מדינת ישראל התברכה בלא מעט להקות והרכבי מחווה ללהקות הגדולות בכל הזמנים, אולי בתור פיצוי על כך שמעט מאוד מהן הופיעו בישראל בזמן אמת או בכלל, אבל הרכבי מחווה לקריירות סולו מפוארות של ענקי הרוקנרול יש איכשהו קצת פחות. ואם יש ענק כזה שעדיין איתנו ושמגיע לו הרכב מחווה כזה, זה חייב להיות פול מקרטני. ואם כבר הרכב מחווה למקרטני, אזקבלו את "הפולנים"– הרכב מחווה לחיפושית-העל שיעלה להופעה בשבוע הבא בתיאטרון תמונע (חמישי, 11.12, 21:00,כל הפרטים והכרטיסים כאן).

>>

ההרכב בעל השם המבדח הוא הרכב גדול וחי של תשעה נגנים, כולל כלי נשיפה חמים, גיטרות בועטות ועיבודים קוליים עשירים שמשחזרים את המיטב מקריירת הסולו הארוכה של הביטל המופלא, לצד פנינים וקלאסיקות מתקופת הביטלס. גם רוקנרול, גם רומנטיקה, וגם הרמוניות קוליות שמאפיינות את יצירתו של מקרטני ושינו את פני הפופ והרוק לנצח? איפה חותמים.

חברי ההרכב מספרים כי הוא נולד מתוך קבוצת מוזיקאים ומוזיקאיות חברי ילדות, בעלי רקע מוזיקלי מגוון בתחומי המוזיקה הקלאסית והפופולרית (ואפילו מתזמורת צה"ל), התכנסו יחדיו והחליטו להגשים חלום משותף ולהעלות את יצירותיו של פול מקרטני בהרכב גדול וחי "כמו פעם".

"תמיד חלמנו לשמוע את 'Penny Lane' עם סולו חצוצרה חיה על הבמה או את 'My Love' עם קולות הליווי המקסימים", הם אומרים. "לבסוף החלטנו להעלות את המופע בעצמנו ולהגשים את הפנטזיה. כל אלו מרגשים אותנו כהרכב בכל פעם מחדש על הבמה ואנו רוצים לחלוק התרגשות זו איתכם, הקהל, ולהביא אליכם את הרומנטיקה, ההרמוניה והרוקנרול אשר ביצירתו של פול".

>> "הפולנים: מחווה לפול מקרטני", 11.12 החל מ-21:00, תיאטרון תמונע, שונצינו 8.עוד פרטים וכרטיסים כאן// חברי הלהקה: בס ושירה: דולב כפיר // גיטרה ושירה: ניר עדי // גיטרה ושירה: יאן קגנובסקי // קלידים: אדם כפיר // תופים: תומר פרימו // חליל: איילת קרוננפלד // סקסופון: ליטל לוי-רובין // חצוצרה: יובל פלד // טרומבון: אייל פיין

• ❤ תרבות
• מחווה
• פול מקרטני
• ביטלס

כשהייתי בכיתה ג׳ שלחה אותי אמי לשיעורים פרטיים באנגלית. כמו כל ילדה בורגנית טובה הלכתי פעם בשבוע לחזק את האנגלית שלי. המורה, אישה מקסימה ואמריקאית, הבינה מי עומדת מולה. את השמות של הפירות היא לימדה אותי על ידי סוכריות ג׳לי בינס, את הפעלים ואת שאר אוצר המילים על ידי שירים של הביטלס. יחד איתה התאהבתי בגינת התמנונים, למדתי על שדה התותים הנצחי וגם לוסי ברקיע היהלומים נראתה לי אז כמו ילדה עם, ובכן, מלא יהלומים בשמיים. מה רע.

שרנו ביחד את השירים, הקשבנו למוזיקה וכמובן תרגמנו את המילים לעברית כי בכל זאת היה זה שיעור אנגלית. פרן, המורה לאנגלית, לימדה אותי גם להעריך סוכריות ג׳לי ולהכיר את כולן (יש מעל 670 טעמים שאני יודעת בעל פה) וגם לימדה אותי למות על הביטלס. לבת מצווה ביקשתי פוסטר של פול מקרטני ואת האלבום הכחול, הלבן והאדום והייתי שומעת אותם בלופים. הוריי חשבו שאני חנונית אולי אבל לא דאגו, כי פייר, גם הם מתו על הביטלס עוד כשזה היה הזמן הנכון לכך. וגם, הילדה יודעת אנגלית. איזה כיף.

>>אנחנו עוד זוכרים את ההופעות המיתולוגיות שביקרו בישראל

בשנת 2008 פול מקרטני הגיע לארץ. נרגשת מיהרתי לקנות כרטיסים והלכתי להופעה עם אבי ואחותי. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בהופעה בפארק הירקון. אני זוכרת את ההתקהלות ההמונית עוד לפני שזו הייתה מילה גסה, ואת ההתרגשות באוויר כשסר פול מקרטני הגיע אלינו ללבנט ואמר שלום במבטא בריטי מפונפן. אני אפילו זוכרת שהוא פתח את המופע בשיר hello hello, ושלמרות שהוא היה בן 74 הוא נתן שעתיים וחצי של רוקנרול ושר את כל השירים שהכרתי, היו לו גם עיגולי זיעה על החולצה וזכרתי שאבא שלי אמר, גם הוא בנאדם וגם הוא מזיע וזה לא מביך.

>> אריק שגב ראה את ההופעה המיתולוגית של בוב דילן. רק שהיא עוד לא מיתולוגית
>> שרון קנטור הבינה בזכות מטאליקה מהי החוויה הפשיסטית – בלי להיות פשיסטית
>> מתן שרון גילה איך להזיז למדינה את הישבן עם דה לה סול ולי סקראץ' פרי

באוטו בדרך הביתה חשבתי שהיה כיף והכרתי את כל השירים, אבל מה, זה הכל?למחרת בבוקר אחותי שאלה אותי איך היה ואמרתי לה שאתמול הרגשתי שהיה נחמד, אבל בבוקר שאחרי אני מבינה שהיה מדהים. איזו חוויה, ההמון שר איתו בהתלהבות, איזה כיף זה היה. היא מצדה השיבה "אם בוקר אחרי זה נשאר איתך, ככה את יכולה לדעת שהיה באמת ממש מדהים". זה נכון גם 14 שנים אחר כך.

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• הופעות חו"ל
• פול מקרטני
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 896 // ההופעות המיתולוגיות
• ההופעות מיתולוגיות

כשמארק רונסון צץ אי אז ב-2003 עם סינגל ראשון מאלבום המפיק שלו, "Ooh Wee" עם גוסטפייס קילה, פזמון מנייט דוג וסימפול של בוני אם, העולם התקשה קצת לאכול אותו. די.ג'יי לסלבז, מפיק מוזיקלי ששם את עצמו בפרונט, בנו החורג של גיטריסט להקת פורינר, הכל הרגיש מהונדס מדי, כאילו רונסון היה תוצר MTV מזוקק שהונחת על עולם המוזיקה כדי שמהיום גם המפיקים יהיו כוכבים ממש כמו הזמרים.

אחר כך הוא קנה את עולמו עם הפקת אלבומה השני והבלתי נשכח של איימי וויינהאוס, ביסס את מקומו כמפיק הרפתקן עם אפיל מסחרי וטביעת אצבע משלו באלבום הקאברים "Version" וכך הפך למגה-מפיק שאחראי בין היתר לסאונד של "Uptown Funk" (ואפילו שותף בכתיבת "Shallow" מהסרט "כוכב נולד"). בקיצור, מכונת להיטים. אבל מאזינים אדוקים וחובבי מוזיקה חפרנים ידעו דבר אחד – הרבה לפני שהוא מוזיקאי, מארק רונסון הוא חנון מוזיקה ענק.

סדרת הדוקו החדשה שלו באפל טיוי פלוס, "Watch the Sound With Mark Ronson", היא תולדה של אותה חנוניות מוזיקלית, וזה לא מתבטא רק במשחק "זהו את הלהקה על החולצה של מארק". ששת פרקי הסדרה עוברים, אחד אחד, דרך טכנולוגיות, טכניקות וכלים ששינו את פני המוזיקה המודרנית, החל מדיסטורשן וריוורב, דרך סינתיסייזרים ומכונות תופים ועד לאוטוטיון וסימפולים. בכל פרק מתמקד רונסון באחד מהנ"ל ומפרק אותו מכמה כיוונים: דרך המוזיקה שיצר בעבר, הצצה לאולפנים, סקירה טכנית, הדגמות, ריאיונות עם טכנאי סאונד ויוצרי מכשור ובעיקר בעזרת מפגשים עם כמה מהמוזיקאים הגדולים ביותר של 70 השנים האחרונות.

זו היא לא הגזמה. רונסון יושב (בין היתר) עם פול מקרטני, חברי דוראן דוראן, הביסטי בויז הנותרים, קווסטלאב, סוניק יות', דייב גרוהל, קווין פארקר מטיים אימפלה והרשימה היתה יכולה להמשיך כמעט לנצח אם לא היינו צריכים להתעסק קצת במוזיקה. הפרספקטיבה הייחודית של רונסון כמפיק שמטייל בקלילות בין סאונדים ותקופות שונות במוזיקה שלו מאפשרת לו לחבר בין נקודות שרוב הדוקואים לא יחשבו לחבר, כמו למשל למתוח קו כמעט ישיר בין הביטלס לדי.ג'יי פריימיר מגאנגסטאר או להדגים איך סאונד מהדהד של קתדרלות התגלגל בסופו של דבר ליצירת אחד האפקטים היותר משומשים במוזיקה המודרנית, כולל "Back to Black" של וויינהאוס.

עם זאת, סדרת הדוקו מצליחה להימנע מלהפוך לעוד סשן של מוזיקאים מדברים רק על עצמם בזכות ההתמקדות בנושאים שמוזיקאים בדרך כלל שומרים לשיחות עם המפיק באולפן, ועכשיו מונגשות לקהל שלא מעוניין לחפור חמש שעות על צליל, אבל סקרן מספיק כדי לנסות להבין מה גורם לשירים שהוא אוהב להישמע כל כך טוב. בעזרת תערובת מאוד מדויקת בין שיחות, סיפורי מוזיקה, הדגמות ומספיק דיבורים טכניים (אבל לא יותר מדי) רונסון מצליח איכשהו לכסות את הנושא שעל הפרק באופן די מקיף, בטח ביחס לפרקים בני חצי שעה.

בסיום כל פרק, רונסון יוצר עם כמה מהמרואיינים הדגמה ישירה ופשוטה של הנושא של הפרק בדרך הכי טובה שהוא יודע, ביצירת שיר. פרק הדיסטורשנים מוליד שיר יפהפה עם סנטיגולד וקתלין האנה מביקיני קיל (עם עזרה מהראפר דנזל קארי ות׳ורסטון מור מסוניק יות'), פרק הסימפולים הוליד הפקה של פריימיר עם סימפול יפני ופרק הסינת'סייזרים מסתיים עם שיר כמעט בלתי יאמן של גארי ניומן ופול מקרטני. מעבר לפסקול נפלא שנולד מול עיניכם (וניתן להאזנה בשירותי הסטרימינג) אפשר לראות איך משומשים הרעיונות המוזיקלים שנפרשו עד כה בפרק, לשמוע בעצמכם את כל מה שדובר עליו.

אחרי שגם התו האחרון נשמע, בסופו של דבר, זו עדיין סדרה של חנון מוזיקלי. רונסון ניגש לפיסות האמנות עליהן הוא מדבר ביראת קודש, ומצליח לבטא לא רק מה הכלים הטכניים שנגעו בו, אלא בעיקר בחלק החמקמק והחשוב ביותר במוזיקה – הרגש. שם רונסון מביט על התמונה הרחבה, מתאר תופעות מוזיקליות חשובות כמו חשיבות החופש המוזיקלי, ההרפתקנות, הטעויות. אלה הנקודות בהן הסדרה מתעלה מדוקו מוזיקלי מעניין לכזה שמצליח לגעת, לעורר השראה ולצפות לעבר עתיד המוזיקה דרך העבר שלה. חוץ מזה, יש בה את פאקינג פול מקרטני שעדיין מדבר על מוזיקה עם ניצוץ של ילד בעיניים, אני לא יודע מה עוד צריך בעולם הזה.
"Watch the Sound With Mark Ronson", אפל טיוי פלוס

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• אפל
• מארק רונסון
• פול מקרטני

• Facebook
• Twitter
• Email

הקליניקה שלפול מקרטניעמוסה להפליא. כדי להיכנס אליה יש לעבור בדלת חומה וכעורה המובילה למבוא קטן – מימין שלד מדפים מתכתי עמוס מסמכים, משמאל לוח מודעות. הדלת הבאה לבנה ועליה שלט קטן: "ד"ר לורנז, מטפל היפנוטי-התנהגותי".אמה סטוןצולחת את המסע הקצר הזה ספוגה מהגשם שבחוץ ומוצאת לפניה משרד אקלקטי. ד"ר לורנז בדיוק מגיש תה לשולחן, קוטע אותה בדיבור והיא מתיישבת מתוחה. "עצבנית?"- בטח. "חרדה?" – בטח. "סקפטית?" – כן. אם אנבח כמו כלב בכל פעם שמישהו אומר 'חתול' אני לא אהיה מרוצה, היא מבהירה. ההיפנוזה מתחילה ואנחנו משוגרים יחד איתם לחוויה פסיכדלית-סוריאליסטית-פנטסטית שסופה על הרצפה, בחדר שמרוהט בעיקר בשטיח, עם פתק מבלבל שמחזיר אותנו להתחלה.

בקיצור, פול מקרטני כבר בן 74, אנחנו עדיין אוהבים אותו והוא ממש לא מתכוון לעצור. אתמול יצא הקליפ החדש לסינגל "Who Cares" מתוך האלבום "Egypt Station", שראה אור בספטמבר האחרון. במסע ההיפנוטי הופכת סטון למעין ליצנית אסיסטנטית לקוסם השר לה ומותקפת בסכינים וחרבות בשחור לבן, בעוד מקרטני קורא לה לעלות לאוטו מצויר וקורא: "למי אכפת?". עד עכשיו צבר הקליפ כ-300 אלף צפיות ביוטיוב בסך הכל.

עוד כתבות מעניינות:
ברוס ספרינגסטין מודה באשליה הכי גדולה בקריירה שלו
קאט פאוור לא פרצה למיינסטרים, אבל יש לה תשע נשמות
אלבום נדיר שהעניק פול מקרטני לביטלס ב-1965 עלה ליוטיוב

בהצהרה ששחרר לעיתונות הסביר מקרטני שזהו שיר נגד בריונות. "אני מקווה שאם יש ילדים הסובלים מבריונות – ויש כאלה… אולי באמצעות האזנה לשיר הזה וצפייה בווידאו הם אולי יחשבו שזה לא כל כך נורא, שזה מסוג הדברים שאפשר לעמוד בהם ולצחוק עליהם ולעבור את זה".

בריאיון שנתן ל-BBC מוקדם יותר השנה אמר מקרטני כי הסינגל שאב השראה מטיילור סוויפט. "חשבתי עליה ועל היחסים שלה עם המעריצים הצעירים שלה, ועל איך שזה דומה להתנהגות של אחות", אמר אז. "דמיינתי את עצמי מדבר עם אחד המעריצים הצעירים האלה ואומר לו: 'האם אי פעם התנהגת בבריונות? האם סבלת מבריונות?', ואז הייתי ממשיך: 'למי אכפת מאידיוטים? למי אכפת מכל זה? למי אכפת ממך? ובכן… לי'".

• מוזיקה
• פול מקרטני
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בחג המולד 1965 העניק פול מקרטני לחברי הביטלס מתנה מיוחדת: הקלטות מעשה ידיו שהכין במיוחד עבורם, הכוללות סימפולים לשירים שונים. מגזין רולינג סטון דיווח השבוע כי לאחר שבמשך כל השנים חשבו כי התקליט הנדיר – שהודפס ב-3 עותקים בלבד – אבד, 18 דקות מתוכו עלו ליוטיוב וזמינות להאזנה.

מקרטני התייחס להקלטות מאוחר יותר ואמר כי הן "משהו מהנה ש(חברי הביטלס) יוכלו להאזין לו בשעות הערב המאוחרות". 18 הדקות מתוך "Unforgettable" מספקות הצצה לניסוי המוזיקלי שערך מקרטני בתקופה הכי פורה של הביטלס.

במשך שנים לא היה ידוע דבר על ההקלטות, מלבד מה שהעיד עליהן מקרטני עצמו. "קוראים לזה 'Unforgettable' וזה מתחיל עם נט קינג קול ששר את 'Unforgettable'", הסביר להיסטוריון מארק לואיסון ב-1995. לצד השיר הזה נכללו גם הביץ' בויז, הרולינג סטונס ועוד. "זה היה כמו תוכנית מגזין: "מלא בראיונות מוזרים, מוזיקה אקספרימנטלית, לולאות מוזיקליות, כמה טראקים שידעתי שהאחרים לא הכירו".

• מוזיקה
• ביטלס
• פול מקרטני
• תרבות