טקס פרסי האמי! הלילה הגדול ביותר של הטלוויזיה האמריקאית! טקס הפרסים ה… שני בחשיבותו באמריקה? שלישי אולי? יש עדיין גלובוס הזהב? למרות המוניטין שלו כאח הפחות מוצלח ונוצץ של טקס האוסקר, טקס האמיז הוכיח השנה שהוא דווקא יותר כיפי וקליל לצפייה מטקס האוסקר. הטקס הונחה השנה על ידי שני מנחים וארבע גבות גדולות, עם צמד האב והבן יוג'ין ודן לוי, שפתחו את הטקס עם דואלוג חמוד ומלא בכמות המתבקשת של הומור עצמי: בדיחות על האם "הדוב" ראוי להיות מועמד לקומדיה, כמות המועמדויות של "שוגן", ועודף שירותי הסטרימינג בשוק. רגע השיא כנראה היה ההתייחסות ל"אייל קטן"- בו דן לוי הציג הודעות פיקטיביות מאביו המבוגר בסגנון ההודעות הקריפיות של מרתה בסדרה.

>>איך לא נתתם להם פסלון? 10 הפספוסים הכי גדולים של פרסי האמי

בין המגישים המוצלחים השנה היו והקאסט הראשי של "רק רוצחים בבניין", ששוב שיחקו על אותה כימיה נהדרת שיש להם בסדרה. שימו את מרטין שורט וסטיב מרטין בעל במה ביחד ותמיד יש משהו מבדר, וסלינה מצליחה להצחיק איתם כבר ארבע עונות, אז היא תמיד תוספת נחמדה. כוכבי "פילדלפיה זורחת", חסרת המועמדויות הנצחית, והזוג הנשוי האהוב רוב מקלהני וקייטלין אולסון, הציגו את פרס "שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית". שוב, יש להם כימיה של 16 עונות טלוויזיה ו-14 שנות נישואין להישען עליה. ובילי קריסטל האגדי היה מצחיק, מרגש כרגיל.

היו גם צוותי מציגים שמחולקים לפי נושאים שונים: ג'סי טיילר פרגוסון מ"משפחה מודרנית", דיימון וואיאנס מ"אשתי והילדים" וג'ורג' לופז מ"ג'ורג' לופז", הוצגו כ"שלושה אבות טלוויזיונים נהדרים". אני לא חושב שאף אחד מהם נחשב לחבר בפנתיאון האבות הגדולים ביותר על המסך, אבל כנראה שאלו כל מי שהם שהצליחו להשיג. נו טוב, סוג של דדי אישיו. היו גם אמהות, רופאים, שוטרים , עורכי דין, מאמני ספורט טלוויזיוניים וגם שלישיית נבלים שהורכבה מאנתוני סטאר, ג'יאנקרלו אספוזיטו וקאתי בייטס הנהדרת, והייתה כנראה רגע השיא של הטקס. מה לעשות, כשאתה טוב בלשחק נבל מאיים אתה כנראה גם תהיה כריזמטי מספיק בשביל קטע הנחייה קצר.

הפיל הגדול בחדר – סליחה, הדוב – הוא כמובן עצם הצבתו של "הדוב" בקטגוריות קומיות, למרות שלרוב הסדרה לא ממש מצחיקה, ולעיתים אפילו להיפך. זה גרם לה להתחרות מול חביבת הקטגוריה (והשופטים באמי, באופן ספציפי) "האקס", שזיכתה את ג'ין סמארט בפרס "השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית" על חשבון איו אדיברי, וגם קטפה את הפרס הבכיר בתחום וזכתה בקטגוריית "הסדרה הקומית הטובה ביותר". אפשר להתווכח שעות על האם "הדוב" צריכה בכלל להיות בקטגוריה הזו, ואפשר פשוט לזכור שזה טקס פרסים עמוס פוליטיקה ואינטרסים ואף אחד לא יגיד לכם לא לצחוק מג'רמי אלן וייט מפיל מגש סטייקים.

חוץ מ"האקס" ו-"הדוב", הזוכות הגדולות של הערב היו "אייל קטן", שזכתה ברוב קטגוריות המיני-סדרה, ו"שוגן" שזכתה ברוב קטגוריות הדרמה. לא הפתעות גדולות, אבל מה אתם מצפים מטקס הפרסים הזה? הרגע המרגש ביותר בטקס היה כנראה זכייתו של הקומיקאי היהודי אלכס אדלמן על ספיישל הקומדיה שלו "רק בשבילנו" – לא רק בגלל האנטישמיות העולה בעולם, אלא בעיקר בזכות התגובה המופתעת ומלאת הרגש של אדלמן, שנשא נאום לזכר חברו, במאי התיאטרון אדם ברייס, שעבד איתו על המופע ונפטר בשנה שעברה. בין הנאומים האחרים שנהניתי מהם היה הנאום הקומי של יוצרי "האקס", הנאום המפוזר של לרמון מוריס מ"פארגו", והזכייה של המפיק הבריטי וויל סמית' על "סוסים איטיים" שכמובן התייחס לשמו, שמשותף לאדם עם היסטוריה בעייתית בטקסי פרסים.

טקס האמיז הוכיח את עצמו נעים יותר לצפייה מהאוסקרים. הנאומים קצרים יותר, המציגים מנוסים יותר בהנחייה, ומעטה הרצינות הנוכח בטקס הקולנועי חסר פה, למזלנו. כנראה כמו שיותר נוח לצפות בפרק של סדרת טלוויזיה מסרט באורך מלא, כך הצפייה בטקס הזה יותר נוחה מטקס האוסקרים המנופח. ההבדל הוא שסרט ארוך יכול להיות חוויה מספקת ומעשירה בזמן שצפייה בטקס האוסקר… לא. טקס האמי עדיין היה ארוך בצורה מפרכת, שלא תבינו אותי לא נכון, אבל האווירה הקלילה והקצב הפכו את הצפייה בו לחוויה נחמדה. ובשביל טקס פרסים הוליוודי – זו מחמאה גדולה.
טקס האמי ® הערוך והמתורגם יושודר ביום שני, 16.9, בשעה 21:00 ב-yes TV DRAMA, ב-yes VOD וב-Sting+

• המסך
• טלוויזיה
• טקסים
• פרסי האמי
• הדוב

הערב בין ראשון לשני (16.9), החל מ-3:00 יתקיים טקס פרסי האמי ה-76 (החל מ-03:00 בערוץyes TV DRAMAוב-Sting+), וכולנו כבר מתכוננים לריב אם בייבי ריינדיר זכה ביותר מדי או פחות מדי פרסים, אבל עד שנצפה הערב וניזכר כמה הפרסים האלו הם ערימת אינטרסים פנימיים ולא משקפים, אפשר להיזכר בפספוסי העבר הגדולים של פרסי האמי – השחקנים והסדרות שמעולם לא קבלו את הכבוד הראוי להם. סתם כדי שתיקחו את הכל בפרופורציות.

>> העיר שלנו: 7 המלצות רותחות על דברים שכדאי לעשות בתל אביב

סטיב קארל | "המשרד"

העיבוד vאמריקאי לסיטקום הבריטי בעל אותו שם נשאר רלוונטי הרבה אחרי ששודר פרק הסיום שלו, לפני יותר מעשור. אחת הסיבות לכך היא דמותו של מייקל סקוט, הבוס הנחמד-אך-מעצבן בגילומו של סטיב קארל. לקארל היתה משימה לא פשוטה – לגרום לקהל לאהוב את הבוס מהגיהנום – והוא הצליח בכך מעל ומעבר. למרות זאת, ולמרות שש מועמדויות לפרס השחקן הראשי בסדרת קומדיה, קארל תמיד חזר הביתה מטקס האמי בידיים ריקות. השנים בהן שודרה "המשרד" היו תור הזהב של הסיטקום האמריקאי המודרני, אז לקארל הייתה תחרות רצינית, אבל עדיין יכולתם לפרגן לו באיזה פסלון, או לפחות ספל קפה של "השחקן הטוב ביותר".

פילדלפיה זורחת

מאז 2005 ובמשך 16 עונות "פילדלפיה זורחת", הסיטקום האנרכי של גלן הוורטון, רוב מקלהני וצ'ארלי דיי, הצחיק, בידר ולפעמים אפילו ריגש אותנו. אבל בעיקר הצחיק. ובכל זאת, כמעט שני העשורים שהסיטקום משודר ללא קבלת אפילו מועמדות אחת לפרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר. לא רק זה, הכותבים של הסדרה לא היו מועמדים על התסריטים המבריקים, אף אחד מצוות השחקנים הנהדר שמגלם את הדמויות המגעילות בצורה נהדרת לא קיבל מועמדות, הבמאים, המפיקים, נאדה. איכשהו, רק מתאמי הפעלולים של התכנית זכו למועמדויות. האבסורד הוא שאחת הסדרות הקומיות הטובות המאה העשרים זכתה להתעלמות מוחלטת מאקדמיית הטלוויזיה, וזה אפילו הוביל כבסיס לפרק בעונה התשיעית של התכנית ("The Gang Desperatly Tries to win an award"), אבל גם זה לא עזר. ל"פילדפליה חוזרת" יש לפחות עוד שתי עונות, לפי החוזה עליו חתמו היוצרים, וכולנו מקווים שזה מספיק זמן בשביל חברי האקדמיה לכבד את בעלי הפאב הנוראיים האלה בפרס.

ג'ייסון אלכסנדר | "סיינפלד"

מי הדמות הכי טובה ב"סיינפלד"? אני בטוח שרובכם עניתם אותה תשובה: ג'ורג' קוסטנזה. אותו לוזר מתוסכל הנוטה להתפרצויות זעם ומונולוגיים דרמטיים. אז מדוע ג'ייסון אלכסנדר, שגילם את ג'ורג' בצורה מופלאה במשך תשע עונות, לא זכה אף פעם באמי? ג'וליה לואיז דרייפוס קיבלה את שלה על איליין (ובהחלט הגיע לה), וגם מייקל ריצ'ארדס על קריימר וג'רי… טוב, אפילו הוא לא חושב שמגיע לו. אבל אלכסנדר? George is getting upset, ובצדק! הבעיה היא שג'ורג' התחרה בקטגוריית "שחקן המשנה", לרוב נגד ריצ'רדס, וקריימר הוא פשוט דמות בולטת יותר. בראייה לאחור, אנחנו מעריכים את הגאונות של אלכסנדר אף יותר, אבל אקדמיית הטלוויזיה בניינטיז הייתה יותר בקטע של כניסות דרמטיות לדירה ותספורות גבוהות, כנראה.

סמוך על סול

הספין אוף בכיכובו של בוב אודנקירק הוכיח את עצמו לא רק כיורש ראוי ל"שובר שורות", אלא אפילו כסדרה טובה יותר, כך יטענו רבים. גם אלה שלא שמים אותה מעל סיפורו של וולטר ווייט מסכימים שמדובר ביצירת מופת, אז למה לעזאזל היא לא זכתה באף אמי? וזה לא שלא היה להם הזדמנות לזכות – "סמוך על סול" הייתה מועמדת ל-53 פרסי אמי, מה שהעניק לה את הכבוד המפוקפק להיות הסדרה הכי מועמדת ללא זכיות. צוות השחקנים המצויין בעיקר ראוי לפרסים, אך אודנקירק, סיהורן, בנקס ושאר החברים נשארו ללא פסלון. אולי באקדמיה יש איזה צ'אק מק'גיל שנוטר להם טינה.

ג'יין קרקובסקי | "רוק 30"

במשך שבע עונות "רוק 30" של טינה פיי שלטה באקדמיה לטלוויזיה, ואספה אמי אחר אמי. אך כל הזמן הזה האקדמיה בחרה להתעלם מכוכבת אחת, וזו כוכבת שלא אוהבת שמתעלמים ממנה. ג'נה מרוני, בגילומה של ג'יין קרקובסקי, היא דמות אייקונית: כוכבת טלוויזיה מטורפת, שתלטנית, קנאית הנוטה להתקפים פסיכוטיים ושירה אקראית. קרקובסקי גילמה באופן מדהים את הדמות הזאת ונעה בין מצבי הרוח השונים שלה בזמן שזרקה לאוויר את אותם שורות שנונות שהפכו את התכנית למה שהיא. ג'נה מרוני אולי לא מוכשרת או נורמלית מספיק בשביל לזכות בפרס – אבל לקרקובסקי בהחלט הגיע.

קימי שמידט

ואם כבר מדברים על קרקובסקי, היא עברה בקלות מ"רוק 30" לסדרה הבאה של טינה פיי, "קימי שמידט", ועשתה את הטרנספורמציה מג'נה השחקנית הכושלת לז'קלין המיליונרית המדוכאת, אבל איפה פרסי האמי של "קימי שמידט"? לא פלא שהיא מדוכאת. שש עונות בנטפליקס, עם יחס הבדיחות לדקה הכי טוב בטלוויזיה לא מספיק טוב בשבילכם? סדרה מלאה בדמויות משוגעות, כוכבים אורחים, שמצליחה להיות אופטימית בזמן שהיא קורעת מצחוק? "קימי שמידט" היא אולי סדרה על להתגבר על מכשולים בחיים, אבל היא לא הצליחה להתגבר על המכשול של "השדה התחרותי לסדרה הקומדיה הטובה ביותר" בטקס האמי. שם מסובך, אנחנו יודעים. גם "אנברייקבל קימי שמידט".

נטשה ליון | "פוקר פייס"

הסדרה הבלשית הקומית מבית ריאן ג'ונסון, אולי התחילה רק בשנה שעברה ושידרה רק עונה אחת. אבל כוכבת הסדרה, נטשה ליון, הספיקה כבר להפסיד בטקס אמי אחד, ואנחנו רוצים למחות על כך. תפקידה של ליון בתור צ'ארלי קייל, הבלשית הנודדת בעלת הקול הצרוד וחכמת הרחוב, כבר ראוייה להערכה. הקסם האישי של ליון סוחב את הסדרה הזאת, ומצליח לשבות את הצופים, וזה שהיא למעשה הדמות הראשית היחידה בסדרה, שכל פרק בה מלא בשחקנים אורחים חדשים – זה גם ראוי לציון! אז תנו לליון אמי בעונה הבאה (ותנו לנו גם את העונה הבאה, כבר) אחרת זה יהיה, במילותיה של צ'ארלי- "בולשיט!"

יו לורי | "האוס"

לפעמים ההופעה הטובה ביותר לא באה מהסדרה הטובה ביותר. "האוס", דרמת הבית חולים האהובה, כנראה שלא ראויה להיות ברשימת סדרות הדרמות הטובות ביותר לצד ענקיות כמו "הסופרנוס". אבל יו לורי, שגילם את הרופא המעצבן אך מוכשר במשך שמונה עונות, יותר מראוי לפרס. הוא הצליח להפוך את הדמות המציקה הזאת לאהובה על ידי הקהל, וגם החזיק את הסדרה הזאת די בעצמו (מי באמת זוכר עוד דמויות מ"האוס"? לא נו, אתם רק זוכרים מספר). וגם – ידעתם שהוא בעצם בריטי? ברור שידעתם, כולם יודעים, אבל המבטא האמריקאי המפואר הזה עדיין ראוי להערכה, ואולי איזה פרס.

מייקל סי הול | "דקסטר"

בדומה ל"האוס", דקסטר לא הייתה סדרת הדרמה הטובה ביותר באף שנה שהיא הייתה מועמדת, אבל כוכב הסדרה עדיין ראוי לציון לשבח. הול הצליח להפיח חיים לדמות רוצח שהייתה יכולה להיות מאוד קלישאתית, ושיחק על הקו הדק הזה בין פסיכופת אכזרי לעובד משרד אוקוורד בצורה יפהפייה. בין המונולוגים הפנימיים שלו למבטים חסרי הנשמה, הול היה צריך לקחת הביתה פסלון. מקווה שהוא לא לקח ההפסדים קשה מדי, כי אנחנו לא רוצים לחשוב איך דקסטר היה מגיב לזה. וגם לא רוצים לראות את סדרת ההמשך, אל תנסו אפילו.

הסמויה

אה כן, הסדרה שכל החברים שלכם אמרו לכם לראות, או שראיתם בעצמכם ואמרתם לכול החברים שלכם לראות. למרות שמקומה מובטח בעשרות רשימות של סדרות הטלוויזיה הטובות בכל הזמנים, "הסמויה" לא זכתה ב"אמי" לסדרת הדרמה הטובה ביותר בכל שש השנים ששודרה. "הסופרנוס" היוותה תחרות רצינית, לפחות בעונות הראשונות, אבל זה עדיין מפתיע שסדרה כזאת אהובה לא זכתה בפרס הגדול הזה. זה ממש כמעט כאילו כל הפרסים ההוליוודים האלה חסרי משמעות.

אד אוניל | "נשואים פלוס"

כמו האקדמיה לקולנוע המעניקה את פרס האוסקר, האקדמיה לטלוויזיה יכולה להיות מעט סנובית. הם בדרך כלל יעניקו פרסים לתכניות שזוכות לשבחים מהמבקרים, לאו דווקא אהובות על ידי הקהל. ועדיין הופעותו המדהימה של אד אוניל בתור אל באנדי ב"נשואים פלוס" הייתה צריך לפחות להעניק לו מועמדות לשחקן הקומי הטוב ביותר. כנראה שהיה שם יותר בדיחות שירותים וידיים במכנסיים בשביל שהאקדמיה באמת תכבד את התכנית, אבל נו… זה יותר טוב מהתפקיד שלו ב"משפחה מודרנית" והוא זכה לשלוש מועמדויות על זה. צבועים.

• המסך
• פרסי האמי
• טלוויזיה
• הסמויה

קרנבל פרסי האמי, הפרס החשוב ביותר של תעשיית הטלוויזיה האמריקאית שהטקס השנתי שלו יתקיים ביום שני הבא (16.9), יצא הלילה לדרך עם חלקו הראשון של טקס פרסי האמי לאמנויות הקריאטיביות שבזכותן התעשייה קיימת, ממאפרים ומעצבי שיער ועד אנימטורים ועורכי וידאו. ויש מנצחת אחת גדולה שכבר התרגלה לניצחונות שלה, ואספה אתמול את פרס האמי ה-90 בתולדותיה.

>> יהודים זה מצחיק: 18 המערכונים הכי טובים בטלוויזיה הישראלית
>> את זה צריך לראות: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג עכשיו

תוכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב", שתחגוג באוקטובר 2025 את השנה ה-50 שלה על המסך, הובילה את טבלת הזוכים אמש עם שישה פסלונים מוזהבים על בימוי, ניהול טכני, עיצוב הפקה, עיצוב תאורה, איפור ועיצוב שיער, שהצטרפו ללא פחות מ-84 פרסי אמי בהם זכתה התוכנית בערב, ונתנו את האות לחגיגות היובל. בחודש הבא צפוי לצאת אל בתי הקולנוע סרטו של ג'ייסון רייטמן, "סאטרדיי נייט", דרמה העוקבת אחר 90 הדקות שקדמו לפרמיירה של הסדרה הסאטירית ב-1975.

זוכה גדול נוסף היה רון הווארד, על סרטו התיעודי "איש עם רעיון" שסיכם את הקריירה המפוארת של ג'ים הנסון, יוצר "החבובות" ו"רחוב סומסום", וזכה בחמישה פרסי אמי (ובראשם הספיישל התיעודי הטוב ביותר), כשמיד אחריו מתייצבת סדרת האנימציה המעולה של נטפליקס, "הסמוראית כחולת העין", שזכתה בארבעה פרסים, כולל סדרת האנימציה הטובה ביותר, והביסה את "X-Men '97" ואת "הסימפסונס".

בין הזוכים הבולטים הנוספים אפשר למצוא את אנג'לה באסט על הקריינות העוצמתית שלה בסדרת הדוקו של נאשיונל ג'אוגרפיק "Queens" (להשיג בדיסני+), את מיה רודולף שלקחה את פרס הדיבוב הטוב ביותר על עבודתה בסדרת האנימציה של נטפליקס "ביג מאות'", ואת אלן קאמינג משעשועון הריאליטי המצליח "הבוגדים", שהצליח להדיח מפרס המגיש הטוב ביותר את רופול אחרי שמונה זכיות רצופות על "רופול'ס דראג רייס". המשך בשבוע הבא עם כל הכוכבים הגדולים וכל הפופקורן שבעולם.

• המסך
• פרסי האמי
• סאטרדיי נייט לייב
• ❤ תרבות

בפעם השנייה בשנת 2024, תתאסף צמרת תעשיית הטלוויזיה בלוס אנג'לס אי שם בספטמבר הקרוב כדי לחלק את פרסי האמי, הפרס הגדול של המסך הקטן, אחרי שבינואר נערך טקס האמי של 2023 (שנדחה לתחילת השנה בעקבות שביתת השחקנים והתסריטאים). אחרי שבועות ארוכים של קמפיינים מטעם כל רשתות השידור ורשתות הסטרימינג, הכריזה הערב האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה על המועמדים בטקס פרסי האמי ה-76. ויש לנו מהפך בפסגה.

>> מאסטר בטלוויזיה: 20 הסדרות הכי טובות על המסך עכשיו

את רשימת המועמדים מובילה הסאגה האפית המרהיבה של FX, "שוגון", עם 25 מועמדויות, ומיד אחריה "הדוב" של FX עם 23 מועמדויות (שיא חדש לסדרה שמוגדרת כקומדיה, אחרי 22 המועמדויות של "30 רוק" ב-2009) ו"רק רציחות בבניין" של Hulu עם 21 מועמדויות. המשותף לשלוש הסדרות הוא שכולן נכנסות תחת המטריה הגדולה של דיסני+, כך שלראשונה מזה שנים מובילה דיסני את רשימת המועמדויות על פני נטפליקס ו-HBO.

ב-HBO יוכלו להתנחם ב-19 מועמדויות ל"בלש אמיתי: ארץ הלילה", בנטפליקס ישמחו ב-18 המועמדויות של "הכתר", 13 מועמדויו ל"ריפלי", וב-11 המועמדויות של "אייל קטן", באמזון פריים יכולים להיות מרוצים מ-16 המועמדויות הראויות בהחלט של "פולאאוט" ו-16 המועמדויות של "מר וגברת סמית'". עוד חדשות הטובות: אחרי שנים של התעלמות, זוכה "כלבי השמורה" למועמדות בקטגוריית הקומדיה, אידריס אלבה קיבל מועמדות על התפקיד הראשי ב"הייג'ק" (סדרה שלא הייתה מחזיקה בלעדיו).

בין המקופחים הגדולים של המועמדויות אפשר למצוא את אמה סטון שקופחה קשות על ההופעה המופלאה שלה ב"הקללה", קלסי גריימר ו"פרייז'ר" שלא קיבלו כלום על הקאמבק שלהם, האפוס המרהיב של סטיבן שפילברג וטום הנקס, "אדוני האוויר" באפל TV+ שלא זכתה במועמדות במפתיע, "I'm A Virgo" המשונה והנהדרת שלא זכתה במועמדויות כלל, מייקל דאגלס שקיבל דיס על הופעתו המעולה ב"פרנקלין", וג'ף דניאלס שלא הצליח לזכות במועמדות על "A Man in Full" של נטפליקס. מעצבן מאוד, כרגיל.

• המסך
• פרסי האמי
• דיסני+
• Hulu
• נטפליקס
• HBO
• אמזון פריים

53 מועמדויות לאמי קיבלה "סמוך על סול" לאורך שש עונותיה. 53 פעמים הפסידה. המספר המופרע הזה הופך אותה, למעשה, לשיאנית ההפסדים בטקס פרסי האמי, והזוכה בתואר המפוקפק "הסדרה הכי Snubbed אי פעם". וזה מרגיש מוזר, כי לאורך שנותיה, "סול" היתה אחת הסדרות הכי מרתקות, ייחודיות, עמוקות וחכמות על המסך, ובדיוק מסוג הסדרות שטקסי פרסים בדרך כלל מתעלפים מהן.

>>טקס פרסי האמי: לילה קסום ונוסטלגי עם "הסופרנוס" ו"אלי מקביל"

אבל ל"סמוך על סול" אירע המזל להתמקם בדיוק בין מעבר הסדרות הגדולות של HBO מ"משחקי הכס" ל"יורשים", ולצד כמה בחירות שערוריות לאורך השנים (למשל, ההפסד של בוב אודנקירק ללי יונג-ג'ה מ"משחקי הדיונון" ב-2002), נוצר מצב שאחת הסדרות הכי טובות של עידן הטלוויזיה הנוכחי נשארה ללא פרס אחד ראוי לשמו. וכן, ברור שזו לא הפעם הראשונה.

ההיסטוריה של טקס פרסי האמי, כמו כל טקס פרסים בעצם, מלאה בפספוסים היסטוריים. ידעתם ש"סיינפלד" זכתה רק פעם אחת בפרס הסדרה הקומית הטובה ביותר? פשוט 5 זכיות של "פרייז'ר" מנעו ממנה את הכבוד. ואם נסתכל לפי פרסי האמי, היא גם סדרה פחות טובה מ"משפחה מודרנית" – גם לה 5 זכיות רצופות. כן, שתי הסדרות הקומיות הגדולות בתולדות הטלוויזיה, "פרייז'ר" ו-"משפחה מודרנית".

וזה לא שזה אמור להפתיע מישהו – טקסי פרסים תמיד נטו לראיה היסטורית מצומצמת, שלא לדבר על חישובים מתמטיים בסגנון "לא נתנו לו פרס בשנה שעברה, אז ניתן לו עכשיו", כך שעל אף השיא הלא מחמיא, "סמוך על סול" לא צריכים להרגיש רע, וחובביה לא צריכים לזעום. הרי גם ככה הטלוויזיה היחידה שבאמת נחשבת היא זו שנשארת אצל הקהל, לא זו שזוכה בפרסים. לא מאמינים? כי הנה, אפילו טקס פרסי האמי עצמו אמר זאת אתמול.

הטקס עצמו היה מוצלח מבדרך כלל – נראה שהצליחו סוף סוף לקצר טיפה את השידור המתמשך, ואנתוני אנדרסון היה פשוט מנחה נהדר, והנושא של הטקס – 75 שנות טלוויזיה – הפך את הכל למעטפת נוסטלגית שלמה, שנזכרת בתוכניות העבר שאהבנו. אנדרסון עצמו פתח את הטקס עם מונולוג פתיחה חמוד להפליא, בו סיפר על איך הטלוויזיה גידלה אותו. הוא הזכיר את הסדרה "Good Times"' שהיתה לסיטקום השחור הראשון בפריים טיים. הוא הזכיר את "עובדות החיים" שלימדו אותו להתאהב, ואת "מיאמי וייס" שהכירו לו את כל מה שהיה מגניב באייטיז.

המונולוג מלא אהבת הטלוויזיה הזו, שנעזר במקהלה (וטראוויס בארקר) כדי לשיר את שירי הפתיחה האייקונים, הזכיר מה באמת חשוב. שתי הסדרות הראשונות מעולם לא זכו בפרס אמי. "מיאמי וייס" זכתה רק בארבעה פרסים זניחים לחלוטין (טוב נו, כולם זוכרים מי זכה בפרס על עריכת סאונד ב-1985). אבל אלו הסדרות שנכנסו ללב הקהל, שחילחלו לתוך האישיות של אנדרסון ורבים כמוהו. והם לא תמיד זוכים להערכה בזמן אמת, ולא לכבוד של האקדמיה לטלוויזיה.

וזה לא רק הוא – גם פרסי האמי עצמם הודו בכמה פספוסים במהלך הטקס. אחד האלמנטים היפים לאורכו היו מספר איחודים חלקיים של סדרות טלוויזיה אייקוניות, שלוו לא פעם בסט שחיקה את הסיטקום – "הסופרנוס", "לוסי אהובתי", "חופשי על הבר", "אלי מקביל", "האנטומיה של גריי" ו"הכל נשאר במשפחה". ביניהם גם קפץ האיחוד של "מרטין" – הסיטקום האייקוני של מרטין לורנס, ששינה את פני תעשיית הבידור האפרו-אמריקאית – שגם הלינו במהלכו (בדרכם המשועשעת) על זה שמעולם לא זכו או הועמדו לפרס.

בשלב אחר בטקס, כריסטינה אפלגייט זכתה לתשואות בעמידה מעמיתיה, בזמן שהתקדמה לפודיום עם מקל הליכה בעקבות מחלתה, לצלילי שיר הנושא של "נישואים פלוס", סדרה אייקונית שכמובן מעולם לא התקרבה לטקס הזה. אחר כך עלו לבמה חברי הקאסט של "פילדלפיה זורחת" – הסיטקום הכי ארוך בתולדות הטלוויזיה, שגם שמר על רמתו וההערכה הביקורתית אליו לכל השנים. הם היו שם כדי לעשות מחווה ל"טקסי", בה שיחק דני דה ויטו, אבל לא פסחו על ההזדמנות להזכיר שגם הם, כמו סדרות מיתולוגיות אחרות, לא הגיעו מעולם לטקסט, אלא כמגישי פרס.

זה לא שהזוכים לא ראויים. "יורשים" היא כנראה באמת סדרת המופת של זמננו, אף אחד לא יכול להגיד שבוב אודנקירק באמת שיחק יותר טוב מקירן קלקין ואיך בכלל משווים בין עבודות משחק ויצירות אמנות ובלה בלה בלה. כן, ברור. אבל באופן כללי אפשר ללמוד מההתעלמות מ"סמוך על סול" על כמה פרסים בהוליווד באמת חשובים – הם לא. כלומר, להוילווד הם חשובים כמעיין טפיחה על השכם במעגל האוננות הבלתי נגמר של התעשייה. אבל לנו? הקהל? אנחנו נמשיך לאהוב את הסדרות שאהבנו, לגחך על הבחירות התמוהות (עדיין לא מאמין ש"מונק" זכה בכל כך הרבה פרסים) ונחליט מה ישאר בזיכרון הקולקטיבי. לא הפרסים, אלא הקהל.
טקס האמי ® הערוך והמתורגם ישודר היום (יום שלישי) בשעה 21:00 ב- yes TV DRAMA, yes VOD וב- STING+.

• טור דעה
• המסך
• פרס אמי
• פרסי האמי
• סמוך על סול