אחרי שנים ארוכות שבהן הוביל דיזנגוף סנטר את כל הקשור בקיימות עירונית ואקולוגיה אורבנית בתל אביב, בשלל פרויקטים מעולים כמו מערת העטלפים הנהדרת, המרכז לדבוראות עירונית ביו-דינמית (!), הקומפוסטר הגדול במזה"ת, חווה חקלאית הידרופונית על גג המבנה ועוד, מגיעה עכשיו החותמת הרשמית: עיריית תל אביב-יפו משיקה את מרכז הקיימות העירוני שלה בסנטר והוא יהווהעוגן נוסף בהיערכות העירונית למשבר האקלים. המרכז יופעל על ידי הרשות לאיכות סביבה וקיימות בעיריית תל אביב-יפו יסייע ללמד, להכשיר, ולתת כלים לתושבים.ות בנושאי צמצום צריכה, טיפוח הטבע העירוני, דאגה למגוון הביולוגי ועוד.

במרכז העירוני החדש שנפתח להרצה בשבוע שעבר יוקם גם בית הספר לקיימות של עיריית תל אביב-יפו, שיזמין החל מספטמבר את הקהל הרחב למגוון קורסים של ידע, תמיכה, התנסויות ויצירת קשרים. כך יוכלו תושבים להיחשף לרעיונות חדשניים ולאפשרויות שיהפכו את אורח החיים המקיים קל לאימוץ. במרכז יערכו גם מכירות יד שניה, אירועים ופעילויות לבתי הספר בעיר בנושא סביבה ובתוכו יימצא גם חלל עבודה שיתופי לטובת העוסקים בתחומי הסביבה והקיימות.

בעירייה מתגאים בעובדה שתל אביב-יפו הייתה העיר הראשונה בישראל שהכינה ומיישמת תוכנית היערכות למשבר האקלים ובה יעדים שאפתניים, והצטרפה לארגון הבינ"ל של ה-C40 הפועל לקידום פיתוח בר קיימא, צמצום הזיהום ופיתוח קווים מנחים להתמודדות עם משבר האקלים וההתחממות הגלובלית. הארגון מלווה ומסייע לעיר בהשגת יעדי התוכנית.

מבקרי העירייה טוענים כי למרות שהצעדים שנעשים חשובים, אין בהם די וכי יש להאיץ לאלתר ולהגביר פעולות כמו נטיעות עצים, הנחת פאנלים סולאריים על גגות מבני ציבור, והפחתה דרמטיות יותר של טביעת הרגל הפחמנית. לקראת חודש ספטמבר יפרסם מרכז הקיימות החדש את תוכנית הפעילות בו ואת לוח הזמנים. עד אז תשתדלו להמשיך ולהתקיים.

• הבועה
• משבר האקלים
• דיזנגוף סנטר
• עיריית תל אביב
• קיימות
• אקולוגיה

אוקג'ה (2017)

לפני שגרם להוליווד להתאהב בו עם "פרזיטים", הבמאי הקוריאני בונג ג'ון הו עסק כמה וכמה פעמים בזיהום סביבתי כגורם לשלל אסונות (ע"ע סרט המפלצות "המארח" והדיסטופיה "רכבת הקרח" עם כריס אוונס). הסרט הסביבתי המצטיין שלו הוא כנראה "אוקג'ה", שהופץ ישירות דרך נטפליקס ב-2017. "אוקג'ה" לא מדבר על אימת שינויי האקלים בכלל, אלא לוקח לעצמו נקודת מבט מסוימת מאוד – תעשיית הבשר ובפרט הנדסה גנטית של בעלי חיים לצרכי מאכל.

בסרט, תאגיד מזון יוצר "חזיר על" גדול מימדים וחמוד להפליא, במטרה לספק לעולם בשר כפתרון תזונתי משובח – ואפילו אקולוגי יותר לייצור. אותם חזירים מוטנטים מוענקים לחקלאים ברחבי העולם כדי למצוא את תנאי הגידול האידיאליים עבורם. החזירה ששמה כשם הסרט מוענקת לסב ונכדתו באזור כפרי בקוריאה. כשהתאגיד דורש את החזירה שלו בחזרה הילדה שגדלה לצידה יוצאת למסע כדי להציל אותה, כולל שיתוף פעולה עם קבוצה של פעילי סביבה מפוקפקים. "אוקג'ה" הוא סרט מתוק מאוד לרגעים וקשה לצפייה ברגעים אחרים, עם שחקנים מעולים כמו טילדה סווינטון, פול דאנו וג'ייק ג'ילנהול – אבל על כולם מתעלה החזירה הממוחשבת שלרגעים קשה להאמין שהיא לא יצור בשר ודם.

פרנגלי: היער הקסום (1992)

שלל סרטי ילדים ניסו לחנך את זאטוטי העולם על החשיבות של שימור יערות, מניעת זיהום ועזרה לבעלי החיים – מ"לשחרר את ווילי" דרך "וול-אי" ועד "הלורקס", בגרסת 2012 הצעקנית. "פרנגלי: היער הקסום" מ-1992 קצת נפל בין הכיסאות עם השנים ולכן מושמט לא פעם מהשיחה בנושא, אבל הוא דווקא אחד המוצלחים בקטגוריה. מדובר בסרט אנימציה שנוצר מחוץ לאולפנים הגדולים ונתקל בשלל מכשולים בדרך למסכי הקולנוע – חלקם באדיבות אולפני דיסני, שהתעצבנו מאוד מכך שרובין וויליאמס סירב לוותר על הדיבוב בסרט אחרי שהצטרף ל"אלאדין" שלהם.

"פרנגלי" הוא סיפור אגדה פנטסטי על הקרב בין הטבע והתעשייה, או יותר ספציפית – בין פיות שמשתמשות בקסמים כדי לרפא את היער לבין שד זיהום מפלצתי עם התמכרות לדלק (בדיבובו של טים קארי האגדי). על הרעיון הבסיסי הזה מתלבש גם סיפור אהבה בסיסי וחמוד בין פיה לנער אנושי שכווץ למימדים זעירים בקסם. בחירה סיפורית חמודה שהסרט לוקח היא להציג את בני האדם דרך עיני הפיות כיצורים קסומים ושוחרי טבע שנעלמו ונכחדו, מה שהופך את התגלית על מה שבני האדם אשכרה מעוללים ליערות הגשם לשוברת לב עוד יותר. לא הכל בסרט התיישן טוב, אבל הוא לגמרי שווה צפייה משפחתית כמעשייה אקולוגית חמודה וצבעונית, שגם מעודדת פעולה ולקיחת אחריות.

אל תסתכלו למעלה (2021)

סטודנטית צעירה מגלה יום אחד כי אסטרואיד גדול נמצא בדרכו לכדור הארץ, והוא צפוי להגיע הנה בעתיד הקרוב. התנגשות האסטרואיד צפויה לגרום לאירוע הכחדה בסדר גודל של השמדת הדינוזאורים אם האנושות לא תתגייס בכל הכוח כדי למנוע אותה. הבעיה היא שגם כאשר הקהילה המדעית מציגה ראיות ברורות לסכנה ברורה לעתיד הפלנטה כולה, הפוליטיקאים והתקשורת לא ממהרים לאמץ את המלצותיה לפעולה.

את הסאטירה המרירה אך מצחיקה של אדם מקיי אפשר להשליך על סיפורים שונים – אבל ברור שההשראה העיקרית היא ההתמודדות של בעלי הכוח עם הצורך לנקוט פעולות ברורות כדי למנוע אסון. מדובר ביחס שטחי ופופוליסטי במקרה הטוב ובבחירות ציניות ומרושעות במתכוון במקרה הרע – וזה אולי מצחיק, אבל לרגעים זה ממש מדכא.

אמת מטרידה (2006)

הסרט הדוקומנטרי של אל גור הוא לא הראשון לעסוק בסוגיה, אבל בכל הנוגע להיקף, חשיבות היסטורית והשפעה הוא כנראה הבולט ביותר בז'אנר עד היום. בזמן אמת הסרט הוביל מצד אחד לעלייה משמעותית במודעות לסוגייה וביוזמות קטנות כגדולות לפתור אותה ומצד שני לגל של פארודיות, הכחשות וזלזול שהציגו אותו כטיפוס היסטרי שסתם מנסה להלחיץ את כולם בלי סיבה. ההשפעה של הסרט כנראה איפשרה ועודדה את זכייתו של גור בפרס נובל לשלום ב-2007, בעוד הסרט זכה בשני פרסי אוסקר – לסרט תיעודי ולשיר מקורי.

כסרט, קשה להגיד ש"אמת מטרידה" הוא חוויה מבדרת או מהנה במיוחד ורוב מה שנאמר בו כבר ידוע ומוכר לצופה המעודכן ב-2023. למרות זאת, הוא עדיין צעד ראשון לא רע למי שרוצה לדעת קצת יותר על משבר האקלים (וכנראה חי בעשור וקצת האחרונים בהדחקה הארדקור). ב-2017 אף יצא סרט המשך בשם "אמת מטרידה יותר" – שעסק בין היתר בהצגת פתרונות מדיניים ופוליטיים למצב המסוכן אליו הגענו. הסרט הזה כבר לא עורר את אותה סערה וחשיבות, אולי בגלל שבזמן שחלף הצטרפו אליו יוזמות, יוצרי קולנוע ופעילים רבים נוספים שהפכו אותו לפחות יוצא דופן ובולט במפה.

על פני האדמה (2020)

לא מעט יוצרי קולנוע ניסו לאורך השנים לעניין את הציבור בסוגיות חשובות ואפילו קריטיות לשלום האנושות והפלנטה, אבל כשמלך סרטי הטבע עושה בדיוק את זה קצת יותר קשה להתעלם. ב-2020 יצר דיוויד אטנבורו, אצולת טלוויזיה בריטית, את הגרסה שלו ל"סרט סביבתי", שעה וחצי של תיעוד מרהיב ומטריד לשינויים שעבד כדור הארץ לאורך חייו של היוצר בן ה-94 דאז. מדובר לא רק באחד מהיוצרים הדוקומנטריים המוערכים והאהובים בעולם, אלא גם באדם שמכיר את הפלנטה לאורכה ולרוחבה, ואין לו שום כוונה להרגיע אתכם עם סיפורים פלאפיים על חיות חמודות.

אפשר לטעון שאטנבורו עדין עם הצופים ביחס למדענים מסוימים, ולא מעט מהם, שמאמינים שכל זה יקרה מהר יותר ואלים יותר, אלא אם נבצע צעדים קיצוניים אפילו יותר מאלה שהוא מציג בסרטו. למרות זאת, קשה לומר שהסרט, שזמין לצפייה בנטפליקס וגם יצא כספר (לאחרונה הוא יצא לאור בעברית בהוצאת רדיקל), פשוט לצפייה. "על פני האדמה" (שזמין בנטפליקס) מבקש לתאר את הזוועות הצפויות להתחולל בכדור הארץ בתשעים ומשהו השנים הקרובות, כשאטנבורו מבקש לדמיין את חייו אם היה נולד כיום ולא לפני כמעט מאה שנה. כדי לעשות זאת הוא משלב צילומים מרהיבים, גם אם רובם קשים לצפייה, עם קטעי ארכיון מהקריירה ארוכת השנים שמאחוריו – ופורש בסרט את משנתו לגבי הסיבות, התוצאות העתידיות לצד אלה הקיימות וגם הפתרונות האפשריים.

נאוסיקה: הנסיכה מעמק הרוחות (1984)

אטנבורו מציין שוב ושוב ב"על פני האדמה" שהנפגע העיקרי מזיהום והרס סביבתי בידי האדם הוא לא בהכרח כדור הארץ או הטבע. הטבע יודע איך להשתקם. בני האדם, לעומת זאת, עומדים בפני סכנת הכחדה של ממש. את אותו רעיון אפשר לזהות גם בסרט האנימה של הייאו מיאזאקי מ-1984, מעשייה פוסט אפוקליפטית שמתרחשת לאחר מלחמה גרעינית שכמעט החריבה את האנושות כולה.

1000 שנים אחרי אותה מלחמה, המעטים ששרדו חיים בקרב הישרדות מתמשך מול העולם המזוהם. נאוסיקה, בתו של מלך אחת הקהילות האנושיות הקטנות ששרדו את התופת, מבקרת לעיתים קרובות ביער מסוכן הפולט גזים רעילים כדי להביא אספקה לאנשיה. אם נגלוש לספוילרים, לקראת סוף הסרט מבינה הנסיכה שהיער לא באמת מסוכן ורעיל – בזמן שבני האדם הסתמכו על מסיכות מגן, המערכת האקולוגית מצאה לעצמה פתרון שמאפשר לה לשגשג ואפילו לנקות את עצמה מזיהומים. מיאזאקי עסק גם בסרטים נוספים בהמשך הקריירה שלו על השפעות התיעוש והקדמה האנושית על הטבע והסביבה, ולמרות הגישה הסביבתית שלו הוא תמיד הוסיף שם ניואנס חשוב – זיהום או הרס סביבתי לא תמיד מתרחשים בגלל אנשים רעים ואנוכיים, אלא גם בגלל פחד וצורך הישרדותי ובשם מטרות חשובות ואפילו חברתיות.

הכנסייה החדשה (2017)

כבר כמה שנים שפול שריידר (תסריטאי "נהג מונית" ו"השור הזועם") כותב ומביים סוג מסוים מאוד של סיפורים – גברים שבורים ומצולקי מטראומות עבר נקלעים לסיטואציה שדוחפת אותם עוד יותר לקצה, כשמצד אחד דמות צעירה יותר עליה הם רוצים לגונן ובצד השני יצר אלים והרסני לעצמם ולסביבה שהם מנסים לרסן בכל כוחם. במקרה של "הכנסייה החדשה" (First Reformed) הנוסחה הזו פוגשת צד שכמעט ולא מדובר בקולנוע של הנושא הסביבתי – דיכאון אקלים בפרט וההשפעה של כל השיח הסביבתי המבעית על הנפש האנושית בכלל.

במקרה זה הגיבור הוא ארנסט (אית'ן הוק בתפקיד משובח), כומר בקהילה קטנה שפוגש זוג צעיר עם בעיה – היא בהריון, הוא אסיר משוחרר ופעיל סביבה רדיקלי שלא מעוניין להביא ילדים לעולם. ארנסט מגיע עם לא מעט אישיוז וקשיים נפשיים משלו, וככל שהוא מעמיק יותר לתוך היחסים עם הזוג, מתפשטות חרדות האקלים האפלות גם אליו. הפתרונות שהוא מצליח לראות למצב נעשים אלימים יותר ויותר – כשהשאלה היא לא רק האם יש סיכוי לגאולה, אלא גם איך גאולה כזו בכלל נראית. האם אותם יצרים אלימים בשם הסביבה הם ביטוי של טירוף, או שבמובנים מסוימים זו תגובה שפויה למצב בלתי אפשרי?

מקס הזועם: כביש הזעם

תחזיות האימה של משבר האקלים הן חומר מושלם לתרחישים דיסטופיים מטרידים. חלקם לקחו את זה לכיוון פרקטי (ערימות הזבל ב"וול אי", השדות הגוססים של "בין כוכבים"), אחרים עשו את זה רק בשביל אסתטיקה מלוכלכת בלי לצלול למשמעויות ("שחקן מספר אחת") והיו מי ממש הגזימו ("היום שאחרי מחר" ו"2012", מישהו?). סרטי "מקס הזועם" הם כנראה הפרשנות האייקונית ביותר – שבו הממשלות קרסו והוחלפו בכתות וקבוצות קטנות, לצד המוני נוודים בבגדים קרועים ורכבים מאולתרים שמשוטטים בעולם הרוס, מיובש ומפורק.

סרט הקאמבק של הפרנצ'ייז, "כביש הזעם", שילב באווירת הבלהות הזו חיבור ברור ומיידי יותר בין התוצאה והסיבה. הדמויות המורדות בסרט לא רק מנסות להיחלץ ולשבור את המערכת הטוטאליטרית שבה נכלאו, אלא גם יוצרות קשר ברור בין הרודן התורן לבין שלל בעלי הכוח שהביאו אותנו למצב הזה ("Who Killed the World?!"). זאת ועוד – כשהלוחמת פיוריוסה נמלטת מאותו רודן, היא חולמת על נווה מדבר שיציל אותה מהשממה המדברית שבה היא חיה, רק כדי לגלות בהמשך שכדי ליצור נווה מדבר כזה היא צריכה ליצור כזה בעצמה.

• המסך
• קולנוע
• סרטים
• אקולוגיה
• אקטיביזם ירוק
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 932 // הטבע מתעורר

פתרון אקלימי מושלם? צ'ק. יוצר רוגע ושלווה באופן מוכח? צ'ק. מספק מזון איכותי, זמין ואקולוגי? צ'ק. יוצר סביבו קהילות? צ'ק-צ'ק-צ'ק. להפתעתנו ולהפתעתכן לא מדובר בסטארט אפ חדשני לטיפול במשבר הקורונה והאקלים – מדובר בעץ. אפילו לא אחד ספציפי ומפואר במיוחד. כל עץ, וכמעט כל הצמחים שאפשר לגדל באופן עצמאי עונים על כמה וכמה מהקריטריונים ברשימה הזו, שאנחנו זקוקים לה מאוד בעיר האהובה שלנו. והמזהמת. מאוד.

עמותת "ונטעת" הבינה את הפוטנציאל הגלום בגידול הפשוט הזה בשנת 2019. אז, החליטו אנשיה שבעזרת עצים הם הולכים לשנות את תפיסת הרשויות העירוניות ותושביהן לגבי כל מה שקשור לחשיבותו של טבע – אמיתי – בתוך הערים. "אנחנו אוסף של אנשים שבאו מעולמות מאוד מגוונים ולאו דווקא מהמגזר החברתי", מעיד שי אטיאס, מנכ"ל העמותה. "החלטנו ליצור משהו שמעבר להשפעה אקולוגית, הוא גם חברתי. הבנו שזו העת לנטוע, וכמה שיותר. המטרה שלנו היא לקרב בין אדם לאדם ולטבע, ויותר מזה – לקרב בין אנשים בעיר באמצעות הטבע. כשיש גינה קהילתית בשכונה, למשל, האדם מבין שכדי להחזיק אותה תדרש קבוצתיות מסוימת".

כמובן שאי אפשר לנתק מזה את ההשפעה האקולוגית של העצים. "עצים יכולים להוריד טמפרטורה בעיר בעד 4 מעלות, הם יוצרים צל, מזון זמין ואיכותי, ויותר מהכול הם יצרני חמצן וקולטי פחמן", מסביר אטיאס, "אנחנו עומדים היום על 415 חלקיקי פחמן באוויר, כשהגבול העליון היה 350 מיליון. העץ קולט פחמן מהאוויר, ודרך הגזע שלו מעביר את הפחמן לפטריות שצומחות מתחתיו ומשאירות אותו שם למשך עשרות אלפי שנים במקום שייפלט. בנוסף, עצים חייבים אדמה – ואדמה סופחת מים, במקום שיתגלגלו על הבטון, יזדהמו ויחלחלו לקרקע, או חלילה יתנקזו על גביו ויצרו שיטפון".

משבר האקלים מכניס את כולנו לחרדה עזה, ורבים אפילו משתמשים בחרדה הזו כדי לנסות ולהניע אנשים לפעולה כנגד ההתחממות – למרות זאת, ב-"ונטעת" בוחרים אחרת. "אנחנו נדבר תמיד בצורה שמסבירה מה כן לעשות", מדגיש אטיאס, "אני לא כאן בשביל להפחיד אף אחד. אנחנו אופטימיים, ועם האופטימיות הזו מגיעה פחות מחאתיות ויותר רצון להיות בעשייה. זה מה שהוביל אותנו להספיק כל כך הרבה בשנתיים האחרונות".

והרבה זו לא מילה. "התחלנו בפוסט בפייסבוק שהתניע פרויקט שנקרא 'עצים מחפשים אדמה'. הודענו שעל כל שיתוף של הפוסט – ננטע עץ. פתאום שיתפו אותו 4400 איש, והבנו שיש משימה", הוא מספר, "אחר כך הקמנו מטה שמחבר בין אנשים שרוצים לנטוע, לתרום עצים, להוביל אותם ולשמור עליהם. הכשרנו רכזי נטיעות שהפיקו אירועי נטיעה גדולים ובמעין קמפיין ארצי שהיה בהתחלה מתחת לרדאר – נטענו מעל ל-1500 עצים בערים בלבד ברחבי הארץ".

בתל אביב, למשל, הפיקה העמותה אירוע בשם "נטיעות ונטיות" – דראג שואו יחד עם נטיעת עשרה עצים בדרום העיר, ייערה קומפלקס בתי ספר בנווה שאנן, וכרגע מתכננת להרים פרויקט יחד עם הנוער העובד והלומד בו נערים ונערות בסיכון יוכלו לגדל תוצרת חקלאית ולמכור אותה בתוך הקהילה.

"כשהתחילו לפנות אלינו ארגונים עסקיים וחברות הבנו שיש כאן פוטנציאל למשהו ענק. התלבטנו איך לקיים את הדבר הזה שנקרא אקולוגיה וחברה בתוך העיר – והחלטנו ללכת על מוסדות שיקום", משתף מנכ"ל העמותה, "כל מרחב שנותן ריפוי בעיר – גריאטרי, רצף אוטיסטי, נפגעות תקיפה מינית, מתמודדי נפש ועוד – סובל מהרבה מאוד אפור כשמי שנמצא בו צריך את הירוק יותר מכל אחד אחר. אנחנו מיערים את המרכזים – חברות עסקיות מביאות את העובדים שלהן ובתהליך של כמה מפגשים נוצרת להם גינה".

אחרי מעבר להרצאות בנושא ייעור מרחבים עירוניים בתקופת הקורונה, אליהן נרשמו מאות ואלפי משתתפים, יצאה העמותה בקמפיין גיוס ההמונים הראשון שלה – באמצעותו היא נמצאת כעת בתהליכים של הקמת 100 גינות טיפוליות ב-100 מרכזי שיקום ובעשרות ערים בארץ. "יש מחקרים שמראים כמה ירוק עושה לנו טוב, לכן החלטנו לצאת לדרך במודל של גינון טיפולי ומונגש", מסביר אטיאס.

"זה פרויקט דגל שבא להדגים איך אפשר ליצור ערי-יער. בנינו באמצעותו תשתית טכנולוגית שמאפשרת לנו את הקמת הגינות, ובנוסף יצרנו סדנאות זום של Un packaging בהן המשתתפים מקבלים זרעים ולומדים עליהם. הפגשנו 300 מתמודדי נפש עם 700 אנשים מהמגזר העסקי לעבור את הסדנא הזו, בעיריית רמת גן 1,200 אנשים קנו את הערכות. יש לזה ביקוש, אנחנו לא מדמיינים את זה".

השנה, הוקמה מתוך העמותה תנועת "עיר יער", וכעת היא מגייסת 'אזרחים' (כך בכלל וכך לפי הגדרת המתנדבים, ת.ש.) ל-'עיר היער' הראשונה באמצעות קמפיין מימון המונים. "המטרה היא לגייס תמיכה חודשית ממקום יותר ציבורי. רצינו לתת משמעות אמיתית לכל 'אזרח' שיתרום בקביעות, ויצרנו מנוי זרעים. כל חודש אזרח העיר יקבל שקית זרעים הביתה, עם קטע וידאו מוקלט שמסביר איך לעבוד אתם ו'אתגר עיר יער' – שיבקש מהם לגדל חלק מהצמחים ולחלק אותם, למשל, כדי לגרום להתפשטות הירוק בעיר". על פי דרגות התמיכה, יוכלו האזרחים גם לקבל אמצעים נוספים לחקלאות עירונית וביתית: עציץ, את חפירה, כפפות, ואפילו לתרום מנוי זרעים לילדי פנימייה.

"אנחנו רוצים לצאת מתוך הקמפיין הזה ולהבין איך רותמים את הרשויות המקומיות בארץ ובעולם להפוך את הערים שלהן ל'ערי-יער', וזה מגה פרויקט. אבל יזמים מצטרפים, ואם נדחוף מספיק חזק נוכל לראות את הדברים הללו יותר ויותר", משתף אטיאס בחזון העמותה, "זה לא הגיוני שפעם היו יערות ועכשיו יש פחות – היערות צריכים לצמוח בחזרה לתוך העיר. זה קורה בסינגפור שבה יש יער בשדה התעופה, במילאנו בבניינים שנטעו בהם 20,000 צמחים, וזה יכול לקרות אצלנו ובעוד המון מקומות".

"המטרה היא קריאה של 'בואו – אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד'", מסכם אטיאס, "אי אפשר לחכות יותר למנהיג שיוריד את זה עלינו, צריך להעלות את זה למעלה בעצמנו. להצטרף לתנועה במינימום האפשרי עולה 35 שקלים בחודש, זה מנוי נטפליקס וקפה, למה לא לעשות עם זה משהו שקהילות שלמות ייתרמו ממנו?".
להצטרפות ותמיכה

• הבועה
• עצים
• אקולוגיה וסביבה
• אקולוגיה
• קיימות
• ❤ תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

משבר האקלים, מהסוגיות העירוניות הקריטיות של העת הזאת, נדחק מסדר היום המקומי לטובת הקורונה ומשבריה אך ממשיך להלום בסביבה בלי להתחשב בלו"ז העמוס שלנו. הקטבים עדיין נמסים, הים עדיין עולה, ותל אביב עדיין נמצאת בקבוצת הסיכון שעלולה למצוא את עצמה מתחת למים בתוך עשורים בודדים.

בחודש שעבר השיקה עיריית תל אביב-יפו אתתוכנית האקלים העירונית הראשונה בארץ, מפת דרכים להתמודדות עם משבר האקלים והתאמתה של העיר לחיים בני קיימא עם הרבה פחות כלי רכב מזהמים והרבה יותר ירוק וכדי לחגוג אותה יושק מחר בנמל תל אביב מתחם פופ אפ לקיימות בשיתוף הרשות לאיכות הסביבה.

לאורך חודש ספטמבר יוכלו המבקרים במתחם ללמוד ולהתנסות בגידול מזון בבית, לרכוש ירקות שגודלו במכולה עירונית לגידול מזון (בצמוד למתחם הפופ אפ), ליצר תיקים ואביזרי אופנה מחומרים בשימוש חוזר, לשמוע על אפשרויות המחזור והפרדת הפסולת בבית ובעיר, ללמוד איך לתקן אופניים ולבנות בעץ, להכיר את הטבע שסביבנו ואת חוף הים, מי שמתכננת שיפוץ ביתי בקרוב תוכל ללמוד איך להפוך את השיפוץ להזדמנות להתייעלות אנרגטית בבית שגם תחסוך לה כסף, ובנוסף יתקיימו הצגות לילדים, מפגשי החלפות בגדים וצעצועים, תערוכות והרצאות בנושא טבע עירוני.

במתחם יוצגו יוזמות של תושבים שעשו שינוי, יתקיימו מפגשי פעילים בתחומי הסביבה, ובאירוע הסיום של החודש יתקיים מפגש חגיגי לכבוד השנה החדשה עם נציגי קבוצות התושבים שזכו בקול הקורא לשנת 2020 לתמיכה בקידום יוזמות סביבתיות בקהילה. "אירועי הפופ-אפ שיתקיימו החודש הם בשורה נפלאה לתושבי העיר, העבודה שנעשית בעיריית תל אביב-יפו בתחום הקיימות היא גדולה מאוד וזוהי דרך נפלאה להנגיש אותה לציבור", אמר סגן ראש העירייה והממונה על איכות הסביבה, ראובן לדיאנסקי. "אנחנו נמצאים לפני אתגר גדול של תחילת מימוש משימות ומטלות שהצבנו לעצמנו במסגרת התכנית העירונית להתמודדות עם משבר האקלים, והפעילות בתחום הסביבה והקיימות בעיר רק הולכת להתרחב".

אירועי פופ-אפ הקיימות פתוחים לקהל הרחב,בחינם ובהרשמה מראש, ועומדים בכל כללי התו הסגול.

• הבועה
• עיריית תל אביב
• קיימות
• משבר האקלים
• אקולוגיה

• Facebook
• Twitter
• Email

בזמן שבעיריית תל אביב עוד מתלבטיםאם לאסור על הכנסת כלים חד פעמיים לחוף הים, יוזמות עצמאיות של תל אביבים שמבינים את צו השעה צצות כמו פטריות אחרי הגשם. אחרי הבלוק שהודיע כילא יחלק יותר כוסות חד פעמיות וקשי פלסטיק במועדון, והורים שהצליחו לשכנע את העירייהלהוציא את החד"פ מגני הילדים והצהרונים, מגיעות יוזמות נוספות בנושא.

בית הקפה היפואי הטבעוני מיכאלנג'לו החל להשאיל ללקוחותיו כלים רב פעמיים בחינם עבור אירועים. "כמה פעמים קרה לכם שארגנתן.ם ארוע משפחתי, יומהולדת למישהו שאתם אוהבים או אפילו סתם ישיבה עם חברים. אבל אז הבנתם שיש לכם מעט צלחות ויותר מידי אנשים?", הם כתבו בפוסט שפרסמו בפייסבוק. "בימים אלו אנחנו יוצאות עם יוזמה יצירתית במיוחד שבה אנו קוראות לקהל להגיע ולקבל מאיתנו בהשאלה כלים רב פעמיים לאירועים מיוחדים ללא תשלום. לדוגמא אם חוגגים יומולדת אפשר להגיע למסעדה ולקבל כלים תמורת פיקדון ולהחזיר כשמסיימים!".

מסעדת אייבי יצאה לאחרונה ביוזמה נרחבת אף יותר, עם תקופה שבה הוציאו לחלוטין את הפלסטיק החד פעמי מהמסעדה.

להקת Water Knives התל אביבית החליטה להגיע לכל הופעה שלה עם כוסות מחומרים מתכלים של חברת Green Goods, כדי להחליף את הכוסות בבר לזמן ההופעה לכוסות מהסוג הזה. "עד שכל מקומות הבילוי והמועדונים יגישו שתייה בכלים מתכלים שלא נתקעים על כדור הארץ לנצח בשביל 10 דקות של בירה – ניקח אנחנו את האחריות וננסה להביא את השינוי מלמטה", אומרים חברי הלהקה, יאיר יונה ועופר ביימל, שישיקו את הניסוי הזה בהופעה בכולי עלמא ב-15 באוקטובר. "שהקהל שלנו ישתה את החיים, וכדור הארץ לא יסבול באותו הזמן".

מה לגבי הטענות שגם כלים חד פעמיים מחומרים מתכלים הם לא הפתרון, אלא מעבר לכלים רב פעמיים בלבד?
יונה: "מן הסתם אתה לא יכול לנצח את כל הקרבות בעולם ותמיד בכל המעשים שלנו נייצר נזק איפשהו למישהו איכשהו. ווטר נייבז לא יצילו רעבים באפריקה אבל אם אנחנו יכולים להוריד קצת את רמת הנזק בכך שאקטיבית נביא איתנו כלים שעושים פחות חרא – הרווחנו".

בתוך כך, יוזמה עצמאית חדשה בשםרב פעמימנסה לענות על האתגר הקשה ביותר בנושא – אירועים וחגיגות, שבהם השימוש בכלים חד פעמיים הפך לעניין שגרתי שלא נותנים עליו כלל את הדעת. רב פעמי מספקים ערכה של עשרות צלחות, כוסות, מגשים וסכו"ם מנירוסטה לכל מי שמעוניין – בחינם. התמורה היחידה שהם מבקשים בתמורה היא להחזיר את הערכה נקייה.

"אני חושבת שזעקתה של גרטה תונברג עשתה לי את זה", אומרת היוזמת, ליטל אשכנזי, "אבל רציתי לעשות מעשה". היא מספרת שלא ציפתה להיענות רבה כל כך של אנשים, ואומרת: "עמוק בלב החלום שלי הוא שבכל שכונה תהיה כזו ערכה, ואנשים לא יחשבו בכלל על לקנות חד פעמי לאירוע, זאת לא תהיה אופציה. בינתיים אני מוצפת בהזמנות ובאנשים שרוצים להיות שלוחה בכל מני מקומות בארץ. זה מדהים".

היוזמות האלה הן אולי טיפה בים, אבל בים התיכון שסופג לתוכו כמות פלסטיק ששווה ל-34 אלף בקבוקים בדקה, מדובר בהתחלה חשובה מאין כמוה.

ישראל היא משיאניות העולם בשימוש בפלסטיק חד פעמי. הישראלים מוציאים מדי שנה כ-2 מיליארד ש"ח על כלים חד פעמיים – 776 ש"ח בשנה למשק בית. על פי עמותת צלול, הישראלים משתמשים מדי שנה בכ-4.5 מיליארד כלים חד פעמיים, או 539 כלים לאדם מדי שנה. הכלים הללו נשארים איתנו לנצח. מעט מאוד מהם ממוחזרים, והיתר מוצאים את דרכם לשטחים פתוחים, למי תהום ולים, שם הם מזהמים ופוגעים בבעלי החיים. על פי דוח של קרן אלן מקארתור, ב-2050 יעבור מספר מוצרי הפלסטיק בים את מספר בעלי החיים, לאור העובדה שבכל שנה מושלכים לים 8 מיליון טון של פלסטיק.

• משבר האקלים
• איכות הסביבה
• אקולוגיה
• הבועה
• עירוני
• גרטה תונברג