הייתי בשוק בנתניה בקניות כשברחוב על ידי היה פיגוע. לעולם לא אשכח את מה שראיתי שם. יומיים לאחר מכן עליתי על אוטובוס, אבל עמד שם גבר עם מעיל גדול, זה לקח בדיוק שתי תחנות עד שירדתי מהדלת האחורית מבוהל. לקח לי שנה שלמה עד שחזרתי לנסוע באוטובוסים. והייתה גם את הפעם שהיה פיגוע במלון מרגוע, מאה מטר מבית הוריי, וחבר ילדות רץ ישר אל הזירה, ואת הפעם שהפיגוע במלון פארק פוצץ לנו את החלונות בסלון.
>>מרטי כוכב עליון: תאמינו להייפ ורוצו לראות את "מרטי סופרים" בקולנוע

שירים יד מי שזוכר את המוזיקה של "מבזק מיוחד" בערוץ 2. לרוב האנשים אין את המנגינה הזאת בשלוף, אבל אני זוכר אותה היטב. המוזיקה הזאת מטרגרת אותי. אני חושב על מה עשתה לי התקופה ההיא, אילו שינויים היא חוללה בי, איזה מטענים היא גורמת לי להעביר הלאה. את מה שקורה פה עכשיו אני בכלל לא מסוגל להכיל.

מדע האפיגנטיקה סובר כי תכונות סביבתיות רבות, כמו מתח או אורח חיים מסוים, משנות את הגנטיקה של האדם, והוא או היא בתורם מורישים אותה לצאצאים שלהם, גם אם לא נולדו איתן במקור. זה תקף גם לגבי טראומות – אירועים טראומטיים משנים את ההרכב הגנטי של מי שחווה אותן, והוא יעביר אותן הלאה. לכל משפחה יש את הטראומה המכוננת שלה. לפעמים יותר מאחת. לפעמים הרבה.

מאז הפיגועים ההם אני מסתכל על ההורים שלי ישנים, ומחכה לראות את בית החזה שלהם עולה ויורד. אני בודק אם הם נושמים כמו שהורים בודקים את התינוק שלהם בשינתו. אבל זו אנחת רווחה לרגע. אני חרד להם עד כדי כך, כנראה גם כי תקפו את סבא רבא שלי ברחוב, וזה שינה אותו גנטית. כשנולד הבן שלו, חרדות כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהמטען המשפחתי שלי.

פחד מוות הוא אורח קבוע בחיים שלי, ואני פוגש אותו דרך הזיכרונות האישיים והמשפחתיים, ולא רק. אני לא מצליח להיות אדיש, וזה חונק אותי. במשך שנים ניסיתי להבין למה. אולי בגלל השושלת הנוירוטית ממנה אני מגיע. אולי כי אני בעצמי HSP (אדם רגיש מאד).

תערוכת היחיד שלי בלובי מקום לאמנות, "יותר ממטען אחד", מחברת בין מטען נפץ ומטען גנטי, ועוסקת בשאלות של מה אני נושא בקרבי ומה אני מעביר הלאה באמצעות ציור, רדי מייד וסאונד. כל התערוכה בצבעי שחור לבן, כי שחור לבן זה צבע של היסטוריה וזיכרון, אבל אני רוצה לאחד זמנים, לשטח היררכיות היסטוריות ולהעניק לחלל התערוכה אווירה אפלה.

הציורים מסודרים על הקירות כאילנות יוחסין, אך במקום שמות לעבודות, הן קרויות על שם השנים בהן התחוללו המאורעות המחוללים והמקומות בהן התרחשו. כך הן יורדות בסדר הדורות, מסבא-רבא ועד בני.לכל אחד יש מטענים, השאלה מה מהם עובר הלאה בירושה. לפעמים ההתחלה של ההתמודדות איתם, היא דווקא להתבונן על מי עשוי לקבל אותם בעתיד ובאיזה אופן. אני, למשל, יודע שאת הבן שלי אני אלמד היטב מה המקום הכי טוב באוטובוס – מול הדלת האחורית.
"יותר ממטען אחד", הלובי מקום לאמנות, ארלוזרוב 6, תל אביב. 26.12-25.1

• יוצרים כותבים
• אמנות
• טראומה

בין כל הפסטיבלים שמסתערים עלינו מכל עבר לאחרונה, יחד עם החזרה הבהולה לשגרת הדחקה עם שובם של החטופים החיים האחרונים, אפשר כמעט לשכוח שישראל היא מדינה פצועה והלומת טראומה, מוכת פגיעות מוסריות עצמיות וסובלת מסממנים של הפרעות אישיות קשות. אם אפשר היה לשלוח את כל המדינה לטיפול זה היה נהדר, אבל אי אפשר. מה שבהחלט אפשר זה לעשות מכל זה פסטיבל. ולא עוד פסטיבל.

>> הזמנה לפרמיירה: 10 בכורות מוזיקליות שיעשו לכם את 2026
>> נחשפות: 9 ישראליות שהולכות לכבוש את העולם עם הקול שלהן

בין ה-23 ל-29 בנובמבר יתקיים ברחבי הארץ פסטיבל "עושים נפשות", פסטיבל הכולל עשרות רבות של אירועי תרבות מסוגים שונים שמטרתם להכיר לציבור הרחב את תחום בריאות הנפש, ביניהם הקרנות סרטים, הצגות, הופעות מוזיקליות, תערוכות, הקראות שירה, מפגשי שיח, הרצאות וסדנאות.

מתוך המגוון המסחרר הזה, יתקיימו בתל אביב 11 אירועי תרבות מרתקים שקשורים לתחום בריאות הנפש, ביניהם מופע אילתור של אנסמבל האימפרוביזציה "תיאטרון הרגע" באולם "מאמי" בדרך ההגנה; הקרנת הסרט הדוקומנטרי "פלס"ר הימלאיה"' ושיחה עם הבמאי אלדד פריבס במרחב צפון מזרח בראול ולנברג, תערוכת "נפשות כותבות תקווה" במרחב בפנוכו, מופע ספוקן וורד בהנחייתה של המשוררת עדן ג'ואן סימן טוב בבית פרנקפורט ועוד.

הפסטיבל החל כיוזמה ירושלמית של המיזם "נפשות" בשנת 2018, שמטרתו העלאת המודעות לתחום בריאות הנפש במרחב הציבורי באמצעות אירועי תרבות, אמנות ושיח, והתפתח בשנות הקורונה לאירוע כלל-ארצי. לדברי יוזמי הפסטיבל, הוא מבוסס על "רוח של אקטיביזם התנדבותי ושיתופי פעולה. על מנת לקיים מספר כה גדול של אירועי תרבות נדרשת התגייסות מירבית של אנשים וארגונים בתחומי בריאות הנפש, התרבות והאמנות, שחוברים יחד למטרה משותפת: להעלות את המודעות הציבורית ולהפחית את הסטיגמה כלפי אנשים המתמודדים עם מצוקות נפשיות וכלפי בני משפחותיהם".

את כל האירועים בפסטיבל יזמו יוצרות ויוצרים, מתמודדות ומתמודדי נפש, בני ובנות משפחה ואנשי מקצוע בתחומי הטיפול והאמנות. האירועים מתקיימים תוך שיתופי פעולה עם מוסדות תרבות וקהילה, ארגונים בתחומי בריאות הנפש וכן רשויות עירוניות ומקומיות והכל ברוח של סולידריות חברתית ופרגון הדדי.

בתקופה שבה החברה הישראלית רק מתחילה אולי להחלים מפצעי המלחמה, יש חשיבות קריטית בפתיחתו של הציבור לקבלה של מתמודדי נפש ולאפשרות של טיפול וריפוי. "בשנתיים האחרונות הפסטיבל מביא את התוכן של היוצרות והיוצרים אל הבמה, תוך עיסוק לא פעם ביצירה מתוך השבר, תוך חיבור בין האישי לקולקטיבי", הוסיפו יוזמי הפסטיבל. "הפעולה הזו באה להזכיר לנו ולקהל שלנו את הכח של האמנות להכיל את הכאב, לתקשר את סערות הנפש ולהיות יחד בתוך השבר הגדול. זוהי הדרך לפיתוח חוסן אישי וקהילתי".
>> פסטיבל "עושים נפשות", 29.11-23.11, לוקיישנים מרובים ברחבי הארץ.כל הפרטים והאירועים כאן

• ❤ תרבות
• טראומה
• גוף ונפש
• טיפול
• פסטיבל