המחאה הוורודה לא עוצרת. גם הציניות של נתניהו לא
השימוש הציני של נתניהו בעולם התרבות, הפצוע והעני גם בלי מגיפה עולמית, הוא כפול ונורא במיוחד \\ המחאה הוורודה מסכמת שבוע 30 של הפגנות וצעדות. מתיש? אין לנו אלטרנטיבה אחרת \\ טור אישי \\ מאחורי הקלעים של מחאת בלפור
קצת מצחיק שכל מה שיש לנו לעשות זה לצאת לצעוק ברחוב עם מגפון, שלט ודגל ורוד. הייתי רוצה להאמין שיש משהו ביני ובין מקבלי ההחלטות הפופוליסטים שבכוחם לעשות ולהשפיע, אבל נראה יותר ויותר שאנחנו לבד
שבוע 30 למחאה. הקור החודר של ירושלים לא מנע מאלפי המפגינות והמפגינים להגיע גם השבוע לכיכר פריז, בזמן שבכל הארץ יצאו לכיכרות ולצמתים. כיכר גורן בפתח תקווה, סמוך לביתו של היועמ"ש התעוררה לתחייה מחודשת והחליפה למעשה את נקודת המחאה מול ביתו של החליפי בראש העין. צעדנו באור היום גם בתל אביב עם גיבורי "חקירה עכשיו" שקוראים לחקירת פרשת הצוללות וכלי השיט.
צריך להודות בזה מדי פעם: למחות זה מתיש. אומרים שזה עובד, אבל לך אין מושג אם זה באמת יעיל או לא. מצד שני, מה עוד אפשר לעשות מול כל מה שקורה? המדינה במשבר בריאותי שרק הולך ומחמיר בזמן שראש הממשלה ממסגר את המזרק ממנו קיבל חיסון קורונה. בבני ברק ובירושלים הילולות וימי לימוד מלאים, בזמן שכיכר דיזינגוף נמצאת תחת עוצר משטרתי עם מחסום וסיירי פיקוח וכריזות שקוראות לחזור לבתים והילדים שלא ראו שמש או את החברים שלהם כבר מי יודע כמה זמן. מדינה שלמה בסגר רק בשביל לדחות שוב ושוב את המשפט של נתניהו. אנחנו בבידוד ומירי חוגגת בלשכה (כמובן, נכנסה רק לנזוף. הוופלה התפלקה לה לפה).
עולם חדש ורוד: התקשורת הצטרפה להסתה ויצאה אידיוטית שימושית
עולם חדש ורוד: היי, אמא תראי, הפלנו את הממשלה
זה קצת מצחיק שכל מה שיש לנו לעשות זה לצאת לצעוק ברחוב עם מגפון, שלט ודגל ורוד. הייתי רוצה להאמין שיש משהו ביני ובין מקבלי ההחלטות הפופוליסטים שבכוחם לעשות ולהשפיע, אבל נראה יותר ויותר שאנחנו לבד. הבעיה עם הפופוליזם היא לא רק הזילזול התמידי באינטילגנציה של האזרחים, אלא בעיקר העדפת מראית העין על המציאות. במקום למצוא פתרון אמיתי לבעיות האמיתיות והאקוטיות, במקום לפעול לצמצום הקטסטרופה המשתוללת, אפשר פשוט לעשות בכאילו.
זוהי, ילדות וילדים, הסכנה האמיתית בשלטון פופוליסטי: מצג השווא של אלופת העולם בחיסונים התנפץ אל מול הנתונים האמיתיים של שערוריית הקורונה
למה לעבוד קשה אם אפשר לזמן איזה אמן לשיר או לקפוץ לצילום עם ארגזים בשדה תעופה ועם איזה מתחסן (עדיף ערבי, כמובן), להפיץ שקרים לחברות חדשות המיינסטרים, כל הדרך עד לקלפי. למה לפתור את הבעיות אם אפשר לזרוק את האשמה על מישהו אחר וגם לגרוף עוד קולות על הדרך? האשמה בכך שנתב"ג פרוץ (נקודת הכניסה הכמעט יחידה לארץ) ומייבא חולי קורונה בסיטונאות היא כמובן לא על שרת התחבורה או על משרד הבריאות אלא דווקא על משרד המשפטים והיועמ"ש (שאמר שאסור לערוך בדיקות בנתב"ג, אי שם ביקום השקרים המקביל של נתניהו). מושלם. הם גם ככה מסוכנים שם.
נתניהו אץ רץ להצטלם עם המתחסנים המיליון והשני מיליון, שניהם ממש במקרה ערבים, אבל פחות מיהר ללכת להצטלם עם המת ה-4,000 מקורונה או לנחם את המשפחה בשיחת טלפון. פחות מביא מנדטים כנראה. זוהי, ילדות וילדים, הסכנה האמיתית בשלטון פופוליסטי: מצג השווא של אלופת העולם בחיסונים (מסתבר שחיסונים זה ספורט תחרותי) התנפץ אל מול הנתונים האמיתיים של שערוריית הקורונה. רק ג'אנקים שומרים מזרקים וביבי מכור לתמונות ניצחון.
כל תמונת ניצחון שמכבדת את עצמה צריכה גם נערי פוסטר. עדיף כמובן "לגנוב" אותו מהצד השני, שיכאב להם עוד קצת. נערי הפוסטר החדשים של השלטון הם בין אלה שנפצעו ממנו הכי עמוק – אזרחי ישראל הערבים ועולם התרבות. אביב גפן נפגש השבוע עם נתניהו והסכים איתו על מתווה כלשהו לעולם התרבות. מעניין מי הופתע יותר, עולם התרבות כשגילה שאביב גפן מייצג אותו – או נתניהו כשגפן הסכים להיפגש איתו. הנרות בכיכר כבו כבר מזמן ואיתם הזיכרון כנראה.
אין אבן שנתניהו לא יהפוך כדי למצוא תחתיה כמה קולות, את זה אנחנו יודעים, אבל השימוש הציני בעולם התרבות, הפצוע והעני גם בלי מגיפה עולמית וסגר של חודשים, הוא כפול ונורא במיוחד: אנחנו כל כך חבוטים, שאנחנו מוכנים להכשיר את השרץ שהוא הדרכון הירוק רק כדי לחזור לאיזשהי רמה של פעילות. המנגנון הספק דמוקרטי, שכל העולם דחה את השימוש בו, הוא המפתח היחיד שלנו לפתיחת האולמות הסגורים. מהצד השני יש לנו את חולדאי שמשתמש בתל אביב בתעמולת הבחירות שלו, ומבטיח לפתוח את עולם התרבות קודם. תריבו עלינו, מתוקות, שיהיה בכיף, אבל אל תשמשו בנו בשביל הטכנולוגיות הפאשיסטיות שלכם, סבבי? אם הדרכון הירוק זה המפתח אנחנו מעדיפות שתזרקו אותו לים.
אז מה הוא הכוח של המפגין.ה? קשה לומר. קשה לומר גם אם מה שאנחנו עושות בחודשים האחרונים יעיל או לא. זאת אומרת, מה המדדים? זה לא מפריע לפרשנים לפרשן אותנו, לדוברים מטעם לדברר אותנו ולפוליטיקאים לרכוב עלינו. אנחנו דורשות מציאות טובה יותר, נבחרי ציבור שעובדים עבורנו ונקיי כפיים. אנחנו דורשות שקיפות בנעשה במדינה שלנו ועם הכסף שהוא בעצם של כולנו, מה המצב האמיתי של החולי במדינה ואם הצעדים שננקטים באמת יעילים. לא יכול להיות שזה יותר מדי לבקש, לא? היום זה נראה כמו חלומות באספמיה. זה לא חייב להיות ככה. אתם זוכרים שזה לא חייב להיות ככה?
אנחנו נמשיך למחות ולהזכיר, לאחרים ולעצמנו: זה לא חייב להיות ככה. גם כשזה מרגיש מטופש או לא יעיל, גם כשעוצרים אותנו, מאיימים עלינו ומסיתים נגדנו. אנחנו לא נשב בבית וניתן לזה לקרות לנו מתחת לאף. לא בלי מאבק. למה מה קרה?