אנחנו מתים על תאילנד, ומתים על אוכל תאילנדי, ובעיקר מתים מהעובדה שאנחנו לא שם עכשיו, רובצים על החוף עם קוקוס ביד אחת וקוקטייל ביד השנייה, מנשנשים פאד תאי ב-5 שקלים ומחכים למסאז׳ ב-40 ש״ח. עשינו לכם חשק? אה, סורי, כי תל אביב לא יכולה להציע לכם את כל אלו. מה שהיא כן יכולה להציע בשפע זה אוכל תאילנדי מצוין במחירים ישראלים. אבל למרות הגל התאילנדי ששטף את תל אביב, מעטות הן התאילנדיות שמצטיינות באמת. דסק האוכל של טיים אאוט בחר מביניהן את 16 המוצלחות ביותר. ובהצלחה עם החריף.

1. בית תאילנדי

המלכה האם של שף יריב מלילי ולק סונן, זו שהביאה את הבשורה התאילנדית למחוזותינו לפני 29 שנים, ועד היום המסעדה התאילנדית הטובה בארץ. בית תאילנדי מציגה את מיטב הקולינריה התאית המסורתית, ועושה זאת עם תפריט עשיר ורב טעמים וניחוחות שלא מתחנף לחיך הישראלי ולא חוסך בחריפות או שימוש בחומרי גלם לא שגרתיים. תמצאו בה גם קלאסיקות כמו פאד תאי וסום טאם, וגם מאכלים שנפוצים בכפרים כמו ג׳אנגל קרי וסאיי קוק איסאן. בחדר הפרטי קואה קון לק ("המטבח של לק") נערכות ארוחות מיוחדות בסגנון מסעדה קטנה ואינטימית עם כשישה שולחנות המתאימים לזוגות או לקבוצות קטנות.
מנה חובה:פה פלה
בוגרשוב 8, תל אביב. 03-517-8568
>> מה סוד הקסם של בית תאילנדי?

>> 10 מסעדות הראמן הכי טובות בתל אביב
>> 30 המסעדות האסייתיות הכי מומלצות בתל אביב
>> 19 הסושיות הכי טובות בתל אביב

2. קאב קם

הישג נוסף של הצמד מלילי וסונן הוא קאב קם, שמביאה לידי ביטוי צד אחר של התרבות התאילנדית. צד המתבטא בבילוי, מפגש לילי, נשנושים ואלכוהול. כבר אהבנו. מתוקף כך בקאב קם יש אווירה ססגונית, מוזיקה מהנה ובעיקר קוקטיילים מתובלים ומחוזקים בניחוח תאילנדי ייחודי. בגזרת האוכל תמצאו נשנושים תאילנדים צבעוניים, עזי טעם וחריפים וגם מנות עיקריות נפלאות ומסקרנות.
מנה חובה:מיאנג פלה
לינקולן 11, תל אביב. 03-688-9960

3. תאי 148

מסעדה שמעוצבת כמו חופשה סטייל הלוטוס הלבן, רק בלי הקטע של הרצח והבגידות. כלומר מפונפן, נעים ומזמין בהחלט. במקום, שמשלב בין בר למטבח, תמצאו מנות תאילנדיות טיפוסיות למהדרין כמו לברק שלם מטוגן עם ג׳ינג׳ר ותמהרינדי, סום טאם קלאסי ונפלא או מיאנג קאם לפי הספר, לצד כאלה בפיוז׳ן מקומי כמו סיגר ממולא פרגית ושאר מתחלפות, צבעוניות ועזות טעמים. כמו להרגיש על החוף, רק בדיזינגוף.
מנה חובה:נאם טוק
דיזינגוף 148, תל אביב

4. נאם

טועים לחשוב שנאם היא מסעדה ויאטנמית בשל סיומת הנאם של שמה, אבל מספיק להתקשר למקום ולהיענות בברכת סוואדיקה כדי לדעת שהגעתם למסעדה תאילנדית למהדרין. חוץ מזה, נאם בתאילנדית הם מים נשפכים. שתדעו. ולעניינו, מדובר במסעדה תאילנדית נפלאה שנאמנה למתכונים מסורתיים ומרבית חומרי הגלם בה מגיעים מתאילנד והירקות מגודלים בשטח חקלאי של המסעדה. הישג נוסף לנאם הוא העובדה שהיא בערך המסעדה הכי קשה להשגה בוולט, אז בהצלחה עם להזמין ממנה משלוח. כשתצליחו, תקבלו מנת ענק, אז זה יהיה שווה את הכל.
מנה חובה:פאד פאק רום
קינג ג׳ורג׳ 84, תל אביב | דיזינגוף 275, תל אביב. 03-304-1413

5. אונאומה

אם כבר דיברנו על קשות להשגה, אין ספק שאונאומה זוכה בתואר הזה בגדול. היא סגורה בסופ״ש, ולמרות שהגוגל אומר אחרת, היא סגורה למשלוחים גם בצהריים, ונפתחת רק בשעה 17:00. כל זאת לא מפריע לה להיות מסעדה תאילנדית קטנה ומצוינת, שלעומת שכנותיה מהסעיפים שלעיל דווקא מתהדרת בתפריט קטן ומצומצם, ובמספר שולחנות שמגיע לתריסר בלחץ. בתפריט קלאסיקות תאילנדיות כגון סום טאם, לאב גאי, כנפיים מטוגנות בזיגוג מסורתי וגם מגוון מנות מהווק, וכל אחת מדויקת להפליא.
מנה חובה:לאב גאי
קרליבך 15, תל אביב. 03-698-1155

6. התאילנדית בסמטת סיני

הדבר הראשון שאנשים אומרים על התאילנדית בסמטת סיני הוא ״חריף״. והם לא טועים, קשה למצוא מנות שאינן פיקנטיות בכלל בתאילנדית (כפי שקוראים לה אוהדיה בקיצור), והדבר רק מעיד על נאמנות למקור. הדבר השני שקרוב לוודאי יגידו הוא ״טעים״, כי מדובר במסעדה תאילנדית מצוינת ואותנטית, עם הרבה אפשרויות גם לטבעונים ולנמנעים מגלוטן. גם התמחור הוגן, התפריט עשיר והאווירה שמחה ומשוחררת.
מנה חובה:פאד וון סן
סמטת הר סיני 1, תל אביב. 054-2017-132

7. מולאם

הבייבי השני של התאילנדית בהר סיני הוא וממש בדומה לאימו – שזה אומר, לא מרחם על החיך הישראלי, ונאמן למקור עם טעמים פיקנטיים, עזים וכאלה שממש לא פוגשים בכל יום. גם חווית הזלילה והשתייה הולמים את המסורת התאילנדית, כאשר מוצעת האופציה לפתיחת שולחן עם מגוון סלטים מסקרנים שמוגשים יחד בטמפרטורת החדר ועוד מנות קטנות ומרגשות. הקוקטיילים והיין הולמים את המנות והאווירה מעל הכל היא לוהטת, מכל הבחינות. כן, גם מבחינת החריף.
מנה חובה:אופ וואן סן
הר סיני 2, תל אביב

8. גברת קוטייאו

לגברת יש קהל מעריצים נלהב וקבוע שמוכן לאכול מרק תאילנדי חריף גם בימים הכי חמים של אוגוסט. מדובר במרקייה תאילנדית אותנטית, שפתח שף מתי נקש אחרי תקופה ארוכה של מגורים וחיים בתאילנד, שם הוא למד את רזי המרק המסורתי שמתבשל שעות ארוכות בטכניקה עתיקת יומין שמדגישה את כל טעמיו. מנת הדגל של הגברת היא מרק הקוטייאו שמוגש עם אטריות ומבוסס על ציר עוף ותוספות משתנות. חוץ מזה יש גם ראשונות מופלאות כמו כיסונים, יאם סון הון וסום טאם. במהלך הקיץ האחרון נקש הפעיל גם את פופ אפ הקינוחים קאנום, וצפוי להתחדש בעונה הבאה עם מתוקים מסקרנים שמוכיחים שקינוחים תאילנדיים הם הרבה מעבר למנגו סטיקי רייס.
מנה חובה:קוטייאו טום יאם גאיי
יום טוב 1, תל אביב. 053-884-8618

9. אהן תאי

מאחורי אהן תאי עומדת מיי, שהגיעה לישראל מתאילנד לפני 7 שנים, ופתחה מסעדת גריל תאילנדי שמגישה את המאכלים האהובים עליה מארץ מולדתה, והיא בעצמה מקפיצה על הווק את המנות השונות. בתפריט מגוון מרקים מסורתיים, מנות קארי תאילנדי בפיקנטיות מעודנת וגם מנות ווק עשירות. נציין גם את העובדה המשמחת שהמנות גדולות והמחירים קטנים.
מנה חובה:קארי ירוק בחלב קוקוס
ישכון 45, תל אביב. 0545-855-339

10. קאו סאן

קאו סאן הוא דוכן תאילנדי בשוק הכרמל, והוא הכי קרוב למקור עגלות האוכל התאילנדיות שאנחנו מכירים מהטיולים. ראשית בנראות, מדובר במעין עגלת נירוסטה שעליה מכינים את כל האוכל והיא מבריקה ומצוחצחת. שנית, בכלי ההגשה שזהים לכלי האכילה בעגלות בתאילנד. ושלישית, באוכל עצמו שמבושל על ידי זוג תאילנדי שהגיע ארצה והתגעגע לטעמי ביתו וילדותו, מה שיצר תפריט נוסטלגי, אותנטי ומרגש של כל הקלאסיקות התאילנדיות האהובות.
מנה חובה:טום יאם
הכרמל 5, תל אביב. 054-5855339

11. טייגר לילי

טייגר לילי היא מסעדה תאילנדית ותיקה שכבר הפכה לרשת משגשגת. ניתן לומר שהיא בעצם מסעדה תאילנדית תעשייתית יותר, בה אין דגש בהכרח על נאמנות למקור והיא מקשיבה לרחשי לבם של הישראלים, על כן האוכל בה יותר קרוב למתוק מחריף – עם זאת; שלא תטעו, המנות גדולות ומשתלמות, ערבות לחיך וגם מספקות מענה מבטיח לטייק אווי או משלוח וולט שלא מאכזב.
מנה חובה:פאד סאן ליאנג
שרונה מרקט, אלוף קלמן מגן 3, 1700-707-097

12. תאי סטריט פוד

כשתאחזו בתפריט של מסעדת תאי סטריט פוד החדשה, תרגישו לרגע במזרח אסיה. תפריט ענק עם מאה מנות בערך וכמובן צילומים צבעוניים שמסבירים אודות כל מנה ומנה, ממש לפי מיטב המסורת. את המסעדה פתחו צמד אחיות ילידות בנגקוק שהגיעו ארצה בעקבות נישואים לישראלים, ובמסעדה הן מבשלות אוכל תאילנדי לפי הספר שכולל סום טאם קלאסי ואחד עם שרימפס, מרק טום יאם מהביל וחריף, וגם קריספי פורק, מורנינג קלורי וכמעט עוד 90 טובים ונוספים.
מנה חובה:מורנינג גלורי
שלום עליכם 14, תל אביב

13. בננה לוטי

מקדש קינוחים שכולו הקינוח התאילנדי האהוב של כל הזמנים, בננה לוטי. אותה פיסת בצק ממולאת בננות, חלב מרוכז ונוטלה, מטוגנת קלות על הפלאנצ׳ה ונותרת חמימה, נעימה, טעימה ומתוקה. מלבד הקלאסי של הנוטלה יש גם במילוי תמרים ובננות, מילוי פקאן ובננות קראנצ׳י במיוחד וגם עם ריבת חלב למתיקות האידאלית.
אבן גבירול 137, תל אביב

14. קפה טאיזו

נכון, לא מדובר במסעדה תאילנדית למהדרין. אבל יש בה אגף תאילנדי מוערך וראוי לשמו, כמו שרק יובל בן נריה יודע לעשות. למעשה, רוב המנות באגף הזה יכולות להתברג גבוה בכל המסעדות ברשימה. האגף המדובר כולל למשל מנת קארי פאננג מופלאה שמוגשת עם אורז יסמין מאודה, סלט שרימפס פיקנטי עם סטייקי רייס או פרייד רייס עם שמן צ׳ילי וירקות וגם סלט לארב גאי מתובל כהלכה. תכלס בא לנו לבקש מיובל שיהיה גם מנגו סטיקי רייס לקינוח, אבל עד אז נסתפק בקראק פאי פיסטוק המופלא.
מנה חובה:קארי פאננג
כיכר גבעון 12, תל אביב 077-9800-510

15. ZO

עוד מסעדה פאן-אסייתית עם אגף תאילנדי מכובד שראויה להיכלל ברשימה הזו. במקום, שנראה כאילו נלקחה ישר מהמזרח הרחוק עם דרקון עצום מימדים ושאר תפאורה, יש אוכל שאפתני ומצוין. בזירה התאילנדית תמצאו סום טאם נפלא ורענן, סלט פאן סי פיקנטי, חציל צ׳אנג צ׳ה, נאמס צ׳ה יו ושלל קוקטיילים צוננים, כולל אחד שהזכיר לנו חופשה בקוסמוי – קוקטייל טפיוקה קוקוס עם למון גראס וסורבה קוקוס. יאם.
מנה חובה:דרגון בול
רוטשילד 11, תל אביב

16. נינג

לא מכל דבר צריך לעשות עניין, וכשמתחשק ביס תאילנדי פשוט וטעים, בלי טריקים ושטיקים – נינג עושה את העבודה. סלטים, מרקים, נודלס ומנות עיקריות מאורז ועוף, בקר, טופו ומעט דגים מוגשים באפס פוזה, במחיר שבעיר היקרה בעולם עדיין נחשב סביר. הסניפים ממוקמים בנקודות אסטרטגיות בקינג ג'ורג' והרצל, ודי מתבקש לאסוף משהו בדרך הביתה במקום להזיע מעל הכיריים. ולפעמים זה בדיוק מה שצריך.
מנה חובה:פאד תאי, אלא מה
הרצל 16, קינג ג'ורג' 52

17. איסאן

המטבח הבועט של צפון מזרח תאילנד חוגג את עצמו במסעדונת בשוק הכרמל, שמזכירה בפשטותה מסעדות משפחתיות בבנגקוק. בתפריט נמצאים כל החשודים המיידיים בביצוע חף מפוזה ונאמן למקור, ורק המחירים (הסבירים יחסית) מסגירים שזאת תל אביב. לכן כדאי להאמין לסימוני הפלפלים ליד כל מנה ולא לאתגר את עצמכם יותר מדי, כי כאן לא מרחמים על החך הישראלי.
מנה חובה:קארי פנאנג
רבי עקיבא 22, תל אביב

• אוכלים שותים
• אוכל תאילנדי
• תאילנד
• בית תאילנדי
• התאילנדית בהר סיני

לאורך שנים רבות ראיתי את העובדים התאילנדים מסביבי, כחלק בלתי נפרד מהנוף של הנגב בו התגוררתי – עובדים בשדות בימי הקיץ הלוהטים או מקפצים על עגלה המחוברת לטרקטור ביום חורף גשום. תמיד עטופים מכף רגל ועד ראש, שקטים ומכונסים, כמעט בלתי מורגשים. הם מתגוררים בפאתי המושבים והקיבוצים, מעבר לגדרות, נפרדים מהחיים הישראליים כמעט לחלוטין. מעל שלושים שנה הם חיים בתוכנו, אנשים שקופים בעלי זהות קולקטיבית, סוחבים את החקלאות הישראלית על גבם ומגדלים את המזון שאנו אוכלים. ובכל זאת, לעיתים נדירות עצרנו להתעניין בהם באמת.

>>

מי הם אותם אנשים? איך נראים חייהם כאן, רחוק מביתם ומשפחותיהם? השאלות הללו ליוו אותי כשיצאתי בשנת 2018 למושב עין תמר בדרום ים המלח. שם, בין המדבר הפראי לבין השטחים החקלאיים הירוקים, גיליתי מרחב כמעט סוריאליסטי: מצד אחד, יישוב ישראלי קטן ושומם, ומנגד שטחים חקלאיים שוקקי חיים שבהם עובדים ומתגוררים מאות תאילנדים.

המטרה שלי – להיכנס לעולמם ולתעד את חייהם – הייתה מאתגרת מאוד. מעבר לכך שהתאילנדים הם ברובם אנשים ביישנים ומופנמים, רובם אינם דוברים אנגלית כלל. בתחילת הדרך נדרשתי להיעזר במתורגמן כדי להסביר להם מי אני ומה אני מבקש לעשות. ועדיין, גם אחרי ימים ושעות ארוכות של שהות במחיצתם, היה קשה להם להבין מדוע מישהו מתעניין בהם.

עם הזמן, בזכות הרבה סבלנות והתמדה, הם פתחו בפניי פתח לעולמם. התעוררנו לפנות בוקר וליווינו אותם על עגלת העבודה הרועשת בדרכם לשדות. תיעדנו אותם בעבודה מפרכת של קטיף בזיליקום בחממות לוהטות בטמפרטורה של 50 מעלות – תנאים שהשהייה בהם לבדה היא אתגר לא פשוט. צפינו בשיחות הווידאו שלהם עם המשפחות שהותירו מאחור – הילדים, בני הזוג, ההורים – שיחות שהעבירו את תחושת הגעגוע והתלישות. לצד זאת, תיעדנו גם רגעים של שמחה וחברות – בישולים וארוחות משותפות שנשאו ניחוחות של בית רחוק, וחגיגות קריוקי עמוסות אלכוהול וצחוק מתגלגל, שהפכו לרגעי הפוגה ושחרור מהשגרה הרוטינית הקשה.

כדי להישאר נאמן לחייהם ככל האפשר, בחרתי יחד עם צלם הסרט אור אזולאי בגישה דוקומנטרית שקטה – "זבוב על הקיר". המצלמה נותרה צופה מהצד, נטמעת בשגרה מבלי להפריע. רק בשלב העריכה, כשהחומרים שצילמנו נשלחו לתרגום בתאילנד, התחלתי להבין את מלוא עומק חייהם: את הכאב והבדידות שהם נושאים, את הקורבנות העצומים שהם עושים למען משפחותיהם, ואת התקווה לעתיד טוב יותר שמחזיקה אותם.

אך הסרט "תאי-לנד" אינו רק סיפורם של העובדים התאילנדים. זהו גם סיפורה של החברה הישראלית. המפגש שלי עם איציק רוזנברג ממקימי עין תמר ועם חקלאיי המושב, חשפו בפניי את המשבר העמוק שבו נמצאת החקלאות הישראלית. החקלאות, שהייתה פעם סמל לציונות ולעבודה עברית, נמצאת כיום על סף קריסה. דור המייסדים הולך ונעלם, ודור ההמשך עוזב את השדות לטובת חיים נוחים יותר. גם התאילנדים, שהיו בעבר כוח עבודה זול, זוכים היום לתנאים שהופכים את המשקים לפחות ופחות רווחיים. התוצאה היא משבר שמאיים לא רק על החקלאות, אלא גם על עצם קיומם של יישובים כמו עין תמר ושאר יישובי הפריפריה בארץ.

בעיצומם של כל המשברים שהמדינה והחברה מתמודדות איתם בשנים האחרונות, נדמה שהנושא הזה נותר בשולי השיח הציבורי. הסרט הזה הוא הזמנה לעצור ולהתבונן – באנשים השקופים, בחלום הציוני ובשבריו, ובנו כחברה שמבקשת להתמודד עם אתגרי ההווה והעתיד.

ניר דבורצ'ין הוא בימאי הסרט הדוקומנטרי "תאי-לנד" של כאן 11, זוכר פרס הצילום בפסטיבל דוקאביב 2024. הסרט מציג את מערכת היחסים בין איציק רוזנברג, חקלאי מזדקן שהקים לפני שנים רבות עם חבריו את הישוב "עין תמר" בנגב הצחיח, לבין עובדיו התאילנדים.
הסרט ישודר במוצ"ש, 28.12, בכאן 11

• יוצרים כותבים
• כאן 11
• דוקומנטרי
• עובדים זרים
• תאילנד

בלוז החורף המתקרב כבר מדגדג לנו בקצות האצבעות, אז שמנו גרביים וחיפשנו בוולט משהו מנחם. ובאמת שיש מעט מאוד מטבחים מנחמים כמו התאילנדי, על התבלינים החזקים, החריפות המאתגרת וההרגשה שהתפוצצתם בסוף. ואין מי שמספק חוויה יותר ממלאת ומספקת מאשר מסעדת "נאם", שכבר הפכה את האוכל התאילנדי לישראלי לגמרי, ועוד במנות גדולות במיוחד.

>>חיים כהן מגיע לבני ברק: מסעדת "מרים" מציגה יוקרה כשרה ומנחמת

המסעדה התאילנדית נפתחה אי אז ב-2014, רגע לפני מבצע "צוק איתן", והפכה ללהיט מיידי. למעשה, מאז הוא הפך לחלק מהותי מהקולירניה המקומית – אוכל תאילנדי פשוט שעשוי בצורה מתוחכמת (ולא מתחכמת) עם חומרי גלם טריים ולמרבה השמחה – בנדיבות. כלומר, המנות שלהם באמת יקרות, אבל סביר שאת רובן לא תסיימו בארוחת אחת. ההתרחבות של נאם למספר סניפים לא פגמה ברמתם, ולפחות ברוב המקרים (כי יש להודות, היו נפילות) תקבלו מנה מצוינת, טעימה ומפוצצת. יאמי. סליחה, נאם.

מנה מומלצת?לנאם יש שפע רחב של מנות לכל גווני הטעם (התאילנדי), אבל עם כל כך הרבה אופציות, אנחנו תמיד נעדיף את הקלאסיות. הפאד תאי (71 ש"ח) שלהם אחד המספקים שיש בעיר, מנה פשוטה וטעימה לאללה שתשאיר אתכם מפוצצים.
יש אופציה לטבעונים?בוודאי, ואפשר גם לטבען את רוב המנות אז תתפרעו.
איך מזמנים?מאתר הרשת, או מסניפי הרשת בוולט
ואם לא בא לי? אז כנראה שתמצאו משהו ברשימתהמשלוחים הכי טובים בתל אביבכי אין סיכוי שגם שם לא תמצאו.

• מה מזמינים היום
• נאם
• תאילנד
• משלוח

>> מירב בלומנפלד עושה יחסי ציבור למוזיקאים, מקרוב ומרחוק, מלווה ויועצת לאנשים בנושאי יחסי ציבור, טיפולי פוריות וטיולים לתאילנד, ומתעניינת באנשים, בסיפור שלהם, במוזיקה, בכלבים, בחופים יפים ובעולם באופן כללי. בחודש שעבר היא חזרה עם משפחתה ליפו אחרי שנה של מגורים בקופנגן. ביקשנו ממנה לקחת אותנו לסיבוב בין המקומות המועדפים עליה באי התאילנדי האהוב.

>> רעות נחושתן מפונה מקיבוץ רעים כבר יותר משנה. וזאת העיר שלה
>> המרכז הכי אינטימי וחנות על סף סגירה // העיר של יעל ורטהיים סואן

1. וונדרלנד – Wonderland Healing Center

הוונדר לנד זה הילינג סנטר יחיד ומיוחד, הכול שם טייט בקטע שקשה לתאר, ואפשר לבוא שם לכמה לילות של דיטוקס, יוגה וכאלה, או ליום כיף עם חברות. יש שם בריכה ענקית עם מלא פינות רביצה, מסאז'ים (איך לא), בופה של ארוחת בוקר טבעונית הכי טעימה שנתקלתי בחיי, וגם סאונה עם אמבטייה קרה צמודה שכייף לדלג ביניהן. הקימו את המקום כמה אנשי חזון הייטקיסטים בעברם, וכל מטרתם היא שליחות ועזרה לאחרים. המקום הזה תמיד מלא, באים לשם המון חברה צעירים מכל העולם וכולם מתקבלים בברכה. אם תתחברו עם היזמים שם אז האירוע יכול להתגלגל ללילה קרחניסטי או לשיחות משנות חיים.

2. חוף הד יואן – Haad Yuan

זו רצועת חוף פלאית שבאמת הזמן בה עצר מלכת.זה אי בתוך אי, צריך להגיע לשם בסירה מהד רין, ויש גם ג'יפים שנוסעים דרך הג'ונגל במקרה של סערה בלתי נגמרת. יש שם חוף רחב עם מעט ריזורטים פשוטים, אחד מהם נקרא ״במבו״ ויש בו מסיבות בימי ראשון (מביך לומר שלא הייתי), ויש שם מלון אחד שנקרא פראיה (Pariya) שאפשר להגיע אליו גם מבלי לישון בו ולשהות כל היום בבריכה שלו שנמצאת על הים. פעם נתקעתי שם שבוע בסופה, והיה כמעט בלתי אפשרי לצאת משם. בטיול של 3 שבועות זה חתיכת עוקץ, לא אשקר. ככה זה כשחיים במקום טרופי עם מזג אוויר עם חיים משל עצמו. אבל כשהשמש שם, זה אהלן אהלן לאלוהים בכבודה ובעצמה.

3. צ'לוקלאם

צ'לוקלאם זו עיירת חוף והשכונה האהובה עליי בקופנגן. היא טיפה מרוחקת ממרכז האי, אבל כשכל נסיעה ממקום למקום היא בכביש די ריק עם עצי קוקוס מסביב וג׳ונגל, אני לא רואה בזה בעיה. אם אשווה לתל אביב, זה כרם התימנים של קופנגן. יש שם ישן מול חדש ובין המקומות היחידים שנראה לי שממש ראיתי תאילנדים גרים בו בנוסף לתיירים. יש שם כמה דברים שממש מצדיקים שהייה של בין כמה ימים לבין חיים שלמים: בית קפה שנקרא "קאיף". הקפה מערבי לגמרי, טעים, על אחד החופים היפים של קופנגן. ואפשר לשבת בקפה, לעשות טבילה, לחזור לקפה וחוזר חלילה.

ככה עובר לו יום נחמד, ובין לבין אפשר לקחת שיעורי sap עם כרמלה האדירה ולחקור את החוף הזה עוד יותר, לשוט למאליבו ביץ׳ הקרוב והצלול, ולראות את קופנגן מהצד השני של הים פנימה. יש גם את שוק הלילהֿ. השוק הזה קורה בכל יום ראשון על המזח. רואים בו שקיעות מרהיבות, יש בו אוכל פשוט וטעים, להקה תאילנדית שמופיעה, וכולם שם פותחים מחצלת או שולחן קטן, אוספים כמה שקיות מהדוכנים, יושבים, אוכלים, חוזרים שוב. בקצה של המזח יש גם כזה מקום לילדים שמציירים על קנבס או פסל והם מתים על זה. תמיד פוגשים שם את כל כולם, את ההורים של הגן, הבעלים של הגן, הגננות, כל מי שגר, מי שממש תייר ובא לשבועיים, וכל מי שאוהב לחיות:).

4. וואינאם – Wai Nam

רצועת חוף עם ריזורט אחד פשוט אבל בסטייל עם מדרגות תלולות ללא מעקה, ובגדול אסור לבוא לשם עם ילדים. בימי שלישי בין 13:00 ל-01:00 מתקיימות שם ה- מסיבות של האי עם כל סוגי משני התודעה, ים די.ג׳ייאים (היי עדי שבת, מתגעגעת אליך:), וכל הגילאים מתקבלים באהבה, ההורים שבאו לבקר, קלאברים מהברגהיין ועד רקדני חישוק ותופעות ים שונות ומשונות.

מודה שאני אוהבת את המסיבות שלי במועדון חשוך, ממוזג ואפל עם סאונד שחודר לי לווריד, וכאן זה פחות הקטע. הטבע תופס את הספוט המרכזי, עם הסלעים מסביב, המסעדה הטבעונית המצוינת והקוקוסים לצד קוקטיילים של מוחיטו ודומיו. גם לכאן מגיעים בסירה, אז המלצתי היא שאם כבר באים למסיבה – לקחת חדר וליהנות all in. פלא לא פחות מלהיב זה להגיע למקום כשאין בו מסיבות. חלום בפני עצמו.

5. טונג נאי פאן-יאי – Thong Nai Pan

רצועת חוף רחוקה יחסית מהמרכז, מקום שברגע שמגיעים אליו, אי אפשר להפסיק לחייך. זה המקום היחידי בקופנגן עם הריזורטים של הביוקר, אבל הם לא נמצאים בחלק השווה בו. יש בו רצועת חוף שנקראת יאי, ששם זה ממש סיני של קופנגן. ריזורטים פשוטים ביותר, על החוף, צמודי מסעדות ומסאז'ים, לא צריך לזוז וגם אין לאן. לא רואים שם כביש, לא שומעים שם כלום חוץ מהים ותמיד כשאנחנו מגיעים לקופנגן אנחנו נוחתים קודם כל שם. (יש גם ליד זה את המפלים והחוף המושלם של ת'אן סאדת שזה טיול רגלי קצר שממש כיף לעשות עם ובלי ילדים).

יש שם ריזורט בקצה שנקרא לונג טייל, עם מסעדה פשוטה ,זולה וטעימה ומתאימה ממש למשפחות, עם מלא משחקי טבע וגשרים שבנו שם לילדים. לבריכה אפשר להיכנס רק אם ישנים שם. גם בלי ילדים עדיין הייתי רצה לחוף הזה, אבל לריזורט אחר. כל מקום בחוף הזה הוא פשוט ולעניין וישכיח מכם כל טרדה אפשרית. מבטיחה לכם:).

מקום לא אהוב בתל אביב

אני גרה ביפו, אני מתה על יפו, הכול כאן קהילתי, מחבק ומתוק. אם יש מקום שהיה לי כיף לשוב אליו אחרי החיים בקופנגן – זה יפו. אבל רחוב יפת מוציא ממני עצבים ומרמור. כל כך רועש, כל כך לא יפה, מדרכות צרות שבקושי אפשר לעבור בהן, טונות אוטובוסים וצפירות, קורקינטים במהירות שיא בכל מקום אפשרי. אני נאלצת להיות שם כמעט כל יום כי הגן של תמרה שם, ואין יום שאני מצליחה לעבור את הדרך הזו מבלי לחבל לעצמי במצב רוח.ֿ

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
טוב, אני מעל לשנה לא גרה כאן, ותרבות בקופנגן – זה לא הצד החזק שם. מה שכן הספקתי והתגעגעתי לעשות: סרט בקולנוע עם פופקורן ענק. הלכתי לסרט "קרוב אליי" של תום נשר והוקסמתי. קודם כל זה הציף לי את כל הגעגועים לתל אביב, לנייט לייף, לחושניות, למוזיקה, למועדונים ולוויב הסקסי שיש בעיר המהממת הזאת. ובלי קשר, זה יופי של סרט, עצוב ושמח ומלא לב. ועוד משהו שהוא לא אירוע תרבות, אבל אולי קצת כן: יצא לי בשבוע שעבר להיות במסיבת כיתה ד' של טל ארגמן וצח זמרוני, וזה מדהים לראות כמה שנים הדבר הזה עובד וקורה עם אותו קהל. סחתיין. פגשתי שם מלא אנשים ששמחתי לראות, והכי כיף לא לקחת את עצמי ברצינות ולרקוד בחיוך מטופש לשיר Touch Me.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מלא שירים של מוזיקאים שלי שנכתבו בעקבות ה-7 באוקטובר או פשוט שירים של מוזיקאים שלי שנשמעו אחרת אחרי ה-7 באוקטובר והציפו אותי. לראות אנשים שמים את הלב שלהם במוזיקה ונותנים את כל כולם – זה תמיד מרגש מחדש. אנשים בתשוקתם זה דבר מעורר תקווה. אבל בגדול אני משתדלת להתעסק בטוב וביופי ובמה שבשליטתי. התקווה שלי היא פנימית ותלויה בי ובמה עשיתי כדי להרגיש נעים יותר ומשמעותית יותר. אני לא פותחת חדשות בחיים, אני מקבלת השראה מאנשים טובים, מנתינה, מכלבים, פרחים, ים מצחוק של ילדים. משיחות טובות. אם יש מישהו מאז פרוץ המלחמה שאני מתמוגגת ממנו (ולמעשה עוד לפני) זה איש החזון והאגדה, מעוז ינון. הוא איבד את שני ההורים שלו ב-7 באוקטובר ומאז לא מתפשר ולא מפסיק לרדוף אחרי שלום. אין דרך אחרת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש בקופנגן מקום מדהים שנקרא"הולינה קופנגן"-זה מרכז לטיפול בטראומה והתמכרויות (סטייל כפר איזון בארץ). חברה שלי פסיכולוגית קלינית שם, ויזם המקום, יוסי, פתח פרויקט ריטריט שיקום עבור חיילים ששירתו בעזה. לפני כן היה שם ריטריט תצפיתניות שהיה חזק ומשמעותי. אז אני ממליצה לתרום להם וכמובן לספר לאנשים שיש את הדבר הזה שיכול לעזור להם (יוסי – 052-8626607).

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו כרגע?
עונה אובייקטיבית: בן הזוג שלי, יאיר יונה. יש לו חברה שנקראת "על זה" והוא עוזר לאנשים לעזור לעצמם, מהפרטי ועד העסקי. והוא היחיד שאני נתקלתי בו שמכניס אלמנטיים ניו אייג'ים לפרקטיקה יישומית וגורם לאנשים להתייחס לעצמם בחיוך ולהזיז את החיים שלהם באופן שגורם להם לקום טוב יותר בבוקר. אין יום (ואני לא מגזימה), שלא ניגש אליו מישהו-מישהי ברחוב שאומרים לותודה על הפודקאסט שלווכמה זה עזר להם, או תודה על הקורס שלו או ההרצאות שלו וכו'. גם במסיבות בקופנגן, גם ברחוב ביפו, גם בגן של תמרה, זה מגיע להרבה אנשים ועושה להם טוב. כולם כל הזמן אומרים לו שהוא שינה שלהם את החיים. איזה יופי זה באמת.

מה יהיה?
לאחרונה נתקלתי בקטע של אתי הילסום שנספתה בשואה, מתוך הספר "השמיים שבתוכי": "התפקיד המוסרי היחיד המוטל עלינו הוא: לכבוש בתוכינו מישורים של שלווה, עוד ועוד שלווה, כדי שנוכל להקרין אותה לאחרים. וככל שתהיה יותר שלווה באנשים, כך תהיה יותר שלווה בעולמנו הנסער". אז מה יהיה? קטונתי לנבא אחרים ובטח אני לא מנסה לנבא את העולם, שיפה כל כך ואכזרי באותה מידה, רק על עצמי הנני אחרית וגם זה מורכב לי לפעמים 🙂 אבל היופי תמיד קיים. כמה שנצליח לשים עליו את הפוקוס יהיה מועיל לכולנו.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• תאילנד
• קופנגן

"אוננות", "שפיכה", ו-"אימפוטנציה" הם רק חלק קטן משמות הפרקים של הסדרה החדשה "דוקטור קליימיקס" של נטפליקס. ובניגוד למה שאולי עשוי להיראות מהם, הדרמה הקומית התאילנדית הזו דווקא לא מחפשת פרובוקציות. כלומר, היא עוסקת בפרובוקציה סנצציונית, אך לא מתפלשת בה. במקום זה ישנה רק סדרה תאילנדית מתוקה ומעניינת על רקע המהפיכה המינית של שנות ה-70. סקס מוכר, אבל זה לא הכל.

>>

"דוקטור קליימקס" מתמקדת ברופא עור ביישן שחולם להיות סופר, אבל מוצא את עצמו במרכז שערוריה תאילנדית בשנות ה-70 המתפתחות, בתור כותב אנונימי של טור יחסי מין, שלראשונה מגלה לאוכלוסיה הביישנית והבורה את רזי הגוף שלהם, וחדוות המין המופלאה. אבל בחברה שמרנית זה כמובן אתגר, שמכעיס גם את המשטרה וגם את האנשים שמסביבו, שלא בהכרח יודעים שהכותב הפרובוקטיבי הוא הרופא הביישן שלהם.

גלריית הדמויות המתוקות והצילום המואר אולי יזכירו לכם במעט את "חינוך מיני" הנהדרת, אבל הקצב, המימיקות, הביישנות והבוטות הן כולן תאילנדיות. גם הצבתה של הסדרה בסבנטיז מוסיפה המון צבע (ומוזיקת סבנטיז תאילנדית מצוינת), כך שמדובר בצפייה קלילה ומהנה. היי, מגיע לנו גם משהו קליל. ואף מילה על מופעי פינג פונג. זה שנים קדימה.
דוקטור קליימקס,עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• תאילנד
• נטפליקס