הפרות הקדושות: סטייק שעולה כמו קניות לשבוע זו לא ארוחה שפויה

אני אוהב סטייקים. כולם אוהבים סטייקים. קשה לא לאהוב סטייקים. כשהם במיטבם, ויש כמה מקומות בתל אביב שמגישים אותם במיטבם, מדובר באחת מפסגות הדיוק הקולינרי. את מה שמתן אברהמס עושה בהדסון, את מה שעושים בחוות צוק או ב-NG ובמקום של בשר בנווה צדק, את מה שעושים אצל איציק הגדול, אי אפשר אלא להעריץ בלהט קרניבורי ובהתרגשות אמיתית. אבל גם אי אפשר יותר.

הדיסוננס של הסטייק אינו קל להתרה: מדובר בסוג של דת, ולא סתם אנחנו אוהבים לקרוא "מקדשי בשר" למקומות שמתמקדים בסטייקים, אך מדובר גם במנה פשוטה, כמעט קדמונית, בשר ואש וקצת מלח ופלפל. משני צדי הדיסוננס יש לא מעט מיסטיקה, ועליהם אפשר להוסיף גם את רגשות האשם ההולכים ומתפתחים בקרב אוכלי בשר על תרומתם למשבר האקלים ולסבלן של החיות, ואז גם את המחירים המאמירים של התענוג הקמאי. לכו תצאו מהתסבוכת המוסרית הזאת עכשיו.

שווה כל שקל ואת כל יסורי המצפון. הדסון (צילום: יחסי ציבור)

אני לא בא להשמיד כאן את מקדשי הבשר של תל אביב, משבר האקלים כבר יעשה את זה מתישהו בעצמו, אבל לאחרונה נתקלתי בקינה קולינרית של מבקר מסעדות על ארוחה מרובת מנות קטנות שעלתה לו יותר מ-900 שקל, כשבין המנות הקטנות מסתתר סטייק בשווי 350 שקלים. בכיתי איתו. מה בכיתי, התייפחתי. געיות של ממש.

>> הפרות הקדושות של תל אביב: המנה האחרונה
>> הפרות הקדושות של תל אביב: פודיז
>> הפרות הקדושות של תל אביב: לימון במים
>> הפרות הקדושות של תל אביב: אוכל בפיתה

מחיריו האסטרונומיים של הבשר האיכותי במסעדות הבשרים המובילות ובמטבחי השפים המובילים, שיכולים לנוע סביב אזורי ה-50 שקלים ל-100 גרם ואף עד אזורי ה-80 שקלים ל-100 גרם, מוצדקים לחלוטין. בשר טוב באמת הוא מוצר צריכה לא בסיסי בכלל, וההשקעה בגידולו, שחיטתו, פירוקו ויישונו צריכים להתבטא במחיר עוד לפני שבכלל הגענו למסעדה ולהשקעה שלה במנת סטייק פרימיום. זאת לא תלונה על יוקר המחיה. אני שמח שזה יקר.

יקר מאוד, וטוב שכך. סטייק אצל איציק הגדול (צילום: אנטולי מיכאלו)

אבל הדיסוננס מתפתח: זה יקר לי *מדי*. אני יכול להעריך מבחינה גסטרונומית סטייק שעולה מאות שקלים ושווה את זה. במקביל, זה גם לא הגיוני לי יותר בשום צורה ואופן כשאני משווה את מחיר הסטייק האחד למחיר עגלת קניות משפחתית לשבוע. אני מת לדעת מה השפים הגדולים של תל אביב עושים לסטייקים שלהם, אבל קרנבל הבשר הגדול הגיע אל נקודת קצה הסבירות שלו. מכאן מחירי הבשר רק יעלו ויהפכו מופרכים יותר.

הימים הנוראים הם זמן לחשבון נפש, ובחשבון הזה אכילת בשר הופכת בעל כורחה לאירוע שיהפוך נדיר, חגיגי ואולי אפילו ריטואליסטי. מקדשי הבשר ימשיכו לשגשג בקרב מאמיניהם שיסכימו להקריב עבורם לא מעט – כסף, בריאות, אקלים – אבל אני אישית הפסקתי להתפלל בהם. פעם אחרונה שאני שוחט פרה קדושה בשביל סטייקים.