זאת העיר שלנו: 8 המלצות מושלמות על תל אביב שקיבלנו השבוע

מדי יום אנחנו מארחים במדור הפופולרי "העיר שלי" את מיטב בנותיה ובניה של תל אביב-יפו, אמנים ומוזיקאיות, שפים ומסעדניות, סופרות וקולנוענים, אקטיביסטיות ומעצבים, וסוחטים מהם המלצות על מקומות אהובים שמיוחדים להם או סתם מקומות מעולים. מדי שבת נקבץ כאן את ההמלצות המעניינות והמוצלחות ביותר שהצטברו באותו שבוע. והפעם: הצגה של חנוך לוין, טיול אורבני אמנותי, בר נסתר בחלוצים, מסעדה טורקית בפלורנטין, לוקיישן באווירה של מושב ועוד דברים שאנשים שאוהבים את תל אביב אוהבים. זאת העיר שלנו.

>> אליפות הקנאביס הראשונה בישראל נפתחת. ויש לנו את הסיפורים הכי טובים
>> איפה מוצאים חמץ בעיר הזאת: המאפיות והבייקריז שיהיו פתוחים בפסח

רגע אחד בשבוע // שני 18:00 // בניין העירייה

בית קפה // קפה לב

הבמאי אייל דץ משיק את סרטו החדש הערב (מוצ"ש) בכאן 11 ומספק המלצת זהב:
"כל כך הרבה בתי קפה אהובים שהיו לי כבית שני נסגרו לי על הראש בעשרים שנה שאני גר בעיר הזאת, שאין ברירה ונאלצתי להפסיק להיקשר: לבריסטות, מלצריות, טוסט גבינה, כדורי שוקולד של פעם, פלייליסטים שלא מבזים אותי, שולחנות עקומים, עשרים שאלות, שירותים עם פוסטרים של הופעות בלבונטין. כל מה שאני צריך היום זה מקום שיחזיק מעמד איכשהו ושאפשר לשבת בו שש שעות רצוף על שלוש כוסות אספרסו. לשמחתי קפה לב, שממוקם בתוך בית ליבלינג, הוא הדבר הכי קרוב לבית קפה תל אביבי שלא יורק לך בפנים ואומר שזה מאטה. העיצוב מושלם, המחירים זולים ושי טרא ליטמן מכין סנדוויצים טעימים מאוד ושם מוזיקה מעולה, כמה כשרון בילד אחד יא אללה". בית ליבלינג, אידלסון 29 // העיר של אייל דץ

הכי קרוב לקפה תל אביבי של פעם. קפה לב (צילום: אינסטגרם/@lev_cafe)

טיול // שדרות ח"ן

הבמאי מתן יאיר רץ בבתי הקולנוע עם סרטו החדש ועטור הביקורות המהללות "חדר משלו", ולוקח אותנו להליכה:
"אחותי הגדולה הייתה גרה תקופה בדירת חדר בשדרות ח"ן. היא הייתה מתניידת בעיר על אופנוע ותמיד חשבתי בגלל זה שהיא אמיצה. הייתי מבקר אותה לפעמים והיא הייתה מראה לי את העיר. היינו מתחילים בשדרות ח"ן מספר שלוש ויורדים עד לכיכר רבין ובדרך העצים וחלונות הבתים מתמזגים זה בזה, ומשם חולפים באחים גרין ומביטים בכריכות המוצגות בחלון, עוברים בתולעת ספרים, קונים מאפה בטורטה דלה נונה וממשיכים משם לשדרות בן גוריון עד לכיכר אתרים וחזרה. היום היא עם ילדים ואני עם ילדים. ההליכה הזו התרחשה לפני עשרים וחמש שנה ואני עדיין משחזר אותה בדמיוני" // העיר של מתן יאיר

העצים וחלונות הבתים מתמזגים זה בזה. שדרות ח"ן (צילום: shutterstock)

מסעדה // ורמוטריה

אורי טולדנו הוציא השבוע את אלבום הבכורה הבינלאומי שלו ולקח אותנו לחגוג:
"המקום החדש מבעליו של מסעדת צ'יקטי (שמיותר להוסיף לרשימה מרוב שמדובר בקונצנזוס). חייב לומר שנהניתי מאוד. הלוקיישן נעים ויש ווייב בפנים ובחוץ, אווירה תוססת אבל במידה (יענו מוגז עדין), שירות טוב ומנות טאפאס שכיף לחלוק. אכלתי לא מעט מהתפריט אבל לדעתי הפשטות לוקחת – גספצ׳ו, פאן קון טומטו ומבחר וורמוטים מעולה כפי שהשם כבר מסגיר. שימו לב רק שבשירותים יש תריסים עם חריצים  ואם עומדים להשתין אז יש סיכוי שהשולחן הממוקם מעבר לחלון רואה הכל. אניווי, אחזור שוב!" נחלת בנימין 25 // העיר של אורי טולדנו

פאן קון טומאט, אנשובי וחמון. ורמוטריה (צילום נועם פריסמן, O'lala Creative)

מחול // "2019" מאת אוהד נהרין

הבמאית יסמין קיני אוצרת את התוכנית "סרטים בעקבות משוררים" בפסטיבל אפוס שייפתח השבוע, ומביאה המלצה לנשמה:
"ראיתי באיחור את יצירתו של אוהד נהרין, '2019', בביצוע אנסמבל בת שבע. התיישבתי בחשש בשורה ראשונה. קצת קרוב מדי, חשבתי. נזכרתי שהזהירו אותי שהרקדנים נוגעים בקהל. אוי, חשבתי. ואז המופע התחיל והייתי כל כך מהופנטת. הקירבה איפשרה לי ממש להתאהב ברקדניות וברקדנים. כשהזיעה שלהם ניתזה עלי הרגשתי חלק מהיצירה. עד כדי כך. יצאתי בתחושה שכל עוד יש מחול כמו '2019' שווה להמשיך לנשום"  // העיר של יסמין קיני

חנות // מונדו מרקט

נועה פיזיק, זמרת-יוצרת מסקרנת עם EP חדש בדרך, משתפת בסוד של חובבי הבישול האסייתי בעיר:
"אני חובבת גדולה של בישול אסייתי. כיף לי לשבת במסעדות אסייתיות בעיר אבל יותר כיף לי להכין בעצמי. ככה יוצא שחברים כבר מזמינים את עצמם לבד אליי לערב גיוזה/ראמן/באנים שכולם כמובן מעשה ידיי להתפאר. אין הרבה מקומות למצוא בהם פרודוקטים אסייתיים אמיתיים שאני משתמשת בהם לבישול, ולכן אני צריכה לרדת לתחנה המרכזית למונדו. זה ה-מקום למצוא כל מה שלא חשבתם שאפשר למצוא בארץ – כולל ירקות ופירות נדירים ביותר". תחנה מרכזית קומה 4 // העיר של נועה פיזיק

חומרי גלם שאין להשיג בשום מקום אחר. מונדו מרקט (צילום: ניב טובול)

מוסד // סינמטק תל אביב

יוצרי פודקאסט הקולנוע "אוכלי סרטים" נערכים לחגיגות ה-100 שלהם בסינמטק וממליצים, ובכן:
"המקום של כולנו. הבית של אוהבי הקולנוע ושלנו. הסינמטק גדול מסך חלקיו: הוא מקום לאוהבי קולנוע צ׳רקסי אילם וגם לאוהבי "מהיר ועצבני", לתרבות גבוהה ופופולרית, לאומנות התמונה הנעה וה-Movies. איכשהו בתוך כל זה – אולי מצניעות, אולי מביישנות – הוא מצליח להיות הכי מגניב בלי לעשות מזה עניין. ועדיין יש כאלו שלא מודעים לכמה ייחודי המוסד המטורף הזה. ברמה האישית הסינמטק נתנו לנו קורת גג לעשות שגעונות שרק יכולנו לחלום עליהם, מלייבא סרטים שאף אחד לא מכיר ועד לאירועי ענק עם חליפות וראמן. מדובר בנס גלוי לאוהבי קולנוע, ואנחנו עדיין לא מאמינים שאנחנו חלק מהמקום המופלא הזה" // העיר של "אוכלי סרטים"

מקום שהוא נס גלוי. סינמטק תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

מאפיה // לחם אביגיל

הבמאית יסמין קיני נערכת לפסטיבל אפוס, כבר אמרנו, אבל לחם תמיד צריך. אז הנה אחד טוב:
על רחוב יהודה הימית, שסובל בימים אלה מעודף פיגומים, בין המספרה של נוער יפו לבין עוד מספרה שכתוב עליה לגברים ונשים אבל תמיד מסתפרים בה גברים, מתחבאת מאפיה קטנה: לחם אביגיל. בזכות המאפיה עומד ברחוב ריח ממסטל של לחם טרי ובריא, כזה שמציף הריאות ודורש פרוסה (עכשיו!); זה ריח שאין לי יכולת לעמוד בפניו ולמרבה המזל לא צריך. הלחמים של אביגיל שווים כל ביס, אפילו רק עם שמן זית. המועדף עלי הוא לחם פנאן עם קמח טף ואגוזים, וגם לחם פרעצל מקמח לבן לימים בהם אני פחות מתאמצת. יהודה הימית 33 // העיר של יסמין קיני

לחם כמו שלחם רוצה להיות. לחם אביגיל (צילום: מנחם גרייבסקי)

הופעות // לדין

הסרט של אייל דץ על סיפורם של משה בדש ותשלובת פיקנטי נראה אש. ההמלצה הזאת לוהטת לא פחות:
את האוגנדה אין צורך להציג. אחד המקומות היותר יציבים בעיר ומהברים הבודדים שמצליחים להישאר נאמנים לאיזו רוח יחסית אלטרנטיבית. לפני כמה חודשים, פתח איתמר ויינר הבעלים מקום סמוך, לדין, שמוקדש בעיקר להופעות. בצעד אסטרטגי מדויק הוא הציב את חברי הטוב דודי ודיש (מיסשייפס, סודה בר ז"ל) על האירוח והפך את החלל החדש ישן הזה לאופוזיציה לאופוזיציה. סמטת בית הבד  // העיר של אייל דץ

יש אופוזיציה לאופוזיציה. אוגנדה (צילום: דין אהרוני רולנד)