>> ליאור שדמי שפיצר היא עורכת ומפיקה בתוכניות האקטואליה של רדיו 103fm ויועצת הלשון של הרדיו. נשואה לאלי ואמא להלל, מאור ושחר. הוציאה לאחרונה את ספרה "שנה וחצי וארבעה ימים" בהוצאת שתים, והוא זוכה לביקורות נלהבות.אתם רוצים לקרוא אותו

>> בר שחוזרים בו בזמן וחלום על חנות ממתקים. העיר של נטע בכרך
>> קשר רגשי עמוק לחומוס ויחס מיוחד מהשף // העיר של רענן נוסל
>> אירופה בשמש ים תיכונית ומפלט קסום ביפו // העיר של אמה אביטל

1. אוניברסיטת תל אביב

יש מעט מקומות שיותר מעשרים שנה אחרי שנכנסת לראשונה בשעריהם את עדיין תמיד רוצה להיות שם. כבר למדתי משפטים, מדעי המדינה, עריכת לשון וקצת היסטוריה ופילוסופיה של המדעים; עכשיו אני לקראת סיום תואר שני מחקרי בלשון עברית, כותבת תזה על אלתרמן ומחכה לראות מה מחכה לי בהמשך. אני עובדת מהספרייה, כותבת על הספסל מול הדשא ומתייחסת לקפיטריה של גילמן כאל הבית שאפשר תמיד לחזור אליו בצהריים ולקטר למה שוב יש קוסקוס. שרק לא ייגמר.

2.קפה גרונימן

הקפה-בר-פיצה בלב רמת אביב, ליד הספסל הקבוע שאני אוהבת לכתוב בו בערב, הוא מקום משמח שנכנס ללב ואין בו טיפה של ציניות. העובדים תמיד בגוד ווייבס, האווירה מחבקת, והאירועים שהם מארחים בונים אותנו פה כקהילה שמחזקת ומנחמת במיוחד בימים אלה – מערב סרט לכל המשפחה בחופש הגדול, לטעימות של יין מהעוטף ולצפייה משותפת בטקס הזיכרון לשבעה באוקטובר – כדי לבכות יחד, להבין מהי ערבות הדדית וקהילה ולהרגיש שיש בשביל מה להילחם.
רדינג 34 תל אביב (רמת אביב)

3.דיזנגוף סנטר

הסנטר הוא לא קניון, הוא כמעט יצור חי. ביליתי בו ימים שלמים כילדה בשנות השמונים, ברחתי אליו בתיכון לראות סרטים בקולנוע דיזנגוף ב-11 בבוקר, מכרתי תכשיטים שעיצבתי בדור הראשון של יריד המעצבים ומעולם לא הלכתי בו לאיבוד. אני עוד מעט בת 50 אבל עדיין קצת ילדת סנטר בלב.

4. האחים גרין

עורכי לשון הופכים להיות בסיום הכשרתם עכברי חנויות ספרים משומשים, כי כמעט כל ספר חשוב בתחום תקנת הלשון הוא ספר שכבר אין להשיג אותו בשום חנות או הוצאת ספרים. בחנות של "האחים גרין" מצאתי סוף סוף את "יד הלשון" של יצחק אבינרי אחרי לא מעט חיפושים, ועוד המון פנינים שאת חלקן לצערי השארתי בחנות. מומלץ בחום לא רק לציידי מציאות אלא לחובבי ספרות וספרים באשר הם.
ידידיה פרנקל 39 תל אביב (פלורנטין)

5. רחוב טשרניחובסקי

הספר שלי "שנה וחצי וארבעה ימים" מתרחש ברובו בדירת סטודיו דמיונית בטשרניחובסקי, מרחק הליכה מבית דמיוני לא פחות ברחוב רש"י. כשהתחלתי לכתוב אותו העברתי את ימי שישי בטשרניחובסקי על פי מסלול כמעט קבוע – שיטוט במעלה הרחוב מגן מאיר ועד אלנבי ואיתור מקומות חדשים שעוד לא צילמתי, חיפוש מציאות ב"מדף הספרים של פאני" (טשרניחובסקי 5), וקפה עם עוגייה לקחת בקפה גילי שמתחת למלון סול (טשרניחובסקי 17), אחר כך הייתי מוצאת לי ספסל ומתחילה לכתוב את כל הרעיונות והמשפטים הטובים שהיו עולים, אוספת לי ערמות של השראה שיספיקו עד לשישי הבא.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תל אביב שהכרתי נעלמת. מקומות שאני אוהבת נסגרים כל הזמן, ומחירי הדירות הפכו את המציאות שהייתה הנורמה לפני עשרים שנה, כשהייתי רווקה שגרה בדירות שותפים, לזיכרון ישן ולא רלוונטי. אני אומנם גדלתי פה, אבל אנשים היו עוברים לתל אביב כשלב, כתחנת מעבר בדרך להבנה של מי הם ומה הם ומה הם רוצים להיות. היום זה כמעט בלתי אפשרי לעשות את זה – לדשדש ולחפש את עצמך, לספוג אווירה ורעיונות בדרך לרומן או לסרט או לרעיון המוצלח הראשון. עכשיו נראה שחייבים להצליח מהר – או להידחק החוצה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
המופע YouMake ReMake – אנסמבל ציפורלה ורננה רז בדיאלוג מרתק ומצחיק בין הבמה לסרטוני רשת, שיש בו אמירה מקורית על התרבות שאנחנו חיים בה. המופע הזה ענה לי על השאלה שמטרידה אותי שנים: מה אדם שלא רואה כדורגל, אירוויזיון או תוכניות ריאליטי יכול לראות על מסך ענק בבר עם בירה ופופקורן ומלא אנשים נחמדים שהוא לא מכיר? כי גלילה אין־סופית בטיקטוק הייתה צריכה בכלל להיות פעילות חברתית – לצחוק יחד, לחשוב יחד, להגיד על זה משהו בעל משמעות. מומלץ!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
שירי "הטור השביעי" ו"רגעים" של נתן אלתרמן. השירה העיתונאית של אלתרמן, שחלק גדול מהתזה שלי עוסק בה, לימדה אותי שאפשר ליצור אמנות ולכתוב שירה פורצת דרך תוך כדי עבודה בחדשות באחת התקופות המסויטות, הקשות והמאתגרות בתולדות העם היהודי. אפשר להיות שקוע באקטואליה עד צוואר ולא להפוך ציני, אפשר לכתוב באירוניה, בחמלה או בביקורת, ועדיין לעודד ולתת ביטוי לרחשי הלב של ציבור שלם.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ארגון "לב אחד"– ארגון סיוע אזרחי שהוא רשת ביטחון אנושית. עשרות אלפי המתנדבים של הארגון התייצבו מאז שבעה באוקטובר לצו 8 אזרחי – הקימו חמ"לים, יצאו לשדות עם החקלאים להחליף את העובדים הזרים, סייעו לפצועי צה"ל בבתי החולים ובמחלקות השיקום, תמכו במפונים במלונות והפעילו תוכניות חינוכיות לנוער, ליוו את משפחות המילואימניקים והקימו מרכז סיוע למשפחות החטופים. הפעילות שלהם, המבוססת קודם כול על הלב הענק של המתנדבים, היא זו שנותנת את המשמעות למושג חוסן לאומי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נאמני ארונות הנתינה והספריות הקהילתיות, אלה שדואגים מכל הלב ובהתנדבות שהספרים יהיו מסודרים והבגדים יהיו תלויים על הקולבים או מקופלים בערמות לפי קטגוריות – כדי שהחלופה של קיימות תמיד תיראה זמינה, נעימה ונגישה. וכמה זה משמח לראות ילדים שבוחרים לעצמם משהו שהם אוהבים מתוך השפע שמישהו אחר הניח עבורם, ואז חוזרים כדי לשים שם משהו אהוב שהם מוכנים לשחרר ולהעביר הלאה!

מה יהיה?
אני די בטוחה שאת השאלה הזאת לא מומלץ להפנות למישהו כמוני, שעובד בחדשות 5-6 ימים בשבוע, קורא את כל העיתונים ואת כל אתרי החדשות וחי ברשתות החברתיות. אבל כשאני מנסה להדוף את החרדה והייאוש אני נזכרת שאנשים עוד באים למפגשי סופרים, מתרגשים מטקסטים ונרשמים לאוניברסיטה ללמוד את ביאליק ואלתרמן ולאה גולדברג – וזו ההוכחה שמתחת לכל הקושי הלב של המקום הזה עדיין פועם, ויש לנו מספיק אורך רוח ואוויר לנשימה כדי לכתוב את הפרק הבא.

• העיר שלי
• ספרים
• ספרות ישראלית
• טשרניחובסקי
• האחים גרין
• דיזנגוף סנטר
• אוניברסיטת תל אביב
• גרונימן

>> מעין מוסקונה (כדאי שתעקבו) היא אמנית, דפסת, מעצבת גרפית, אוצרת ויוצרת פאנזינים, והיא אחת המשתתפות בריזומטיק,סופ״ש של תרבות עצמאית מודפסתבת״א תרבות המחוגה שמתחיל ממש מחר (שישי 24.10) ומסתיים ממש מחרתיים (שבת 25.10), והוא למעשה פסטיבל פרינט שנתי הכולל סדנאות, יריד פרינט, שיחות אמנ.ית, הופעה והקרנה, והכל כחלק אינטגרלי משלל אירועי סופ"ש"אוהבים אמנות עושים אמנות"של עיריית תל אביב-יפו. צאו לאור.

1. סטודיו בזדנה

סטודיו קעקועים עצמאי ביפו, שאמנות ותרבות זה חלק מה-DNA שלו. הסטודיו מציג תערוכות אמנות אנדרגראונד כבר כמה שנים, מארח הופעות שוות, מקרין סרטים עצמאיים ויש לו גם סדנת הדפס אין-האוס בו מדפיסים חולצות מהממות ומרצ׳ של להקות מקומיות. מקעקעים שם קולקטיב של אנשים סופר מוכשרים עם טעם אישי וסגנון מגוון. בנוסף, הסטודיו מלמד קעקוע לאנשים שרוצים לשמור על הקו והסטייל האישי שלהם וללמוד מהטובים ביותר.
דוד רזיאל 1 יפו

2. סטודיו בעלי המלאכה

הסטודיו שלימד אותי את כל מה שאני יודעת על הדפס רשת, ותמיד יהיה בית בשבילי. אפשר להירשם שם לסדנאות מגוונות של כל מיני סוגי הדפס ולקבל יחס אישי ומקצועי, ולקחת השראה מההדפסים המרהיבים על הקירות. הכי כיף לעבוד קשה על הדפס או חולצה, אבל בין לבין לשבת על הספסל בחוץ עם קפה ולקשקש עם הצוות החמוד.
ניצנה 15 יפו

3. פסטיבל הפנזינים

זה לא מקום קבוע, sue me. פסטיבל הפאנזינים זז בעיר בין מקום למקום ובשנים האחרונות מתארח ביונג יידיש בתחנה המרכזית. זו יוזמה עצמאית של ג׳קי דורון-לוי, יוסי למפל, רועי פביאן, עוז מלול וצחי אבינועם. הפסטיבל חוגג השנה 15 שנים (פרטים בקרוב!), אירוע שנותן במה ליוצרי פנזינים מקומיים ומחזק את הקהילה היוצרת. פנזינים כמדיום אמנותי או קהילתי הוא כלי מדהים: לתקשורת עם הסביבה, להפצת מידע ורעיונות, או פשוט להבעה עצמית חופשית ללא כל מעצור. ראוי ויפה שיישאר רלוונטי. הפרינט לא מת!

פסטיבל הפנזינים, אי שם ב-2018 הרחוקה (צילום: פייסבוק/TheFunFunFestival)

4. האחים גרין

חנות ספרי יד שנייה בפלורנטין, עם אוספים נהדרים של ספרי אמנות ועיון. יש שם מציאות שלא ראיתי בשום מקום אחר, ואם חפצה נפשכם בספר נדיר – אפשר לבקש מהם לצוד אותו בשבילכם. כבנאדם שאוהב לקרוא ולא מצליח לעשות את המעבר לקינדל, אני ממש אוהבת לחטט בספרים הישנים שלהם.
פרנקל 39 תל אביב

5. לה טיינדה

לה טיינדה הוא הסופר שבו אני מוציאה הכי הרבה כסף בחודש, נשבעת. ממוקם מאחורי מוניות השירות בתחנה המרכזית, יש שם מצרכים נדירים ומיוחדים מדרום אמריקה שירימו לכל ערב טאקו. בונוס: אמפנדס טריים שאפשר לאכול בעמידה, תוך כדי שעושים לכם חשבון. בקיצור – הפסקתי להזמין מקסיקני בוולט.
לבנדה 13 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כמי שרוכבת על אופניים אנלוגיים שמונעים רק מכוח האינרציה של הרגליים שלי, ממש נמאס לי לחלוק את השביל עם שליחי וולט, אופניים חשמליים שחוצים את מהירות האור ושלושה ילדים על קוקרינט אחד. השביל אופניים לא בשבילם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"טראשינג פליציה". סדרת הופעות שהתקיימה במהלך הקיץ בבית פליציה ואירחה אמנים שמעצבים את הסאונד של תרבות השוליים בעיר. זו העיר במיטבה: סצנות שונות שנפגשות ויוצרות חיבורים בלתי צפויים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרטANPO: Art X War. דוקו שמספר על איך אמנים ביפן הגיבו לכך שהצבא האמריקאי נשאר שם אחרי המלחמה בשנות ה-60. דרך ציורים, צילומים ועבודות שהביעו את ההתנגדות והתקווה שלהם, הסרט מנכיח כמה אמנות היא כלי עוצמתי להתמודדות עם מציאות פוליטית כבדה, וזה מרגיש ממש רלוונטי גם לנו פה.אפשר לצפות בסרט ביום שישי ה-24.10, במסגרת פסטיבל ריזומטיק בת״א תרבות המחוגה.כל הלו״ז והפרטים באינסטגרם של המחוגה– יש גם מלא סדנאות שוות באותו סוף שבוע.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני יודעת שזה נאמר בחצי מטורי ״העיר שלי״ ואני לא מחדשת כלום – אבל כנראה שיש משהו בדעת ההמונים. ללא כל ספק,תרבות של סולידריות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יניב מת׳ראש אדיקשן! בנאדם שהוא מוסד בפני עצמו – חי ונושם את תל-אביב. אחד הדי-ג׳ייז הטובים בעיר ודפס על חלל. אני מתעסקת בדפוס רשת, ולראות את העבודה שלו ואת פעל החיים של ת׳ראש אדיקשן זה מהדברים הכי מעוררי ההשראה שיש. ת׳ראש אדיקשן חוגגת 20 שנה – ואפשר לבוא לחגוג לה יום הולדת במשך שבועיים רצוף בתדר, בין ה-16-31 באוקטובר. יש תערוכת סקייטבורדים, מלא הופעות, חולצות, תיקלוטים וגוד ווייבס.

מה יהיה?
אחרי שנתיים, מצליחה להעלות על הדעת שיש מצב קטן שיהיה טוב.

• העיר שלי
• ת"א תרבות המחוגה
• אוהבים אמנות עושים אמנות
• טראש אדיקשן
• תרבות של סולידריות
• האחים גרין

>> סרן שחר פלד הוא הרופא החטיבתי של גבעתי, וכבוד גדול לארח אותו במדור. פלד מתגורר בתל אביב ובימים אלה יוצא לאור רומן הבכורה שלו, "מכתבי שחרור", שנכתב בהשראת תקופת ההתמחות בבית החולים במסגרת לימודי הרפואה ועוסק ברופא צעיר שמוצא מפלט לכאביו דרך פגישות עם מטופלים.אתם יכולים ואפילו צריכים להשיג אותו כאן.

1. הסלון העירוני בבית אריאלה

אז קודם כל, אני חייב לתת הרבה כבוד למקום הזהשגיליתי במהלך עבודות הכתיבה והפך להיות יעד נבחר עבורי בכל פעם שרציתי לרענן ופשוט לשבת במרחב נעים ולהיות בו עסוק ומרוכז. האווירה שם תמיד נוחה ומדי פעם גם מגלים איזה אוצר תרבותי בדמות מופע או הרצאה קרובים.
שאול המלך 27 תל אביב

2. קפה יעל

בית קפה קטן ואינטימי מאד ברחוב צייטלין, ממש מאחורי גינת דובנוב. המקום כמעט נסתר בין הבניינים והצמחים שמקיפים אותו. הקפה מצוין, האוכל בדיוק במידה הנכונה והאווירה מעודדת את המוזות לצאת. לא סתם הוא תמיד מפוצץ!
צייטלין 18 תל אביב

3. הטיילת

למעשה כל קו החוף, אולי פרט לשדה דוב עכשיו כי הבנייה מקשה על האיזור, זה המפלט הטוב ביותר מהכל. אם קשה ואם קל, אם עצוב ואם שמח, הים שם לחבק אותנו. בין אם בשביל ריצה ובין אם בשביל בירה בסוף היום – אין טוב מהים שלנו.

4. רחוב קינג ג'ורג'

אין איך לסובב את זה, מדובר באחד הרחובות הטובים שיש בעיר, אבל פחות עמוס מדיזנגוף ופחות שחצן מרוטשילד. אשכרה יש בו הכל, ועכשיו שהוא עובר מתיחת פנים יהיה אפילו יותר טוב.

5. האחים גרין

החנות המועדפת עלי בתוך הז׳אנר המצוין של חנויות ספרים עתיקים ומשומשים. לפעמים בא לי משהו נדיר, משהו מיוחד או סתם ספר שכבר אין בחנויות – ובכן, זה מכרה אוצרות. בגרין גם פעם מצאתי את אחת ממתנות החתונה הכי מיוחדות שיש – גרסה מאוירת של שיר השירים.
פרנקל 39 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

לדעתי צריך לסגור את הכביש שצמוד לטיילת בחוף, ולהרחיב משמעותית את הטיילת כך שיהיו יותר מקומות ישיבה, מתחמים ירוקים וחברתיים – ולהפוך את החוף למרחב קהילתי במקום אוטוסטרדה מסוכנת, מכוערת וחסרת צל. יש לי גם הרגשה שזה דווקא ישפר את מצב הפקקים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מודה שלא הצלחתי להיות ביותר מדי אירועי תרבות מאז פרצה המלחמה, אבל את האיחוד מחדש של "הכבש השישה עשר" לא פספסתי ואני מודה על כך שהצלחתי לשמוע את יהודית רביץ שרה "מילה טובה" ממש שבועיים אחרי שנחתמה הפסקת האש.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
באופן מוזר קיבלתי לא מעט השראה מהספר"שואה שלנו", שכבר הזדקן למדי.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני חושב שזו העת לחנך לאחווה ולרעות, וצריך לעשות כל מה שיביא לקירוב לבבות, בין כל קבוצות החברה בישראל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שחי בעיר וממשיך לעשות מילואים – למרות שקשה עם העבודה, למרות שקשה עם הפער בין החזית לבית, למרות שכל כך מפתה "להמשיך הלאה".

מה יהיה?
יהיה טוב, כן. נחזור הביתה, נאוורר אותו, ונבנה משהו חדש וטוב.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• בית אריאלה
• קפה יעל
• טיילת תל אביב
• קינג ג'ורג'
• האחים גרין

>> עילאי גרין הוא חצי מהצמד "האחים גרין" (יחד עם אחיו התאום אלון-לי),בעלי חנות הספרים המיוחדתשעברה בקיץ שעבר לפלורנטין ונושאת את שמם. החנות, כידוע, מתמחה בצייד ספרים מבוקשים מיד שניה, ובשבוע הספר הם פרצו בשלל מבצעים יפהפיים, אך מה שזה לא היה שעשינו באיראן קטע את החגיגה. עכשיו הם מותחים את החג עד לסופ"ש הקרוב ויש דיבור על שישה ספרים ב-100 שקלים בחנות הפיזית (ידידיה פרנקל 39 תל אביב). אם היינו אתם היינו הולכים לבדוק את זה.

>> מציאות על הרצפה ומסלול עירוני כיפי // העיר של נעמה בצלאל
>> חנות קסמים ירוקה וקפה עם נשמה אורבנית // העיר של דורון אשכנזי

1. כיכר מסריק

הבית השני שלי קרוב ל-15 שנה. בכיכר מסריק ניהלתי את האחים גרין במהלך 13 שנים. שנתיים קודם לכן עבדתי שם בחנות "ויקרא" המיתולוגית. את ארוחות הצהריים שלי הייתי אוכל אצל נועם ביאנס, את הקפה שותה אצל מישל בתוצרת הארץואז מתיישב בכיכר ומדבר עם תושבי השכונה. מאז הקורונה השכונה משתנה לנגד עינינו, התושבים מתחלפים, עסקים נסגרו או עברו (אנחנו, לדוגמא) והכל מתחדש. מת לראות איך הכיכר תצא בסוף התהליך.
חומוס יאנס, פרישמן 88 תל אביב // קפה תוצרת הארץ, שדרות מסריק 12 תל אביב

2. רחוב נורדאו פינת הירקון

פינת בית ספר א.ד גורדון. נוף הילדות שלי. את ההליכה הזו עשיתי יום יום במשך תשע שנים במהלך השנים המעצבות ביותר. עד היום כשאני צועד בנורדאו בדרך לים עם הילדים שלי אני מתרגש לעשות את ההליכה הזו. ממליץ לנסות בחודשי החורף כשיש שם מנהרת רוח משוגעת.

4. שווארמה ניבו

כשעברנו עם החנות שלנו מכיכר מסריק לשכונת פלורנטין, הייתי בטוח שאני מגיע לגן עדן קולינרי. פייר? התאכזבתי. עד שמצאתי את ניבו. מאז אני אוכל שם כמעט כל יום. השווארמה הכי טעימה בעיר. ממש כמו בטורקיה.
ויטל 2 תל אביב

4. פארק הירקון

כיף לטייל עם הכלב בחברת הברווזים.

5. רב חן דיזנגוף

הייתי הולך לקולנוע הזה עם אבא שלי, עם חברים מהבית ספר, עכשיו עם בת זוג שלי ואני מקווה שגם עם הילדים שלי. למוסדות וותיקים בעיר יש חשיבות בנוף ובמארג. ראיתי אלפי סרטים בבבתי קולנוע ואני זוכר כל סרט באיזה קולנוע צפיתי בו ועם מי. מתגעגע במיוחד לקולנוע פאר.
בן עמי 16

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כל הבניה והחפירות. מרגיש שהעירייה נוקטת בגישה של הכל בכל מקום בבת אחת. לפעמים ברחובות העיר חייבים ללכת על הכביש כי בשני הצדדים יש בניה והמדרכות חסומות במקביל. זה מעצבן. אבל זהו, פרקתי.

השאלון:

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
סדרות אימה וסרטי אימה. תמיד כיף לזכור שיכול להיות גרוע יותר. למשל "האחרונים מבינינו", מצד אחד זומבים והכל אבל מצד שני הזדמנות להתחלה חדשה ואיפוס. אני רוצה לראות זומבים עולים להר הבית.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתור מי שעוסק בתחום של יד שניה אני תמיד בעד לתרום בכל הזדמנות. נגיד את הבגדים שלא צריכים יותר אפשר לתרום לחנויות יד שניה או לביגודית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכל העסקים הקטנים של תל אביב. כשאפשר – תמיד עדיף לקנות מעסק קטן. זמנים קשים וצריך לדאוג לעסקים הקטנים שישארו עם הראש מעל המים.

מה יהיה?
יהיה חם ומגניב.

• העיר שלי
• שבוע הספר
• האחים גרין
• כיכר מסריק
• שדרות נורדאו
• ניבו גריל בר
• פארק הירקון
• רב חן

>>דורי בן אלוןהיא חוקרת אמנות ותרבות חזותית ומדריכת סיורי אמנות. היא התחילה את דרכה באגף החינוך של מוזיאון תל אביב, וכיום כעצמאית היא עובדת עם גופים גדולים כמו עיריות ואוניברסיטאות ומדריכה סיורים באירועי האמנות המובילים בתחום ביניהם יריד צבע טרי, אירועי אוהבים אמנות עושים אמנות, פסטיבל מנופים ועוד. בעוד כשבועיים היא תוביל במסגרתפסטיבל סרטי אמנים בארטפורט(והשנה גם בבית אנה טיכו של מוזיאון ישראל, 21-18 ביוני) הרצאה מבוססת צפייה בה תציג שלוש עבודות של שלוש אמניות ישראליות שעוסקות בסקאלה שבין הישארות בארץ והימלטות ממנה.עוד פרטים וכרטיסים כאן.

>> השניצל שלא השתנה והמסעדה שהיא השראה // העיר של תום ניומן
>> בועה של שקט וחוף שבו כל בוקר יפה מקודמו // העיר של דלית מרחב

1.אדרת

חנות היד שנייה האידיאלית. רוב הבגדים בארון שלי הגיעו משם. חנות שבאמת כל הפריטים בה מגיעים מהלקוחות עצמם, כלכלה מעגלית אמיתית. אני מגיעה לשם בסיורי אמנות ואופנה שאני עושה ומפיצה את הבשורה: אפשר גם להתלבש יפה וגם להיות טובים לסביבה.
בוגרשוב 53

2. גוגא

מעבר לזה שגוגא הוא השילוב המושלם בין בית קפה לבר יין, הקימה אותו בחורה צעירה ומרשימה שמנהלת אותו ביד רמה ואיכשהו תמיד כשאני מגיעה היא נמצאת שם. זה אולי המקום הכי ורסטילי בעיר – יצא לי לשבת שם לפגישות עבודה, לערב של יין ללא תחתית עם חברות, לדייט עם הבן זוג, לקפה עם אמא. האוכל טעים, השירות לבבי, יש קפה טוב ויין מעולה ואולי יותר מהכל אופי ייחודי ושובה לב.
צייטלין 1

3. האחים גרין

אני אוהבת ספרים יד שנייה. הייתי ילדת ספריות והאסוציאציה שלי לספרים היא דפים צהבהבים, כתמי קפה של מישהו אחר וריח של ישן. אצל האחים גרין הספרים במצב הרבה יותר טוב, אבל עדיין המחשבה שהיו להם חיים קודמים עושה לי את זה. כשאני מחפשת ספר מסוים, הפעולה הראשונה שלי היאלהיכנס לאתר של האחים גרין, לחפש אותו שם, ואם אין אותו על המדף אני לוחצת על הכפתור הגאוני "צודו לי". השיטה הזאת בנתה חלק משמעותי מאוסף הספרים שלי.
ידידיה פרנקל 39

4. ספריית סוראסקי

הספריה המרכזית של אוניברסיטת תל אביב היא המפלט המושלם. מקום שקט להיכנס אליו בבוקר, להתיישב לכתוב ולא לקום עד הערב. בכניסה לבניין יש ציור קיר של האמן אברהם אופק, והנוף מהחלונות הוא של בניין גילמן האהוב, בניין הפקולטה למדעי הרוח. בימים מוצלחים אפשר לראות גם את משפחת האווזים מטיילת על הרחבה מול הספריה.

5. תיאטרון תמונע

מקדש הפרינג׳ המקורי של העיר. בעצם גדלתי שם, כשהייתי ילדה, אמא שלי אצרה את הגלריה של התיאטרון, ואני הייתי מסתובבת לה בין הרגליים לאורך ההקמות, עוזרת לסייד קירות, לסתום חורים בשפכטל, ליישר תמונות עם פלס. לפני 4 שנים פגשתי שם את בן זוגי, כשהוא ניגן במופע בשם "הנסיכה אבנר" שהוא גם כתב לו את המוזיקה. בקרוב התיאטרון יעבור למקום חדש ואני אתגעגע למבנה המשונה הזה, שאנשים בעלי חזון הפכו אותו ממוסך לזירה חשובה של עשייה אמנותית בעיר.
שונצינו 8

מקום לא אהוב בעיר:

אני יודעת שיש הרבה מיסטיפיקציה סביבה, ויש מי שממש מוקסמים ממנה, אבל התחנה המרכזית מבחינתי היא חור שחור בעיר, מקום שאני עושה הכל כדי לא להגיע אליו. זה מרגיש כמו פצע פתוח בלב העיר ופשוט כואב לראות.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בחודש שעבר התקיים פסטיבל אפוס, פסטיבל שמוקדש כולו לסרטי אמנות ותרבות. ראיתי בו 4 סרטים שהיו מדהימים, על אדריכלות, אמנות חזותית, מחול, וסרט אמנית של טליה הופמן. זה פסטיבל מיוחד שמשלב סרטים מהארץ ומהעולם, וזו הזדמנות לצפות בסרטי דוקו על גדולי האמנים ועל יצירות מופת מוכרות יותר ופחות. שניים מהסרטים שראיתי הוקרנו בסינמטק ושניים במוזיאון תל אביב וזה היה מרחיב לב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני קוראת בצורה לא ליניארית את הספר"מקריות" של אייל דותן, שגם היה המנחה שלי בעבודת התזה בתואר השני. הוא מציג מפגשים פואטיים עם מקריות בספרות ובתרבות. זה מרגיש שהשנים האחרונות עושות שאפל על כל מיני אסונות שבאים בצרורות והקריאה בספר מזכירה שמקריות היא תופעה שיש בה גם יופי פואטי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מחאת הנשים להחזרת החטופים. ההיסטוריה של מאבקים אזרחיים בישראל רצופה בארגוני נשים משמעותיים שהצליחו לשנות את סדר היום המדיני, ואני אישית רוצה להאמין שהבשורה תגיע גם בגלגול הזה מארגוני נשים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני חושבת שצריך להרים לכל מי שפועל כדי לשנות את המציאות העגומה, ולכל מי שמצליח לשרוד אותה יום-יום. ואולי לא רק להרים אלא גם לחמול, ולצפות לפחות, גם מאחרים וגם מעצמנו.

מה יהיה?
אני חוקרת בדוקטורט שלי עבודות וידאו ישראליות שעוסקות בדמיון פוליטי. זה מעניין לראות שאמנים מדמיינים כל השנים עתידים אפשריים למדינת ישראל באמנות שלהם. לפעמים אלה דמיונות אופטימיים יותר, לפעמים הם דיסטופיים לגמרי, אבל אני חושבת שיש הרבה כוח ביצירות האלה ובאיך שהן גורמות לנו להסתכל על עצמנו מחדש.

• העיר שלי
• ארטפורט
• תיאטרון תמונע
• האחים גרין
• אוניברסיטת תל אביב
• אדרת
• בר יין
• תחנה מרכזית תל אביב