>> גרב (אייל רגב, 30,כדאי שתעקבו) הוא ראפר ויזם שהקים בגיל 25 יחד עם ליאור נוימן את Redefine.dev, חברת ייעול תהליכי פיתוח. החברה, שמכרה לחברות מובילות בארה"ב, התקשתה לעמוד בקצב השינויים של שוק הפיתוח ונסגרה בסוף 2024. החרוזים והמקצבים ששימשו את גרב בעיקר לצחוקים עם החבר'ה הפכו לדרך לעבד את החוויה שלו, ויחד עם מפיק-העל רועי דורון (שהפיק את ג'ימבו ג'יי, אילן פלד, נטע וינר ועוד) הביאו לעולם את "פירסט טיימר", אלבום שעוסק בחלום היזמות ושברו, בחשבון נפש ובכל מה שלא מספרים לכם עליו בהייטקס. מופע ההשקה של האלבום יתקיים ב-7.1 במועדון המרץ 2 ואתם כמובן רוצים להיות שם.

>> פוטנציאל של יצירתיות ודיסוציאציה בים // העיר של תמרה מובשוביץ
>> כוך קסום להופעות ושביל סודי אל הילדות // העיר של הילל סנדמן
>> מאפה שהוא טיול הביתה ומקום פשוט להיות // העיר של סאמר סלאמה

1. רמת החייל

באלבומו הראשון עמית אולמן (אז פדרו גראס), ענה על השאלה "מאיפה אני בא?" – ובכן, אני בא מרמת החייל. אל התיכון שבו למדתי ברמת גן הייתי מגיע באוטובוס, בערבים הייתי יוצא לערים השכנות, ובין לבין הייתי מבלה עם חברים בפארק הירקון. מאז, המקום שינה את פניו ומלבד משפחה או המיקרו-קוסמוס הכלכלי שנבנה ברחוב הברזל בו עסקים ניזונים מעסקים אחרים, אין הרבה סיבות להגיע. עם זאת, בכל רכיבה לבית הוריי אני נזכר בקו 20, בחברים שעבדו באוונגרד בגיל 16, או ביציאות כיתה למקס ברנר – שכבר איננו.

2. השכן

אלו שעובדות ועובדים רוב השבוע מהמשרד יודעים שיום העבודה סובב סביב ארוחת הצהריים. מסעדת השכן של גדעון בן עזרא באבן גבירול הפכה את ארוחת הצהריים להרבה יותר מהפסקה. חבריי משלל חברות ומשרדים התקבצו מדי יום במסעדה כדי לקבל עוד טעימה של בית במהלך היום – אוכל טעים, יחס משפחתי, ותפריט משתנה מיום ליום שינו את השיח מ"איפה נאכל היום?" ל"מה יש היום בשכן?". גם היום, אחרי שסגרנו את המשרד, אני מקפיד לקבוע כל פגישה באזור הבימה, קפלן ושאול המלך בתקווה שגדעון שמר לי אוכל הודי וקארי טופו.
אבן גבירול 8 תל אביב

3. הנגב 4

סביר להניח שהכתובת לבדה לא תגיד לכם כלום, אבל תסמכו עליי, אתם מכירים את המקום. אי שם בין מגזינו לשוק לוינסקי מסתתר לו מפעל המוזיקה החשוב בתל אביב. המוני אמנים ומפיקים עברו בשער הכסוף שבכניסה וזכו למקום של כבוד בהיכל התהילה הישראלי – שאנן סטריט, ג'ימבו ג'יי, ג'יין בורדו, טדי נגוסה, רועי דורון, מיכאל סוויסה, איתמר ציגלר ועוד. עד היום לא הצלחתי לפענח אם הקסם שדבק בכל אחד מהשירים שהוקלטו שם נובע מג'ונגל הבטון של נווה שאנן או מהאקוסטיקה באולפן, אבל אני יודע שעבורי – זה להכנס למקום שאני יודע שכל תפקידו – הוא מוזיקה.

4. קומיקאזה

מאז שאני זוכר את עצמי ספרי פנטזיה ומדע בדיוני היו חלק בלתי נפרד ממי שאני ועולמות הקומיקס תמיד סיפקו לי נקודת מפגש בין המדיום הסיפורי לבין המדיום הויזואלי. ההתנגשות הזאת מייצרת חדשנות ויצירתיות יוצאת דופן. לפעמים אלה גיבורי על, פעמים אחרות אלה סיפורים על מהפכנים במסיכה ולפעמים אפוס מד"ב נוגע ללב. כשבן דודי, דניאל, לקח אותי לקנות ביחד קומיקסים במבוך התל אביבי שמכונה בפשטות "הסנטר", את רוב זמננו שם כילינו בחיפושים אחר החנות "קומיקאזה", שמאז הספיקה לשנות לוקיישן למקום קצת יותר קל לאיתור. גם עכשיו בלוקיישן הכבר לא כל כך חדש שלהם, הם עדיין הבית לאוהבי הקומיקס בארץ ואני תמיד יכול לסמוך על זה שאני אמצא שם משהו טוב לקרוא.
דיזנגוף סנטר, קומה 2

5. המרץ 2

בינואר 2024 עבר מועדון הבארבי מרחוב קיבוץ גלויות לנמל יפו – למרחב חדש, מפנק ורחב – עבור האומניות והאומנים הגדולות בארץ. את המקום שלו בלב תרבות האינדי של תל אביב הוא פינה למועדון המרץ 2. מאז הקמתו בשנת 2021 הפך המקום הפך למרכז תרבות השוליים התל אביבית וליצירה עצמאית, עם אמנים מוכרים יותר ופחות. הוא הוכיח לי ולרבים אחרים שאין דבר שקהל תל אביב אוהב יותר ממוזיקה טובה ורחוב קיבוץ גלויות דרך הופעות של אמנים כמו טדי נגוסה ואפרת רפפורט. באופן ברור, המרץ הוא המקום הנכון שמשלב סאונד אנרגטי ואווירה אינטימית – דברים שעבורי הם הכרחיים למופע השקת האלבום שיתקיים ב-7 בינואר 2026.יאללה, בואו.

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב הרכבת/יהודה הלוי.לרחוב הרכבת יש את כל הנתונים להיות רחוב שוקק בעיר עם מסעדות מובילות כגון טאיזו, מגזינו וטאקריה, חניון דו קומתי גדול לעסקים ובילויים, מקומות בילוי ליליים כמו הכולי עלמא וקרבה ללב ליבה של העיר – רחוב רוטשילד. עם זאת – מדובר במפגע תברואתי. תל אביב עשתה מאמצים רבים ומתמשכים להטמיע אדריכלות עוינת ברחבי העיר על מנת להסתיר את בעיית מחוסרי הבית ההולכת וגדלה – ודחקה אותם לאיזורים פחות אטרקטיביים, שנמצאים מרחק רחוב "בצלאל יפה" אחד ממרכזי הבילוי העירוניים. מדובר בכישלון מתמשך של העיר לספק תמיכה לאלו שצריכים אותה, ומגורים ומחסה לאלו שלא מצליחות או מצליחים לצאת מהמעגל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מועדון כתב – אמאל'ה ואבאל'ה. טובות וטובי הכותבות והכותבים של העיר (ולפעמים אף מחוצה לה!) מגיעות לתת 7 דקות חדות, נוקבות ומצחיקות פיפי על מילה שנבחרה מראש עבורן. המילים מתחרות ראש בראש (לדוגמה בר מול מסעדה, עונש מול פרס) והמנצחת זוכה באהבת הקהל (ונחש גומי).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני סאקר למחזות זמר, ומאז פרוץ המלחמה ראיתי את המילטון פעמיים (נוספות) ואת "אשתו של הנוסע בזמן" בלונדון, את "היי אוון הנסן" ו'חב"דניקים' בקאמרי ואת Hazbin Hotel ב-Amazon Prime שפרץ לחיי ולא עזב את הספוטיפיי שלי מאז. יחי האקספיזם.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
העין השביעית ("שקוף", "המקום הכי חם בגהינום"). בשנים האחרונות לא ניתן לדעת כבר מה אמיתי ומה לא בתקשורת. המסקנה המתבקשת היא שכל מערכת עיתונאית שכפופה לקבלת החלטות כלכלית (כולל כלל ערוצי החדשות בטלוויזיה) היא כזו שנגועה בפייק או עיתונות מטעם. שורש הבעיה הוא פשוט: תפקידה הבסיסי של עיתונות היא להיות אנטגוניסטית לשלטון באשר הוא ולמצוא ולדווח על בעיותיו (ולא חסרות כאלו) – והשלטון הוא אותו שלטון כמעט לאורך שני העשורים האחרונים. העין השביעית היא לא ערוץ פופולרי ונגיש בשלט וזה מה שהופך אותה לטובה – מדובר במערכת עיתונאית שעוסקת בעיתונות אמיתית – תחקירים, שליחת שאילתות, מחקר עובדות, הרכבת פאזל ודיווח על כשלי השלטון ועל כשלי העיתונות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רועי דורון. "First Timer", אלבום הבכורה שלי שרועי הפיק היה האלבום האחרון שהופק על-ידו בנגב 4 לפני שיצא לכבוש את מדריד. רועי הוא הבסיסט של להקת ספא (זו שבאה אחרי ה"ג'ימבו ג'יי ו") ואחד האומנים, המוזיקאים והמפיקים המוכשרים, היצירתיים והמבריקים שנראו בארץ. איך אמר נג'י מהאגודה לתרבות הדיור? המפיק הכי טוב בארץ, ואם הוא לא בארץ – כנראה הוא המפיק הכי טוב במדריד.

מה יהיה?
תהיה מוזיקה טובה אם נכתוב על הדברים שבאמת מעסיקים אותנו ביום-יום. אני שומע בעיקר ראפ, ומאוד אוהב הרבה ממה שאני שומע, מהוותיקות והוותיקים יותר עד המוזיקה הכי חדשה ופורצת דרך. אבל רבאק, דיי עם ראפ על ראפ ועל וויד. בואו נהיה טובים יותר.

• העיר שלי
• היפ הופ ישראלי
• רמת החייל
• השכן
• קומיקאזה
• המרץ 2
• העין השביעית

הגנן הוא שעורר את חשד השכנים. מזה שנה וחצי בית הכנסת "אוהל יצחק" ברחוב נמירובר בשכונת רמת החייל סגור. אין מניין מתפללים, ועל כן סגר הגבאי את השערים. והנה – גנן עובד במרץ בחצר בית הכנסת. תחקור זריז העלה שהוא לא שם מטעם העירייה או מטעם עמותת בית הכנסת אלא מטעם עמותת "אור לישראל", עמותה חרדית להחזרה בתשובה מפתח תקווה.

זה השלב שבו אני נכנסתי לתמונה. התושבים פנו אליי לעזרה בשאיפה שנצליח לעצור השתלטות של עמותה חיצונית על בית הכנסת. במקביל הם הציפו את המוקד העירוני 106 בפניות. בביקור במקום ראיתי את השלט "בע"ה, נשוב בהקדם עם בשורות טובות" ודו"ח עירוני על אי ניקיון החצר. ביום למחרת הם זיהו כמה ביקורים של אנשי העמותה במקום והעלנו הילוך. אחרי כמה מיילים, טלפונים ועוד ביקורים במקום, העירייה פעלה בזריזות ושלחה פקחים שנעלו את שטח בית הכנסת. עכשיו יחל הבירור עם אנשי העמותה ונבין מה בדיוק הם התכוונו לעשות עם בית הכנסת.

בית הכנסת "אוהל יצחק" שוכן בלב שכונה שמרבית תושביה חילונים. אמנם בקצה הרחוב ממוקמת אחת הישיבות הכי גדולות בעיר, ישיבת "חידושי הרי"ם" של חסידות גור, שהיא גם הישיבה השנייה של החסידות שהוקמה בארץ ישראל ושני אדמו"ריה קבורים בשטח הישיבה, אבל השכונה והרחוב חילוניים למהדרין ומקיימים יחסי שכנות טובה עם הישיבה ותלמידיה. לתושבים אין כוונה לפגוע במרקם הרחוב אבל בטח לא להפוך אותו למעוז חרדי.

המהלך הזה של השתלטות חיצונית חוזר על עצמו שוב ושוב. הגיעה העת לקצר את משך זמן ההקצאה. זה פתח לשחיתות ולהעברת נכסים עירוניים במיליונים לטובת מי שכלל אינם תושבי העיר. בטח לא לטובת הקהילה

אז איך זה בכלל קרה? הגבאי, שמתקרב לגיל גבורות, העביר לאדם אחר את הסמכות לקבל החלטות בבית הכנסת וזה מיהר להשכיר את המקום לעמותה שפועלת להחזרת נוער בתשובה. למי שלא הבין: בית הכנסת נבנה על קרקע עירונית והעמותה קיבלה הקצאה ממועצת העיר לפעול במקום. כלומר, השכרת משנה אינה חוקית בכלל ולא ברור לכיס של מי היה אמור להיכנס שכר הדירה. בטח לא לטובת העיר או התושבים. יתרה מזו, מחצית משטח המבנה בכלל שייך לספריה לטף ובמרחק של כמאה מטרים מהמקום ישנו בית ספר ממלכתי יסודי.

>> את האמת על המלחמה תשמעו מדנה אינטרנשיונל בתוכנית בישול // טור דעה
>> אל תזלזלו: בתי הקפה בתל אביב שומרים על השפיות של כולנו // טור דעה

התושבים עוד זוכרים ימים אחרים בבית הכנסת הזה. "בית הכנסת היה מרכז רוחני לשכונה במיוחד בראש השנה ויום כיפור", כתבה לי שכנה מזועזעת שהופתעה לגלות על הכמעט-שכנים החדשים. "עשרות אנשים היו בחוץ ביחד, קהילה מרשימה וחזן מרגש בקולו". אבל ההשתלטות הזו לא באה להיטיב עם התושבים או למען הקהילה שלהם אלא כדי לקבוע עוד עובדה בשטח ולקדם עוד עמותה להחזרה בתשובה ללב שכונה חילונית בעיר.

זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. הקצאות בתי הכנסת ניתנות ל-25 שנה כדי לאפשר לממן את הקהילה דרך הנצחה ו"קניית כסאות", אבל בפועל מה שקורה לא אחת הוא שפרנסי הקהילה מזדקנים וההקצאה עוברת "בירושה" לבני משפחה שלהם או לעמותות אחרות. הניסיון להוציא מבית הכנסת עמותה כזו אחרי שהתבססה במקום, יכול להיגרר לדיונים משפטיים ארוכי שנים. במקרים אחרים מגיעים אנשים חדורי מטרה, לא פעם מחוץ לעיר, משתלבים בקהילת בית הכנסת, מגיעים לעמדות השפעה בעמותה ומשנים את אופיו של בית הכנסת. זה קרה ביפו, זה קורה במרכז העיר וגם בצפונה.

יש בעיר כ-550 בתי כנסת, לרבים מהם קהילות שוקקות, חלקן של קהילות דתיות, אחרות מסורתיות. אבל המהלך הזה של השתלטות חיצונית חוזר על עצמו שוב ושוב.העליתי את הנושא במועצת העיר ואני חושבת שהגיע העת לקצר את משך זמן ההקצאה. זה פתח לשחיתות ולהעברת נכסים עירוניים במיליונים לטובת מי שכלל אינם תושבי העיר. בטח לא לטובת הקהילה.

אם יש משהו אחד שלמדנו ממה שקרה פה השבוע, הוא שעירנות ותגובה מהירה של השכנים יכולים לעשות את כל ההבדל. עכשיו מבקשים תושבי הרחוב, ובצדק, להיות שותפים בהחלטה על עתיד בית הכנסת – והאם יש בכלל צורך בבית הכנסת בשכונה חילונית קטנה שיש בה שבעה בתי כנסת נוספים.

זו לא רק עוד אפיזודה מקומית ברמת החייל, זה שיעור חשוב לכל מי שחי בעיר הזו ואכפת לו ממנה.העיר שלנו משתנה, ואיתה גם הצרכים של התושבים. נכסי ציבור צריכים לשרת את הציבור ולא להפוך לעוד כלי בידיים של מי שמנסים לשנות את אופיה של העיר ואופיה של המדינה. הגיע הזמן לבחון מחדש את מדיניות ההקצאות, לקבוע מנגנונים של פיקוח, שקיפות ושיתוף ציבור ובעיקר לקצר את משך ההקצאות, כדי שנוכל להתאים את הנכסים העירוניים לצרכים האמיתיים של התושבים.
>> הדס רגולסקי היא חברת מועצת העיר תל אביב-יפו

• טור דעה
• עיריית תל אביב
• כפייה דתית
• בתי כנסת
• הדתה
• רמת החייל

כן, כולם סובלים קשות מעבודות הרכבת הקלה ומקדחת ההתחדשות העירונית שאוחזת בחלקים נרחבים בעיר, אבל מדי פעם אפשר להציץ בין האבק והשיפוצים ולדמיין ללא מאמץ רב עתיד אורבני טוב יותר להולכי רגל ורוכבי אופניים. זה עתיד עם מדרכות רחבות, נתיבי דו-גלגלי מופרדים, רכבת קלה שתפעל מתישהו, ורשת שבילים שמתחילה להתחבר באופן שהופך אותה לדרך הכי יעילה ומהירה להתנייד בתל אביב-יפו. ואחד המקומות הראשונים שבהם אפשר לקבל הצצה כזאת הוא שביל האופניים החדש של רחוב אלנבי.

>>איפה הביף? הדיל הבשרי המשתלם בעיר מצא מקום קבוע בשרונה מרקט
>>קוצפים על הטרנד: פופ-אפ חדש עם הקפה הקוריאני שמשגע את טיקטוק

במהלך הסופ"ש האחרון פתחה עיריית תל אביב-יפו לתנועה מקטע נוסף שלשביל האופניים ברחוב אלנבי, במקטע שבין רחוב מונטפיורי לשדרות רוטשילד. מדובר בסך הכל בתוספת של כ-200 מטרים לשביל שכולל כבר 1,200 מטרים לאורך הרחוב, בהמשך למקטע שבין רחוב בית השואבה לרחוב מונוטיפיורי שנפתח בחודש פברואר. החדשות הגדולות הן שבחודש הקרוב ייפתח גם המקטע האחרון בשביל אלנבי, מדרום ליהודה הלוי, שיתחבר לשביל המתוכנן ברחוב העלייה ומשם לשביל המבוצע בימים אלו ברחוב שוקן.

שביל אלנבי יהיה גיים-צ'יינג'ר משמעותי לרוכבים בלב העיר, ויוביל כך בנוחות ובביטחה את הרוכבים החל מהמפגש של אלנבי עם הטיילת בכיכר הכנסת (מגדל האופרה) ועד צומת אלנבי-העלייה, כשעל הדרך הוא מתחבר גם עם שביל רוטשילד ונהנה מחיבוריות גם לציר פארק המסילה. בהמשך, כאמור, הוא יתחבר גם עד לדרך קיבוץ גלויות בדרום העיר.

במקביל, ממשיכה העירייה להרחיב את רשת האופניים גם באזורים נוספים וקריטיים בעיר, כשלאחרונה נפתח לתנועה שביל האופניים לאורך רחוב ראול ולנברג ברמת החייל, בקטע שבין רחוב דבורה הנביאה לבין רחוב הברזל; מדובר כמובן באזור הכניסה הבלתי נסבל והפקוק תמיד של השכונה ואזור המשרדים שלה, כשבמקום רצועת ההליכה והרכיבה המשותפת שהייתה במקום, בוצעו לאחרונה על ידי נת"ע מדרכה ושביל אופניים דו-סטרי מופרדים המשתרעים לאורך כ-1.2 קילומטרים.

בימים אלה החלו גם העבודות על שביל האופניים הייעודי בטיילת רידינג שיימשכו עד אביב 2026, במקטע שבין המגדלור לקצה הצפוני של מעגנת רידינג. אורך מקטע השביל העתידי כ-600 מטרים, ולאורכו יינטעו כ- 300 עצים עמידים לתנאי קו ראשון של חוף הים. הפרויקט ישלב גם מדשאות ואלפי שתילים של צמחיה מקומית המותאמת אף היא לחוף הים. השביל החדש יאפשר לרוכבים לרכוב בנפרד מהולכי הרגל צפונה לעבר טיילת תל-ברוך (כיום רצועת ההליכה משותפת עם הרוכבים).

• הבועה
• שבילי אופניים
• רחוב אלנבי
• רמת החייל
• טיילת הפארק החופי
• הרכבת הקלה

>> טל כץ היא תל אביבית, וונדר וומן, אמא ופעילה חברתית. ספרה החדש "באגאדובא", שיצא ממש בזמן לשבוע הספר, הוא נובלה המתארת בזרם תודעה
מכמיר לב, רועש ואסוציאטיבי את קינת הספירה לאחור של קשר זוגי. הוא לא דומה לשום דבר שקראת קודם ואנחנו ממליצים לכםלרכוש אותו בדחיפות כאן(או ברשתות הספרים, גם בסדר).

>> תופעה של חופש טהור ומסעדה לרקוד בה בכיסא // העיר של איתי דורון
>> בועה של קיום משותף וקפה למצוא בו שקט // העיר של מאיה קוסובר

הם איתנו על ספסלים, עמודי חשמל ותמרורים, גם בכניסה למקומות הבילוי תור ארוך של מבלים ומבלות שהפכו למדבקות זיכרון, מכל עבר שלטים דהויים הקוראים להחזרת החטופים "עכשיו!", חנויות נעולות ועליהן מתנוסס שלט: "חיסול!", ולצד כל אלה החיים וענייני היום. וזו רק השמחה שנעדרת בעיר שלא נרדמת. 614 יום ל-7 לאוקטובר ונראה שהזמן הורג לא רק אותם, גם אותנו, בשקט מבפנים.

1.ימי אימוץ בגן מאיר

מדי שישי בדרך משוק הכרמל לדיזינגוף סנטר ומשם לפרלמנט שישי ב"שאטו שועל", עוצרת לליטופים ותמיכה בכלבים נטושים. זיגי הכנעני האהוב שלנו הוא חלק כל כך חשוב מהמשפחה!אני מקווה שבקרוב גם בישראל יחול איסור על התעשייה האכזרית של הרבעה וסחר בכלבים גזעיים. ועד אז, אם אתם מתכננים לצרף למשפחה חבר על ארבע חפשו את חסרי הבית טובי הלב שמחכים לכם בכלביות ובימי האימוץ.
המלך ג'ורג 32 תל אביב (יום ו' 16:00-11:00)

2. דיסק סנטר

חנות המוזיקה האיקוניות שבראשית דרכה הייתה חנות הדיסקים הגדולה בישראל. בן סולימאן, בעל החנות, נמצא שם מדי יום כבר ארבעים שנה (!) עם צוות המופלאים שלו, ידענים ומביני עניין במובן הרחב מאוד של המילה. בדיסק סנטר מתייחסים ברצינות גדולה ומקצועיות לכל משימה להשיג שיר, מהדורה מיוחדת, אלבומים מכל העולם, תקליטים חדשים וגם נדירים שיחייכו לכם את הלב.מוזיקה היא חלק בלתי נפרד ממני, עבדתי בדיסק סנטר בשנות העשרים לחיי, קיבלתי שם הצעה לדייט מצ'אק נוריס (שצילם סרט בארץ), פגשתי את מטאליקה ורדיוהד (שהגיעו למפגש מעריצים) וגם את מייקל ג'קסון (שהזמין אותי להופעה ולגלידה שנזללה יחד על ריצפת החנות).
דיזנגוף סנטר קומה 3 תל אביב

3. שוק לוינסקי

אני דור 11 בתל אביב, משפחתי התמקמה אז מחוץ ליפו באזור לא מאוכלס (כיום נווה צדק). בלוינסקי מלווה אותי זיכרון נעים של נשות המשפחה בדרך לחבשוש, חנות התבלינים הטובה בעולם, שגם הן קנו בה. משם ממשיכה לביקור קצר בבית הכנסת אליהו הנביאשנבנה בתרומת משפחתי בראשית המאה הקודמת, ומשם שוטפת את הבלוז על ימים שהיו ואינם בשליש גולדסטאר אצלמתי המקלל.
חבשוש תבלינים החלוצים 18 תל אביב // בית הכנסת אליהו הנביא רחוב לוינסקי 44 // מתי המקלל מטלון 41

4. THE LUX

מטבח שוק מקומי שהפך למוסד האוכל של רמת החייל. בימים עמוסים הם מסדרים את המצפון ההורי שלי עם משלוחי אוכל ביתי אמיתי לכל השבוע. הכל שם תמיד טעים, נקי וטרי. הם מציעים מגוון עשיר המתאים לכל סוגי האכלנים והרגישויות והמחירים הוגנים (כשר).
הנחושת 3 תל אביב //www.The-lux.co.il

5. המזח הכי רומנטי בתל אביב

תל אביב זה בשבילי קודם כל ולפני הכל הים. מאז ה-7 באוקטובר אני כבר לא יוצאת לצעידות בוקר בים, מרגישה רגועה יותר לצעוד חבוקה בין בניינים ומרחבים מוגנים וזמינים.כל רצועת החוף של תל אביב-יפו היא מרחב מרומם נפש עבורי, במיוחד מזח המרינה שנראה כמו גלויה מארץ רחוקה, לנשום קצת שפיות, להרים את הראש, לדמיין איזה אופק.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תנופת ההתחדשות העירונית צובעת את העיר הלבנה בשחור, עם עוד ועוד בניינים אפורים ומרפסות שחורות. נראה שבמסגרת ההתחדשות העירונית עיריית תל אביב בחרה שלא להוקיר את הייחוד האדריכלי, התרבותי וההיסטורי שלה כ"עיר הלבנה" ומרכז באוהאוס עולמי וחבל שכך.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההופעה "ג'ארק קריבק" של דודו טסה וג'וני גרינווד.חוויה מהפנטת של מזרח תיכון ישן. נגני פרקאשן, עוד וטאולה לצד גיטרות חשמליות, זמרים ומוזיקאים מרמאללה, עיראק, קהיר, דובאי, תימן וכמה הלב מתרחב כשהגבולות מטשטשים, כשהדאגות מפנות את מקומן למוזיקה והלהבה הנעימה של התקווה שוב נדלקת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התערוכה"ארץ אם" של רות פתירבמוזיאון תל אביב.אחת התערוכות היצירתיות והמרגשות שנראו כאן. פתיר משלבת ארכיאולוגיה ישראלית קדומה עם טכנולוגית וידאו מתקדמת, מחטטת בקרביים של פולחן הפוריות בישראל. ראויה לציון עבודת וידאו "המקוננות" בה היא מקימה את צלמיות הנשים השלמות והשבורות הפוריות והבלתי פוריות לתהלוכה של אבל ומחאה ברחובות תל אביב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ממליצה לתמוך במטה משפחות החטופים כי זה לא שמאל ולא ימין זה ללכת ישר עם הבחירה המוסרית היחידה שיש לנו להחזיר הביתה את : תמיר אדר, אלון אהל, יוסף אוחנה, אבינתן אור, דרור אור, גיא אילוז, מוחמד אלאטרש, רונן אנגל, מתן אנגרסט, אביב אצילי, אלקנה בוחבוט, אוריאל ברוך, סהר ברוך, גלי ברמן, זיו ברמן, רום ברסלבסקי, רן גואילי, מני גודארד, גיא גלבוע דלאל, הדר גולדין, ביפין ג'ושי, אביתר דוד, עוז דניאל, איתן הורן, ענבר הימן, מקסים הרקין, אילן וייס, אריה זלמנוביץ, טל חיימי, אסף חממי, איתי חן, נמרוד כהן, שגב כלפון, איתן לוי, שי לוינסון, ג'ושוע לואיטו מולל, איתן מור, עמרי מירן, אליהו מרגלית, עומר נאוטרה, תמיר נמרודי, יונתן סמרנו, סודתיסאק רינתלאק, סונטאיה אוקארסרי, דניאל פרץ, מתן צנגאוקר, אריאל קוניו, דוד קוניו, עמירם קופר, בר קופרשטיין, עפרה קידר, ליאור רודאיף, יוסי שרעבי, עידן שתיוי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הציירת והפסלת רחל טימור המתעדת בעבודותיה המפעימות את תל אביב כבר מעל 50 שנה.גם בגיל 82 היא ממשיכה לצייר ולפסל בהשראת העיר תל אביב בגלריה שלה בנוה צדק בתל אביב. רחל טימור, שבזמנה החופשי היא אימא שלי וסבתא אוהבת לבנים שלי, הפכה את אהבתה לעיר למפעל חיים תרבותי מרגש.
גלריה רחל טימור // שבזי 32 תל אביב

מה יהיה?
"לא אשקוט כי ארצי שינתה את פניה" (אהוד מנור)
אני מאמינה שבמוקדם או מאוחר אזרחים ואזרחיות מכל הקשת הפוליטית, שאוהבים את המדינה ואת החיילים המהממים שלנו יותר מכל אינטרס פוליטי פנימי כזה או אחר, יעצרו הכל בזעקת די! שתהדהד ותגיע ותשנה את סדר העדיפויות הלאומי, ביטחוני, חברתי והערכי שלנו.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• גן מאיר
• דיסק סנטר
• חבשוש
• מתי המקלל
• רמת החייל

בסוף השבוע שודר בקשת 12 הפרק האחרון בהחלט של הסיטקום הישראלי "סברי מרנן". אז אמנם הם לא השתמשו באף אחד מההצעות שללעלילה לפרק הסיום של התכנית, אבל זה עדיין אירוע מרגש: תכנית שחשבנו, ותכלס פחדנו, שתלווה אותנו לנצח מגיעה לסיומה אחרי שמונה עונות ו-323 פרקים. ואם "סברי מרנן" יכולה לרדת מהאוויר, חשבנו איזה עוד תוכניות, תופעות ואירועים אנחנו פשוט מתים שסוף-סוף יעזבו אותנו.

>>איפשהו בתוך "מצב החשמל" מסתתר סרט הרבה יותר טוב וחשוב

תכניות אקטואליה

אנחנו לא מדברים על "החדשות" – העיתונות היא כמובן כלב השמירה של הדמוקרטיה ובלה בלה בלה, אבל האם באמת מגיע לנו העונש של שעות ארוכות של שידור בערוצים המרכזיים שמלאות בתכנית פאנל אקטואליות, בה מגישים ופאנליסטים ברמת מקצועיות מתדרדרת לועסים את אותם סיפורי החדשות שכבר שמענו שוב ושוב? או גרוע מזה, פשוט צועקים אחד על השני? אולי אם נרכז את החדשות שבאמת חשובות לשעה וחצי בערב, נוכל להשקיע את זמן המסך הזה ביצירה ישראלית מקורית: דרמות, דוקומנטרי, קומדיות, רחמנא ליצלן? משהו מרענן, שהצופים לא יברחו ישר לנטפליקס. אה, אתם מעדיפים את איילה חסון צועקת? בעיה שלכם.

סדרות פשע ישראליות

ז'אנר הפשע הטלוויזיוני אחראי לכמה מהיצירות המשובחות ביותר בהיסטוריית המסך הקטן, בעולם ובישראל. אבל בחייאת רבאק, כמה סדרות אנחנו צריכים על שוטרים, גנבים או המפגש ביניהם? זה מרגיש כאילו תסריטאי לא יקבל פיתוח לסדרה שלו אם אין לו כמות סבירה של שליפת אקדחים בכל עמוד. כולנו אוהבים את "הסופרנוס" ו"הסמויה" אבל יש גם עוד סדרות אמריקאיות שאפשר לקחת מהם השראה. מה עם דרמת מד"ב משרדית בסגנון "ניתוק" או פלאשבק היסטורי בסגנון "מד מן". רק לא עוד סצנה של חדר חקירות! אני אודה בהכול!

פרודיות על ראפרים

ז'אנר ההיפ-הופ כבר הפך ממשהו שולי לז'אנר השולט במוזיקה העולמית, ומספיק לראות את הטירוף סביב קנדריק-דרייק. אז למה בארץ אנשים עדיין מייצרים סרטונים קומיים בהם הבדיחה היחידה היא "היי, אני עושה ראפ". למה אנחנו עדיין רואים קליפים דלי תקציב עם גופיות כדורסל, שרשרים מזוייפים, משקפי שמש ועוד אביזרים מתחפושת ה"ראפר" שמוכרים בברוריה. אה, והודעה לנשים: הקטע הזה שבחורה מעמידה פנים שהיא "גבר ראפר סטריאוטיפי" נעשה כבר. המון פעמים. וואי, הוא מעמיד פנים שהוא גבר קשוח ובעצם גר עם אמא שלו? איזה קונספט מרענן. אם בכל זאת בא לכם לעשות פארודיה על ראפ, לפחות תתרכזו בתת-ז'אנרים ספציפיים כדי לדייק – תנו לנו איזה פרודיית הייפר-פופ טובה!

פרסומות עם שירים

ואם כבר מדברים עם פשעים נגד תחום המוזיקה הקומית: אפשר להפסיק עם פרסומות שהם פשוט פרודיה על שיר מוכר? ווירד אל ינקוביק מתגלגל בקברו (הוא לא מת, הוא פשוט עובד על פרודיה על ערפדים). זה כבר הגיע למצב שנסרין קדרי מככבת בפרסומת שהיא פרודיה על השיר שהיא הרגע הוציאה! תנו ללהיט לפחות להימאס לפני שאתם מקריבים אותו על מזבח חברת הביטוח. ואם אנחנו כבר מדברים על פרסומות: האם כל דמות קומית אהובה צריכה להפוך לפרזנטורית? איפה הבושה? למה ברגע שיש דמות עם קאץ'-פרייז שתופס ב"ארץ נהדרת", אז חבר הקאסט כבר על הסט של פרסומת למשקה אנרגיה חדש. תנוחו לרגע.

רמת החייל

כן, אנחנו מציעים לבטל את כל אזור רמת החייל. זה אולי נשמע לכם כמו צעד דרסטי, אבל תנו לנו לשאול אתכם: מתי בפעם האחרונה הייתם צריכים להגיע לרמת החייל והייתם מרוצים מזה? זה תמיד איזה תור להפנייה שתקוע לכם בלו"ז כמו קוץ ברגל, או פגישה שאתם חייבים להספיק להגיע אליה, ואז אתם צריכים לפנות שעתיים של פקקים הלוך וחזור למקום שכוח-האל והחנייה הזה. די! כל העסקים שיש ברמת החייל צריכים להתפזר ברחבי תל-אביב והאזור עצמו הולך להיות משהו אחר לגמרי. שיהיה פארק מים. שיהיה רמי לוי אחד גדול. שיהיה שטח צבאי סגור – לא אכפת לנו, רק שישאר רחוק מהעין ומהלב.

שיחות טלפון

השנה היא 2025. טכנולוגיית התקשורת הבין אישית הגיעה לשיאים שלא יכולנו לדמיין בעבר. אז למה אנחנו עדיין צריכים לנהל שיחות טלפון בטלפון שלנו כאילו אנחנו אלכסנדר גרהם פאקינג בל! אם יש לך משהו באמת חשוב להגיד, תשלח את זה בהודעת וואטסאפ כמו בן אדם נורמלי – ולא אכפת לי אם אתה חבר, רופא, רואה חשבון – הודעה! בוואטסאפ! ואני מדבר על הודעה כתובה, כן? דיר באלק על הקלטות קוליות, הבן-דוד החורג של שיחות הטלפון שעדיין מסבך את הכול – הו, תודה ששלחת לי את הסיסמא של ה-WIFI בהודעה קולית של שלוש דקות, עכשיו אני פשוט אקשיב לה כל פעם שאני צריך להתחבר לאינטרנט! הטלפון הוא להודעות טקסט בלבד, ולשיחות מוקלטות מקבר רחל, כמובן.

ארוחות משפחתיות

כולנו אוהבים את המשפחות שלנו. טוב, אולי לא כולנו – אבל הרבה מאיתנו. ועדיין, מי רוצה להיפגש איתם כל-כך הרבה? די, בילינו עם המשפחה המורכבת שלנו יותר מדי זמן ואין לנו יותר על מה לדבר. בין האוכל הבינוני תהיה שיחה משעממת על אקטואליה, תכנית הפשע החדשה של קשת, הפרסומת החדשה הזאת עם סטטיק והתור שיש לסבתא ברמת החייל. למי יש כוח לזה? אם כבר, צריך לעשות ארוחות משפחתיות בהפתעה. כל אחד ימצא משפחה חדשה, ויתארח אצלה לערב. נשמע כמו תכנית ריאליטי מעניינת, לא? אנחנו היינו צופים בזה! "משפחה מתחלפת".

העולם המערבי

די, מיצינו. העולם המערבי הקפיטליסטי בו ארצות הברית היא הכוח השולט? נתנו לזה צ'אנס. זה בבירור לא עובד. תראו את ארצות הברית, תראו את הקרקס המטורף שקורה בממשלה שם: זה אמור להיות המודל לחיקוי שלנו? וזה לא שאירופה במצב הרבה יותר טוב. הגיע הזמן לתת למישהו אחר את המושכות, אולי לסינים הקומיניסטיים, או שכולנו פשוט נתחיל לחיות חיים פשוטים של שבט ילידי. מה רע בזה? לא צריך לקום כל בוקר לעבודה במשרד, ולהשתעמם בשיחות ברזייה. במקום זה נבלה את זמננו בציד, גידול תבואה, ופולחן דתי. נשמע כיף!

• הבועה
• המסך
• רמת החייל
• אמריקה
• ראפ
• סאטירה