בואו נגיד את האמת: התקופה הנוכחית תופסת את הטלוויזיה בישראל במבוכה. מצד אחד המלחמה עדיין נמשכת, אבל מצד השני הירי הרקטי לישראל (במספרים) פוחת, הלחימה בעזה נמצאת תחת איפול כבד מאוד, ושעות האולפן הארוכות של מהדורות החדשות – שבהתחלה שידרו בלופ בלתי נגמר – לאט לאט מתקצרות כי פשוט אין מה לשדר.

>> "באין מדינה": העמוד הראשון במסקנות ועדת החקירה על המחדל
>> צפינו ביום השידורים הראשון של "רלוונט". יש לנו חדשות טובות ורעות

אבל למרות שסימנים ראשונים של שגרה כבר הורגשו – למשל, הפרסומות שחזרו להיות משודרות – לחזור לשגרה לגמרי פשוט אי אפשר. ראיתם מה קרה ל"כוכב הבא" כשניסתה לחזור. גם מי שמנסה לבדר בתקופה הזאת, עושה את זה עם נימה לא מפורשת של התנצלות. אנחנו פה אבל גם לא ממש פה.וכך, נוצר לו יציר כלאיים די מוזר – הסט הוא עדיין הסט של החדשות, ואיתו גם ההבטחה "לעדכן בכל מה שיתרחש", אבל התוכן מבקש להיות קצת יותר קליל, קצת פחות חדשותי הארדקור. נקרא לזה "לייט נייט ניוז" – תכניות שמגיעות בשעות המאוחרות (בדרך כלל, אחרי המטחים הכמעט-קבועים של 20:00 ו-22:00), כשאפשר להיות קצת יותר רגועים ולהתרווח.

היו לנו כבר כמה דוגמאות לדבר הזה; הראשונים היו ארז טל ואברי גלעד, כבר בסוף השבוע הראשון של המלחמה. משם, עלו ובאו כל מיני ציוותים אחרים: אייל קיציס ולוסי איוב היו שם לרגע, גם צביקה הדר ואליעד נחום ב"רשת 13". כולן תכניות שנמצאות על הגבול שבין העיסוק באקטואליה ובמלחמה הנוראית שאנחנו חווים, לבין הניסיון להרים ראש ואולי אפילו קצת לצחוק על המצב המשוגע שהוא החיים שלנו.

עכשיו, מגיע ניסיון נוסף, המעניין מכולם עד כה, וזהו הציוות בין שני קומיקאים, יעל פוליאקוב ותם אהרון, בתכנית חדשה ושמה "הלילה עם תם ויעל" – תכנית שבועית שאמורה להיות משודרת בימי שישי בשעות המאוחרות ולספק סיכום אחר של השבוע שהיה. התוצאה מעניינת ולפחות ברמת האיכות (עוד נראה את הרייטינג) נותנת פייט חזק לאברי וארז.

הפורמט, אם אפשר להבין אותו מהתכנית הראשונה, נשען על כמות אורחים מצומצמת – בניגוד לארז ואברי שפשוט מביאים אורח אחרי אורח כמעט בשיטת סרט נע. בתכנית ששודרה אמש היו ארבעה בסך הכל: הכתב הצבאי אור הלר בראיון נדיר, בן גיחה אחת למשנתה; לירז צ'רכי, שהקליטה סרטון בפרסית לעם האיראני; נדב יעקבי, שדיבר על הזווית הספורטיבית של המלחמה, ומני ממטרה, שהפך לשיחת היום הקצת משונה של התקופה הזאת בשבוע שעבר. בחירות מעניינות, לא הדמויות הכי בולטות, אבל כן אנשים שהיה להם מה להגיד ושהיו יכולים להיות קצת אירוניים ביחס למצב.

את החלל שמרכיב את התכנית מעבר לאורחים, ממלאים תם ויעל עצמם בשתי דרכים: הראשונה היא כתבות החוץ, שמסתמנות כפלוס הגדול של התכנית. הכתבה של יעל פוליאקוב ובנה יונתן במטווח, או המפגש המקסים של אהרון עם האמהות, הביאו זהב קומי וגם תחושה של רווחה לא קטנה לצופים שנשארו ערים. הדבר השני הוא הקומדיה שמתרחשת ביניהם, שבה הם מצליחים לפרק בעדינות רבה את הטירוף שעובר על כולנו ואפילו להוציא מזה דברים יפים.

תם אהרון ממשיך בתכנית הזאת את התהליך שהוא עצמו עבר – מסטנדאפיסט תל אביבי, דרך הפינה ב"תכנית קיציס", "גב האומה" שבה הוא קיבל יותר במה, "פעם בשבוע" שרצה במשך שלוש עונות אנמיות בתאגיד, "בוקר חדש" עם טל ברמן ואביה פרחי ב-99 – ובדרך, גם השינוי הפוליטי המסוים שעבר. דרך כל זה הוא נשאר מאוד מצחיק. רואים את זה בכתבת החוץ, רואים את זה גם בדינמיקה עם פוליאקוב שעובדת נהדר.מנגד, התזזיתיות והחרדתיות של פוליאקוב היא הביטוי המושלם למצב רוח שבו כולנו חיים. פוליאקוב תמיד הייתה מאוד אהובה עליי, ובמקרה הזה היא הצליחה גם לבטא משהו כמוס יותר: את התחושה הזאת שאנחנו לא ממש יודעים לאן הולכים. אולי גם קצת מהמבוכה הזאת שדובר עליה בהתחלה.

הבעיה הגדולה עם התוכנית היא הבעיה עם תכניות של רשת באופן כללי בתקופה הזאת – קשה להיקשר אליהן, כי לא ברור כמה זמן כל זה יימשך. זה לא סוד שרשת נמצאת במשבר לא קטן. כבר תקופה ארוכה שערוץ 13 מפסיד ברייטינג לערוץ 14 – שלא לדבר על הפער ההולך וגדל מהאחות הגדולה מערוץ 2 לשעבר, קשת 12. וכך, רשת מנסה לזרוק לאוויר כל מיני פורמטים בשליפה במטרה לשנות את התמונה – פעם מביאה תכנית אקטואליה עם גאולה אבן, פעם מנסה להציל את יום שישי עם בן בן ברוך, רק השבוע היא עלתה עם תכנית חדשה של שלום אסייג (לא מאוד מוצלחת), ועכשיו הניסיון הזה.

"הלילה עם תם ויעל" ראויה לצמוח, אולי אפילו להישאר איתנו אחרי שהמלחמה תיגמר. הנוכחות שלה על המסך מסמלת משהו בתודעה הישראלית של תחילת נובמבר 2023 – התהליך הזה כמובן איטי ומלא בהיסוסים, כי לך תדע איזה רעה תתפרץ עליך בפעם הבאה, אבל יש כאן ניסיון מסוים להתחיל ולהסתכל בצורה משוחררת על המצב. הלך עלינו, ועכשיו אנחנו מחפשים את מי שיידע קצת לצחוק ולהצחיק על זה. אפשר להפסיק להתנצל.

• ביקורת טלוויזיה
• רשת 13
• יעל פוליאקוב
• תם אהרון

כשעוד הייתי בצבא החל להופיע בתכנית "גב האומה" קומיקאי צנום וממושקף שנתן פאנצ'ים נשכניים שלא ביישו את שאר חברי הפאנל המבוגרים ממנו בהרבה – אורנה בנאי, עינב גלילי, גורי אלפי ועוד רבים אחרים. לימים אותו קומיקאי צעיר, תם אהרון, כבש לא מעט פסגות קריירה, כולל תוכנית שבועית בגלגלצ ותוכנית לייט נייט ששודרה במשך שלוש עונות בכאן 11. אבל משהו קרה לו בדרך. הוא נע באופן מאוד בוטה לכיוון מרכז המפה הפוליטית והתנער כמה שרק יכל מהתיוג "שמאלני".אבל יחד עם תהליך ההתמרכזות הזה, יהיו מניעיו אשר יהיו, נהיה בהומור שלו גם משהו חלבי, ואז גם משהו החלבי הזה החמיץ קצת. זה לא אומר שהוא איבד את הכישרון שלו: לאהרון עדיין יש יכולת להביע דעה באופן מעניין, מצחיק ועם חיוך של ילד שהפליץ ומחכה שכולם יריחו. רק שמשהו בהבעת הפנים הזאת כבר לא ממש מתחבר לגישה של "התבגרתי, אני כבר לא שמאלני".

התוכנית החדשה של תם אהרון, "נפיץ" (גילוי נאות: היא בוימה על ידי אייל דץ, בעבר אחד מעורכי טיים אאוט) אמורה לגעת בנושאים הכי נפיצים בחברה הישראלית, הפעם דרך הקונפליקט על הפרדה מגדרית בין הציבור החילוני לציבור הדתי.נדמה שיחסי הכוחות די ברורים – הרי החרדים בעד והשמאלנים נגד, נכון? אבל אהרון כן מקפיד להביא לתוכנית גם קולות פחות צפויים ופחות מסונכרנים עם העמדה הצפויה מבחינה דמוגרפית. לשמוע כל מיני קולות זה טוב. זה שהוא עצמו כבר מתעקש חלילה לא להטיף בעד או נגד אלא רק להציף את הנושא ולדון בו עם אנשים אחרים – זו כבר בחירה מפוקפקת יותר.

הקונספט של התכנית פשוט: אהרון יושב לארוחה חגיגית עם דמויות המייצגות אוכלוסיות שונות בישראל: גבר חרדי, אישה דתייה, אישה חילונית, גיי וערבי ומספר להם על תוכניתו החדשה בתאגיד השידור. הבנתם? זו התוכנית בה הם עצמם נמצאים ברגע זה! בין קטעי הדוקו, האורחים (המגולמים בידי שחקנים), מנהלים דיון מבוים (ולא בטוב טעם) על החברה הישראלית. השחקנים והשחקניות עושים כמיטב יכולתם, במיוחד דר רוזנבאום בתפקיד האישה החילונית ובני ליפשיץ בתפקיד הגבר החרדי, אבל בסופו של דבר כולם מרגישים אובר-מבויימים והשיחה אף פעם לא נשמעת טבעית, אלא כמעברון שנמצא שם רק בשביל שאפשר יהיה לקפוץ לנושא הבא. אם הרעיון הוא להביא את כל חלקי החברה הישראלית לשולחן, לא כדאי שזה יישמע כמו שיחה אמיתית?

אלא שהבעיה המרכזית של הספיישל היא העובדה שהוא צולם לפני שנה. הרבה דברים השתנו בשנה הזאת והקרע בין האוכלוסיה החילונית לאוכלוסיה החרדית רק הלך והתעמק.העובדה שעלו הצעות חוק שדורשות חצי שנת מאסר לאדם המגיע בלבוש לא צנוע לכותל, שמכשירות שוחד בקואליציה שבה יושבים שני עבריינים מורשעים ונאשם בפלילים, שהפילו את הצעת החוק לאיזוק אלקטרוני לגברים אלימים, כל אלה הן תוצאה ישירה של הכנסת המפלגות החרדיות והדתיות-לאומיות לקואליציה. על רקע זה, הנייטרליות של תם אהרון נראית מנותקת במקרה הטוב, הזויה במקרה הרע.

הדוגמה הכי טובה לכך היא ביקור קטן בבית שאן, במהלכו תם אהרון הולך עם פעילת זכויות נשים בחברה החרדית בשכונה חרדית. מיד מתחילות להשמע נגדם צעקות וקללות מתובלות בהערות גזעניות כמו "לך לגן חיות! קוף!". אהרון לא מתעמת איתם, לא מנסה לשאול אותם שאלות, לא מנסה לחשוף עוד יותר את פניהם, הוא פשוט מתקפל והולך. אז בסדר, הוא לא בא להטיף להם ונכון, זה גם לא יעזור. אבל זו בחירה פחדנית, ולא ברור למה שהוא צריך לתת במה לזה.

אין שום בעיה עם זה שתם אהרון שינה את העמדות הפוליטיות שלו, באמת שלא. אבל זה שאתה איש מרכז לא אומר שאתה צריך לאבד את העוקץ. גם כשהוא מדבר על "השסעים בחברה הישראלית", הדיון המרוחק-מרצון שלו פשוט לא רלוונטי בשיח הפוליטי בישראל של ימינו. אם היה ל"נפיץ" את זמנו, היום כבר בוודאי שהוא איחר אותו.

"נפיץ", כאן 11

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• כאן 11
• תם אהרון

• Facebook
• Twitter
• Email

ב־2014 נדחסו תם אהרון, גיא אדלר ועמית קלינג למכונית של ירמי שיק בלום בדרך להופעה בחיפה. קצת לפני הכניסה למנהרות הכרמל הם החלו לתהות בקול רם איך יכול להיות שאין מקום בתל אביב שבו קומיקאים יכולים לעלות לבמה ולבדוק חומרים. במקום להמשיך להתמרמר, הם החליטו להרים את הכפפה. "זה קרה מהר מאוד", נזכר שיק בלום חמש שנים מאוחר יותר, "אני חושב שתם דיבר עם הנסיך, שם הייתה ההופעה הראשונה, ומיד אחריה העתקנו את מקומנו להר סיני שהפך לבית הראשון שלנו".

הם כינו זאת "מעבדה לכתיבת הופעה", מעין מכבסת מילים לבמה פתוחה, ובהמשך העניקו את השם "ערב הסטנדאפ המיותר". "אמרנו, זה יהיה בשבילנו, כדי שנוכל לבדוק חומרים לפני הופעות. פשוט הגענו להר סיני בלי איוונט ובלי כלום. בערב הראשון אמרתי טוב, מי רוצה להופיע? היו עשרה אנשים בקהל. זה היה ממש כמו חוג, אבל מאוד אנרכיסטי וספונטני. מיטל שפירו למשל הופיעה בפעם הראשונה אצלנו והיא הייתה מדהימה".

"באמת ישבתי בקהל לפני שהיו נרשמים מראש, מי שרצה הרים יד ועלה. וזה לא שנהיה לי אומץ, היד שלי פשוט הרימה את עצמה. עליתי לבמה והקראתי מהטלפון", נזכרת שפירו, "ואז הקהל צחק. ואני לא האמנתי. זה היה לי הכי כיף בעולם ורק רציתי עוד ועוד מהדבר הזה".

השמועה על הבמה הפתוחה בהר סיני פשטה כמו התקף צחוק מידבק, ומה שהתחיל כחוג אקסקלוסיבי ו/או "שכונתי" בהווייתו הפך במהרה לבמה פתוחה של סטנדאפיסטים מכל גווניו של הספקטרום הקומי. אנשים גדשו את המקום. שיק בלום הקדים לפני כל במה פתוחה כדי לרשום אנשים, ואז, כשהבינו שהקהל עולה על גדותיו, החלה ההרשמה בפייסבוק.

בצוק איתן נפל דבר. "המיותר התפוצץ. זה היה באחד הערבים של המבצע הצבאי, מאה איש הגיעו יחד עם חנוך דאום ואורן חזן. הייתה אווירה מוזרה, מגניבה ומעניינת. ואז התחלנו למסד את העסק", אומר שיק בלום בסרקזם דק. "בערך באותה תקופה הבנו שיש צורך עצום של אנשים להופיע ומעט אופציות. היום אני יכול להגיד שיש משהו קהילתי בסטנדאפ בתל אביב, שייצר לא מעט חברויות ושיח. בכלל, יש סטיגמה על הסטנדאפ האלטרנטיבי־היפסטרי שהוא יותר סיפורי ואישי לעומת הסטנדאפ הקלאסי שהוא מהיר ופאנצ'י וברור. אבל אני חושב שהיום דברים התערבבו. רואים את זה גם דרך החברויות שהתערבבו וכמובן בחומרים".

"בזמן צוק איתן 100 איש הגיעו יחד עם חנוך דאום ואורן חזן. הייתה אווירה מוזרה, מגניבה ומעניינת. ואז התחלנו למסד את העסק" – ירמי שיק בלום, ממייסדי הליין

הפופולריות של המיותר נסקה. התקשורת הכתירה אותם כ"דור הסטנדאפ החדש", שחלוציו קצרו הצלחה שחצתה את השיח המקומי ואת הגבולות הגיאוגרפיים של תל אביב. כיום נמנים עם מארגניו תומר פישמן, חן זאוסמר, יונתן עמירן, דניאל בוקס, קלינג ושיק בלום. "מבחינה מגדרית חשוב לנו שיהיה כמעט כל ערב שוויון מגדרי בליינאפ ושכמה שיותר בנות יופיעו", אומרת זאוסמר, שכל שנה קוראת לבנות לבוא "אפילו שזה קשוח ומפחיד". שפירו ממהרת להוסיף: "לפני המיותר הייתי בסטייט אוף מיינד שאין בנות בסטנדאפ. שזה רק של בנים, ושסטנדאפ זה בדיחות 'חמותי'. המיותר גרם לי להבין שיש סטנדאפ אחר, שיש מקום גם לנשים ולבדיחות של בנות".

בחמש השנים שהוא קיים עבר המיותר בתים רבים. הוא התחיל בהר הבית (שהיה חלק מההר סיני), שנסגר כשהפכו אותו לסנטה קתרינה. אחר כך, כשגם חלקו השני של ההר סיני הולאם לטובת המסעדה האופנתית, עברה הבמה הפתוחה להוסטל 51. משם – לאוצר, תור הזהב של המיותר. באוצר גדל הקהל והחלו להעלות ערבים מיוחדים כמו רוסט באטל, ערב נקמת המערכונים וליין הופעות היחיד. משנסגר המקום, רבים הרגישו שמשהו בסצנה קצת מת.

בעוד אחדים התאבלו, אחרים זיהו ההזדמנות. יונתן ליפיץ, מבעלי הכולי עלמא, יצר קשר עם מארגני המיותר והציע להם את הבר־מועדון הפופולרי בעיקר בקרב תיירים כמועדון הבית. במיותר קפצו על ההצעה. "במקרה יצא לי להיות בפוקוס באותו רגע ולראות שיש פה הזדמנות, הייתי בזמן הנכון ובמקום הנכון ואני שמח שהם זרמו אותי", מודה ליפיץ. "יצרנו להם חלל משלהם. חילקנו את הכולי לשני אולמות. התאמנו את עצמנו אליהם אבל גם הם אלינו, ונוצרה אחלה הרמוניה".

"בחמש השנים האלה הפך המיותר לאחד הדברים המכובדים בחיי", אומרת שפירו, "יש אנשים שהגיעו למיותר כדי לנסות בדיחות להופעות, אבל אני רק רציתי להרגיש חלק מהדבר הזה, עם אנשים מצחיקים ומיוחדים".

חגיגות 5 שנים לערב הסטנדאפ המיותר יערכו בכולי עלמא ב-17.6 (יום ב'). הכניסה חופשית

• קומדיה
• סטנדאפ
• תרבות
• במה
• קומיקאים
• מיטל שפירו
• עמית קלינג
• ירמי שיק בלום
• תם אהרון

• Facebook
• Twitter
• Email

כולנו צפינו במונולוג החינני של אסף הראל, בו הוא מכריז על הצטרפותו למירוץ לראשות תל אביב-יפו בנאום שמרפרר למונולוגים הפוליטיים בסוף תכניותיו. לדבריו, התגובות של תושבי העיר לנאומים אלה הן שעודדו אותו לצאת למערכת בחירות, ואכן, שעות ספורות לאחר מכן כבר התפשטו ברשת מאות שיתופים משתפכים של היפסטרים מלאי אמונה במנהיג החדש, תוך התעלמות מוחלטת מכך שרק לפני שנים ספורות עוד נהנו לצחוק על יאיר לפיד, כי מי האידיוט הזה שמגיש תכנית בפריים טיים וחושב שזה עושה אותו פוליטיקאי. אבל רגע, להראל יש סיי סאטירי, אז הוא מתוחכם, אתם מבינים? קלאסי ראש עיר.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
תפסיקו לשקר שאתם אוהבים את ברלין
כך תבחרו את השם הנכון לזין שלכם
כך תלקי את עצמך בכל סיטואציה אפשרית

תומכי הראל כל כך נהנים מן הרוח החדשה, שהם גם לא שמים לב שכרגע כל ההבטחות (הנהדרות והחשובות) שלו חסרות משמעות. כי הראל, עם כל כוונותיו הטובות, בסך עושה כאן את הדבר שמועמדים מהשמאל עושים הכי טוב: לפצל קולות. אז בעוד אנחנו צועדים לעוד מערכת בחירות שסופה ידוע מראש, לפחות כבר לא אכפת לנו מה קורה בגזרת המועמדים האחרים ואפשר להשתעשע בפנטזיות על הכרזות של סלבס נוספים, כולם ללא ספק יודעים לחבר מילים לכדי מונולוג ולכן ודאי יכולים להנהיג עיר. אז באיזה מפורסם שנון, שמאלן ומגניבולי הייתם בוחרים?

1. דנה מודן

2. גורי אלפי

3. אורלי וגיא

4. תם אהרון

5. תום יער

• אסף הראל
• דנה מודן
• קומיקס
• תם אהרון
• אורלי וגיא
• תום יער
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

העונה השלישית של "היום בלילה עם גורי אלפי" תרד מהמסך בחודש הבא לפני סיומה, לטענת מנהלי הערוץ בשל חוסר תקציב. אפשר לתרץ את ההחלטה בנימוקים של הוצאות כספיות גבוהות, אבל בשורה התחתונה התכנית פשוט לא מצחיקה – ויעיד על כך הרייטינג הנמוך.

מאז שעזב את "גב האומה" לטובת תכנית משלו, נראה שאלפי קצת איבד את הדרך. ההומור שסימן אותו כאחד הפאנליסטים הבולטים אצל ליאור שליין נשאר באולפנים של ערוץ 10 ז"ל, ואנחנו נשארנו עם מנחה שמייצר הרבה רגעים מאולצים ובעיקר לא מצחיקים.

עוד כתבות מעניינות:
הלייט נייט הישראלי מתגלה כפתרון רדיקלי
גורי אלפי צריך להרפות מהסינר של אמו הרוחנית
תם אהרון קיבל בית ריק, עכשיו הוא צריך לשכוח מההורים
"לילה טוב עם אסף הראל" חתרנית ואמיצה מדי לישראל

זה לא שלא היו בתכנית רגעים טובים. בין האורחים הרבים והמשובחים בלט קונאן אובריאן, שיצר את השיא של העונה. את רגעי הנחת סיפקה פינת הבאטלים, שבה אלפי יכול היה להשיל מעליו את חליפת המנחה שגדולה עליו בכמה מידות, ולחזור לעשות את מה שהוא באמת טוב בו. וזה בדיוק העניין: אלפי הוא איש מצחיק, אבל הוא פשוט לא הצליח להוביל את הפורמט.

תוכניות לייט נייט ישראליות מנסות כבר שנים לפצח את הפורמט האמריקאי המצליח.תם אהרון, פליט "גב האומה" גם הוא, דווקא עשה צעד משמעותי לכיוון הנכון עם "פעם בשבוע". דרוש אומץ כדי להקדיש זמן מסך ארוך למונולוגים על נושאים לא סקסיים כמו מפעל הפיס או מבקשי המקלט מאפריקה, אבל לעת עתה "פעם בשבוע" מצליחה לעשות את זה בצורה מצחיקה, חכמה ואינטליגנטית. אפשר רק לקוות שאלפי צופה בו באדיקות.

• המסך
• גורי אלפי
• תם אהרון
• תרבות