>> עידו פטרושקה(כדאי שתעקבו), ירושלמי מלידה ו"ווירדו ישראלי אמיתי" כפי שכונה פעם, לא כותב שירים כדי לייפות את המציאות. הסינגל החדש שלו, "גלוחי העורף", הוא קפסולת זמן ירושלמית של מרכז העיר, פיצוציות, ביליארד רון, כיכר ציון, כיכר החתולות, נוער אבוד וכוחות מעורבים של עוני, זהות וחיפוש. פטרושקה סובל מפוסט טראומה משירותו הצבאי ובשבעה באוקטובר שהה בעוטף עזה, חוויה שבאה לידי ביטוי ביצירתו. כעת, רגע לפני שהשירים יוצאים אל העולם, ביקשנו ממנו לחזור לעיר שעיצבה אותו, ובקטע לא ברור הוא הסכים.

>> מלחמה וצ'יל: 9 ספוטים שתל אביבים אוהבים להירגע בהם
>> עוד ניפגש: 9 מוסדות תרבות עצמאית שתל אביבים אוהבים במיוחד

1. הקסטה/התקליט

שני ברים עם דלת של מעבר ביניהם, כמו תעלה תת קרקעית מתחת לים, ובהם ביליתי בערך 15 אחוז ממשך החיים שלי עד כה. כשאני חושב עליהם אני רואה שיכרות עמוקה ומאושרת, שבה ישבתי לבד או בין חברים וכתבתי את השירים שלי – באופן ישיר ויזום – או בריחוף הדמיון המימי של השיכור, שאחר כך הוביל לשירים ממש, או לשירים שנשכחו ונשארו שם בברים, ואולי יחזרו יום אחד מהמקום הנחבא שלהם במוח. זה קרה כבר בעבר.
הורקנוס 1 ירושלים

2. מדרגות בשכונת נחלאות

יש מדרגות בשכונת נחלאות שתמיד אני מהופנט מהן. הן מוקשתות כאלה ויש להן פסים של אבנים קטנות למטה והן כלכך יפות, ואין להן עמוד תומך ולא ברור איך הן לא נופלות עם איזה חרדי מסכן שיעבור עליהן, ואני עובר לידן תמיד ובודק שהן עוד שלמות, כמו בכל פעם שאני בא לבקר בירושלים עצמה, שגם לה אין שום עמוד תומך ויום אחד חרדי מסכן ידרוך עליה ויפול איתה.

3. ברכיהו

יש בבית הכרם, השכונה שגדלתי בה, פסל של איש שמחזיק את הראש שלו. כילד זה העיף לי תמוח וגם היום אני מתרגש לראות אותו. הוא נמצא בין רחוב המייסדים לרחוב ביאליק. האיש בפסל הזה עייף מאוד וצריך להניח את הראש שלו על הידיים קצת, אולי בגלל הבדידות.

אמיתי קארו, "ברכיהו"

4. ספסל ברחוב ביאליק

יש ספסל שבו אני וחברי היקר גדי היינו יושבים עליו ומעשנים סיגריות בגיל צעיר כשהיה אסור, והוא נמצא בגן ציבורי ברחוב ביאליק. מאוד קרוב לפסל, והספסל הזה שלנו.

5. מוזיאון ישראל

מוזיאון ישראל הוא אחד המוזיאונים הטירוף בעולם, ובאופן אישי הוא היה מגרש המשחקים שלי, כי אמא שלי היתה שם אוצרת ראשית באגף הנוער וסבא שלי (ארכיאולוג סלב) היה האוצר של היכל הספר (המגילות הגנוזות). אני הסתובבתי שם כמו בעל הבית בכל קיץ בקייטנות שבהן התפרעתי, וכתוצאה מכך היו מתקשרים לאמא שלי לקחת אותי. והיא כעסה מאוד.

6. ביליארד רון

המקום האהוב שבו ביליתי את כל שעות הלימודים שלי בכיתה י׳. היינו משחקים כל יום באדיקות, מוקפים בעשן סיגריות שלנו ושל חרדים שבאבניקים, רוסים וערבים. היינו מניחים את הסיגריה על קצה השולחן ומכים. שם היו שיחות וצחוקים אגדיים, ובירה ללא אפליית קטינים. האחראי – הבן של הבעלים, בן השש עשרה, תמיד ישב מאחורי השולחן שלו, וחברה שלו בת השלוש עשרה ישבה עליו.
הלל 18 ירושלים

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אחרי שבעה באוקטובר (שבו שהיתי בעוטף עזה וחיי ניצלו בזכות אחראי הביטחון הגיבור של קיבוץ גבים), חזרתי לירושלים והלכתי עם חבריי להתנדב בחלוקת מזון ובגדים למפונים מהעוטף. המקום שהוקדש לזה היה בניין בית הספר למשחק, ניסן נתיב. והחוויה המשותפת של אנשים מעולים, ירושלמים ברובם, שבאו לשם לעבוד בהתנדבות וכולם (בערך מאתיים איש פרט לאישה מבוגרת אחת) היו ממחנה המחאה (זה היה מאוד ברור), אבל מצד שני היו חילונים ודתיים על כל הספקטרום, וביחד בעבודה הזו קצת ריפאנו את תחושת חוסר האונים שכולנו חשנו באותם ימים.

איזו יצירה נתנה לך כוח תקווה או השראה לאחרונה?
יצירה שנתנה לי כח היא באופן כללי המוזיקה של ברק כהן. היכולת של האיש הזה לומר את האמת לאמיתה בלי שום היסטריה ושום מאמץ. כלכך הרבה סטייל יש לאיש הזה. וקול צפרדע מאוד מודע לעצמו.

לאיזה אירגון או מטרה אתה ממליץ להתנדב בזמן הזה?
צריך להתנדב להתווכח עם ביביסטים – ברוגע, בענייניות, ובאמירת אמת עירומה וחסרת רחמים. אני יכול לתת הרצאה בנושא. יש לי חבר בן גביריסט מהצבא. מאוד אוהבים אחד את השני, אבל אני אומר לו שהוא התליין שלי, וכפועל יוצא הוא גם תולה כך את עצמו. צריך להתנדב גם להגיע להפגנות. צריך להתנדב להיות חזקים ולא להתכחש לעתיד הקשה הנכון לנו, כי אם לא כן, הפסדנו מראש.

מי הירושלמי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הירושלמי שהכי צריך להרים לו עכשיו הוא כל מי שבוחר להישאר בירושלים על אף שהעיר הזו כל יום אומרת לו יותר ויותר שהוא לא שייך, על אף שהוא גר בה כבר דורות.

מה יהיה?
כנראה שיהיה רע לפני שיהיה טוב. צריך לדבוק בערכים שלנו, לזכור ולחדד לעצמנו למה אנחנו צודקים כל הזמן ולא להיות סתם עדר. אבל בסוף יהיה טוב, בעזרת אריק איינשטיין ויוסי בנאי שמתפללים עלינו מלמעלה.

• העיר שלי
• ירושלים
• אינדי ישראלי
• מוזיאון ישראל
• ברק כהן

את ברק כהן ראיינתי פעמיים בחיים. בשני המקרים גנזתי את הכתבה. הפעם הראשונה הייתה כשנבחר לעמוד בראש המפלגה הדמוקרטית ששאפה להתמודד ב-2021, רגע אחרי שזכה בבחירות המקדימות. המפלגה החלה להתפרק תוך כדי תנועה כבר בצעדיה הראשונים והחליטה שלא להתמודד בבחירות בסופו של דבר, ואני חשבתי שלא יהיה הוגן להציג דברים שאמר בימים הראשונים, בזמן שהמציאות בשטח כבר השתנתה, ולהוציא אותם בפועל מהקשרם.
הפעם השנייה הייתה אחרי הקמת ממשלת בנט-לפיד, כשעו"ד ברק כהן החליט לנצל את ההפוגה כדי לפתח את כישוריו הנאים כזמר-יוצר בז'אנר החאפלות שיכול להרים את הזכה שבחתונות. גם שם, המציאות השתנתה מהר מכפי שהספקתי לתמלל את השיחה, והכתבה איבדה את הקונטקסט שלה. זה היה מבאס בעיקר כי רציתי להרים לו, אבל יותר מכך כי היה לי ברור שהמציאות הישראלית לא תאפשר לברק כהן לשיר ולשמח את הציבור למחייתו. המאבקים לשוויון וצדק כבר ימצאו אותו. בדיוק כשהוא יחשוב שהוא בחוץ הם יימשכו אותו בחזרה פנימה.

>> ואינם נראים: בטלוויזיה של היהודים אין ערבים. קווים לדמותם
>> המשחק המסוכן חזר: האם "ארץ נהדרת" מנרמלת את מרדכי דוד?

נזכרתי בזה בחודשים האחרונים כשהוא העביר הילוך אקטיביסטי והחל ללוות מקרוב את משפט נתניהו ואת הניסיונות לחבל בו ולהביא לביטולו, כשבמקביל לקח כפרויקט את רועי סטאר המטרידן, את דובר הליכוד הלקקן גיא לוי ואת דובר המשטרה ליאור אבודרהם ומותג האופנה "אהבל" שהקים בהשראתו (קנו חולצה!). כלומר, צדקתי. מצד שני, כל זה לא מפריע לו להמשיך לשיר בחאפלות. כלומר, טעיתי. אני לא בטוח מאיפה הוא שואב את האנרגיות, אני רק יודע שאם היו לנו מאה ברק כהנים היינו במקום לגמרי אחר.

כי מה שיפה בברק כהן, בניגוד לאנשי מחאה רבים וטובים, זה שהוא לא רק מדבר אמת לכוח אלא גם לא ממצמץ כשהכוח עונה בחזרה. כל השמאלנים הטובים שצקצקו בעשור הקודם מול פרויקט "באים לבנקאים" או כשהתקיל את מירי רגב במסעדת פירות הים גוצ'ה, היו צריכים לעמוד אצלו בתור עכשיו בסליחה ומחילה. כל מי שהפך לחנה בבלי מול המופעים של כהן ברשתות החברתיות נגד מוקדי כוח והתעקש "להסתייג מהסגנון" צריך להוריד לעצמו כאפת שטות עכשיו כששאריות הדמוקרטיה הישראלית מתפוגגות.

ברק כהן הבין מזמן והרבה לפני כולם שזה לא דיבייט בבית הלורדים. אנחנו נלחמים כאן בארגון פשע שהולך אול-אין על הראש של מתנגדיו. הוא יודע להיכנס לסנג'רים של הארגון מתחת לעור, לדבר בשפה שלהם, לגייס לעזרתו את השכינה הברוכה ואת המשפט העברי ולהוציא אותם משיווי משקלם. הוא איש של אמת, גם אם היא לא נעימה ולא פופולרית וגם כשהוא בוחר לבטא אותה באופן אגרסיבי או וולגרי. האקטיביזם שלו בוודאי אפקטיבי יותר מאלף נאומים חיוורים באלף הפגנות רוויות ייאוש.

ולא פחות חשוב: הוא שמח. הוא נהנה. הוא מבסוט. יש בו עליצות כשהוא נאבק בנאמני משטר, אוכלי שוחד ובוגדים בעמם. השמחה הזאת מדבקת ומפיחה אומץ גם באחרים, כשם שהיא מבלבלת את סוכני המשטר שרגילים לראות מולם אנשי מרכז-שמאל מבועתים ונואשים. הוא בכלל לא רואה את עצמו כחלק מ"הגוש" הדמיוני נגד נתניהו. השינוי שהוא חותר אליו עמוק, מקיף ומהותי בהרבה. למי שמעוניין להקשיב,כמו ארי ליבסקר ב"כלכליסט", הוא תמיד שמח להשמיע את החזון מרחיק הלכת שלו. וכן, יש לו חזון.

בחודשים הקרובים יצטרפו רבים אל המערכת הפוליטית בניסיון נואש לעצור בבחירות דמוקרטיות את הגלישה של מדינת ישראל אל דיקטטורה קקיסטוקרטית. חלקם כבר מאורגנים בחמ"לים במאמץ לשמור על טוהר הבחירות, משימה כמעט בלתי אפשרית אחרי שהמשטרה, השב"כ וחלקים ממערכת המשפט כבר נפלו. הם חייבים לדבר ברור, אמיץ וחזק ולייצר אופוזיציה לוחמנית פי אלף. הם חייבים להיות יותר ברק כהן. זאת תעודת עניות גדולה למנהיגי "המחנה" הדמיוני על משאביהם בכנסת, אבל נכון לרגעים אלה, עם הקרקס שהוא עושה לוואנאבי-בסיג' של נתניהו ועם הרעש שהוא מרים סביב ניסיונות המסמוס של משפט נתניהו, ברק כהן הוא האופוזיציה הכי אפקטיבית בישראל.

• טור דעה
• ברק כהן
• בנימין נתניהו
• משפט נתניהו
• מחאה

אחרי שמונה שנים וחצי ויותר מדי פרוסות עוגה, השף קונדיטור ברק כהן עוזב את מסעדת מגזינו – המקום בו הקים קונדיטוריה לתפארת, העלה על נס את הקראק פאי, היער השחור ואת הפאי לימון-פיסטוק. ועל הדרך לימד אותנו שגם פרוסת עוגה אחת במשלוח לבדה יכולה להיות מרהיבה.

עם עזיבתו של כהן, השף-קונדיטור החליט לחזור למושב בעמק חפר ממנו הגיע לתל אביב בכל בוקר, מתוך רצון להתפתח באופן עצמאי, וגם לחזור הביתה יותר. כהן מרגיע אותנו ומספר כי נראה שהעוגות והמתכונים שיצר עבור מגזינו ישארו במסעדה, יחד עם חלק נכבד מהצוות שעבד איתו, כך שהרמה לא צפויה להתדרדר.

כהן התחיל בכלל ככדורגלן מקצועי בבית״ר טוברוק בנתניה, אך בעקבות פציעה שינה את ייעודו המקצועי והמשיך ללימודי בישול, ומשם לקונדיטורית רביבה וסיליה – שם, לדבריו, למד באופן יסודי ומקצועי את הבסיס, מלחמים ועד קרם פטיסייר. לאחר דרך קצרה בתור שף קונדיטור בקייטרינג, כהן פגש את האחים ירזין, שהציעו לו לחבור אליהם למסעדה חדשה בשם מגזינו. עבורו זו הייתה הזדמנות להיות שף קונדיטור של מסעדה, ובכך לייצר שפה קולינרית אישית ולייצר קינוחים פרי עטו ולבו.

מאז נאפה הרבה בצק, הוקצפה לא מעט קצפת, גונאש הרבה גנאש – נו, הבנתם את הקטע. העוגות של מגזינו הפכו בזכות הטאץ׳ של כהן לאייקוניות – הן אסתטיות, גדושות, ססגוניות ומושחתות, אבל בטעם מדויק להפליא. כהן הלך על קו שנע בין אלגנטי וצרפתי למוגזם ואמריקאי, וזה פשוט עבד. פאי לימון פיסטוק עם מעטה מרנג נדיב כיכב בכל סטורי, קראק פאי נאכל כגילטי פלז׳ר באמצע הליל, עוגת היומולדת השווה ששימחה ילדים וילדים בנפשם – העוגות של ברק מלוות את העיר נאמנה כבר שמונה שנים וקצת, וזה בהחלט לא עניין של מה בכך.למעשה,ב-2019 הכתרנו אותו בתור השף קונדיטור הכי טוב בתל כביב במסגרת טקס פרסי האוכל שלנו בטיים אאוט.

בתחילתו של עידן הוולט בתל אביב, העוגות המופלאות הוצעו לבדן במשלוח, גם כפרוסות, וכך לימדו אותנו שפרוסת עוגה עד למפתן הדלת זה פשוט רעיון נפלא. במהלך התקופה הזו גם נפתחה הקונדיטוריה של מגזינו, בניצוחו של כהן, כסניף נפרד צמוד למסעדה. שם זכינו, לצד העוגות המוכרות, גם לטעום קרואסונים פריכים בעבודת יד, מאפים מלוחים, עוגיות עשירות ומסקרנות ועוד קינוחים מתחלפים.

אם כך, את העוגות הכבר מיתולוגיות שלו עדיין תוכלו לטעום במגזינו ובמשלוח, אבל אם תשאפו להינות מטביעת אצבעות הייחודות ביצירות טעימות בעתיד, ובוודאי שתשאפו, ברק עובד בימים אלה על פתיחת מקום משלו, אך זה בא עם חדשות קשות – תאלצו לצאת מהעיר לאזור חיוג 04, בלוקיישן שליד עמק חפר באיזור השרון. נעדכן בהמשך על פרטים נוספים, אז עד אז נזמין עוד עוגה ונאלח בהצלחה להתחלות חדשות.
מגזינו, מנחם בגין 21

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• מגזינו
• ברק כהן

1. נטע וינר ולהקתו בכולי

נטע וינר, איש סיסטם עאלי המעולים, יוצא עם חומרים חדשים ועם הרכב חדש – אבל עם אותן אנרגיות ממכרות. הערב הוא יופיע אתם בכולי עלמא לקראת צאת האלבום החדש. מוטב לא להתלבש חם מדי.לפרטים נוספים

2. ברק כהן ולהקתו בהרצל

הפעיל הפוליטי/מוזיקאי יעלה ויבוא הערב עם חבריו להרכב לערב שכל כולו חפלה פוליטית (וגם כזו שאינה). בתפריט: שירים שהפכו לסמל המחאה, שירים יוונים וברד פודינג עם גלידת וניל ותותים למות.לפרטים נוספים

3. נשים בתנועה במרחב החברתי

המרחב החברתי התמקם לו במקום שבו שכן בעבר בנק ברחוב אלנבי. אז במקום לריב עם הפקידים, אפשר עכשיו ליהנות בו ממעט קולטורה. הערב תושק בו תערוכה חדשה שענייניה "נשים בתנועה". מדובר בשיתוף פעולה של קולקטור עם עמותת המרחב החברתי ועיריית תל אביב, ובין המציגות בה: אורית פוקס, עדי גרשון, נעמי לשם, יעל שחר ועוד.לפרטים נוספים

• המלצה יומית
• המלצות המערכת
• כולי עלמא
• הרצל 16
• ברק כהן
• נטע וינר
• סיסטם עאלי

אנחנו אוהבים את ברק כהן. מודים. אנחנו גם אוהבים את השירים שלו, למרות שיש להם נטייה כזו להיתקע לך בראש ולא לצאת לעולם. קצת כמו ברק עצמו כשהוא נתפס על משהו למחות עליו.

הערב, החפלה של כהן ולהקתו, תחת השם "צליל מיתר נגד המשטר", מגיעים למועדון הגגרין החדיש והמחודש. הם ינגנו שם ממיטב שירי המחאה המנצחים שלו וגם ובעיקר מוזיקה מזרחית, ערבית ויוונית.

והקטע הכי טוב: הכל בחינם, רק תביאו אתכם מצב רוח טוב ונושא שיחה חזק על אקטיביזם. או שלא, לא נורא.
6.7, החל מהשעה 20:00. גגרין, קיבוץ גלויות 13.לפרטים נוספים

• המלצה יומית
• המלצות המערכת
• גגרין
• ברק כהן
• שירי מחאה