שירה גפן נתנה לי במתנה את אלונה. אני אוהב את הספרים של שירה, ואל אלונה התחברתי מיד. אולי כי היא מזכירה לי את הבת שלי – ילדה שמדברת עם עלים ועם עצים. כבר מהרגע הראשון ידעתי שאני רוצה לפגוש את אלונה על הבמה, להפוך אותה מדמות בספר לדמות חיה. ורציתי גם לעבוד עם שירה, שיש בה משהו מאלונה.
>>"הרגשתי שאם אני רוצה להמשיך לחיות, אני צריך לשחרר הכל"

שירה ואני אוהבים ספרי פופ-אפ, ומתוך זה נולד הרעיון למופע שבו אלונה חיה בתוך ספרים. דוד פולונסקי הצטרף, ויצרנו ספר פופ־אפ קטן עם אלונה מיניאטורית, שמקפצת מדף לדף. והיו הרבה מצלמות בתוך הספרים, ופנסים מיוחדים, מסכים, מחשבים – כל מה שאני אוהב לעשות בהצגות שלי. אבל אז פרצה המלחמה.

חודשים לתוך המלחמה חשבנו שהפרויקט יידחה. אבל אז בעצם הבנו שדווקא עכשיו צריך להתחיל. חיפשנו שקט, ילדה ואור. שכרנו סטודיו, מילאנו את הבמה בעלים, ודוד פולונסקי עיצב, פיסל וצבע. אלונה גדלה והפכה לילדה בגודל רגיל. הקשבנו למה שהיא מבקשת לעשות: לא צעצועים טכנולוגיים, אלא אור, צל ודמיון. כך נוצר מופע בלי פירוטכניקה. כלומר עם, אבל הרבה פחות.

ומרגע שחשבנו על הטכנולוגיה בעיניים של הילדים, המקרן כבר לא היה מכשיר שמקרין וידאו ממצלמה אלא פנס. פנס מתוחכם, פנס קסם, אבל קודם כל – פנס. ועשינו צלליות, ואנימציה של סילואט, והחלפנו צבעים. גוני פז, אביב הורביץ ורותם גולדנברג הצטרפו והנפישו את הבובה, שי דרור עבד עם הרוח והצבע, ואסף רוט עם הקולות והצללים. כל אחד הביא פעולה, חומר או איכות, והכל הצטבר לסטודיו רוחש ופעיל, ממש כמו הגן שבספר.

ככה ביימנו את המופע, שירה ואני. לא אדפטציה של הספר אלא כתהליך פתוח של הקשבה לכל השותפים ליצירה. לא ביימנו את אלונה, אלא עקבנו אחריה, אחרי הפעולות שהיא מבקשת לבצע, הקצב שהיא מכתיבה, היחסים שלה עם החומר של העלים, האור של המקרן, והצללים.

וברקע עוד ועוד מלחמה. וככל שהמלחמה גברה, עם אזעקות, טילים, מפונים והרוגים, הרגשתי שאנחנו כולנו אלונה, צועדים בתוך איור חשוך, מוקפים צללים ועצים גדולים. וכמו אלונה, שכל אחד צריך עלה שנשר מהעץ, ינחת על הראש, וילווה אותנו הביתה. והעלה הזה היה הפרוייקט עצמו. כי חלק גדול מהזמן הייתי יחד איתה, מוקף בעלים, והיא היתה לי נחמה ומקלט. בועה של תום ורכות.

ואלונה גדלה ויצאה מהסטודיו לפסטיבל הצגות הילדים בחיפה וזכתה בפרסים, ובסוף השבוע הקרוב היא תגיע לאולם רקנאטי במוזיאון תל אביב. וכל פעם שאני פוגש אותה, כשאנחנו עושים חזרה על הבמה, אני נזכר איך היא הצילה אותי במלחמה.
"על עלה ועל אלונה", 31.1, אודיטוריום רקנאטי במוזיאון תל אביב.לפרטים וכרטיסים

• יוצרים כותבים
• הצגות ילדים
• מוזיאון תל אביב

>> ורד נסים (למה שלא תעקבו) היא אמנית רב-תחומית בולטת בסצנה, ובימים אלה היא מציגה בגלריה העירונית רמת השרון את תערוכת היחיד "מתאבקת על החיים" באוצרותה של רחל סספורטה, ובה היא מציגה מיצב וידאו, צילומים ואובייקטים דרכם היא עוסקת בקינת נשים ובהתמודדות עם אובדן. אתם צריכים לראות את זה.

>>מיץ התפוזים הכי טוב וחנויות ספרים כמו בחו"ל // העיר של שקד בשן
>>קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון
>>קפה בת"א של פעם והממולאים הטובים בעולם // העיר של יסמין רביב

1. הבית שלי ברחוב מטלון

אני יודעת שלכתוב "הבית שלי" נשמע כמו התחמקות, אך בזכות קצת עזרה ובזכות מחירי הדירות שהיו אז זולים הצלחתי לקנות את הדירה שלי. היא נמצאת בקרבת התחנה המרכזית ובמשך 12 שנים גרתי בה, והיא שימשה לי גם לסטודיו. כשילדיי נולדו עברתי לגור בחולון בקרבת הוריי על מנת שאוכל לקבל מהם עזרה. עזבתי את הבית מתוך ידיעה שכשהם יגדלו קצת אחזור איתם. הרגע הזה מרגיש קרוב יותר, אבל גם התרחק לאור כל האתגרים של השנים האחרונות. אני מרגישה געגוע אליו ומידי פעם תוהה מתי אוכל לחזור, איך זה ירגיש עכשיו כשכל כך הרבה השתנה.

2. רחוב אלנבי

פעם, עוד לפני שנולדתי, רחוב אלנבי היה רחוב ארוך שנע מכיכר המושבות. אחת הכיכרות המרכזיות הראשונות של העיר, שהסתיימה בקזינו גלי אביב. כיום הרחוב השתנה, אבל אפשר להרגיש את העיר דרכו. למרות ההזנחה, למרות החפירות, למרות הסכנות להידרס על ידי קורקינטים ולמרות הרעש – אני אוהבת את הרחוב. את הסיפור של לנסות למצוא מוצא חדש לים, עיקוף לנתיבים של יפו, את הקצב, את החנויות שמציעות שפע המוני לצד חניות בוטיק.

3.מקס סטוק קינג ג'ורג'

אני תמיד עושה קניות במקס סטוק. יש שם מבחר עשיר ומשונה של דברים שאני רוצה ולא צריכה. יש שידות לילה, חומרי יצירה, בגדים, חיישני תנועה, הכל. אני חושבת שמקס סטוק הוא קצת השתקפות של יצירות אמנות בעיניי. המקום מצביע על שפע חסר תכלית מהסוג הדמוקרטי. יש שם באמת אנשים שלא תמצאו בחנויות אחרות שהמכנה המשותף של כולם הוא לרוב שותפות גורל של אנשים שמחפשים מציאות, שמחפשים שפע שאין בו צורך אבל שיש כמיהה גדולה אליו. יש הרבה סניפים בעיר אבל הסניף הזה הפך להיות אחד מהאהובים עלי. תמיד מתרחשים שם סיפורים ודרמות.
קינג ג'ורג' 48 תל אביב

4. בסריגתא

חנות בשדרות ירושלים.יש לי אהבה גדולה למלאכות יד. אני לא יודעת לסרוג לצערי, אבל עוד לפני שהילדים נולדו התחלתי להסתכל יותר על בובות. בובות צמר בעיקר. יש כמה חנויות מופלאות בעיר וקשה לבחור רק אחת. אני רוצה להוסיף לרשימה גם אתחיים רפאלבאזור שוק לוינסקי, מסעדתקאנוהוייטנאמית, את חנות הבגדיםקאלה, ואת חנות חומרי היצירהקנבס.
שדרות ירושלים 53 יפו

5. D-STORE

חנות שנמצאת באלנבי, שכמו שציינתי, הוא רחוב אהוב עליי. הייתי יכולה לבחור עשרות חנויות רק מתוך אלנבי. הן חלק ממה שהופך את הרחוב לנהדר ולהפך. שני הילדים שלי על הרצף, והחנות מוכרת כל מיני דברים שונים ומשונים שמיועדים לילדים על הרצף או עם הפרעות קשב וריכוז. אסתטית החנות לא נראית כמו משהו יוצא דופן, אבל הסבלנות של האנשים שעובדים שם ראויה לציון. הם יסבירו וישכנעו להרגיש את השמיכות הכבדות, לגעת בצעצועים מרגיעים. אני מאמינה ומרגישה שהמקום נוצר מתוך אהבה ונסיון להבין חוויה אחרת של העולם. מתוך האינטראקציה עם המוכרים בחנות יכולתי גם רגע להתנתק מההוויה שלי ולחוש דברים בצורה אחרת.
אלנבי 119 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

מוזיאון תל אביב. אני מאוד אוהבת את המוזיאון, אבל שתי נקודות מפריעות לי בו: ראשית, האדריכלות שלו. המחשבה על בניית מונומנט עצום מרגישה כמו קפריזה אדריכלית אומללה. כזו שלא לוקחת בחשבון את האנשים שמבקרים במוזיאון ורוצים לראות אמנות. יש שם חללים גדולים שמובילים לשום מקום ומקשים על ההתמצאות. הנקודה השנייה קשורה למיקום של המוזיאון מול הקריה. אני יודעת שההימצאות של בסיס צבאי מול המוזיאון המרכזי היא קצת סמן של הישראליות, של הקיום המופרע שלנו שאנחנו מנסות לנרמל. הייתי רוצה שהסמליות המיליטריסטית הזו תהיה מאחורינו מתישהו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני רואה המון המון תערוכות. יש הרבה דברים שאני אוהבת ושפותחים לי את הלב, אבל אני רוצה רגע להגיד שאני אוהבת אתשוק חג המולד ביפו. הוא נותן לרגע תחושה שיש אפשרות של קבלת דתות אחרות, אנשים אחרים, דברים שמאוד חסרים במדינה כרגע ושהלוואי ויהיו הרבה יותר מהם ושארועים כאלו יתפרשו ויהפכו למגוונים ומקובלים יותר. אני רוצה לפרגן גם לתוכנית"דקותיים"שמשודרת בכאן. הגישה ליצירה דוקומנטרית של איתי אשר מצוינת וישירה, ולא שיפוטית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
חייבת להודות שברגעים המעטים שהיה לי זמן, ובגלל שיש לי את הצידוק של לראות המון אמנות אני מרשה לעצמי לשקוע באסקפיזם מוחלט סטייל תוכניות בישול. בנוסף ממליצה בחום ואהבה על "מקום שמח" של נועה קולר ורם נהרי שמצליחה לתאר משפחה ודינמיקה משפחתית בצורה מרגשת ושובת לב.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש המון צורך בעזרה מהמון כיוונים. כל הפוסט טראומה, התמכרויות שהלכו והחריפו סביב המלחמה, ארגונים פוליטיים חשובים ובאמת נראה שעל האזרחים מוטל לנסות ולטפל ולהחזיק את הכל. שאין מבוגר אחראי בנמצא. בזמנים האלו אני חושבת שצריך להחזיק ולשמור גם על אנשים שהמצוקה שלהם לא באור הזרקורים כרגע כמו ארגונים שמטפלים בקשישים עריריים. בזמן הקורונה היתה קצת יותר מודעות וחשוב לא לתת לה להתפוגג בתקופה הזו שיש כל כך הרבה צורך ומצוקה. יש כמה עמותות כמו "מטב", עמותת "לתת" וכמובן לעמותת "קשת" המופלאה והחשובה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נראה לי כרגע לכל העיר, להרים לכולם, ולנסות על הדרך להזכיר להם שלמרות שזה בסדר להנות שלא ישכחו את הדברים החשובים ושלא יתנו להסחות דעת ולרצון לברוח להשתלט עליהם. מבין כולם אני בוחרת להרים לשלומית ברויר ולרחל סספורטה, שתי האוצרות האחרונות שעבדתי איתן על תערוכת יחיד ושתיהן נשים מקצועיות ונפלאות שחובה להרים להן .

מה יהיה?
אני לא סופר אופטימית כרגע אבל אני יכולה להגיד שאני מקווה שיהיה טוב, וזה גם משהו בימינו. אני רוצה להאמין שיהיה טוב, אבל בקונפליקט מתמשך עם המציאות מסביב. אני מקווה ממש שיהיה שיקום וחמלה ובקרוב.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• רחוב אלנבי
• קינג ג'ורג'
• סריגה
• מוזיאון תל אביב

אין טעם להכחיש זאת: בחצי השנה האחרונה הפך מוזיאון תל אביב לאתר האירועים הכי חם בעיר. אחרי ההשתלטות הלילית של לבונטין 7, אחרי ההשתלטות הלילית של בית רדיקל ואחרי פסטיבל תל אביב של שלומי שבן שהשתלט על חללי המוזיאון במשך חמישה ימים שלמים, הגיע תורם של גיל קרניאל ו-Shamans Of Sound להראות לנו איך עושים את זה נכון.

>> גילה וננסי באות לגילה וננסי: הילולת היומולדת של גילה גולדשטיין ז"ל
>> 21 אמנים משתלטים על מבנה מסקרן בלב העיר, והופ, יש לנו יקום מקביל

"Sound:Zero" הוא שמו של האירוע ו"הדים של התחלה חדשה" הוא כותרת המשנה שלו, בהתאמה לכך שהאירוע יתרחש בלילה הראשון של השנה (חמישי, 1.1.2026). וכנראה שאין דרך טובה יותר להתחיל שנה חדשה מאשר לילה במוזיאון עם שלוש במות מוזיקה, שתי רחבות ריקודים ועשרות מוזיקאים שירקחו עבורכם ביטים וסאונדים חודרי נשמה.

"אחרי סדרת אירועים פורצי דרך במדבר ובמרחב העירוני, ועם אג’נדה של חיפוש מתמיד אחר צלילים חדשים ואפשרויות חדשות לחוות אותם, אנחנו פותחים את השנה במסע חדש: SOUND:ZERO", הסבירו השאמאנים בהודעתם לתקשורת. "ב־1 בינואר מוזיאון תל אביב לאמנות יהפוך למעבדה חיה של ניסוי והתחדשות. אמנים מבוססים וצעירים, יוצרים, מפיקים ואמני סאונד נפגשים לערב שבו נולדות יצירות חדשות, שיתופי פעולה בלתי צפויים ומופעי בכורה, חגיגה של מקוריות, יצירתיות ותעוזה אמנותית".

והליינאפ, הו הליינאפ: רד אקסס, אבישי כהן קוורטט וסאונד גארדן מובמנט יובילו את הערב כהדליינרים, ולצידם יופיעו ריג'ויסר (עם דן מאיו, ניתאי הרשקוביץ ורוני עיברין), המקהלה הקאמרית ירושלים, יג'י יאון הקוריאנית, אלי פרלמן, MYKI, מאיו שבירו ונור בר-גורן ועוד. המופעים ינועו בין הפקות מקור, יצירות בהתהוות, ופרויקטים ניסיוניים – כולם שואפים לבחון ולהגדיר מחדש את גבולות הסאונד ואת דרכי החוויה שלו.

המלצת המערכת: דלגו על מסיבות סילבסטר ברביעי ותחגגו את השנה החדשה ביום הראשון שלה, בסטייל ובגבוה. את לא תהיה חוויה זולה (189 ש"ח לכרטיס במכירה המוקדמת), אבל בניגוד לעוד מסיבת ניו יירז גנרית, זאת תהיה כנראה חוויה שתזכרו.
>> סאונד:זירו, חמישי 1.1.2026 החל מ-20:30, מוזיאון תל אביב, שאול המלך 27.הכרטיסים מחכים לכם כאן

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• הופעות מומלצות
• מוזיאון תל אביב
• רד אקסס
• אבישי כהן

סיון סבג זלנסקי (כדאי שתעקבו), אמא של אמה וארתור, נשואה לפבל. עברה לגור עם משפחתה בקיבוץ מרום גולן, אבל חיה ונושמת את תל אביב כל הזמן. סבג היא יועצת אמנות, מפיקה ואוצרת בזירה המקומית והבינלאומית והבעלים של Sebbag Art Advisory & Productions. כסגנית יו"ר הידידים הצעירים של מוזיאון תל אביב, היא פועלת לקידום אמנות ישראלית ולפיתוח קהילות תרבות חדשות. בימים אלו היא אוצרת את התערוכה "המבנה" (בשיתוף עם המנהל האמנותי אריאל קוצר), יוזמה של קבוצת הנדל"ן מבנה,שתפתח לציבור את אחד המבנים הכי מסקרנים במרכז העירברחוב אחוזת בית 6 (28.12-23.12). בתערוכת הענק יציגו עשרות אמניות ואמנים יצירות עכשוויות שמתכתבות עם העיר, עם אדריכלות, ועם מרחבים בנויים.וכן, אתם רוצים להיות שם.

>> היא אהבה את תל אביב אול אובר. זאת הייתה העיר של גילה גולדשטיין
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה. העיר של אתי ציקו
>> מסעדה שהפכה לבית ומטע פקאנים לרקוד בו // העיר של זוהר בנאי

1. מוזיאון תל אביב לאמנות

והכי שאני אוהבת שם, זה להתחבא עם ספר אמנות על הפוף בין המדפים של ספריית אריסון.
שדרות שאול המלך 27 תל אביב

2. סיור אמנות בקריית המלאכה

מתחם שופע בגלריות מעולות, אפשר לבקר גם בסטודיואים של אמנים שמארחים ומאפשרים להתבונן בתהליך היצירה שלהם, וכמובן ארטפורט, מרכז אמנות מעורר השראה, עם אירועים מיוחדים ותערוכות מתחלפות.

3. קלארו

מסעדה ישראלית במתחם שרונה. מנת הדג השלם בתנור מנצחת ללא ספק, לצד קוקטייל לונה אבטיח ג׳ינג׳ר.
הארבעה 23 תל אביב

4. עלמה ביץ'

בימים עמוסים של עבודה אני לוקחת הפסקה לנשימה בעלמה ביץ', על חוף הים בטיילת תל אביב-יפו, ממש ליד פארק צ׳רלס קלור. עם תצפית מושלמת לנוף מופלא של הים, כוס יין, קוקטייל ולפעמים אפילו רק קפה – עושה את העבודה ומחזיר לי נשימה.
קויפמן 7 תל אביב (הטיילת)

5. פארק המסילה

המקום הכי חם בעיר. הפארק מחבר בין שכונות, בין אנשים, בין עבר תעשייתי להווה יצירתי. הכי תרבות אורבנית והכי אמנות רחוב של דדה וניצן מינץ (אפילו קניתי מהם עבודה משם), הכי באסטות של צורפים, הכי אוכל רחוב טעים, הכי כיף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"Dance in peace 107",מופע רב תחומי מבית Heartivism של דנה ספיר. נשמטה לי הלסת ובכיתי הרבה. אמיתי, חד ונוקב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה?
חד משמעית, "פלוריבוס".סדרה מטורפת שנותנת הצצה למה שאנחנו. פילוסופיה אינסופית ומצבים מורכבים אנושיים. לא יכולה לחכות לפרק הבא.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מבלי למצמץ"אחים לנשק", כמי שלקחה חלק פעיל במלחמה על הקמת מרלוג צפון – זה המקום האמיתי שפועלים בו ישירות למען החיילים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אסף זמיר, נכנס לנעליים ענקיות וצריך לחבר את הפאזל לצעירים ולרוח הזמן העכשווית, צריך לתת לו תמיכה אמיתית בתהליכי שינוי שהוא מוביל.

מה יהיה?
מאמינה שיהיה טוב. אין עוד אנשים מדהימים כמונו הישראלים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מוזיאון תל אביב
• קריית המלאכה
• קלארו
• עלמה ביץ'
• פארק המסילה
• אסף זמיר

>> חנה רדו (כדאי מאוד שתעקבו) היא מהנשים המשפיעות בישראל, יזמית עסקית-חברתית הפועלת לקידום נשים וליצירת תעסוקה איכותית בפריפריה. היא זכתה בפרסים רבים על מנהיגותה ופעילותה בתחום האקטיביזם המגדרי, מייסדת ומובילתגרופ19,סופרסונסובית הראשונות, ומובילה מודל ייחודי של "יזמות פרקטית" שמתרגם חזון לעשייה בשטח. בשבועות האחרונים היא הצטרפה לוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון, ואלה חדשות טובות מאוד לאוניבסיטת בן-גוריון. "תל אביב שלי עוברת תקופה מורכבת", היא אומרת. "עיר שנלחמת ונשברת וממשיכה לעמוד. בתוך כל זה יש לי כמה מקומות בעיר שמחזירים לי נשימה, מחשבה, השראה וגם פרופורציות. מקומות קטנים, רגעים קטנים – אבל הם אלה שמחזיקים אותי".

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. ברשל

אחרי יום של 300 ק”מ בין ירוחם, צפת ושאר האהובים בפריפריה, אני נוחתת בברשל ברמת אביב. כמה צעדים מהבית, כוס יין ישראלי שאילי מנהל המקום המתוק מאוד יודע לבחור לי בדיוק, נשים צעירות ומדליקות שמחזירות לי אנרגיה – וברגע אחד היום כולו הופך קליל. ברשל הוא תחנת הנשימה שלי בעיר.
ברודצקי 19 תל אביב (רמת אביב)

2. כחול

בשישי או שבת אני הולכת לים בחוף תל ברוך. שם, מול הכחול האינסופי, אני נושמת אחרת. שם גם נולדים הפוסטים הכי טובים שלי על Group19 ועל Supersonas. הים מרגיע אותי ומסדר לי את הראש. תמיד אותו משפט עולה בי: למה לטוס ליוון כשיש כאן את הים הכי יפה בעולם?
יצחק ארצי 2 תל אביב (חוף תל ברוך)

3. התיאטרון בתל אביב

התיאטרון הוא מקור ההשראה שלי. גשר והקאמרי הם הבית התרבותי שלי. ובקאמרי, באמצע הצגה, היתה לי הארה, נולד לי הרעיון למועדון האלף של סופרסונס – אלף נשים משקיעות 1,000 ש"ח לחודש בשוק ההון במשך שנה, בליווי חמישים מנטוריות. הבנתי שזה מה שאני צריכה לעשות, וביחד עם כל מי שמצטרפות אלי, נשנה את העולם. שולמית מהמנויים שתמיד דואגת שאגיע להצגות הנכונות היא חלק מהרגע הזה.
תיאטרון גשר/ שדרות ירושלים 9 יפו // תיאטרון הקאמרי/ שדרות שאול המלך 19 תל אביב

4. מוזיאון תל אביב

עם כל הנכדים שלי (חמסה) אני הולכת לתיאטרון אורנה פורת במוזיאון תל אביב. הםן מאוהבים בהצגות, ואני מאוהבת בהםן. המוזיאון תמיד מפתיע ומחדש, וגם הקפיטריה סבבה, רגע קטן של קפה שחור וסנדוויץ’ טוב. אחרי ההצגה אנחנו יוצאים לכיכר החטופים. לא מקום לילדים, אבל הוא חלק מהמציאות שלנו, והמפגש בין התמימות שלהםן לבין הכאב של המדינה מחזיר אותי למציאות בכל פעם מחדש.
שדרות שאול המלך 27 תל אביב

5. ארקפה קניון רמת אביב

אני שם הרבה בזכות יונתן. הוא מהאנשים הנדירים שמרימים מקום שלם רק עם טוב לב. ושם, על קפה סביר ויונתן מצוין, מתנהלות הפגישות החשובות שלי: הטיקטוקיה, פותחות יומן, "מועדון האלף" "גרופ 19" סופרסונס + סניף חדש מהניילונים "סופרסונס בית שאן" שבדרך להיות אימפריה. אצלי תמיד מי שעושה את ההבדל הם האנשים, והמקום עצמו במקום שני 🙂
אינשטיין 40 תל אביב (רמת אביב)

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב איינשטיין ברמת אביב! מקום שאני שוהה בו הרבה, וכרגע אני פחות מתחברת אליו. שיפוצים שלא נגמרים, רעש יום ולילה, מדרכות שמשתנות כל שבוע, רכבת קלה, חפירות כבדות ואוטובוסים לא צפויים. החיים כאן מרגישים כמו מגורים באתר בנייה. ובנוסף, במלחמת 12 הימים של איראן, חלק מהרחוב ממש נפגע ועדיין אין שיקום מסודר. אומרים שב־2037 יהיה מדהים. בינתיים? רחוק מזה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האקט התרבותי שהכי פתח לי את הלב לאחרונה היה ההופעה של איה כורם. זמרת אדירה, פמיניסטית – עם אימא פמיניסטית לא פחות – מצחיקה, כנה ומרגשת. היא מנצרת, מדברת על הפריפריה שאני כל כך אוהבת, והיא מנגישה את המציאות בצורה חדה ומדויקת. יצאתי מההופעה הזאת מחוזקת ומלאה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר"השמש לא מעניינת אותי"של יעל טבת־קלגסבלד. ספר חכם על אימהות, חמלה ואתגרים. בכלל, ספרים שנשים כותבות הם מקור כוח עבורי – אני תמיד מוצאת את עצמי בדמויות שלהן, הראשיות והמשניות, והכתיבה שלהן מרגישה כמו החיים עצמם. קוראת לפחות שלושה ספרים בשבוע.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לובי 99 מיסודה של לינור דויטש!רעיון גאוני שהוליד קבוצה לוחמנית, חרוצה ואותנטית של א.נשים שנלחמים בשבילנו בכנסת ובממשלה. הם מגנים עלינו מחוקים דרקוניים, עוצרים מהלכים ציניים, ודואגים שהמדינה תעבוד למען הציבור ולא על חשבונו. זה אחד המקומות הבודדים שאני מרגישה שבאמת נלחמים עבורי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הדס רגולסקי! היא מסמלת את מה שישראל עברה בעשורים האחרונים. מפונה מפתחת־רפיח, חיה בנתיב העשרה, הבית של הוריה נפגע בשבעה באוקטובר, וגם הם נפגעו כמו כל אנשי המקום. היום היא חיה בתל אביב ופועלת בזירה הציבורית באומץ גדול, מקדמת מהלכים חיוניים ומביאה חדשנות. אני עוקבת אחריה ולומדת ממנה בכל פעם מחדש.

מה יהיה?
אני מאמינה שיהיה טוב – אבל זה תלוי בנו. אם נבחר בחמלה במקום בכעס, בסבלנות במקום בפזיזות, ובהקשבה במקום בצעקה, בפמיניזם ושיוויוניזם במקום בשוביניזם, נוכל לבנות כאן משהו טוב יותר. תל אביב מוכיחה את זה בכל יום: בכיכר החטופים, בחלוקת מנות חמות, במתנדבים אנונימיים שעשו את הבלתי אפשרי ברגעים הכי קשים. ראיתי את האנשים האלה גם בצפת, בירוחם, באופקים, ובשדרות, וראיתי שהטוב בארץ הזאת עמוק יותר מהרוע. והכוח לשנות? הוא אצלנו. תמיד היה!

• העיר שלי
• אקטיביזם
• ברים בתל אביב
• חוף תל ברוך
• תיאטרון גשר
• תיאטרון הקאמרי
• מוזיאון תל אביב
• קניון רמת אביב