כש"המזל של האנק", עיבוד לרומן מאת הסופר זוכה פרס הפוליצר ריצ'ארד רוסו, עלתה למסכי הטלוויזיה בארץ באפריל 2023, היא הוצגה כסדרה של השחקן שעלה לגדולה ב"סמוך על סול". את רוח הביקורות שהתפרסמו אז אפשר לסכם במשפט "בוב אודנקירק עדיין מצוין, אבל…". לכן לא מיהרתי לצפות בה. רק כשהתפנה לי קצת זמן החלטתי לנסות, וכל ה"אבל" התפוגג כבר בסצנות הראשונות של הדרמה הקומית הסרקסטית והמלבבת הזאת, שגרמה לי הנאה רבה. נכון, לא מדובר ביצירת מופת בקנה מידה של "סמוך על סול", אבל כמה כאלה כבר יש? וחוץ מזה, מה הקשר?

האנק דוורו הוא ראש החוג לספרות בקולג' זניח בפנסילבניה. פעם מזמן הוא פרסם רומן שלא זכה ליתר תשומת לב, ובשלב הזה של חייו כבר אין לו ציפיות לגבי העתיד. הוא לא אוהב את התלמידים שלו, הוא לא מעריך את הקולגות שלו, הוא לא סובל את המנהל החדש, וגם על עצמו הוא לא מת. רק את אשתו הוא אוהב, אבל הוא לא ממש מתחשב בה. לילי דוורו (מיריי אינוס מ"ההריגה"), שמנהלת בית ספר מקומי, די הקריבה את השאיפות שלה למענו, ובהיותו גבר מודרני הוא מודע לכך, מה שלא מונע ממנו להמשיך להסתובב סביב עצמו ולצפות שתסתובב איתו.

למה שנרצה להעביר שמונה פרקים בחברת אדם שכזה? הסדרה מספקת כמה סיבות טובות. תחושת חוסר הערך העצמי של האנק, בשילוב עם התנשאות על האנשים סביבו, מנוסחת בדיאלוגים ובהרהוריו הפנימיים בשנינות לא מאומצת, ואודנקירק טוען את הדמות בחן רב. מה גם שמדי פעם אנחנו מגלים שיותר אכפת לו מכפי שחזותו האדישה חושפת. כך, למשל, בפרק הראשון הוא שוקע במחשבות בזמן שתלמיד – שבטוח שהוא ממציא את הספרות מחדש – מקריא בכיתה סיפור שכתב. נדמה שהוא לא מקשיב ולכן מתחמק מלספק חוות דעת, עד שהתלמיד מתעקש לשמוע מה יש לו לומר. ואז מתברר שהאנק דווקא הקשיב היטב, קלט כל ניואנס של הפוזה הספרותית, ולכן העדיף לשתוק. כי כשזה יוצא ממנו, הוא לא מרסן את עצמו, ויש נפגעים.

פרט לאהדה הטבעית שלנו לאנשים שאומרים מה שהם באמת חושבים (כל עוד זה לא מכוון לעברינו), מה שמביא אותנו להזדהות עמוקה עם הפרופסור הקנטרן הוא החשיפה ההדרגתית של הכאב העמוק שהוא נושא בליבו מאז שאביו, מבקר ספרות מהולל, נטש אותו בילדותו. לכן זה מטריף אותו שאמו הזנוחה מוכנה לקבל אותו מחדש אחרי כל כך הרבה שנים, מה גם שהוא מעולם לא טרח להתנצל על כלום.

פלשבקים חושפים את עוצמת הפגיעה, ולמרות זאת (או שמא בגלל) האנק בחר ללכת בדרכי האב. בנקודה זו דווקא יש דמיון ל"סמוך על סול", כי תחושת הבגידה העמוקה של האנק מזכירה את זו שסול חווה בסוף העונה הראשונה, כשגילה את בגידת אחיו הבכור צ'אק שהוא כל כך ניסה להדמות לו. נוסף לכך, בשתי הסדרות אנחנו פוגשים את האב/אח הנערץ כשהוא כבר במצב נפשי מדורדר ונזקק לטיפול מסור. הרגע בפרק האחרון של הסדרה, שבו האנק סוף סוף מקבל תשובה מאביו הדמנטי לגבי מה הניע אותו לפעול כשם שפעל, דוקר אך גם משחרר.

הקונפליקט החיצוני שמניע את "המזל של האנק" הוא דרישתו של המנהל החדש (קייל מקלכלן, שהיה פעם העלם מ"קטיפה כחולה") שהאנק יפטר שלושה מחברי הסגל של מחלקתו במסגרת קיצוץ בתקציב. עד כמה שהאנק לא מעריך אותם, הוא לא רוצה לשאת באשמת הפיטורים של אף אחד מהם, ולכן הוא מתמהמה ומחפש פתרון אחר. דמויות המורים השונים כתובות ומשוחקות היטב – בעיקר גרייסי (סוזן קרייר מ"עמק הסיליקון") שמתגאה בשיר שלה שהתקבל לפרסום במגזין כלשהו – ולפעמים צופנות הפתעות קטנות. אליהן מצטרפת דמותו המצחיקה והנוגעת ללב של ג'פרי אפשטיין – לא, לא עבריין המין המפורסם, אלא מיליארדר קטן קומה ונטול חברים שסובל מהשם שניתן לו, אך אינו מסוגל להחליפו.

והכי חשוב – האנק אמנם לוקח את אשתו לילי כמובן מאליו, אבל הסדרה אינה חוטאת בכך. כשלילי נוסעת לניו יורק לראיון עבודה זה מתפתח לקו עלילתי מרכזי – כולל הופעת אורח נחמדה של קתרין קינר בתפקיד עצמה – והתחושה שהאנק עשוי לאבד את זוגתו אם לא יתעשת הולכת ומתעצמת.

"המזל של האנק" היא פרי יצירתם של השואו ראנרים פול ליברשטיין ("המשרד") ואהרון זלמן ("עמק הסיליקון"), ועל הבימוי חתומים ניקול הולופסנר ("דיברנו מספיק") ופיטר פארלי ("הספר הירוק"). זה אומר שהסדרה קיבלה טיפול מיטבי מאנשים שיודעים לשלב קומדיה דוקרנית על מקום עבודה עם דרמה אנושית. וכן, אודנקירק מעצב כאן דמות שונה לחלוטין מזו שגילם ב"סמוך על סול", והוא נהדר.
"המזל של האנק", זמין ב-yes, Hot וסלקום TV

• המסך
• סדרות
• בוב אודנקירק
• סדרות מומלצות

זה יכול להיות קשה, לחזור לטלוויזיה אחרי שסיימת את התפקיד המכונן של הקריירה שלך – ויש לנו מספיק הוכחות לזה (ע"ע "קללת סיינפלד"). אבל "קשה" זה לבני תמותה רגילים, ובוב אודנקירק הוא בוב פאקינג אודנקירק, שבקושי סיים לפני חצי שנה כהונה מצטברת של 13 שנים בתור סול גודמן/ג'ימי מקגיל, העורך דין הנכלולי שהוא גילם תחילה ב"שובר שורות" ואז ב"סמוך על סול" –שצריך לומר, התעלתה עליה לבסוף כמעט בכל פרמטר– והנה כבר חזר למסך בסדרה חדשה של AMC (שמגיעה כרגע למסכים הישראלי דרך הויאודי של yes).

במקום לנסות להיאבק על תפקידים קולנועיים גדולים, בוב אודינקירק לקח צעד הצידה מהציפיות – ופשוט עשה מה שבא לו. ומה שבא לו זו סדרה קטנה, עדינה, מצחיקה ומדכאת על מרצה לספרות (מבוססת על הרומן Straight Man של ריצ'ארד רוסו) בשם "המזל של האנק". כן, הוא בדיכאון. כן, הוא די פריבילג וגם הטיפוסים הסובבים אותו פריבילגים, והסקנדלים הכי גדולים שהולכים להיות כאן הם קנאת סופרים וסכסוכים בין מרצים לסטודנטים, עוד יותר פריבילגים מהמרצים שלהם. אבל מה שמעניין כאן הוא לא רק הקאמבק הזריז של אודנקירק, אלא גם השם של אחד היוצרים: פול ליברשטיין, או בשבילכם – טובי, איש ה-HR העגמומי מ"המשרד", שגם היה תסריטאי בכיר בסדרת המופת, עוד שם לא צפוי ברשימת הקרדיטים הוא של הבמאי של הפרק הראשון: לא אחר מאשר פיטר פארלי, שביים יחד עם אחיו בובי שורה של קומדיות ניינטיז ענקיות כמו "טיפשים בלי הפסקה".

כעת, כאמור, הסדרה מגיעה ל-yes וזה מה שכתב לנו עמית קלינג בביקורת עליה: "'לאקי האנק' היא סדרה קטנה, נישתית ואינטלקטואלית. בהחלט יהיו צופים שלא יהיה להם כוח לפטפטת האינסופית שלה, לסוודרים ולספריות. זה לא לכולם – אבל מי שהוא כן קהל היעד שלה, כנראה שיתאהב בה מיידית. חיי האוניברסיטה נוטים להיראות כמו משהו חשוב במידה אינסופית כשאתה נמצא שם – וזניח, מנותק ופריבילגי לחלוטין כשאתה לא. "לאקי האנק" דורשת מהצופה להתאזן בשתי נקודות המבט האלו בו זמנית: כוחה הוא בקטנוניותה, אבל בשביל להנות ממנה צריך גם להתמסר לעובדה שבשביל המרצים הבינוניים במכללה הבינונית הזאת, היא גדולה יותר מהיקום כולו".

"לאקי האנק", ימי ראשון ב-AMC, והחל מה-4.4 גם ב-yes (בשם "המזל של האנק")

• מה רואים הלילה
• סמוך על סול
• בוב אודנקירק
• טלוויזיה
• המסך

1. נחיל

הסדרה החדשה של האטלנטאי האהוב עלינו דונלד גלובר, "נחיל" (Swarm), היא מותחן אימה על מעריצה אובססיבית שלוקחת את אהבתה לכוכבת הפופ הפקטיבית נייג'ה רחוק מדי. ממש ממש רחוק מדי. באופן טבעי, הסדרה עוסקת בתרבות ההערצה, ובאופן ספציפי יותר, בהערצה סביב ביונסה. למרות שזה בשום שלב לא נאמר בבוטות בסדרה, זה ברור כשמש – זמרת הארנ'בי נייג'ה דומה לקווין בי בלוקים, בסאונד, בבעלה הראפר המצליח, בשמות השירים וכמובן, בסאונד השירים עצמם. גלובר השתתף ביצירת הפסקול, שבאמת נשמע כאילו מישהו הכניס ל-AI את הפקודה "תעשה לי שיר של ביונסה על ידי צ'יילדיש גמבינו", אבל אשכרה טוב.

המיני סדרה, שכל 7 פרקיה זמינים כעת באמזון פריים, באמת מרגישה בטון שלה קצת כמו האחות הקטנה של אטלנטה, רק שהעולם הרבה יותר מדמם, הסיפור יותר ממוקד נרטיב והפעם תצליחו להבין מה קורה שם (ברוב הזמן) גם בלי הריקאפ שלנו. חוץ מזה, גלובר והיוצרת השניה, ג'נין נאברס (מבוגרות חדר הכתיבה של אטלנטה), דאגו להביא כמה אנשים שמבינים דבר או שניים בתרבות הסלבז – חוץ מהופעות משחק מרשימות מאת בילי אייליש ופריס ג'סון (כן, הבת של מייקל), בחדר הכותבים היתה גם שם אחד שאולי יצלצל לכם מוכר: מליה אובמה. יאפ, ביתו של הנשיא לשעבר.

"Swarm", העונה זמינה במלואהבאמזון פריים

2. לאקי האנק ("המזל של האנק")

זה כנראה לא הלהיט הגדול הבא של AMC, וגם לא נראה שזה אמור להיות. להיפך, זו החלטת קריירה אדירה מצד אודנקירק: במקום לנסות להיאבק על תפקידים קולנועיים גדולים, הוא לוקח צעד הצידה מהציפיות – ופשוט עושה מה שבא לו. ומה שבא לו זו סדרה קטנה, עדינה, מצחיקה ומדכאת על מרצה לספרות (מבוססת על הרומן Straight Man של ריצ'ארד רוסו). כן, הוא בדיכאון. כן, הוא די פריבילג וגם הטיפוסים הסובבים אותו פריבילגים, והסקנדלים הכי גדולים שהולכים להיות כאן הם קנאת סופרים וסכסוכים בין מרצים לסטודנטים, עוד יותר פריבילגים מהמרצים שלהם. יש סוג מסוים מאוד של טלוויזיה/ספרות מהז'אנר הזה, בעיקר בדגש על חיי אוניברסיטה (גם "The Chair" האנדרייטד של נטפליקס הייתה כזו), ואו שאתם מפהקים רק מהתיאור הזה או שזה הדבר שהכי בא לכם לראות בעולם כרגע. אם אתם בקבוצה השניה, אתם יודעים מה לעשות (או לחכות ל-4.4, אז זה יעלה בyes)

אבל מה שמעניין כאן הוא לא רק הקאמבק הזריז של אודנקירק, שחוזר למסך כשהוא ממושקף, מזוקן ונראה נעבעך מתמיד – אלא גם השם של אחד היוצרים: פול ליברשטיין, או בשבילכם – טובי, איש ה-HR העגמומי מ"המשרד", כן, ההוא שמייקל סקוט מתעב בלי שום סיבה טובה. ליברשטיין הוא לא רק שחקן קומי נהדר, הוא גם היה תסריטאי בכיר ב"המשרד" (והכותב הראשי שלה בעונות המאוחרות יותר), אז נותר לראות מה מההומור המריר שלו יגיע גם לסדרה הזאת. עוד שם לא צפוי ברשימת הקרדיטים הוא של הבמאי של הפרק הראשון: לא אחר מאשר פיטר פארלי, שביים יחד עם אחיו בובי שורה של קומדיות ניינטיז ענקיות כמו "טיפשים בלי הפסקה". מה במאי כזה עושה בסדרה קטנה ועדינה על משבר גיל העמידה של פרופסור לספרות במכללה כושלת? נגלה בקרוב.
"לאקי האנק", ימי ראשון ב-AMC, ב-Yes החל מה-4.4

3. המנחה המנצח

"Ariyoshi Assists", בשפת המקור, זה שעשועון יפני מופרע, שמתעלם לגמרי מחוקים טלוויזיוניים כמו היגיון, טעם טוב, קומפוזיציה והמשכיות. אל תבקשו כללים או הסברים, אנחנו לא יודעים אותם. אנחנו פשוט מסתכלים. האינטרנט מלמד אותנו שאריושי הוא מנחה הטלוויזיה הפופולרי הירוקי אריושי, שמופיע כאן בתפקיד אסיסטנט קבוע למנחה המתחלף, שהוא סלב יפני כזה או אחר (לפחות, בפרמטרים יפניים), וביחד הם עושים שעשועון יפני, בדיוק כמו השעשועונים היפניים הביזאריים שבטח נתקלתם בהם ביוטיוב מתישהו. זה מגעיל, זה מופרע, זה מוגזם, זה ב-200 קמ"ש, זה משהו שאנחנו לא יכולים להפסיק להסתכל עליו.

בו זמנית מכרסמת בנו גם ההבנה שזה כנראה לא סתם שעשועון יפני אלא זה כבר ספק פרודיה, ספק קריצה מודעת לעצמה לשעשועונים יפניים כפי שהם נתפסים בעיני המערב. שכל פריים כאן נולד בשביל להיות ויראלי. שזה מוצר שיפן יצרה עבורנו בנטפליקס ולא עבור יפנים בנטפליקס. לא אכפת לנו. אנחנו מאוהבים. או מזועזעים. אנחנו לא יכולים להפסיק להסתכל. תנו לנו עוד מזה.

Ariyoshi Assists,עכשיו בנטפליקס

4. "רוחות אינישרין"

הסרט של הבימאי/מחזאי מרטין מקדונה ("שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי") עוסק, כביכול, בסיפור קטן בעיירה קטנה עם מבטא אירי ויותר מדי זמן על הידיים. סיפור על זוג חברים שהקשר ביניהם נקטע (סליחה) בן רגע ובאופן חד צדדי, למרות שהצד השני לא מוכן לקבל את הגורל. בפועל, כהרגלו של מקדונה, הוא עוסק בעניינים אנושיים הרבה יותר גדולים. מבקרת הקולנוע שלנו גם התלהבה ממנו, כאשר נתנה לו ציון של 4.5 מ-5 כוכבים והיללה את הקאסט המרשים.

https://www.youtube.com/watch?v=UWDBSqV3YoU

אלו הדבריםשכתבה בביקורת: "מרטין מקדונה הוא מקרה יוצא דופן של מחזאי וקולנוען גם יחד, שבניגוד לגיבוריו מותיר חותם עז בשני תחומי היצירה. הדיאלוגים התיאטרליים, עתירי המצלולים וההדהודים שכתב לסרטו האירי הראשון (הוא בן להורים אירים שנולד בלונדון), משתלבים היטב עם הנופים ועם המוזיקה המועמדת לאוסקר שהלחין קרטר ברוול. כאן הוא יצר מעין משל על אחת השאלות שבבסיס הקיום האנושי: מה יותר חשוב ויותר נכון, להיות נחמד ולהיזכר על ידי אנשים בודדים, או להשאיר חותם – למשל באמצעות אומנות – ולהיזכר לדורות, גם במחיר פגיעה באנשים. (…) זו יצירת אומנות מרהיבה לאוזן, לעין, ללב ולמוח, שוודאי תיזכר לשנים רבות".

רוחות אינישרין, דיסני+

5. וייקו: אפוקליפסה אמריקאית

דוקומנטרי כתות זה משהו שאנחנו אוהבים במיוחד (אחחח, איפה הימים שבהם כולנו התאבססנו על בגוואן). הסדרה הדוקומנטרית החדשה של נטפליקס "וייקו: אפוקליפסה אמריקאית" פורשת בפנינו את אחד מהעימותים המפורסמים של מערכת החוק האמריקאית עם כת בשנים האחרונות – זה שנערך בין סוכנים פדרליים לבין כת הדיווידים, בהנהגתו של דיוויד כורש, בעיר וייקו בטקסס בשנת 1993. הכת, שהוקמה כבר בשנות ה-50 של המאה העשרים, היא כת נוצרית-פרוטסטנטית שקבעה את מושבה סמוך לעיר וייקו בטקסס, באזור שהם כינו "מאונט כרמל" (כלומר, הר הכרמל. זה שבטקסס). אחרי מאבקי הנהגה (שכוללים רצח בגרזן של אחד מחברי הכת) תפס אותה ורנון האוול, שלימים נודע בשם דיוויד כורש, בסוף שנות השמונים. בתחילת שנות התשעים החלו להגיע לתקשורת דיווחים שתיארו את כורש כמנהיג תמהוני והאשימו אותו במקרי פוליגמיה ואונס.

במקביל, החלה הרשות לאכיפת נושאי האלכוהול, הטבק, הנשק וחומרי הנפץ האמריקאית לעקוב אחרי משלוחי נשק שמגיעים למאונט כרמל. זה הסתיים בניסיון פשיטה של ה-FBI ב-19 לפברואר 1993. הוא נכשל, אבל הוביל למצור של כ-50 יום, במסגרתם התבצרו קרוב ל-100 איש במתחם של כורש, מה שהסתיים ב-19 באפריל של אותה השנה באירוע שזכור כהתאבדות ההמונית הכי משמעותית אולי מאז סיפור מצדה. סדרת הדוקו החדשה של נטפליקס, בת שלושה פרקים, כוללת חומרים חדשים שטרם נחשפו מהמצור המפורסם, כולל ראיונות עם הסוכנים הפדרליים שהשתתפו בו וראיונות עם חברי כת לשעבר (אלה מהם שנשארו בחיים). זוהי כנראה הכי אפוקליפסה אמריקאית שאפוקליפסה אמריקאית יכולה להיות, מה שאומר שיש לנו פה לפחות את "ארץ פראית מאוד" הבא.

"וייקו: אפוקליפסה אמריקאית". עכשיובנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• אמזון פריים
• דונלד גלובר
• בוב אודנקירק

ראינו כבר הרבה סצינות כמו סצינת הפתיחה של "לאקי האנק". יש פרופסור מבוגר, מזוקן וקצת עייף שרק מנסה לעבור את היום וסביבו חבורה של סטודנטים צעירים מדי, פוליטיקלי קורקט מדי, נרקיסיסטים מדי, בטלפון מדי. אחד מהם, בלתי מוכשר באופן חריג אפילו ביחס לקבוצת הייחוס שלו, לא רק מכריח את כולם לקרוא סיפור גרוע שלו אלא גם דורש מהפרופסור פידבק, והוא לוחץ ולוחץ ולוחץ עד שהפרופסור סוף סוף מתחיל לבעבע ואז לרתוח, ויוצא בנאום תוכחה מרהיב – שכמובן שהסטודנטית העירנית ביותר ממהרת להקליט בטלפון שלה, הכלי האולטימטיבי של הצעירים.

ראינו את הסצינה הזאת, בשינויים כאלה ואחרים, בסדרה מאוד דומה – "The Chair" של נטפליקס – גם היא מתרחשת בחוג לספרות של מחלקה בקולג' מנומנם למדי. ראינו אותה, רק בשפה האוקראינית, על פוליטיקה ולא על ספרות, ובכיתת תיכון ולא של מכללה ובביצועו של וולודימיר זלנסקי בפרק הראשון של הסיטקום שלו, "משרת העם", שהפך לימים ליריית הפתיחה של הקמפיין שלו לנשיאות אוקראינה (אנחנו כבר יודעים לאן הסיפור הזה המשיך). קראנו אותה בסוף של "חירות", הרומן של ג'ונתן פראנזן מ-2010, כשהטוויסט של "מרצה מצולם בלא ידיעתו הופך ויראלי" עוד היה טרי ורענן. אז איזה סיכוי כבר יש לסצינה כזאת ב"לאקי האנק"? ובכן, אין לה הרבה סיכוי להיות מקורית, אבל היא כן מצליחה להיות יפה ומשכנעת. בין היתר בגלל שמבצע אותה בוב אודנקירק, אבל גם בגלל שהיא מזניקה אותנו לתוך פרק פתיחה שאולי מורכב מהרבה מאוד גורמים שכבר ראינו בעבר – אבל דווקא בגלל שהוא לא מפתיע בתכנים שלו, הוא מפתיע בכמה שהוא פשוט מוצלח.

מסצינת הפתיחה הזאת "לאקי האנק" מעמיסה על הגיבור שלנו עוד שלל צרות, כולן מוכרות יחסית אבל כולן גם איכשהו מצליחות להיות כאן כיפיות וחינניות. יש לו מערכת יחסים שבורה עם אביו, גם הוא פרופסור, אבל בניו יורק, מפורסם ומצליח ממנו בהרבה. אשתו מתה שהם יעזבו את הפרבר הקטן בו הם תקועים אבל האנק לא באמת מסוגל לעשות את הצעד הזה. החוג שלו נמצא תחת סכין הקיצוצים האימתנית. הקולגות שלו לא מכבדים אותו, ואף יוזמים נגדו הצבעת אי-אמון, סצינה שמוגשת באותו פירוט ופנקנסנות בה מופיעה הצבעת האי-אמון הדרמטית בעונה הראשונה של "יורשים", רק שכאן הפרס שמונח על כף המאזניים בקושי שווה משהו, לא עבור המורדים בכס ולא עבור היושב עליו, וזה הופך את כל הסצינה למותחת ופאתטית, מרגשת ומצחיקה.

עבור אודנקירק, "לאקי האנק" היא בחירה לא שגרתית לפרויקט שעושים אחרי תפקיד של פעם בקריירה כמו שהיה לו בדמותו של ג'ימי מקגיל/סול גודמן: היא לא סדרה גדולה ובומבסטית. כנראה שיצפו בה הרבה פחות אנשים משצפו ב"סמוך על סול", שלא לדבר על "שובר שורות". זאת סדרת טלוויזיה עם לב של סרט אינדי מלפני 20 שנה, שהדבר הכי דרמטי שמאיים בה על הקומפורט זון של האנק הוא שאולי יפטרו אותו מעבודה שהוא סולד ממנה ממילא. סדרה שמקדישה לא מעט זמן מסך לתחום עניין נישתי אך מהנה כמו רצח אופי לארכיטיפים שונים של מרצים לספרות (מי יותר בלתי נסבל, המרצה שמגדירה עצמה בתור יוצרת מובילה בתחום "שירת תגובה פמיניסטית לספרות מהמאה ה-18" או המרצה שמדבר אך ורק בציטוטים של אלבר קאמי?).

אבל אודנקירק הוא לא השם היחיד שצריך לדבר עליו בהקשר של "לאקי האנק": הכותב והיוצר כאן הוא פול ליברשטיין – אחד הכותבים הראשיים של "המשרד", שגם גילם בה את טובי, איש ה-HR ההגון והממורמר, שנוא ליבו של מייקל סקוט. הטאץ' של ליברשטיין כאן מובהק, גם בדיאלוגים המצוינים (כמו ויכוח על האם הצבעת האי-אמון בהאנק מצדיקה שהוא יכונה "הנאשם" בדיונים) וגם בעובדה שהסדרה פורחת במיוחד בסצינות שעוסקות במכללה כמקום עבודה. ליברשטיין לוקח את החומרים עלילתיים כאן, שהיו יכולים בקלות להפוך לעוד דרמת משבר גיל עמידה בכיינית, ובונה מהם סדרה שנראית כמו דרמה אבל הלב שלה נוטה בבירור לצד הקומי, והאווירה הקולג'ית הבינונית והמנומנמת מזכירה, באופן משונה במיוחד, גרסה ריאליסטית של "קומיוניטי", רק מהצד של המרצים ולא של הסטודנטים.

"לאקי האנק" היא סדרה קטנה, נישתית ואינטלקטואלית. בהחלט יהיו צופים שלא יהיה להם כוח לפטפטת האינסופית שלה, לסוודרים ולספריות. זה לא לכולם – אבל מי שהוא כן קהל היעד שלה, כנראה שיתאהב בה מיידית. חיי האוניברסיטה נוטים להיראות כמו משהו חשוב במידה אינסופית כשאתה נמצא שם – וזניח, מנותק ופריבילגי לחלוטין כשאתה לא. "לאקי האנק" דורשת מהצופה להתאזן בשתי נקודות המבט האלו בו זמנית: כוחה הוא בקטנוניותה, אבל בשביל להנות ממנה צריך גם להתמסר לעובדה שבשביל המרצים הבינוניים במכללה הבינונית הזאת, היא גדולה יותר מהיקום כולו. למרבה הצער, זו גם מסוג הסדרות הקטנות שלעיתים קרובות מוצאות את עצמן מסיימות עונה ראשונה ולא חוזרות לעולם. כדאי ליהנות ממנה כל עוד היא כאן.
"לאקי האנק", ימי ראשון ב-AMC, ב-yes החל מה-4.4

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• בוב אודנקירק
• טלוויזיה
• נטפליקס

סקס/לייף, עונה 2

סדרת הגרושות הלוהטת של נטפליקס, שמבוססת על הספר "44 פרקים על ארבעה גברים", חוזרת לעונה שנייה בכיכובה של שרה שאהי הלוהטת לא פחות, וממשיכה את עלילותיה של עקרת הבית הפרברית שמתחברת מחדש לעבר הפרוע שלה. בעונה הקודמת היא הזיעה ממאמץ להיות אירוטית והמבקרים תיעבו אותה, אבל 67 מיליון שעות צפייה בנטפליקס אינן יכולות לטעות בחרמנות שלכםן ויש לנו להיט.(2.3)

את, עונה 4, חלק 2

הפסיכופת הכי לוהט בטלוויזיה חוזר לסגור את החלק השני של העונה הרביעית, ואם אהבתן אותו עד עכשיו אתן כנראה הולכות לאהוב אותו יותר מעכשיו, כשהאמפתיה לצייד שהפך לניצוד בעת הרפתקאותיו הלא-מאוד-הולסום באירופה – צפויה להגיע לשיאה. עם כל הכבוד לקאמבק של "יורשים", ברור לכם שזאת הולכת להיות הסדרה הנצפית ביותר של החודש, כן?(9.3)

https://www.youtube.com/watch?v=EvwvHrtL1xY

לות'ר: תיק פתוח

הביקורות באנגליה היו קשות וחסרות רחמים, אבל לנו לא אכפת, כי אידריס אלבה חוזר לגלם את הבלש ג'ון לות'ר מסדרת הדרמה המעולה של ה-BBC. העונה הראשונה שודרה ב-2010, העונה החמישית הגיעה רק ב-2019, 20 פרקים בסך הכל כמנהג הבריטים המהודקים. עכשיו הוא מגיע בפורמט של סרט קולנוע שעלה למסכים בהפצה מוגבלת בסופ"ש האחרון ויגיע משם בזריזות לנטפליקס. אנחנו נהיה שם.(10.3)

כולם בשביל כולם

נטפליקס לא מתייאשת וממשיכה לחפש את להיט הריאליטי הגדול שלה. הפעם אלה שני צוותים שמתחרים בקרב הישרדות אקסטרימי וקשוח במיוחד בערבות המושלגות וביערות הקפואים של אלסקה. הפרס? מיליון פאקינג דולר כמובן. טוב למות בעד הדולר.(10.3)

https://www.youtube.com/watch?v=mQ4a-H5wvPM

צל ועצם, עונה 2

נטפליקס הצליחה לא להרוס בעונה הראשונה את עולם הפנטזיה המורכב והרב-תרבותי של סדרת הפנטזיה הזאת, שמבוססת על סדרת הספרים של לי ברדוגו המצוינת, התוצאה הייתה מעניינת וזכתה לחיבת הגיקים ומעריצי הספרים, והנה יש לנו עונה שנייה. כדי להסביר לכם מה הולך כאן נצטרך לחפור לכם שעתיים על הגרישה-וורס (כן), אז פשוט תראו פרק או שניים, יותר קל.(15.3)

מגלה טפח: הסיפור של פורנהאב

סיפורו של אתר הפורנו הגדול והמצליח בעולם, בסרט דוקומנטרי שמתאר את עלייתו ועלייתו ובוחן את ההאשמות נגד האתר שמרוויח מפרקטיקות של ניצול מיני וסחר בבני אדם. האם תעשיית הפורנו יכולה להתקיים בלי קורבנות? התשובה הקצרה היא לא, אם אתם רוצים תשובה ארוכה יותר אז תפנו לכם 94 דקות.(15.3)

פוסטר הסדרה "מגלה טפח: הסיפור של פורנהאב"

לאקי האנק

פייר, חשבנו שיקח יותר זמן לפני שנראה את בוב אודנקירק מככב שוב בסדרה. לרוב לוקח לשחקנים יותר זמן לחזור למסך אחרי שסיימו את תפקיד חייהם. אבל פחות משנה אחרי סיומה של "סמוך על סול", אודנקירק חוזר באותה הרשת שהעלתה אותו לגדולות, AMC (כשהפרקים יגיעו באיחור של שבוע לנטפליקס) בסדרה על אקדמאי במשבר גיל העמידה שצריך לאזן בין חיי העבודה המתפרקים שלו לחיי הנישואים המתפרקים שלו. זה אודנקירק, יהיה מצוין(27.3)

תעלומת רצח 2

מאז החוזה של אדם סנדלר עם נטפליקס, הקומיקאי הותיק יצר לא מעט סרטים. חלקם, במסורת סנדלר, ממש גרועים. חלקם חביבים, ולפעמים חלקם פשוט מצוינים. ככה זה עם סנדלר, כמו חבילת שוקולדים, אי אפשר לדעת מה תקבל. "תעלומת רצח" הראשון היה פשוט סרט פאן. הכמיה של סנדלר עם אניסטון מפתיעה ברמתה, עלילת תעלומת הרצח א-לה אגת'ה כריסטי גם ככה נמצאת במודה ואין סיבה שגם ההמשכון לא יהיה סרט סופ"ש פאן לשרוף איתו שעה וחצי.(31.3)

Unstable

רוב לואו והבן שלו, ג'ון אוון לואו, מככבים בתור אב ובנו – האבא גאון ביוטכנולוגי, הבן הוא פשוט איש צעיר רגיל אבל קצת יותר מקורקע מאביו – שמנסים לסדר את היחסים שלהם ועל הדרך גם להציל את החברה שלהם. זה נשמע כמו הגרסה ההולסום של "יורשים". (31.3)

מרגל ושמו אלביס

אולי ההפקה הביזארית ביותר ברשימה: סדרה מצוירת למבוגרים בה אלביס פרסלי (בקולו של מת'יו מקונוהי. ברצינות) מגויס לסוכנות ריגול והופך לסוכן-על שמגן על ארצות הברית משלל אויביה. נשמע מופרך? בעיקרון כן, אבל כן קורץ לאובססיה האמיתית לגמרי של אלביס לכוחות החוק, לנטייה שלו להתיידד עם בכירי משטרה ולצרף אותם לפמלייה שלו, לבוז שלו לתרבות ההיפים של שנות ה-60 ואפילו לידידות שלו עם ריצ'רד ניקסון. בכל מקרה, הטריילר מבטיח הרבה יותר אלימות ממה שהיינו מצפים מפרויקט כזה, ומי שחתומה כאן כיוצרת היא… אלמנתו, פריסילה פרסלי. במקרה הטוב במיוחד נקבל כאן עוד "ארצ'ר", במקרה הרע נקבל כאן תאונת טראש שיהיה לכל הפחות מעניין להסתכל עליה.(במהלך מרץ)

• המסך
• נטפליקס
• חדשות טלוויזיה
• בוב אודנקירק
• יורשים: הסדרה הטובה של העשור?