חומרי גלם עונתיים הם לא סתם קלישאה – מדובר בירקות ובפירות שאשכרה נקטפים (או נשלפים מהאדמה) בדיוק מתי שצריך, כך שהם מגיעים לצלחת טריים, ובאיכות מירבית. אז זה כבר הזמן לוותר על ענבים, אפרסקים או אבטיח, כי אתם יכולים להיות בטוחים שקרוב לוודאי מדובר בתוצרת קפואה או מיובאת, ולעבור לארטישוקים, כרישה, תותים ופירות חורפיים אחרים. חוץ מזה, עונתי גם אומר לצרוך מקומי, ואנחנו ממש בעד – ועל כן אספנו לכם את המנות של העונה הנוכחית, שהיא משהו בין סתיו לחורף.

>>בית יש רק שניים: המסעדה הכי אהובה בתל אביב משתכפלת

סלט ארטישוק | צפונה בנגה

ארז קומרובסקי חרת על דגלו להכיר לחיך הישראלי את חשיבות האוכל העונתי, והוא מקפיד על כך הן בערוגת הירקות הגלילית שלו שבמושב מתת והן בעסקים שלו בעיר הגדולה.כבר סיפרנו לכםכי לכבוד העונה החורפית השף מתארח בפר דרייר שביפו, עם תפריט שכולו על טהרת התוצרת העונתית ומותאם היטב לעונה הקרירה. כך למשל תמצאו בתפריט קלמארי עם חוביזה וריבת אתרוגים (בתמונה למעלה) או מנה מופלאה של ארטישוקים טריים של תחילת העונה עם צלפים ואנשובי בליווי ריקוטה טרייה של המחלבה הקטנה.
78 ש"ח, בימי רביעי וחמישי בפר דרייר. בת עמי 7

קולורבי | דוק

מנת הקולורבי המפורסמת של דוק מעידה יותר מכל על בואו של החורף. האחים דוקטור הרי מקפידים אך ורק על חומרי גלם עונתיים והמקומיים, והקולורבי היוצא מהאדמה החורפית הישר אל הצלחת במדובר במנה שהפכה לאייקונית ולא בכדי – הקולורבי נחרך תחת גחלים לוחשות מה שמעניק לו טעם צלוי-מעושן מופלא, ומרקם רך ברמה שאתם שואלים את עצמכם – מה, יכול להיות שהדבר הטעים הזה זה קולורבי? חוץ מזה הוא נח על שמן זית עוצמתי, ומסביבו גבינת המאירי ומעט פלפל חריף. חלום של יום קריר.
61 ש״ח, אבן אבירול 27

פולנטה וירוקים של חורף | שאפה

החורף היא עונתו של הברוקולי ואפונת השלג, וגם של השעועית הירוקה והבאק צ'וי – ובשאפה שביפו קטפו אותם מהערוגה והניחו אותם במחבת מעל מצע של פולנטה חמימה ורכה. מה כבר יכול להשתבש? ממש כלום. מדובר אחרי הכל בפחמימה פשוטה וריקה בטעמי תירס ענוגים ועדינים שעושים טוב בבטן, ותוספת הגונה של ירקות טריים ומטופלים היטב, כאשר על כל החגיגה הזו יש גם גילופי פרמזן עבותים שלהם אף פעם לא נסרב.
58 ש"ח, נחמן 2

פרחי קישוא | ארנסטו

עונת פרחי הקישוא היא קצרה מתמיד, ןהיא בדיוק עכשיו למספר שבועות בודדים. במסעדה האיטלקית והאינטימית של ארנסטו בבן יהודה חוגגים את העונה הקצרה כמיטב המסורת, עם פרחי קישוא ממולאים בריקוטה, מוצרלה טרייה ואנשובי, כאשר הם מטוגנים קלות וענוגים מתמיד. ביס מנצח עם ניחוח חורפי שכדאי להספיק לפני שכבר אי אפשר יהיה לקטוף.
49 ש״ח, בן יהודה 90.

כרישה מבושמת בנוזלים של עצמה | צפון אברקסס

אולי התרגלתם למצוא כרישה בסופר בכל ימי השנה, אבל שעתה היפה ביותר היא ממש עכשיו. ומי אם לא איל שני יודע זאת? אדון חומרי הגלם הבלתי מעורער מביא אל מסעדתו בלילנבלום כרישה מופלאה בבישול ארוך, כשהיא במילותיו "מבושמת בנוזלים של עצמה", יחד עם לא מעט חמאה וגם קצת שמן זית. מלמעלה פתיתי פרמזן שמפוזרים בנדיבות לכדי ביס עונתי וחלומי.
52 ש"ח, לילינבלום 40

תותים ומסקרפונה | קפה איטליה

אם תשאלו את איתי בידרמן, השף של קפה איטליה, איך הוא יודע שהגיע החורף? הוא יענה לכם, קל – עונת התותים כבר כאן, מה שאומר שמוגש קינוח התותים האלמותי של קפה איטליה. בידרמן אף סיפר לנו שאנשים מתקשרים מראש ומבקשים שישמרו להם, ושגם בימי הקיץ אין לפחות שולחן אחד במסעדה שלא שואל עליו. תותים, מרנג מוקצף, מסקרפונה ורוטב תות, זוהי התורה כולה, ואיכשהו – זה הכי הכי הכי טעים בעולם. קינוח שחוגג את החורף במלוא תפארתו.
44 ש"ח, יונה קרמינצקי 6

גלידה גויאבה | קסטה

הגלידרייה של איל שני בפארק המסילה מקפידה על ג'לטו טרייה ואוורירית, שמכינים ממיטב פירות העונה. עכשיו תמצאו שם גלידת גויאבה ורודה בטעמי הפרי ובניחוח פרדסים מרגש, המדגישה את טעמי הפרי הנפלאים וחפה מתוספות סינתטיות וחומרים מיותרים. האמרה הידועה מספרת שגויאבה היא פרי שאו שאוהבים או ששונאים, ואנחנו תכלס לא מבינים איך אפשר שלא לאהוב את הפרי המופלא הזה, שגם בגלידה המדוברת נוכח במלוא תפארתו.
17 ש"ח לכדור, פארק המסילה (צמוד לבית רומנו)

קינוח הדרים | תריסר

שף ענר בן רפאל פורמן הוא מהשפים הבולטים שמקפידים על תוצרת עונתית, ואף עובד עם מלקטים שמלקטים במיוחד בעבור המסעדה חומרי גלם בדמותם של ירקות, עלים ועשבי תיבול טובים ומיוחדים. איכות חומרי הגלם ניכרת בכל ביס, וקינוח ההדרים הוא ביטוי אידאלי לשפה הקולינרית של המסעדה. מדובר בכדור מרנג, ממולא בקרם פטיסייר קלמנטינה, ג'ל אשכולית אדומה, פירות הדרים טריים, קונפיטורת פירות הדר וקרם אנגלייז תפוז. קינוח ריחני, חורפי ומופלא.
52 ש"ח, שוק הנמל, האנגר 12.

• אוכלים שותים
• חורף
• אוכל מקומי
• קפה איטליה
• דוק
• צפון אברקסס
• ארנסטו
• שאפה

זה לא זמן טוב להיות מסעדה בתל אביב. רוב הזמן הוא לא זמן טוב להיות מסעדה בתל אביב, אבל עכשיו במיוחד. דווקא בשל גלי הסגירות הנוכחים, רצינו לספק קרן אור של אופטימיות ולהזכיר שיש מקומות ששורדים פה אפילו יותר זמן משמדינת ישראל קיימת. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה ועוד נספיק להכין קינוח. אלו השורדות הכי מצטיינות של סצינת האוכל התל אביבית.

>>שאלנו את ותיקי מסעדות העיר "איך מסעדה יכולה לשרוד תקופה שכזו?"

אולימפוס

ותק:92 שנה
מה הסיפור:מסעדה יוונית בלקנית והמסעדה הכי ותיקה בארץ, לכן גם המיתולוגית ביותר. בכל זאת – יוון, מיתולוגיה – ברור שיהיה כאן סיפור. המסעדה נפתחה ב-1932 בפינת הרחובות קישון-לוינסקי על ידי שלמה סטרומזה שעלה מסלוניקי, והייתה בית גידול לטבחים ומסעדנים רבים שהמשיכו אחר כך לפתוח מסעדות בלקניות משלהם כמו תרמית פרמידה. בתחילת שנות התשעים עברה המסעדה למשכנה הנוכחי מול בית מעריב, ועברה לידיו של פפו נחמן – סלוניקאי גם הוא, שכיום בנו יונה מנהל את המסעדה יחד עם בנו וכלתו. המסעדה, שהפכה במירוץ השנים למוסד מוביל ומצליח, שומרת על חזות מסעדת הפועלים וזה כנראה סוד ההצלחה, שכן לא נכנעה לטרנדים חולפים ולא נתנה להצלחה לעלות לה לראש. האוכל הוא עדיין אותו אוכל אותנטי, יווני ונהדר, טרי ומתובל כמו שצריך. בלי דאווינים מיותרים.
מנה חובה: מוסקה
קרליבך 7

שמוליק כהן

ותק:88 שנה
מה הסיפור:מסעדת שמוליק כהן קיימת עוד מלפני קום המדינה, באותו לוקיישן מאז 1936 (!) ויש מאחוריה לא פחות מארבעה דורות בשלנים. כיום תומר רוזין, הנין של רבקה (אמו של שמוליק כהן) הוא זה שמנהל את העניינים יחד עם אמו ציפי. ההיסטוריה המכובדת הזאת עשויה להסביר את קסמו של המוסד שמגיש אוכל יהודי מזרח אירופאי כמו בשטעטל, עם מפות לבנות מגוהצות, אווירה שמחה ותצלומים מפעם על הקירות שמזכירים לנו כי מדובר בפיסת היסטוריה מכובדת. האוכל גלאט כשר למהדרין, ובתפריט תמצאו את כל הקלאסיקות מבית סבתא (לפחות סבתא כלשהי) כמו גפילטע פיש כהלכתו עם חריין, טשולנט, רגל קרושה, סלט ביצים עם גריבלאך ועוד רבים, טובים ומנחמים בטעם מבורך של פעם.
מנה חובה:טשולנט עם קישקע
הרצל 146

קיטון

ותק:79 שנה
מה הסיפור:מנשה קדישמן אמר על קיטון ש"כולנו הומלסים בנשמה וקיטון מזכיר לנו את הבית שאבד". הציטוט הזה מסביר הכל – את קסמה של קיטון, את העובדה שהיה למקום עבור תל אביביים של לפני קום המדינה, כבר אז, כפיסה נוסטלגית מבית שאבד, וגם את העובדה שהיא ממשיכה לשרוד גם היום באותה המתכונת – אוכל יהודי בנוסח מזרח אירופאי. נהדר, אותנטי ולא מתחנף, וכזה שנראה כי לא עומד להתיישן אף פעם. תמצאו שם את כל הקלאסיקות של פעם – החל מקיגל, כבד קצוץ וצימעס, כלה בוורניקס רכים וממולאים תפוחי אדמה ועד טשולנט בשרי לפי הספר.
מנה חובה:ורניקס
דיזינגוף 145

סנדר

ותק:76 שנה
מה הסיפור:מי שמבשל היום בסנדר זה זמי שרייבר, דור שלישי למקימי המסעדה התל אביבית שנמצאת איתנו מהשנה הראשונה של המדינה. המורשת המפוארת הזו ניכרת בכל פינה בסנדר, החל מהתפריט המזרח אירופאי המסורתי שלא נס ליחו, כלה בעיצוב הנושן שנראה כאילו נלקח מהסיקסטיז, ועד האווירה הביתית והחמימה שמצויה במקום. לאכול מרק עוף עם קניידלך בסנדר כשבחוץ גשם זלעפות, זה תענוג ששמור למיטיבי לכת ואנחנו מקווים שלא יעלם לעולם.
מנה חובה:מרק עוף עם קניידלך
לוינסקי 54

מונקה

ותק:76 שנה
מה הסיפור:מונקה היא מסעדה בולגרית שנפתחה ביפו, שבימים עברו הייתה בולגריה הקטנה, ואיכלסה חלק גדול מהעלייה הבולגרית שהגיעה ארצה. המסעדה שומרת על הקסם שלה עם קבב לפי הספר, תבשילים בלקניים ריחניים, מוסקה בשרית לעלות בשבילה לרגל, בצקי פילו ממולאים ומופלאים,וגם עדת לקוחות קבועה ומושבעת שמזכירה את יפו של אז, ונותרת נאמנה גם שנים אחר כך.
מנה חובה:שקמבה צ׳ורבה
יהודה הימית 15

מרסנד

ותק:69 שנה
מה הסיפור:וולטר וחנה מרסנד פתחו את בית הקפה בפינת הרחובות פרישמן בן יהודה, במחצית שנות החמישים של המאה הקודמת. הם הביאו איתם מאירופה עוגות עתירות קצפת ואירחו דרך קבע את מיטב הגאוורדיה הייקית של תל אביב. בעשרים שנה האחרונות ניהל את בית הקפה בועז טרגרמן, שסגר אותו לפני ארבע שנים למורת רוחם של קהל הלקוחות הקבוע. אלא שהגעגוע החל לפעום, ואחרי שמרסנד התארח בבתי קפה אחרים, בועז נפתח שוב לפעילות, רק בלוקיישן ובוויב מעודכן יותר, אבל עדיין בבן יהודה. וכן עדיין יש לטקעס ועוגות אוסטרו הונגריות בויטרינה.
מנה חובה: ד"ש מסבתא
בן יהודה 71

אבו חסן הדולפין

ותק:65 שנה
מה הסיפור:את אבו חסן פתח עלי קרוואן, תחילה עם עגלה ארעית בשכונת עג'מי, ובמהרה השכנים התלהבו מהתוצרת והוא פתח מסעדה קבועה שרבים עלו בעקבותיה לרגל. מאז נוספו שתיי מסעדות נוספות ולא מעט גלגלולים עברו על אבו חסן, אבל דבר אחד בטוח – החומוס באבו חסן היה ונותר חומוס מנצח. חומוס שמגיעים מכל הארץ לבוא לנגב ומנת משולש שלא נוותר עליה בעד שום הון.
מנה חובה:משולש
הדולפין 1

חיים נלו

ותק:64 שנה
חיים נלו הוא מוסד מיתולוגי ששוכן החל מתחילת שנות השישים ברחוב אילת. כמו דברים טובים רבים, גם הוא החל כדוכן גריל שהתרחב אט אט למסעדה שהיא היום, ובמירוץ השנים נודע לתקופה בתור הקבב הטוב ביותר בארץ. נלו כבר לא איתנו, אבל העסק נותר במשפחה כששני הבנים למשפחת נלו המשיכו את דרכו. המסעדה אמנם שופצה מאז, אבל הרוח היא אותה הרוח והם מקפידים בדומה לאביהם על בשרים בגריל בנוסח רומני, מבלי לשכוח את קבב, כבדים מטוגנים, סרמלה וסטייקים מובחרים מבשר שמיישנים במקום. כמובן נמליץ להוסיף לשולחן איקרה, חציל רומני, כבד קצוץ ופאפנש לקינוח.
מנה חובה: סרמלה
אילת 11

שבתאי היפה

ותק:62 שנה
מה הסיפור:שבתאי היפה היא אחת ממסעדות הדגים הראשונות בארץ, שהחלה את דרכה בתחילת שנות השישים – איך לא – כדוכן שמגיש דגים מטוגנים בתוך כיכר לחם. מאז עברו לא מעט דגים בחכה, והמסעדה הפכה לטברנה פופולרית ומובילה בישראל המגישה דגה טרייה, פירות ים וגם מזאטים טריים ורעננים. את המסעדה הקים אביו של שבתאי, ראובן סקנדריון, כשעלה ארצה מטורקיה, ובשנים האחרונות ניהל אותה בנו שבתאי, הלוא הוא שבתאי היפה. בחודשים האחרונים הלך שבתאי לעולמו, וכיום מנהל את המסעדה בנו. בקיצור, שלושה דורות של דגים מטוגנים, מדובר במורשת מכובדת.
מנה חובה:קלמארי מטוגן
הצורפים 38

מי ומי

ותק:55 שנה
מה הסיפור:מסעדת מי ומי ממוקמת ברחוב מנחם בגין כבר 55 שנה. רוב השנים זה עבד טוב מאוד, עד שב-2016 המסעדה נקלעה להריסות בניית הרכבת, והרשויות נותרו אדישות למצוקתה של הבעלים שלומית פורמן, שהותשה והחליטה לסגור. אלא שהיופי במוסדות כאלה הוא שמאחוריהם עומדים לא רק בעלים למודי ניסיון וקרבות, אלא גם צוות עובדים נאמן, שבמקרה הזה התאגד במרץ כדי להותיר את המסעדה פתוחה עד שהצליח במשימה, והפך לבעלים החדשים. ואנחנו הרווחנו סטקייה לתפארת, וכך נשארה מנה אייקונית של סטייק לבן בפיתה שאנחנו רוצים שתישאר לנצח.
מנה חובה:לבן בפיתה
מנחם בגין 35

שמעון מלך המרקים

ותק:48 שנה
מה הסיפור:בהיכל המרקים של שמעון בכרם התימנים, עדיין תוכלו לראות פתיליות במטבח. הן מסודרות יפה בשורה כשעל גביהן סירים עמוסים בניחוחות, תבלינים (וחוויאג' במיוחד) וכל טוב הארץ. מה נגיד – אוטוטו חמישים שנה של ישיבה על כיסאות כתר ולגימה של מרק טוב ומהביל הן בהחלט לא עניין של מה בכך. את המסעדה מנהלת היום ביד מיומנת יונית סעדה, בתו של שמעון ז"ל שמקפידה על בישול של מרקי בשר לפי מיטב המסורת התימנית. ואם אתם שואלים אותנו, אנחנו ממליצים לפחות פעם אחת בחורף קר, לבוא לטבול לחוח במרק רגל.
מנה חובה:מרק רגל
יחיא קאפח 28

פאב עמירם

ותק:48 שנה
מה הסיפור:פאב עמירם הוא מקום של מסורת ומורשת, כזה שאפשר לבוא להשתכר בו באמצע היום. במרכזו בר עץ מהגוני כהה עם שלל בקבוקי שיכר מסקרנים, הוא כמעט מציין יובל, מעוצב ברוח אייטיז מובהקת ועדיין מצליח להישאר רלוונטי. נדמה שהן בזכות העובדה שאין מקומות רבים לשתות בהם באמצע היום (במיוחד לא כזו גינס צוננת), והן בזכות שמוגש בו אוכל פאבים מצוין הכולל נקניקיות שמנמנות, בייקון, צלעות חזיר, ירקות מטוגנים, צלחת ירקות שהפכה לאייקונית ועוד ועוד.
מנה חובה:נקניקיה וגינס
התערוכה 8

הבלינצ'ס ההונגרי

ותק:47 שנה
מה הסיפור:זו רשימה שחלק גדול ממהותה היא נוסטלגיה, ולכן ברור שנכלול בה את המסעדת הנוסטלגית הנ"ל. מסעדת הבלינצ'ס ההונגרי ברחוב ירמיהו היא מסעדה שלא בהכרח הייתה נפתחת היום, אבל היא משמרת את הרוח התמימה והרומנטית שהייתה בתל אביב בעבר וזהו סוד הקסם שלה. לאור נרות, מוזמנים הסועדים לעיין בתפריט ולבחור מבין מנות הבלינצ'ס השונות. הבלינצ'ס דקיק ועשוי בעבודת יד במקום כמובן, ויש לא מעט אופציות מפתות. בזירת המלוחים יש בלינצ'ס גבינה לבנה מלוחה, בלינצ'ס עם חציליםושום ואפילו אחד עם גולאש פטריות למיטבי לכת. בזירת המתוקים נמליץ על גבינה לבנה עם צימוקים למען השלמת החוויה הנוסטלגית.
מנה חובה:בלינצ'ס פלמבה
ירמיהו 35

חומוס אשכרה

ותק:45 שנה
מה הסיפור:יכול להיות שכשדן ורות תבור פתחו את חומוס אשכרה הם חשבו שתהיה רשימה כזו ונוכל להגיד – אשכרה 45 שנה? אז אשכרה. חומוס אשכרה ששוכן בירמיהו כבר 45 שנה, הוא חומוס שתמיד רוצים לנגב ולטבול בו פיתה חמימה. החומוס ניחן בטריות מירבית ובמרקם קרמי וחלקלק כראוי. מלבד זאת, יש במקום גם תבשילים ביתיים דוגמת אורז ושעועית ברוטב אדום, שווארמת פטריות ערבה לחיך ופלאפל טרי וחמים.
מנה חובה:אורז ושעועית
ירמיהו 45

טנדורי

ותק:42 שנה
מה הסיפור:מסעדת טנדורי של רינה פושקרנה הכירה לחיך הישראלי את נפלאות הטאלי. עם תבשילים הודים פיקנטיים, ערבים לחיך ובעיקר נאמנים למקור, אין ספק שלטנדורי מקום של כבוד בקולינריה התל אביבית והישראלית (וגם כוכבית, שכן זה המקום בו ביבי ושרה יצאו לדייט ראשון), במיוחד כאשר פושקרנה לא קפאה על הפניר והוסיפה להתחדש, לעדכן ואף לפתוח סניף נוסף בהרצליה השכנה. לפני שנה המסעדה עברה ממיקומה בכיכר דיזינגוף לטיילת, אבל הצ׳יקן טיקה עדיין אותו הטיקה.
מנה חובה:באטר צ׳יקן
טיילת הרברט סמואל 76

פרונטו

ותק:35 שנה
מה הסיפור:מסעדת פרונטו נפתחה לפני 35 שנה ברחוב נחמני על ידי המסעדן רפי אדר. אז היא הייתה מסעדה איטלקית קלאסית, מה שהיה נדיר למדי בנוף התל אביבי. ופקדו אותה אנשי עסקים רבים. אחרי עשרים שנה היא עברה ממיקומה המיתולוגי ברחוב נחמני, אל זה הנוכחי ברחוב הרצל. לא היה זה רק מעבר לוקיישן, אלא גם תפנית משמעותית ברוח המסעדה כאשר השף הצעיר דאז דיוויד פרנקל קיבל לידיו את המושכות. הוא התרחק בהדרגה מהמטבח האיטלקי הקלאסי והפך את המסעדה למסעדת עילית עם אוכל מצוין ועכשווי. אנשי העסקים עדיין פוקדים את המקום, וזו עדיין אחת מהמסעדות המצוינות בתל אביב.
מנה חובה:ברוסקטה מוצרלה ואנשובי
הרצל 4

טורקיז

ותק:33 שנה
מה הסיפור:מסעדת טורקיז שמשקיפה לגלי הים הטורקיזיים (סליחה, מילה קשה) היא ממסעדות הגורמה הראשונות בארצנו, ואחרי לא פחות מ-33 שנים, ברור שהיא כאן כדי להישאר. קהל היעד המצוי בה מורכב בעיקר אנשי עסקים, פולטיקאים וסלבס מקומיים. במטבח של טורקיז אופים את הלחם לבד, וגם כבישת הדגים ויישון הבשר נעשה במקום. כיאה לנוף הגלים, בתפריט תמצאו לא מעט מנות דגים ופירות ים טריות ונהדרות וגם תפריט יין מרשים לכל הדעות.
מנה חובה:פסטה פיצ'י דייגים
הרצל רוזנבלום 6

ברבוניה

ותק: 32 שנה
מה הסיפור:מסעדת הדגים מהמנצחות בעירנו והיא חפה ממניירות ומאמץ, ומצליחה כבר שלושה עשורים להיות בית למשפחות ופרלמנטים רבים. ברבוניה מתמקדת בדגה טרייה ומקומית, מזאטים צבעוניים וטריים וכמובן מנה של ערימת ברבוניות מטוגנות למהדרין שנתנה לה את שמה ולנו נתנה רבע שעה של התעסקות וסיפוק מירביים.
מנה חובה:ברבוניה
בן יהודה 192

מנזר

ותק:31 שנה
מה הסיפור:תל אביב לא תהיה תל אביב בלי המנזר. כן, ככה פשוט. קשה להסביר מהו בדיוק התמהיל של המקום הזה, שמצליח להיות בית לכל כך הרבה תל אביביים, אבל כולם שם בהחלט מבינים. אולי זו העובדה שהוא ניחן באווירה נונשלנטית ובלתי מתאמצת, שירות פמיליארי במידה ותפריט אוכל מצוין במחיר נוח. אולי זו העובדה שהוא פתוח לאורך רוב שעות היממה, קשה לשים על זה את האצבע אבל מה שבטוח – המנזר הוא באנקר של העיר כבר 32 שנה, ולחיי השנים הבאות.
מנה חובה:סלט קיסר עם אנשובי
אלנבי 60

ד"ר שקשוקה

ותק:31 שנה
מה הסיפור:מסעדתו של בינו גבסו בפאתי שוק הפשפשים היפואי, מדוברת עוד מימי הניינטיז העליזים לא רק בזכות מבחר השקשוקה האדיר שלה, אלא גם בזכות האוכל הטריפוליטאי המצוין שמבשל גבסו. לצד שקשוקה קלאסית, חמשוקה, שקשוקה חצילים, שקשוקה מרגז, יש שם קוסקוס ירקות מופלא, טבחה בסלק, מפרום ועוד קלאסיקות בניחוח של בית.
מנה חובה:שקשוקה מרגז
בית אשל 3

דיקסי

ותק:30 שנה
מה הסיפור:מסעדת דיקסי של חיים כהן לימדה את כולנו להעריץ אוכל אמריקאי בסגנון דיינר, שלא לדבר על מה זה הום פרייז, ולנצח נהיה אסירי תודה לחיים על כך. ערימת כנפיים מזוגגות שכבר הפכה לאייקונית, הום פרייז נמסים בפה לחלום עליהם בלילה, המבורגרים שמנמנים ומשובחים, כריך אנטריקוט מושלם, סלט קיסר עם תועפות פרמזן וגם עוגת גבינה ניו יורק צוננת וחד פעמית.
מנה חובה:כנפיים
יגאל אלון 120

מיטבר

ותק:30 שנה
מה הסיפור:מיטבר שנפתח בשדרות ח"ן לפני 30 שנה הוא מהסטייק האוס הוותיקים של עירנו ומהנחשבים בארץ, ובצדק. המקום מצליח לשמור על רמה גבוהה כבר שלושה עשורים, כי בשר מתיישן טוב, ובעיקר לספק לנו מענה הולם לדחף הקרניבורי הקדום שלנו עם בשרים איכותיים ומובחרים.
מנה חובה: אחרי הכל, ההמבורגר מנצח.
שדרות ח"ן 52

שצ'ופק

ותק:29 שנה
מה הסיפור:המסעדה אידאלית לארוחה משפחתית ומתחילה עם מזאטים טריים ומפתים שמוצעים לריפיל וניצבים בנדיבות במרכז השולחן, וממשיכה משם עם מנות עיקריות וגדולות של דגים בגריל, פירות ים מטוגנים או מאודים וגם מנה מופלאה של פיש אנד צ'יפס לחובבים. יש אפילו דפי צביעה לילדים שלא ישתעממו.
מנה חובה:מולים מרינייר
בן יהודה 256

איציק הגדול

ותק:29 שנה
מה הסיפור:בהיכל הבשרים הנודע של יפו, שהתחיל ממסעדה שכונתית ואינטימית וגדל עם השנים עד לחלל מרווח וגדול מימדים עם 250 מקומות ישיבה (וגם נוספו לו סניפים ואפילו שווארמה). כשתגיעו לאיציק ביפו, תוכלו לראות את נתחי הבקר המקומי מתיישנים ומוצגים לראווה, ותוכלו להנות ממגוון גדול של בשרים על הגריל יחד עם אינספור מזאטים לבחירה ולחם שנאפה בטאבון ומוגש חמים וטעים. משום מה, ממש מתגאים שם בואגיו.
מנה חובה:אנטריקוט על העצם
דוד רזיאל 3

בית תאילנדי

ותק:28 שנה
מה הסיפור:יריב מלילי הוא ללא ספק מי שהביא את המטבח התאילנדי לישראל, והפך אותו להיות אחד מהפופולריים והאהובים על ישראלים כיום. עם מנות עשירות ומופלאות שמבטאות את מירב המטבחים והסגנונות התאילנדיים, היכרות מעמיקה עם התרבות התאית ובישול פשוט מצוין – אין ספק שמדובר במסעדה מנצחת. חוץ מזה שנדמה כי אין כמעט תל אביבי שלא חגג איזו שמחה משפחתית בשולחן בבית תאילנדי, מסעדה שתמיד נזכור לה חסד נעורים ותמיד נשמח להגיע אליה שוב.
מנה חובה:מיאנג פלה
בוגרשוב 8

אגאדיר

ותק:27 שנה
מה הסיפור:הסניף הראשון של אגאדיר קם בנחלת בנימין והיה פתוח עד השעות הקטנות של הלילה, מה שהפך אותו לאבן שואבת של בלייני העיר. זאת כמובן יחד עם המבורגר מובחר ומצוין, מה שהיה די חלוצי וראשוני בשעתו. מאז ועד היום שומרים באגאדיר על רמה גבוהה של חומרי גלם, אווירה פאן וסליזית במידה שהולמת את חיי הלילה (שכבר נסגרים מוקדם יותר) וכמובן המבורגר מנצח.
מנה חובה: המעושן
נחלת בנימין 2

ארנסטו

ותק:27 שנה
מה הסיפור:מפות משובצות באדום לבן, נרות דולקים וריח של פרמזן מהמטבח. הו, בהחלט הגעתם לארנסטו, מסעדה איטלקית מתוקה ורומנטית שמזכירה ברוחה טרטוריות איטלקיות מסורתיות, ונשארת מהאהובות עלינו כבר כמעט שלושה עשורים. ארנסטו הבעלים של המסעדה הגיע אלינו מרומא, ומי שמבשל הוא אנג'לו דלה אריצי, רומאי גם הוא. מה שאומר אוכל איטלקי אותנטי וערב לחיך, ואפילו שמועה שזו המסעדה החביבה על חברי השגרירות האיטלקית.
מנה חובה:פסטה פוטסנקה
בן יהודה 90

מנטה ריי

ותק:26 שנה
מה הסיפור:מנטה ריי הוקמה על ידי עפרה ואבי גנור לפני 26 וכבר אז נודעה כמסעדת חופים אמיתית, שמבשלת דגים ופירות ים טריים במגוון טכניקות בישול ומקפידה על חומרי גלם מצוינים. שמה של מנטה ריי הולך לפניה, ואפשר לרשום לזכותה את אחד מהבראנצ'ים הראשונים שאכלנו בעיר. ונדמה שאין תל אביבי שלא אכל במנטה ריי, ומי שלא אכל אז בוודאי הריח. שכן בשיטוט אגבי בטיילת תוכלו להריח את הריח המשכר של הקלמרי המטוגן ותחלמו לקפוץ פנימה.
מנה חובה:סיר ברזל עם פירות ים
נחום גולדמן 6

הזקן והים

ותק:25 שנה
מה הסיפור:מה אנחנו אוהבים? ריפיל. מה אנחנו עוד אוהבים? ללא הגבלה. אז הזקן והים, המסעדה שנפתחה ביפו לפני חצי יובל על ידי יונס, עלי בהחלט קלטה את הטעם שלנו ועושה זאת נהדר לאורך השנים. עם נוף שובה לב, תפריט מגוון ונהדר, מנות נדיבות, מחירים נוחים והקפדה על חומרי גלם טריים ומצוינים אין ספק שזו הייתה ונותרה הגו טו של רבים.
מנה חובה:שרימפס מטוגן
קדם 85

שמשירי

ותק:24 שנה
מה הסיפור:מסעדת שמשירי הפרסית שבשוק לוינסקי היא מסעדה פרסית אותנטית שמגישה את מיטב המנות הקלאסיות של המטבח הפרסי. הניחנות במרכיבים בריאים ותיבול ענוג וייחודי שמוענק לאוכל באמצעות זעפרן, בלאנגו וקינמון. תמצאו בה חורשט (תבשיל) סבזי וחורשט עלו, אורז פרסי לתפארת, דולמה, בשרים בנוסח פרסי על הגריל וגם גונדי בעבודת יד כמובן.
מנה חובה:עש תורשי
נחלת בנימין 99

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• הזקן והים
• מנטה ריי
• ארנסטו
• אגאדיר
• בית תאילנדי
• איציק הגדול
• שצ'ופק
• מיטבר
• ד"ר שקשוקה
• דיקסי
• המנזר
• ברבוניה
• טורקיז
• פרונטו
• טנדורי
• פאב עמירם
• שמעון מלך המרקים
• מי ומי
• חיים נלו
• אבו חסן
• מרסנד
• סנדר
• קיטון
• אולימפוס

1. בייקרי כיכר רבין

יש טוב יותר מלפתוח את היום בבבייקרי? מזמינים קפה וכריך ואיזה פשטל די נטה לדרך, לפני שנכנסים לטירוף של עבודה ומי יודע מתי נכניס בכלל משהו לפה עד הערב. אנחנו מאד מעריכים את רותי ברודו, היא השראה עבורנו והשאיפה שלנו היא לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהיא הציבה בשוק המקומי – של קינוחים, ובכלל.
אבן גבירול 72

2. סטודיו

מטבח אסייתי בלב השכונה, כזה שיכול לנחם בימים מטורפים שאין זמן לבשל. לפעמים יוצא לנו לרדת ולחטוף משהו עם הילדים בזמן איכות סביב השולחן העגול במרפסת המשקיפה על השכונה. קצת סוריאליסטי לראות עולם כזה סביבנו, אבל אלו הם חיינו.
ניסים אלוני 10 (קניון G)

3. ארנסטו

כשאני (רפאל) רוצה את מנת הפסטה שלי לצהריים, אני קופץ לבן יהודה למסעדת ארנסטו הוותיקה, טרטוריה טיפוסית באמצע העיר. אני מזמין מהשף 200 גרם פסטה בדיוק כמו שאני אוהב – פוטנסקה אל דנטה, קצת חריפה. אנחנו מפטפטים באיטלקית עד לאספרסו הקצר ולסיגריה, ואז חזרה לעבודה סביב השעון.
בן יהודה 90

4. מיטבר נקסט דור

פאב קטן ואינטימי של האחים שי ושרון שלומי, צמוד למסעדת מיטבר על שד חן, ממש מאחורי הסיציליאנית שעל אבן גבירול. מקום שכיף לשבת בו ולשתות כוס יין כשרוצים להתנתק קצת מהעיר ללא הפסקה.
שדרות ח"ן 52

5. הקוסם

אין חודש שלא מגיעים אלינו אורחים מחו"ל במסגרת עבודה או משפחה. בשבילם זה לגלות עולם מופלא של טעמים מזרח תיכוניים וזיכרון של אוכל רחוב מופלא, בשבילנו זו גאווה באוכל הישראלי האותנטי שיש לתל אביב להציע, ואנחנו מוצאים את עצמנו מתלכלכים בטחינה תוך כדי התלהבות שיא מצד האורחים הזרים שמתפנקים על פיתה עסיסית.
שלמה המלך 1

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• ארנסטו
• הקוסם
• סטודיו
• נקסט דור (מיטבר)
• בייקרי
• הגלידרייה הסיציליאנית

1. היכל התרבות

עוד בילדותי ביקרתי שם בימי שבת בבוקר עם הוריי ז"ל ברסיטלים של בת דודתי רויטל חכמוב, הפסנתרנית המחוננת. לאחר כמה שנים נהגתי לבקר שם כנערה צעירה ומרוגשת שנוסעת מרחובות לעיר הגדולה לראות את אחי מנגן גיטרות בהופעות של יהודית רביץ, יהודה פוליקר, קורין אלאל וריטה. כבר אז הבנתי שמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהמהות שלי וממני. שהיא השומרת וההגנה שלי. אני מסתובבת הרבה באזור הזה ותמיד אני מתמלאת שם באושר.
הוברמן 1

2. בית קפה אלקלעי

ברחוב בזל. מקום שמרגש אותי לחזור אליו. מקום שמזכיר לי התאהבויות ותקופה מרגשת של אמצע העשור השני של חיי. ובעיקר, שם למדתי קפה, להכין אותו ברמה מדויקת, להריח אותו, להתאהב בו ולהבין שמדובר בתורה שלמה.
אלקלעי 1

3. ארנסטו בבן יהודה

האיטלקית הוותיקה והנפלאה שהכי מרגשת אותי בעיר. זו המסעדה האחרונה שהספקנו לשבת בה ארז אחי, אני והוריי ז"ל. קינחנו בלימונצ'לו שארנסטו בכבודו ובעצמו הכין. דמעות של אושר, געגוע וטעמים.
בן יהודה 90

4. קאנטרי בית בארבור

מים מרגיעים אותי. 5 פעמים בשבוע אני או מתחילה או מסיימת את היום בקילומטר ורבע של שחיה ואחריה סאונה. אני יוצאת מהמקום באטרקטיביות ועם הרגשה פיזית של גיל 20. אני מכורה.
דרך ההגנה 135

5. כיכר דיזנגוף

מאז גיל 16 זה אחד המקומות שעבורי מסמלים חופש, רוגע, השראה, ויצירתיות. (לעתים הוא מזכיר לי קצת את אמסטרדם אהובתי). אני אוהבת לעבור שם עם האופניים בדרכי למקום זה או אחר, לשבת שם ולהסתכל על העוברים ושבים, על היונים ולהיבלע בין שורות שרצות בראש שאני מיד כותבת אותן לנייד. עם זוגתי, ומגש פיצה שאספנו בדרך – או הודית שלקחנו מטנדורי הנפלאה או סתם קולד ברו או קפה מהביל. ומכל המילים שנכתבו שם ייצא שיר שיסכם את האיפי החדש שלי שיראה אור בתחילת אפריל. השיר הוא אסופה של רגעים מהכיכר, קראתי לו "כיכר האהבה", כמשהו סימבולי לאהבה ופרידה, שברון לב, זיכרונות, סוף, התחלה והתחדשות.

6. רוקסן (בונוס נוסטלגי)

כשהייתי בת 19 עברתי לגור בעיר בפעם הראשונה והתחלתי לעבוד כברמנית ברוקסן. ראיתי שם מלא הופעות שוות מהארץ ומחו"ל והכרתי מלא אנשים מהתעשייה. שם פגשתי לראשונה ביעל כהן מנגנת עם ההרכב גוונים כהים ובפחות מ-24 שעות מרגע המפגש היא נהייתה למתופפת של המכשפות. ניגשתי אליה וסיפרתי בקצרה שיש להקת בנות שאני הבסיסטית ואנחנו מחפשות מתופפת. "אני בהרכבי בנות לא מנגנת", היא אמרה. עניתי לה: "אין מצב" וחייכתי. העברתי לה את הטלפון של ענבל וכבר למחרת נפגשנו והתחלנו לנגן. המופע הראשון שלנו היה בקול הרוק של יואב קוטנר ששודר מהרוקסן. את קוטנר (שהתארח אצלנו במדור אתמול) הכרתי כמה חודשים לפני בדירה הראשונה שגרתי בה בתל אביב; דירה פרועה שהיתה ממוקמת מול ביתו: קומה ראשונה עם מרפסת על רחוב החשמונאים פינת שדרות רוטשילד, שם התחיל ה"רומן" כשדפק אצלי בדלת אחרי ששמע ניגונים מהדירה וקיבל ממני קסטה ועליה הקלטה זוועתית מחזרה שלנו שהוא השמיע בתכנית שלו בגלי צה"ל. ככה בעצם התחלנו להתגלגל.

הסינגל החדש של יפעת נץ "אני יודעת" יצא באחרונה, והיא עובדת על אי.פי חדש. ב-13 באפריל תופיע בתיאטרון ענבל

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• המכשפות
• יפעת נץ
• היכל התרבות
• ארנסטו
• כיכר דיזנגוף

• Facebook
• Twitter
• Email

אלמלא מגפת הסושי של השנים האחרונות, קשה היה למצוא בישראל ז'אנר מסעדות פופולאריות יותר מאשר מסעדות איטלקיות. אין עיר או שכונה שלא תמצאו בה מסעדה איטלקית, אבל איטלקיות אמיתיות וטובות? קשה מאוד למצוא. הנה 8 המסעדות האיטלקיות הכי טובות בעיר, חלקן משפחתיות וחלקן מתוחכמות קצת יותר.

אמורה מיו

חוליה שלישית במובלעת האיטלקית של משפחת סלומון ברחוב אבן גבירול. זה מתחיל בפיצה פצה, ממשיך בגלידת פצה ומסתיים במסעדה איטלקית "כמו שצריך". התפריט עשיר ועמוס בכל טוב המטבח האיטלקי, ולכן מומלץ במיוחד ללכת על ארוחת הטעימות: תמורת 140 ש"ח (לאדם, מינימום הזמנה לשניים) תקבלו מבול של אנטיפסטי, פוקאצ'ות, פסטות ובשרים וגם שתייה וקינוח – עילפון מובטח.

ארנסטו

מאז סוף שנות התשעים ממוקמת המסעדה של ארנסטו על סמולנסקין פינת בן יהודה ולא מקימה רעש וצלצולים. את ארנסטו, הבעלים, שעלה לישראל מרומא, לא עניינו אף פעם טרנדים חולפים. מכאן נובע עיקר חִנה של מסעדתו הצנועה והארכאית מעט. מלבד מנות האנטיפסטי, שכוללות מנות שקשה למצוא בשאר מסעדות איטלקיות מקומיות, יש לציין את מנות הפסטה, שכמה מהן מפגינות סוג של שלמות (למשל ספגטי קצ'ו אה פפה). מסעדת ארנסטו יכולה להיחשב כ"מסעדת תיירים", וגם המחירים המעט גבוהים יכולים לגרום לה להיחשב ככזו. למי שמפחד מפגיעה בארנק, מומלץ לבוא לכאן בשעות הצהריים (12:00־16:00) וליהנות מאחד מהדילים העסקיים המשתלמים בעיר: מנת פסטה בתוספת סלט או מרק וכוס שתייה במחיר 35 שקלים.

איטלקיה בפשפשים

כבר כמעט עשור פועלת האיטלקיה בתוך מבנה באוהואוס בלב לבו של שוק הפשפשים, באחת הפינות העמוסות והמרכזיות שבו. המסעדה היתה אחת הראשונות בגל המסעדות שקמו בשוק ומשלבת עד היום תפריט שמתבסס ברובו על מגוון מנות פסטה ופיצות לצד מנות ראשונות לחלוקה. בשנה שעברה הצטרפה לקבוצת סן רמו (שמחזיקה בנוסף לאיטלקיה גם ב"קזינו סן רמו" וב"דייגו סאן") השפית נעה לוי (ג'וז ולוז) שאחראית מאז על המטבח. בין מנות הדגל של המקום: רביולי ספוריטו – רביולי תרד וריקוטה, שרי, חמאה, קרצ'ופי צלוי, שום קונפי ובזיליקום, לינגוויני די מארה- שרימפס, קלמרי, נתחי דג, עגבניות טריות, פטרוזיליה, שום וכוסברה ופיצה אמריקנו, עם רוטב עגבניות, מוצרלה, פפרוני, בצל סגול ופלפל ירוק.

הס 4

כמעט ואין לנו מסעדות קטנות וביתיות כמו הס 4 של תמר כהן צדק. השפית הותיקה (קוצ'ינה תמר) מבשלת במסעדונת הקטנה בעיקר ארוחות צהריים פשוטות וביתיות, עם כיוון איטלקי וטאץ' של שפית מומחית. רק פעמיים בשבוע, ברביעי וחמישי, נפתחת המסעדה גם בשעות הערב ומגישה אוכל איטלקי קלאסי ומוקפד. חלק מהמנות מלוות את כהן צדק כבר שנים, כמו הבודינו פרמג'יאנו שלה או הסקלופיני הנהדר, וחלק מהמנות משתנות מדי יום, תלוי בעונה ובמצב הרוח. אם הזכרונות הכי טובים שלכם מהביקור באיטליה הם מהטרטוריה הקטנה ההיא שמצאתם בין הסמטאות, הס 4 היא המסעדה שתשחזר עבורכם את החוויה.

לה רפובליקה די רונימוטי

מאז שהיא הוקמה, הרפובליקה תמיד הייתה אחת המסעדות היותר נעימות וסימפטיות בסביבה, וגם הלוקיישן השני שלה ממשיך בדיוק את אותו הקו: צוות חייכני ומסביר פנים, חלל מרווח, קירות לבנים, שולחנות עץ פשוטים ועירומים. רונימוטי תמיד הייתה מסעדה נעימה, וכך ניתן לתאר את תפריט האוכל שלה, שהכוח שלו הוא דווקא בעדינותו. בתפריט מנות כמו מלנזה די ג'רדינו (מנה קלאסית שבה מבושלים החצילים במיץ עגבניות ובפרמזן); בוקצ'יני (כדורי מוצרלה די בופלו בפירורי לחם); ניוקי ברוטב עגבניות עם אנשובי; וקנלוני עגל כמו שלא אכלתם מימיכם.

מגזינו

אחרי שהשתלטו על עולם ההמבורגריות הישראלי בדמות מוזס, ותפסו מעמד הגמוני בעיר בתחום הפיצות בעזרת טוני ווספה, האחים יורם וארי ירזין השתלטו גם על הצד האיטלקי עם מגזינו. מסעדה איטלקית משפחתית בשותפות עם טל שטרן. הדי אן איי של מגזינו מוגדר כ"האחות הצעירה והמקועקעת של קפה איטליה" (קפה שהוא למעשה מסעדה נוספת מבית היוצר של האחים ירזין). המגזינו מורכב מרהיטי וינטג', מוזיקה רועשת, וממוצע של 80 שקלים לסועד. כל אלה אמורים להפוך אותו לאטרקציה בליינית נגישה, למרות המיקום הסמוך לאזור התחלואים ופקקי התנועה של אתר בניית הרכבת הקלה. מגזינו ממוקמת בהאנגר רחב ידיים, והחצר של המסעדה, שהיא פנינה נדל"נית אורבנית נדירה, היא הערך המוסף של הוויב במקום.

קוואטרו

האיטלקיה של השף אביב משה היא אנטי תזה למסעדות המסורתיות משובצות המפות. קוואטרו נעוצה בעורף של מסעדת מסה, עם מרפסת אדירת מימדים הצופה לשרונה מרקט, ומציעה את הגרסה האישית והעדכנית של משה למטבח האיטלקי. זה קורה בחלל שרצפתו מעוטרת ציורים בסגנון אפריקני בשחור לבן, מעל הבר הארוך משתלשלות המוני שרשראות של חרוזי פלסטיק, ועציצי הדקלים יוצרים רושם של רזורט נופש. בתפריט רק מנה אחת של פסטה וגם היא קלילה יחסית. שאר המנות מורכבות ממוצרלה, טונה צרובה, כבד אווז ופרחי קישוא ממולאים באופן שמבהיר שזה אותו מטבח ים תיכוני של משה רק בהשראה שונה. שימו לב לקרם ברולה שהציפוי שלו מעוטר באותה הדוגמה המצוירת על הרצפה.

קפה איטליה

כמה שבועות לפני שפתחו האחים ירזין (מוזס, זוזוברה, עד העצם וצ'ימיצ'נגה, שעל חורבותיה נפתחה קפה איטליה) את המסעדה, כבר היה ברור שמדובר בשוס. לצמד המסעדנים הוותיק יש מגע של זהב. ואכן, מיום פתיחתה, קפה איטליה היא אחת האיטלקיות הפופולריות בעיר. קפה איטליה הוא מסוג המקומות שגורמים לך לשאול: "איך לא עשו את זה קודם?". נכון, תוכלו למצוא בתל אביב מקומות עם פסטה טובה יותר ועם תפריט מגוון יותר, אבל משהו בעיצוב האלגנטי והמדויק, ברחש הבלתי פוסק ובאוכל המינימליסטי מספק לסועדים סוג חוויה שאי אפשר למצוא במקומות אחרים. אל תחמיצו את הספגטיני נוצ'ה או הטירמיסו, שנראה כמו יציקה אגבית שנפלה לצלחת היישר מגן עדן.

• פרסי האוכל
• ארנסטו
• אמורה מיו
• קפה איטליה
• הס 4
• מגזינו
• קוואטרו
• איטלקיה בפשפשים
• לה רפובליקה די רונימוטי