תרבות הסקייטינג בעיר – בין אם אתם אנשים של סקייטבורד ובין אם אתם יותר בקטע של בליידס – מקבלת השבוע פוש משמעותי ביותר: אחרי שנים ארוכות שבהן נאלצו חובבי הגלישה האורבנית בעיר להסתפק בפארק שליד אצטדיון יד אליהו, נפתח השבוע בגני יהושע הסקייט-פארק הגדול בעיר שהוא גם אחד משלושת מתחמי הסקייט-פארק הגדולים בארץ וטוען להיות המקצועי שבהם.

>> חובה בתל אביב מאוגוסט: הכירו את לוחית הרישוי החדשה שלכם

חובבי ההתעופפות באוויר מעל שלל רמפות ומשטחים משופעים ישמחו לדעת שהפארק החדש, שממוקם ברמת החי"ל כחלק מפארק גני יהושע העצום, משתרע על שטח של תשעה דונם (!) ומקושר לשבילי אופניים, הולכי רגל וצירי תנועה מרכזיים. הסקייט-פארק מכיל שלושה מתחמים מקצועיים:

מתקן החלקה המורכב משתי ברכות, קטנה וגדולה, על פני שטח של 750 מ"ר
מתחם "Street" המדמה את חווית ההחלקה בשטח העירוני
מתחם הפלאזה הייחודי, הראשון מסוגו בארץ, שאינו קיים בגודלו ובמורכבותו באף סקייט-פארק אחר בארץ, המשתרע על פני 700 מ"ר של משטח החלקה המחופה כולו אבן גרניט ועשיר באלמנטים מאתגרים להחלקה כגון: קירות, מדרגות, שטחים משופעים, ערוגות, אבני שפה ועוד.

במתחם הסקייטפארק תוכננה הצללה על משטח ה-"Street" והבריכה הגדולה. תכנון ההצללה היה מורכב: בניית הצללה מעל משטח החלקה ענק, ללא הצבת עמודים בתחום משטח ההחלקה, תוך חשיבה על הצללה אחידה בכל משטח הבטון למניעת סנוור המחליקים ותאורה אחידה בשעות החושך. כן כן, הבנתם נכון, אפשר לבוא ולגלוש גם בלילה.

הסקייטפארק הוקם על ידי עיריית תל אביב- יפו באמצעות החברה העירונית גני יהושע בהשקעה של 16 מיליון שקלים. הפארק משלב סגנונות שונים של ריצוף ומעקות, חומרים ואלמנטים מיוחדים, והוא מותאם לתחרויות בין-לאומיות. הפארק הוקם בעקבות תהליך שיתוף ציבור שהעירייה קיימה, בין היתר עם קהילת הסקייטרים בעיר. הפרויקט תוכנן על ידי צוות ההנדסה ע. יפה ניהול פרוייקטים, צור וולף אדריכלי נוף ובליווי הסקייטר אבי לוזיה.

"חנכנו בימים האחרונים יחד עם גני יהושע, סקייט-פארק חדש, שיהיה הגדול ביותר בעיר", התלהב ראש העיר רון חולדאי, "הסקייט-פארק החדש תוכנן בשיתוף פעולה עם הסקייטרים בעיר, והתבסס על המלצות ובקשות של המשתתפים. נמשיך לקדם את מרחבי הספורט הציבוריים, המאפשרים לתושבינו ליהנות מפעילויות ספורט במגוון תחומים בכל רחבי העיר. בעשור האחרון הושקעו מעל מיליארד שקלים בשיפוץ ובניית מתקני ספורט בעיר, זאת כחלק מהמדיניות העירונית לקידום אורח חיים בריא. אני מזמין את כולם, מחובבנים ועד מקצועיים, לבוא וליהנות מהסקייטפארק החדש. רק לא לשכוח קסדה".

• הבועה
• סקייטבורד
• סקייטרים
• גני יהושע
• עיריית תל אביב

1. טראש אדיקשן

אחד המקומות האהובים עלי. חנות קטנטנה ברחוב אלנבי, טראש אדיקשן של יניב, אקא די.ג'יי דטרויט. חולצות, סיכות, גרביים, כוסות, פאצ'ים, פנזינים, כובעים, תקליטים, קסטות ואוספים מדהימים שיניב מכין על גבי דיסקים. מקום מפגש של חברים מכל הסצנות, סקייטרים, פאנקיסטיות, קלאברים, אמנים, מוזיקאיות, גולשות ועורכי דין, כולם כולם עולים לרגל של טראש אדיקשן.אלנבי 46

2. הצימר

הצימר, בביתו הרביעי, ממוקם איפשהו בין הסינמטק לצומת מעריב ומנוהל על ידי ה"נכדים" של רון קציר וגיא דוביוס (האבות המייסדים). זה מקום שמעודד יצירה ניסיונית על כל סוגיה, מוזיקה וסאונד, וידאו ,שירה ופרפורמנס. המקום בו חוויתי והאזנתי לראשונה למופע נויז, מוזיקאים שיוצרים עם טייפים, מופעי דראג, הופעתי עשרות אם לא מאות פעמים, נרדמתי, קמתי, צחקתי ובכיתי. מקום שתמיד ארגיש בו בן בית. כי אני zimmer boy.פרנצויז 4

3. מגרש כדורגל

מיקום סודי באחת מקצוות העיר. כשהייתי ילד שיחקתי כדורגל עד איזה גיל 17, ארבעה אימונים בשבוע, משחק בשבת בבוקר, כל החבילה. קנטונה, דניס ברגקאמפ וולדרמה היו האלילים שלי. בשנים האחרונות חזרתי לשחק עם חברים ובשנה האחרונה רפי בלבירסקי ואני פתחנו את החוג "כדורגל קל", בו אנחנו מאמנים קבוצה של א\נשים שפשוט אוהבים ואוהבות כדורגל. אנחנו נפגשים בימי שישי בשעה 16 במגרש שמוקף בתרנגולים ועובדים על טכניקה ויסודות ומקנחים במשחק.מיקום סודי אומרים לכם

4. שוקן 6

ממוקם מעל 'יודלביץ' השחזות סכינים' נמצא הסטודיו השבור שלי. לא מטופל אקוסטית, רועש, מלוכלך, עמוס בציוד שלא עובד, כלי נגינה לא מתפקדים, בציורים לא גמורים על הקירות, במאבק מתמיד עם היונים. המקום האהוב עלי בו אני נפגש עם חברות וחברים כדי ליצור ולנגן.שוקן 6

5. הפיר בעג'מי

בין חוף העלייה ביפו לחוף של בת ים נמצא הפלא האקוסטי הזה – הפיר. צינור בטון המגיח מבטן אדמת הרכס שעליו נמצא בית קברות המוסלמי ומגיע ישר אל החוף.
קוטרו בערך 3 מטר ואורכו יותר מ-100 מטר, אבל מה שבאמת מדהים בו הוא האופן שהוא מהדהד. נגיד אני בפיר עכשיו, ואני צועק "סטויצ'קוב", אז הפיר יענה לי 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב', 'סטויצ'קוב'.

>> אור רימר יופיע עם ההרכב Stra במסגרת פסטיבל מוסררה מיקס 2023: "עולם קטן", פסטיבל שכולו אמנות ומוזיקה מהעארץ ומהעולם בתוככי חללי בית הספר מוסררה בירושלים. 1.6-30.5, 23:00-19:00,עוד פרטים כאן. בשבת הקרובה יופיע רימר עם ההרכב אד טרנר במופע השקה בלבונטין 7.אתן כבר יודעות מה לעשות

• העיר שלי
• סקייטרים
• הצימר
• כדורגל
• עג'מי

1. פארק הסקייטרים ביד אליהו

כבר עשור שאנחנו גרים בשכונת יד אליהו המעתירה והחמודה שהיא, אם לא ידעתן, גם מעצמת סקייטרים. כפי שנהגי מונית תמיד טורחים להזכיר לי בהתמוגגות נוסטלגית – "פארק גלית" או כמו שאני מעדיפה לכנותו "הסקייטפארק" ליד היכל מנורה-מבטחים – היה אי אז בסיקסטיז בריכת שחייה עירונית אגדית עם הקרנות סרטים ליליות, משחקי כדור מים ומזמוטים. היום יש במקום, כאמור – פארק סקייטרים מהודר שנחשב לגדול ולמשוכלל ביותר שהוקם בארץ – מיינד יו. בהתחלה הייתי סקפטית לגבי הפארק הזה שבשעות השיא שלו ממלאים אותו מוזיקת ניינטיז, ריחות שמן מכונות, זיעת נעורים, אוקסי, סיגריות ראשונות וטינאייג'רים עם מה שנראה לי בשעתו כנטיות התאבדותיות יצירתיות. עם זאת, מאחר שבפארק הנדיב יש גם פינות משחק, שבילי אופניים, גן שעשועים וגינות נוי, התחלתי לבלות שם עם אחייניותיי כשבאו לבקר, ומהר מאד התאהבתי. כיום אני לוקחת תלמידות ותלמידי כתיבה להאנגאאוט, דיבור צפוף ותרגילי כתיבה בחוץ שם, ובאופן כללי זה המקום המועדף עלי בשכונה להרהורים. אני בוהה בפעלולי הסקייטרים הנחושים והמגניבים וישר שוכחת מעצמי, וברגעים הטובים, מתוך הריק הקדוש – גם צצה השראה.

2. ‏קפה נונה

אנחנו בעיצומה של חופשת עבודה ארוכה בברלין כעת – מה שמתקרא Workation – ואני מתקנאה באירופאים על ההיסטוריה העירונית שנוטפת בקילוגרמים מכל מבנה בעיר. החל מארמון-התיאטרון בן הלמעלה מ-100 שנה הלא הוא "פרידריכשטאדט-פאלאסט" שמקיים עד היום מסורת נוצצת של קברט גרמני, וכלה במגדל המים העתיק ביותר של ברלין בשכונת פרנסלאואר ברג שבנייתו הושלמה בשנת 1877. לצורך השוואה, אצלנו, כשהבראסרי נסגר אחרי כמעט 20 שנה של פעילות, זה היה יום אבל מוניציפלי. זה לא שנהגתי לפקוד את המקום כל שני וחמישי, ממש לא. ועדיין, זה היה מוסד תל אביבי שליווה אותי לאורך השנים. אין לנו המוני כאלה בתל אביב הדינאמית והמשתנה תדיר, ואולי בגלל זה אני שומרת אמונים לקפה נונה הותיק והטוב ברחוב אבן גבירול. זה לא בית קפה סנסציוני בשום צורה אבל הוא סולידי ואמין – את תמיד יודעת למה לצפות, בקטע פשוט, אפקטיבי ויציב. כשהייתי בת 17 וחצי-18 חברה ואני היינו עושות "הליכה" מביתה בשכונת ל' עד לנונה ואז מתיישבות שם ואוכלות ביצה אפויה בתנור, מה שבתחילת שנות ה-2000 היה סופר מלהיב בעינינו. לימים, אחרי הנשיקה הראשונה עם אהובי לפני כמעט 12 שנה אכלתי שם ביצה אפויה עם פטה ותרד והוא ביצה אפויה עם עגבניות ובזיל, כמדומני. אח"כ גרתי ברחוב רוזנבאום בדירה שכורה ושם הייתי יושבת כשעברתי על ההגהות לספרי הראשון וכשתרגמתי את "הכל בפנוכו" לשל סילברסטיין. עד היום כשאני צריכה קצת זמן לעבוד, בלי יותר מדיי ברנז'ה ספרותית מסביב, אני מוצאת את עצמי לא אחת נוסעת לנונה באינסטינקט. זה שהמנות הקלאסיות האלה עוד ישנן – אמנם לא בדיוק באותו המחיר אבל בערך – תמיד עושה לי הרגשה נעימה.

3. ‏ספריית בית אריאלה

עכשיו המוטו של בית אריאלה, כפרעליהם, הוא "עושים תרבות אחרת" ובשנה שעברה הוא היה "הבית של המילה הכתובה". מבינתי שני הסלוגנים הם בול בפוני ובין אם כך או אם אחרת בית אריאלה הוא ללא ספק הבית הספרותי-רוחני שלי בעיר מקדמת דנא ועד היום. ב8.11 אעביר שם, בנוהל, את סדנת הכתיבה שיצרתי במיוחד בשבילם: "קונפטי פואטי" שמה. זו תהיה סדנה אקלקטית לכתיבה שתכליתה למוטט מחסומים ולעורר חשק לברוא בשפה, והרביעית ברצף שאני מעבירה שם. תמיד מדובר בתענוג צרוף! אגב, מאז השידרוג והשיפוץ המעיף שלהם בית אריאלה הפך לרלוונטי מאי פעם ונהיה גם לאחד המקומות שהכי נעים וצ'יל להופיע בהם בעיר. אחת ההופעות הקרובות שאני הכי מצפה לה דווקא לא תתרחש בתל אביב אלא בפסטיבל המשוררות והמשוררים במטולה 2022 שיערך ב10-8 בספטמבר. במסגרת הפסטיבל אקבל את "פרס אביב לשירה" לצד וביחד עם המשורר, מבקר השירה, החבר והעורך הספרותי (גם שלי) אלי הירש, ואני מאד מתרגשת.

4. חוף פרישמן בואכה גורדון

2021 היתה השנה שבה למדתי רשמית ליהנות מהים והתמכרתי. אנחנו בטח לא מקוריים בזה אבל בקיץ שעבר שכשכנו בים, אכלנו מנגו, ראינו את השקיעה והלכנו על הטיילת לפחות אחת לשבוע ופרישמן בואכה גורדון הפך לספוט הקבוע שלנו בגלל החוף המושלם והמיקום האידיאלי של הלוקרים להפקדת הסלולרי והארנק. התחדיש היה העובדה שבערבים הטיילת מפוצצת במוזיקאים צעירים ומסקרנים ואפילו גיליתי ככה שני יוצרים שמאז הגיג בטיילת אני עוקבת אחרי המוזיקה שלהם באינסטגרם. בקיצור, ציון גבוה מאד ומזג אוויר חלומי. לא נופל מחוף ארקדיה באודסה בכלום – חוף שבראש השנה שעבר, לפני המלחמה העקובה מדם באוקראינה – שרצנו בו, אחרי שהשתתפתי בפסטיבל שירה בינלאומי בצ'רניבצי. הצעה לשיפור לעיריית תל אביב: רק תעלימו כבר את הסקס שופ האחרונה על אלנבי במבואות לים ואז בכלל הכל יהיה קלאס באפס מאמץ!

5. ‏קריית המלאכה

הסטודיו של האמן אלעד רוזן (בן זוגי שיחייה) נמצא בקריית המלאכה. מדובר על סטודיו מזהיר שכולו שכיות חמדה, ציורים צבעוניים ענקיים ואקספרסיביים ופסלי קרמיקה שבטיים, דרמטיים וסופר סטייל מעשה ידיו. זה מקום המפלט החביב עלי בעיר וכך גם כל האיזור. בין בית בנימיני למרכז האמנות ארטפורט לגלריה רוזנפלד לגלריה מקום לאמנות לגלריה של בצלאל לאמנות עכשווית ברחוב הרצל שבה מוצגות גם תערוכות הבוגרים של התואר השני ובין א לה רמפה והגרפיטי של דדה לרסיסי השירה המרוססים בספריי של ניצן מינץ אני מרגישה קול כמו חתול.

>> נעם פרתום היא זוכת פרס אביב לשירה, פרס שיוענק לה בפסטיבל המשוררים במטולה שיתקיים בתאריכים 8-10 בספטמבר.תוכניה מלאה ועוד פרטים על הפסטיבל כאן

• העיר שלי
• נעם פרתום
• ספרות
• שירה
• סקייטרים
• יד אליהו
• בית אריאלה
• חוף פרישמן
• קריית המלאכה
• אלעד רוזן

• Facebook
• Twitter
• Email

• אופנה
• החיים היפים
• הארי פוטר
• vans
• ואנס
• נעליים
• סקייטרים
• שופינג

• Facebook
• Twitter
• Email

עיריית תל אביב-יפו חנכה החודש (8.8) את "הרמפה", מרכז נוער ייחודי במתחם הסקייט פארק "גלית" שבשכונת יד אליהו. התזמון, יש להניח, איננו מקרי – שהרי רק בראשית הקיץ, כפי שפורסם ב-Time Out, הסקייטרים הודרו ממשכנם במתחם גולדה שעבר מתיחת פנים בחסות העירייה.

>> איך זה ללכת בפעם הראשונה לים לבד בגיל 62?

"הרמפה", המשמש כשלוחה של מרכז הנוער השכונתי בת ציון, הוקם בשאיפה למשוך בני נוער וצעירים ולשלבם בפעילות הקהילתית והשכונתית. אלעד סלע, מנהל המרכז הקהילתי בת ציון, מסביר: "יש כאן מתקן עירוני מדהים, שלמעשה עד היום לא נעשה בו שימוש מעבר להיותו פארק פתוח לציבור. המטרה היא להשתמש במשאב שכונתי מרכזי ולהעצים אותו".

כדי לרתום את הסקייטרים למאמץ ממסדי שכזה נדרשו במרכז לגייס לטובת הפרויקט את איתמר קסלר, אישיות מוכרת בקרב קהילת הסקייט בישראל. קסלר, גולש כבר 16 שנה ומעניק כעת הדרכה צמודה לנוער במרכז, מספר: "אנחנו עובדים כעת עם העירייה כדי לפתח את המקום למען הנוער שמתעניין בסקייט, באופניים, בגרפיטי, בהיפ הופ וכן הלאה", הוא מספר. "זה נוער שבדרך כלל לא מתעניין במסגרות, ולכן האתגר".

לצד זאת, ישנם סקייטרים שמסרבים לוותר על גולדה, ורואים באימוץ המרכז החדש כניעה למנגנוני העירייה וסכנה בהליך הנורמליזציה של תרבות הסקייט בתל אביב. נועם, שגולש במתחם גולדה יותר מ־15 שנה, אומר: "כמו שהם עושים מרכז נוער ביד אליהו, הם צריכים להכיר בכך שגם גולדה זה מרכז לנוער. אנחנו נילחם על גולדה ונישאר שם עוד דורות. אנחנו היחידים שמשתמשים במתחם הזה, תיכף כבר 30 שנה. אנחנו תורמים לו. אחת מחברות הנהלת המוזיאון כתבה לעירייה פעם שאסור להעיף אותנו כי אנחנו אגדה אורבנית. כלום לא יעזור להם, ולא משנה כמה ינרמלו את הספורט של הסקייט. גם כשסקייטרים יתחרו באולימפיאדה של 2020, וגם אם יבנו לנו סקייט פארקים במיליונים של שקלים – אנחנו נאהב את הרחוב ונישאר שם. אנחנו לא נגד גלית, אבל אנחנו עם גולדה". קסלר מחדד: "יש הבדל גדול בין גולדה לגלית. הנושא המשותף הוא כמובן תרבות רחוב, אבל השוני הוא במידת הפורמליות. ב'רמפה' קיבלנו אישור מהעירייה, בניגוד לגולדה, לפתח אזור ולפתח תרבות".

האם הסדרה של מרכז לנערים סקייטרים משמעה בהכרח כניעה לעירייה? קסלר ורבים אחרים סבורים שלא. "אפשר ללכת תמיד נגד הזרם, אבל אפשר גם ללכת איתו ולנסות להשפיע יותר". לדברי קסלר, במועד השיפוץ הבא של גולדה יוכלו הסקייטרים להביע דעה עניינית יותר ולזכות בגב מהעירייה, ואף לפתח את הנוער ואת הדור הבא של הסקייטרים כדי שיוכלו לבטא את עצמם טוב יותר. "סקייטבורד זה אומר להיות עם ראש פתוח", הוא מסכם, "אז אנחנו רוצים לפתוח להם את הראש ביחד".

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• סקייטרים
• סקייט
• עירוני