>> עידו ויסמן (כדי שתעקבו) הוא במאי ויוצר דוקו שסרטו התיעודי הראשון, "מפרץ השמש", עושה דרכו לשידור בכאן 11 (10.1), הסרט מלווה שלושה מדיירי מתחם קרוואנים ארעי המסתתר בקצה הדרומי של המדינה, מאחורי מלונות הענק המפוארים של אילת ומצליח לחדור ברגישות יוצאת דופן, אל הוויית הבדידות האנושית של אלו שבחרו להתרחק מעברם ולבקש לעצמם עיר מקלט. הסרט זכה לשבחי המבקרים ובשלל פרסים, כולל פרס סרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב ופרס הסרט הטוב ביותר בקטגוריית הביכורים של פורום היוצרים הדוקומנטריים. אתם צריכים לראות את זה.

>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון
>> רחובות ללכת לאיבוד והפיצריה הכי טובה // העיר של איידן סוייר
>> הדיבוק לדיבוק וכל החברים הכי טובים // העיר של נטע רוט

1. הסינמטק

כשהגעתי לעיר לראשונה לפני 12 שנה מהפריפריה הצפונית, הסינמטק היה גילוי תרבותי מסעיר עבורי. "הקונפורמיסט", "פריז טקסס", "הגננת" (נדב לפיד) ועוד כל כך הרבה יצירות מופת קולנועיות שחוויתי לראשונה במקום האהוב והמאותגר אסתטית הזה. אם יש קלישאה אחת שאני לגמרי חי איתה בשלום, היא שהסינמטק באמת הפך להיות עם השנים הבית השני שלי.

2. אלוף בצלות

אלוף בצלות היא אחת הפינות היותר חמודות ומלאות חיים בעיר.
בלב אזור הבניינים של לוינסקי, מסתתרת גינה ציבורית מתוקה שהיא גם בית קפה ביום ובר יין בלילה. זה כבר נהיה מנהג שכל כיפור אנחנו נפגשים כמה חברים בגינה, ללילה של משחקי קופסא תחרותיים ועל הדרך פוגשים את המגוון האנושי והצבעוני של פלורנטין ודרום ת"א. הקפהחזר לאחרונה לפעילות, אחרי תקופה ארוכה יחסית שהמקום היה סגור.

3. ספריית בית אריאלה

צילמנו שם את התוכנית האהובה "אתה חייב לקרוא את זה" (כאן 11), שביימתי את הצילומים שלה.
לפני הצילומים עשיתי אינספור סיורי לוקיישן בספריה והתאהבתי בפינות השונות של הקומפלקס המרשים הזה: מאולם הופעות מרשים מדי בקומה העליונה, מפגש חובבי קומיקס בקומה התחתונה, לערבי הקרנות של קולנוע אוונגרדי, הספרייה היא בית לכל כך הרבה אירועי תרבות נישתיים ונחוצים כ"כ לעיר כמו תל אביב.בשנתיים האחרונות, הקונטרסט בין הטרגיות של כיכר החטופים הסמוכה לבין האסקפיזם התרבותי של בית אריאלה, הייתה חוויה אבסורדית במיוחד שביטאה את הדיסוננס החברתי של החיים של כולנו פה. תודה לאל שהחטופים חזרו והמלחמה שקטה ואפשר לצרוך תרבות במפלס נסבל יותר של תחושת אשמה.
שדרות שאול המלך 25 תל אביב

4. פינת הקישון/פרנקל

אני גר באותה דירה ברחוב הקישון בפלורנטין כבר קרוב ל-7 שנים. למרות תחושת המיאוס החוזרת מפלורנטין ומתל אביב בכלל, ראיתי איך במהלך השנים שאני פה,פלורנטין התבגרה והתברגנה ביחד איתי. מלא בתי קפה חדשים שנפתחו, משפחות עם ילדים שעברו הנה, חנויות ספרים ובגדים חדשות והתשתיות כמעט ונהיו סבירות.
פינת הרחובות של פרנקל והקישון ממש מתחת לבית שלי, היא המפגש היומיומי שלי עם כל מה שאני אוהב בפלורנטין ושומר עליי עדיין פה. בפינה אחת"פוקפה"– בוודאות הקפה הכי טעים בעיר. בפינה השנייה השופינג האהוב עליי –טמבוריית פלורנטין. מולה חנות יין מעולה ומולה חנות עציצים מושקעת במיוחד. צומת אחת שמקפלת בתוכה את תל אביב ואת כל מה שבנאדם צריך – סוקולנט טוב ואמריקנו קר.
בימי שישי בצהריים כשהרחובות עמוסים במבקרים, אני מצליח לספוג את האווירה הייחודית של פינת הרחובות הזו ולהודות לעצמי בשקט שאין מה לחפש בחיפה.

5. רחוב ברנט בדרך לים

צ'ארלס קלור הוא הפארק האהוב עליי בעיר. בדרך לשם, אפשר ורצוי לעבור דרך רחוב ברנט שנמצא בקצה התחתון של נווה צדק. מדובר בקבוצת סמטאות, שלא דומה לשום מקום אחר בתל אביב. חצרות ענק מלאות צמחיה וגינות ירק, רחובות חצי סלולים ותרנגולים שמסתובבים חופשי.לא ברור איך כרישי הנדל"ן עוד לא שמו את ידם על האזור המדהים הזה, אבל נשאר רק להודות על הביקור השבועי במה שמרגיש כמו בית ינאי או כל מושב פסטורלי אחר על קו החוף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני כבר הרבה שנים מנסה להגיע לפסטיבל הסרטים בערבה ואיכשהו עוד לא הסתדר לי. לפני חודש הגעתי לראשונה לפסטיבל ואני יכול להגיד, בלי עוררין, שזה פסטיבל הקולנוע הכי יפה, ייחודי וקסום שחוויתי, בארץ ובעולם. מאות אנשים מתקבצים עם רדת הערב בין הגבעות המדבריות של צוקים וצופים בסרט יפה על מסך ענק בלב המדבר. להפתעתי, איכות ההקרנה והסאונד הייתה מהטובות שחוויתי ובאופן כללי זה מרגיש שככה אלוהים התכוון שנראה סרטים כשהוא ברא את הקולנוע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה ראיתי לראשונה את "רגע של תמימות" של הבמאי האיראני מחסן מחמבלאף. סרט מהמם, שובה לב ו"מבוך מראות של אמת", כמו שתיאר בחכמה אמרי דקל קדוש שהקרין את הסרט בבית רדיקל' כחלק מהתוכנית המעולה והמומלצת במיוחד שהוא אוצר על קולנוע איראני.
על רקע המלחמה האחרונה עם איראן, ועם ספק מלחמה נוספת בפתח, התזכורת שבצד השני יש גם קולנוע וגם אנשים כל כך יצירתיים, חכמים ומלאי רוך ואנושיות, היא סלע להיאחז בו בתוך הסחף של העדריות המלחמתית.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממלי. לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"בדרך להחלמה"היא עמותת מתנדבים ישראלית שמסיעה חולים פלסטינים, בעיקר ילדים, לטיפולים מצילי חיים, אל בתי החולים לישראל ובחזרה. אנחנו בתקופה שגם סולידריות אנושית בסיסית יכולה להיחשב שנויה במחלוקת, אבל כל אקט של הושטת יד עבור בני אדם במצוקה, הוא בעל ערך עצום. זו האמת הבסיסית והראשונית ביותר.

4.מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
קובי בלולו. רק שלא יעלה לו שוב, כי אז הוא בלתי נסבל.
האמת שלמרות ואולי בגלל שהוא חבר קרוב שלי, אני יכול להעיד שהוא אחד האנשים המצחיקים בסטנדאפ הישראלי. השילוב בין ההומור השחור ליכולת לפגוע בכל אדם, ללא הבדלי דת מין וגזע, הוא באמת יוצא דופן וקורע במיוחד. חוץ מהסטנדאפ, הוא גם מבשל וואו, שזה חשוב לי במיוחד כחבר. והוא גם עושה ארוחות פופ אפ סופר טעימות אצלו בבית. מומלץ בחום.

מה יהיה?
יהיה טוב, ואם לא, זה בטוח יהיה לי טוב בתור דוקומנטריסט.

• העיר שלי
• קולנוע ישראלי
• דוקומנטרי
• גינת אלוף בצלות
• פלורנטין
• סינמטק תל אביב
• בית אריאלה

להיות צעיר בדרום תל אביב זה החלום. מאז שנות ה-90' נוהרים צעירי ישראל אל שכונות דרום העיר, תחילה בפלורנטין כמובן ואחר כך עם הג'נטריפיקציה בשכונת שפירא, נווה שאנן, שכונת התקווה ועוד, עם חלום על חיים יצירתיים ופרועים של הגשמה עצמית. אבל להיות צעיר בתל אביב זה להיות עני בתל אביב, ולהיתקל נון-סטופ במשוכות הגבוהות שהחיים בעיר מציבים, ובאופן כללי שאלוהים יעזור להם. אבל גם עיריית תל אביב-יפו תנסה: קבלו את בית הצעירים של פלורנטין.

>> מסיבאסה: אנחנו צוחקות כי קשה. לא כי משהו פה מצחיק
>> כשהוט מספרים את "הסיפור של כולנו", הם לא מתכוונים לכולכם

באמצעות יחידת הצעירים העירונית, חונכת בימים אלו העירייה בית צעירים חדש ברחוב הרצל 107, המכוון לתת מענה לצעירי האזור. בית הצעירים הרצל 107 ייחנך הערב (שלישי 30.12, החל מ-18:30) באירוע השקה חגיגי ומוגזם שיכלול אוכל שטעים להחזיק עם כוס יין, הופעה של להקת ווירדוס, חזרה פתוחה מתוך מחזה הראפ "נטע זר", תערוכות יוצרים ויוצרות מקומיים, חדר "וידאו ארט הזיות" ואווירה למכביר.

בית הצעירים החדש יציע למבקריו באופן שוטף מגוון תכנים ופלטפורמות: בית לקהילות צעירים מקומית הפועלות בדרום העיר, חללי עבודה ולימוד לעצמאיים, סטודנטים, יזמים ושכירים שעובדים מהבית, סיוע והכוונה לצעירות וצעירים בנושאי תעסוקה, השכלה גבוהה, התנהלות כלכלית ועוד.

לצד זאת, הרצל 107 יתמקד ביוצרים בתחומי אומנויות הבמה והמסך ויציע סטודיו להשכרה במחיר מסובסד אשר ישמש לחזרות, סדנאות והופעות וייתן במה ליצירה נסיונית עם אירוח מחזות, הצגות קטנות, הופעות, קורסים מקצועיים ומפגשים לקהילת היוצרים והיוצרות בתחומי הבמה והמסך.

לקראת הקמת המרכז, נעשה תהליך אפיון שכלל קבוצות מיקוד וחשיבה משותפת של מנהל המרכז בשיתוף צעירות וצעירים תושבי האזור, על מנת להתאים את המרכז לצרכי הצעירים בשכונה. זהו בית הצעירים השמיני בעיר, והוא מצטרף למרכזי הצעירים במזא"ה 9, ורדיאל 17 (שכונת התקווה), הקשת 49 (קריית שלום), יפת 83 (יפו), ולנברג 32 (רמת החייל), אליהו – מרחב קהילתי לעצמאים ועצמאיות (יד אליהו), ו"המגדל – מרכז החדשנות" המיועד להייטקיסטים צעירים (מגדל שלום). יחידת הצעירים פועלת מאז 2011 במטרה לתת לצעירים וצעירות החיים בעיר כלים להשפיע על עתידם האישי ועל העיר, החברה והקהילה שהם חלק ממנה.

חן קראוס שמחוני, יו”ר מפלגת הצעירים וחברת מועצת העיר תל אביב-יפו, מסרה כי"פלורנטין היא שכונה צעירה, עירונית ומלאת חיים, עם אופי ייחודי שנבנה לאורך שנים של יצירה, יוזמה ואקטיביזם. זה לא מובן מאליו, והאחריות שלנו היא לעבוד כדי שזה יישאר כך. בית הצעירים בהרצל 107 נפתח כדי לחזק את האקוסיסטם השכונתי הקיים, לתת בית לקהילות צעירות, ולשמור על פלורנטין כמרחב עירוני חי, בועט ומעצב דרך."
>> בית הצעירים הרצל 107, הרצל 107 תל אביב (פלורנטין),אירוע השקה ב-30.12, 18:30, כניסה חופשית בהרשמה מראש

• הבועה
• ❤ תל אביב
• עיריית תל אביב
• מרכז צעירים
• פלורנטין

כבר חמש שנים מכובדות שקפה פרנקל משקה את תושבי פלורנטין, כאשר לאחרונה הוא אפילו הפך לבר ג'אז לאחר רדת החשיכה, אבל כאן לא מסתיימת מגמת ההתחדשות של אנשי הקפה. בימים אלו ממש מצטרף למשפחה חבר חדש, לא רחוק ממיקום הקפה המקורי, בשם הלא מי יודע מה מקורי "חומוס פרנקל" – אך כשמו כן הוא, חומוסייה חדשה, נעימה ורחבת ידיים, שאנחנו כבר מריחים שעתידה להפוך למוסד חומוס שכונתי.
>>על קצה השיפוד: 8 טרנדים קולינריים שהגדירו את האוכל בתל אביב השנה

הבעלים עודד הכט גייס עבור המשימה את שף אמיר לטין, הידוע בכינוי אמירוס, שבעבר היה גם שמו של דוכן הפריקסה שלו מהעשור הקודם בטשרניחובקי. אז פריקסה בשלב זה עדיין אין כאן, אבל אמירוס אמון על החומוס המצוין בשלל הוריאציות, כמו גם לביבות ירק, מרק יומי ומגוון סלטים רחב וצבעוני. "תמיד היה לי במאחורה של הראש הרצון לפתוח מקום של חומוס", מסביר הבעלים. "אני ירושלמי, ומאז ומתמיד זה היה המאכל האהוב עליי. בכלל, מסעדות מהז׳אנר הזה – מנחם, ביתי, טרי ופשוט״.

המהדרין יתחיל מהקלאסיקה, עם חומוס גרגרים שמוגש חמים ונעים במרקם חלק אך לא משחתי מדי, ומוגש עם פיתה רכה ואוורירית – שילוב ערב לחיך כראוי. ישנם גם מנות מסבחה, חומוס משולש, חומוס פול או מחלוטה של גרגרי חומוס ופול יחדיו, והכל במחירים נוחים של 22 ש"ח למנה קטנה, או 32 ש"ח לגדולה.לחובבי הערבובים של כל העולמות יש גם חמשוקה לפי הספר (24/38 ש"ח), או חומוס סביח כמו שצריך עם חצילים מטוגנים וביצה קשה (26/42 ש"ח).

מלבד מנות החומוס הטריות, יש במקום פתיחת שולחן של שלל סלטים כגון סלט ירקות ערבי, טאבולה, באבא גנוש, צלחת חמוצים שאמירוס מתסיס וכובש במקום, פלפל קלוי, כרובית מטוגנת וחציל מטוגן בטחינה, שיעלו לכם 10 ש"ח למנה קטנה או 20 ש"ח לגדולה. היות ובכל זאת מדובר בעסק שממוקם בפלורנטין, על שלל מתאמניה, תמצאו במקום גם סלט חלבון טרי עם ירקות רבים, שורשים, גרגרי חומוס וביצים קשות שיסדרו לאנץ שלא דורש שנ"צ.

באגף המטוגן תמצאו במקום פלאפל איכותי טרי ונדיב בעשבי תיבול כמו שאנחנו אוהבים (15/20 ש"ח), צ'יפס חומוסיות קלאסי (18/28 ש"ח), וגם לביבות סלק ולביבות ירק מטוגנות (18/28 ש"ח) ששרדו גם אחרי חנוכה. "בחומוסיית ומסעדות בסגנון הזה בדרך כלל נבנית קהילה, וקהילה זה הדבר שהכי חשוב לי", מוסיף הכט. "חומוס הוא בית מושלם לזה, ואני כבר פוגש פה לקוחות שרצים איתנו כמה שנים גם בקפה פרנקל. זה מה שאני מחפש להביא גם לכאן".

הישיבה היא בחלל מרווח ומואר שנעים לשבת בו, ומאחוריה ישנה גם מרפסת אחורית גדולה שבימים חמים יותר תכיל בוודאי לא מעט מנגבי חומוס נלהבים. בהמשך, כך מבטיח הכט, יוגש במקום גם קובה, חמוסטה, דלעת וסלק, ואף קובה נבולסייה לפי הספר. לא יכולים לחכות.
מסילת וולפסון 28, א' עד ו', 10:00-16:00, בהמשך ייפתח גם בשבת

• אוכלים שותים
• חומוס
• פלורנטין

בתל אביב בואכה 2026, המטבח היפני הוא חלק בלתי נפרד מהמפה הקולינרית של העיר. אחרי שנים של שליטה תאילנדית, תפסה ארץ השמש העולה את ההובלה, ככל הנראה בהשראת והשפעת נחילי ישראלים שמציפים את יפן, גם זו שמחוץ לטוקיו. וכך הגזרה הצרה שכללה עד הלום בעיקר סושיות וראמן מתרחבת, ונוגעת באספקטים נוספים של הקולינריה היפנית, עד לרמת האסתטיקה והאותנטיות. כמו למשל גן זן יפני בלב פלורנטין.
>>

קוקו זן, האח הקטן של מסעדת קוקו נקו בפלורנטין, מקפיד לדייק בפרטים כבר בכניסה: שער יפני מסורתי ואדום (טורי) מוביל לגשר אדום גם כן, שכאשר חוצים אותו מגיעים לגינת זן חמודה ובה נחל מפכפך ובריכת דגי קוי. מקדש קטן ומעוצב, כנראה יחיד מסוגו בעיר, מוסיף עוד נדבך של אמת פנימית למרחב הירוק והשקט. ממש כמו ביפן, תוכלו לרכוש כאן לוח עץ משויף ולכתוב עליו את משאלות לבכם תמורת 4 ש"ח, שייתרמו לעמותת "פתחון לב" – נדיבות ישראלית בקימונו, והפתעה כמו שרק בפלורנטין אפשר למצוא.

קוקו זן היה מיועד לשמש חלל תפעולי לקוקו נקו, אלא שלבעלים דודי אפריאט היה רעיון אחר. בהברקה של משוגע לדבר הוא החליט להקים בלב המאפלייה של תל אביב גן זן יפני אמיתי, עם רצפת חצץ וגשר ושער מסורתיים. מהתקרה משתלשלים כדורי קוקדמה עשויי טחב – אמנות שביפן מיועדת להשרות ברכה על הבית בראש השנה – ובמרכז כל שולחן מונח טרריום זעיר.

להשלמת השורשיות היפנית, הותקן באחד הקירות פאלודריום – מעין אקווריום ובו מערכת אקולוגית סגורה – וברקע מתנגן פסקול ציוצי ציפורים ומלמולים שקטים ביפנית שהורכב במיוחד. ממש טוקיו בתל אביב, וקחו את זה לאן שאתם רוצים (גם לסשן מדיטציה, אף אחד לא יתנגד). כבודם של קוקודמה וציוצים במקומם מונח, אבל מה עם האוכל אתם שואלים. טוב ששאלתם.

ובכן, אפריאט ומיהוקו סאן, השף קונדיטורית מקוקו נקו, הרכיבו יחד תפריט שכמו האלמנטים העיצוביים מקפיץ את האורחים לטיול בשינג'וקו. פנקייקים רוטטים מלוחים ומתוקים, כריכי סאנדו חתוכים בקפידה ומנות אוכל רחוב טרנדיות חוסכים כרטיס טיסה ועמידה בתורים בלתי נגמרים. אוקי, אולי גם פה יהיה בסוף תור ארוך, כי בכל זאת – זה מהאנשים שהביאו את קוקו נקו.

אפשר כבר להתחיל להתכוונן ל"פנקייק עלומות" (64 ש"ח)– מחלקה של פנקייקס שמנמנים עם ביצים עלומות בגרסאות סקסיות, למשל סמוקי סלמון (ביצה עלומה, הולנדייז סאקה, בצל מטוגן ושמיר), אבוקדו טוגארשי (מג'יק מאשרום, הולנדייז סאקה ועירית) ובנדיקטו (בייקון, ביצה עלומה, הולנדייז סאקה ובצל ירוק).

באגף הסאנדו תמצאו כריכים רבועים ומשולשים חתוכים בדייקנות יפנית במילויים קלאסיים כגון טורי קאטצו וקרם תותים, וגם כריכי סלט ביצים וואגיו טבעוני (39-58 ש"ח). פנקייקס מתוקים, שכבר עשו עלייה לארץ בקוקו נקו, חותמים את תפריט האוכל בשילובי שוקולד חלב ותותים עם קצפת ושבבי מרנג, יוגורט גרנולה ופירות ברוטב לימון וצ'יפס שיסו, והפייבוריט שלנו – קרם אוסקה עם דובדבני אמרנה ופיסטוק (54 ש"ח).

סצנת המשקאות המיוחדים שפורחת ביפן משתקפת אף היא בתפריט של קוקו זן. למשל ג'לי קפה, שזו כוס חלב מוקצף שבתוכה משכשכות קוביות ג'לי אכילות מחליטת קפה (24 ש"ח), וגם הוג'יצה – קציפת שקדים ותה ירוק קלוי בעל טעם אגוזי עמוק וכמות נמוכה של קופאין (18 ש"ח). אייס גומא צונן בטעם שומשום, אייס מאצ'ה ומאצ'ה קרה, שוקו מיהוקו וקפה פילטר יפני משלימים רשימה שבשבילה שווה לחזור, כי אין סיכוי לטעום הכל בפעם אחת (14-26 ש"ח). עכשיו רק נותר לשבת, לקחת אוויר ולהתכונן לרגע הזן שלכם, שכנראה יגיע רק בסיומו של תור ארוך במיוחד. בכל זאת, זה מבית קוקו נקו.
פלורנטין 5, תל אביב.ב'-ש' 23:00-10:00, על בסיס מקום פנוי בלבד

• אוכלים שותים
• קוקו נקו
• פלורנטין
• אוכל יפני
• מסעדות יפניות
• פנקייק

>> ירדן ברקת, 26, היא רקדנית להקת בת שבע מאז 2022, ובימים אלה היא משתתפת ב-"ZŌ", יצירתו החדשה של אוהד נהרין לקאסט כפול (מומלץ לצפות בשניהם) שעלתה בבכורה בשבוע שעבר. כמו ביצירות "ממותות", "החור" ו"2019", גם הפעם בחר נהרין בסטודיו ורדה שבמרכז סוזן דלל כמרחב ליצירה – חלל אינטימי וייחודי שמאפשר קרבה בין הקהל לרקדנים ומזמן חוויית מופע יוצאת דופן, הכוללת שיתוף פעולה בין נהרין ובין המוזיקאי והדי.ג'יי תאי רונה שירצו יחדיו חוויית סאונד ייחודית ואימרסיבית ליצירה. בקיצור, אתם צריכים להיות שם.הפרטים והכרטיסים כאן.

>> היא אהבה את תל אביב אול אובר. זאת הייתה העיר של גילה גולדשטיין
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה. העיר של אתי ציקו
>> מסעדה שהפכה לבית ומטע פקאנים לרקוד בו // העיר של זוהר בנאי

1. הברים של פלורנטין

ברים חשוכים עם מוזיקת גיטרות פול ווליום באוויר; בשדרה הכי עמוסה בפלורנטין' תמיד ירגישו לי כמו בית. שם אני הכי אוהבת לשבת עם חברים באמת מדהימים וכל מיני שאריות של סצנת המטאל בישראל. למרות שהרבל בר האגדי שהיה בית שני עבורי, נסגר – תמיד כיף לשבת בסאצ'מו, הברלין והלניז שברחוב ויטל, שלהתיישב שם על הבר לבד ולפתח שיחה עם פרצוף חדש או מוכר גורם לי להתאהב בספונטניות של הלילה כל פעם מחדש.
והכי חשוב לקפוץ לדודות ללחם חביתה חבל על הזמן לא משנה באיזה שעה, אם אתם שם תמסרו ד"ש.
>> ברלין בפלורנטין, ויטל 1 // סאצ'מו בר, ויטל 2 // לני'ס בר, ויטל 7 // הדודות, ויטל 7 תל אביב (פלורנטין)

2. הוטל ססיל

את ההוטל ססיל של קבוצת קזינו סן רמו היכרתי דרך בן הזוג שלי שעבד שם. בכל פעם אחרי החזרות בבת שבע הייתי באה, מתיישבת לו על הבר ומנסה לנשום את האוויר שהוא נושף (בקטע אוהב לא אובססיבי מדי…). על הדרך לאכול משהו טעים מהתפריט המצויין שלהם ולשתות איזה קוקטייל, במקרה הטוב שניים 😉 ככה יצא לי להכיר את הצוות המקסים שעובד שם ולהתלהב מהאווירה כל כך, שגם כשהוא לא עובד אני רוצה ללכת לשם ללרלר עם המלצרים והברמנים.
אברבנאל 52 תל אביב (פלורנטין)

3. הבנדוד

פעם בכמה זמן, כשיש בוקר שבת שנעים לצאת בו מהבית, אני ובן הזוג שלי הכי אוהבים לקפוץ לקפה ובייגל קלאסיאצל הבנדודעל פלורנטין פינת העלייה. משהו בפשטות והשקט שבמקום הופך את הקפה והאוכל לטעים יותר.
פלורנטין 50 תל אביב

4. קליפורניה

משהו בקירות האדומים על הבר למטה תפס אותי חזק עוד כשהמקום נפתח, תמיד אהבתי לשבת שם. בתקופת המלחמה כשגרתי בלוינסקי Platz הייתי באה לשם הרבה כדי לא להיות לבד והתחברתי למקום מחדש, בעיקר לחדר למעלה באירוח חם, חברי ומלא בסטייל של תומר משה, חבר טוב והבחור עם האפרו הכי מגניב שתראו, שעושה קוקטיילים ברמה גבוהה ומלווה את הערב באנרגיות של צחוק ואווירה טובה באמת.
השוק 3 תל אביב (שוק לוינסקי)

5. המבצר

ה"4tress" או המבצר, איך שתבחרו לקרוא לו, הוא מקום חדש של חברים שנפתח בדרום העיר לא מזמן. שם היו האירועים הכי תוססים שהייתי בהם לאחרונה, כמו ערב ג'אם ג'אז שמארח עילאי קדוש מלך הג'אז והרוקנרול, הופעות חיות טורפות, מסיבות עם מוזיקה טובה והייתה אפילו תצוגת אופנה מעניינת. אי אפשר לתאר מה באמת קורה שם, אני אומרת פשוט ללכת ולחוות בעצמכם.
משה מאור 3 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נהרות של חורף בעיר.כשמגיע "חורף" למדינת תל אביב, העיר מתמלאת בנהרות של מים שלא מתנקזים לשום מקום ואני מוצאת את עצמי קופצת בגראנד ז'טה (הקפיצה הזאת בשפגט) מעל נחל לוינסקי או נהר שפירא או כל כביש אחר שהייתי צועדת בו פעם כשהיה יבש. אני לא מחוממת לקפיצות כאלה גדולות על הבוקר, ועם כמה שגשם בישראל הוא ברכה, חייבים לעשות עם זה משהו! גם על שבילי אופניים הנהרות לא פוסחים ואי אפשר ללבוש לבן בחורף יותר! אם אתם שומעים אותי: דחוף לנקז!!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פחות מחפשת את היצירות החדשות. אני אוהבת לרקוד וללמוד בתוך הסטודיו. כאן תמיד אני מוצאת זהב. נהנית מאוד ממופעים של רקדנים יוצרים שסביבי פה בעיר, כמו "מונגר" של ברק מרשל שזכיתי לראות לאחרונה, "וירוס" של הלהקה הצעירה שהיה תענוג לצפייה. אחרי הפצע שהמלחמה השאירה בליבי, גיליתי שמאוד קל לי לפתוח את הלב ולהתמסר למחול גם כצופה ובעיקר כרקדנית. בתור אחת שעובדת עם הגוף ועם הלב כל יום, אחרי כל מה שקרה מצאתי את הפאשן שלי לרקוד מחדש. זו השראה ענקית. בנוסף, לראות את החברים שלי משקיעים מזיעים ויוצרים כל בוקר מחדש, בעיקר עכשיו עם החזרות ל"זו", פותח לי את הלב וממלא אותי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השירים של להקת אלג'יר מאוד ליוו אותי לאחרונה.
שירים של Chris Cornell, בעיקר של הלהקה Audioslave למי שמכיר. באמת ממליצה. גם שירים של Deftones, והמון שירי מטאל, רוק וגיטרות שתמיד יתנו לי כוח. ולא לצחוק עליי – אבל כל שיר של ליידי גאגא יתן לי תקווה לחיים, או לפחות יעלה בי חיוך.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה שפועלת למען שיקום החטופים והחיילים, מטה משפחות החטופים. נט"ל, ואני בטוחה שיש עוד. חשוב לי מאוד לציין את"עומדים ביחד". זוהי לא דעה פוליטית – בסוף כולנו כאן ביחד למרות חילוקי הדעות, ואנחנו צריכים לשאוף שיהיה לכולנו טוב יותר לחיות כאן ביחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
באופן אישי, אני רוצה לחבק ולהרים לאח שלי הקטן דןברקת(שהוא כבר לא קטן בכלל), לכל חיילי ומשפחות גדוד 46 של חטיבה 401 – פלוגת דינגו החדשה ופלוגת ברקן שלחמה בעזה מתחילת המלחמה. עידו וולך ז"ל, תומר ליבוביץ ז"ל וקנאו קאסה ז"ל – חברים של אחי לנשק שנפלו בעת שירותם, מקום ענק שמור לכם בלבבות של כולנו, סליחה שהגענו למצב כזה. אני רוצה להוסיף ולחזק את משפחות החטופים, החיילים ומשפחותיהם, נפגעי הנובה, המשפחות השכולות, החטופים שחזרו הביתה, ואלו שלא. אני לא יכולה לתאר כמה כוח צריך בשביל להמשיך קדימה.

מה יהיה?
מה יהיה? יהיה טוב. בסוף אנחנו יצור שנועד לשרוד. למדתי בשנתיים האחרונות לחבק יותר ולאהוב את כל האנשים שחשובים לי וסובבים אותי, אחרת אני עלולה להפסיד בגדול. למדתי לחייך יותר ולפתוח את הלב, גם אם זה דורש לשחרר קצת את הברגים שמחזיקים את הקופסא. וגם לצאת ולחיות קצת את הסרט שתמיד אמרו לי שאני חיה בו:) אני ממליצה לנו התל אביבים להשמיע את הקול שלנו, לצאת ולהפגין, להשפיע ולהצביע, לפתוח את הלב, לחבק ולהקשיב יותר. עד שיהיה שינוי אמיתי במדינה שלנו (ולא, אני לא מדברת על מדינת תל אביב), אנחנו יכולים לשנות את עצמנו ולדאוג למקום שבו לכולנו יהיה נעים לחיות.

• העיר שלי
• להקת בת שבע
• מחול
• פלורנטין
• בנדוד בייגל
• קליפורניה
• המבצר