בעיקרון דאגלס אדאמס כבר נתן את התשובה החד משמעית, אז לא ברור לנו איך עדיין יש אנשים (שלא לדבר על בריטים) שעוד מחפשים את משמעות החיים. ובמקרה של פילומינה קונק, הדמות שנוצרה בתוכניותיו של צ'ארלי ברוקר (יוצר "מראה שחורה") בגילומה של דיאן מורגן, אין ספק שהיא שואבת השראה ישירה מיצירותיו של אדאמס – בקומדיה, באירוניה ולא פחות, בהיותה דמות כל כך טיפשה עד שזה כואב בראש.

>>כמהההה צופים? "משחק הדיונון 2" שברה את שיא הפרמיירה בנטפליקס

הבדיחה היא, כמובן, הפוך על הפוך – סוג של בוראט עם פחות מבטא, אם תרצו. קונק היא דמות נהדרת של כתבת ופרשנית שמדברת בטונציה טלוויזיונית משכנעת, למרות שתוכן הדברים שלה מעיד על חוסר הבנה מוחלט בפחות או יותר כל נושא עלי אדמות. לכן יצירות המוקומנטרי שהיא במרכזן, כמו "השקפת עולם עם פילומינה קונק", היו כזה כיף שובר שכל – האיוולות המוחלטת שהיא מציגה מהווה סוג של פארודיה על דוקומנטרים חשובים בפני עצמם, והמפגש של קונק עם אנשי אקדמיה מעונבים שלא מבינים מה הג'ינג'ית המטומטמת הזו רוצה מהם פשוט קורע.

הספיישל הנוכחי, שעלה היום לנטפליקס, נקרא "החיים עצמם עם פילומינה קונק", עוסק כאמור בחיים עצמם – החל מסיפור הבריאה, דרך תאוריות מדעיות ועד לסיבה שאנחנו כאן. היא נפגשת עם פילוסופים, מדענים, אנשי דת ואנשים חכמים באופן כללי, שנשאלים שאלות מטופשות כמו "למה אומרים שאבותינו הביאו בקוף?" או להצהיר בפני פרופסור לכירוגיה "ידעת שרק ל-40 אחוז מהאנשים יש שלדים?", ואז לטעון בפרצוף רציני שהיא ראתה את המידע באיזה וידאו. בהתחשב בכמות הטיפשות והבורות מרצון שסובבים אותנו, אל תהיו מופתעים שהמלומדים מאמינים שהיא אמתית, וזה כל הכיף – וגם קצת הדיכאון – שבדבר.
"החיים עצמם עם פילומינה קונק", עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• צ'רלי ברוקר
• נטפליקס
• מוקומנטרי

כמעט תריסר שנים עברו מאז שצ'רלי ברוקר זעזע את העולם בעזרת חזירה אחת וראש ממשלה. מי שעוד זוכר את הרגע התרבותי המהמם הזה, בו כל העולם מדבר על פרק ראשון של סדרה בריטית חדשה בלי שום כח תאגידי מרשים מאחוריה, יודע כמה מראה שחורה – על כל פגמיה – חשובה לטלוויזיה של המאה ה-21. מאז הרבה מים עכורים עברו בנהר: הסדרה שרדה 5 עונות, הכפילה את גודלה לאורך 2 עונות, נטשה את ערוץ השידור הבריטי שלה, נרכשה על ידי נטפליקס, שיחררה סרט אינטראקטיבי וגם ירדה באיכות הכוללת של הפתיחה. ובכל זאת, זו מראה שחורה. ועונה חדשה של סיוטי העתיד הקרוב הדיסטופי שלה היא אירוע.

העונה השישית (שעלתה היום במלואה לנטפליקס) היא העונה הראשונה שהגיעה אחרי שחווינו פרק מתמשך של "מראה שחורה" עוד בחיינו, עם מגיפת הקורונה והסגרים והמסיכות והחיסונים והקונספירטורים. ברוקר עצמו אמר במהלך הקורונה שהוא לא רוצה לכתוב בשלב הזה עונה חדשה לסדרה, כי העולם עובר מספיק גם בלי ההתעללות הפסיכולוגית שלו, אבל עכשיו עבר מספיק זמן (למעשה, ארבע שנים מהעונה האחרונה) כדי לבנות סיפורים חדשים.

https://www.youtube.com/watch?v=k7uFcpF0pXk&pp=ygUVYmxhY2sgbWlycm9yIHNlYXNvbiA2

והיוצר בהחלט מבטיח כמה הפתעות העונה. חמישה פרקים (בניגוד לשלושה של העונה הקודמת) באורך כשעה, פלוס מינוס, ובעלי סיפורים מנותקים וכמה סלברטיז אקראיים (מייקל סרה, קייט מארה, זאזי ביטס, סלמה האייק, אנני מרפי וארון פול). העלילות, כרגיל, ילחצו על כל הנקודות הרגישות שלנו, כשכבר עכשיו אפשר לסמן כמה פרקים כבולטים במיוחד: "ג'ואן איומה", על אישה רגילה שמגלה שהחיים שלה הפכו לדרמה טלוויזיונית בהשתתפות סלמה הייק. כלומר, סלמה הייק מגלמת את עצמה שמגלמת את האישה הרגילה. בלאגן מסקרן. גם "מעבר לים" עם ג'וש הארטנט וארון פול, המציג מציאות אלטרנטיבית על אסטרונאוטים מ-1969, מסקרנת במיוחד. כך או כך, יהיה עינוי פסיכולוגי קליל ומעניין. מקסימום תצחקו על כך שביחס לקורונה זה שטויות.

העונה השישית של "מראה שחורה" זמינהבמלואה בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• המסך
• מראה שחורה
• צ'רלי ברוקר
• דיסטופיה

היו ימים בהם השם צ'ארלי ברוקר עורר פאניקה בקרב יוצרי ומפיקי טלוויזיה כאחד. מבקר הטלוויזיה המושחז של הגרדיאן, האיש שאף אחד לא רוצה לעמוד בצד הלא נכון של מקלדתו, קול נוקב שדאג לתקוע סכין, לא סיכה, בבלון המנופח של הבידור להמונים. כאשר חצה את הקוים והפך ליוצר ומגיש, הוא נשאר אותו מבקר חד לשון עם סדרת ה-"Screenwipe" שאהבה לפרק כל מה שקורה על המסך הקטן, לחשוף את התרגילים הקטנים והשקרים הגדולים של התעשייה, טרום מהפיכת הסטרימינג.

ואז הגיעה "מראה שחורה", שהפכה אותו ממבקר טלוויזיה למבקר העידן המודרני, האיש שמצליח לשים את האצבע על החרדות הטכנולוגיות של כולם ולהרחיב את היקף הפאניקה ששמו נהג לעורר לקהל רחב בהרבה. עשור עבר מאז שברוקר הפתיע את העולם עם ראש ממשלה שמזיין חזיר. העולם כבר לא אותו עולם, הדיסטופיות העתידניות שלנו מבוססות יותר על מגפות ומשבר האקלים, ואחרי טראמפ שום חזיר כבר לא יצליח לזעזע. וצ'ארלי ברוקר? גם הוא כבר לא כשהיה.

אני מניח שאם צ'ארלי ברוקר של ימי הגרדיאן היה צריך לכתוב ביקורת על "מוות ל-2021", המוקומנטרי הקומי של נטפליקס שמסכם את השנה האחרונה, הוא כנראה היה אכזרי ממני בביקורת הזו. אבל ברוקר, שהשלים את המהפך למה שהוא שנא, חתום על היצירה הזו, או לכל הפחות על מה שהוליד אותה. תהיו איתי לרגע: "מוות ל-2021" היא המשך של "מוות ל-2020" משנה שעברה (דההה), שהיא בעצמה סוג של גרסה אמריקאית מרודדת לסדרת ה-"wipe" שהיתה סאטירה על אירועי החדשות של השנה, והמשך ל-"Screenwipe".

אם כך, "מוות ל-2021" היא האחרונה בשושולת תוכניות הסיכום של ברוקר, וגם העצובה בהן. לא בגלל ש-2021 היתה שנה כזו נוראית (והיא הייתה), אלא בעיקר כי היא מציגה את רידוד הסאטירה המודרנית ואת האופן שבו נטפליקס אוכלת כל חלק טוב בעולמות הטלוויזיה והופכת אותו לעוד נתון בעיסת מוצרי האלגוריתם שלהם. הגרסה המהולה הזו של הביקורת הנשכנית של ברוקר – שלהגנתו, השנה היה פחות מעורב בכתיבה, אלא חתום בעיקר כמפיק – מדכאת אפילו יותר מ-2021 עצמה.

הסרט עצמו, בדומה לקודמו, מורכב מאסופה של פאנצ'ים על אירועי החדשות מהשנה האחרונה בליווי מספר דמויות פקטיביות שמגיבות על אירועי השנה. כך תוכלו לראות את יו גרנט מגלם בריטי שמרן ונפוח, את לוסי לו בתפקיד עיתונאית חוקרת, סטיב מ"דברים מוזרים" כאינפלואנסר בלתי נסבל ועוד מגוון שחקנים קומים פחות או יותר שעושים קצת אובראקטינג (אם כי יו גרנט ממש חמוד בתפקיד). וזהו. מלא צילומי ארכיון, כתיבה שמעמידה פני שנונה ופאנצ'ים שנחרשו בכל לייט נייט לאורך שעה של מופע נוסטלגי מוזר לדברים שקרו לפני פחות משנה.

הרגעים הקומים הבודדים שעוד עובדים, כמו דמות מבקרת התרבות העוקצנית של סטוקרד צ'אנינג (שמוכרת כגברת הראשונה אביגייל ברטלט מ"הבית הלבן", ולנצח ריזו מ"גריז") או דמות האמא האמריקאית הממוצעת בגילומה של כריסטין מיליאוטי המצוינת (לנצח האמא מ"איך פגשתי את אמא"), לא מצליחים להחזיק על גבן את הספיישל. אם כבר, הן רק חושפות עד כמה הנוסחה שברוקר פיתח במטרה לפרק את הטלוויזיה לגורמים הפכה לחלק מהבעיה. עוד בדיחות על טראמפ, עוד בדיחות על קורונה, כמה בדיחות על להיטי נטפליקס כי חייבים בחוזה, והוצאנו עוד ספיישל.

אני מניח שאם לא היתה עומדת מאחורי ברוקר ההשוואה של יצירה טלוויזיונית משמעותית יותר, "מוות ל-2021" הייתה נשארת עוד תוכן סתמי שנטפליקס מוציאה כדי למלא חור. אבל בהתחשב באב הקדמון שלו, מדובר במוצר לא פחות ממדכא, שמזכיר שגם החריפים שבמבקרים יבלעו על ידי המכונה שעליה ירו חצים. אני בטוח שברוקר מעולם לא רצה למחזר בדיחות על מדען שנמאס לו מהמוזיקה הדרמטית שמלווה את ההסברים שלו (בשנה שעברה היו אלו הגרפים שליוו את ההסברים שעצבנו אותו), אבל בנוף המסחרי הנוכחי של עידן הסטרימינג, ואל מול מהירות התגובה של האינטרנט, זה המקסימום שאחד מיוצרי הסאטירה החדים ביותר מצליח לייצר. כבר לא מעורר פאניקה, ובטח שלא צחוק. אולי קצת שברון לב.

>> "Death to 2021", נטפליקס, בימוי: ג'ק קלאף וג'וש רובן; עם: יו גרנט, לוסי ליו, טרייס אולמן, לורנס פישבורן, ג'ו קירי ועוד

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• נטפליקס
• סאטירה
• סיכום שנה
• צ'רלי ברוקר

בין כל המשפטים המאוסים של 2020, נגיד "נעבור את זה ביחד", "שפעת עם יח"צ" או "מה שהקורונה באה ללמד אותנו", יש משפט אחד שהיה קלישאה מעיקה עוד לפני שהסיני הראשון השתעל, וחזר לחיינו בכל הכוח מאז – "זה כמו פרק של מראה שחורה". לא, חברי חובבי הדרמה, זה לא כמו פרק של מראה שחורה. למעשה, עד שהחיסון יפתח לנו יכולת לקרוא מחשבות ויהרוס לזוג בין גזעי את מערכת היחסים, זה לא פרק של מראה שחורה.

אם אתם לא סומכים עלי, תשאלו את יוצר "מראה שחורה" צ'רלי ברוקר, שאמר שאם הוא היה כותב את המגיפה היא היתה מובילה להתרסקות מהירה יותר של המרקם החברתי לאבק. טוב נו, זו ציניות שמאוד מייצגת את ברוקר, ששנים לפני שהפך מוכר בזכות מעשיות על טכנולוגיה דיסטופית היה כותב טורים ומבקר טלוויזיה סרקסטי עם הומור בריטי מחודד וחוסר בושה לירות לכל הכיוונים.

את היכולת הזו הוא הביא למסך עם סדרת ה-ScreenWipe שלו שרצה ב-BBC במשך עשור, עד 2016, אז מראה שחורה שאבה את כל זמנו. הסקרין-ווייפ של ברוקר היה הסיכום הכי מהנה של השנה בכל שנה. ברוקר היה הפנים והקול של כל סיכום, סוקר בסגנונו הקומי המהיר ועמוס הפאנצ'ים (דבר שכמעט ולא ניכר ב"מראה שחורה") את אירועי השנה האחרונה.

אם יש דבר אחד טוב ב-2020, זה שלברוקר חזר החשק לעשות עוד Wipe. אחרי שחזר בחודש מאי האחרון עם Wipe קטן בנושא הקורונה, עכשיו הוא אורז את הסיכום השנתי שלו ומטיס אותו לאמריקה, לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות של נטפליקס.

"מוות ל-2020!" הוא בעצם אמריקניזציה לאותם סיכומי שנה קומיים, עם כוכבים יותר גדולים (שמגלמים מומחים שמרואיינים בנושא אירועי השנה), בדיחות שתפורות לקהל בינלאומי והכי חשוב, לורנס פישבורן בתפקיד הקריין כי אין סיכוי שהאמריקאים יצליחו לעקוב אחרי הדיבור המהיר של ברוקר עם המבטא הזה.

כיאה לגרסה אמריקאית של סדרות בריטיות, התוצאה קצת מאכזבת עבור מי שאוהב את המקור (חוץ מ"המשרד" כמובן, ואני מוכן להילחם פיזית בכל מי שיגיד אחרת). עבור מי שלא, "מוות ל-2020!" יהיה פשוט מוקומנטרי סיכום שנה משעשע שכולל הרבה שנינויות ובדיחות שיובילו לצחקוק, ואולי שניים שלוש שיחלצו מכם צחוק ראשון לשנה שחדשה (למשל, סמואל אל ג'קסון מסכם את האוסקר). במהלך השעה וקצת מספיק ברוקר לצחוק על השריפות באוסטרליה (זוכרים את זה?!), טראמפ, ברקזיט, חובבי קונספירציות, ליברלים נודניקים, תופעת הקארן, יוטיוברים וכל הקורבנות הצפויים של השנה עם פאנצ'ים שלמרות שעוסקים בנושאים חבוטים, מצליחים להביא זווית רעננה, או לכל הפחות, להצחיק שוב.

מצעד השמות הגדולים שתופסים את דמותיות המומחים לא בהכרח עובד בכל פעם. יו גרנט בתור היסטוריון קשקשן לא חוצה את רמת הגאג, ליסה קודרו בדמות של תומכת טראמפ שקרנית זו בדיחה שמתה עוד ב-2016 ולסלי ג'ונס בתפקיד פסיכולוגית מיזנטרופית היתה פשוט בזבוז של שחקנית קומית נהדרת.

לעומתם, היו אלו דווקא השחקנים הפחות מוכרים שהצליחו להצחיק, למשל דיאנה מורגן הבריטית (ששיחקה ב-Wipe המקוריים את דמותה של פילומנה קאנק הנהדרת) בתפקיד האישה הכי ממוצעת בעולם (כלומר, טיפשה כמו נעל קרועה) או המדען שלא מבין למה צריך להראות סרטוני אילוסטרציה מפגרים לצד ההסברים המדעיים שלו.

מעבר ליכולת לצחוק על כמה מוקיונים שתפסו עמדות כוח השנה (במקום לבכות, לשם שינוי), הערך הגדול של "מוות ל-2020!" הוא בזכות להביט אחורה ולראות כמה שרדנו. מעגל החדשות הבלתי נגמר שלנו נארז יפה גם בשנה עמוסה כל כך, ועם כמה שהיא הרגישה בלתי נגמרת, בעיקר טוב להביט אחורה, לראות שאפשר לאסוף את כל האירועים לשעה מזוקקת, ולצחוק בפני הסכנה שהיא היתה. סיכום השנה האיומה הזו אמנם לא הצליח להתעלות לגבהים של הסיכומים הקודמים של ברוקר, אבל גם לא היה פספוס מוחלט. בשנה כמו 2020, באופן יחסי, זה דבר מצוין.

"מוות ל-2020", נטפליקס 2020; יוצר: צ'רלי ברוקר, שחקנים: סמואל ל. ג'קסון, ליסה קודרו, טרייסי אולמן, יו גרנט, ג'ון קירי ועוד

• ביקורת טלוויזיה
• סטרימינג
• צ'רלי ברוקר
• נטפליקס
• מראה שחורה
• סיכום שנה

• Facebook
• Twitter
• Email

זו זכות נדירה, לצפות בצ'רלי ברוקר מצטלם. כשצלם העיתון מגיע לפגוש אותנו, ברוקר מזהיר שהוא "פאקינג מטופש" ולובי מלון קורינתיה הופך בן רגע לזירת פרק של "מיסטר בין". רק שזה פרק שבו מיסטר בין מלא בהברקות קורעות. "אתה הולך להיכנס לשם ולחרבן ברעש?", הוא שואל כשהוא מתבקש לשבת מחוץ לשירותים בזמן שהצלם נכנס פנימה בשביל לשחק עם האורות. "אלוהים, אני נראה כאילו אני הולך לחטוף התקף לב", הוא נאנח כשהוא מנסה לפרוש את הידיים שלו ומוצא את עצמו בתנוחה מגוחכת שמפילה את כל יושבי החדר לרצפה מרוב צחוק. הוא פשוט לא מסוגל לעמוד במקום מבלי לצעוק דברים כמו "אני לא שולט בגבות שלי!" או "אני לא יודע מה לעשות עם הידיים שלי! למה יש לנו ידיים?".

מה לעזאזל קורה כאן?

"אני מחרטט המון. קשה לי להישאר מרוכז בפגישות רציניות, אז אני מתחיל להשמיע קולות טיפשיים או לעשות פרצופים", הוא אומר.

"אכפת לך לעשות את זה בפני המצלמה?", אומר הצלם.

"מה? פרצוף? לא, ודאי שלא!", והוא מצחקק כמו ילד שיום ההולדת שלו הגיע מוקדם מהצפוי.

וככה נגמר סשן הצילומים עם אחד מהסאטיריקנים הבכירים של בריטניה: בכך שהוא מנסה לעשות קולות של פלוצים מהפה – ונהנה מכל רגע.

חוץ מכל ההתנהגות הזאת, אילו עוד תכונות שלך יפתיעו אנשים שיפגשו אותך לראשונה?

"אני הרבה פחות נרגן ממה שאנשים חושבים. אני בכלל לא טיפוס מתעמת וגם פחות דעתן ממה שאנשים חושבים. בטלוויזיה אני זועף כל הזמן, אבל בחיים אני סתם שמוק. אני בטוח יותר מטופש. יותר ליצן".

איך הרגשת כשיצאה השמועה על כך שדיוויד קמרון פעם שם את הזין שלו בפה של חזיר, בהתחשב בעובדה שמשהו דומה מאוד קרה בפרק הראשון של "מראה שחורה"?

"לרגע חשבתי ברצינות שאולי המציאות לא קיימת ושאני חי באיזו סימולציה שנועדה לחרפן אותי. זה היה כל כך מוזר. אבל אני בספק שהוא באמת עשה את זה (לפי השמועה, קמרון ביצע אקט מיני בגוויית חזיר כחלק מתהליך קבלה לאחווה סודית בימי האוניברסיטה – א"ד). המציאות פשוט לא עד כדי כך טובה. למרות שאנחנו חיים בעולם פוסט עובדתי, שבו אפשר להאמין במה שרוצים, אז אם בא לך להאמין בזה, קדימה!".

מוזר לך ש"מראה שחורה" נרכשה על ידי נטפליקס והפכה לתופעה בינלאומית?

"כן. זה משוגע. היו כל כך הרבה רגעים מוזרים, אפילו שאין לי ממש אנקדוטה טובה על אחד מהם. אני לא יכול להגיד 'היה פרק אחד שבו היה לנו ישבן מכני! והוא התגלגל על הסט וחרבן על כולם!'".

באחד הפרקים החדשים יש משחק מציאות מדומה שמשתלט למישהו על החיים. אתה חושב שזה יהפוך למציאות בקרוב?

"כבר יצאו משחקי מציאות מדומה לפלייסטיישן, אז אנחנו נמצאים בהתחלה. הטכנולוגיה כל הזמן עושה פלאים קטנים, כמו הפילטר בסנפצ'אט שהופך אותך לכלב. בפעם הראשונה שראיתי את זה אמרתי, 'פאק! לא ידעתי שאנחנו עד כדי מתקדמים!'. אבל מתרגלים לזה מאוד מהר, ואתה אומר, 'אוקיי, זה קצת מטושטש. לא עובד הכי טוב. קצת חרא הפילטר הזה, לא?'. דברים זזים כל כך מהר".

איך אתה הולך לסכם את השנה המשוגעת הזאת בתוכנית הסיכום השנתית שלך ב־BBC?

"פאק, מאיפה להתחיל? הייתה לנו השנה כמות חדשות שתספיק ל־25 שנה. אני וצוות הכותבים שלי נפגשים בדרך כלל באוקטובר או בנובמבר. השנה נפגשנו ביולי כי חשבנו, ג'יזס, כדאי שנתחיל לתכנן מעכשיו! והרבה דברים רק נהיו יותר משוגעים מאז".

מה היה הרגע האהוב עליך השנה?

"אהוב? פאק, לא הרבה. הכל היה קודר מאוד. כשהיה את משאל העם על החברות באיחוד האירופי, חשבתי שזה קורע מצחוק. ואז רצחו את ג'ו קוקס (חברת פרלמנט מטעם מפלגת הלייבור שנרצחה על ידי אדם בעל קשרים לארגונים נאו־נאציים. זה היה הרצח הפוליטי הראשון בבריטניה מאז 1990 – א"ד), ואתה חושב לעצמך, פאק, זה כבר לא מצחיק בכלל. אם היית אומר לי בתחילת השנה שבסתיו אנחנו נבחר לעזוב את האיחוד האירופי, שחצי מהאייקונים התרבותיים שלנו יהיו מתים וש'בייק אוף' כבר לא תשודר ב־BBC, הייתי צוחק לך בפרצוף".

בנושא אחר, ערוץ 4 (שבו שודרה "מראה שחורה" בטרם נרכשה על ידי נטפליקס) כעסו מאוד כשעברת לנטפליקס.

"לא ברחנו להם סתם כי מישהו נופף לנו בצ'ק. לערוץ 4 היו המון הזדמנויות להיכנס להפקה, הם פשוט לא רצו לעשות את זה, מסיבות שאני לא מבין. האם אני הבוגד בסיטואציה הזאת? אני לא יודע. אני שמוק בכל סיטאוציה, האמת".

אתה מודאג מהיציאה של בריטניה מהאיחוד?

"כן. אני לא אוהב את האופן שבו אומרים למי שהצביע נגד שכדאי שישתוק ויפסיק להתלונן. זה משוגע. אם הנוסעים האחרים היו בוחרים בהצבעה טייס שיכור, הייתי צורח כל הדרך עד שנתרסק לתוך הר. אני מודאג ומבוהל, פאקינג תניחו לי! תנו לי לייבב ולהיות בפאניקה ולבכות!".

בזמן האחרון אתה מצייץ הרבה על עליית הגזענות בבריטניה. מתי נראה פרק של "מראה שחורה" בנושא?

"האמת, ממש אתמול ניסיתי לחשוב איך אני הופך את זה לפרק. אם היית יכול לשים קסדה שהופכת את כולנו לאותו צבע ומאפשרת לכולנו לדבר באותה שפה… האם זה היה פותר את עניין הגזענות? או שאנשים היו אומרים, 'אני לא אוהב את ההליכה שלך. בוז!'? לא יודע. אבל אני משתדל להיות אופטימי".

"מראה שחורה", עונה 3, נטפליקס

• המסך
• נטפליקס
• מראה שחורה
• צ'רלי ברוקר
• תרבות