באופן מאוד סמלי, לצד הפיכתנו לחברה שדורשת גירויים עוצמתיים יותר עבור תשומת ליבנו, כך עלה גם רף הרגישות הציבורי לחריף. אם בימי עבר היה מספיק זחוג (שימו לב: עם ז') ממזרי כדי לטלטל את חושי הטעם של רוב הציבור, היום כבר קשה יותר לעניין את הלשון עם ספייסי. וזה לא שלא מנסים – חטיפים חריפים כימית, מנות אסייתיות מאתגרות, תערובות פלפלים ממזריות ואינספור בקבוקי חריף צבעוניים מחריפים את תרבות החריפות בארץ ובעולם. וגם בתחומי הפיצה, כך מסתמן, רף החריף לא מפסיק לעלות.

>> סלייס בינלאומי: 10 הפיצות הכי טובות בעולם, לפחות לכרגע
>> חדשות האוכל: כל הפיצות שתוכלו לאכול וקובה חמוסטה בגבוה

"פיצה חריפה tabasco®", כמו שקוראים לה בהאט, מנסה לתקוף את החריף דרך כל החזיתות. ראשית, היא מתהדרת בבצק פיצה אליו נוסף טבסקו, שימוש מעניין ומקורי ברוטב, שמנטרל את הרטיבות הנלווית לרוב על פיצה עם טבסקו. תוספת של פיסות חלפיניו וצ'ילי אדום שמפוזרות על הפיצה מספקות ביס חריף לכל אורכה, אבל הקטע הבאמת מקורי מגיע דווקא בקראסט, שממולא בשילוב חלפיניו ומוצרלה שמבטיח שהבערה תמשיך עד הביס האחרון, ומכוסה שכבה דקה של פירורי צ'ילי יבשים – מה שסוגר לנו 4 סוגי חריף שונים (טבסקו, 2 פלפלים וצ'ילי יבש).

ואין מה להגיד, זה ממש עובד – מהביס הראשון, שבו התמקדתי רק בבצק והרגשתי חרפרפות נעימה עם חמצמצות עדינה, דרך נגיסות הפלפלים החריפים שנתנו משחק בין טעמי החריף השונים (תודה לאל על חלפיניו) לבין איזון הגבינה, ועד לביס הסוגר של הקראסט שללא ספק היה המצטיין – החלפיניו נחתך לאורכו (ולא, כנהוג, לטבעות), ומונח במרכז קיפול הבצק על מוצרלה נמסה שמאזנת את החריפות. יש דרכים שהייתי יכול לשפר את הפיצה הזו (נגיד, לשלב גם חלפיניו מוחמץ ולא רק טרי), אבל בכל הנוגע לפיצה חריפה, היא עושה את העבודה נהדר.

למעשה, היא עשתה את העבודה כל כך טוב, שאחרי חצי סלייס עצרתי לאזן את מידת החריפות עם סלייס מהפיצה הרגילה של האט, מה שהדגיש שהבצק של החריפה הרבה יותר דק, ופחות שמנוני, מהבצק האייקוני של האט. אני לא חושב שזה רע, כי נראה לי שהבצק הדק מחמיא יותר לחריפות וכנראה שטעם הטבסקו היה נעלם בתוך השמנוניות של הבצק הקלאסי – אבל כדאי שתדעו שאם בחרתם ללכת בדרך החריף, גם בחרתם בפיצה דקה שפחות מאפיינת את האט. אח"כ אתם תהיו אלו שחייבים לחיות עם הבחירה שלכם.

השת"פ החדש של האט וטבסקו ייצר פיצה ממזרית, חריפה במידה טובה ולא מתנצלת, אבל מבלי להגזים לרמת הבלתי אכיל. הקראסט מראה מחשבה מעבר למינימום הנדרש, והלוואי שהטריק הזה יוכל לטפטף לפיצות אחרות, ולספק לנו קראסט מעניין, טעים וחריף בהפתעה גם בפיצות אחרות. מה שכן, בשיתוף הפעולה הבא של טבסקו – בין אם בפיצה האט או ברשת אחרת – כדאי מאוד שהם ימצאו דרך לשבור את השטאנץ' הקבוע. יש גבול לכמה מרגש יכול להיות חריף, עם כל הכבוד.
89 ש"ח לפיצה חריפה tabasco® משפחתית, בכל סניפי פיצה האט ומשלוחים

• אוכלים שותים
• פיצה
• פיצה האט
• אוכל חריף

אם תיכנסו ברגעים אלו ממש לעמוד האינסטגרם של פיצה האט, תמצאו לא פחות מחמישה סרטוני משפיענים שעלו ממש בשעות האחרונות. שם אכלני הרשת מהללים את המנה החדשה "האטצ'וס", שהושקה היום ברשת הפיצריות. סיסמאות משפיענים כמו "אתם חייבים לנסות", "השילוב המושלם שלא ידעתם שאתם צריכים" ואפילו "שיתופי פעולה שפשוט שינו את המציאות" נזרקים לאוויר, על רקע צילומי גבינה נמתחת והבטחות לקראנץ'. בעולם האמיתי, בינתיים, אף אחד לא באמת המציא מחדש את הפיצה, אבל ההאטצ'וס מתגלה כתוספת חביבה להיצע המנות של האט. עד שמגלים את המחיר.
>>שימו ביט: פסטיבל "ערביט" פורץ את חומות יפו עם מופעי מוזיקה ערבית

תל אביב כבר מכירה לא מעט מנות נאצ'וס עמוסות גבינה ותוספות. אחת מהן היא שלי. לא שאני רוצה להתרברב או משהו כזה, אבל מנת הדוריטוס-גבינה שלי (מתכון בסוף הטקסט) מאכילה תל אביבים רעבים (אותי) כבר לפחות 13 שנים, ולגמרי נגנבה (בגרסה מרודדת להפליא) ממנת הנאצ'וס העמוסה והכבר מיתולוגית של טאקרייה. גם מסעדות מקסיקניות אחרות מציעות כבר שנים מנת נאצ'וס עם תוספות וגבינה, אבל כנראה כשרשת בינלאומית מייבאת את הפורמט לארץ, פתאום זה איכשהו חדש לכולם. אבל אין מה להתלונן, כל המרבה הרי זה משובח. במקום זה, אני מעדיף לבחון את המנה כשף חובב ותיק, ויש לי משהו להגיד לפיצה האט – יש לכם עוד מה לשפר.

הרעיון הבסיסי בהחלט מצוין: שיתוף פעולה בין הקראנץ' של דוריטוס לערימות הגבינה של פיצה האט. על פניו, גם כמעט כל הרכיבים מתאימים – דוריטוס טבעי (טעם נטרלי, מרקם קראנצ'י קשיח), רוטב עגבניות (חשוב מאוד כדי לייצר עומק טעם), בצל סגול ופלפל אדום (מוסיף רעננות ופריכות טבעית) חלפיניו (חייבים חריף), מצופים במוצרלה וצ'דר. משום מה מישהו החליט שזה גם רעיון טוב להוסיף גבינת שמנת למיקס, אבל תיכף נגיע ללמה זה היה רעיון רע, אבל עוד לפני כן בואו נדבר על העטיפה.

המנה מגיעה בקופסה משולשת, מסוג הקופסאות שמתאימים למשולש פיצה אחד, ומונח על נייר אפייה מקופל. הבעיה היא שאחרי משלוח, כל המנה הופכת פחות או יותר לגוש אחד, וגם כשפתחתי את הקופסה ואת נייר האפייה – המנה קפאה בצורת משולש. זה לא נורא בפני עצמו (אם כי פחות אינסטגרמי מאצל המשפיענים), אבל כשהתחלתי לתלוש חתיכות דוריטוס הבנתי את הבעיה היותר חמורה בגרסת המשלוח להאטצ'וס – הזמן. תראו, יש מנות שיכולות להחזיק זמן בחוץ. פיצה היא דוגמה נפלאה לזה. אבל מעבר הזמן לא עשה טוב להאטצ'וס.

הגבינה התקשתה לשכבה אחת שלא ממש נדבקה לדוריטוס, שמצידם נעו בין שני מצבי צבירה: הראשון הוא קשיח ופריך (שכבה עליונה), והשני הוא עיסה רכה וגושית שספגה את הרוטב ואת גבינת השמנת עד שטכנית אני חושב שהיא נחשבת לדיסה. דיסה טעימה כמובן – זה דוריטוס, גבינה, רטבים וירקות, קשה לטעות – אבל עדיין דיסה. כך נוצר מצב שהייתי צריך לבצוע את גוש הגבינה, לאסוף מהתחתית רסק דוריטוס, ולאגרף את הכל לביס אחד שאמנם היה סליזי כמובטח, אבל גם הרגיש מעט שפל בכל הנוגע למרקם, נוחות ושרידות כללית של המנה.

כל זה היה נמנע, אגב, אם רק היו מגישים את המנה במגש גדול יותר. פיזור של הנאצ'וס והרכיבים על שטח גדול יותר לא היה נותן לרטבים להתנקז לתחתית, וכך יותר דוריטוס היו שורדים את הטיול. אני בטוח שטעמה ומרקמה של המנה משתפרים כשאוכלים אותה באחד הסניפים, אבל אם אתם מציעים אותה למשלוח, אולי כדאי שתדאגו שגם הוא יעבור כמו שצריך. על אחת כמה וכמה אם הלקוח משלם על זה מחיר מלא של… 39 ש"ח?! בחישוב זריז שלי, מדובר פחות או יותר בחבילת דוריטוס אחת, משהו כמו חצי חלפיניו פרוס, שמינית גמבה, חצי בצל סגול, שתי כפות גבינת שמנת, ולא מעט גבינה מעל. איך זה לא עולה 20 ומשהו ש"ח, כמו כל מנת צד נורמלית?

אין שום רע בהאטצ'וס (אולי חוץ מהלחם המילים המאוד מאולץ), אבל זו לא מנה משתלמת במשלוח. במיוחד כי חומרי הגלם – למעט רוטב העגבניות והגבינה המוגזמת של האט – נמצאים אצלכם בבית. וזו בדיוק ההזדמנות להכיר לכם את המתכון: חבילת דוריטוס (אני ממליץ על גריל), מפוזרת טוב טוב על נייר כסף בגודל התבנית. מעל טפטפו בנדיבות רוטב צ'ילי מתוק. כסו בגבינת עמק או מוצרלה או מה שיש לכם בבית, והכניסו לתנור שחומם ל-180 מעלות למשך כ-8-10 דקות. את התוצאה אוכלים עם טבילה בשמנת חמוצה. זה יעלה לכם בערך 9 ש"ח.
האטצ'וס, 39 ש"ח. עכשיו בכל סניפי רשת פיצה האט

• אוכלים שותים
• פיצה האט
• ביקורת משלוח
• נאצ'וס

אני מצטער, זו אשמתי. יצאתי לשבוע אחד של חופש, וחשבתי שהכול יישאר במקומו בזמן שאעלם. אבל הנה, ככה סתם – אדם חוזר מחופשה ומגלה שהכול השתנה. שכל מה שהכיר לא רלוונטי יותר. אדם חוזר לעבוד, ומגלה שפיצה האט התחילו להגיש מלאווח פיצה. ואז מגלה שזה אשכרה טעים. אנרכיה פורצת, כל מערכות הממשל קורסות, סדר עולמי חדש. אני מצטער, זו כנראה אשמתי.

בואו נעשה רגע סדר בבלגן: עד כה, שתי אומות הפיצות השונות שהן "פיצה האט" ו-"פיצה מלאווח" חיו בנפרד. הראשונה היתה מייצרת טראש-פיצה סופגנייתית שהיא חלום לחובבי השמן והגבינה. השנייה היתה מנת חלקם של פאבים מלוכלכים, דוכנים מצ'וקמקים וסטלנים ממונצ'אים. זה לא הגיוני שיפגשו, וגם אם כן, למה לעזאזל שפיצה האט תוסיף את זה לתפריט? מי מתקשר לפיצה האט ומזמין פיצה מלאווח במקום פיצה רגילה? אה, אני. אבל בעיקר כדי להבין מה לעזאזל קורה כאן, והאם מדובר בהתפוררות המטריקס.

עלות הפיצה מלאווח (27.9 ש"ח, עד סוף ספטמבר 20 ש"ח, 6.9 ש"ח לתוספת פלפל חריף) רמזה לי שלא מדובר במנה ממלאת, אז הזמנתי גם כמה מנות לצידה: התחלתי עם הפיצה השחורה (79.9 ש"ח) עם לקט עגבניות שרי, רוקט ושום קונפי (9 ש"ח), מסקרפונה (2.5 ש"ח) ורוטב מעושן (1 ש"ח, תודה שגביתם). אבל אז התקשרו מהסניף ועדכנו שלקט הירקות והמסקרפונה ירדו מהתפריט, אז הסתפקתי בשחורה עם תוספת גבינה. המשכתי לאזור התוספות, שם רכשתי מקלות שום ומוצרלה משפחתי (38 ש"ח), ומתחתיו נתקלתי בצירוף מילים שלא חשבתי שאזכה לראות בחיי – זיווה מק אנד צ'יז (24.9 ש"ח). אין שאלה, זה מסוג צירופי המילים שחייבים לטעום.

כשערוב מפלצות הפיצה שהזמנתי הגיעה למערכת, הייתי חייב להתחיל עם המלאווח. בעצם מדובר בפיצה אישית עם הרוטב והגבינה של האט, על מלאווח סביר ביותר. לא מוצלח מדי, טיפה דקיק יותר מהרצוי, לא לגמרי אפוי בכל חלקיו – אבל זה עדיין מלאווח פיצה משודרג, כי יש עליו שפע של רוטב ושפע גבינה. זה אמנם מוזר לאכול מלאווח פיצה מפיצה האט, אבל בסוף זה מלאווח עם רוטב וגבינה, ומה יכול להיות רע בזה?

אחרי ההתלהבות הראשונית ופותחת התיאבון (סלייס אחד או שניים עובדים נהדר כמנה ראשונה), עברתי בחשש לפיצה השחורה. את הגימיק הזה הרחתי מרחוק, כשנחתה במפתן דלתי אותה פיצה שחורה שהגיעה באופן "מסתורי" ללא שום רמז על מי יוצר הפיצה, או דרך איזה חברה היא הגיעה. אבל זה היה שקוף כזכוכית – קודם כל הגימיק של הבצק השחור והסודיות הזכיר מיד את ההמבורגר הגימיקי "הפרופסור" של גיא בר לב, אבל הצורה של הפיצה, הגבינה והסטייל היתה לגמרי פיצה האט. כל מה שאגיד על הגרסה הראשונית והסודית של הפיצה השחורה ההיא זה שקיבלתי צרבת, ואין שום סיבה להמשיך.

אבל אני בעד צ'אנס שני, וקיוויתי שהיה שיפור. לא שאני בונה על הגימיק של מלך הגימיקים להצדיק את עצמו, אבל אני כן זוכר את הרוטב המעושן לטובה. הבשורות הטובות הן שהפעם, הפיצה השחורה לא עשתה לי צרבת, כך אין ספק שהוצאת לקט הירקות והמסקרפונה היתה חיובית. הבשורות הרעות הן כל השאר. הבצק, מעבר לגימיק המיותר, בעיקר לא מוצלח, פחות סופגנייתי ובעל מרקם של עוגה יבשה. מכיוון שזה בכל הפיצה, גם הגבינה והרוטב המעושן (שהיה חמוד) לא מצילים את הזוועה הזו. תוותרו, ותפסיקו להכין דברים שחורים רק בשביל האינסטה. אנחנו לא ב-2017.

נשנשתי כמה מקלות שום ומוצרלה עם רוטב (קלאסיקה, גם אם בינונית) לפני שנזכרתי שיש לי עוד מנה אחת מוזרה במיוחד לטעום. המנה שגרמה לאחת מעובדות המערכת לשאול את השאלה הנהדרת "יש בתוך הזוויה, כאילו, פסטה?". כן, זה בדיוק מה שיש בתוך הזיווה, כל עוד אתם מחשיבים מלאווח שהתמלא במק אנד צ'יז גבינתי במיוחד ואז קופל לחצי בתור זיווה. בצעתי חתיכה, ונגסתי – ולמרבה ההפתעה, זה היה נהדר.

כאילו, זה בצק מלאווח ממולא במק אנד צ'יז, אף אחד לא מצפה פה לביס של מסעדת יוקרה. אבל שמחתי לגלות שהמאפה עמוס המרגרינה (ואכן יש קצת טעם לוואי) מחזיק יפה מאוד את המק אנד צ'יז הרכים והגבינתיים (גם אם לא מתובלים מספיק), ושהפריכות הקלילה של המלאווח מחמיאה לרכות החלקלקה של המקרוני והגבינה. זה היה אלכימיה מוזרה, מהסוג שיכול לקרות רק בבית של רווק תל אביבי אבוד, או של פיצה האט, כך מסתבר. לכן זה היה כל כך מפתיע – מי ידע שלפיצה האט יש תוספות כל כך מוזרות, ושהן לא רעות בכלל? בטח יותר טובות מגימיק הפיצה השחורה. תתמקדו במה שאתם טובים, האט, ותמשיכו לייצר אוכל סטלנים.
מלאווח פיצה של פיצה האט, זמין עכשיו בכל סניפי הרשת

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• ביקורת משלוח
• פיצה האט