20 שבועות בבלפור: מחאה שאי אפשר להפסיק

הגשם שירד השבוע סימן את סופו של הקיץ ותחילתו של החורף דמיקולו שנהוג במחוזותינו. לצד הריח הנעים של גשם ראשון שפוגש אדמה, נשבה גם רוח מעט אופטימית ברחבי העיר וסביר שגם במקומות אחרים בארץ. רוח שאולי רצתה לסמל 20 שבועות של מחאה נחושה, מקורית, לא מתפשרת. 20 שבועות ולא אחד פחות, מי היה מאמין.

עוד בנושא: 

אורנה בנאי לא מפחדת: "אני מוכנה להקריב את עצמי, אין לי מה להפסיד"

אין ברירה אלא לקום ולהילחם על עתידנו | אריה הספרי 

ברק הימן: "רבבות מפגיני בלפור לא היו מסתכנים במכות אם לא היה כואב להם"

אייל שכטר: "נתניהו יח"צן מעולה, אבל מנהיג אפס. הצעירים קלטו את זה והתפוצצו"

כל תל אביב בלפור: 7 סימנים שהמחאה אולי מנצחת | ירון טן-ברינק 

מה שהחלה כמחאת יחידים וקבוצות קטנות התגבשה במשך התקופה הזו למופע מרהיב, בלתי צפוי, של המון שמתעורר מתוך הבנה שאין דבר נכון או צודק יותר מזה – לשמור על אופייה הדמוקרטי של המדינה, להדק את האחיזה במערכות החוק ובכל מה שקדוש עבור מדינה מודרנית, להפוך את המנגנון הזה שנועד לשמור עלינו לגוף מתפקד. בבלפור, אבל לא רק: גם על הגשרים, במרכזי הערים, בשיירות רכבים ובמצעדים ליליים; בשחור ובוורוד ובכחול ובלבן ובכל צבע שבא ליד. בלפור בכל מקום.

צילום: שאטרסטוק

קשה להימנע מקלישאות, לכן הרשו לי רגע: אנשים שמעולם לא יצאו להפגין הבינו שבעצם אין להם ברירה. שאם הם לא יצאו עכשיו, לא יהיה מישהו שיעשה את זה אחר כך. שמצב חירום ומגיפה קשה אינם תירוץ להישאר ספונים בבית אלא בדיוק ההיפך – הם הקטליזטור האולטימטיבי לא להשתהות לרגע. איזה דבר יפה זה.

ומה לא אמרו עליהם? שהם אנרכיסטים, בוגדים, 00מולנים, מפיצי מחלות ונגיפים, מחרבנים בפתחי בתים, מתחבקים עם עצים, מפונקים, זקנים וסניליים, נוהרים לחשבונות העו"ש של ההורים. ועדיין, הקהל המגוון ונטול האגו אפשר למסרים המפוחדים האלה להיכנס מאוזן אחת ולצאת דרך השנייה. ככה זה כשהמטרה באמת חשובה. ככה זה כשנחושים.

לזרוע נקודות של אור. מחאת הצעירים, בבלפור (צילום: גטי אימג'ס)

הקהל העצום הזה התעורר גם השבוע לחדשות מן הניכר המצביעות על כך שארה"ב הגדולה בדרך למהפך חיובי. ששותפו האמריקאי, המתלהם, השוביניסט, השקרן של ראש הממשלה הנאשם בפלילים עתיד לסיים את דרכו בבית הלבן. כמובן שאין קשר ישיר בין כהונתו של זה לבין כהונתו של זה, אבל קשה שלא להתמלא בכוח ובאמונה שגם כאן זה אפשרי. שגם כאן נוכל לנצח, במוקדם או במאוחר.

ככל שראש הממשלה, שהחבורה שקיבץ סביבו, מנסה להפחית בערכה של המחאה הזו, היפה, דעו לכם שמד הדאגה מצדם מכוון בדיוק לכיוון ההפוך. ככל שנעשים ניסיונות, ונעשים, לדכא, לצמצם, לבטל את המחאה הזו היא רק גודלת. 20 שבועות שאזרחים מודאגים לא נטשו את המשמרת שלהם. חודשים ואף שנים שהגרעין הקשה נמצא שם. גם חורף דמיקולו לא יוכל להם. גם לא מגיפה קשה. והיא קשה. 20 יהפכו ל-40, או לכמה שיידרש. עד שנחזיר את השפיות לחיים.