>> אדית בן גידה היא אחת המקעקעות המקוריות והבולטות בתל אביב, וגם ציירת שמציגה בימים אלה ועד סוף יולי את תערוכתה "איפה שגבולות נפגשים" בחלל החדש של גלריה קורידור (שבזי 39 תל אביב). העיסוק האמנותי המתמשך שלה מתמקד בתרבות היופי, ובמיוחד באובססיה של החברה המודרנית לנעורים, שימור, ופחד מהזדקנות. האמנות שלה שואבת השראה מציוויליזציות עתיקות, תוך שהיא מתמודדת עם תפיסות עכשוויות של זמן וקיום, ובמבטה – המגדר מאבד מכוחו המגדיר.

>>.השווארמה הכי טעימה וכיכר שהיא בית שני // העיר של עילאי גרין
>> מציאות על הרצפה ומסלול עירוני כיפי // העיר של נעמה בצלאל

גדלתי בצפון בעיר פריפריאלית שנקראת מגדל העמק. הייתה לי ילדות זהב, גדלתי מול יער בלפור, ובתוך הבית שלי ההורים שלי בנו פטיו עם עץ ענק שמגיע עד לקומה השניה, על מפתן הדלת שלי, ממש בתוך הבית. לכן המעבר לתל אביב היה מאוד קשה. המעבר הוא טבעי בתור אמנית, אך העירוניות היא פחות בשבילי ולכן עברתי לצפון תל אביב, לשכונת המשתלה הירוקה, שמאוד מזכירה את המקום בו גדלתי.

1. לה מיה

בגלל כל האמור, הייתי רוצה להמליץ על הקפה השכונתי שלנו שנמצא בתוך הכיכר ונקרא "לה מיה". זה בית קפה קטן שאליו כל השכונה מגיעה, ממש כמו בימים של פעם, לשבת לקפה. יש קינוחים ומאפים ובעיקר המון חברים טובים. באזור של בית הקפה יש גם ירקן ואטליז, מה שמזכיר לי מאוד את הבית.
יעקב שבתאי 31 תל אביב

2. ביתא קפה

בית קפה נוסף, מחוץ לשכונה שלנו אך מאוד קרוב אליה. אנחנו רוכבים לשם עם האופניים. אני מאוד אוהבת להגיע לשם עם חברים ועם הילדים – יש לי שני ילדים קטנים, סת וטרה. מול בית הקפה יש פארק שעשועים קטן מה שהופך את הבילוי לנהדר: ההורים יכולים לשבת, לאכול ולשתות, והילדים משחקים ממול בטווח ראייה.
ברודצקי 17 תל אביב

3. יער המשתלה

היער מוכר בעיקר לדיירי השכונה אבל זה מקום מדהים לבילוי בשבת. המקום האהוב עלי תמיד מאז שאני ילדה הוא בילוי ביער, גם כי גדלתי מול יער. יער בתוך בתל אביב זה דבר די נדיר למצוא, ולכן ההמלצה שלי היא לצאת ולחקור ולמצוא דווקא את המקומות הירוקים בין כל הבניינים.

4. לילו בר יין

מקום בילוי נוסף באזור שלנו, הפעם לשעות הערב: מסעדה עם אוכל מצוין ויין טוב, ממש חמש דקות הליכה מהבית. בילוי נפלא לערב. המקום מקושט בנרות וכלים עתיקים בשילוב עם אורות מעומעמים ואווירה יוצאת מן הכלל.
בני אפרים 280 תל אביב

5. קפה אסיף

מול המקום שבו הסטודיו שלנו נמצא, סטודיו גידה, ממוקם קפה אסיף המדהים. הם מציגים תערוכות מתחלפות הקשורות באוכל, מביאים שפים מתארחים כל שבוע ומגוונים כל הזמן את התפריט. הם אפילו מגדלים את העשבים שלהם במרפסת של המסעדה.
לילנבלום 28 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

רחוב לילינבלום. הרחוב עצמו מדהים, אבל הדיסוננס בין המקום בו אני גרה לבין המקום בו אני עובדת הוא עצום. אני מאוד אוהבת לחוות את שני הצדדים הקיצוניים של העיר, אבל מה שמפריע לי הוא הבנייה שמתקיימת כבר כמעט עשור, מהרגע שפתחנו את הסטודיו, ועד היום. כמובן שאני מבינה את הצורך בגורדי שחקים, אך זו התלונה היחידה שיש לי 🙂

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "יופי מסוכן" נתן לי הרבה השראה. הוא מדבר בדיוק על מה שאני עוסקת ביצירות שלי, ועוסק במודל היופי תוך בחינה מתמשכת בניסיון השימור האובססיבי של הנעורים. התכלות מול שימור. קיטלוג ונצחיות. הסרט פשוט גרם לי להתרגש ולהיגעל בו זמנית: הסטנדרט של היופי והלחץ לשמר את היופי הזה עד שיגעון. זה דבר שהחל בתקופות קודמות וממשיך עד ימינו אנו. היצירות שלי מציגות נשים מתקופת הרנסנס בשילוב עם חרקים מהטבע. הן אינן באות להלל את היופי אלא גם לערער עליו. חרקים יכולים לעורר גועל, פחד, עם היופי הטבעי הגדול שלהם. הניגודיות הזו מביאה איתה את השאלה על אידיאל היופי מי מגדיר אותו, ומה נותר כשהוא דועך.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז פרוץ המלחמה קראתי את סדרת הספרים "החברה הגאונה" של אלנה פרנטה. ספר שמתאר את החיים האמיתיים של סופרת, את ההשראות שלה, את החיים הקשים שלה, בניסיון להצליח ולצאת מתוך שכונה קשת יום ואיך היריבות מול חברתה הטובה הפכה אותה להצלחה מסחררת. הרגשתי חיבור אמיתי לחיים שלה בתוך מהפכה שמתרחשת גם בעולם עצמו וגם בעולמה הפנימי בתור אמנית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לאחר פרוץ המלחמה מצאנו את עצמנו עושים הרבה קעקועי הנצחה לאנשים שאיבדו את יקיריהם או אנשים שהיו בתופת ורצו להנציח את הזיכרון. עשינו תערוכה של סטודיו גידה, יחד עם האוצרת מיכל קרנסי בגלריה יערה. התערוכה נקראה "חרוט בזיכרון" בתערוכה הצגנו דמוי עור שעליו קעקענו קעקועים אמיתיים שנעשו בעקבות שבעה באוקטובר ללקוחות שרצו להנציח את הכאב. ולחרוט בזיכרון. את ההכנסות תרמנו למטה החטופים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבי שהצליח לגרום לי לחייך בזמן מלחמה הוא התל אביב שאני רוצה להרים לו: בר אלמליח,הידוע בשם "הפשוטע". הכתיבה השנונה והאינטליגנטית שלו על המלחמה, בצורה צינית רדיקלית, פשוט הצליחה להרים לי את המורל להעלות לי חיוך על הפנים בכל פעם שראיתי פוסט שלו.

• העיר שלי
• קעקועים
• מקעקעים
• המשתלה
• ביתא קפה
• לילו
• אסיף - מרכז קולינרי
• לילינבלום

בשנה שחלפה מאז השבעה באוקטובר ראינו כבר פרויקטים אמנותיים ומחוות תרבותיות מכל הסוגים האפשריים, אבל תערוכה כזאת עוד לא הייתה לנו: תערוכת קעקועים שנחרטו על "פייק סקין", חומר דמוי עור סינטטי שעליו קעקעו אמני סטודיו גידה מגוון קעקועים שנוצרו בעקבות אירועי היום ההוא, חלקם על החטופים, חלקם על אנשים שכבר אינם בחיים וחלקם על ולמען משפחות שאיבדו את יקיריהם.

>> גמישות מחשבתית: 15 תערוכות חדשות שיחזיקו אתכם חזק כל השבוע
>> מילואימניקים בדראג: "מגויסות" מעבד את המלחמה בדרך אחרת לגמרי

התערוכה "חרוט בזיכרון", שתתקיים ב־22 באוקטובר בגלריה Yaara Open Studio ביפו, בשיתוף סטודיו גידה, מציעה מבט ייחודי על קעקועים, מעניקה במה אמנותית לסיפורי גבורה, אובדן ותקווה שנולדו מתוך הכאב והשכול, ומדגימה כיצד אמנות הקעקועים הופכת לכלי הנצחה וריפוי. כל קעקוע בתערוכה מספר סיפור אישי וייחודי, ונוצר בהשראת עולמם הפנימי של הנספים. האמנים משתמשים בטכניקות מגוונות, המשלבות סמלים מעולמות שונים – פרחים, דמויות מיתולוגיות, סמלי אהבה ותקווה – כדי להביע רגשות של אובדן וזיכרון. כל יצירה מייצגת את הקשר העמוק שבין חיים ומוות, כאב ונחמה.

כך, למשל, בחר המקעקע דניאל ליצור קעקוע לזכרו של עילי ברעם שנרצח בפסטיבל נובה. "עילאי היה אמור להתקעקע ביום ההלוויה שלו, כארבעה ימים לאחר ה-7.10", מספר דניאל. "הוא היה מעריץ של הארי פוטר ורצה לקעקע את דמבלדור אחרי שהשחקן של הדמות נפטר, כמחווה לאהבה שלו לסדרה ולדמות. חיכינו ביחד לתור שלצערנו לא קרה. בחרתי לקחת את העיצוב של הקעקוע שתיכננו, ולתת מקום לקעקוע שעילי רצה על גופו. הוספתי לו את סימן ההכר של עילי, שעסק בהדרכות נשימה ואמבטיות קרח, ונהג להניח על ראשם של המטופלים ברווזון גומי בשביל שישמרו על יציבותם בזמן הטיפול, ובשביל להקליל ולהכניס הומור, כמו הבנאדם המצחיק והאור הגדול שעילי היה".

המקעקע בן וולפנר, לעומתו, בחר ליצור קעקוע לזכר עופר קלדרון ובמרכזו קעקוע של עופר על רקע גדר שחורה המדמה חריטה על הקיר של ימים בשבי, ציפור שעפה בין הקרניים של העופר מסמלת את השאיפה לשחרור וחופש. הקעקוע נוצר עבור רותם קלדרון, בנו של החטוף עופר קלדרון שעדיין נמצא בשבי החמאס וחלק ממשפחתו נחטפה ושוחררה. אדית בן גידה, מבעלי הסטודיו, בחרה ליצור קעקוע שמחבר בין ציור קלאסי של גוסטב קלימט ובין התמונה האיקונית של שירי ביבס וילדיה (בתמונה הראשית). המקעקע אביהו בחר ליצור את "היד עם הלב", קעקוע שהיה שייך לעדן זכריה ז"ל שנחטפה לעזה ונרצחה בשבי – קעקוע של לב על האצבע שהיה מזוהה איתה. לאחר שנודע לאמא של עדן על הירצחה עשתה גם היא את קעקוע הלב על האצבע כאות הזדהות.

"לאחר השביעי באוקטובר הפך הסטודיו שלנו למרחב של ריפוי", מספרת אדית בן גידה, מבעלי הסטודיו. "כשפגשנו אנשים שאיבדו את יקיריהם, הבנו שהשליחות שלנו היא לא רק לקעקע אלא להיות שם עבורם, להקשיב לסיפורים, לבכות איתם ולהנציח את היקרים להם. קעקענו פורטרטים, סמלים ודימויים שנועדו לשמר את זכר הנספים ולהעניק נחמה למשפחותיהם, ולו לרגע". מיכל קרסני, אוצרת התערוכה, מוסיפה: "הצורך לשלב בין הנצחה לריפוי דרך הקעקוע התגלה כמפלט לאנשים רבים. התערוכה מציגה עבודות שנעשו לפני ואחרי השבעה באוקטובר, וכמה שהיו מיועדות להתקעקע אך לא התממשו. זוהי הצצה ראשונה מסוגה לעולם שבו הקעקוע משמש כאמנות ריפוי, בשעה שהיא מתמודדת עם סיפור לאומי קשה שפגע בכולנו".
>> "חרוט בזיכרון", מה-22 באוקטובר (ובמהלך נובמבר בתיאום מראש), יערה אופן סטודיו, שמעון הצדיק 12 // בימים רביעי וחמישי 23-24.10 יתקיימו ימים מיוחדים שבהם מבקרים שירצו יוכלו להתקעקע על ידי אמני הסטודיו.

• שבעה באוקטובר
• ❤ תרבות
• קעקועים
• תערוכה

>> OBD (אור בן דוד) הוא זמראפר ומפיק מוזיקלי מעולמות המוזיקה השחורה, יוצר מוזיקה כבר למעלה משני עשורים, עבד עם רבים מאמני ההיפ הופ הגדולים בארץ והוציא חמישה אלבומים רשמיים. הסינגל החדש שלו, "חג שמח", הוא חגיגת AI עם קולותיהם של לא-עומר אדם ו-Not-טונה, המנוןנאו-מזרחי של הרמות עם וייב ים תיכוני, המתאר ארוחת חג בבית אשכנזי בצורה משעשעת והפוכה למדי. זהו סינגל ראשון מתוך האלבום "אסיר תודה", שהתחיל מסדרת טסטים ומשחקים בכלי בינה מלאכותית והסתיים באירוח של מוזיקאים לא קיימים ושלל קריצות סאטיריות.

>>

1. רחוב אלוף חיים בן דוד

מהפינה של נגבה 6 ישנו רחוב צדדי קטן שמסתיים ברחוב ההגנה והוא קרוי על שם סבא שלי ז"ל, שהספיק להיות מח"ט גולני, המזכיר הצבאי של בן גוריון, ראש אכ"א ושגריר באתיופיה. השם המלא שלי הואאור חיים בן דוד,וכמובן שבכל שיחת טלפון ממוסד בירוקרטי יקראו לי חיים עד שאמות. מבחינתי המסקנה המתבקשת היא שהרחוב בעצם קרויגםעל שמי, כנגזרת, בעודי בחיים.

2. בבט

בפינה חבויה בשכונה שלי (נחלת יצחק) שוכן לו בבט, מקום מיובא מירושלים שנילי מירון הביאה אל העיר הגדולה לפני שנים די רבות, ומאז נשארה שם איתו ביד חזקה ובזרוע נטויה. מדובר בוופל בלגי בעבודת יד עם תוספות וקרמים תוצרת בית, מבטיח שמי שלא מכיר ירים גבה על חלקם, רק כדי לטעום ולהבין את הגאונות שבהם.חפץ חיים 8

3. אלון שבו

פינה אירופאית באזור שיותר מזכיר את דאון טאון ניו יורק באייטיז, אישתי עבדה שם לתקופה שבה הייתי משמין, לא משנה כמה הייתי מתאמן. עד היום עצוב לי שאין לי גישה ישירה באופן יומיומי למאפים ולקינוחים שלו.צ'לנוב 22

4. סטודיו Boldlines לקעקועים

יונתן שגב הוא מקעקע פסיכי, זה עוד לפני שהוא חבר ותיק ואהוב שלי. הסטודיו במיקומו הנוכחי הוא השלישי שאני עובר עם שגב ומקום מגניב גם בלי קשר לקעקועים, כי הוא נראה כמו מוזיאון פופ אפ לאומנות ואינק. תמיד יש וייבים טובים שם, כמו כן כדי להגיע אליו צריך לעבור בפסאזז שלא הכרתי עד לאחרונה שמחבר בין יצחק שדה לבית עובד 11 ויש בו כל מיני מקומות מעניינים, חלקם אולד סקוליים בניחוח של פעם.

5. המרץ 2

אני לא חובב קהלים גדולים ודחוקים. מצד שני אני כן אוהב לראות הופעות. בתל אביב זה משאיר לי שתי אפשרויות, הראשונה היא ללכת להופעות במקומות פתוחים בעוד השניה היא ללכת להופעות במקומות לא גדולים, וכך לפחות הדוחק לא יהיה גדול. המרץ 2 הוא מקום כזה, וייב של חדר חזרות עם במה מושקעת וסאונד של מקום שמכבד את עצמו ואת האומנים שמופיעים בו בלייב. ההופעה האחרונה שראיתי בו היתה של שקל. היה אש.

מקום לא אהוב בעיר

בניין התחנה המרכזית.אין באמת צורך שארחיב אבל המפגע העירוני הזה לא נהרס עד היום בגלל שחיתות, בעיקר פוליטית, וזה מדהים אותי שבתוך העיר קיים עדיין פיל לבן כזה שכבר קיבל גוון של פיח ואף אדם בעל השפעה כלשהי לא עושה משהו בנידון.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני אצא קיטשי אם אגיד "דדפול & וולברין"? מרוב שאהבתי, ובגלל שלא הפסקתי לצחוק לכל אורך הסרט – ראיתי אותו פעמיים. מבחינתי זה אומר שהוא סידר לי את הראש והזרים מנה הגונה של אדרופינים למח.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אנשים שפגשתי בדימיון״ של מתן חלק, אתגר קרת של העשור הנוכחי לדעתי. כל סיפור בצבע, כל דמות היא עולם ומלואו וכל הצחוקים מתוארים בצורה שממחישה כמה האיש הוא נכס צאן ברזל לתרבות הישראלית.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממלי. לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון, גוף או חמ״ל שעושה הסברה פרו ישראלית בעולם, כמו זה של אלה קינן או ויאו ישראל של רודריגו גונזלס שזכיתי לעזור לו במאמץ החשוב של ההסברה שלנו בעולם שרוצה למחוק אותנו, במקום ממשלה שפשוט כשלה וכושלת (גם) בהסברה מחד ולא מבינה את הנזק שגרמה מאידך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לי. אני בן אדם שמשחרר אלבום חדש (שנקרא "אסיר תודה") ומנסה לשפר את העולם בזמן שנלחם בדיכאון שלו, אדם עם רחוב על שמו בעודו בחיים, לא מגיע שירימו לי?!

מה יהיה?
במילה אחת – טוב. בשתי מילים – לא טוב.

• העיר שלי
• אינטליגנציה מלאכותית
• מוזיקה
• אלון שבו
• קעקועים
• בבט
• המרץ 2

1. סטודיו לאב אנד לייט

בכנות, אני לא בנאדם שיוצא הרבה וגם לא ממש מתמידה במסעדות. זה לא הפאן שלי. כשיש לי זמן פנוי, אני אוהבת ללכת לבקר את חבר שלי אור קנטור בסטודיו שלו. אמנם זה סטודיו לקעקועים, ולפעמים אני אפילו עושה אחד, אבל לרוב אני באה לרשום קצת או להדפיס במחבש, קצת לשנות אווירה מהסטודיו שלי בעיקר. מקום חובה לכל מי שאוהב קעקועים טרדישנל ולא רק.
המלך חירם 10

2. העגלה של הבורקס

אין לה שם ולא מיתוג, רק איש מבוגר וחביב מיפו שכבר 20+ שנה מסתובב עם העגלה שלו ומוכר את הבורקסים הכי טעימים בעיר. אני עובדת במועדון בימי שישי כי לצערי ציור זה לא מספיק במדינתנו היקרה. אז כשהעגלה מופיעה ב-2 בלילה בפתח המועדון ומריחים את הבורקסים מתחמים על הגחלים ברדיוס של 300 מטר – זו נקודת אור בלילה ארוך ורועש. פלוס לראות אדם בן סביב ה-70 סוחב את העגלה שלו בשעות הקטנות של הלילה ונשאר עד שש בבוקר ועושה את זה בכזו שמחה – עושה חשק לפרנס ומזכיר לנו שכל עבודה מכבדת את בעליה.

3. מועדון הגגרין/האומן 17

אני יודעת שאלו שני מקומות שונים, אבל שניהם מועדונים וכל מה שצריך זה לחצות את הכביש כדי לעבור ביניהם. בגגרין אני עובדת כבר כמה שנים טובות והמקום הוא כמו בית שני, מי שאוהב לרקוד עד 9 בבוקר יודע על מה אני מדברת. באומן, לעומת זאת, יצא לי רק לעבוד מספר פעמים, אבל כעובדים בחיי לילה יוצא לנו הרבה פעמים להמשיך למסיבה אצלם בסוף משמרת אם היא יותר לטעמי. לדוגמא כשאני מנהלת כניסות בליין הפטיש של הגגרין סין אטיקס כמעט תמיד יש חפיפה בתאריכים עם הפאג, אז ממשיכים לשם ב-4, שזו שעה מושלמת להגיע.
קיבוץ גלויות 13/אברבנאל 88

4. קפה פרנקל

וואלה אין משהו קסום או מיוחד במקום וזה מה שכיף בו, זה בית קפה ממש פשוט ורגוע שצמוד למכבסה. הקפה במחירים נוחים ואף אחד מעניין לא יושב בו, מושלם. זה מקום מעולה לפגוש את חברה שלי, לשחק שש-בש שעות מבלי להרגיש שמסתכלים עליי מתבטלת במהלך היום. לא מקום לראות ולהיראות, פשוט מקום שזוכר את ההזמנה שלי ונותן לי להשתלט על הפלייליסט. הלוואי וזה היה איכשהו קצת יותר בדרך שלי לסטודיו.
פרנקל 6

5. מרכז אדמונד דה רוטשילד

מכיוון שהצגתי כבר פעמיים במרכז וקיבלתי תמיכה, אז דעתי אכן משוחדת, אבל אני עדיין חושבת שהמרכז הוא אחד המקומות הטובים אמנותית בעיר. המרכז נותן הזדמנויות לאמנים צעירים להציג תחת ליווי אוצרותי סופר-מקצועי ותמיכה כלכלית בפרויקטים – זה לא עניין של מה בכך. הלוואי והיו עוד גופים ומקומות שמעניקים מימון והזדמנויות כאלה לאמנים, בייחוד בתחילת דרכם. בימים אלה, מוצגת תערוכה פתוחה בשם "O.M.G!" שבה אני מציגה עבודה מעולה (בעיני לפחות) לצד עוד שבעה אמנים נוספים. אז תעשו טובה ותקפצו לראות, וגם את התערוכות העתידיות!
רוטשילד 104

נועה אירוניק היא בוגרת התוכנית לפיתוח מקצועי של מרכז אדמונד דה רוטשילד, שם היא מציגה בימים אלו את עבודתה "מחליקה ימינה" במסגרת התערוכה "O.M.G!"

• העיר שלי
• שדרות רוטשילד
• גגרין
• האומן 17
• אמנות
• קעקועים

יש לה מלא סטייל, סטודיו בן ארבע שנים שלא מפסיק להתחדש, לסשן קעקוע אצלה יש רשימות המתנה של חודשים אם לא שנים. היא מעצבת בגדים, מייצרת כלים, עושה גרפיטי כשמתחשק לה, מאיירת, מציירת ומפסלת, וכל זה שבוע לפני שהיא חוגגת 25. מקומם. ועכשיו, הערב (שלישי, 8.11) נפתחת גם תערוכת היחיד הראשונה שלה, "God Is a Goddess", או בתרגום חופשי לעברית "אלוהים היא אלוהית", ואכן התערוכה מתעסקת כולה בנשיות.

שרה, את כבר שנים אמנית ומקעקעת מוכרת ומצליחה מאוד.למה לעשות תערוכת יחיד דווקא עכשיו?
"הבנתי לאחרונה שאני רוצה לצאת קצת מעמדת המקעקעת. אני בעיקר אמנית והיה חשוב לי להזכיר את זה לעצמי, להעיר את הצד הזה שבי. עכשיו אני אהיה בת 25 ואני מרגישה שאני בדיוק עוברת את התהליך המורכב של לעבור מלהיות נערה ללהיות אישה, והעיסוק בגוף ובדימוי הנשי נעשה מאוד רלוונטי לי".

>>פרחים. ספרים. מותגים נדירים. אלו המקומות האהובים ששרה קורי הכי אוהבת בתל אביב

איך החלטת שזה הנושא שתרצי להתמקד בו?
"הכרתי את לעמותת חלאסרטן, שעוזרת לפלח אוכלוסייה מאוד ספציפי שגם אני נכללת בו, גילאי 18-44. מכל חולי הסרטן אלו הגילאים שמקבלים הכי מעט תקציב ותשומת לב. נקשרתי לעשייה שלהם והחלטתי להקדיש את התערוכה לנשים בעמותה, כך שגם חלק מההכנסות יעברו לעמותה. עברתי המון קשיים סביב הנשיות שלי בתור נערה, והשיח איתן הביא לי המון השראה ליצור סביב הנושא. המחזור, ההריון, הלידה, השינויים שהגוף הנשי עובר לאורך הדרך והקשיים שאלו מביאים מרגישים לי קרובים אליי מתמיד. גם בגלל הגיל שהגעתי אליו, וגם בגלל הנשים שסובבות אותי".

באינסטגרם נראה שאת כבר תקופה ארוכה בעשייה סביב התערוכה, כמה זמן דבר כזה לוקח?
"זה סימבולי מאוד, אבל בגלל דחייה קלה יצא שזה לקח תשעה חודשי עבודה, ממש כמו לידה. התערוכה הייתה אמורה להתקיים בחודש אוקטובר ולהתחבר עם חודש המודעות לסרטן השד אבל אני מרגישה שתשעה חודשי עבודה מתחברים ומעצימים את נושא התערוכה לא פחות".

את גם מקעקעת, גם מעצבת אופנה, גם מפסלת, גם מציירת, את מרגישה שאת עדין בתקופה של חיפוש?
"תמיד הייתי מאוד סקרנית. אני אוהבת ללמוד אבל גם משתעממת בקלות. אני מרגישה שזה חלק מהמהות שלי כאמנית, שאני חוקרת ומתפתחת כל הזמן ואני מרגישה שכל עולם מזין את העולם האחר ומוסיף לי המון השראה ליצירה. אני גם מרגישה שככל שאני מתבגרת אני פותחת ומרחיבה את הסגנון שלי ואני חושבת שזה דבר טוב", היא מודה. "נגיד, עם הקעקועים פעם נצמדתי לקו אחד מאוד נקי ומינימליסטי, עם הזמן נפתחתי גם לצבע ולדימויים נוספים. אותו דבר זה עם תחומי העיסוק".

מה נראה בתערוכה?
"יוצגו 11 יצירות, בעיקר ציורי שמן על קנבס בכל מיני גדלים. יש גם שטיח גדול, מיצב של שמלה ועוד כל מיני הפתעות".

יש יצירה אחת יקרה לך במיוחד?
"אני חושבת שהכד הכי קרוב אלי. הוא בדמות אישה ויוצב במרכז של התערוכה, ממש בא לי שהוא ימכר. יצרתי אותו עם אמא שלי והוא מוקדש כולו לעמותה חלאסרטן".

את כזה אייקון תל אביבי, איך יצא שאת מציגה דווקא בהרצליה?
היא מצחקקת. "לגמרי. לא ראיתי את עצמי מציגה באיזה גלריה עם מרצפות אפורות וקירות לבנים. רציתי מקום ותיק, עם סיפור, מקום מכובד. ברגע שהגעתי לדן אכדיה וראיתי את החלל על הרקע של הים והשקיעה ידעתי שזה המקום המתאים".

התערוכה“God is a Goddess”תוצג במלון דן אכדיה, רמת ים 122 הרצליה ותהיה פתוחה לקהל הרחב בין רביעי (9.11) לראשון (13.11). חלק מההכנסות ממכירות עבודות האמנות ייתרמו לעמותת חלאסרטן

• ❤ תרבות
• אמנות
• תערוכות
• הרצליה
• קעקועים
• שרה קורי