"וולטר וייט הוא אחד מהרעים הכי גדולים בהיסטוריה. אבל הייתי מעדיף שיחגגו אותי על יצירת מישהו יותר מעורר השראה": יוצר הסדרות וינס גיליגאן קיבל פרס מפעל חיים מאיגוד התסריטאים האמריקאי, וניצל את הזדמנות לעשות חשבון נפש נדיר על תרומתו המפוקפקת בהפיכת פושעים לגיבורים
מזג האוויר התרבותי הפרוע של התקופה הופך את הוליווד לאזור נפיץ. עזבו רגע את השריפות שהזכירו למפורסמים שהם אנושיים – ניצחונו השני של טראמפ נתן לכל הליברלים בהוליווד סטירה מצלצלת לפנים, ורק עכשיו הם מתחילים להבין את גודל הכאפה. אמש (מוצ"ש) קיבלנו דוגמא ראשונה ליוצר טלוויזיוני שאשכרה מביט על מעשיו, ומחליט לשנות את דרכו. או לכל הפחות, לספק נאום חוצב לבבות שקורא להוליווד לשנות כיוון למקום טוב יותר.
>>מה ראינו בלילה: 6 סדרות חדשות שהחזיקו אותנו ערות השבוע
האירוע התרחשבטקס פרסי גילדת הכותבים של אמריקה– טקס פרסים פחות יוקרתי ברמת כוכבים, ויותר יוקרתי עבור האנשים שכותבים עבורם את הסדרות הסרטים שהופכים אותם לכוכבים. וינס גיליגאן, האדם שיצר את "שובר שורות", עמד לקבל את פרס לורל לכתיבה יוצאת דופן לטלוויזיה (המקבילה של גילדת הכותבים לפרס מפעל חיים). עוד לפני שעלה על הבמה, ורגע לפני ששחקנית ריי סיהורן גמרה עליו הלל, הקומיקאי ומנחה הטקס ג'ואל קים בוסטר הציג אותו כך: "הוא האיש ששינה את האופן שבו אנחנו רואים דמויות בטלוויזיה. וינס שאלה 'מה אם הגיבורים שלנו היו בעצם אנשים פגומים ומושחתים מוסרית?'", ואז השלים את הפאנץ' בסרקזם: "ולזה לא היו שום השלכות שליליות בחיי הציבור האמריקאים בכלל".
גיליגאן עצמו צחק בבדיחה הזו, אבל הוא גם הבין את המשמעויות של מעשיו, כפי שניתן לראות מנאום קבלת הפרס שלו. "מן הסתם, אני פה בזכות 'שובר שורות' ווולטר וייט", התחיל את החלק הפוליטי בנאום. "אני גאה בדמות הזו, וגאה בתוכנית הזו. וולטר וייט הוא אחד מהרעים הכי גדולים בהיסטוריה. אבל אם אהיה ישר, אני חושב שהייתי מעדיף שיחגגו אותי על יצירת מישהו קצת יותר מעורר השראה. ב-2025 הגיע הזמן לומר את זה בקול, כי אנחנו חיים בעידן בו הרעים, הרעים מהחיים האמיתיים, משתוללים. רעים שקובעים לעצמם את הכללים, רעים שלא משנה מה הם יגידו לכם, בעצם דואגים רק לעצמם".
"על מי אני מדבר?", הכריז בשאלה רטורית, ומיד ענה "טוב, זו הוליווד, אז תנחשו", כשהוא כמובן מרמז לטראמפ, אבל גם משאיר מסר מאחד מעורפל בכך שכולם מסכימים שיש יותר מדי רעים, ושהוא לא יודע איך אפשר לשנות את זה, אבל שזה כנראה "נוגע איכשהו בלטפס החוצה מביצת השופכין של המדיה החברתית, ולהקשיב אחד לשני. אבל אני לא יודע איך לגרום לזה לקרות, אז אדבוק במה שאני יודע – ככותב, שמדבר לחדר מלא בכותבים, יש לי הצעה. זה בהחלט לא יתקן הכל, אבל זה התחלה. אני אומר – תכתבו יותר גוד גאי'ז".
"במשך עשורים עשינו את הנבלים יותר מדי סקסיים", ממשיך גיליגאן. "אני באמת חושב כך. כשאנחנו יוצרים דמויות כל כך בלתי ניתנות להכחשה כמו מייקל קורליאונה או חניבעל לקטר או דארת' ויידר או טוני סופרנו, הצופים בכל מקום מסביב לעולם שמים לב. הם אומרים 'בן אדם, החבר'ה האלו באד-אסס. אני רוצה להיות כזה קול'. כשזה קורה, רעים פיקטיביים מפסיקים להיות סיפורי האזהרה שהם נוצרו להיות. אלוהים יעזור לנו, הם הפכו למשהו לשאוף אליו. אז אולי מה שהעולם צריך כרגע זה קצת דמויות טובות ומיושנות שנותנים יותר ממה שהם לוקחים. שחושבים שאדיבות, סובלנות והקרבה זה לא רק לטמבלים".
גיליגאן המשיך להציג דוגמא לגיבורים טובים, כאשר ציין את לוחמי האש שכיבו את השריפות בדרום קליפורניה. "זה לא היה נחמד לשמוע על גיבורים אמיתיים לשם שינוי?" שאל, וסיים עם דרבון לכותבים בחדר לכתוב קצת יותר דמויות טובות לב, למרות ש"הרעים הם כיף, וקל יותר לכתוב אותם טוב", ואז מזכיר את דמותו של ג'ורג' ביילי (ג'ימי סטיוארט ב"אלו חיים נפלאים") ואנדי טיילור (מהמופע של אנדי גריפית) כדוגמאות טובות. "אני חושב שדמויות כאלו עשו את הארץ שלנו טיפ טיפה יותר טובה מאשר תקופות קשוחות אחרות בהיסטוריה. אם הייתי יוצר אותן, הייתי גאה".
