רוני ידידיה, אייקון תל אביבי ומגדולי המלחינים שחיים בינינו, מוציא בימים אלה את "עיר ושמיים", שיר חדש מתוך "פרויקט אלתרמן" המצליח שלו שהאלבום השלישי מתוכו ייצא בקרוב. ניצלנו את ההזדמנות להמלצות אייקוניות לא פחות על חנות תקליטים שהיא שיעור פרטי בהיסטוריה, חומוס משגע וקסם של שדרה
>> רוני ידידיה (למה שלא תעקבו) הוא זמר, מוזיקאי, שדר בכאן88 ומגדולי המלחינים שמסתובבים בינינו בתל אביב. בימים אלה יוצא לאור שירו החדש, "עיר ושמיים" שכתבה תרצה אתר, בו הוא מארח את בועז בנאי לשיר אהבה יפהפה וריאליסטי על תל אביב. זהו הסינגל השני מתוך האלבום "פרויקט אלתרמן חלק ג'", אשר ישוחרר בחודשים הקרובים.
שני האלבומים הראשונים בפרויקט זכו להצלחה אדירה עם למעלה מ- 30 מיליון צפיות בקליפים בפלטפורמות הדיגיטליות ומעל לשני מיליון וחצי האזנות בספוטיפיי. מיטב אמני ישראל לקחו חל בפרויקט ללא תמורה, מתוך הבנה של חשיבותו ואהבתם ללחנים של ידידיה, ביניהם מיכה שטרית, ארקדי דוכין, יעל לוי, גיא מזיג, שאנן סטריט, ישראל גוריון, דורי בן זאב, שלמה גרוניך, אילי גורליצקי, ששי קשת, משה בקר, ליאור ייני, רמי פורטיס, פיטר רוט, קובי אוז, חמי רודנר, ישראל ברייט, ליאורה יצחק, קובי רכט, אריק סיני ועוד.
>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב
1. בריכת גורדון
בריכת גורדון היא הבית השני שלי. אני מבקר בה כל יום, לפעמים גם פעמיים ביום – מוקדם בבוקר, בשעות הצהריים, בערב, בכל מזג אוויר – בקיץ, בחורף, בגשם, בסערה… אני מכור למקום. לא מפספס אף יום. לבריכה יש ערך נוסטלגי עבורי. כשהייתי ילד ממש קטן אמא, שאהבה מאוד את הבריכה, לקחה אותי איתה כל בוקר לשחייה היומית וכשגדלתי ביקשה מהמציל שילמד גם אותי לשחות. כבר כילד התאהבתי במקום – במי הים הצוננים, הצלולים והמלוחים, בנוף הפתוח, חוף הים, המרינה, סירות המפרש, היאכטות, הגולשים והשקיעות המרהיבות. כל אלה יוצרים יחד קסם מיוחד שאין באף בריכה אחרת. עבורי לא מדובר רק במתקן שחייה אלא באסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים ומרגיעים.
2. שדרות בן גוריון
בתי הקפה האהובים עלי ביותר בתל אביב הם בתי הקפה הקטנטנים שפועלים לאורך שדרות בן גוריון, בהם אני שותה את הקפה הראשון של הבוקר. הקסם של השדרה נובע משילוב מיוחד של אדריכלות היסטורית, אווירה קהילתית שקטה ומיקום אסטרטגי שמחבר בין הלב הפועם של העיר לבין חוף הים. הבניינים הנמוכים משני צידי השדרה מעניקים לה מראה אלגנטי ואירופאי וגם מכניסים הרבה אור ואוויר. השדרה כולה היא מעין גינה ציבורית של כלל התושבים – אנשים יושבים על ספסלים, קוראים ספר ומשחקים שש-בש. בניגוד לשדרות הומות יותר כמו רוטשילד, שדרות בן גוריון משדרת רוגע שאני אוהב.
3. כרם התימנים
כרם התימנים היא אחת השכונות הקסומות והאותנטיות ביותר בתל אביב. למרות השינויים שהשכונה עברה במהלך השנים היא עדיין שומרת על אופי של כפר קטן וציורי הנטוע בלב המטרופולין של תל אביב. הסמטאות הצרות והמפותלות והחצרות הפנימיות של הבתים מעניקים תחושה אינטימית ונוסטלגית, כאילו הזמן עצר מלכת. מבחינתי, מעבר לאותנטיות, לאווירה ולנוסטלגיה, הקסם של המקום הוא הפן הקולינרי שלו. לצד הברים והמסעדות הטרנדיות, שרדו בה מוסדות קולינריים ותיקים בני עשרות שנים, המגישים אוכל תימני מסורתי לצד חומוסיות, מאפיות ובתי קפה שונים. כצמחוני חומוס הוא המאכל החביב עליי, ואם כבר חומוס אז אין כמו החומוסיה של שלמה ודורון– החומוסיה המשפחתית הוותיקה שנמצאת ברחוביחיא קאפח 30. המקום פועל מאז 1937 והחל כמוסד שמתמחה במנת פול מיתולוגית ורק בשנות ה- 70 החל להגיש חומוס. כיום המקום מנוהל על ידי הדור הרביעי למשפחה ומשלב בין מנות פול וחומוס מסורתיות לבין גרסאות מודרניות ויצירתיות של החומוס.
4. חנות התקליטים של אילן בן שחר
בעידן הסטרימינג והורדות המוזיקה, החנות של אילן בן שחר היא מעין שמורת טבע. המקום מתפקד כמו עדות חיה לתקופה שבה רכישת תקליט או דיסק הייתה אירוע תרבותי וטקס של ממש. עבורי אילן הוא לא רק מוכר, אלא מנטור – יש לו ידע עצום והמון סבלנות. הוא מסביר לעומק על כל מה שרק רוצים לדעת ומדביק בתשוקה שלו, מה שהופך כל קנייה לשיעור פרטי בהיסטוריה של המוזיקה. השילוב בין ידע אינסופי והתלהבות ממכרת הופכת כל ביקור בחנות לחוויה מרתקת ומעשירה.
אבן גבירול 154 תל אביב
5. פארק הירקון
אי אפשר להתחיל להסביר כמה הריאה הירוקה הזו חשובה לבריאות הנפשית, לא רק שלי אלא של המוני תל אביבים. השדרוג בשנים האחרונות הפך את הפארק למקום בו המחשבות שלי פוגשות את הנפש תוך כדי צפייה באנשים שכמוני הולכים ורצים. אני אוהב את התנים שבפארק ושמח לראות את ההמלטות החדשות והגורים המתוקים. כשאני מתעורר מוקדם ומתקשה לחזור לישון אני יוצא לפארק ומהופנט מהערפל שנח על הדשא. בקשה לי לרוכבי האופניים – תישארו בשביל שלכם ותפסיקו לזלוג לשביל שלנו, הולכי הרגל. מספר פעמים כמעט נפגעתי מרוכבים חסרי אחריות.
מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:
אי אפשר שלא לאהוב ואת תל אביב ולשנוא אותה באותו הזמן. נולדתי וגרתי בעיר כל חיי ואני מכור לה, אך באופן שאינו סותר יש לתל אביב העכשווית כמה פגמים בולטים ומשמעותיים מאוד שהופכים אותה למקום לא אהוב. זו לא סתירה עצמית אלא מה שהופך את תל אביב למה שהיא – עיר שסובלת מצפיפות גבוהה בכבישים, דבר שהופך את הנסיעה בתוכה וממנה לסיוט. עבודות הרכבת הקלה, שהן פרויקט חיוני לטווח הארוך, יוצרות בטווח הקצר כאוס כמעט בלתי נסבל. חסימת נתיבים, רעש בלתי פוסק, אבק ושינויים תכופים בנתיבי הנסיעה וההליכה, שהפכו את מוקדי העבודות למקומות קשים לתנועה ולחיים. מערכת הניקוז של העיר, שנבנתה לפני עשרות שנים, אינה מסוגלת להתמודד עם כמויות גשם אינטנסיביות וכתוצאה מכך אזורים נמוכים כמו רחוב סלמה, חלקים מאלנבי ונתיבי איילון הופכים למעין אגמים, מה שמשתק את התנועה וגורם לנזקי רכוש. העיריה משקיעה הרבה משאבים בסלילת מסלולי אופניים אך כנראה לא מתאמצת מידי כשמדובר בניקוז.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אירוע התרבות מהזמן האחרון שנגע לליבי היה"פסטיבל תל אביב". זה היה הפסטיבל הראשון מסוגו שאיגד את מגוון התרבות העירונית תחת קורת גג אחת. הפסטיבל נתן במה למגוון רחב של ז'אנרים: מוזיקה, תיאטרון, מחול, מופעי פרינג' ומיצגים אומנותיים,והקדיש מקום של כבוד לאמנים ותיקים לצד אומנים צעירים וחדשניים. מרגש במיוחד היה לראות ולשמוע את שלמה גרוניך במופע הפסנתר של שלומי שבן, מופע המחווה לאלבום של חווה אלברשטיין "כמו צמח בר" ואת המחווה של לירון עמרם לאבא שלו, הפייטן אהרון עמרם שהלך לעולמו לא מזמן.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה בזמן המלחמה?
ה-7 באוקטובר היה הלם מוחלט. בהתחלה התמקדתי בחדשות ובאקטואליה אבל בשלב מסוים ניסיתי לשאוב כוח ועידוד ממקורות אחרים, ואז גילתי את תרצה אתר. השירים שלה, שנוצרו על רקע מציאות ישראלית רווית מתחים וחרדות, הצליחו לספק לי עידוד וכוח בתקופת המלחמה. תרצה אתר לא פחדה להתמודד עם הרגשות הקשים והכואבים ביותר והביעה אותם בכנות נדירה. שיריה נתנו לגיטימציה וקול לחרדה שחוויתי, כמו כולם. במקום להטיף לתקווה היא תיארה את המצב הנפשי המעורער של ההוויה. היכולת של תרצה לתמלל את המועקה הפכה את שיריה לנחמה, מתוך הבנה שכולנו חולקים את אותה חוויה רגשית.
אחד המוטיבים המרכזיים שקיבלו משמעות מחודשת במלחמה הוא נושא הגעגועים לדמות מגוננת והציפיה לחזרתם של יקיריהם. תרצה כתבה שירי געגועים לאבא שלה, נתן אלתרמן, ואף כתבה את"שיר החוזרים"– על שבויי המלחמה שחזרו הביתה. זה היה השיר הראשון של תרצה אתר שהלחנתי בזמן המלחמה ואחריו באו שירים נוספים – חלקם כואבים וחלקם שמחים ומעודדים. במהותם שירי תרצה אתר אפשרו לי לבכות על הכאב והפחד ובו זמנית להיאחז בציפייה לימים של שקט ולשובם של כל אלה שאבדו.
לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הייתי ממליץ לתרום בתחומי בריאות הנפש וטיפול בטראומה. לאור האירועים הקשים יש עלייה דרמטית בצורך במענים נפשיים מיידיים וארוכי טווח. יש צורך בקווי סיוע, טיפולים פרטניים וקבוצתיים, טיפול בטראומה ובפוסט טראומה עבור ניצולים, משפחות שכולות וחיילים. מילה טובה לעיריית תל אביב-יפו שכן פועלת בצורה מאוד טובה בנושא.
מי התל אביבים שהכי צריך להרים להם?
לגיבורינו במדים – תודה מעומק הלב. לכל משרתי המילואים שעזבו חיים שלמים מאחור: את המשפחה, את העבודה והפרנסה ואת השגרה הבטוחה על מנת לחרף את נפשם כדי להגן עלינו. למשפחות המילואימניקים היקרות – אתם הגיבורים השקטים של העורף. הנשיאה בנטל, הדאגה הבלתי פוסקת, הערבות ההדדית, ההקרבה המדהימה והחוסן הנפשי שאתם מפגינים הם המקור לכוח ולתקווה של כולנו.
מה יהיה?
אני אופטימי. בטוח שיהיה טוב. רק טוב ועוד יותר טוב. בואו נקווה שאני צודק.
![אין בילוי כמו אצלם. "האחים" (צילום: עדי פועה וענבל קורמן)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/09/WhatsApp-Image-2022-09-12-at-21.53.59-1000x750.jpeg "אין בילוי כמו אצלם. "האחים" (צילום: עדי פועה וענבל קורמן)")
