10 סרטים שכדאי לראות בקולנוע ברגע זה ממש

ספיידרמן: אין דרך הביתה

מפגש הפסגה של הספיידרמנים התמקם במקום השישי בטבלת הסרטים המכניסים ביותר מעולם, כך שהסרט הזה לא באמת זקוק להמלצה. לזכותו ייאמר שהוא זורם בקלילות, אך גם בכובד הראש הראוי, לאורך שעתיים וחצי מהנות שאין בהן רגע דל.
לביקורת

סיפור הפרברים

סטיבן ספילברג חזר לאחד המיוזיקלס האהובים בכל הזמנים, ומציע גרסה עדכנית ובועטת, שכדאי מאוד לחוות אותה על המסך הגדול לפני שתיעלם משם. הסרט מתעלה מכמה בחינות על העיבוד הקולנועי האהוב מ-1961 (רק הריקודים בסרט ההוא סוחפים יותר), ואריאנה דבוז מבעירה את המסך בתפקיד אניטה (האוסקר, כך אומרים, כבר בכיס שלה).
לביקורת

ליקריץ פיצה

פול תומס אנדרסון טווה סיפור התבגרות אישי ואותנטי מאוד המתרחש בקליפורניה של שנות השבעים המוקדמות. הסרט שופע חיים וזורם בטבעיות גמורה בין רגעים של גמלוניות נעורים מכמירת לב לבין שיאים ביזאריים, בהשתתפותם של כוכבים אורחים כמו בראדלי קופר ושון פן בהופעות מוקצנות ומבדרות מאוד.
לביקורת

אין רשע בעולם

ארבעה סיפורים קצרים על אחריות מוסרית מרכיבים את סרטו של מוחמד ראסולוף האירני. כל סיפור הוא יצירה דרמתית שלמה שיכולה לעמוד בפני עצמה, אך יחד יש להם עוצמה מצטברת. זה קולנוע הומניסטי במיטבו, והוא אוחז בגרון ולא מרפה.
לביקורת

בלפסט

זיכרונות הילדות של קנת בראנה בבלפסט על רקע המהומות שהתחוללו שם באוגוסט 1969 שווים צפייה בעיקר בזכות הילד המקסים ג'וד היל שבתפקיד הראשי, ובזכות הצילום היפהפה בשחור לבן. גם ג'ודי דנץ' וקירן היינס בתפקידי הסבתא והסבא מספקים את הסחורה בסרט חסר משקל אך נעים לצפייה.
לביקורת

הבת האפלה

מגי ג'ילנהול עיבדה למסך את ספרה של אלנה פרנטה, העוקב אחר מרצה אנגלית לספרות (אוליביה קולמן המופלאה) שנופשת על חוף ים ביוון. מפגשיה עם האורחים האחרים מעלים בה זיכרונות מימיה כאם צעירה שהתקשתה להתמודד עם גידול בנותיה. זו יצירה קולנועית סוגסטיבית וטעונה במתח רגשי אדיר, שמלפפת את הצופים ומושכת אותם לתוך החוויה התודעתית של הגיבורה.
לביקורת

הדוכס

סרט אנגלי שובה לב, שמשחזר עם המון חן ורוח טובה את המקרה האמיתי של גניבת דיוקנו של הדוכס מוולינגטון מהגלריה הלאומית בלונדון ב-1961 על ידי לוחם צדק מזדקן ממעמד הפועלים. ג'ים ברודבנט והלן מירן נהדרים בסרטו האחרון של רוג'ר מישל המנוח. לביקורת

הנה אנחנו

שי אביבי ונועם אימבר נפלאים עד מאוד בדרמה אינטימית ומרגשת על אבא שמתקשה להסתגל לעובדה שבנו האוטיסט הגיע לגיל שבו אולי מוטב שיתנסה בחיים עצמאיים כאדם בוגר. ניר ברגמן ודנה אידיסיס יצרו סרט אנושי וחכם שקשה לא להתאהב בו.
לביקורת

לאן את הולכת, אאידה?

הטבח בסרברניצה בתקופת מלחמת בוסניה (1995) מוגש לנו מנקודת מבטה של מתורגמנית מקומית, שעובדת עם כוחות האו"ם באזור ומנסה להציל את בני משפחתה מהגורל המר האורב להם מידי הצבא הסרבי. יסמילה זבניץ' יצרה סרט במתח גבוה, שמחבר בצורה נבונה ומצמררת בין פרטי האירוע ההיסטורי לבין הסיפור האישי. הסרט מבויים לעילא ומותיר אחריו הד רגשי.
לביקורת

מין חסר מזל או פורנו משוגעים

סיפורה של מורה לספרות שסרטון פורנו ביתי שעשתה עם בעלה מגיע לאינטרנט, משמש את ראדו ג'ודה לניסוח מסה קולנועית אינטלקטואלית, בועטת, חצופה ומבדרת, שבוחנת את הגזענות, הצדקנות והשוביניזם של החברה הרומנית (עם לא מעט התייחסויות לחלקה בשואה).