חייבים להודות, גם אנחנו הופתענו מהמיזם הזה של מסעדת גרקו כששמענו עליו לראשונה – פיצה ענקית עם תוספות יווניות למהדרין, מה שהופך אותה למעשה לפיצה יוונית למרות שאין דבר כזה ביוון. זה רעיון מופרע, מהסוג שרק צביקי עשת יכול ליזום, אבל איכשהו מדי פעם עובד לו מדהים (גם את המדי פעם אנחנו כותבים רק כי 'אמריקה' נסגרה, ואנחנו מתגעגעים לעוף מטוגן על וופל). והפעם זה פשוט עובד לו מצוין.

רק תקראו אתהתגובה הנלהבת של מבקר אוכל הרחובשלנו לפיצה גירוס של המקום: "הייתי צריך שתי ידיים כדי להרים את החצי של החצי פיצה. ערימת הבשר שעליו התפזרה ונשרה מהצדדים, ואני רק רציתי לקחת ביס מלא בגירוס. וזה היה ביס נהדר – הבצק אוורירי ופריך כמו פיצה סיצילאנית (כלומר, המרובעת) עם מעט שמנוניות ממנו, אבל הגירוס נוטף שמן ומכוסה בתבלינים שמבדילים אותו מבשר השווארמה, ונותנים לו גוון טעם מעודן יותר מהכורכום הרצחני. זה משתלב מעולה ביחד, והבצל השרוף (לא מקורמל. זה הכי לא מקורמל שהכרתי) הוסיף וייב של על האש".

• מה מזמינים היום
• גרקו
• גרקו מטבח יווני
• פיצה
• משלוח

לאורך שלוש שנותיי כמבקר אוכל רחוב ביקרתי לא פעם במסעדות של צביקי עשת. טעמתי אתמשלוח-תקופת-הקורונה המצוין של גרקו, וגם ביקרתימנות הרחוב של גרקו ביץ, שסיפקו גרסה בפחמימה למנות המוכרות של גרקו. זה לא במקרה – עשת בנה לעצמו אימפרייה קטנה סביב המסעדה היוונית שלו ממתחם גרינברג, ולא מפסיק להמציא מחדש את הגלגל של עצמו. מאז פתח את מתחם גרקו ביץ, נראה שהוא עושה כל מה שביכולתו כדי להביא הברקה, ואחרי הגירוס והסובלקי, הגיע תורה של… הפיצה? רגע, מה?

אז כן, לפני כמה ימים דיווחנו לכם על השקתה של "פיצה יוונית" (או, אם תרצו, הפיצה של גרקו) – שילוב מקורי לחלוטין בין המאכל האיטלקי האהוב לטופינג מהמטבח היווני. אם תבקשו כזה ביוון יסתכלו עליכם כמו על משוגעים, ואם תבקשו כזה באיטליה תקבלו צו גירוש וכנראה גם מכות. זה שילוב שרק החוצפה הישראלית של עשת יכולה לייצר. ואני אוהב חוצפה בכל הנוגע לאוכל. ובכל זאת, קצת חששתי ממה שהולך לבוא.

אני כבר יודע שכל הקטע של המטבח של גרקו הוא אוכל שעשוי לעילא, עם תחושה קלה של מטבח המוני שמכין מנות בכמויות. זה ממש סבבה מבחינתי, בטח ברמת הפיצה, אבל מה שדאגתי ממנו הוא דווקא החלק של הלהמציא מחדש. איכשהו תמיד כשממציאים פיצה מחדש שוכחים את אחד מהרכיבים, והכל הופך למעיין פוקאצ'ה מפוארת. אין לי בעיה ספציפית עם פוקאצ'ה, אבל אם הזמנתי פיצה, אני מצפה לפיצה. לא לגרסה מצומצמת עם איזה תוספת מתחכמת.

בגריק פיצה קל מאוד להזמין – אין אופציות להרכבה עצמית, אלא רק 15 סוגי פיצות שונות, להזמנה בגודל מגש שלם (88-128 ש"ח), או בגודל חצי מגש (48-68 ש"ח). הזמנתי שלושה חצאים, ורק כשהגיעו הבנתי את גודל הטעות. אני אדם אחד, הם שלושה, זה כמעט ולא הוגן. אבל היתרון הגדול ביותר שלהם – אני מדבר על הפיצות, כן? – היה חצי פיצה בריונית ושרירנית שנקראה "פיצה גירוס" – בצק פיצה מצופה בבשר פרגית בתערובת תבלינים יוונית, רוטב עגבניות, בצל מקורמל ופטרוזיליה. זה לא רק היה התיאור, אלא הכמות – מעולם לא נתקלתי בכזו כמות של בשר על פיצה. זה לא תוספת, זה העיקרית. זה תחליף לגבינה. זה לאפה שווארמה שלמה שמפוזרת על חצי פיתה.

המשקל הכבד של הפיצה הזו אמנם הכה בי ללא רחם – רבע ממנה מילא אותי, אדם שלרוב שובע בסלייס השביעי – אבל לא תכננתי להפסיק, כי מולי עמדה חצי פיצה סקורדליה ופטריות, שזה שילוב מילים פשוט יפהפה בין פיצה, תוספת מצוינת לפיצה וממרח שום-שקדים יווני שהייתי מוכן להחליף את החומוס עבורו (סתם, לא, אבל הוא טעים). רק כשראיתי אותה הבנתי שזו פיצה שאכן נפלה למחוזות הפוקצ'ה המתוחכמת, וזה באמת קצת מבאס כי למרות שזה טעים, היה אפשר יותר טוב. הסקורדליה מתפקדת בתור רוטב אומאמי טעים (חסר יותר שום לטעמי, אולי שום קונפי יקפיץ פה את הטעם), אבל היעדרה של גבינה, או תחליף לה, השאיר את הסיפור באזורי הפוקצ'ה שאוכלים בחתונה לפני הטקס. זה כיף, אבל כפיצה זה מפוספס, במיוחד כי גבינה טובה היתה משתלבת כאן נהדר.

דווקא האופציה השלישית היתה הפוכה לגמרי – פיצה סלסיצ'ה, עם נקניקיות יווניות, דבש מקורמל, צ'ילי, רוטב עגבניות וגבינת קפלוטירי. בניגוד לאחרות, זו פיצה שהיתה פיצה. רוטב – צ'ק. גבינה – צ'ק. נקניקיות יווניות – מה זה? לא, באמת, מה הופך נקניקייה ליוונית? כי אלו היו פשוט נקניקיות די רגילות, טעימות אמנם, אבל לא שום דבר שלא הכרתי מהסופר. הן היו תוספת נחמדה לפיצה שהיתה בסך הכל נחמה, אבל שום דבר יוצא דופן. במקומות בהם נכח הצ'ילי והדבש (ולמען האמת, לא היו יותר מדי כאלה) היא גם היתה באמת טעימה, למרות שכנראה עדיף לכם לבחור משהו יותר הרפתקני.

המקצועיות של גרקו ניכרת בבירור מכל ביס בליין הפיצות החדש שמגיע מהבית היווני. קשה לומר הפיצות האלה באמת יווניות, ועוד יותר קשה לקרוא לגרסאות הפוקצ'ה האלו פיצה – אבל עם כמה דיוקים (בחייכם, תביאו גבינה עם הסקרודליה) וכמה יצירות מצוינות (אני רוצה לחיות למשך שבוע על פיצה גירוס), יש פה דבר חדש, חוצפה ישראלית על מגש מרובע. וזה כיף שיש אופציות כאלה, כל עוד לא בא לכם פיצה אמתית.

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• פיצה
• אוכל יווני
• גרקו מטבח יווני
• מסעדות יווניות

מכיוון שנופש ביוון עדיין רחוק מאיתנו בכמה מעלות צלזיוס טובות, החלטנו לדלג בין טיפות הגשם הספורדיות למסעדה היוונית הותיקה גרקו. המותג האהוב כבר מזמן לא עומד כמסעדה בודדת במתחם גרינברג – גרקו כיום היא רשת מבוססת של מסעדות יווניות, שאיתן מגיעות גם מעדניות וגלידריות מאותו בית היוצר. לכן כשבחרנו את הסניף המיועד, לא היה לנו ספק שנבחר בזה עם הנוף המוצלח ביותר, כזה שנותן לנו להתבונן בגלים של חוף פירשמן בתל אביב.

הדבר הראשון שהבחנו בו זה שהסניף של גרקו בטיילת הוא ההיפך המוחלט מכל שאר מסעדות החוף הסמוכות שמציעות צ'יפס לח עם שקיות קטשופ זולות במחיר מופקע, מוגש על ידי מלצר מותש ומלא בחול. לא כאן, פה יש סטייל יווני (ואולי אפילו מוגזם לרגעים) שצועק עליך מכל מקום. מהמפות המשובצות בצבעי התכלת של הים עד לכלי הגשה עם עיטורים מוזהבים שלא יביישו אף טברנה – כל זה עם מוזיקה יוונית ברקע שמותאמת לאוזן הישראלית. התפריט שהוגש לנו היה מחולק בצורה מאוד ברורה, בסגנון הטאפאסים הספרדיים, למנות קרות וחמות, קטנות וגדולות. אפשר קצת ללכת לאיבוד בין כל האופציות.

למנות פתיחה הזמנו לחם יווני עם שמן זית וזיתים (24 ₪), סקורדליה (ממרח שום, שקדים ושמן זית, 38 ₪), את מאפה 12 האלים (פילו מטוגן במילוי גבינת פטה עם דבש, פרג, שומשום לבן ושחור, 62 ₪) וכמובן, כי אי אפשר לשכוח שאנחנו עדיין במסעדת חוף, לא וויתרנו על צ'יפס יווני עם גבינת קפלוטירי ותערובת תבלינים (38 ₪). הלחם היווני התגלה כלחם לבן עם מלח מעליו, שהזכיר בטעמו ובקראנצ'יותו ג'בטה. הלחם היה פריך מבחוץ ורך ואוורירי מבפנים, והתאים באופן מושלם לממרח הסקורדליה המיוחד במינו. הממרח היה טעים להפליא, והיה שווה באופן חד משמעי את ריח השום שהשאיר אחריו בפה.

אבל הלהיט האמיתי של הפתיחה היה כבר עם הילת קודש: מאפה 12 האלים גרם לנו לשקול להחליף דת ולסגוד לאותם אלילים חכמים שהמאפה קרוי על שמם. השילוב בין מתיקות הדבש למליחות הגבינה ולקראנצ'יות הפילו הפך את המאפה לביס בטעם של גן עדן. היו אמנם אזורים במאפה שהבצק היה מעט עבה מדי, מה שקצת הפריע לקארנציות, אבל אין ספק שזו מנה שרק בגללה שווה לחזור. הצ'יפס ה"יווני" היה בגדול צ'יפס עם פירורי גבינה מעל. הציפייה הגורפת הייתה לקבל גבינה מותכת, אך כנראה שביוון מאמינים בגבינה קרה שמפוזרת מעל. לא כל כך הבנו את הפואנטה, שכן הגבינה נושרת ברגע שמרימים את הצ'יפס, עד שנשארת שכבת גבינה מגורדת שמסתכלת עליך בחוסר מעש. הצ'יפס עצמו היה עשוי היטב, אבל המנה הרגישה בנאלית ומיותרת בשולחן.

בגזרה הצמחונית, למנה העיקרית הוזמנה מוסקה טבעונית המכילה חלבון סויה ואפונה, תפוחי אדמה, חצילים וסקורדליה (76 ₪). המנה מוגשת בתבנית בצורת עוגה אישית אשר מציגה רק את שכבת הסקורדליה העליונה, ומסווה את כל הקסם שמתרחש בפנים, אך ברגע שחופרים בפנים מוצאים מנה חמימה ומנחמת. כל פרט בנפרד עשוי בצורה מצוינת, והשילוב ביניהם יוצר מנה מיוחדת. עם זאת, קשה להתעלם מהמחיר הגבוה למנה שאיננה כוללת בשר.

בגזרה הבשרית הוזמן סובלקי קבב יווני שהוגש על פיתה יוונית (כי הכל יווני), עגבניות בגריל, בצל סגול אורגנו, פטרוזיליה, רוטב עגבניות, צזיקי וטחינה (72 ₪), ותוך זמן קצר הגיעה מנה מכובדת של זוג קבבים שזופים על פיתה משונה, עליה נמרח באדיבות רוטב עגבניות. הפיתה עצמה הייתה יחסית יבשה וכבדה, מה שהוריד את החשק לייצר "לאפה" של כל המצרכים שהגיעו, ולכן הפיתה והרוטב עגבניות הוזנחו בצד לטובת הקבב לבדו – שהיה טעים, אבל היה חסר לו את העסיסיות של קבב שנימוח לך בפה בעל האש.

לקינוח הוזמן מנת הדגל של המקום – קיימאקי, שמתורגם בעברית לגלידת יוגורט יווני עם סירופ פטל ושקדים (48 ₪). אם אותם 12 אלים ממקודם אכלו גם קינוח אחרי המאפה, זה כנראה היה הקינוח הזה. היוגורט היה קליל ושילב מתיקות וחמיצות באותו ביס עם טעם ברקע שמזכיר דבש איכותי. הסירופ והשקדים הרימו את הקינוח הזה לגבהים חדשים, בקיצור קינוח לאולימפוס, שסגר לנו את הארוחה עם טעם מתוק בפה. אמנם צלחות לא נשברו, אבל אנחנו נשברנו מכמות האוכל – וכמובן, לא ויתרנו על טייק אווי יווני שימשיך את החגיגות גם בבית. יאסו!

כרוביות: 4.5
סטייקים: 4
גרקו ביץ', טיילת שלמה להט 17, א'-ה' 12:00-00:00, ו'-ש' 10:00-00:00

• ביקורת מסעדות
• גרקו
• גרקו מטבח יווני
• אוכל יווני
• יוון
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 924 // קפהקפהקפהקפה

אחת לכמה זמן לצביקי עשת משעמם. היזם שכבר פתח וסגר מסעדת טקס־מקס ומסעדה־מעדנייה אסיאתית החליט להתרכז במה שהוא יודע לעשות הכי טוב – להביא את יוון לארץ. על יסודות גרינברג ז"ל נפתח כעת השוק היווני של גרקו, אוסף דליקטסים ואקססוריז ממדינת האיים.

שוק האוכל היווני בנוי במתכונת המקיפה שמאפיינת את עסקיו של עשת – מסעדה, בית קפה ובייקרי, מעדניית אוכל מוכן, כלים, חפצי נוי, תבלינים, אלכוהול וליין אופנה מקורי בכחול־לבן בשיתוף עם המעצב יוסי קצב, לכל חופשה שלא תבוא. העושר בחלל המשופץ תוקף את כל החושים. מוזיקה יוונית מתנגנת ברקע, צנצנות, פחיות וקופסאות נערמות על מדפים בערבוביה אסתטית וניחוחות מאפים מזכירים נשכחות.

"גרקו התחילה לפני עשר שנים כפנטזיה שלי על מסעדה יוונית", הוא מסביר. "גרקו המקורית היא טברנה, מקום משפחתי שמגיש תבשילים ואוכל ביתי. בגרקו ביץ' הבאנו את העולם היווני עד לקצה – בר, מעדניה, גלידריה וסופלאקי. המקום החדש יהיה מעודן יותר, אוזריה שבאים אליה לשבת בשקט, לשתות ולאכול משהו קטן ולשמוע מוזיקה, סוג של חמארה קטנה. לקחנו על עצמנו להיות שגרירים של התרבות היוונית כולה".

הניסיון להביא את יוון האותנטית מרשים. עשת מצביע על כיסאות קש כמו בטברנות באיים, מפות נייר שמיוצרות במפעל משפחתי בן מאות שנים ומכונת לטחינת קפה מהשוק בסלוניקי. כולם משקפים התעמקות מעוררת הערכה בקולינריה ובתרבות היוונית. סלטים, מאפים קפואים, גלידות ושאר מוצרים שנמכרים במעדניה מגיעים ממטבח מרכזי שהוקם לפני חודשים ספורים בכפר סבא. "אנחנו מייצרים חמישה טון צזיקי ו־2,000 מגשי מוסקה בשבוע, לפי המתכון של אותה סבתא שאליאב (גולדברג, שף הקבוצה – ש.ב.ד.) ואני נסענו ללמוד ממנה לפני יותר מעשור. לצד R2M אנחנו היחידים שיודעים לתת מסות אוכל מדויקות ומבושלות נכון".

לפני שניגש לרשימת קניות מומלצת, כדאי לשים לב למספר דברים מעניינים באוזריה. למשל קפה יווני מבושל בשיטה מסורתית על גבי חול לוהט, מאפים מלוחים ומתוקים, בייגלעך עם שומשום (קולורי) ומאפה בוגאצה בבייקרי, ולוקומדס – הגרסה היוונית לסופגניות ברוטב שוקולד או דבש בטיגון במקום.

תפריט חדש שיצר גולדנברג מציע מנות יווניות מודרניות שאינן חלק מהתפריט הנוכחי של מסעדות גרקו, לחלוקה ואכילה משותפת. לדוגמה: מולים קלויים ברוטב כורכום ויין לבן עם פלפלים קלויים; קישואים ועלי חורטה בשמן זית, חומץ יין לבן וזיתים; פילה קוד מטוגן עם סקורדליה; וכריך בשר יווני בפיתה קלויה ממולאת בריסקט מעושן, סקורדליה ופלפל חריף מוחמץ, טייק אוף על כריך קורנדביף שהיה מנת דגל בגרינברג.

מחירי המנות כ־50 ש"ח בממוצע, כך שלחלוטיןלאמתבקשת השוואה למה ששילמתם בקיץ האחרון. וטיפ אחרון לנוסעים לאילת: בעוד כשבועיים ייפתח בטיילת רויאל ביץ' מתחם גרקו בשיתוף עם רשת ישרוטל. החוף יהפוך להיות חוף ים יווני עם 600 מקומות ישיבה, קוקטיילים ומזאטים ודוכן סופלאקי וגירוס לטייק אוויי. גם בתל אביב חוף הים הופך להיות חלק מגרקו ביץ' ו"אפשר יהיה לאכול גירוס עם הרגליים במים". ומי שלא ניסה מפסיד.

וכעת להמלצות:

1. חומץ אורגנו פרא– אורי עשת, הבן של שעבד במסעדת נומה, משרה בחומץ אורגנו בר שמלוקט ביוון. התוצאה עדינה וארומטית ומשדרגת כל סלט (32-68 ש"ח).
2. קוקטייל נגרוני יווניעשבוני ונותן בראש. להמתין ליום חם במיוחד, להוסיף קוביית קרח, לשתות במרפסת ולחלום על סנטוריני (54/98 ש"ח).
3. זיתי טאסוסיבשים בוואקום (25 ש"ח) וצנצנותזיתים ממולאיםבצ'ילי ירוק ואדום, לימון, גמבה ועוד (48 ש"ח). הולכים מצוין עם נגרוני הנ"ל וכל אלכוהול יווני שנמכר במקום, מבירה מיתוס ועד צ'יפורו.
4. ממרח סקורדליהמשום, שקדים ושמן זית (24/48 ש"ח) למריחה על דאקוס (טוסט יווני) או חלת שמש מתוצרת בית.
5. כתר יווני מוזהבכי תכף פורים ועוד לא התארגנתם על תחפושת (44 ש"ח).

אורי צבי גרינברג 25, תל אביב,03-6703626, ראשון-חמישי11:00 – חצות, שישי-שבת10:00 – חצות

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• אוכל יווני
• גרקו
• גרקו מטבח יווני
• צביקי עשת

1. מול ים חוזרת

יש מסעדות שלמרות הזמן שחלף מאז סגירתן הן עדיין בתודעה. מול ים, שנסגרה לפני שש שנים, היא כזו. כעת חוזרת המסעדה האהובה לערב אחד במסעדת שיינע. "מסתבר שהאוכל שעשיתי במול ים עומד במבחן הזמן", מחייך יורם ניצן, שף מול ים מיום הקמתה ובמשך 20 שנות פעילותה. "בישול המנות דומה לרכיבה על אופניים, ואני חוזר לעשות את מה שעשיתי אז באהבה גדולה. שיינע היא מהדורה צעירה ומשוחררת יותר של מול ים".

בערב המשותף, שיתקיים במתכונת של ארוחת טעימות, יוגשו ביסק סרטנים, ביצת פברז'ה, קרפצ׳ו לובסטר עם פטה כבד אווז ומנות נוספות שכבר הפכו למיתוס. "אלו מנות של מול ים שנחקקו אצלי בראש ושאני עצמי התגעגעתי לאכול", מסביר גבאי ומוסיף שמול ים היא המסעדה שגרמה לו לרצות להיות שף. "אכלתי שם ארוחה בלתי נשכחת ולכן הערב שבו יורם ואני נבשל יחד הוא סגירת מעגל". 395 ש"ח לאדם.
אחד העם 19, תל אביב, 03-5627143, חמישי (11.11) מ־18:00

2. סוף לאושר

נפלה עטרת פלאפלנו: מפגש האושר סוגר את הדלתות עד להודעה חדשה. בפוסט באינסטה מסביר הבעלים בנצי ארבל את ההחלטה לסגור ולהרחיב את כפרה מיו, המסעדה האיטלקית שפעלה בשעות הערב: "לפני כמעט תשע שנים אני וקרביץ החבר הכי טוב שלי יצאנו למסע של אושר, מסע החוצה מהמטבחים לתוך האמת שלנו, לפלאפליה של הילדות שלנו… יצאנו למסע הזה רווקים באמצע שנות העשרים עם טונות של חלומות ורצון מטורף לעשות אווירה ולתת לאנשים רגע של אושר בעזרת יחס טוב ואוכל טוב בתוך פיתה עם סביח או פלאפל.

כמו כל מסע, בדרך יש חוויות טובות, וטובות יותר, עליות ירידות וזיכרונות, אבל לכל מסע אתה יוצא עם מטרה ועם יעד לכבוש, והיום, אחרי מסע ארוך מלא באושר אני יכול להגיד שהגעתי ליעד הזה שנקרא 'אושר בפיתה', כבשתי אותו!!! אני מאושר מהנקודה בה אני נמצא, ומאושר, להמשיך כרגע הלאה… אני מרגיש שהשנתיים האחרונות הובילו אותי חזרה למקום שבוא התחלתי לבשל, לאיטליה, ואני מוכן לצאת מהארון ולהגיד: אני רוצה לעשות אנשים מאושרים עם אוכל איטלקי".

הימים הקרובים הם הזדמנות אחרונה לנגוס באושר הנוכחי. בשישי (12.11) הכול ייגמר ואושר חדש באיטלקית יתחיל.

3. אריק קייזר בישראל

השף-אופה הצרפתי אריק קייזר, שעומד מאחורי רשת המאפיות המצליחה מייזון קייזר, מגיע לישראל לסדרת ארוחות ולהשקת תפריט חורף, השואב השראה מפרובאנס (מחוז הולדתו של קייזר) ומחומרי גלם משותפים למטבח הפרובנסאלי והמטבח הישראלי. כמו בפרובאנס הארוחה בביסטרו תיפתח בלחם מחמצת וחמאת Herbes de Provence. אחריהם יעלו ויבואו קלמרי בפאלנצ'ה על תבשיל חומוס וחמאה; בר ים בחמאת אסקרגו; לוקוס, הפתעות מהים וקרם בויאבז ו־Piece de Boeuf – נתח מקומי, מח עצם ופלור דה סל.

תפריט הצהריים התחדש גם הוא במנות צרפתיות־ישראליות כגון סביצ׳ה דג ים וקרם חציל שרוף, חצי עוף פרובנסאל ולברק צרוב בחמאה שרופה עם צלפים, יין לבן ושקדים מטוגנים. באגף המנות האחרונות תמצאו באבא רום, רייס פודינג ועוד קינוחים חדשים ולצדם קוקטיילים מותאמים. בארוחות יחברו לקייזר מוריס אביטן, שף הביסטרו, ושף אוהד לוי (סושיאל קלאב, צ'יקטי).
שדרות רוטשילד 7, תל אביב, להזמנות 03-5040567 (מענה החל מהשעה 16:00) ובאתר

4. ראשון המסיק בגרקו

בעיצומה של עונת המסיק חוגגת רשת המסעדות היוונית חודש שכולו מנות על טהרת שמן הזית, שביוון אינו רק ענף חקלאות אלא סמל דתי, תרבותי ופוליטי. הזן המקומי הידוע ביותר הוא קורנייקי שמקורו בכרתים, והוא משתלב בתפריט מסיק יווני שיצר השף אליאב גולדנברג. לדוגמה: שרימפס קונפי בשמן זית קורינייקי עם עלי שומר ושום על תבשיל פסולדה עגבניות (66 ש"ח), סלט עלי תרד ועלי חרדל, אגסים מבושלים בשמן זית ומטקסה, אגוזי לוז קלויים וגבינת עיזים קשה (64 ש"ח), פטה כבשים בתנור בתבשיל עגבניות שרי, פלפל חריף ושמן זית ראשון המסיק (52 ש"ח) ועוד.

שמן הזית זולג גם לקינוחים ולקוקטיילים, שרק מרוויחים מהטעם והארומה האופייניים.
אורי צבי גרינברג 25, תל אביב;גרקו ביץ', טיילת להט 17, תל אביב;אבא אבן 9 הרצליה

5. אלבי מתחדשת

אנחנו עדיין ביוון, הפעם באלבי, הטברנה בשוק הפשפשים. בתום קורונה ומלחמה עברה אלבי מתיחת פנים והיא מגיעה לחורף עדכנית מתמיד. הקרחנה והריקודים בסופ"ש נותרו, אך המטבח התרחב והפך לרציני ומקצועי יותר בזכות צירופה של השפית ספיר ליין (מסה). התפריט החדש מציג פרשנות מתוחכמת למטבח היווני על בסיס חומרי גלם מיפו והסביבה, למשל סיגר דגים (59 ש"ח), בקלוואה טלה–תבשיל בשר טלה עטוף בעלי פילו עם צימוקים, פיסטוקים קלויים, טחינה גולמית וסילאן (65 ש"ח), מאפה האלים–גבינת קפלוטרי מגולגלת בעלי פילו עם דבש סילאן וסומסום שחור (59 ש"ח) וגירוס טלה – שוק טלה מפורק בבישול ארוך על פיתות יווניות (78 ש"ח).

כמו ביוון ובמסעדות רבות בתל אביב, המנות מיועדות לחלוקה. הארוחה נפתחת כמקובל במזאטים ונסגרת בקינוחים קלילים כמו מיני־שלגוני לימונעארק בציפוי מגנום שוקולד לבן. יאסו.
עולי ציון 6, שוק הפשפשים, יפו,077-4417072‏

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מול ים
• מפגש אושר
• גרקו מטבח יווני
• אלבי