הקולנוע של ווס אנדרסון הוא עניין של טעם. יש כאלה שאוהבים את השעשועים הקומפוזיציוניים שלו בכל ימי השנה, ויש כאלה שפחות. באופן אישי, הסרט הראשון שלו שאהבתי בכל ליבי היה "רכבת לדארג'ילינג", שבו חשתי חיבור ממשי לדרמה האנושית של שלושת האחים שמאחורי החזות הצבעונית המוקפדת, המעניקה לסרטיו ממד ילדותי. חיבבתי גם את סרטי האנימציה שלו "מר שועל המהולל" ו"אי הכלבים", אבל מאז "מלון גרנד בודפשט" הנפלא (אני עדיין מתקשה לקבל את זה שרייף פיינס אפילו לא היה מועמד לאוסקר על התפקיד האדיר שהוא עושה שם) חשתי שהוא מסתובב סביב עצמו והתחלתי לאבד סבלנות.
>>רמי הויברגר נכנס ללב הקולקטיבי דווקא כי הוא היה כל כך אותנטי

ל"העוקץ הפיניקי" הגעתי עם ציפיות מונמכות, ושמחתי לגלות שאנדרסון שב ומצא את נקודת האמצע בין האיזון הוויזואלי שמזוהה איתו, לבין תוכן אנושי ורגשי. נהניתי לכל אורכו, ולטעמי זה סרטו הטוב ביותר מזה עשור. שוט הפתיחה מסמן שזה סרט של אנדרסון, בהציגו פנים סימטרי של מטוס פרטי. הסימטריה של הרקע מדגישה את העובדה שז'ה-ז'ה קורדה (בניסיו דל טורו) יושב בצד שמאל, ואין לצידו מישהו שיאזן אותו. בהמשך הסרט, במטוס אחר, תתיישב מימינו בתו ליזל (מיה ת'ריפלטון, בתה של קייט ווינסלט) שתייצר את האיזון הרגשי של הסרט. וכך הדרמה הוויזואלית מניבה את זו האנושית.

השנה היא 1950 (אנדרסון מרבה להתרפק על העידנים הטרום דיגיטליים) וקורדה הוא איל תעשייה אירופאי שמצליח לשרוד סדרה של ניסיונות התנקשות, בעודו מנסה להרים פרויקט בניה מאסיבי במדבר, על גבם של פועלים מנוצלים. אחרי התרסקות המטוס בפתיחה (הסרט נוקט באסטרטגיה נרטיבית של הימנעות מלהראות את ההתרסקויות ושאר שיאי אקשן) קורדה החבול שב לביתו ומציע לבתו ליזל, שאותה לא ראה מאז ילדותה, לרשת את הונו האדיר. קורדה הוא אלמן ואב לתשעה בנים קטנים. הנזירה המתלמדת ליזל היא בתו היחידה, והופעתה בביתו מדמה את הסרט ל"צלילי המוזיקה".

"העוקץ הפיניקי" אמנם יתפתח לסיפור הרפתקאות שבו קורדה וליזל טסים ברחבי העולם בין משקיעים פוטנציאליים, ומתמודדים עם שלל סכנות (מתי לאחרונה נתקלתם בחול טובעני?) וניסיונות התנקשות. אבל בליבו זוהי דרמה משפחתית על אבא ובת שלומדים לאהוב זה את זו. ולכן הסרט העמוס מבחינה ויזואלית ונרטיבית מגובש מבחינה רגשית, שלא כמו סרטיו המפוררים האחרונים.

מי שמנסה להכשיל את קורדה הוא ארגון ממשלתי אמריקאי (משהו בנוסח הסי.איי.איי) שדואג להקפצת המחיר של רכיב בניה, במטרה להביאו לפשיטת רגל. האם קורדה – כשמם של הקולנוענים המיתולוגיים, האחים אלכסנדר וזולטן קורדה – הוא נוכל ממולח שמתכנן את מזימותיו לפרטי פרטים, או שמה איש עם מזל מאוד גדול? אחת ההנאות שהסרט מספק הוא הניסיון של הצופים לפענח את האסטרטגיה של קורדה במפגשיו עם נסיך פניקיה (ריז אחמד) ומשקיעים נוספים, בהם טום הנקס ובריאן קרנסטון כאחים אמריקאים חובבי כדורסל, מתייה אמלריק כבעל מועדון לילה, וסקרלט ג'והנסון כדודנית שהוא שוקל להתחתן איתה מסיבות עסקיות גרידא.

למסעם של קורדה וליזל מצטרף ביורן הנורבגי, מורה פרטי ומומחה לחרקים המשמש כעוזר אדמיניסטרטיבי. את ביורן כבד המבטא מגלם מייקל סרה כפי שמעולם לא ראיתם אותו, ולא ידעתם שהוא מסוגל. זאת הופעה שנונה ומבריקה, שמצליחה לזהור בין שלל ההופעות המשובחות בסרט. גם ת'ריפלטון (שנשמעת בדיוק כמו אמא שלה) מעולה בתפקיד הנזירה הלא תמימה, שחושדת שאביה רצח את אמה, ומצטרפת למסע גם בשל ההבטחה לנקום ברוצח (קורדה טוען שזה לא הוא אלא דוד שלה).

זה שיתוף הפעולה השני של אנדרסון עם דל טורו – הוא הופיע בתפקיד קטן ב"הכרוניקה הצרפתית" – שיודע איך להעביר רגש (קבור עמוק) תוך כדי שמירה על פני פוקר. הדיאלוגים המפותלים שאנדרסון כתב לו משאירים אותנו תוהים לגבי דמותו עד לסצנת הסיום היפה. מה בנדיקט קמברבאץ' עושה שם, תצטרכו לגלות בעצמכם.

על הפסקול הנהדר חתום המלחין אלכסנדר דספלה, אבל בולט בו השימוש החוזר במוטיב מוזיקלי מתוך "ציפור האש" מאת סטרווינסקי, לצד יצירות נוספות של המלחין הרוסי. ויש גם מארג עשיר של ציורים (אמיתיים, לא העתקים) התלויים על הקירות – הם מזוהים בכותרות הסיום. ועוד לא התייחסתי לסצנות השמיימיות בשחור לבן, הבוקעות מתודעתו של קורדה (זאת גם מחווה ל"עניין של חיים ומוות" של פאוול ופרסבורגר מ-1946). כאמור, זה סרט עמוס, מלא בקופסאות נעליים שמכילות סודות, והוא דורש מידה של ריכוז. אבל הפעם הכל באמת מתחבר.
4 כוכבים
The Phoenician Scheme בימוי: ווס אנדרסון. עם בניסיו דל טורו, מיה ת'ריפלטון, מייקל סרה, בנדיקט קמברבץ'. ארה"ב/גרמניה 2025, 101 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• ווס אנדרסון
• קולנוע

ווס אנדרסון הוא במאי מהסוג שממש אוהבים או ממש שונאים. במקרה שפספסתם, הוא מאד מסוגנן ומקפיד מאד על האסתטיקה ועל קומפוזיציה סימטרית או א-סימטרית באופן מאוד מכוון, תלוי מה הוא צריך. צורת הבימוי הזו יכולה להקשות מאד על צופים מסוימים שלא רגילים לראות סרטים מהסוג הזה. הם מכניסים אותנו לעולם אחר שבו אנשים לא רק חיים באופן שונה מהמציאות שאנחנו מכירים, אלא גם מתנהגים אחרת, מדברים אחרת ואפילו נראים קצת אחרת.

הדגש של ווס אנדרסון תמיד היה על הסיפור. אפשר לראות את זה בסרט "מלון גרנד בודפשט", שמספר סיפור בכמה רבדים שונים על בל בוי שהופך להיות הבעלים של המלון, או בסיפור "ממלכת אור הירח" על שני ילדים שבורחים מהבית ומחליטים להקים ממלכה משלהם באמצע שום מקום. בשני הסרטים האלה יש מספר, יש דמויות, יש תפאורה, ומבחינת עיצוב התפאורה והתלבושות – הן נעות על הקו בין ריאליזם לסוריאליזם עם מודעות ברורה לכך שמדובר בסרט ולא במציאות.

המודעות הזאת נעה עכשיו צעד אחד קדימה עם שיתוף פעולה חדש בין ווס אנדרסון לענקית הסטרימינג נטפליקס, שכבר הביא לנו לפני שנתיים את "המשלחת הצרפתית" וכעת מביא לנו את "אוסף רואלד דאל", ארבעה סרטים קצרים המבוססים על סיפוריו של הסופר המפורסם' המוכר למרביתנו יותר בזכות יצירתו "צ'ארלי בממלכת השוקולד".

"אוסף רואלד דאל" מורכב מארבעה סיפורים: "סיפורו המופלא של הנרי שוגר", "הברבור", "לוכד העכברים" ו"רעל". חלק גדול מהקאסט חוזר בין הסרטים בתפקידים שונים (כך, למשל, בנדיקט קמברבאץ' משחק גם את הנרי שוגר וגם את הארי ב"רעל"). הסרט הארוך ביותר הוא הראשון שיצא בסדרה ביום רביעי שעבר, באורך של 47 דקות ,והוא מספר על מהמר שמגלה את הכוח לראות מבלי להשתמש בעיניים. למרות שאפשר להתחיל מאיזה סרט שרוצים, זהו הסרט הראשון ששוחרר מהסדרה והוא מציב רף גבוה לכל השאר, אך גם מציג את חוקי הפורמט.

הסופר, רואלד דאל שמגולם על ידי רייף פיינס (ששיחק בעבר אצל ווס אנדרסון את מסייה גוסטב מ"מלון גרנד בודפשט"), נמצא בכל אחד מארבעת הסרטים. פיינס מתמרן בין הקלילות לכובד של תפקיד המספר ולמרות שבתפקיד דאל הוא מופיע לזמן מסך קצר בלבד, הוא מצליח להכתיב את הטון של הסיפור הראשון ושל הסרטים שאחריו. הוא אפילו חוזר בתפקידים שונים כמו השוטר שמגיע לנזוף בהנרי שוגר ובתור לוכד העכברושים. אני מתעכב על תפקיד המספר לא רק כי הוא כלי חוזר בסרטיו של אנדרסון, אלא גם כי הוא הכלי הראשון מתחום התיאטרון-סיפור, סגנון שחובבי התיאטרון יזהו מיד.

תיאטרון סיפור שם את הדגש על הסיפור עצמו. הוא מתאפיין בפשטות מינימליסטית ובמערכת היחסים בין המבצעים לקהל דרך תיווך של המספר למה שאנחנו רואים. ההשפעות המרכזיות על הסגנון הגיעו מהיוצרים יז'י גרוטובסקי ששם דגש על יחסי שחקן-קהל, קדושת השחקן ותיאטרון עני, פיטר ברוק שעבד עם מינימליזם ומפגש עם הקהל וברטולט ברכט שאצלו בלטו השימוש בדמות המספר, סיפורים אפיזודיים, חשיפת המנגנון התיאטרוני באמצעות נוכחות הבמאי על הבמה וכן גם שינויי תפאורה גלויים.

ברכט הוא אולי ההשפעה המרכזית ביותר על אנדרסון בסרט "סיפורו המופלא של הנרי שוגר". אפשר לראות את זה באופן בו תפקיד המספר עובר מרואלד דאל להנרי שוגר ומהנרי שוגר לרופא ד"ר צ'אטרג'י (דב פאטל) ומיד אחר כך לאימדד קהאן, הכל תלוי בפרספקטיבה של הסיפור וברבדים שמתווספים לו. כאשר אימדד קהאן (בן קינגסלי) שימש בתפקיד הוא מחליף את התלבושות על הבמה ברמת הפאה והשפם, דבר שלא רואים בכלל בקולנוע. כשהנרי שוגר נוסע במכוניתו אנחנו יכולים לראות מאחוריו את המתקן שמחזיק את המסך עליו מוקרנת הדרך. התפאורה אמנם לא מינימליסטית, אבל היא מאורגנת בקפידה מה שנותן תחושה של צמצום.

המנגנון הקולנועי נחשף כשרואים את החלפת הסט, את הפנס שמאיר את התפאורה מחוץ לחלון, את עובדי הבמה. אותם אלמנטים של תיאטרון סיפור כל כך חזקים בסרט הזה וכל כך משמשים את העלילה, שקשה להתגבר עליהם בסרטים האחרים.

"הברבור" מספר את סיפורו הטרגי של ילד הסובל מבריונות. המספר המרכזי בסיפור הוא רופרט פרינד ובניגוד לסרט הקודם, איש מלבדו אינו מדבר. המספר קיבל את הבמה המרכזית והתפאורה הייתה יחסית מונוטונית מאחר והיא התרחשה באותו אזור. כאן אנחנו רואים גם את השימוש של אנדרסון בדמיון, כאשר אנחנו לא תמיד רואים את הרובה של הנבל, או אף דמות אחרת מלבד המספר והילד הקטן וגם את גופת הברבור שהוא נושא. יש רגע מדהים בסרט הזה שמתרחש כשאנחנו לא רואים את גופת הברבור, אבל כשתולשים ממנו את הכנפיים רואים אותן עם כתמי הדם בנקודת החיבור עם גוף הברבור. הרגע הזה של הפיכת הלא מוחשי למוחשי הוא רגע שמבחינתי מגדיר מהו תיאטרון.

שימוש דומה אפשר לראות גם בסרט "לוכד העכברושים", כאשר רייף פיינס מוציא מכיסו עכבר וחמוס. אף על פי שבבירור הוא לא מחזיק שום דבר, המספר, הפעם ריצ'רד איואידי, מתווך בין הקהל לבין המתרחש על המסך ומשלים את החסר. איננו רואים את העכברוש החום והגדול שפיינס מחזיק, אך זה הקסם. אנחנו לא צריכים לראות.

הסרט הרביעי והאחרון הוא "רעל", שם תפקיד המספר חוזר לדב פאטל, שהולך לבית חברו, הארי (בנדיקט קמברבאץ') ששוכב במיטתו משותק מפחד מנחש שנמצא ממש מתחת לשמיכה על בטנו. בן קינגסלי חוזר גם כאן, הפעם כרופא שבא לטפל בנחש. זה אולי הסרט הכי פחות תיאטרלי מבין הארבעה, ולמען האמת הוא גם הכי פחות מעניין. רובו מתרחש באותו החלל, מה שחוסך חילופי תפאורה מרהיבים, ולמרות חסרונותיו הוא סרט יפה, משוחק היטב ומבויים בדיוק כפי שהייתם מצפים מסרט של ווס אנדרסון.

"סיפורו המופלא של הנרי שוגר" עשוי כל כך טוב, מציג את חוקי הפורמט בצורה מושקעת ומציב את הרף לסרטים האחרים, רף שהם לא מצליכים לעבור. יש אנשים שאומרים שהסרטים של ווס אנדרסון נראים אותו דבר. לאחר שנים של מעקב אחרי עבודותיו אני יכול להגיד שהוא ממשיך להמציא את עצמו מחדש בכל פעם עם שפה אמנותית אחידה שהוא תמיד מצליח לחדש. אחרי השיאים של "סיפורו המופלא", שלושת הסרטים הקצרים הנותרים עדיין מרגישים מעט רפטטיביים, אבל הם בכל זאת מהנים, מעניינים וייחודיים בדרכם. אין שום סיבה סבירה שתחמיצו את זה.

• ביקורת טלוויזיה
• ווס אנדרסון
• נטפליקס
• סרטים מומלצים
• המלצות צפייה

קשה מאוד להתכחש להישגים המרשימים שווס אנדרסון צבר לאורך שנות הקריירה שלו. תאהבו או תשנאו את הסטייל, אבל אין איך להתעלם ממנו. בקולנוען המסוגנן בנה לעצמו שפה קולנועית – ויש היגידו ז'אנר של ממש – משל עצמו, וחרף כל השנים שעברו מאז מקס פישר (בדיוק 25, אם כבר שאלתם), הוא עדיין מצליח להדהד את קולו המשמעותי, לאחרונה למשל עם הסרט עמוס הכוכבים "אסטרואיד סיטי".

אבל קולנוע, כמו כל תעשיית בידור פוסט הקורונה, קצת מעורער, ובטח לא כפי שהיה כשאנדרסון התחיל לפני רבע מאה. אבל ווס, חרף האסתטיקה, הוא לא בימאי שפוחד מהקדמה, ושיתוף הפעולה האחרון שלו עם רשת הסטרימינג נטפליקס הוא בדיוק היוזמה של הקידמה שאנדרסון מחבב – היוצר הגיש לנטפליקס ארבעה סרטים קצרים, מסוגננים בתביעת אצבעו, ובהשראת אחד מכותבי הסיפורים הכי גדולים בתרבות האמריקאית – רואלד דאל.

ארבעת הכותרים עלו במהלך הימים האחרונים אחד אחר השני, כשהראשון מביניהם – "הסיפור המופלא של הנרי שוגר", בכיכובו של בנדיקט קמברבאץ' – כבר הספיק לגרוף שבחים יוצאי דופן, אפילו עבור בימאי מעוטר כמו ווס אנדרסון. או כמו שכתב מבקר ה"רולינג סטון" דיוויד פיר, "זה בקושי סרט – וזה אחד הטובים שלו". והיתרון – צפייה בארבעה סרטי ווס אנדרסון בשעה וחצי בלבד.
"אוסף רואלד דאל", עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• ווס אנדרסון
• נטפליקס
• סטרימינג
• בנדיקט קמברבאץ'

למרות שהז'אנר השולט בהוליווד בעשור האחרון הוא גיבורי על, להוליווד עדיין יש את שומריה, אותם הבמאים ובמאיות שמבטיחים סרטי איכות. נכון, לחלקם יש פספוסים פה ושם, אבל בסופו של דבר אם תראו את השם שלהם על הפוסטר, הוא ישמש כחותמת לאיכות. אספנו לכם את כל הפרויקטים הגדולים של ענקי הקולנוע שעוד בחיים, ומצאנו כמה יצירות ממש מעניינות לחכות להן.

אווה דוברני

קאסטה
תאריך יציאה:לא ידוע
סטטוס:פוסט פרודקשן
היכן ישודר:נטפליקס
פרויקט מעניין מאד, ולא רק בזכות הבימאית המוערכת הצעירה ברשימה – מדובר בעיבוד לספר עיון בשם "קאסטה: מקורות חוסר שביעות הרצון שלנו" שנכתב על ידי העיתונאית האמריקאית איזבל וילקרסון, אשר מתאר את הגזענות בחברה האמריקאית דרך השוואת המעמד של אנשים לא לבנים בארה"ב למערכת המעמדות בהודו, וגם בגרמניה הנאצית. נשמע מאד עיתונאי, וגם לא בדיוק דרמה קורעת לב, אבל העיבוד הנרטיבי הזה דווקא יהפוך לדרמה, בה ישחקו בין היתר ג'ון ברנטל ("הדוב", "המעניש") וניק אופרמן (הרון סוונסון), והצילומים כבר החלו ב-2022. אפשר להיות רגועים גם עם הנושא הנפיץ – אחרי הכל זאת היצירה של הבמאית שהביאה לנו את "סלמה" ואת הסדרה "כשהם רואים אותנו".

קתרין ביגלו

אורורה
תאריך יציאה:לא ידוע
סטטוס:רק הוכרז
אחרי "כוננות עם שחר" (2012) ואת "מטען הכאב" (2008), הבמאית קתרין ביגלו עוברת לז'אנר מותני האימה עם "אורורה", עיבוד לספר מותחן האימה של דייוויד קואפ בעל אותו השם. הסיפור עוקב אחר אוברי ווילר, אם חד הורית שבעלה העבריין עוזב אותה לבדה עם בנה המתבגר. לאחר הפסקת חשמל כלל עולמית בעקבות סופה סולרית, אוברי נוסעת עם בנה לבית של אחיה העשיר, ומה שהיה אמור להרגיש בטוח הופך מהר מאד לשדה קרב בין שני אחים עם עסקים לא פתורים. למרות שהסרט עוד נמצא בחיתולים, מדובר בפרויקט מרתק בגלל השינוי הסגנוני בעיקר, אבל גם מסקרן לראות איך במאית זוכת אוסקר, שביימה עד כה בעיקר סרטי אקשן כבדים, תתמודד עם מותחן אימה.

ווס אנדרסון

סיפורו המופלא של הנרי שוגר
תאריך יציאה:מאוחר יותר השנה
סטטוס:פוסט-פרודקשן
היכן ישודר:נטפליקס
הבמאי הכי מסוגנן בהוליווד פשוט לא מפסיק לעבוד. רק עכשיו שוחרר הסרט עמוס הכוכבים "אסטרואיד סיטי", וכעת אנדרסון כבר בשלבים מתקדמים עם "הסיפור המופלא של הנרי שוגר", המבוסס על אוסף סיפורים קצרים של רואלד דהל. הסיבה שאנדרסון מצליח להוציא שני סרטים בשנה – כנראה כי מדובר בסרט קצר באורך של 37 דקות בסך הכל, אבל איזה סרט מחכה לנו. בתור התחלה יש לנו את דייב פאטל, בן קינגסלי וריצ'רד איואדי ורופרט פרנד, אבל שני הכוכבים שככל הנראה יגנבו את ההצגה הם ראלף פיינס – שחוזר לשתף פעולה עם אנדרסון לאחר התפקיד המאד מוצלח שלו בסרט "מלון גרנד בודפשט", הפעם בתפקיד רואלד דהל – ובנדיקט קמברבאץ', שיופיע בתפקיד הנרי שוגר.

מאד לא ברור איך הכל ייכנס ב-37 דקות, אבל לפחות אנחנו יודעים שהם יהיו מלאות בקסם אנדרסוני סימטרי, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. ואם זה לא מספיק לכם, אז דעו שבימים האחרונים אנדרסון כבר הספיק להכריז על סרט עתידי נוסף בפני התקשורת הצרפתית. למרות שלא ידוע עדיין על שם הסרט, רוב הקאסט שלו או איזה מוצר וינטג' יפה יופיע בו – כן יודעים שמדובר בסרט ריגול ליניארי עם בניציו דל טורו במרכזו. הסרט יתמקד במערכת היסים של אב עם בתו והטון שלו יהיה אפל, אך כנראה לא אפל מדי. בכל זאת, ווס אנדרסון.

ג'יימס קמרון

סרטי אווטאר
תאריכי יציאה:אווטאר 3: 2025; אווטאר 4: 2029; אווטאר 5: 2031
סטטוס:אווטאר 3: פוסט פרודקשן; אווטאר 4: פוסט פרודקשן; אווטאר 5: בצילומים.
היכן ישודר:יוקרן בבתי הקולנוע וככל הנראה יגיע לאחר מכן לדיסני+
הבן אדם שהביא לנו את "טיטאניק" ואת "שליחות קטלנית" הוא חתיכת טיטאן, וזה נכון שעברו 13 שנה עד שקיבלנו המשכון ראשון ל"אווטאר", אבל קמרון הוכיח שהסדרה רלוונטית מתמיד. לא כי היא טובה, איכותית או אקטואלית או משהו כזה, אלא כי גם הסרט השני שבר קופות, ויש אפילו משחק וידאו שנראה לא פחות טוב מהסרט עצמו. סרטי "אווטאר" מכניסים המון כסף, והם פה כדי להישאר. לאחר העיכובים שהסרט השני חווה בעקבות משבר הקורונה, קמרון מתכנן הפעם להוציא את שלושת הסרטים הבאים באופן הרבה יותר מהיר. שני הסרטים הבאים, השלישי והרביעי כבר בשלבים מאד מתקדמים והסרט החמישי כבר בצילומים, למרות שהוא צפוי לצאת 19 שנה לאחר הסרט הראשון. האם קמרון יהיה בחיים עד אז? מי יודע, לפחות הוא צילם את הרוב.

המידענית
תאריך יציאה:אי שם בין 2025 ל-2031
סטטוס:בפיתוח
היכן ישודר:ככל הנראהיוקרן בקולנוע, אם עדיין יהיה כזה דבר
כן, כן, עוד סרט שמבוסס על ספר, והאמת? נשמע מעניין יותר מאווטאר. הספר "המידענית" מספר את סיפורה של (כמה מפתיע) מידענית שעובדת עבור ממשלות ותאגידים שונים, ומספקת להם מידע שהיא אוספת באפריקה. את הזכויות לספר רכשה חברת ההפקה של קמרון עוד בשנת 2012, אך ג'יימס קמרון יתחיל לעבוד עליו רק לאחר שיסיים עם אווטאר 3 ו-4. יש עוד זמן לחכות, אבל יש למה לחכות.

סטיבן ספילברג

בוליט
תאריך יציאה:לא ידוע
סטטוס:פרה-פרודקשן
היכן ישודר:ככל הנראה יוקרן בקולנוע
רימייק לסרט "בוליט" משנת 1968, קלאסיקה בכיכובו של סטיבי מקווין. את תפקיד השוטר הקשוח של מקווין יגלם לא אחר מאשר בראדלי קופר, שרק לאחרונה שמענו את קולו בחלק השלישי של טרילוגיית "שומרי הגלקסיה". זה מאד מעניין מה יוצר קולנוע כמו ספילברג יעשה עם סרט אקשן קלאסי מסוף שנות השישים, במיוחד מאחר ומדובר בבן אדם שמצד אחד יצר את אי.טי, ומצד שני את פייבלמן.

קוונטין טרנטינו

מבקר הקולנוע
תאריך יציאה:לא ידוע
סטטוס:בפיתוח
היכן ישודר:לפי ההיכרות שלנו עם טרנטינו, יוקרן בבתי הקולנוע
"מבקר הקולנוע" יהיה סרטו האחרון של הבמאי קוונטין טרנטינו, שהבטיח לפרוש לאחר עשרה סרטים. והסרט האחרון של טרנטינו צריך להיות עבודה מטורפת, שתספק את כל מעריציו, ושתרגיש כמו חגיגה של טרנטינו – ולמען האמת זה נשמע כמו משהו שטרנטינו מעולם לא עשה. לפחות לא ככה. הסרט מבוסס על מבקר קולנוע שטרנטינו נהג לקרוא במגזיני פורנו מנעוריו. לא מדובר באיזה מבקר מפורסם, אלא במישהו שחי את החיים, אבל אף פעם לא קיבל תהילה. כולי תקווה שהפעם התסריט לא ידלוף ולטרנטינו לא יקפוץ הפיוז, כי זה נשמע כמו פרויקט מאד מסקרן ולא כדאי שטרנטינו יפעיל תכנית ב' – שבטח תכלול המון שעות ישיבה בזוריק.

פרנסיס פורד קופולה

מגלופוליס
תאריך יציאה:2024
סטטוס:פוסט פרודקשן
היכן ישודר:בבתי הקולנוע
גם ברשימה עם טרנטינו, קמרון וספילברג, זה הסרט הכי גדול ברשימה. פרנסיס פורד קופולה יצר אבני דרך בתעשיית הקולנוע – סתם לתזכורת, טרילוגיית "הסנדק" או "אפוקליפסה עכשיו" – ועיצב מחדש כל ז'אנר שבו הוא נגע. לפחות לתקופה מסוימת, כי בעשרים השנה האחרונות קצת קשה לקופולה לשנות את הקולנוע שוב. כך או כך, נדמה שדברים הולכים להשתנות עבורו, כעת כשפרויקט חייו (או לפחות חייו המתקדמים) נמצא בשלבי הפקה אחרונים. וזה חתיכת עניין כשזה נוגע לסרט שבעבודה עשרות שנים.

את התסריט של "מגלופוליס" קופולה כתב כבר בשנות השמונים, אך הסרט דרש השקעה כספית גדולה מדי, ולבסוף נכנס לשלב הפרה-פרודוקציה רק ב-2001. הקאסט המקורי כלל את פול ניומן, אומה תורמן, רוברט דה נירו, ג'יימס גנדולפיני, ניקולס קייג', לאונרדו דיקפריו, ראסל קרואו, אדי פאלקו וקווין ספייסי. לאחר הקראת שולחן ו-30 שעות צילום, הסרט קיבל ברקס רציני בגלל שני מטוסים שריסקו את מגדלי התאומים בניו יורק. הסרט לא סתם נדחה בגלל אסון, אלא בגלל שהוא עוקב אחר אדריכל צעיר שרוצה לבנות את ניו-יורק מחדש לאחר שנהרסה בעקבות אסון,ופתאום לא היה אפשר להשתמש בעיר ניו יורק מבלי להתייחס לאסון שקרה בה.

הסרט ישב על המדף עד שקופולה ניסה להפיק אותו שוב ב-2019 עם קאסט חדש לגמרי, שכלל את ג'יימס קאן, אוסקר אייזק, פורסט וויטאקר, קייט בלאנשט, ג'ון וויט, זנדאיה ומישל פייפר. רגע לפני שהיו אמורים להכריז על הליהוקים, ג'יימס קאן מת, והכל השתנה שוב. הליהוק הסופי של הסרט, אם כן, הוא: אדם דרייבר בתפקיד ראשי, ג'ייסון שוורצמן (האחיין של קופולה), אוברי פלאזה, שיה לה-באף, נטלי עמנואל, ג'יאנקרלו אספוזיטו, ג'ון וויט, לורנס פישבורן, דסטין הופמן, טליה שייר (אחותו של קופולה), פורסט וויטאקר ועוד. יש מצב שזאת תהיה חוויה קולנועית מטלטלת, ויכול להיות שמדובר בפאלטה אחרונה של הבמאי הענק, אבל אם בגיל 84 הוא רוצה לזרוק את כל הכסף שלו על פרוייקט חייו לפני שהוא מתפגר – מי אנחנו שנגיד לו לא?

• המסך
• קולנוע
• סרטים
• סטיבן ספילברג
• פרנסיס פורד קופולה
• מרטין סקורסזה
• ווס אנדרסון

פעם סרטים שוברי קופות היו יוצאים בקיץ, אבל מאז שז'אנר גיבורי העל הפך להיות ההגדרה של "שוברי קופות", דאגו להוציא לנו סרט מפציץ בכל עונות השנה. אבל אין מה לעשות, יש סרטים שפשוט מתאימים לקיץ. חוץ מזה, אם אתם כמוני, גם אתם מעדיפים כנראה לראות סרט בנוחות על מסך ענק בבית עם מזגן, בלי ילדים שמעשנים וייפ בשורה השלישית ובלי בעיטות בגב הכיסא עם חתיכות פופקורן שנוחתות עליך מלמעלה. ולכך יש את סרטי הקיץ הכי טובים שאפשר לראות בדיסני+.

500 ימים עם סאמר (2009)

הסרט "500 ימים עם סאמר" הוא קומדיה רומנטית בבימוי מארק ווב, האיש שעומד מאחורי "ספיידרמן המופלא" (2012). הסרט מספר על סאמר (זואי דשנל), שמסרבת להאמין באהבה או במערכות יחסים ועל הגבר שהתאהב בה ממבט ראשון, טום (ג'וזף גורדון לביט). הסרט לא מספר איזה סיפור אפי וקורע לב על אהבה בלתי אפשרית, אלא נותן סקירה של מערכת יחסים מתחילתה ועד סופה ומייצר קומדיה רומנטית קלילה שקל להתחבר אל הדמויות שמובילות אותה ומעוררת מנעד רחב של רגשות תוך כדי צפייה. בסרטים יכולים להיות המון נושאים כבדים ובקיץ כשכל מה שבא לנו זה להתפנן מול סרט במזגן, אנחנו מחפשים אווירה קלילה וכיפית, אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לקבל גם אווירה מהנה וגם סרט שמעורר אותנו מבחינה רגשית ומחשבתית.

ספיידרמן: השיבה הביתה (2017)

סרט הספיידרמן הראשון עם טום הולנד בתפקיד איש העכביש הוא אחד מסרטי הקיץ הטובים ביותר שהיו. הסרט מתמקד בסיום התיכון שנת הלימודים של פיטר פארקר בתיכון. מעבר לעובדה שהוא מצליח להיות קליל וכיפי, הסרט עצמו הוא סרט ספיידרמן טוב בעיקר כי לא מדובר בעוד סיפור מקור ואנחנו לא מקבלים עוד סיפור שבו פיטר פארקר נעקץ על ידי עכביש בשטח אוסקורפ, אלא סיפור חדש ומרענן עם מייקל קיטון כנבל ואיך כל הצרות שפיטר פארקר נכנס אליהן מתנגשות עם הצרות של ספיידרמן, בין אם מדובר במסיבת תיכוניסטים ובין אם בלהילחם באבא של אהבת נעוריו הראשונה. "השיבה הביתה" הוא בדיוק בשבילכם אם אתם מחפשים לחזור לרגע לימי התיכון ולראות את ספיידרמן נראה לראשונה כמו נער אמיתי שרק רוצה להנות מהקיץ שלו.

להציל את מארק וואטני (2015)

אפשר להגיד הרבה על סרט המד"ב הזה, בעיקר על התרגום העברי המזעזע של השם שמחזיר אותנו אחורה לימי "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס", אבל אין ספק שאין עוד סרט שמדגים את החום של מאדים כמו הסרט הזה. רידלי סקוט מאמץ את ספרו של אנדי ויר "לבד על מאדים" (תרגום יותר טוב ל-The Martian) בהרפתקה ויזואלית על כוכב מאדים באופן שלא נראה כמותו בעבר. אחרי כמעט שעתיים וחצי של צפייה במאט דיימון מנסה לשרוד על מאדים, אולי תבינו איך אנשים שלא סובלים קיץ חווים את העונה הכי חמה בשנה. החום המדברי של מאדים ממש מורגש דרך המסך ואם יש משהו שרידלי סקוט יודע לעשות זה אווירה, אפילו בסרטים הבינוניים שלו כמו "פרומתיאוס", אז אתם יכולים לסמוך עליו שתרגישו את החום דרך המסך.

מלון גרנד בודפשט (2014)

עם ווס אנדרסון אין אמצע, או שאתם ממש אוהבים אותו ואת הסגנון הויזואלי שלו, או שאתם משתעממים ממנו. כך או כך "מלון גרנד בודפשט" נותן תחושה של חופשה אירופאית ומצליח לגרום גם לאווירה האירופאית הקרירה להרגיש חמימה ונעימה. הסיפור מתמקד בקונסיירז' גוסטב אייץ' (רייף פיינס) ובחברות שלו עם הבל בוי, זירו מוסטפא. הקלילות של הסרט היא גם מה שמאפשר לסרט לגעת בהמון נושאים החל ממלחמת העולם השנייה וכלה בקרבות ירושה והכל באופן המהנה ביותר שמנוגד לחלוטין לנופים החורפיים והכבדים של אירופה.

הנוקמים (2012)

לפני שג'וס וידון עבר להתעלל רגשית בשחקנים אצל DC, הוא ביים את ההצלחה שהיא "הנוקמים", סרט הקיץ האולטימטיבי, בעיקר כי הוא מרגיש כמו פסטיבל: גיבורי העל שעד 2012 צברו עוד ועוד קהל, נבלים אייקונים כמו לוקי ות'אנוס (שרואים אותו לשתי שניות באמצע הקרדיטים), אקשן בלי הפסקה, כל אלה הפכו את הסרט הזה לקומדיית אקשן כיפית, קלילה וזורמת שפשוט תענוג לראות בימי הקיץ.

דדפול (2016)

דדפול אמנם יצא בפברואר 2016, אבל זה לא אומר שזה התאריך שמתאים לסרט לצאת לאקרנים. דדפול נדחק לפברואר מאחר והסרט היה הימור מאד גדול ולמרות שיצאה בחורף, היו לו וייבים חזקים של שובר קופות קיצי. כל דבר בדדפול היה מעל למה שציפינו: הגסות, הברוטליות, האלימות והאקשן ואפילו השיווק הקורע של ריאן ריינולדס שניסה למכור את הסרט כקומדיה רומנטית ליום האהבה. גם אחרי שבע שנים דדפול נשאר אחד הסרטים הטובים שיצאו מכל היקומים של מארוול אז תעשו לו תיקון, צפו בו בקיץ.

ג'ונו (2007)

יש משהו בקומדיות נעורים שפשוט משדר אווירה של קיץ. השחרור והחופש שאותם בני נוער מחפשים פשוט נותן תחושה של קיץ כמו של פעם, כשהיית נער מתבגר והקיץ היה הזמן שלך להרפתקאות חדשות. סרט הקאלט של ג'ייסון רייטמן ("תודה שעישנתם") הוא חוויה כיפית ודלת תקציב שזכתה אפילו בפרס אוסקר לתסריט הטוב ביותר. הסרט עוקב אחר ג'ונו מקגאף (אליוט פייג') נערה צינית בת שש עשרה שנכנסת להריון ומחליטה לשמור את התינוק. זה סרט מרגש, מצחיק, הכל ביחד ונכון שאולי הסרט לא משדר וייבים מאד קיציים, אבל קומדיות נעורים תמיד מצליחות לתת תחושה של קיץ וגם הפעם הסרט הזה יחזיר אתכם לתיכון כשחיכיתם שהקיץ יבוא ותצאו לחופש, או אפילו יעניק לכם תחושת נוסטלגיה חמימה כי אין מצב שלא ראיתם ג'ונו בתיכון.

שומרי הגלקסיה (2014)

קיץ מביא איתו אווירה של חופש ואין סרט שמרגיש חופשי יותר מאשר הסרט הראשון בסדרת "שומרי הגלקסיה". ג'יימס גאן לקח קבוצה של חמישה פושעים גלקטיים משולי היקום של מארוול והפך אותם לסרט החלל האולטימטיבי, לקומדיית אקשן מצוינת ובעיקר לאחד הסרטים שצריך לראות כדי להקליל את השרב הישראלי. לא רק שהוא סרט מארוול מצוין, הוא גם מלא בכוכבים כמו כריס פראט, דייב באטיסטה, בראדלי קופר ואפילו וין דיזל נותן את קולו כדי להגיד "אני גרוט". ג'יימס גאן מציג בסרט זה את כל היכולות שלו כבמאי וזה בעצם הסרט שהפך אותו למנהל של האולפנים המתחרים ב-WB. חוץ מזה, אם וין דיזל לא מספיק לכם בסרטי מהיר ועצבני (עוד עשרה סרטי קיץ, אם הרשימה לא מספיקה לכם), תנסו את הגרסה כיפית יותר, כשהוא מוגבל במספר המילים.

ריו (2011)

הסרט המצויר המקסים הזה הוא חוויה נהדרת לכל המשפחה, אבל יכול להיות שתאהבו אותו גם בלי קשר אם אתם חובבי אנימציה. הסרט עוקב אחר בלו, מקאו כחול נדיר ומבויות במינסוטה שנחשב אחרון מסוגו, אך כשהוא מגלה שבריו דה ז'נרו יש ציפור מקאו כחולה בשם ג'ול הוא בורח כדי לפגוש אותה. השניים נפגשים ובורחים ממבריחי חיות שמנסים לתפוס אותם בהרפתקה מרהיבה ואנימציה ברמה הכי גבוהה ששנת 2011 יכלה לספק לנו. אין יותר קיץ מסרט שמתרחש כולו בריו והגרסה המונפשת שלו ממש מספקת את הסחורה.

אברהם לינקולן: צייד הערפדים (2012)

אם הרעיון נשמע לכם מטומטם, אתם לא טועים, זה מטומטם וזה כיף טהור. תאמינו או לא, אבל הסרט הזה שמתאר מציאות אלטרנטיבית בה נשיא ארצות הברית לשעבר, אברהם לינקולן, הוא צייד ערפדים, מבוסס על רומן בעל אותו שם מאת סת' גרהאם-סמית'. הסרט הופק על ידי טים ברטון ובוים על ידי טימור בקממבטוב והתוצאה רחוקה מלהיות יצירת מופת, אבל פאק איזה כיף לברוח לאסקפיזם. נכון, ערפדים זה לא בדיוק נושא קיצי במיוחד (במיוחד בשל הפחד שלהם מהשמש), אבל אין כמו אסקפיזם לקיץ טוב יותר.

כרוניקה בזמן אמת (2012)

לעומת הטראש הקודם ברשימה, מדובר בסרט ממש טוב, אולי סרט גיבורי העל הכי טוב שנוצר בעשור הקודם, (כן, אני יודע ש-"ג'וקר" היה בעשור הקודם, אבל לא היו בו גיבורי על ולמען האמת גם לא כוחות על). הסרט מספר על חבורת נערים בתיכון שמקבלים כוחות על ממטאור מסתורי. שלושת הנערים לומדים את המשמעות האמיתית של המשפט: "עם כוח גדול באה אחריות גדולה". ג'וש טראנק, במאי הסרט הצליח כל כך שזימנו אותו לביים את החידוש של "ארבעת המופלאים" אך לאחר שנכשל באופן מכאיב נכנס לסחרור שעדיין לא יצא ממנו. מאז ביים רק סרט אחד, "קאפון" שגם לא הצליח לשחזר את ההצלחה המדהימה והקצרה של "כרוניקה בזמן אמת". אפשר להגיד שהסרט עצמו הוא הקיץ של טראנק, רגע לפני שנפל לחורף ארוך וקשה.

• המסך
• דיסני+
• סרטים
• קולנוע
• סטרימינג
• ספיידרמן
• ווס אנדרסון