1. גווידו

גווידו, מילת גנאי אמריקאית לאיטלקי עממי-פרחחי-עברייני משהו, מציעה לתל אביבים מטבח שטרם היה פה, על בסיס איטלקי-אמריקאי. סוף סוף משהו חדש, והפעם לא בדמות מטבח פיוז׳ן מתוחכם ומטרחן אלא אשכרה מסעדה, כזו שממש באים לאכול בה והיא מתאימה לכל המשפחה. המנות גדולות, נדיבות ומתאימות לחלוקה, ולא מנות ביס לשרינג. תראו מה זה: זוג יכול לחלוק מנה ראשונה ועיקרית – ולצאת שבע ובסבבה. יש מנות מבוססות פסטה כמו זיטי ופסטה עם מיטבולז, ומנות שרימפס ומנות מילנזה וכיף גדול לכל המשפחה ולכל הבטן.
לפרטים נוספים

2. הקונטיינר

בתל אביב לא חסרים המבורגרים מצוינים –תאמינו לנו, אכלנו את כולם– אבל ביפו הסיפור מעט אחר. לכן מאוד התרגשנו לגלות את הקונטיינר, המבורגרייה יפואית חדשה מבית מרגוזה בר המקומי. עוד יותר שמחנו לגלות שאשכרה טעים שם לאללה, ושלמרות שכרגע הוא פתוח רק למשלוחים, בקרוב יפתח גם מקום מלא. מבקר האוכל שלנו בכלל שמח.
לביקורת המלאה

3. SPICE

SPICE הוא שינוי מרענן במלוא מובן המילה: בר קוקטיילים באוויר הצונן והיבש של מלון דיויד אינטרקונטיננטל, שמתחבא בחלל נסתר במלון, ומתכתב עם תרבות הספיק איזי – ברים חבויים שמכרו באופן בלתי חוקי משקאות חריפים בתקופת היובש, בשנות העשרים של המאה שעברה. צנצנות תבלינים ושיקויים, ריהוט עץ ותאורה עמומה שמייצרים אווירה אינטימית, ואפילו קצת חורפית (המזגן!). הקוקטיילים אקזוטיים (למשל, אספרסו מרטיני מקפה, כמהין שחורות וגבינת גראנה פדאנו), האווירה מהממת ורק המחיר, שמכוון לתיירים ולאנשי עסקים, קצת קשוח – 64-72 ש"ח לקוקטייל.
לפרטים נוספים

4. פיצה שניט

לאט לאט ומבלי שרבים שמו לב, הבר שברחוב הארבעה מתחיל להשתלט על העיר, ואם הסטנדרט שהציבו בכיכר גבעון ישמר, אנחנו הכי בעד. הפעם מדובר בפיצרייה שכוניתית חדשה שנפתחה הרחק מתחנת האם – ביפו, ממש ליד בלומפילד. כן, כולם רוצים לקפוץ על הרכבת הקלה, ואין סיבה שפיצה מבית שניט לא תהיה הצלחה מסחררת. אה, ואם דאגתם בנוגע לאלכוהול, זה השניט, מבית פורטר אנד סאנס – ולכן תוכלו להזמין מחדר קירור גדול לאחסון 80 חביות בירה בתנאים אופטימליים. אמאל'ה איזה כיף ליפו.
לפרטים נוספים

5. סופרא

אנחנו אוהבים אוכל ביתי, תלוי בבית כמובן, וביפו נפתח מקום משפחתי קטן ולא מתיימר שיש בו את כל מה שתרצו לאכול בצוהריים – תבשילים ביתיים מהמטבח הערבי כולל קובה, ממולאים נפלאים ומפתול, שנקלע לאחרונהלפרשהשלא בכוונתו. ובמקרה של סופרא, יש גם סיפור אישי מתוק – פתחי דאוד, תושב יפו, החליט שלכולם מגיע להכיר את כישרון הבישול של אשתו ופתח עבורה מסעדה. "היא כל החיים מבשלת. כשאמא שלה עבדה ג'יהאן דאגה לאחים ובישלה להם. יש לה ידיים מזהב", הוא מפרגן. ואיך אפשר שלא לאהוב בעל מפרגן שכזה?
לפרטים נוספים

6. TLBS בפארק המסילה

את חנות ההמבורגר הקטנה אתם אולי מכירים משני הסניפים החביבים בצפון העיר, אבל הסניף השלישי שלהם – שנפתח ממש על נחלת בנימין פינת פארק המסילה – הוא כבר סיפור חדש לגמרי. כן, יש את אותו הבלומנטל ואת אותו הצ'יפס המתובל, אבל מתווספים אליו לא מעט דברים מצוינים כמו כריך פרייד צ'יקן, נאגטס, רטבים מופרעים בכמויות וגם אלכוהול, כדי שתוכלו להשתכר עם ההמבורגר שלכם בפארק. מה עוד צריך?
לפרטים נוספים

7. דיינינג רום

מכל הפינות התל אביביות שאנחנו מוכנים להגדיר בתור "מתפתחות", מרכז הקניות הקטן בנווה אביבים הוא ללא ספק המוזרה בהם. אחרי שגם ישראל אהרוני וגם רותי ברודו קבעו שם סניפים, זה תורם של האחים אבידן, בעלי רשת ברים ענפה, שפותחים מקום שמכוון לתושבי הסביבה, לארוחה בצהרים ודרינק בערב. בעבר המקום איכלס את הנלסון – וישנם כמה דברים שנשמרו מאז – אבל הדיינינג רום אמור לתת אווירה יותר מתוחכמת, או בעצם, בר קוקטיילים עם מטבח שף ומנות דגל מהנלסון. כלומר, הכל מהכל.
לפרטים נוספים

8. אורבי

בקרב הקונצנזוס הקולינרי התל אביבי, כבר מזמן לא היה לנו אוכל רוסי. האיטלקי תמיד חי, האמריקאי בועט, התאילנדי שורף בפה – אבל הרוסי נשמר בעיקר למסעדות ז'אנר שמבקרים בהם בעיקר עולים. אורבי הוא בית קפה חדש עם טוויסט סובייטי שנפתח ברבעיית פלורנטין, ומציע גם סירינקי עם פטל ושמנת חמוצה, גם לימונדת חמציצים וגם משקה מטלטל של מיץ תפוזים עם אספרסו. לא אכפת לנו מאיפה אתם, זה נשמע טוב. או לפחות, מסקרן.
לפרטים נוספים

9. הכוסית

עד לפני לא הרבה זמן, בלוקיישן המוכר הזה על כיכר רבין עמד הבר "מלכי", אבל בעליו החליטו שהגיע הזמן להכניס שינוי, ועלו על הטרנד הכי חדש בסצינה – ורמוטריה. כלומר, טאפאס בר קטן ושכונתי במחיר הגיוני עם דרינקים מבוססי ורמוט. את השם המאוד ניינטיזי הם לקחו מבר מיתולוגי (ומאוד ניינטיזי) שעמד בדיוק שם, בימים שורמוט היה ורמוט וכיכר רבין היתה יותר קרובה למלכי.
לפרטים נוספים

10. קפה אלוף בצלות

על אף שיש לנו כמה השגות עם פארק אלוף בצלות (בעיקר עם זה שהעירייה קוראת לגינה החמודה הזו פארק), אבל בית הקפה שנפתח שם היה בדיוק הרכיב שהיה חסר לנו כדי שזה יהפוך ללוקיישן מחייב, ומהנה במיוחד. פיזור כיסאות ברחבי הגינה (הנה, החלטנו), בית קפה בשעות הבוקר, בר יין בשעות הערב (כולל הופעות ואווירה פלורנטינאית מושלמת) ועכשיו יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים. חוץ מפארק, אבל לא נתלונן.
לפרטים נוספים

• אוכלים שותים
• מסעדה
• גינת אלוף בצלות
• אוכל רוסי
• אלכוהול וקוקטיילים
• המבורגר

1. האחים

שנתיים בדיוק מאז המעבר לבית ציוני אמריקה ונראה כאילו האחים יותם ואסף דוקטור היו פה מאז ומתמיד. המבנה האיקוני יפה כיום עוד יותר בזכות גינת עשבי תבלין בחזית, חצר צדדית מוצלת והפאטיו, שבערב לובש תאורה רומנטית. רק הציטוט ממגילת העצמאות שמתנוסס בחזית מזכיר שכאן לא מסתפקים באוכל ושתייה אלא גם נלחמים על הדמוקרטיה.
אבן גבירול 26

2. הרצל 16

התמזל מזלו של בית המעלייה ההיסטורי שנפל לידיה של רותי ברודו, שהקימה בו בר־קפה־מסעדה שיקי כמו שרק היא יודעת. מומחי איתור חצרות שוות יגלו שחבויה פה חצר אחורית נוספת, קטנה יותר אבל מרהיבה לא פחות, וגם גג שכדאי מאד להעפיל אליו בשקיעה. אם כבר טיפסתם לקומה העליונה תנו הצצה ב-Room25, גלריית אמנות שפתוחה 24 שעות ביממה בהקשת קוד סודי (תוכלו לקבל אחדממש כאן).
הרצל 16

3. פאסטל

אם פותחים את גוגל בערך אסקפיזם, יש מצב למצוא צילום של מרפסת הקיץ של פאסטל. המוזיאון לאמנות והגינה הצמודה משרים רוגע במידה שמאפשרת להתנתק קצת מהקיום המטורלל, לשתות כוס יין ולהזמין כמה מנות קטנות שהכין שף גל בן משה בעל ידי המישלן. ואז להתמלא אנרגיה ולצאת להפגין.
שאול המלך 27

4. בית קנדינוף

המחשבה לשבת בחצר יפה ככל שתהיה בלחות התל אביבית מעבירה בכם צמרמורת? בבית קנדינוף תזכו לאוויר מזגנים צונן מבלי לפספס את הפואנטה. המסעדה/גלריית אמנות ממוקמת בין שני מבנים עתיקים בחלק היותר יפה של יפו העתיקה, במעין סמטה מקורה וממוזגת. להרגיש בחוץ עם יתרונות של בפנים.
בית קנדינוף

5. מגזינו

החצר המקורה של מגזינו אמנם אינה ממוזגת אך היא ירוקה וחמודה ומאובזרת במאווררים חזקים שמאפשרים לזלול פיצה ופסטה גם בקיץ. בשבילנו זה מספיק, במיוחד כאשר בסוף הארוחה ממתינות בוויטרינה העוגות הכי יפות בעיר.
מנחם בגין 21

6. פיצה לילה

במפגש בין שתי סמטאות ללא תנועת כלי רכב ממוקמת פיצה לילה, המתמחהבפיצות סקסיות מחומרי גלם טריים ועונתיים (ובייקון). תמצאו פה פיצות טבעוניות לצד הרגילות, כמה סלטים מצוינים ויין, ואווירה קז'ואלית א לה שוק לווינסקי.
מרחביה 4

7. קפה שפירא

מי שמחפש מארז שאנטי אקסטרה לארג' בדרום העיר ימצא את מקומו בקפה שפירא, בחצר שממוקמת בתוך חורשה קטנה. מלבד כריכים מצוינים וקפה תגלו כאן אירועים שכונתיים ותושבים שבאים לנגן, לשוחח, ולשחרר את הפעוטות לחופשי על מחצלת.
רלב"ג 15

8. EATS

החצר של בית חנה היא פנינה אדריכלית שמתודלקת במעדנייה אוטולנגי סטייל בהובלת השפית מיכל אפשטיין. בחרו לכם מהתצוגה סלט סקסי או מנה חמה, טלו בעצמכם סכו"ם ושבו לאכול. בשעות הבוקר בקפה וכריך באוויר הפתוח מארגנים התחלה נעימה ליום.
אדם הכהן 1

9. פר דרייר

חלל הכניסה אמנם נעים ומזמין אך החצר האחורית היא הדובדבן שבקצפת. בעורף המסעדה נגלים בוסתן עצי פרי מקומיים, בר פתוח אל החצר שבוהק מתאורה בשעות הערב, ובעיקר חוויה יפואית של מבנים ישנים המקיפים ריאה ירוקה קטנה. האוכל תמיד טעים ומבחר יינות רחב נמכר במחיר נגיש מתוך עמדה פנימית של הבעלים, שמאמין שכדי לשתות אין צורך לקרוע את הכיס.
בת עמי 7

10. ביצ'יקלטה

שום דבר בחזית הרחוב אינו מסגיר את הסוד של ביצ'יקלטה – חצר אחורית ירוקה ומתוקה להפליא. כמה נשנושים קטנים (המון אופציות לטבעונים ונמנעים מגלוטן) וכוס יין יסדרו לכם ערב קליל ונעים, כאשר המוזיקה והבריזה כבר בילט אין.
נחלת בנימין 29

11. קפה אירופה

החצר הקדמית בקפה אירופה תקרא לכם לתפוס שולחן אך אל תקשיבו. במקום זאת חצו בנחישות את המסעדה ומצאו מקום בחצר האחורית שבה קורים כל הדברים המעניינים באמת.
רוטשילד 9

12. ג'ורג' וג'ון

החלל האלגנטי של מסעדת ג'ורג' וג'ון במלון דריסקו הולם את המטבח היוקרתי שזיכה את שף תומר טל במקום השישי בדירוג המסעדות היוקרתי 50BEST. הפטיו שבחצר, שבקיץ הופך לחלק מהפלור, מנמיך מעט את הסינוור ומוסיף לארוחה רומנטיקה ואינטימיות.
אוארבך 6

13. רומיה חצר יין

הפרויקט השאפתני של פנדה להשתלטות על הכרמל – ואנחנו בעד כמובן – הוביל אותו לגלות באמצע השוק חצר היסטורית ומאחוריה סיפור של העצמה נשית. כניסה קטנה בין הדוכנים מובילה לגן פורח ובר יין תחת כיפת השמיים, בדיוק מה שהעיר הזו צריכה.
הכרמל 15

14. גן השקמים

עם הפנים לגן יעקב השקט והנוסטלגי, יש מצב שהגינה של מסעדת גן השקמים היא פשוט הכי יפה בעיר. גשו ותיווכחו ואל תשכחו להזמין עגבניות ירוקות, ממנות העגבניות הטובות ביותרלקיץ הנוכחי.
תרס"ט 4

• אוכלים שותים
• מסעדה
• מסעדות בתל אביב
• מרפסת
• מסעדות עם חצר

כל מי שגר בתל אביב מספיק זמן מכיר את הפינות הבעייתיות, אלו שבהם עסקים נפתחים ונסגרים בזה אחר זה. טשרניחובסקי 4 הוא דוגמה טובה – חלל שבשנים האחרונות פעלו בו "שחקי שחקי" (שהובילה השפית יהלומה לוי) וגםJUS, גסטרו ברים מוקפדים בבעלות איש חיי הלילה שמעון משל (פיקוק). כעת נפתח באותו מקום ביינה (Beina), או "בין לבין" בערבית, בר אוכל שמותאם לאקלים הקולינרי הנוכחי: בין פשוט למורכב, ובין קז'ואל לפיין דיינינג, או כלשון הודעת הפתיחה "מסעדת שף שמייצרת אוכל בגובה העיניים,בר יין חף מטקס מטרחן".

על הקונספט חתומות השפית נרקיס אלפי והיזמית שלי גרבלר, שנפגשו כשהראשונה ייעצה למסעדה של אביה של גרבלר בארה"ב. אז הבינו שהן רוצות למקסם את החברות והגירל פאואר, ולפתוח מקום יחד. "אחרי שנים שבהן עבדתי עבור אחרים רציתי להביא את השפה שלי לקדמת הבמה. ישבנו וחשבנו יחד איך המקום ייראה ושמנו דגש על הנשיות. האוכל פשוט ולא מתיימר מבלי להמציא את הגלגל, אבל שיהיה טעים", אומרת אלפי, ומספרת שההשראה מגיעה ממסעדות פיין דיינינג שבהן עבדה (כתית, המזללה, סנטה קתרינה, Samhoud Places הממושלנת של מושיק רוט באמסטרדם ועוד), לצד השראה מהתבשילים של סבתה העיראקית. "חיפשתי ללמוד מכל הטובים כדי להרחיב את ארגז הכלים ורק אחר כך להחליט מי אני. כיום אני בטוחה במה שאני עושה".

התפריט בביינה נחלק לשלוש קטגוריות – בקטנה, בין לבין וקינוחים. לדוגמה: תבשיל מנגולד ואבן יוגורט; ברוסקטה חציל עם טרטר טונה באיולי סומק ובצל ירוק; מנגולד נמס בתנור ברוטב קיסר ופיקורינו: לוביה על פתילה בבישול ארוך עם טחינה ירוק ובצל סגול; סשימי דג ים בוויניגרט מלפפון, תפוח עץ, סלרי ושמן לואיזה; וטורטליני ממולא שורש סלרי וגבינת בלו בוואריה ברוטב חמאת מרווה ואגוזי לוז. בגזרת הקינוחים תמצאו פנקוטה כבשים ולואיזה על קונסומה אבטיח וקרמו שוקולד. המחירים נעים בין 18-28 למנות קטנות, 58-98 ש"ח למנות בינוניות וכ-40 ש"ח לקינוח. תפריט האלכוהול מצומצם במתכוון, כדי להרחיק את המקום מהגדרת בר יין. "אין לנו סומלייה ואנחנו לא רוצות להיות במשבצת הזו. אפשר לשבת על כוס קוניאק או רום או כוס בירה והכל בסדר".

ומה לגבי המוג'ו של הלוקיישן?
"לא יודעת אם אני מאמינה בעניין הזה. יש לי המון חברים מוכשרים שפתחו במקומות טובים וסגרו. לפעמים את אומרת לעצמך 'אני אעשה את הכל', ובכל זאת זה לא קורה, וגם זה בסדר. לומדים מטעויות וממשיכים הלאה. אבל אני באה במטרה להצליח. חיכיתי לצ'אנס הזה כל כך הרבה זמן".
טשרניחובסקי 4, שני-שישי 18:00-23:00 (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מסעדה
• טשרניחובסקי
• פמיניזם

הרחק הרחק בצפון הישן, אי שם במפגש הרחובות דיזנגוף ונורדאו, בפינת הרחוב בה שכן במשך שנים רבות הרום סרוויס (ובשנה האחרונה – הפישבון), נפתחה מסעדה חדשה בשם נורדר. שם קליט, כזה שמשדר יוקרה, ועל הדרך גם מאזכר את הלוקיישן הצפוני.

האחראים על הקמת הנורדר הם צוות רחב שמורכב מרועי חדד, ניב כוכב, יוני אלוש, עידו אמיר וסתיו כהן – הבעלים של מספר ברי-מסעדות ותיקים ואהובים בעיר, כמו הרובע ופארוק בשוק – שיצרו בשיתוף עם השף ליאור כהן (פופה, קפה פופולר) והקונדיטורית נועם הופמן מסעדה שיוצאת מהמרחבים הקהילתיים הפשוטים, ועולה גבוהה אל עולמות הפיין דינינג.

הנורדר מעוצב בצבעים מונוכרומטיים, שחור ולבן, אבן אפורה ותאורה עמומה שמייצרת אווירה סקסית ויוקרתית, אך עם זאת נעימה, שתואמת את סביבתה המוקפדת. ישנם מספר אזורי ישיבה שמאפשרים חווית בילוי שונה – בבר תשבו לדייט לוהט, בפנים על שולחן עם חברים טובים, בחוץ עם המשפחה לשיחה.

אם עוד לא ראיתם את המנות בסטורי של כל הסלבס המקומיים שהגיעו לשבוע ההרצה, אז תפריט האוכל נוצר בהשראת המטבח האיטלקי והצרפתי (כלומר, חמאה) עם חומרי גלם מקומיים, תפריט הקוקטיילים עשיר ומעניין ותפריט יין שיש להודות, היה מעט בנאלי עם היצע כוסות מאכזב. עם זאת, הקוקטיילים היו אלגנטיים ומעולים (49-58 שח), והאוכל גם הוא ברובו היה מוצלח מאוד.

האהובים עלינו במיוחד היו לחמניות החמאה החומה הנימוחות (ורק הן מתוך הסלסלה) עם לאבנה מעושנת וממרח עשבים (28 שח), קרם תירס במרקם חלומי עם בר ים בחמאה, צ'ילי מותסס וקריספי כרישה (52 שח), וספיישל שרצוי שישאר של ברוסקטת טרטר טונה עם פינגר ליים שהייתה ביס שהכיל בו את כל מה שרוצים שביס יהיה – רך, מתפצפץ, מלוח, קריספי, מתוק, חמוץ וטוב. ואולי האהובה עלינו מכולן הייתה המנה של הסלט בייבי שומר (52 שח), עם הדרים, צימוקים, פקאן מעושן וגבינה מלוחה, שיצרו יחד איזון טעמים ומרקמים נהדר שלא היה חסר בו כלום, וזה דבר שמאוד קשה להגיע אליו כשמדובר בסלט.

בשונה ממסעדות רבות בימים הראשונים לפתיחתן, נורדר עשתה רושם כאילו היא מתפקדת כבר חודשים רבים, היה ערב נטול פאשלות לחלוטין. הכל תקתק בזמן המדויק לו, לא נשכחה אף בקשה מאחור, הצוות בקיא ושירותי ועבד בהרמוניה יוצאת דופן לתחילת הדרך.

נראה שהנורדר הוא התלמיד הטוב בכיתה, זה שחורש לפני המבחן ובאמת מקבל 'טוב מאוד'. המאמץ לייצר את מה שהם שואפים לו בהחלט נראה לעין, אבל בשונה ממקומות רבים, הוא גם די מצליח. אין פה איזה סיפור מרגש על חלום לממש, אלא פשוט כוונה לתת מענה טוב ואיכותי לבילוי לאזור הצפוני של העיר. בהמשך יש כוונה לפתוח את המקום לבראנצ'ים בסופי שבוע, וגם להקדים את שעת הפתיחה להאפי האוור שמח ונגיש יותר.

דיזנגוף 245, תל אביב, ראשון-שבת מ19:00 ועד אחרון הלקוחות

• אוכלים שותים
• מסעדה
• שדרות נורדאו
• רחוב דיזנגוף
• הצפון הישן
• מנות תירס
• מסעדות בתל אביב

הניגוב ההזוי: חומוס עם רוטב פיצה

מי היה מאמין שאחת מהמנות שהכי נאהב החודש יהיו חומוס מקופסה? ועוד עם רוטב פיצה, מכל הדברים! הזיה. ובכל זאת, הפרנקנשטיין הקולינרי החדש מבית "פיצה פרגו" ו"אחלה" הוא – וסליחה שאנחנו עושים לכם את זה – ממש אחלה. "למרבה ההפתעה, זה עושה את העבודה, ומעבר",כתב מבקר אוכל הרחוב והטראש שלנו. "רוטב העגבניות-שום המעט פיקנטי מצליח להסתיר ולטשטש את טעמי החומוס, שגם הוא מעורבב כבר מראש פנימה. הטעמים מגיעים מאזורי החומוס-שקשוקה, או כל שילוב עגבנייתי אחר שלגיטימי לערבב לתוך מנת חומוס (מטבוחה, סלסה וכו'), והתיבול האגרסיבי של הרוטב נותן קיק נחמד לחובבי אבקת הקסם שמצרפים לפיצות זולות. שום דבר לא איכותי פה, זה לכל הדעות שילוב שראוי לאכול בשעות לילה אפלות עם חצי פיתה שנשארה מהצהריים, אבל אלוהים אדירים, אשכרה סיימנו את הקופסה". לא יאמן כי יסופר.

הלק הביזאר: גלידה שקדי מרק

אנחנו יכולים לייחס את זה רק לחום הגבוה מדי שאולי ממיס משהו בראש של מדעני הגלידות של גולדה (אנחנו אוהבים לדמיין שהם מדענים, כי למה לא), אבל זה שילוב שבאמת מגיע מילדות ישראלית אלטרנטיבית – גלידה עם שקדי מרק. וכן,זה היה מוזר גם למבקר. "זו פשוט גלידה *עם* שקדי מרק. הטעם עצמו דווקא מתעתע, ואני משוכנע שלא לגמרי הצלחתי לשים את האצבע שלי (או הלשון) בדיוק על ההשראה לו, אבל אם הייתי צריך להגדיר במילה אחת הייתי אומר שזו גלידת חמאה. יש בה גם מתיקות דומיננטית וטעם לוואי של וניל עמוק וגלידת מסטיק. כנראה שההגדרה הטובה ביותר היא שזו כמו גלידת במבה בלי טעמי בוטנים. קשה לומר ששקדי המרק משפיעים על הטעם של הגלידה (גם לימון כבוש לא היה מצליח להשפיע על טעמו של מאכל עם כל כך הרבה סוכר), אבל הם בהחלט מייצרים משחק מרקמי מעניין – הקראנץ' המאפיין שלהם מצליח להישמר גם מבעד ללחות הגלידה, כשהשכבה החיצונית טיפטיפה מתרככת, אבל המרכז נשאר פריך ולעיס כאילו נשפכו הרגע מהקופסה". שווה טעימה, אבל לא בטוח שזה ישאר.

השלוק המגעיל: קוקה קולה דוחה

מפתיע זה לא בהכרח דבר טוב. ראו לדוגמה את המהדורה המיוחדת שהוציאו מקוקה קולה יחד עם הדי.ג'יי מרשמלו. מי היה מאמין, הם הצליחו להמציא רעיון יותר גרוע מקולה-מרשמלו.מבקר האוכל שלנו לא חסך מיליםעל טעם הקולה אבטיח-תות החדש. "הריח של מהדורת האבטיח-תות שלח אותי אי שם לקיץ 93', בבריכה של נווה עוז, רצפה דביקה מרוב מתוק, מקלות ארטיקים על הדשא, כלור באוויר ואני דורך על דבורה ונעקץ. קיץ רע. קיץ רע מאוד. בשלוק הראשון הרגשתי שהשד לא כזה נורא – זה אולי היה מפתיע, אבל בתור אדם שאוהב לחפש בקיוסקים פחיות פאנטה בטעמים מיוחדים, אני יכול לחיות עם זה, גם אם לא לאהוב. טעם התות (שמרגיש יותר כמו סוכריית תות) טיפה יותר דומיננטי, וטעם האבטיח שנלווה אליו (שדווקא מזכיר מסטיק אבטיח) עדיין מצליח לעלות, אבל אז מגיע טעם הלוואי – ממתקי גומי שישבו בשמש יותר מדי זמן והותכו לעיסה מזעזעת אחת, ואז השרו אותם בקולה זירו שישבה בעצמה בשמש, קיררו והגישו". תברחו כמו מדבורה ביום קיץ רע.

האסייתית הסודית: אל מנו

חלומו של כל מבקר מסעדות הוא למצוא פנינה נסתרת ואותנטית להפליא אי שם במעמקי שכונה קשוחה, וזהבדיוק מה שקרה לעודד קרמר עם אל מנו. או במילותיו: "אל מנו היא כל מה שתמיד חלמנו עליו. מסעדה אסייתית אותנטית, של אנשים שמבשלים לקהילה שלהם, אבל שמחים לארח גם זרים. בהתחשב בעובדה שהמחירים כאן הם מצחיקים ביחס לעיר, ושזוג יכול לאכול ארוחה אדירה בפחות מ-200 שקל, אם הם ימשיכו ככה, אל מנו הולכת להיות אחת המסעדות הכי מבוקשות בתל אביב והמקום הנכון לאוכל אותנטי, טעים וזול. חנן מרגילן, סניף הו צ'י מין סיטי". שקלנו לא לספר לכם ולשמור לעצמנו, אבל אנחנו אנשים קדושים שראויים למקום בגן עדן, וכנראה שתוגש שם מנת הוונטון ספייסי פרייד של אל מנו.

החמישה כוכבים: ג'ורג' וג'ון

ידענו שביקור בג'ורג' וג'ון, מסעדה רוויית באז מוצדק, יהיה מצוין. אבל גם אנחנו הופתענו מעד כמה מבקר המסעדות שלנו התלהב, התרגש, התפעם ועוד מילות תיאור מרשימות בבניית התפעל (אה נכון!) מהחוויה שהכין עבור הלקוחות השף תומר טל. הנה, רק תראואיך נפתחת הביקורת שלו: "סיגר לוקוס, טורטליני בצק רבוך ופסטה סרטנים. זה כל מה שאתם צריכים לדעת. צאו לדרך. מה לא היה ברור? תקשיבו, יש לא מעט מסעדות טובות בעיר. יש בהן מנות מצוינות. ג'ורג וג'ון היא לגמרי אחת מהן. מסעדה שכל מנה שתזמין, תהיה חגיגה. ועדיין, יש כאן שלוש מנות שהן דרגה בפני עצמן. כאלו שמייצרות אפקט וואו שמתפוצץ בפה ומטריף את בלוטות העונג. סיגר לוקוס, טורטליני בצק רבוך ופסטה סרטנים". וואו באמת.

האווירה המוגזמת: הוטל מונטיפיורי

החודש היו לנו שתי הפתעות מאוד לא צפויות מצמד מוסדות תל אביבים, ונתחיל בפחות מטלטלת – האווירה האירופאית השיקית של הוטל מונטיפיורי שהפכה את המסעדה לאחד המקומות הכי קלאסים בעיר השתנתה.הנה עדותו הקשה של מבקר האוכל: "מלון מונטיפיורי תמיד היה מקלט של שיק רגוע בלב הלבנט. המקבילה המזרח תיכונית למועדון חברים קולוניאליסטי. הווילה בג'ונגל. אווירה אירופאית קרירה ונעימה עם אוכל קצת יותר מתוחכם, תפריט יין מופרך בגודלו (זאת איננה מטאפורה, אלא תיאור טכני) ומלא אינטרקונטיננטליה שמדגדגת בישבן. למרבה הצער, זה כבר לא ממש ככה. קודם כל כי הכיסאות במסעדה ממש נמוכים. כלומר, יחסית לשולחנות. וזה הופך את כל החוויה למאוד לא נוחה. וזה עוד כלום לעומת הווליום של המוזיקה שליטרלי לא מאפשר לך לשמוע את עצמך. וזה מבאס. כי כוחו הגדול של מלון מונטיפיורי היה באלגנטיות. כסאות נמוכים מדי ומוסיקה חזקה מדי זה לגמרי לא בפורמט". אם כי חשוב להבהיר – על האוכל לא היתה שום השגה, הוא עדיין נפלא.

השירות החריג: נחמה וחצי

זו למעשה היתה הידיעה הכי מרעישה שבישרנו החודש – ביקרנו במוסד המלצריות-הזועפות "נחמה וחצי", וגילינו שהשירות היה חביב (!) ואדיב (!!) ומועיל (!!!). מבקרות האוכל שלנו אשכרה כתבו שהן קיבלו שירות עם חיוך. עם חיוך, שמעתם?! "מסתבר שהימים היפים של מלצרים רוטנים ומגלגלי עיניים כבר מאחורינו", הןהרחיבו בביקורת המלאה. "במקום זאת, קיבלנו מלצרים ידידותיים, סייענים ומפתחי שיחה שיצרו תחושה שאנחנו באמת רצויות במקום, מתחילתה ועד לסופה של הארוחה". תל אביב כבר לא כפי שהיתה.

• אוכלים שותים
• מסעדה
• ג'ורג' וג'ון
• הוטל מונטיפיורי
• קוקה קולה
• גולדה
• חומוס