דוד מזרחי זכה באות האיש ההולך על פעילותו בקרב בני נוער למיגור הגזענות והאלימות

סיפורו של מזרחי כמעט בלתי ייאמן. הוא היה בעבר פעיל בלהב"ה ובלה פמיליה אך חצה את הקווים ומשתמש בסיפורו האישי כדי להנחיל לצעירים ערכים של שוויון ואחווה. נוסף על כך הוביל מזרחי את מחאת הנכים ואת מחאת האפודים הצהובים.

אתה עדיין אוהד בית"ר?

"אני עדיין אוהב כדורגל, משחקי ספורט בכלל, זה חלק מה־DNA שלי. היום, כאדם בוגר, אני אוהב את הדברים היפים ולא השליליים בספורט".

מתי הבנת שכל הסיפור הזה של להב"ה ולה פמיליה לא מוביל אותך לשום מקום?

"לפני חמש־שש שנים עברתי תהליך של פגיעה אישית. עברתי תהליך אישי עם עצמי, ואני לא מתבייש לומר שזה גרם לי לחשבון נפש. לאט לאט, צעד אחר צעד, התחלתי בתיקון אישי לפני התיקון הכללי. נפגשתי עם עובדים ערבים במפעל לאריזת תמרים בבקעת הירדן והבנתי שאנחנו דומים מאוד, אבל לפעמים אנחנו לא מכירים את הצד השני ויש לנו דעות קדומות. לקחתי אחריות על החיים. בגלל נסיבות ילדות ונסיבות חיים אנחנו נוטים להתלונן אבל בחרתי בחיים – לקחתי אחריות ואני משקיע את כל כוחותיי בזה".

אתה חושב שלנוכח ההסתה גדל פה דור יותר אלים מבעבר?

"אני רואה שבשנים האחרונות, יש בכדורגל וגם בבתי הספר דווקא הפחתה במקרי האלימות והגזענות, אבל לצערי הרב הכנסת היא לא השתקפות של הדברים האמיתיים שקורים. החברה יותר רגועה וטובה ויש שיתופי פעולה".

כל הזוכים והזוכות באות "האיש ההולך": באנצ'י סלמסה | דוד מזרחי | לינור דויטש | סיסטם עאלי | ורד נבון | שרון שפורר | שושקה אנגלמאיר | אור-לי ברלב | ניצן כהנא | תומר אביטל | מייסם ג'לג'ולי

מה מרגש אותך במיוחד בעבודה עם צעירים?

"קודם כל לראות בני נוער ולהסתכל עליהם כאילו הם זה אני, ולתת להם את הכלים שאני לא קיבלתי – לבחור בדרך ישרה ולהבין שכל אדם הוא אדם, בלי הבדלי דת, גזע ומין. זכורים לי שני מקרים – בא אליי נער ואמר שתמיד פיצח גרעינים באצטדיון כי המנקה ערבייה, ובזכות הרצאה שלי הוא הפסיק. נערה אחרת סיפרה שההורים שלה נכים ואף בן אדם לא דיבר איתה כמו שאני דיברתי אליה. היא התקשרה אליי שוב אחרי שלוש שנים וסיפרה שההרצאה עדיין חקוקה לה בלב, שבזכות ההרצאה השתפרו הציונים שלה. דברים מהלב נכנסים ללב. הייתי בקרוב ל־100 בתי ספר בארבע־חמש השנים האחרונות במטרה לגרום לבני נוער לא להגיע למקומות הרעים והקשים שאני הגעתי אליהם".

מה הרגע בפעילות שלך שאתה הכי גאה בו?

"אני שמח מאוד שבמחאת האפודים הצהובים, שאמנם לא הייתה ארוכה, החליטה חברת החשמל אחרי 48 שעות לא לייקר את מחירי החשמל, אוסם לא העלתה את מחירי המזון, והרבה מאוד אנשים שלחו לי הודעות שזה נוגע להם בכיס. הקמתי גם פרויקט של ילדים יהודים וערבים שמשחקים יחד כדורגל. זה מחבר ביניהם ומשמח אותי. זה נכון גם למאבק הנכים, כשאנשים מבינים שאפשר ליצור שינוי".

איזה שינוי היית רוצה לראות מחוץ לתחום הפעילות שלך?

"הייתי רוצה שכל ילד במדינת ישראל, לא משנה מאיפה הוא – אם הוא מזרחי או פישנזון או אחמד – יזכה לחינוך שוויוני ולשוויון הזדמנויות בנקודת הפתיחה. כל התינוקות נולדו שווים, הייתי בפגייה בדקתי את זה. אני מאמין שכל אדם הוא כשרוני ומיוחד ויחודי אבל אם לא מפתחים את הפוטנציאל – איך הוא יידע? מגיע לנו חינוך ברמה גבוהה. אני מקווה מאוד שהחברה יותר תכיל זה את זה. אני אופטימי".