קודם כל' זאת לגמרי העיר שלי. כשאני מסתובב בעולם תל אביב היא התשובה לשאלה מאיפה אתה. היא חלק מה-DNA, מהזהות שלי. אני עברי, תל אביבי, ישראלי, יהודי. בהכרח בסדר הזה. תל אביב היא חופש ואמנות, היא אהבה ראשונה והשתובבות, היא מוזיקה וחרדות. היא הכל.

1. תדר/רומנו

המתנ"ס. שנים נהגתי לכנות כך את ההיכל של הבילוי, התרבות, האלכוהול, חיי הלילה, הקולינריה, בית ההופעות והמקום שאין שני שלו, גם בערים תוססות אחרות בעולם, שבהחלט כמו מתנ"ס, בכל ביקור שם אתה פוגש חברים וחברות ממעגלים שונים, כמו הפסקה בתיכון ענק. החל מהתדר שאני וחבריי פוקדים מימיו הראשונים על מדרגות בית הכנסת הגדול בסמטת הר סיני, דרך נדודיו אשר היו ועד שהגיע למשכן הקבוע בבית רומנו האגדי, וכמובן הרומנו עצמו שהיה ונשאר אחד המקומות הטעימים לחך, וכמובן הנואיבה, הרפי, הוולנוף ולאחרונה הג'אז-קיסה הנפלא, שהוא ממש למיטיבי לכת וחובבי ג'אז מופרעים כמוני. ההופעות והאירועים שהיו במשך השנים ברחבת התדר יזכרו לדורות. מקום שלגמרי עיצב את התרבות בעיר.דרך יפו 7

2. חומוס הכרם

בבקרים פנויים כשיש לי רגע זמן לפנק את עצמי, אני עולה על האופניים ומדווש לסמטת בית הבד, שם אני מוצא את המשחה הכי טובה בעיר, בשילוב הטחינה, פול, גרגר, ירוקים, ביצה – המתקראת קומפלט. זה ויכוח תל אביבי נושן על החומוסייה הטובה ביותר, בין הסורי (הישן), שלמה ודורון, אבו חסן. כולם ראויים, כולם היו גרגיריי. אבל בשנים האחרונות יניב והכרם, ספציפית בבית הבד, מנצחים אצלי ובגדול. חסדים שמורים גם למשוואשה הפינסקרי.סמטת בית הבד 6

3. גדות הירקון

אי אפשר לומר את צמד המילים האלה בלי לשמוע את הפראזה האגדית של אריק איינשטיין מתנגנת בראש. אבל זכרונות הילדות היפים שלי, מחוץ למשרדו הישן של אבי ברחוב אוסישקין מול אולם אוסישקין האגדי, הם זכרונות מהגדה הירקונית, במיוחד הרצועה האוסישקינית שלה. כשבגרתי זה היה ספוט דייטים נפלא, להתנדנד על סנדה על הנהר עם בקבוק יין אדום ונשיקה ראשונה. כיום אני נהנה לרכוב על אופניים על גדות הנהר עד לרואה החשבון שלי ברמת גן. זה הכי קרוב לפיסת טבע בעיר המפומפמת בטון, שזה אגב בין חסרונותיה הגדולים.

עדינה

המעדנייה הנפלאה מבית מנו וינו בשינקין, ששינה את תרבות היין בעיר מקצה לקצה. כבר שנים שאת היין שלי אני רוכש במנו וינו, עם היצע יינות מגוון, נפלא ומשתנה. עם אהבה גדולה לעולם היין, המקום הזה הוא כבר מוסד תל אביבי מכובד. מאז שעדינה נפתחה בשינקין, אני מוצא את עצמי לפחות פעם בשבוע יושב על הספסל הסמוך עם בקבוק יין טוב וצלחת גבינות\בגט\נקניקים ברמה של פריז. אם יוצא לי לעבור שם בבוקר, אין סיכוי שלא אחטוף סנדוויץ', שבהחלט מביא וייב של אירופה, לפתוח ת'יום עם אילוזיה נעימה.שינקין 43

5. אולה

אני אמנם לא אובקייטיבי, כי אחי הצעיר הגה את הרעיון ופתח את המקום, אבל מסעדת אולה של השף אורן אסידו, מעל פארק המסילה, היא אחת המסעדות המיוחדות בעיר אם לא ה-. שילוב מושלם בין אוכל אוריינטלי לבין מסעדת שף מערבית בגבוה. מנות מיוחדות וטעימות בקטע אחר, קוקטיילים שלא היו מביישים את האימפריאל ואווירה מגה-וייבז. נובוריזם-היפסטרי אם יורשה לי (מותר לי לבחור רק חמש מקומות, אבל הזכרתי ולכן אציין גם את בר האימפריאל האגדי שבפינת רחוב הירקון, אחד המקומות השמורים לערבים מיוחדים).שביל האטד 5

>> בן אדם ינחה את המופע "משחקי הג'ונגל" של קרקס בראבו שיתקיים בפסח הקרוב ברחבי הארץ, מופע קרקס אקרובטי וירטואוזי מצחיק מרגש וסוחף בליווי אפקטים מרהיבים וחדשניים. 15.4-6.4, חול המועד פסח.פרטים וכרטיסים כאן

• העיר שלי
• אורן אסידו
• פארק המסילה
• אימפריאל
• מעדניות בתל אביב
• פארק הירקון
• הכרם
• תדר
• רומנו
• בית רומנו

באשר גבינות

כן, זה מתפשט גם למעדניות גבינות. אלי באשר, מחלוצי יבואני הגבינות האירופאיות לישראל, פתח בשוק הפשפשים סניף למותג המעדניות שלו (דבר שהיה חסר ביפו באופן נואש), וניצל את ההזדמנות כדי לפתוח במפלס התחתון של המקום בר יין עם שולחן אבירים. וכן, זה המקום המושלם לקחת בו צלחת גבינות ליד הדרינק.לפרטים נוספים

קורק

אפיון מעניין לטרנד הנוכחי הוא שהרבה מברי היין נפתחים על ידי אנשים שכבר מחזיקים במקום אחד או שניים בחיי הלילה, ורוצים לספק גיוון נוסף לחוויה שהם מביאים. כזה הוא הקורק, מבית קליפורניה בר, שנפתח בצמוד למקום הפופולרי, ממש בלב המתחם הלוהט של שוק לווינסקי. בימי שישי הם מארחים שפים שונים מרחבי העיר, ואם אפשר לסמוך על מה שקרה עם הקליפורניה – זה הולך להיות הפינה הטרנדית הבאה.לפרטים נוספים

ריהאב

כבר אמרנו שהרבה מהברים הם מטעם מקומות בעלי ניסיון? אז קבלו חתיכת ניסיון מצטבר של שניים מענקי שוק לוינסקי: אואזיס ומעדניית יום טוב, חוברים יחדיו כדי לייצר את מה שפוטנציאלית הוא הבר יין עם האוכל הכי טעים בעיר. זה קורה ממש עוד רגע, ואנחנו כבר לא יכולים לחכות.לפרטים נוספים

שפוי

בהמשך למגמה, לא רק שוק לוינסקי ראוי לברים משמות מוכרים – הנה גם שוק הכרמל התחדש בבר יין חדש מבית M25, ועוד בלוקיישן מפתיע – ממש איפה שהמסעדה הביתית האהובה "המקום של ענת" עומדת. בשעות הערב המרק רגל מפנה את דרכו למנות מעודנות יותר ובקבוקי יין איכותיים לצידן.לפרטים נוספים

AKA44

ולאריזת רצף השמות המוכרים, יש לנו שם של אחד האנשים היותר מוכרים בעיר, גם מתחומי האוכל (הוא שותף, בין השאר, באסי וקפה אירופה, סוסו אנד סאנס ובר היין דא דא ודא ז"ל) וגם מתחומי חיי הלילה (החתול והכלב, הברקפסט קלאב) – דוד טור. עכשיו הוא פתח קומפלקס בילויים חדש בנחלת בנימין שמורכב מהרבה דברים, אבל מה שמעניין אותנו כרגע הוא הבר יין שכולל מגוון רחב של 130 בקבוקים מהארץ ומהעולם וחשוב מזה – תיאורי יין בגובה העיניים, כך שלא תצטרכו להעמיד פנים שאתם מבינים על מה אתם מדברים.לפרטים נוספים

C/W

טוב אנחנו מודים שעם כל הטרנד, המקום הזה הפתיע גם אותנו עם שילוב לא בהכרח מתבקש בין מקום שמוכר יין למקום שמוכר שוקולד. אבל כשמדובר בשוקולד של איקה, מלכת השוקולד של תל אביב, אנחנו לא מתווכחים ומזמינים פרלינים לצד הרוזה. פרלינים הולכים בכלל עם רוזה? מישהו ניסה?לפרטים נוספים

קפה בכרם

טוב תחזיקו איתנו כי זה קצת מבלבל: "קפה בכרם" הוא בית קפה חדש שמציע, ובכן, קפה בכרם. אבל בשעות הערב, כיאה לאזור רמב"ם המתפתח, המקום הופך לבר יין, ואיך לא – מציע גם פלטות גבינות מתוצרת שירת רועים ויעקבס ונקניקים בפורמט אישי או זוגי. אנחנו מניחים שאם תרצו, עדיין תוכלו להזמין קפה.לפרטים נוספים

זה עדיין לא הספיק לכם? וואו, כנראה שאתם באמת אלכוהוליסטים. טוב, בשביל זה יש לנו את רשימתברי היין הטובים בכל העיר

• אוכלים שותים
• יין
• בילוי רומנטי
• AKA44
• הכרם
• באשר גבינות

• Facebook
• Twitter
• Email

בביקורו בארץ בשבוע שעבר התייחס מעצב העל קארים ראשיד לשאלה מהו עיצוב מוצלח. "אנשים אוהבים להרגיש את המגע האישי שמאפשר להם להרגיש מיוחדים. כשהם לוקחים בקבוק אלכוהול שמעוצב במהדורה מיוחדת הם מרגישים שמישהו הקדיש מחשבה לחוויה". הדוגמה של ראשיד אינה מקרית, בין השאר משום שהוא עיצב ב־2013 בקבוקים למותג הוודקה היוקרתי AnestasiA ולג'ין בומביי ספייר. גם מעצבת העל זאהה חדיד עיצבה בקבוק ליקב האוסטרלי Leo Hillinger, ורשימת הפרסונות ששולחות יד לבקבוק מקיפה את כל תחומי האמנות והעיצוב, ממאיירים וציירים, דרך מעצבים תעשייתיים ועד מעצבי אופנה.

"אלכוהול הוא חוויה כוללת. לבקבוק ולתווית יש חשיבות לא פחות מאשר למשקה עצמו, וכששמים על השולחן בקבוק במהדורה מיוחדת יש בזה משהו חגיגי ושונה", אומר דניאל קיסלסי, מנהל הדרכה ותוכן של חברת הכרם. "מהדורות מיוחדות שמעצבים ואמנים חתומים עליהן זו תופעה שקיימת במותגים חזקים. אפשר לראות מהדורות לרגל אירוע מיוחד כגון סילבסטר או ולנטיינ'ז ומהדורות לאספנים. יש המון אספנים שמחפשים מהדורות מיוחדות באופן כללי. אדם שאוהב את טעם השקדים של דיסארונו לא יסתפק בבקבוק הרגיל אלא ירצה גם את המהדורות שעיצבו קוואלי וורסאצ'ה".

לא רק לאספנים

ניצני החיבור בין אמנות לתעשיית האלכוהול נצפו כבר בשלהי המאה ה־19, כשהאמן אלפונס מוחה יצר לאבסינת תוויות עם רישומי אר נובו אירוטיים שהאדירו את הילת הנועזות של המותג. היקב הצרפתי שאטו מוטון רוטשילד החל בשנות ה־20 לשתף פעולה עם אמנים – מהלך שהתפתח למסורת. בשמות החתומים על התוויות המאוירות של היקב אפשר למצוא את פיאקסו, מירו ודאלי לצד ג'ף קונס ואניש קאפור המודרנים.

מי שמוביל את המגמה בשנים האחרונות הוא מותג הוודקה השבדי אבסולוט, מעמד שהושג בזכות שיתוף פעולה עם אמנים ידועים ובראשם אנדי וורהול. "למותג יש ערך עליון שנקרא Instigate a more open world, כלומר 'להניע עולם פתוח יותר'. אמנות היא אחד הכלים למימושו, בכך שהיא מציעה הסתכלות אחרת על החיים", מסבירה מורן שינדלר, מנהלת מותג אבסולוט בישראל.

בישראל אימץ יקב קסטל כבר בשנת 2012 את הרעיון לטובת מכירה פומבית שהכנסותיה הוקדשו לתרומה. משפחת בן זקן, בעלי היקב ואספני אמנות, פנתה למנשה קדישמן, יגאל תומרקין ואמנים ישראלים מובילים אחרים בבקשה ליצור תוויות חד פעמיות לבקבוקי גראן וין נדירים. ההכנסות עלו על הצפי והמכירה הוגדרה כמוצלחת, אך שיתופי פעולה בין יקבים לאמנים הם מועטים ביחס לשיתופי פעולה כאלה עם חברות אלכוהול. "כשפותחים בקבוק יין צריך לסיים אותו. בקבוק אלכוהול מיוחד הוא חוויה שנשארת לאורך זמן", מסביר קיסלסי.

אמן הרחוב והמעצב הישראלי ניר פלד (פילפלד) נבחר ב־2013 לקחת חלק בפרויקט שבו יצרו אמנים מכל העולם בקבוקי אבסולוט עבור מדינתם. "פילפלד היה חלק מקמפיין Absolut Blank. כל אמן קיבל בקבוק נקי והתבקש להביא את האמנות שלו כשהמותג והבקבוק הם ההשראה. היה ביקוש ענקי, ומפני שכל מהדורה מוגבלת, היום הבקבוק הוא פריט לאספנים". שינדלר אומרת שסוג האמנות של האמן היא אחד השיקולים בבחירתו, ושבאבסולוט יש העדפה לאמנות מודרנית התואמת את ערכי המותג.

"במקרה של פילפלד שתי חברות היו שותפות לבחירה: טמפו שמביאה את ה־Feel הישראלי וההצעות לאמנים, והמטה הגלובלי שנתן את האינפוט שלו". האם האמנים מקבלים תמיכה כספית? "לא באופן ישיר ולא בפרויקטים האלה", מסרבת שינדלר לפרט, ואומרת רק שאבסולוט הוא מעצמה עולמית ושלכל אמן יש מערכת שיקולים שלו אם להיכנס לשיתוף פעולה עם גוף מסחרי כזה.

מי שיכול להאיר את הצד השני של המטבע הוא האמן יהונתן כתב, שהשתתף לאחרונה בפרויקט מכבי ART – תערוכת אמנות שבה הודפסו יצירות של אמנים ומאיירים ישראלים על תחתיות בירה מכבי. "בעיקרון קיבלתי יד חופשית, והחשיבה שלי הייתה בעיקר איך העבודה תתפוס את העין ותבלוט, כי זו בסך הכל תחתית ורצינו להעלות את הערך שלה. זה פרויקט מעניין והיה נחמד לפרסם עבודה בפורמט הזה. קיבלתי תשלום כלשהו, לא משהו משמעותי. חשבתי שהתערוכה תדחוף אותי מבחינת קריירה אבל תכלס לא יצא מזה יותר מדי".

לחגוג בסטייל

ענף הבירה שמקושר אסוציאטיבית לחספוס גברי אימץ גם הוא את האמנות. בקיץ שעבר השיק מותג הבירה הבלגי סטלה ארטואה מהדורה מקומית מיוחדת – בקבוקים בעטיפת נייר שאייר האמן פייר קליינהאוז. "עם השנים הפך המותג סטלה ארטואה לשם נרדף בקטגוריית הבירה ליוקרה וסטייל", אומרת רווית אלמוג עמיחי, מנהלת מותגי הבירות הבלגיות IBBL Carlsberg. "בסטלה ארטואה ישראל הרגשנו שהקהל שלנו יעריך מהדורה מיוחדת, משהו שיחגוג את הסטייל של אוהבי סטלה. בפרויקט Live Beautifully יצרנו שישה איורים שכל אחד מהם משקף היבט של חיים שמוקירים יוקרה ואנינות. רצינו לתת ערך מוסף ממשי לאוהבי המותג מעולמות התוכן של האמנות, וחיפשנו מאייר שיביא לידי ביטוי את התחכום והאלגנטיות של המותג". המהלך, לדבריה, הצליח, ולקוחות רבים בחרו לקנות שתי שישיות – אחת לשימוש מיידי ואחת למשמרת, כפי שנהוג ביצירות אמנות.

המגמה חלחלה עד למבשלות הבוטיק. "אנחנו בעצמנו סוג של אמנות", צוחק מאור הלפמן, מבעלי בירה הרצל, שלפני כחצי שנה גייס לטובת מהדורה מיוחדת של המותג שלו את אמן הקעקועים דניאל בוליצ'ב. "אנחנו מותג צעיר וחצוף שיש לו ה־DNA הנכון". החודש יערכו במבשלה שיתוף פעולה ייחודי עם המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר – מרתון לילי ("על הרבה בירה") בשיתוף עם החוג לאיור, שבמסגרתו יאיירו 60 סטודנטים את האינטרפרטציה שלהם לבירה 6% כפרה. מתוכם ייבחרו 24 איורים לתוויות עבור מהדורות מיוחדות. "פעמיים בשנה, בקיץ ובחורף, אנחנו מוציאים מהדורה מיוחדת. האמנות נותנת לנו הזדמנות לעשות קצת רעש, לשחק במתכונים חדשים ולרענן את השגרה", מסכם בכנות הלפמן.

• יקב קסטל
• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• פילפלד
• סטלה ארטואה
• מנשה קדישמן
• הכרם
• בירה מכבי
• יגאל תומרקין
• בירה הרצל
• אבסולוט
• קארים ראשיד

• Facebook
• Twitter
• Email

עונת החתונות נפתחה החודש בקול תרועה רמה. היכונו לחודשים של זיוף מחמאות, התנשאות על שאר האורחים והרטבת הגרון עם צ'ייסר מהבר הפתוח. "אנשים אוהבים לשתות בחתונות בעיקר צ'ייסרים של אלכוהול פרימיום", מעיד תום קדוש, שמנהל ארבעה אולמות אירועים בעיר, "אנחנו מרגישים שבשנתיים האחרונות שוט זה טו מאץ'. אפשר לראות את זה בעיקר בברים אקטיביים שיש בכל חתונה. המלצרים עם המגש הכסוף לעולם לא יגישו את הכוס של השוט, שעפה מהאופנה. אני אפילו לא זוכר את הפעם האחרונה שזה קרה".

החתונות אינן יוצאות מן הכלל – מנת השוט הולכת ונעלמת בשנים האחרונות גם מהתפריטים של הברים ובתי הקפה. בעלי העסקים רבים כבר לא מחזיקים כוסות שוט בבר, ואפשר למצוא אותן בעיקר במקומות בילוי אהובים על תיירים או בברים המנסים לשמר תרבות שתייה קלאסית. גם היבואנים והמשווקים כבר לא מצרפים כוסות שוט לאריזה של בקבוקי הוודקה והחליפו אותן בצ'ייסרים או במשקה אנרגיה. "היום אם תיכנסו לבר תראו, במקרה הטוב, כמות מזערית של שוטים לעומת כוסות הצ'ייסרים", אומר גל יניב, מנהל ההדרכה והתוכן של יבואנית האלכוהול הכרם. "השוט הפך למושג נדיר בשוק הזה. בשנים האחרונות החברה שלנו מעדיפה לקדם את השתייה בצ'ייסרים, אפילו משקאות שנועדו לכוסות שוט. זו מנה שקשה להחדיר לגרון של הצרכן הישראלי הממוצע".

גם בקרב השתיינים המנוסים שגדלו בימים שבהם רוברט דה נירו אמר "Give me a shot", נראה כי המידה הזאת פינתה את מקומה למנה המוקטנת. אדי ניומן – בוגר המחזור הראשון של בית הספר לברמנים זמן אמיתי ואחד הברמנים הוותיקים בתל אביב – מספר: "גם אני התחלתי לשתות צ'ייסרים וזה מעצבן אותי. השבוע מישהו נתן לי לשתות שוט שלם ופתאום הוא נראה לי יותר מדי וטשטש אותי לרגע. ב־2002 התחלתי להרגיש את תחילת דעיכתו של השוט בישראל, אבל היום נראה שהוא הולך להיעלם לתמיד. בשלב מסוים לא יהיה בר שירצה לרכוש אספקה של כוסות כאלה אם אף אחד לא שותה מהן".

תכולתה של הצ'ייסר, אותה כוס שמחקה את השוט, היא כ־30 מ"ל. גם בחו"ל קיימות גרסאות שלה: מנת חצי שוט תוכלו לשתות, בין היתר, גם בברים באיטליה, בשבדיה, בארצות הברית, בהודו ובקנדה (שבה הצ'ייסר נקרא "פוני שוט"). בגרמניה הפריזו במיוחד, ושם כוס של דאבל שוט דומה במידתה לצ'ייסר הישראלי. בחלק מהעולם חי הצ'ייסר בשלווה לצד השוט, שעודנו מבוקש להרמות כוסית בחברה (פארטי־שוט) או כעונג חלופי (קיטשן־שוט, שמיועד לבישול קולינרי).

יש אגדות אורבניות רבות על מוצאו ועל סיפור לידתו של הצ'ייסר הישראלי, שבאנגלית בכלל משמש ככינוי לכוס הבירה המלווה (מילולית: רודפת) שוט של משקה חריף יותר. "הרבה נותנים לי את הקרדיט לזה, מפני שבשנת 1989 הכוס הזאת לא הייתה קיימת בכלל", טוען נוימן. "ב־1992 עבדתי בטאקאמרו, מהמסעדות היפניות הראשונות בארץ, לצד ברמן שעבד קודם במנזר. באותה תקופה התחילו לשתות בארץ סינגל מאלט וזה היה יקר, כי לא היו מייבאים אותם, אז הצענו טעימות של סינגל מאלטים בחצאי כוסות של שוט. את הכוסות מצאנו בארגז במחסן. ראינו כי טוב והבנו שאפשר לעשות כל דבר בחצי מנה".

סיפור אחר הוא זה שמציע ליאור הרגיל מבר המנזר, שעל פיו מסעדה אחרת, צ'אקרה הירושלמית, הייתה החלוצה: "הם הזמינו במיוחד מין כוסות קטנות כאלה כדי לפמפם אווירה, חילקו ערק והרימו בקטנה מדי פעם. לא ברור אם הם המציאו את המילה צ'ייסר, אבל הם בטח היו הראשונים עם הקונספט של הקטנות. הם לא מכרו אותן ראשונים אלא חילקו בחינם, כדי לצ'פר ולהתניע ערב".

הרגיל, שעדיין מחזיק שוטים על מדף הכוסות, טוען כי תנודות הכלכלה נתנו ליחידת המידה החזקה דחיפת עידוד: "בהתחלה הייתה ירידה במידה – מ־60 מ"ל זה ירד ל־50. ב־2008 המשבר הכלכלי דחף אנשים להיות קריאטיביים. דברים לא נעשו במכוון, רוב בעלי המקומות פה הם לא לוחמים אידיאולוגיים אלא שורדים שבוחרים באופציה הקלה, מעדיפים להיכנע מיד לטרנד במקום לנסות להוביל או לשמר תרבות ישנה. אני לא דוגמה וגם המקום שלי לא. אנחנו משמרים את הכוס הזאת בדיוק כמו מקומות אולד פאשן, למשל מתי המקלל משוק לוינסקי".

טל חוטינר מהשישקו והסרווסריה, לעומתו, לא מתרפק: "השישקו פתוח כבר שבע שנים ואני חושב שדי התחלנו את הטרנד של 'שתה בירה אחת ותקבל שניים־שלושה צ'ייסרים בחינם'. אין פה שוטים ולא היו מעולם, אפילו לא כוס אחת. אני בן אדם שיודע לשתות אבל קשה לי לדחוף כמות כזאת. פעם בשביל להזמין את כל הבר היה צריך 15 מנות, והיום בגלל הצ'ייסרים אפשר רק שבע. זה גם יותר בטיחותי וקשור לכך שלפני עשור הינשוף המשטרתי הגיע לכאן ואנשים החלו להיות מודעים לכמות שהם צורכים. בשלוש השנים האחרונות רק משהו כמו חמישה אנשים ביקשו אצלנו שוט".

ניסים מלאך מסלון ברלין מחזק: "מה זה שוט?! עוד קיים דבר כזה?! מבחינתי יותר מחמש שנים כבר אין. אמנם אני מחזיק את הכוסות אבל יוצא לי להשתמש בהם רק כשמגיעים תיירים, לרוב מאמריקה או סקייטרים צעירים. אני אפילו לא מציע את זה כי הקהל יודע מה הוא רוצה. הצ'ייסר זה בלוף, הרווח הכי טוב שיש לבעל בר. אמנם אנחנו לארג'ים בנושא הזה, אבל במקומות אחרים זה עולה קצת יותר מחצי מנת שוט ויש לזה גלגול והמשכיות, כך שהלקוח יזמין חצי מנה נוספת ובסופו של דבר ישלם יותר".

• הכרם
• מתי המקלל
• צ'ייסר
• שישקו
• סרווסריה
• המנזר
• אלכוהול
• תל אביב
• אדי ניומן
• עירוני