עונת האביב, על שמה קרויה עירנו האהובה, כבר כאן. כמדי שנה היא צפויה להימשך כיומיים בין השעות 08:00 ל-11:00, ויש שיאמרו כי מדובר באגדה אורבנית ובפייק ניוז, כי כמו שיודע כל ילד, אצלנו יש רק שתי עונות שנה: קיץ, ולא-ממש-קיץ. החדשות הטובות הן שבעיריית תל אביב-יפו עושים מאמצים ניכרים להרחיב את שעות הפעילות של האביב ויקדישו את חודש אפריל כולו למקסום חוויית הטבע השונות בעיר במסגרת "חודש הטבע העירוני".

>> יאללה סעו: קווי השבת של "נעים בסופ"ש" מעלים הילוך בתל אביב
>> "לא נוכל לחגוג": עיריית ת"א-יפו מצמצמת את אירועי יום העצמאות

אירועי החודש האביבי הזה, אם לשתף פעולה עם השקר האקלימי הזה, יכללו עשרות פעילויות ואטרקצות שונות בעיר – סיורים, אירועים וסדנאות הפונות לקהלים שונים, כולן מתקיימות בטבע ובפארקים החדשים והוותיקם בעיר או מוקדשות לנושא הטבע, בחינם לגמרי או בסבסוד למחזיקי דיגיתל, זאת כדי לאפשר לתושבים לחוות את הטבע הקרוב לביתם ולחשוף אותם להשקעה המשמעותית של העירייה ושל תושביה הפעילים בשמירה על הסביבה, אתרי הטבע ובעלי החיים בעיר.

בין הפעילויות היותר אטרקטיביות שהחודש הזה יציע, יתמקמו האנשים המצוינים של "אוטו יין" בפארק החורשות הנהדר עם בר היין על גלגלים שלהם לאירוע הפתיחה החגיגי של חודש הטבע העירוני, לצד דוכני מזון משתנים, פינות ישיבה, פופים ומחצלות. במהלך האירוע יתקיימו סיורים בגני הטבע הצמודים לפארק החורשות (היין והאוכל באירוע – בתשלום).

ביתן הלנה רובינשטיין שנקרא עכשיו על שם משפחת עופר של מוזיאון תל אביב יתעטף אף הוא ירוק, ויקיים "לילה ירוק במוזיאון",אירוע מיוחד ומגוון פעילויות ייחודיות בהשראת התערוכה "רואים ירוק רואים שקוף". בתערוכה מוצגות עבודות אמנות עכשווית מהארץ ומהעולם המתייחסות לטבע ולגן יעקב שנמצא מסביב לביתן. באירוע שוטטות חופשית בתערוכה, מגוון סדנות ועוד (כרטיסים ברכישה מראש).

החודש הזה יראה גם אטרקציה מסוג חדש: ספארי לילה למשפחות בפארק גני יהושע, עם הצצה לחייהם של בעלי החיים הליליים וסיפורים מעניינים אודותם, ותצפיות מרתקות על תנים, אנפות לילה, עטלפי חרקים ופירות, עכבישים, חרקים, קרפדות, עקרבים וזוחלים; אם זה נשמע לכם כמו יותר מדי טבע, אז במרכז הקיימות של של עיריית תל אביב-יפו בדיזינגוף סנטר ייערכו שלל הרצאות טד קצרות עם אנשי המקצוע שמקדמים את העשייה העירונית להגנה על הטבע בעיר; בנוסף יתקיימו גם סיורי פריחה לכל המשפחה, סיור מיוחד לצעירים בפארק הצפרות וסיור לפלא הטבע שהוא הבריכה האקולוגית בראש ציפור.

כל הטבע הזה הולך לעשות אתכם רעבים, אז לכבוד החודש מתארגנים גם מארזי פיקניק מיוחדים ממבחר עסקים בעיר הממוקמים על ציר עבודות הרכבת הקלה, החל ממארז סושי מניני האצ'י, דרך מארזי מעדניות מהמכולת של האחים, דלי אלהמברה, מארזי יין ועוד.

בעיריית תל אביב-יפו מדגישים כי חודש הטבע העירוני שזור באג'נדה המקיימת של העירייה, המבוססת עלעקרונות הקיימות והגנת האקלים כנדבך משמעותי ומובנה בהתנהלות העירייה, כתפיסה אסטרטגית מקיפה, רוחבית וחוצת מחלקות, במסגרתה מקודמים שורה ארוכה של פרוייקטים ופעולות בשיתוף תושבי ותושבות העיר, ביניהם יישום בניה ירוקה, התייעלות אנרגטית וייצור אנרגיה מתחדשת בעיר, צמצום כמות הפסולת המוטמנת, קידום תכנון מרחב עירוני בר-קיימא ואורח חיים מקיים. זה בא לנו טבעי.
>> אירועי חודש הטבע העירוני, כל חודש אפריל, פירוט מלא ורישום לסיורים כאן

• הבועה
• טבע עירוני
• אקטיביזם ירוק
• ריאות ירוקות בתל אביב
• עיריית תל אביב

לגור בתל-אביב-יפו בקיץ זו חוויה מאוד מפוקפקת. אמנם יש ים והוא נהדר, אבל העיר עצמה הופכת למלכודת חום בוערת. בפלורנטין, השכונה שבה אני גר, השמש מכה בראש. ההמתנה לאוטובוס על דרך סלמה כרוכה בהיצמדות לקיר של בניין נטוש, כי רק שם יש פס צל חיוור. התחנה עצמה רותחת ועל ברזיה ציבורית של מים קרים אין מה לדבר. אבל רגע, זה בסך הכל חום, לא? אנחנו הרי מכירים את החום הזה, למה הוא דורש דיון נוסף? התשובה היא שמשבר האקלים דורש מאיתנו לנהל את הדיון הזה. אם לא ננהל אותו עכשיו, ננהל אותו אחר כך, עם פחות זמן ועם מחירים גבוהים יותר. ואנחנו חייבים לנהל אותו ברמת העיר, כי לממשלה שלא זזה בנושא אי אפשר לחכות יותר.

"אנחנו צריכים לחשוב בגדול ולפעול בגדול: ליצור רשת של מדרחובים מלאי עצים וללא מכוניות, שבהם נוכל ללכת או לרכוב ולעבור בין שכונות העיר. לטעת יערות וגינות מאכל בכל שכונה ושכונה ולחפש – אקטיבית – היכן נוכל לפרק כבישים או מגרשי חנייה וליצור פארקים במקומם"

מה עושה חום כבד לעיר שלנו? ימי השרב האחרונים מרמזים על זה: בשכונה שלי אנשים כמעט שלא הסתובבו ברחוב. מקומות שלרוב מלאים היו ריקים לגמרי, כי מי יכול לעמוד בתנאים הבלתי נסבלים האלו לאורך זמן? עכשיו דמיינו עומסי חום כבדים שנמשכים ימים על גבי ימים ומגיעים בתדירות גוברת? הרחובות שלנו – במיוחד בדרום העיר וביפו חסרות הצל – פשוט יתרוקנו. עסקים קטנים ובתי קפה, שתלויים בלקוחות מבחוץ, ייפגעו קשות. מי שכן ישאר ברחובות הרותחים הם מי שעובדים במרחב הציבורי כמו מנקים, מאבטחים ושליחים, והם עלולים למצוא את עצמם עובדים בתנאים לא אנושיים. חשבונות החשמל של כולנו ירקיעו שחקים וזה עדיין יהיה עדיף לרובנו מאשר לסבול ניתוקי חשמל שיהפכו לתופעה לא נדירה. ומי שמתקשה לסגור את החודש כבר עכשיו? גם הוא יצטרך להסתדר איכשהו.

כל אלה הם לא איומים תיאורטיים, הם בדיוק מה שהמומחים אומרים לנו שצפוי לקרות, ואל התחזיות האלו מצטרפות גם תחזיות לגשמי זעף, החמרה בסופות ועוד, שגם הן מהשפעות משבר האקלים. לו הממשלה הייתה לוקחת ברצינות את התחזיות האלו יתכן ומצבנו עכשיו היה טוב יותר. אבל היא לא עושה זאת, ולכן יש גוף אחר שחייב להרים את הכפפה – העירייה. עיריית תל-אביב-יפו היא עירייה עשירה וגם יעילה כשהיא רוצה. עכשיו זה הזמן שלה להכין את העיר למשבר האקלים, לפני שיהיה מאוחר מדי.

האם לתל אביב-יפו יש בכלל תכנית לקראת משבר האקלים? החדשות הטובות הן שכן. עיריית תל אביב-יפו לא מתעלמת מהמשבר, וכן מתכוונת לפעול. אבל הפעולות שלה, חשובות ככל שיהיו, עדיין לא מספיקות ובהחלט לא מספיק נועזות. מה שנדרש מאיתנו עכשיו הוא להיות נועזים, נועזים באמת, ולקחת את העיר אל העידן הבא: עידן הערים הירוקות.

עיר ירוקה זו עיר שחושבת אחרת על המרחב ועל הצרכים של תושביה. זו עיר שקודם כל מבינה שחייבים להציל את המרחב הציבורי לפני שהוא ייהפך לכבשן שומם. זה מתחיל בשתילת עצים ובהפסקה של כריתת עצים קיימים (דבר שעיריית תל אביב-יפו מרבה לעשות, בניגוד לכל היגיון), עובר דרך יצירה – בעידוד העירייה – של גגות ירוקים, הקמה של מרחבים ציבוריים מקוררים שאליהם ניתן להגיע ולפגוש אנשים גם כשהחום נעשה בלתי נסבל, והצבה של הרבה יותר ברזיות מים קרים ברחבי העיר. כל אלו דברים שאפשר לעשות מהר, כבר מחר בבוקר, וככל שנקדים לעשות זאת, כך ייטב לכולנו.

אבל שינוי המרחב העירוני ממש לא צריך להסתיים בזה. תל אביב-יפו של ימינו – למרות מקומות כמו פארק המסילה – היא עיר של אספלט ואתרי בנייה. "מאורת טיח נואשת", כמו שכתב עליה מאיר ויזלטיר, על סטרואידים. עיר ירוקה לא זקוקה לעוד אספלט ומלט וטיח ובטון – היא זקוקה לאדמה, ולמרחבים ירוקים פורחים של טבע עירוני, וליער – כן, יער. בעיר. אנחנו צריכים לחשוב בגדול ולפעול בגדול: ליצור רשת של מדרחובים מלאי עצים וללא מכוניות, שבהם נוכל ללכת או לרכוב על אופניים ולעבור בין שכונות העיר. לטעת יערות וגינות מאכל בכל שכונה ושכונה ולחפש – אקטיבית – היכן נוכל לפרק כבישים או מגרשי חנייה וליצור פארקים במקומם.

ההצעות האלו יכולות להישמע מפחידות לחלק מהאנשים. אבל הן מסוג הדברים שתמיד מפחידים ברגע הראשון, ואחר כך אף אחד לא מבין איך לא עשינו את זה מזמן. את היתרונות נרגיש במהרה: עצים, פארקים ויערות יקררו את העיר שלנו וייתנו לנו צל. המרחב הציבורי שלנו יהיה בטוח ושוקק ונעים יותר. הטבע יעשה את שלו ברגע שנתחיל, וטבע עירוני חדש ומחוזק יתחיל להפציע. גם מי הגשמים – שמציפים את שכונות הדרום בכל חורף מחדש – יחלחלו הרבה יותר טוב כשנשחרר את האדמה שמתחת לאספלט.

גם רשימת הצעדים הזו היא רשימה חלקית בלבד. יש עוד הרבה לעשות – בתחומי האנרגיה המתחדשת, בשיפור התחבורה הציבורית, בחיזוק מערכת הרווחה ועוד. אבל הנקודה החשובה היא זו: המאה ה-21 היא המאה של משבר האקלים וגם "המאה של הערים" – המאה הראשונה שבה מרבית האנושות תחיה בערים, והמאה הראשונה שבה ערים הן שיכתיבו את אופיה של החברה שלנו. תל אביב-יפו צריכה לקחת את האתגר הכפול הזה בשתי ידיים, ולהוביל את ההתמודדות עם משבר האקלים כאן בארץ. היא יכולה לעשות זאת, וכשזה יקרה, אף אחד מאיתנו לא יביט יותר לאחור.

>> איתמר אבנרי הוא חבר בפורום האקלים הישראלי וחבר בהנהגת "עיר סגולה", תנועה עירונית חדשה של תושבות ותושבי תל אביב-יפו, ודוקטורנט למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן.רוצים עדכונים על פעילות "עיר סגולה"? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ השקטה

• הבועה
• ❤ תל אביב
• משבר האקלים
• זיהום אוויר
• אקטיביזם ירוק
• ריאות ירוקות בתל אביב
• טור דעה

אוקג'ה (2017)

לפני שגרם להוליווד להתאהב בו עם "פרזיטים", הבמאי הקוריאני בונג ג'ון הו עסק כמה וכמה פעמים בזיהום סביבתי כגורם לשלל אסונות (ע"ע סרט המפלצות "המארח" והדיסטופיה "רכבת הקרח" עם כריס אוונס). הסרט הסביבתי המצטיין שלו הוא כנראה "אוקג'ה", שהופץ ישירות דרך נטפליקס ב-2017. "אוקג'ה" לא מדבר על אימת שינויי האקלים בכלל, אלא לוקח לעצמו נקודת מבט מסוימת מאוד – תעשיית הבשר ובפרט הנדסה גנטית של בעלי חיים לצרכי מאכל.

בסרט, תאגיד מזון יוצר "חזיר על" גדול מימדים וחמוד להפליא, במטרה לספק לעולם בשר כפתרון תזונתי משובח – ואפילו אקולוגי יותר לייצור. אותם חזירים מוטנטים מוענקים לחקלאים ברחבי העולם כדי למצוא את תנאי הגידול האידיאליים עבורם. החזירה ששמה כשם הסרט מוענקת לסב ונכדתו באזור כפרי בקוריאה. כשהתאגיד דורש את החזירה שלו בחזרה הילדה שגדלה לצידה יוצאת למסע כדי להציל אותה, כולל שיתוף פעולה עם קבוצה של פעילי סביבה מפוקפקים. "אוקג'ה" הוא סרט מתוק מאוד לרגעים וקשה לצפייה ברגעים אחרים, עם שחקנים מעולים כמו טילדה סווינטון, פול דאנו וג'ייק ג'ילנהול – אבל על כולם מתעלה החזירה הממוחשבת שלרגעים קשה להאמין שהיא לא יצור בשר ודם.

פרנגלי: היער הקסום (1992)

שלל סרטי ילדים ניסו לחנך את זאטוטי העולם על החשיבות של שימור יערות, מניעת זיהום ועזרה לבעלי החיים – מ"לשחרר את ווילי" דרך "וול-אי" ועד "הלורקס", בגרסת 2012 הצעקנית. "פרנגלי: היער הקסום" מ-1992 קצת נפל בין הכיסאות עם השנים ולכן מושמט לא פעם מהשיחה בנושא, אבל הוא דווקא אחד המוצלחים בקטגוריה. מדובר בסרט אנימציה שנוצר מחוץ לאולפנים הגדולים ונתקל בשלל מכשולים בדרך למסכי הקולנוע – חלקם באדיבות אולפני דיסני, שהתעצבנו מאוד מכך שרובין וויליאמס סירב לוותר על הדיבוב בסרט אחרי שהצטרף ל"אלאדין" שלהם.

"פרנגלי" הוא סיפור אגדה פנטסטי על הקרב בין הטבע והתעשייה, או יותר ספציפית – בין פיות שמשתמשות בקסמים כדי לרפא את היער לבין שד זיהום מפלצתי עם התמכרות לדלק (בדיבובו של טים קארי האגדי). על הרעיון הבסיסי הזה מתלבש גם סיפור אהבה בסיסי וחמוד בין פיה לנער אנושי שכווץ למימדים זעירים בקסם. בחירה סיפורית חמודה שהסרט לוקח היא להציג את בני האדם דרך עיני הפיות כיצורים קסומים ושוחרי טבע שנעלמו ונכחדו, מה שהופך את התגלית על מה שבני האדם אשכרה מעוללים ליערות הגשם לשוברת לב עוד יותר. לא הכל בסרט התיישן טוב, אבל הוא לגמרי שווה צפייה משפחתית כמעשייה אקולוגית חמודה וצבעונית, שגם מעודדת פעולה ולקיחת אחריות.

אל תסתכלו למעלה (2021)

סטודנטית צעירה מגלה יום אחד כי אסטרואיד גדול נמצא בדרכו לכדור הארץ, והוא צפוי להגיע הנה בעתיד הקרוב. התנגשות האסטרואיד צפויה לגרום לאירוע הכחדה בסדר גודל של השמדת הדינוזאורים אם האנושות לא תתגייס בכל הכוח כדי למנוע אותה. הבעיה היא שגם כאשר הקהילה המדעית מציגה ראיות ברורות לסכנה ברורה לעתיד הפלנטה כולה, הפוליטיקאים והתקשורת לא ממהרים לאמץ את המלצותיה לפעולה.

את הסאטירה המרירה אך מצחיקה של אדם מקיי אפשר להשליך על סיפורים שונים – אבל ברור שההשראה העיקרית היא ההתמודדות של בעלי הכוח עם הצורך לנקוט פעולות ברורות כדי למנוע אסון. מדובר ביחס שטחי ופופוליסטי במקרה הטוב ובבחירות ציניות ומרושעות במתכוון במקרה הרע – וזה אולי מצחיק, אבל לרגעים זה ממש מדכא.

אמת מטרידה (2006)

הסרט הדוקומנטרי של אל גור הוא לא הראשון לעסוק בסוגיה, אבל בכל הנוגע להיקף, חשיבות היסטורית והשפעה הוא כנראה הבולט ביותר בז'אנר עד היום. בזמן אמת הסרט הוביל מצד אחד לעלייה משמעותית במודעות לסוגייה וביוזמות קטנות כגדולות לפתור אותה ומצד שני לגל של פארודיות, הכחשות וזלזול שהציגו אותו כטיפוס היסטרי שסתם מנסה להלחיץ את כולם בלי סיבה. ההשפעה של הסרט כנראה איפשרה ועודדה את זכייתו של גור בפרס נובל לשלום ב-2007, בעוד הסרט זכה בשני פרסי אוסקר – לסרט תיעודי ולשיר מקורי.

כסרט, קשה להגיד ש"אמת מטרידה" הוא חוויה מבדרת או מהנה במיוחד ורוב מה שנאמר בו כבר ידוע ומוכר לצופה המעודכן ב-2023. למרות זאת, הוא עדיין צעד ראשון לא רע למי שרוצה לדעת קצת יותר על משבר האקלים (וכנראה חי בעשור וקצת האחרונים בהדחקה הארדקור). ב-2017 אף יצא סרט המשך בשם "אמת מטרידה יותר" – שעסק בין היתר בהצגת פתרונות מדיניים ופוליטיים למצב המסוכן אליו הגענו. הסרט הזה כבר לא עורר את אותה סערה וחשיבות, אולי בגלל שבזמן שחלף הצטרפו אליו יוזמות, יוצרי קולנוע ופעילים רבים נוספים שהפכו אותו לפחות יוצא דופן ובולט במפה.

על פני האדמה (2020)

לא מעט יוצרי קולנוע ניסו לאורך השנים לעניין את הציבור בסוגיות חשובות ואפילו קריטיות לשלום האנושות והפלנטה, אבל כשמלך סרטי הטבע עושה בדיוק את זה קצת יותר קשה להתעלם. ב-2020 יצר דיוויד אטנבורו, אצולת טלוויזיה בריטית, את הגרסה שלו ל"סרט סביבתי", שעה וחצי של תיעוד מרהיב ומטריד לשינויים שעבד כדור הארץ לאורך חייו של היוצר בן ה-94 דאז. מדובר לא רק באחד מהיוצרים הדוקומנטריים המוערכים והאהובים בעולם, אלא גם באדם שמכיר את הפלנטה לאורכה ולרוחבה, ואין לו שום כוונה להרגיע אתכם עם סיפורים פלאפיים על חיות חמודות.

אפשר לטעון שאטנבורו עדין עם הצופים ביחס למדענים מסוימים, ולא מעט מהם, שמאמינים שכל זה יקרה מהר יותר ואלים יותר, אלא אם נבצע צעדים קיצוניים אפילו יותר מאלה שהוא מציג בסרטו. למרות זאת, קשה לומר שהסרט, שזמין לצפייה בנטפליקס וגם יצא כספר (לאחרונה הוא יצא לאור בעברית בהוצאת רדיקל), פשוט לצפייה. "על פני האדמה" (שזמין בנטפליקס) מבקש לתאר את הזוועות הצפויות להתחולל בכדור הארץ בתשעים ומשהו השנים הקרובות, כשאטנבורו מבקש לדמיין את חייו אם היה נולד כיום ולא לפני כמעט מאה שנה. כדי לעשות זאת הוא משלב צילומים מרהיבים, גם אם רובם קשים לצפייה, עם קטעי ארכיון מהקריירה ארוכת השנים שמאחוריו – ופורש בסרט את משנתו לגבי הסיבות, התוצאות העתידיות לצד אלה הקיימות וגם הפתרונות האפשריים.

נאוסיקה: הנסיכה מעמק הרוחות (1984)

אטנבורו מציין שוב ושוב ב"על פני האדמה" שהנפגע העיקרי מזיהום והרס סביבתי בידי האדם הוא לא בהכרח כדור הארץ או הטבע. הטבע יודע איך להשתקם. בני האדם, לעומת זאת, עומדים בפני סכנת הכחדה של ממש. את אותו רעיון אפשר לזהות גם בסרט האנימה של הייאו מיאזאקי מ-1984, מעשייה פוסט אפוקליפטית שמתרחשת לאחר מלחמה גרעינית שכמעט החריבה את האנושות כולה.

1000 שנים אחרי אותה מלחמה, המעטים ששרדו חיים בקרב הישרדות מתמשך מול העולם המזוהם. נאוסיקה, בתו של מלך אחת הקהילות האנושיות הקטנות ששרדו את התופת, מבקרת לעיתים קרובות ביער מסוכן הפולט גזים רעילים כדי להביא אספקה לאנשיה. אם נגלוש לספוילרים, לקראת סוף הסרט מבינה הנסיכה שהיער לא באמת מסוכן ורעיל – בזמן שבני האדם הסתמכו על מסיכות מגן, המערכת האקולוגית מצאה לעצמה פתרון שמאפשר לה לשגשג ואפילו לנקות את עצמה מזיהומים. מיאזאקי עסק גם בסרטים נוספים בהמשך הקריירה שלו על השפעות התיעוש והקדמה האנושית על הטבע והסביבה, ולמרות הגישה הסביבתית שלו הוא תמיד הוסיף שם ניואנס חשוב – זיהום או הרס סביבתי לא תמיד מתרחשים בגלל אנשים רעים ואנוכיים, אלא גם בגלל פחד וצורך הישרדותי ובשם מטרות חשובות ואפילו חברתיות.

הכנסייה החדשה (2017)

כבר כמה שנים שפול שריידר (תסריטאי "נהג מונית" ו"השור הזועם") כותב ומביים סוג מסוים מאוד של סיפורים – גברים שבורים ומצולקי מטראומות עבר נקלעים לסיטואציה שדוחפת אותם עוד יותר לקצה, כשמצד אחד דמות צעירה יותר עליה הם רוצים לגונן ובצד השני יצר אלים והרסני לעצמם ולסביבה שהם מנסים לרסן בכל כוחם. במקרה של "הכנסייה החדשה" (First Reformed) הנוסחה הזו פוגשת צד שכמעט ולא מדובר בקולנוע של הנושא הסביבתי – דיכאון אקלים בפרט וההשפעה של כל השיח הסביבתי המבעית על הנפש האנושית בכלל.

במקרה זה הגיבור הוא ארנסט (אית'ן הוק בתפקיד משובח), כומר בקהילה קטנה שפוגש זוג צעיר עם בעיה – היא בהריון, הוא אסיר משוחרר ופעיל סביבה רדיקלי שלא מעוניין להביא ילדים לעולם. ארנסט מגיע עם לא מעט אישיוז וקשיים נפשיים משלו, וככל שהוא מעמיק יותר לתוך היחסים עם הזוג, מתפשטות חרדות האקלים האפלות גם אליו. הפתרונות שהוא מצליח לראות למצב נעשים אלימים יותר ויותר – כשהשאלה היא לא רק האם יש סיכוי לגאולה, אלא גם איך גאולה כזו בכלל נראית. האם אותם יצרים אלימים בשם הסביבה הם ביטוי של טירוף, או שבמובנים מסוימים זו תגובה שפויה למצב בלתי אפשרי?

מקס הזועם: כביש הזעם

תחזיות האימה של משבר האקלים הן חומר מושלם לתרחישים דיסטופיים מטרידים. חלקם לקחו את זה לכיוון פרקטי (ערימות הזבל ב"וול אי", השדות הגוססים של "בין כוכבים"), אחרים עשו את זה רק בשביל אסתטיקה מלוכלכת בלי לצלול למשמעויות ("שחקן מספר אחת") והיו מי ממש הגזימו ("היום שאחרי מחר" ו"2012", מישהו?). סרטי "מקס הזועם" הם כנראה הפרשנות האייקונית ביותר – שבו הממשלות קרסו והוחלפו בכתות וקבוצות קטנות, לצד המוני נוודים בבגדים קרועים ורכבים מאולתרים שמשוטטים בעולם הרוס, מיובש ומפורק.

סרט הקאמבק של הפרנצ'ייז, "כביש הזעם", שילב באווירת הבלהות הזו חיבור ברור ומיידי יותר בין התוצאה והסיבה. הדמויות המורדות בסרט לא רק מנסות להיחלץ ולשבור את המערכת הטוטאליטרית שבה נכלאו, אלא גם יוצרות קשר ברור בין הרודן התורן לבין שלל בעלי הכוח שהביאו אותנו למצב הזה ("Who Killed the World?!"). זאת ועוד – כשהלוחמת פיוריוסה נמלטת מאותו רודן, היא חולמת על נווה מדבר שיציל אותה מהשממה המדברית שבה היא חיה, רק כדי לגלות בהמשך שכדי ליצור נווה מדבר כזה היא צריכה ליצור כזה בעצמה.

• המסך
• קולנוע
• סרטים
• אקולוגיה
• אקטיביזם ירוק
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 932 // הטבע מתעורר

אוהבים עצים? יש לכם חצר פרטית? גרים בדרום תל אביב? הגעתם למקום הנכון. במסגרת תכניתההיערכות העירונית לשינויי האקלים אחת המשימות החשובות היא תוכנית "היער העירוני" המקודמת על ידי צוות אדריכל העיר. התוכנית כוללת שתילה ונטיעה של עשרות אלפי עצים ברחבי העיר, וכדי לקדם את מימוש המשימה תחלק הרשות לאיכות הסביבה וקיימות, בשיתוף עם אגף שפ"ע של עיריית תל אביב-יפו, עצים לנטיעה בחצרות פרטיות של בתים ובניינים.

השכונות הבאות בתור שיזכו לקחת חלק במבצע הן שכונות שפירא ונווה שאנן.תושבת ותושבים המעוניינים לקחת בו חלקיכולים להירשם באתרעד לתאריך 16.2.2022;העירייה תספק את העצים והקומפוסט ודיירי הבניינים ינטעו, ישקו ויהנו מחיים ירוקים יותר.חלוקת העצים תתבצע במהלך חודש פברואר, נקודת האיסוף ותאריך מדויק יימסרו בהמשך.

עיריית תל אביב-יפו מקדמת את תכנית "היער העירוני" שמטרתהניהול משאב העצים בעיר, איסוף ותיעוד העצים בעיר, הגברת נטיעות בבתי גידול איכותיים לעצים והגדלת שטחי הצל. חזון היערהעירוניהוגדר כשלד ירוק המהווה תשתיתעירונית איתנה, המבוססת עצים בוגרים איכותיים בכלל שטחי העיר תל-אביב יפו, לטובת איכות החיים של תושבי העיר, מבקריה והחי בה. במסגרת פרויקט זה מטופל אתגר צמצום אפקט אי-החום העירוני, תוך מיפוי רחובות חמים לצורך תיגבור ותיעדוף נטיעות בצירי הליכה, רחובות מסחריים ומוקדים במרחב הציבורי.

בעירייה מדגישים כי "כחלק מתכנית ההתמודדות עם משבר האקלים נקבע יעד של תוספת 100,000 עצים בעיר עד שנת 2030, ומקודמות פעולות נטיעה ברחובות, כיכרות וגנים – בדגש על אזורים בדרום מזרח העיר שנמדדו כאזורים היותר חמים".לאחרונה ספגה העירייה ביקורת קשה על הקלות שבה קבלנים כורתים בעיר עצים "בטעות"ועל האופן שבו הם מטופלים ונקנסים, לאחר שמספר עצים בוגרים ואיכותיים נכרתו במספר מקומות בעיר.

• הבועה
• עצים
• אקטיביזם ירוק
• משבר האקלים
• שכונת שפירא
• נווה שאנן

טניה דדון צור, 45, נשואה +3. גרה בתל אביב כ-25 שנים, פעילה חברתית בעיר שלוקחת חלק משמעותי בתנועת "אופניים", פעולות נגד כריתות עצים ועוד נושאים חשובים. טניה עובדת כמורה לאנגלית בסטודיו אנקורי ומלמדת עולים חדשים עברית כמורה פרטית.

כמה זמן את פעילה חברתית בעיר?
"התחלתי ממש בקטנה בוועד כיתה של הילדים שלי. כל החיים אני עם מודעות סביבתית ואני מאוד מינימליסטית, רציתי להיות בוועד כדי שלא סתם נקנה דברים או שלמשל במסיבות שלא נשתמש בחד פעמי. הפעילות האקטיביסטית העירונית שלי התחילה באזור שנת 2016, כשעיריית תל אביב יפו, תלתה שילוט על קנסות באבן גבירול לרוכבי אופניים שנוסעים על המדרכה. לא הבנתי מה זה כי אופניים זה הכי אופטימלי לעיר, זה כלי העתיד, זה גם לא דורש דלק וזה גם נקי וגם מבחינת רעש ולא צריך חנייה. במקום לעודד זה מה שעושים? נותנים קנסות ברחוב שאין בו שביל? במקרה עלה פוסט של בחורה בשם ליטל על זה שהיא יוצאת על כך למחאה וחשבתי שזה גאוני. התקשרתי אליה, התחברנו והרמנו מחאה מדהימה. משם הבנתי שזאת אחריות שלי לפעול לטובת רוכבי אופניים".

אנשים מבינים אבל אולי לא מודעים. אנשים מבינים שעצים נותנים לנו חמצן אבל לא מודעים לכמה חמצן, במיוחד אם הם גדולים ומשמעותיים

איך העברתם את המסרים בנושא האופניים?
"צעקנו במחאות והיו לנו כל מיני גרסאות: 'רוכבי אופנים רוצים תשתית. לא להידרס ממכונית או משאית, לא להידרס מתחבורה ציבורית, לא להידרס מאופנוע או מונית'. עשינו הרבה פעולות של שבילים פיראטיים ומחאות כדי לקדם שאנחנו רוצים תשתית. בחלק מהפעולות המטרה הייתה לדבר עם הציבור ולשמוע אותו".

ההתארגנות לפעולות האלו הייתה מטעם תנועת אופניים?
"כן, תנועת אופניים זה ארגון של מתנדבים. לא היה לנו תקציב וזאת לא עמותה. לא התעסקנו עם כסף בכלל. הכל בהתנדבות. אחרי כמה שנים טובות, בערך שנתיים שלוש של פעולות הרבה מהפעילים התחלפו. המון התייאשו בדרך. אבל בסופו של דבר העירייה הבינה שצריך פתרון. הבעיה היא שאנחנו רצינו תשתית, ועיריית תל אביב יצרה שבילים, כאילו זה הפתרון היחיד שיש, ובשביל השבילים התחילו לכרות מלא עצים".

את העצים החדשים שותלים בתוך בתי גידול בגודל מטר מעוקב. זה אומר שהשורשים שלהם לא יכולים להתפתח. הם לעולם לא יגדלו לממדים של העצים הבוגרים

משם התחיל העיסוק גם במחאות נגד כריתות עצים?
"הייתי מעורבת בכל מיני פעילויות, והתחלתי להכיר אנשים. דרך המחאה של כיכר אתרים גיליתי מחאה על ארלוזורוב ושם גיליתי שהייתה תכנית לכרות את כל העצים בצד הדרומי של ארלוזורוב בשביל הרכבת הקלה. שמעתי את זה וחטפתי חום, לא ידעתי מה לעשות. חיברו אותי לאישה מדהימה בשם אסנת בנימין שהיא מומחית להצלת עצים, בכל רחבי הארץ. התחברתי אליה ואמרתי לה 'רק תגידי לי מה לעשות'. התושבים של ארלוזורוב לא היו שם, לאנשים לא היה אכפת. פניתי לכל מי שאת רק רוצה, התחננתי שאנשים ישימו לב ויעזרו לי בהפצה".

מה אנשים לא יודעים על הנושא של כריתת עצים, איפה זה פוגע בנו?
"אנשים מבינים אבל אולי לא מודעים. אנשים מבינים שעצים נותנים לנו חמצן אבל לא מודעים לכמה חמצן, במיוחד אם הם גדולים ומשמעותיים. כשיש להם אדמה אז הם מאפשרים חלחול של מים. אנשים לא מודעים לזה שעצים מגנים עלינו מפני קרני UV של השמש. אנשים לא מודעים שהעצים הבוגרים מורידים את הטמפרטורה בעיר בצורה משמעותית, הם מונעים יצירת איי חום, שזאת אחת הבעיות שמתמודדים איתה במשבר האקלים. הם מורידים את הטמפרטורה עד כדי כך שאם יש לך צל של עץ ליד מבנה את הרבה פחות משתמשת במזגן. העצים גם סופחים חלקיקים מזהמים מהאוויר כמו אבק, גזים מזהמים ועוד. העצים מעלים את ערך הנכס, הם טובים לבריאות הנפשית, עצים גם ממסכים בין בניינים וגם בולעים חלק מהרעש של מכוניות, תחבורה או שכנים רועשים. אני בטוחה שיש עוד דברים.כל מה שאמרתי עכשיו תקף לעצים בוגרים. אבל העירייה, נתע וכל מיני תכניות תמ"א, משרד החקלאות ועוד מאפשרים כריתות עצים למטרות חניונים, בניינים, כבישים, בנייה של עוד מרפסת ועוד".

ומה לגבי עצים חדשים שנשתלים בעיר?
"את העצים החדשים שותלים בתוך בתי גידול בגודל מטר מעוקב. זה אומר שהשורשים שלהם לא יכולים להתפתח. בניגוד לדעה הרווחת, השורשים של רוב העצים צומחים החוצה ולא כלפי מטה. הממדים של העץ לא יצמחו ככה אם יתנו להם מקום לשורשים. היתרונות של העצים שמניתי זה של עצים בוגרים. הגפרורים והמקלות האלה ששותלים היום כעצים לעולם לא יגדלו לממדים של העצים הבוגרים".

מה לדעתך אפשר לעשות אחרת?
"תעשו רכבת קלה בכביש אחד, כביש מקביל לאופניים וכביש מקביל למכוניות. יש מיליוני ואלפי פתרונות יצירתיים ברחבי העולם. הכל כבר קיים. לא צריך לשפוך בטון, יש משבר אקלים ואתם לוקחים לנו את העצים שלנו. לא יישארו עצים בוגרים לדור העתיד וזה מה שמפחיד אותי וזה מה שמקומם אותי".

איך המשפחה מגיבה לאקטיביזם שלך?
"המשפחה שלי ראתה אותי נכנסת לתוך זה יותר ויותר חזק. הילדים שלי מגיעים איתי למחאות ופעולות. הם חיים את החיים המינימליסטים והם מבינים ויודעים שזה חשוב. לפעמים יש להם יותר סבלנות ולפעמים הם רוצים להיות קצת יותר כמו החברים אבל הם מבינים. גם בן זוגי, לא חושב כמוני על הצורה שצריך לפעול בה על משבר האקלים, אבל הוא מאוד סביבתי יחסית לאדם הממוצע, הוא משתמש בכמה שפחות שקיות למשל".

זאת חוצפה לצופף ילדים ברמה הזאת כשמבוגרים כל כך מרווחים. חצי מעובדי העירייה לא גרים בעיר ואת הילדים שלנו מצופים בתוך מבני בטון

מהו הפרויקט שאת עובדת עליו עכשיו?
"העצים תמיד שם, זה מפעל חיי. אני אעשה בשבילם הכל. בנוסף כרגע אני תומכת במאבק של לוי יצחק – חת"ם סופר, שבו רוצים להקים מתחם גנים במקום ריאה ירוקה מדהימה שיש שם. הולכים לבנות שם מבני בטון בלי אדמה ובלי גינה. לעירייה יש נכסים מפה עד הודעה חדשה. עובדי העירייה יושבים במשרדים מרווחים עם חניונים ומה שאת לא רוצה".

את חותרת לזה שהפתרון הוא להשתמש במבנים קיימים במקום לבנות חדשים?
"אני לא חותרת לזה. אני אומרת את זה ומצהירה את זה, צועקת את זה וזועקת את זה. זאת חוצפה לצופף ילדים ברמה הזאת כשמבוגרים כל כך מרווחים. חצי מעובדי העירייה לא גרים בעיר ואת הילדים שלנו מצופים בתוך מבני בטון. זה לא הילדים שלי, זה לא בשביל הילדים הפרטיים שלי המאבק".

בשנה האחרונה הצלחת למנוע כריתה של עצים?
"בוודאי. כל העצים בארלוזורוב לא נכרתו. הרבה עצים ניצלו שם. היו שם כמה עצים ספציפיים שאסנת ואני נלחמנו עליהם בשטח פרטי בארלוזורוב. אבל התוצאות רחוקות מלהיות מה שהן צריכות להיות".

תל אביב עברה שנה קשה, קודם קורונה ולאחרונה גם מבצע שומר החומות. מה את מאחלת לעיר לשנים הבאות?
"האיחולים שלי זה לא מה שאנשים רוצים לשמוע. אנשים רוצים לשמוע שיהיה להם כיף ושיהיה להם טוב אבל אני לא חושבת שכיף זה לצאת לקניות ושופינג או לטוס. אני מאחלת שיהיו לנו עצים בוגרים שישמרו עלינו. מאחלת שיהיה לנו אוויר נקי ושלא ישפכו פה יותר מדי בטון. שתהיה לנו עיר גנים אמיתית עם עצים בוגרים שנותנים לנו צל וחמצן. מאחלת לנו ששטחי הציבור שלנו יישארו שלנו".

יש לך הרבה ביקורת כלפי אורח החיים בעיר והעירייה אבל את גרה פה המון שנים. היו לך מחשבות לעזוב? למה הבחירה במגורים בתל אביב?
"יש כל כך הרבה דברים לעשות. איך אני יכולה לעזוב באמצע של כל הדברים? גרתי גם בארצות הברית המון שנים, כמעט עשר שנים. אחיות שלי עדיין גרות שם. המשפחה שלי מפוזרת בגולה ואני חיה בארץ מתוך בחירה. כל המאבקים האלו שנכנסתי לתוכם זה בשנים האחרונות. תל אביב היא עיר מדהימה. המזג אוויר שלה מתאים לי בול ושמחת החיים מתאימה לי בול. אני גם לא ידעתי הכל על משבר האקלים, רק לפני שנה התחוור לי באיזה מצב קטסטרופלי אנחנו. אני אוהבת את תל אביב מאוד, את האנשים, המיקום ואת הים".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"לעקוף עם האופניים את המכונית שצפרה לך כשמגיעים לרמזור האדום".

• האנשים שעושים את תל אביב
• הבועה
• קיימות
• משבר האקלים
• עצים
• ריאה ירוקה
• ריאות ירוקות בתל אביב
• אקטיביזם ירוק
• אופניים
• שבילי אופניים