפעמים זה בלש קוורקי (היי "רצח כתוב היטב"), לעיתים זה סתם חבורת גימלאים ונערה ("רק רוצחים בבניין") ולפעמים זה פשוט הפוליגרף האנושי (נטשה ליון בבקשה תעני לנו להודעות). עכשיו באפל טיוי רוצים להמשיך את הטרנד (למרות שיש להם את "אפטר פארטי" החמודה, שם הבלשית היא טיפני האדיש) עם סדרה קומית מבטיחה למדי על נרקומנית בגמילה שהופכת לחוקרת פרטית (ומה זה חוקרת פרטית אם לא בלשית להשכרה?).

"היי דזרט" עוקבת אחרי פגי (פטרישה ארקט הנהדרת), נרקומית לייט שגרה בדירה קטנה עם אמא שלה בעיירה מדברית בקליפורניה, עד שאמא שלה מתה והיא נאלצה למצוא מטרה חדשה לחייה. והמטרה הזו היא לפתור פשעים בתור חוקרת פרטית, לא שהיא נראית טובה מדי בעבודה הזו. ולא שהאנשים סביבה – למשל האקס המשוחרר והמקסים שלה, דני (מאט דילון), או המעסיק העייף שלה ברוס (בראד גארט מ"כולם אוהבים את ריימונד") – עוזרים לה יותר מדי להסתגל לחיים החדשים.

אנחנו מודים, בלי הכוכבים המצורפים לא היינו מתלהבים יותר מדי ממה שנשמע כמו רעיון חמוד ותו לא, אבל אז גילינו שמחוברים לפרויקט הזה כמה אנשים מוכשרים מאוד מאחורי הקלעים, כך שפתאום נהיה לנו חשק עז לראות את התוצאה. ראשית, הסדרה מופקת על ידי ארקט יחד עם בן סטילר – שהדבר האחרון שעשה באפל TV זה את "ניתוק" המופתית – וגם היוצרות של הסדרה הן כמה נשים בעלות רקורד מכובד מאוד, הכולל את "האחות ג'קי" ו-"גרייס ופרנקי". אפילו בימאי כל סרטי הסדרה הוא חתיכת שם – הבימאי הקומי המוערך ג'יי רואץ', שיצר עם מייק מאיירס את סדרת "אוסטין פאוורס", וגם את הדרמה הפוליטית המעולה "פצצה". בקיצור, ז'אנר אהוב, המון אנשים מוערכים מאחורה ופטרישה אחת בפרונט. נשמע כמו בינג' מצוין.

שלושת הפרקים הראשונים של "High Desert" זמינים באפל TV. פרק חדש מדי יום רביעי

• מה רואים הלילה
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 946 // 25 שנות דוקאביב
• אפל טיוי
• פטרישיה ארקט
• בן סטילר
• ניתוק

מנויי נטפליקס בישראל שואלים את עצמם מדי פעם מה הם מפסידים כשנמנעת מהם גישה לשירותי הסטרימינג של HBO ו-Apple. לפחות לגבי האחרון אפשר היה לומר עד לא מזמן בלב די שקט שהם מפסידים מעט מאוד. ענקית ההייטק מקליפורניה משקיעה ממון רב בתוכן המקורי של שירות הסטרימינג שלה, אבל עד לא מכבר התוצאות היו בינוניות למדי. זה משתנה עם הסדרות שעלו לאפל טי.וי פלוס מאז תחילת השנה ובסוף 2021. כבר המלצנו על "האפטר פארטי" בשבוע שעבר, רצינו ולא הספקנו עדיין להמליץ על העונה השלישית של "דיקינסון" הנהדרת, ועכשיו קופצת "ניתוק" בזינוק גדול לראש הרשימה.

האיכויות הגדולות של "ניתוק" נעוצות גם בהפקה המאוד הוליוודית, כולל כמה מהשחקנים הגדולים של זמננו, אבל מה שעושה כאן את העבודה זה הסיפור: בעולם של "ניתוק" יש איזה טריק טכנולוגי שמאפשר לאנשים לייצר הפרדה מוחלטת בין חייהם הפרטיים וחייהם המקצועיים. כשהם בעבודה נמחק זיכרונם לגבי החיים שמחוץ לעבודה, וכשהם עוזבים את העבודה בסוף היום נמחק זיכרונם המקצועי והם מקבלים את חייהם האישיים בחזרה. אחד העובדים (אדם סקוט בהופעה אדירה) מגלה משהו מוזר ומוביל את חבריו במסע לגילוי האמת על מקום העבודה שלהם. העלילה מתרחשת לכאורה בעתיד הקרוב, אבל בעולם שהמחשבים שלו מפגרים ואנכרוניסטים ודיוקן אדיר מימדים של לנין מקשט את הלובי המדכא, כלומר בסוג של מציאות מקבילה שבה ארצות הברית היא כנראה מדינה קומוניסטית. בנוסף, מדובר בממתק ויזואלי: לפחות בשני הפרקים הראשונים, אין פריים אחד שאינו מעוצב, מעניין ומעורר מחשבה.

אבל מה שהופך את "ניתוק לחגיגה אמיתית, כאמור בכותרת, זה הקאסט הנהדר. מעבר לסקוט הנפלא בתפקיד הראשי, פטרישיה ארקט עושה תפקיד אדיר, ג'ון טורטורו במיטבו וכריסטופר ווקן בהופעה משובחת כמו שרק הוא יודע. כל שנייה שהם מופיעים על המסך היא תענוג צרוף וד"ש מהוליווד של פעם, שהייתה עסוקה בסיפורים טובים ולא רק בסיקוולים, ממש כמו הטלוויזיה של היום. את הסדרה יצר ומביים בן סטילר מיודענו, שמפגין כאן יכולות גבוהות שכבר ידענו שיש לו כיוצר ("כייבל גאי", "זולנדר", "חייו הסודיים של וולטר מיטי"), אבל טוב לראות אותו הולך ומשתכלל.

>> "ניתוק", עכשיו ב-Apple TV+

• המסך
• מה רואים הלילה
• המלצות צפייה
• אפל
• בן סטילר
• פטרישיה ארקט

• Facebook
• Twitter
• Email

ניל פטריק האריס

כרגיל, גם השנה היו בטקס לא מעט בדיחות צולעות ובחירות צפויות, אבל אין ספק שנפ"ה עשה כמיטב יכולתו כדי להקל על המכה. מספיק כריזמטי כדי שנרצה לראות ממנו כמה שיותר, מספיק חינני כדי להבהיר לנו מה דעתו על בדיחות שלא עבדו על הקהל ובהחלט מספיק חתיך בשביל לעלות לבמה בתחתונים במסגרת מחווה לסרט הזוכה, "בירדמן".

הטקס התחיל, רגע אחרי בדיחה מרירה ומוצדקת של האריס על היעדרם של שחקנים ויוצרים לא-לבנים ברשימת המועמדים השנה רשימה המועמדים ושל הטקס בכלל, בנאמבר פתיחה מרשים במיוחד שכתבו בובי לופז וקריסטין אנדרסון-לופז, כותבי השירים בסרט "לשבור את הקרח", זוכה אוסקר אשתקד. השיר, שנקרא "Moving Pictures", היה כיפי, מצחיק, מרגש ואפילו עוקצני, כשלצידו של האריס שרו גם אנה קנדריק ("אל תוך היער" ו"פיץ' פרפקט") וג'ק בלאק.

ליידי גאגא, הגרסה הנורמלית

למרבה הצער, מנחה הטקס לא ניצל יותר את הצד המוזיקלי שבו לאורך הטקס, שהיה משעמם למדי מבחינה מוזיקלית. לצד המועמדים לפרס השיר הטוב ביותר (השם הגדול מביניהם היה אדם לוין, כרגיל דרמטי מדי), הפציעה בטקס שחקנית חיזוק שמארגניו קיוו שתגרום לצעירים לצפות בטקס גם בשנה נטולת כוכבים בסדר גודל של ג'ניפר לורנס. ליידי גאגא נבחרה לבצע מחרוזת מחווה ל"צלילי המוזיקה" לרגל חגיגות ה-50 לצאתו, ועשתה זאת בצורה הסולידית ביותר שהיא יכולה. בלי ריקודים, תלבושות מוגזמות וגימיקים למיניהם, נקי ואולי אפילו קצת משעמם. תזכורת לכך שלמרות שהיא מסתירה זאת היטב בדרך כלל, מדובר בזמרת מצוינת. הפתעה לא באמת מפתיעה בסוף המחרוזת – ג'ולי אנדרוז.

Everything Is Awesome

הסבר אפשרי לאיפוק הפתאומי של ליידי גאגא: עשרה קבין של אנרגיה ירדו אל האוסקר ה-87 ואת כולם לקח הביצוע ל"Everything Is Awesome" מתוך "סרט לגו". מדובר בשיר כל כך נורא שסביר להניח שהיכנשהו בעולם מענים איתו שבויים, אבל הביצוע שלו בטקס היה מדהים ומוגזם יותר מכל מה שיכולנו לדמיין. זה כלל, בין היתר, אנימציה של זמרת אופרה מלגו, אצ טיגן ושרה שרות על במה מסתובבת שבצידה השני לונלי איילנד, להקה של רקדני ברייקדאנס לבושים כמו כוכב הסרט, סולו של וויל ארנט בתור באטמן וחלוקת פסלוני אוסקר מלגו. לפנתיאון.

במאי "אידה" מכניע את התזמורת

פאבל פאבליקובסקי, במאי "אידה", הוא הראשון להביא למולדתו פולין פסלון אוסקר. עובדה משמחת זו הופכת את ישראל ללוזרית הגדולה בתולדות הפרס (עשרה מועמדויות, אפס זכיות). מה חבל שהבמאי בעל השם המפואר האריך בדבריו יתר על המידה, לדעת קברניטי הטקס, שביקשו לקטוע את נאומו בשיטה המסורתית: לעלות עליו עם המוזיקה. אך הפולני לא נכנע ושלף נשק חזק מהתזמורת: אזכור לאשתו המנוחה. בהמשך הצליחו גם במאיות הסרט הדוקומנטרי הקצר הזוכה, "Crisis Hotline: Veterans Press 1", להשתיק את המוזיקה כשאחת מהן ציינה כי הסרט מוקדש לבנה שהתאבד. גם גראהם מור, תסריטאי "משחק החיקוי", ציין כבר בתחילת נאום הזכייה שלו כי ניסה להתאבד בצעירותו. שנה עליזה במיוחד.

ג'וליאן מור מתרגשת

בכל רגע בו נחה המצלמה על פניה של ג'וליאן מור היא בדיוק השתנקה בבכי, בין אם הטריגר הוא הכרזת הזוכה בפרס הדוקו או נאום הזכייה שלה עצמה. אולי סוף סוף נפל לה האסימון כמה עצוב הסרט שהעניק לה את הפרס הזה, "עדיין אליס", המציג את התדרדרות מצבה של פרופסור לבשלנות חולת אלצהיימר. אם זה לא נורא מספיק, כפי שציינה מור בנאומה, אחד מבמאי הסרט הוא חולה ALS. ממש כמו סטיבן הוקינג, אותו גילם זוכה נוסף בטקס, אדי רדמיין, ב"התיאוריה של הכל". לא מספיק? אחד המועמדים לפרס השיר המקורי היה "I'm Not Gonna Miss You" של גלן קמפבל שהופיע בסרט הדוקומנטרי אודותיו. קמפבל לא ביצע את השיר בטקס כיוון שהוא חולה באלצהיימר. נו, אתם בוכים כבר?

שובה של אדל דזים

באוסקר הקודם העניק ג'ון טרבולטה לזמרת עדינה מנזל את השם אדל דזים, כשהזמין אותה לבצע את להיט הענק "Let It Go". הפעם הגישו השניים פרס יחד, כולל סולחה מביכה שכללה חדירה ברורה למרחב האישי של עדינה המסכנה. היא בתגובה קראה לו גלום גזינו.מה זה?! קישתא!

נאומים

זו הייתה שנה של נאומים רציניים וחשובים. ג'וליאן מור דיברה על העלאת המודעות לאלצהיימר ואדי רדמיין הקדיש את הפרס לחולי ALS ולסטיבן הוקינג ומשפחתו. התסריטאי גרהאם מור ביקש מבני נוער שמרגיש חריגים To Stay Wierd. פטרישיה ארקט ניצלה את זכייתה שלה כדי לדבר על שיוויון בשכר לנשים. זוכי פרס השיר, הראפר Common וג'ון לג'נד, לא השאירו עין יבשה בקהל עם זכייה יחידה בטקס לסרט "סלמה" (מהמקופחים הגדולים של הטקס השנה) ונאום נוקב בהתאם. והיה גם ג'יי.קיי סימונס ששלח את כולם להתקשר להורים שלהם, או אחד מארבעת תסריטאי "בירדמן" שלא שכח להודות גם לכלב שלו, לארי. במאי אותו סרט, אלחנדרו גונזלס איניאריטו, ניצל את הגיחה האחרונה לבמה כדי להביע תפילה לעליית שלטון הוגן יותר במקסיקו, ובינתיים גם ליחס הוגן כלפי המהגרים ממקסיקו. כולל ד"ש לחברים גיירמו דל טורו ואלפונסו קוארון, ברור.

גם זה קרה

מחווה למלון גרנד בודפשט בדמות לובי-בויז על הבמה

קריצה מהירה לוויפלאש

אדי רדמיין, אתה כה חמוד

גם אתה, מייקל קיטון

מחיאות הכפיים המוזרות של ווס אנדרסון

רגע אינטימי בין אמה סטון וג'ניפר אניסטון

ואם כבר ג'ניפר

Photo bombed by my favorite couple Jennifer and Justin #Oscars

A photo posted by Jennifer Lopez (@jlo) onFeb 22, 2015 at 7:43pm PST

ואם כבר אמה

• פטרישיה ארקט
• ג'וליאן מור
• אדי רדמיין
• אמה סטון
• ליידי גאגא
• סרטים
• אוסקר
• תרבות