יפו בוערת: אנחנו אוהבים את יפו. אנחנו הורגים את יפו

יפו היא לא מרכז העולם? ובכן, התמונה הזאת מוכיחה בבירור שכן (צילום: שאטרסטוק)
יפו היא לא מרכז העולם? ובכן, התמונה הזאת מוכיחה בבירור שכן (צילום: שאטרסטוק)

יפו היא סיפור של פופולריות בנסיקה, סצנת אוכל גועשת, התחדשות עירונית בכל פינה ועוד רגע גם חיבור לרוטשילד בחמש דקות. אבל יפו היא גם סיפור של גירוש אתני-מעמדי בחסות "כוחות השוק" ופגיעה מתמשכת בתושביה המקוריים. אם רוצים שהסיפור הראשון יעבוד צריך לדאוג שהסיפור השני יסתיים

9 בספטמבר 2022

>> עוד השבוע על יפו:
יפו 2028: כך ישנה משבר הדיור את הרובע היהודי-ערבי של תל אביב
בדרך לשדרות ירושלים, הרכבת הקלה דרסה את העסקים הקטנים
החנויות הקטנות: 10 מקומות מהממים לעשות בהם שופינג ביפו

1. יפו לוהטת. יפו בוערת. יפו גם לוהטת וגם בוערת. יפו של שוק הפשפשים ושכונת נגה, יפו של הרכבת הקלה ושל שדרות ירושלים המתחדשות ומתמרקות לקראתה, היא רובע עירוני נחשק ויוקרתי למגורים ומוקד בילוי אהוב על כל תל אביבי שיודע מה טוב לו. היפו הזאת, היפה, היאפא, עם הנמל שהולך ומשתפץ לקראת עוד ניסיון קאמבק ועם גן הפסגה היפהפה ועם שלל הפינות הקסומות שמתחבאות בה, פשוט לוהטת. כשמתהלכים בה היא מרגישה רחוקה מתל אביב. אבל יש גם יפו אחרת. היא רחוקה מתל אביב עוד יותר. והיא בוערת.

יאפא ומגניבא. בתמונה: כיכר השעון; לא בתמונה: ג'נטריפיקציה בשירות האידיאולוגיה (צילום: שאטרסטוק)
יאפא ומגניבא. בתמונה: כיכר השעון; לא בתמונה: ג'נטריפיקציה בשירות האידיאולוגיה (צילום: שאטרסטוק)

2. אני מתגורר ביפו קצת יותר משנה. אני מאוהב. בזמן שבעולם מדברים בהתרגשות על "עיר 15 הדקות" – עיר שבה יכול כל תושב להגיע ב-15 דקות הליכה לכל מוקדי חייו – אני כבר חי את החלום. העבודה, בית הספר של הילדים, בית הקפה וכל מה שצריך נמצאים במרחק 15 דקות צעידה מתונה מביתי. לשכנים הערבים בבניין החדש אני אומר סבאח אל ח'יר כל בוקר, אחלה דו קיום יא זלאמה, במכולת השכונתית המשפחתית אני רוכש מאפים פלסטינים מעולים, שוחה בחוף עג'מי עם כל השבאב, אני עשוי מ-70 אחוז חומוס אבו חסן עכשיו. אני חלק מהבעיה. יפו בוערת גם בגללי.

חוף הקשתות (עג'מי). צילום: רמי רפנר, מתוך אתר פיקיויקי
חוף הקשתות (עג'מי). צילום: רמי רפנר, מתוך אתר פיקיויקי

3. לשכונה שאני גר בה קראו פעם אל-נוזהא ("הטיילת"), היום קוראים לה שכונת דקר או יפו א' או מרכז יפו, תלוי את מי שואלים ואיפה. לפני קום המדינה זאת הייתה שכונת פאר של ערביי יפו העשירים שביקשו להתרחק מהעיר העתיקה אל עבר השדות והפרדסים, אחרי המלחמה הידרדרה במשך עשורים כשכונת פשע מוזנחת. כיום כ-40 אחוז מתושבי השכונה הם ערבים והמספר הזה יורד בקצב הג'נטריפיקציה. ההתפתחות המרהיבה של יפו, שדרוג התשתיות, הפארקים, שבילי האופניים, בתי הקפה, הסצנה הקולינרית, חיי הלילה – הכל דוחק בתושבי הרובע הערבים לצמצם נוכחות אם לא לפנות את מקומם. בסוף כל משפט על נדל"ן בעברית יושב ערבי עם צו פינוי.

מה היה לנו רע עם "שדרות הטיילת"? שדרות ירושלים (צילום: שאטרסטוק)
מה היה לנו רע עם "שדרות הטיילת"? שדרות ירושלים (צילום: שאטרסטוק)

4. עברתי לגור כאן על טפי, מקני ומשפחתי שבועות ספורים אחרי מהומות מאי 2021, ורבים שאלו אותי אם אני לא מפחד לעבור לגור ביפו. אמרתי שלהפך, זאת יפו שצריכה לפחד שאעבור לגור בה. כל מי שראה את "המדריך לג'נטריפיקציה", סדרת הדוקו המצוינת של אסנת טרבלסי, קרן שעיו ולביא ונונו, יודע שההגעה שלי ליפו אינה מקרית. היא תוצר של קמפיין מכוון וממוסד של עשרות שנים שנועד לדחוק את ערביי יפו אל הפינה, ואם אפשר להמשיך מהפינה החוצה זה יהיה מצוין, שוקראן. יפו היא פרויקט פוליטי שבו בחסות הג'נטריפיקציה ה"טבעית" ו"כוחות השוק" מתבצע גירוש על בסיס אתני-מעמדי. וככל שיותר אנשים כמוני יגורו בה, יפי נפש וטובי כוונות, כך ישאר בה פחות מקום לתושביה המקוריים.

5. אז עכשיו כשאנחנו מקדישים את הסופ"ש לכמה שיפו יאפא ומגניבא, נזכרתי שלפני ארבע שנים כבר ערכתי יחד עם נדב נוימן גיליון מיוחד של טיים אאוט ובו ניסינו להבין איפה עומד הסיפור הזה של הדו קיום בתל אביב, וכמובן שגילינו ולא להפתעתנו שמלבד מספר אנקדוטות מרגשות על שותפות יהודית-ערבית, יש לנו בעיקר התעלמות הדדית שקטה ומתוחה בין האוכלוסיה היהודית והערבית, מחיקה מתמשכת של התרבות הערבית, דחיקה מתמדת של ערבים מיפו ותחושה עמומה שמתישהו כל זה הולך להתפוצץ לנו בפרצוף. כך שלעבור לגור בה היה הדבר ההגיוני לעשות.

שמים את המקף בין תל אביב ליפו. טיים אאוט נובמבר 2018
שמים את המקף בין תל אביב ליפו. טיים אאוט נובמבר 2018

6. עכשיו כשכולם עפים על יפו הנהדרת והנפלאה, על החינוך האלטרנטיבי שפורח בה ועל ההתחדשות העירונית בכל פינה, על הקסם המיוחד, על ברי היין ועל בתי הקפה, היה כמעט סוריאליסטי לקבל ביום חמישי פוש חדשותי על שב"ח פלסטיני שנתפס ביפו עם נשק חם ומטעני צינור לקראת פיגוע עתידי במרכז תל אביב. זו דינה של האשליה, המתקיימת גם ביפו, שהכל בסדר, משתפר, יהיה יותר טוב. איך אמר אייל שני השבוע בדמוקרטTV? "יש דבר אחד מעניין בארץ – זה הכיבוש. עד שישראל לא תיסוג אל תוך גבולותיה, שום דבר טוב לא יכול לקרות. הקרקע שהיא יושבת עליה שבורה, עקומה, מעוותת ומלאה זרעי פורענות". כל כך הרבה זרעים של פורענות נזרעו ביפו. כשצועדים בשדרה הפסטורלית והשקטה בשעות בוקר אפשר לראות אותם מבצבצים מהסדקים.

7. ובכן, אם כך, מה אני עושה פה ביפו. הרבה יהודים יעברו לגור ביפו בעשור הקרוב, אחוז הערבים מתוך האוכלוסיה ברובע השביעי ימשיך לרדת, פעם בכמה זמן תפרוץ בשכונות הדרומיות של יפו אינתיפאדה קטנה. זה הדיל. אנחנו, שאוהבים כל כך את יפו, גם קצת הורגים אותה חרף נפשנו היפה וכוונותינו הטובות. יפו לא יכולה להיות רק טרנדית, רק להיט נדל"ני למשקיעים, רק לוקיישן תל אביבי מועדף למסעדות בלקניות. יפו חייבת להיות גם יאפא, ותושביה החדשים חייבים יהיו להיאבק למען תושביה הוותיקים כדי לשמור על כל מה שיפה בה. זאת גם הסיבה הכי טובה להתמקם בה. עם כל הכבוד לאבו חסן.

>> עוד השבוע על יפו:
יאפא ונכונה: 21 המסעדות שאנחנו הכי אוהבים ביפו
הג'אפה שעפה: 12 בתי הקפה הכי טובים ביפו. אבל ממש טובים
אוכלים ביפו: בדקנו את השווארמה של איציק הגדול כדי שאתם לא תצטרכו