סנוב, על טנטוני טורקי כבר שמעת? כי גם אנחנו לא, אבל אחרי חיפוש קליל הבנו שמדובר במאכל רחוב טורקי מסורתי, שמורכב מקבב בקר מפורק, ירקות, טחינה – וכל זה בתוך פיתה. וואלה, אהבנו מאוד. הוא מאכל מקומי של העיר מרסין שבדרום טורקיה, ושם הפיתה מלווה גם ביוגורט. פה, בכל אופן, פגשנו את הגרסה הכשרה, והתאהבנו לא פחות. אף אחד לא יטוס בתקופה הקרובה לטורקיה, אז זה הזמן להכיר את אשפר, בה תמצאו גרסה למאכל הרחוב טורקי עם טוויסט ישראלי מובהק.

>>בנות הזוג שלא מוותרות על המרפסת הכי יפה בארץ, גם כשהמצב קשה

קודם כל, כדי להסיר כל ספק, למרות הצליל הספק-טורקי, אשפר זו דווקא מילה עברית שלקוחה מפסוק מקראי, ומשמעותה "מנה יפה של מזון", מלשון שופרא. יענו, שופרא דה שופרא. היא התמקמה בלב אבן גבירול, מוקד רציני של אוכל רחוב, לא רחוק מוויטרינה, המזנון, מיט-בר בורגר ועוד. מאחורי אשפר עומדים אב ובנו, טומי ודניאל. טומי, שסירב לספק שם משפחה (״אני כמו בונו, כמו ריטה״), הוא תל אביבי במקור שנולד למשפחה טורקית, וכך למד את סודות המטבח הטורקי, והתאהב בין היתר בטנטוני.

הוא החליט ליצור גרסה כשרה ומקומית, והוליד מנה ישראלית למהדרין של בשר בקר וטלה שמכינים על הפלאנצ'ה, מתבלים בתערובת תבלינים ייחודית וריחנית, ומוסיפים צנוברים לטאצ' אחרון. את הנ"ל מכניסים לתוך פיתה, טורטיה או לאפה, ומוספים טחינה, צ'ימ'צורי, סחוג, וחמוצים, שאת כולם מכינים במקום. ואפשר גם להוסיף פנימה תפוחי אדמה אפויים, אם תרצו בכך.

התוצאה נפלאה, משביעה ומדויקת. אם נשווה למאכל טורקי אחר שאנחנו מכירים, האשפר בהחלט יותר קליל מדונר שמשבית אותך ליום שלם, אך עדיין מספק חווית פיתת בשר אידיאלית. הופתענו לגלות שתוספת תפוחי האדמה בפנים מספקת מענה לאכילה רגשית ומנחמת, שכולנו זקוקים לה כרגע (39 ש"ח לפיתה או טורטיה, 49 ש"ח ללאפה, תוספת תפוחי אדמה 9 ש״ח).

לנמנעים מפחמימות יש אפשרות לקבל אשפר במחבת (49 ש״ח), יחד עם פטריות, חצילים צלויים ותפוחי אדמה – מנה מנחמת ונעימה לבריות. מומלץ ליצוק טחינה על המחבת, וכך לקבל ביס חלומי ורטוב במידה. תוספת החצילים ותפוחי האדמה הזכירו לנו מעט מוסקה, מינוס הכבדות המדוברת, שגם זה בונוס. במקום מגישים גם גרסה טבעונית לאשפר, שמבוססות על רדיפיין מיט, והיא טעימה לא פחות מהגרסה הבשרית (49 ש"ח לפיתה או טורטיה, 59 ש"ח ללאפה).

טומי ודניאל החליטו להתמחות במנה אחת שמתאימה לחיך הים תיכוני, וכוללת את השילוש הקדוש – פיתה, בשר ותפוחי אדמה. הם לא מתפזרים לכל עבר עם תוספות, שינויים וגיוונים, וכך מגישים מוצר בודד שכיף לאכול לארוחת צהריים, וגם מאפשר להמשיך את היום מבלי ליפול לשנ"צ בהול. בהמשך מתכננים השניים להתרחב לרשת, ואנחנו מתחילים לגלגל על הלשון – בא לך אשפר ללאנץ׳?
אבן גבירול 54, א'-ה'11:00-21:00,ו' 11:00-15:00, סגור בשבת, כשר

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• דונר קבב
• קבב
• אוכל טורקי

הבורקסים

דילקס

ממש בכניסה לשכונת התקווה, מתקיים לו בשלווה גן עדן לבצקים שמושך אליו רבים מהמשוגעים לדבר. צוות מיומן של אופים טורקים מעניק לבצק טיפול מסור מאין כמותו, כאשר הם לשים, מרדדים, מבשלים ואופים את הבצק הכה ייחודי של הסו-בורק, הלא הוא בורקס מים – והבורקס עצמו מעביר את כל האהבה הזו שקיבל הישר אל בלוטות הטעם ודפנות הלב שלנו. המפגש עם בורקס המים הממולא בגבינה או גבינה ותרד יוצר חווית ביס רכה-קראנצ'ית-בורקסית-לזנאית (אם טרם טעמתם בורקס מים, כן – הוא יותר קרוב ללזניה מאשר לבורקס הקלאסי) שמערפלת את המחשבה לרגע. אם עוד לא יצא לכם לטעום (כן, אתם האלה מהסוגריים הקודמים), איזה כיף לכם, זו תהיה חוויה משנת חיים. אם כבר טעמתם, אתם כבר יודעים לבד שתחזרו לשם.
דרך ההגנה 33

הבורקס של אמא

לבורקס של אמא בלוינסקי יש טעם ומרקם שאי אפשר לשחרר ממנו, הבצק שלו דקיק וקריספי, מלא בשומניות נעימה שעוטפת מילוי נימוח שמתפשט לצדדים בכל ביס וגורם לתחושה ממכרת. הבורקסים כאן מגיעים בגרסאות של תרד, תרד-גבינה, גבינה או תפוח אדמה יחד עם ביצה, חמוצים ועגבניות מגורדות מתובלות. התור שמשתרך כאן בימי שישי מסביר שזה לא עוד סתם בורקס. הלוואי שאמא שלנו גם הייתה עושה בורקס כזה.
לוינסקי 46

בורקס פנסו

הצ'ילבה של הבורקס של אמא, והטוען השני לכתר "הבורקס הטוב בלוינסקי" הוא בורקס פנסו. הבורקס הזה מאופיין בבצק יבשושי ופירורי יותר, מה שמקנה לו צורה גבוהה ואיתנה ויכולת העמסה מרשימה של מילוי. הביס של בורקס פנסו הוא רך וענני והשילוב שלו עם הביצה החומה, רסק העגבניות הטרי החמוצים והזיתים קוראים לחזור אליו עוד ועוד. פרט לבורקס הטורקי השבלולי במילויי תרד-גבינה, גבינה ותפוח אדמה, ניתן למצוא כאן גם בורקסים קטנים יותר שנותנים את אותה חווית טעם ומאפשרים לנשנש אותם על הדרך (או לקחת אותם הביתה, ואז להתפלא כל פעם מחדש שחיסלתם אותם עוד לפני חדר המדרגות).
לוינסקי 43

בורקס רמלה

מה יותר מזמין מבורקס חם וטרי הממוקם באיזור מוסכים כדי לנחם את שגרת יומם של פועלים ועובדי משרדים שונים? לא הרבה, בטח ובטח שהבורקס כזה מיוחד. הבורקס של בורקס רמלה מתחיל את חייו במאפיית הבורקס בבא-חיים המפורסמת משוק רמלה, משם הם מגיעים מגולגלים לרחוב ריב"ל ונאפים מדי יום כדי לספק חוויית בורקס מקסימלית לאנשי ועובדי השכונה. לבורקס הזה יש בצק יוצא דופן שיודע לשמור על פריכות חיצונים מקסימלית ורכות פנימית נעימה מאין כמותה. איזה כיף שהביאו את רמלה כל כך קרוב למרכז תל אביב.
ריב"ל 15

בורקס ז'ק

אחד הבורקסים הנוסטלגיים ביותר בעיר הזו (ואולי אף בארץ) הוא בורקס ז'ק משדרות ירושלים. המתכון מלווה את המשפחה עוד טרם עלייתם ארצה מחבל איזמיר בטורקיה, ונמצא בלוקיישן בשדרות ירושלים כבר מ-1936. ניתן למצוא כאן שני סגנונות בורקס – כזה עם בצק דקיק המגולגל בצורה שבלולית בדומה לשאר הבורקסים ברשימה, או כזה הנעשה מבצק עלים עדין ומרשים שתופח מעלה מעלה. האווריריות של בורקס בצק העלים ממכרת ונעימה, והמילויי התרד, תפוחי אדמה או בולגרית וקשקבל יוצרים חווית אכילה שלגמרי מצדיקה כמעט 90 שנות קיום.
שדרות ירושלים 35, יפו

הדונרים

באבאג'ים

המקום הותיק בשדרות שלמה (במקור מבת ים) מוציא את אחת הפיתות הנדיבות והטובות בעיר שלנו. נתחוני בשר הכבש שנחתכים מהשיפוד הלוהט שומרים על צ'אנקיות נעימה בנגיסה, הם מתובלים ומומלחים בצורה דומיננטית (בעיקר הורגש הקינמון שנתן קיק מעניין) ומעוררים את קולטני הטעם בפה למסיבת צהריים ספונטנית. גם מסביב לבשר נהדר פה, כשבאבאג'ים שומרים על תוספות מסורתיות של בצל מתובל בסומאק, עגבניות והמון פטרוזיליה הנכנסים יחדיו לתוך פיתה עבה במידה, שאינה מכבידה אך סופגת אליה את הטעמים בסינרגיה נהדרת. בקיצור, זאת פשוט ארוחת צהריים שאחריה אומרים: וואו, איזה כיף. מבקר האוכל שלנו ביקר שם ממש הסופ"ש(אבל אכל דווקא את האיסקנדר).
דרך שלמה 43

>> יש לנו גם חמישה בורקסים טורקיים נהדרים עבורכם

טקסים

טקסים נפתחה כחלק ממירוץ החימוש לדונר שנכח בשוק הכרמל לפני מספר חודשים טובים, והיא גם היחידה ששרדה אותו ומיצבה את עצמה כנקודת אוכל ראויה בין אינסוף האופציות בשוק. שיפוד הדונר כאן מורכב משכבות דקיקות של בשר בקר העוטה מעליו שמיכת שומן כבש מרשימה. הפלייקים הדקיקים שנחתכים מהשיפוד מתעטפים בשומן הכבש שנוזל עליהם ונוצר כאן שילוב טעמים טוב עם טקסטורה שומנית נעימה שמשאירה את הטעם לאורך זמן רב בפה. הדונר בפיתה של טקסים היא מנת וליו פור מאני טובה, כזו שכיף לחזור אליה בכל פעם שהנפש או הבטן זקוקות לנחמה עוצמתית –מבקר אוכל הרחוב שלנו ביקר גם שם.
יום טוב 8

מוטפאק

התור הארוך המשתרך בכניסה למקום הקטן הזה מדי צהריים מספר את הסיפור כולו. בשלווה ונינוחות ממתינים כאן מדי יום למוצא ידיהם של הטבחים הנאמנים כל כך למסורת הטורקית, ולתוצר שגורם לעיניים להתגלגל כלפי מעלה בסיפוק. כמובן שהמלכה אצל מוטפאק היא מנת האיסקנדר. פלייקים דקיקים של דונר כבש רך, שומני ועסיסי שנחים על צלחת רחבה שבבסיסה יוגורט עיזים, חמאה חמה, עגבניות ופלפלים חריפים צלויים, רוטב עגבניות ביתי וקוביות לחם רכות שסופגות מכל הטוב הזה. אם הצלחתם להישאר עד כאן בלי לפתח רעב בלתי מוסבר אז אוסיף ואומר שזו באמת אחת המנות המיוחדות בעיר, שקוראת לך לשוב אליה שוב ושוב.
סלמה 110

אסק

כבר שנים ארוכות שרחוב דיזינגוף חיכה לפצצת טעם משמעותית, ואז הגיעה אסק ונתנה לו בדיוק את מה שהוא צריך – דונר! מאחורי דלפק מודרני ומתוקתק עומדים להם מספר עובדים שבמבטא טורקי מבטיח מציעים מנת דונר שעושה הכל נכון, בדיוק כמו שצריך. הבשר המתגלגל על השיפוד משובץ בכמות שומן מעוררת תיאבון, הפיתה רכה, קלילה ועומדת בלחץ שמפעילים עליה הבשר והתוספות שמוכנסות אליה בנדיבות. אסק היא אמנם לא מקום שהייתם באים אליו במיוחד (לעומת אחרים ברשימה זו) אך היא המקום שתגיעו אליו בצורה אוטומטית כשתהיו רעבים לפיתה טובה באיזור דיזינגוף.
דיזינגוף 128

>> אמרנו שיש לנו גם בורקסים טורקיים, מה עוד אתם צריכים?

טורק לחמג'ון

מול הדלפק בטורק לחמג'ון מתעוררת אווירה של דרבי שהוא גם משחק עונה בכל צהריים. המוני סועדים רעבים מגיעים לממש את יצרם במקום שבו הם יודעים שיקבלו עבורו את התמורה המלאה. בטורק לחמג'ון מגישים את אחת המנות הגדולות והמשביעות בעיר (אני לא הצלחתי לאכול כלום בהמשך היום אחריה) כאשר את דונר הכבש שלהם (שהיה פחות אגרסיבי ומרשים בטעמיו מהאחרים) הם מגישים בתוך פיתת לחמג'ון אוורירית לוהטת שיוצאת מהטאבון משובצת בבשר טחון ופלפלים. כל אלה יחד עם מגוון סלטים יוצא דופן, צ'יפס טרי וצוות רחב שעובד ביעילות ונוקט בנדיבות רחבת לב, נותנים חווית דונר מלאה לסועדים. מומלץ לפתוח את הכפתור במכנס מראש.
נחלת בנימין 77

וכל השאר

איסטנבול

בפאתי רחוב יסוד המעלה בשכונת נווה שאנן, שוכנת לה חלקת אלוהים טורקית קטנה. בצעד הראשון פנימה תבחינו בדגל טורקיה ענק שתלוי על הקיר, תשמעו צלילי מוזיקה טורקית חזקה שבוקעת מהטלויזיה שעל הקיר, ואת חוש הריח שלכם יתפוס גל ריח עמוק ומרגש ששמור להרמת מכסה של סירים מלאים באהבה. את פניכם יקבל איברהים, טבח ותיק, שאינו מדבר עברית, אך ברגישות יסביר לכם על התפריט היומי ויתקין לכם ארוחה שתרגיש כאילו אחרי תצטרכו לעלות על טיסה בחזרה לארץ.

התבשילים כאן משתנים מיום ליום לפי העונה, המנהג הטורקי וההיצע בשוק. בביקור שלנו שם נהננו מתבשיל טאש קבאב עם קוביות בשר רכות, תפוחי אדמה ורוטב עמוק עמוק שעושה חשק לטבוע בתוכו, היתה גם מוסקת חצילים עם תבשיל בשר שהזכיר יכולת והקפדה של ראגו איטלקי עשיר, וגם מנת אורז ושעועית פשוטה כביכול שהפתיעה ביכולת שלה לכבוש את הלב במהירות. אבל הכוכב של הארוחה הוא ללא ספק קבב האדנה – ברגע שתבקשו אותו הוא יקובב מול עיניכם על שיפוד מתכת ויצלה על מנגל פחמים קטן שנמצא במקום. הקבב עסיסי, עז טעם ועובד נהדר עם פיתה וסלט עגבניות ובצל לצידן הוא מוגש. ואוו, איך בא לנו שוב.
יסוד המעלה 56 (אין שלט בכניסה)

מסט

סמטת השוק בלב ליבו של שוק לוינסקי טומנת בה לא מעט מקומות טרנדיים וכיפיים לבילוי, אבל לטברנה הטורקית הזו יש מקצב, צורה וטעם שמכתיבים חווית בילוי חדשה לגמרי באיזור. לאותה חויה אחראי מיילס, שף טורקי צעיר שמביא את חוויית הבילוי המוכרת לו מבית יחד עם הטעמים מהילדות באיסטנבול לכדי חוויית בילוי טברנאית-תלאביבית-טורקית שהיא מיקרוקוסמוס שכולנו רוצים לחיות ולבלות בו. המנות כאן מוגשות בצלחות קטנות כדי שתוכלו למלא את השולחן בכמה וכמה מהן ולטעום מכל קצוות המטבח האיסטנבולי. אנחנו לא הצלחנו להשתחרר כאן בעיקר משתי מנות – קדאיף עם גבינת טולום, דבש וטימין שיצרו מעין "חטיף" עם ניגודי פריכות-רכות ומתיקות מליחות שהיו כמו לונה פארק לפה; ומנת הפצ'אנגה שהיא מעין מאפה בורקסי מבצק פילו (אלוהי, לא פחות) הממולא בגבינת מוצרלה' פסטרמת בקר טורקית ועגבניות שיוצרים יחד ביס שהוא חובה לכל מי שרודף אחרי טעמי אוממי עוצמתיים. כל אלה, לצד ראקי על קרח שזורם לשולחן בלי הפסקה, יוצרים חוויית בילוי טורקית ייחודית במרכז שוק לוינסקי.
לוינסקי 39

• אוכלים שותים
• אוכל טורקי
• דילקס
• בורקס
• דונר קבב
• מסט
• איסטנבול
• הבורקס של אמא
• בורקס פנסו
• בורקס רמלה
• בורקס ז'ק
• באבאג'ים
• טקסים
• מוטפאק
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 931 // מה מצחיק?

איסקנדר היא מנת הגילטי פלז'ר שלי. מאז שהכרתי את מנת הדונר החמאתית הזו, לפני בערך 4 וחצי שנים, בכל פעם שאני רוצה להתפרע מעבר לכל גבול, אני מזמין לעצמי צלחת חמימה ומנחמת של המעדן הטורקי המופרע. מודבר במנה עצומה וכבדה אפילו לאדם כמוני, שיכול להתמודד בקלות עם צמד המבורגרים, כולל תוספות, בארוחה אחת – אבל התמורה שלה, מעבר לערך הקלורי המוגזם, לגמרי שווה את המאמץ. גילופי דונר ברוטב עגבניות חמאתי עם חתיכות בצק קטנות ויוגורט מרענן – האם אתם מכירים מנה יותר מושחתת? כי אם כן, שלחו לי דחוף את הלוקיישן שלה, אני אשמח לטעום אותה.

הבעיה היא שאין הרבה מקומות שמכינים איסקנדר.מוטפאק, כמובן, הם הגו-טו שלי.המקום שהכיר לי את המנה, הכין לי אותה כל כך הרבה פעמים ובטח אחראים על לפחות 4 שנים שאיבדתי מחיי. וזה היה שווה את זה. אבל מזה זמן מה שמעתי על האיסקנדר של באבאג'ים – המוסד הבת ימי שהיגר לתל אביב לפני כמה שנים – ולמרות שהם ממוקמים רק 900 מטר ממוטפאק, לא טרחתי להביא את עצמי לטעום את הגרסה שלהם למאכל הסולטנים. זה לא אישי, פשוט מוטפאק נמצאים 900 מטר משם, ולמה שאוכל משהו אחר ממוטפאק? חוץ מזה, אני מודה שנראות הסניף של באבאג'ים על האזור המערבי של דרך שלמה לא עודדה אותי להיכנס. אבל תל אביב תמיד מתחדשת – שזו דרך נחמדה להגיד שהיא תמיד בשיפוצים והריסות – מה שאילץ את באבאג'ים להגר אל מעבר לכביש, למתחם רבעיית פלורנטין, ותנו לי להגיד לכם, המעבר עשה להם רק טוב. הסניף החדש של באבאג'ים, שנפתח סוף סוף לפני כשבועיים, כבר נראה כמו מקום מזמין. עיצוב שחור-לבן אלגנטי עם גימור מוזהב, מרופד בשטיחים על הקיר וצילומי ענק שמספקים אווירה של טורקיה, לא כולל הארמון של ארדואן. הכל היה מצועצע בקטע הכי טוב. בשעת הערב המוקדמת בה הגעתי, בערך 17:00, לא היה אף אדם בסניף. למזלי, הגעתי ממש כמה דקות לפני החלפת סיח הדונר, כך שהספקתי להזמין איסקנדר אחד לנשמה.

התיישבתי בשולחן שחור נקי, ומיד הונחו לפני שלושה סלטונים– סלט עגבניה-בצל-חסה קטנטן, סלט כרוב והכי חשוב, סלט טורקי חרפרף. תוך עשר דקות, הכוכב המרכזי הגיע: מנת איסקנדר יפהפיה שזרחה בצבעי חום-אדום-לבן, מוגשת על מחבת לוהטת ובכמויות נדיבות. ואני מדגיש את הנדיבות, כי במנה של 80 ש"ח זה מחייב. המחיר אולי גבוה, אפילו גבוה מאוד לאוכל רחוב, אבל המנה כל כך נכבדת עד שהיא יכולה בקלות לספק גם שני אנשים. מעבר לכמות הבשר הנאה, ראוי לציין גם שהיוגורט נמזג ברוחב לב, וזה חשוב כי אחד הדברים המהנים ביותר במנה הזו הוא משחק הטעמים.

מיהרתי לנעוץ מזלג בערימת הבשר הנאה, אוסף מהרוטב וחתיכות הלחם, לא שוכח לקחת גם מהיוגורט, ומשחק הטעמים המדובר התחיל מצוין. זה היה לוהט, וזה היה טעים. גילופי הבשר היו יחסית עבים (וביחסית אני מתכוון למוטפאק, כי זו נקודת ההשוואה שלי), מה שנתן להם עסיסיות, אבל גם קצת הקשה על הלעיסה. קצת קשה לאמוד את טעם הבשר עצמו בין כל הרוטב הזה, אבל ממה שהצלחתי לדוג הרגשתי שהבשר תובל בעדינות, והטעם העוצמתי של בשר הכבש נכח שם. מה שלא היה מורגש כל כך זה החמאה שברוטב. כלומר, היא הייתה שם, אני בטוח, אבל טעם של חמאה מזוקקת לרוב כל כך עוצמתי שהוא מוסיף שכבת טעם שלמה לכל ביס. פה זה לא נכח.

האיסקנדר של באבאג'ים היה נהדר, והרבה יותר מדי אוכל ממה שאדם יכול (או צריך) לצרוך בישיבה אחת. סיימתי, כמובן, וגם ניגבתי את שארית הרוטב עם פיתה. בעיה אחת קטנה שהתגלתה לאורך הסעודה היא שהמחבת הלוהטת ממשיכה לבשל את חתיכות הדונר, כך שהשכבה התחתונה של הבשר התקשתה מעט, מה שהפך את הביסים האחרונים לטיפה צמיגיים. מה שכן, הסלטים שהוגשו לצד המנה קפיצו את הרעננות שלה, בדגש על הסלט הטורקי שהכניס חריפות מתבקשת, גם מעבר לפלפל הקלוי. דברים קטנים מונעים מבאבאג'ים להפוך למתחרה אמתית של המנה השכנה, 900 מטר משם, אבל הסניף החדש והאווירה המצוינת שבו הופכים אותו לאופציה פלורנטינאית נהדרת, במיוחד אם אתם רוצים לשבוע ליומיים הבאים.
באבאג'ים, דרך שלמה 43, שני-שבת 11:00-23:00

• אוכל רחוב
• אוכל טורקי
• דונר קבב
• סלמה
• אוכלים שותים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 922 // הקינג והסנטר

עזבו אותנו מפוליטיקה ותנו לנו לאכול. ורצוי בזול. כלומר, לא בזול ממש אבל יאללה, לפחות זה לא עוד מנת שווארמה ב-60 שקל. יצאנו לאסוף פיתות במחיר (יחסית) הגיוני, וחזרנו עם מעט מדי תוצאות על לאפה במחיר שפוי תמשיכו לחלום.

מוטפאק

במוסד האהוב תמצאו מנת דונר מפוארת (ויש האומרים, מנת הדונר הטובה ביותר בעיר) לפי מיטב המסורת התורכית. פיתה רכה ואוורירית, נתחי בשר כבש בשרניים ודקיקים כאחד, חומוס טרי, טחינה, ירקות, עשבי תיבול, ועמבה למביני עניין. חלום בפיתה, ובדיוק ברף המחיר של ההגיוני.
המחיר: 40 ש״ח בדיוק.
דרך שלמה 110

גיסנו

בשווארמה של גיסנו מבינים, עניין ויודעים ששווארמה הוא מוצר צריכה בסיסי. בשר כבש, בשר הודו או מיקס שלהם לנועזים, וכן פיתה מופלאה עם טחינה, חומוס ומגוון סלטים רענן ורחב.
המחיר: 39 ש״ח
המלך ג׳ורג׳ 1

בא לי שווארמה

עם שם כזה אי אפשר להתווכח, כי ברור שפשוט בא לנו שווארמה. ועוד יותר בא לנו עליה כשהיא במחיר יותר מסביר, אפילו זול ביחס לרוב התל אביבי. בפיתה מכובדת, בליווי טחינה נוצצת וגם עם סלטים למבחר. קיצר, בא לנו. בא לנו מאוד.
המחיר: 35 ש״ח
שדרות ירושלים 35 (בתמונה הראשית)

שווארמה סטריט

לשווארמה סטריט יש מספר סניפים ברחבי הארץ, והם בנו פס ייצור שלם לדונר. באופן מפתיע, המפעל המאולתר מקפיד לגבות סכום הגון לפיתה. זו עם נתחי בשר העגל כבר עברה את רף 40 השקלים, אבל ב-36 שקלים תוכלו לפרגן לעצמכם שווארמה של פרגית מעורבת בעגל עם סלט ירקות, כרוב, טחינה ועמבה. ביס קליל באמצע אלנבי.
המחיר: 36 ש״ח
אלנבי 49

שווארמה פלאפל אלי

שוטטתם בשוק לוינסקי ונתקפתם רעב אימתני? אז השווארמה של אלי בדיוק שבילכם, כמו שיודעים כבר תושבי פלורנטין. שווארמה אולדסקול, בלי דאווינים מיותרים, ועם כל מה שצריך- נתחי כבש מסתובבים וצלויים, שווארמה פרגית שמצליחה לשבור את קללת שווארמה הפרגית, ירקות טריים וטחינה, שירות מצוין והכל – בלי לקרוע את הכיס.
המחיר:37 ש״ח
לוינסקי 38

• אוכלים שותים
• שווארמה
• אוכל רחוב
• דונר קבב
• אוכל טורקי

כאילו שהימים האחרונים לא קשים מספיק עם נפילת הממשלה, הצפיפות בנתב"ג והמחאה על יוקר המחיה, גם בתחום השווארמה יש בשורות קשות: דוכן הפופ אפ הפופולרי של גרטי דונר בשוק הכרמל נסגר. בסוף השבוע הבא יקפל הבעלים זיו גרטי את הציוד וימשיך אל היעד הבא.

תקציר הפרקים הקודמים למי שלא מכיר (או סתם טבעוני): השווארמייה שנפתחה לפני כשמונה חודשים היא לדעת רבים הטובה ביותר בשוק ואולי בעיר כולה. בימי הפעילות – שלישי, חמישי ושישי – משתרך מול הדוכן תור ענק של מבקרים עם חור בלב בצורת הפיתה של גרטי. מבקרי מסעדות ופודיז קשרו כתרים לראש המנה שמתובלת בפיסטוקים ובתבלינים ביבוא אישי מטורקיה. "גרטי עושה לפיתה שווארמה מה שג'סמינו עשה לקבב – מפשט אותה לגרסתה המזוקקת עם המון כבוד לרכיבים – ומוציא מזה פיתה מופלאה", כתב המבקר שלנו, והציב את הדוכן הצנוע למראה בראש רשימתדוכני השווארמה הטובים בשוק כרמל. כעת, כאמור, מגיע סוף לסיפור.

>> התאהבנו בשיפוד: גרטי עושה לשווארמה מה שג'סמינו עשתה לקבב
>> הדירוג העירוני: השווארמה הכי טובה בתל אביב היא בכלל דונר קבב

גרטי עצמו חצוי בתחושותיו. הצער על הצעד המתבקש מבחינתו מורגש בקולו, אך גם תחושת הקלה. "ההחלטה שלי נובעת מצירוף של מספר גורמים. מחלקת רישוי עסקים מקשה על העבודה והתנאים בשטח השתנו. האווירה אחרת ויש שינוי גם בכמות הקהל שמגיע לשוק", הוא אומר.

לא הזכרת במילה את התחרות מצד שווארמיות שנפתחו בשוק.
"ברור שזה מפריע, אפילו שהן לא טובות. כולם קונים את חומרי הגלם ממפעלים והאיכות אינה קרובה למוצר שלי, אבל עדיין יש פגיעה. כשבאתי לכרמל הייתי לבד. אחריי נכנסו עוד שמונה-תשעה שווארמיות. התנועה בשוק ירדה. בימי ראשון-רביעי אין עבודה וסופי השבוע נחלשו. בשווארמיות האחרות אפילו לא מסיימים את השיפוד. בסוף היום מכניסים אותו למקרר ומוציאים למחרת. לדעתי כל השווארמיות שנפתחות עכשיו לא ישרדו עוד הרבה זמן. הבסטה אולי תשרוד כי יש להם את הלקוחות שלהם, אבל חוץ מהם כולם ייעלמו".

הדוכן אמנם ייסגר, אך גרטי לא מתכנן להיעלם מהשטח. הוא ימשיך לעשות פופ אפים ברחבי הארץ וכבר מתכנן שת"פ עם גני אירועים, מתחמי פוד טראקס ועוד. "אני כבר מתחיל להתבשל", הוא אומר בחיוך. "העסק שלי עובד בפופ אפים ומבחינתי שוק הכרמל היה עוד פרק בדרך. כעת אני כבר מתכונן ליעד הבא".

• אוכלים שותים
• גרטי דונר
• שווארמה
• דונר קבב
• שוק הכרמל