>> הילה שמר היא אדריכלית בוגרת בצלאל וה-AA בלונדון, מרצה בבצלאל, עיתונאית ומבקרת אדריכלות ילידת ירושלים שגרה בתל אביב.בחודש הקרוב תתארח שמר בסדרת הרצאות בבית ליבלינג תחת הכותרת "הכל הוא אדריכלות וכולנו אדריכלים". הסדרה מתמקדת בנעשה בשדה האדריכלות העכשווית במחוזותינו ובעולם דרך פריזמה ביקורתית על פוליטיקה, מגדר, כלכלה, גלובליזציה, משבר, מלחמה ושלום. ההרצאה השניה בסדרה – שיצאה לפועל בזכות תשומת הלב של מורן נבון, מנהלת התוכן של בית ליבלינג – מחר (17.3) וכל הפרטים כאן.

>> אופוריה בשדרה וקסם של ארמון בוכרי // העיר של ג'וליה פרמנטו-צייזלר
>> מוסד תרבות שנראה כמו חלום ובר שנושם אמנות // העיר של רועי אסף

1. גן יעקב

בגן יעקב, אחד המקומות שבאמת מערערים על הדיכוטומיות שבין אדריכלות לאדריכלות נוף, ישנם עצי שקמה ששתולים גבוה מפני העיר – במפלס העליון של הגן. מעניין לזכור שזהו למעשה המפלס המקורי של העיר, כך שכל רחבת הבימה ואפילו חלק מהרחובות ההיקפים בעצם נחפרו כדי להגיע למפלס שעליו אנחנו צועדים היום. אבל יותר מכך מרגש לחשוב על כל המפגשים הקטנים, השיחות, הסודות, הנשיקות ומילות האהבה שנאמרו בצילם של עצי השקמה.

2. מקומות בנאלים באירועים חגיגיים

אני מנסה להיות ערה למעט הפעמים שבהם מקומות בנאלים מתעוררים לחיים לרגל אירועים חגיגיים. בייחוד אם זה קורה באופן ספונטני ומגיע מהקהילה. כמו שהמזרקה שבכיכר רבין מתמלאת בחוגגים כשישראל לוקחת מקום ראשון בארוויזיון, גם זכורות לי מסיבות פורים שהתקיימו ביוזמת הדיירים של רחוב מיכ״ל, או אפילו אם נמצאים באיזו גינה ואז חתן וכלה חוצים פתאום מולנו. אלו רגעים מעוררים, שבהם העיר באמת מתקיימת באינטנסיביות שהיא ראויה לה.

3. סדנת חד-קרן

בקיץ האחרון הכרתי את סדנת חד-קרן, נגרייה חברתית עם אורינטציה אקולוגית. הסדנא, מקום שכולו טוב, נמצאת בסמטה קטנה שיוצאת מסלמה, ונראית למרחקים כי היא צבועה בוורוד. הגעתי לשם כדי לבנות בעצמי ספריית משחקים לבן שלי. תכננתי אותה שתראה כמו שני הדגמים הנפוצים של בניה בערים – שיכון שהיה הביטוי האדריכלי לסוציאליזם ומגדל שבראשו מנחת מסוקים מסתובב והוא ביטוי לכלכלת שוק חופשי.במשך שבועיים ניסרתי, קדחתי, הברגתי, שייפתי, צבעתי והדבקתי את המתנה הכי מושקעת שהענקתי לו עד היום. הקסם הזה קרה גם הרבה בזכות בזכות מי עומדת בראשה של הנגרייה; האדריכלת שיר טלאור ואודי מור שהוא איש שכולו לב ובעל ידיים שיש בהן ברכה.
סלמה 99

4. שלד מבנה הציבור במתחם גינדי

תמיד מסקרן לעבור ליד מקומות שסיקרתי ככתבת אדריכלות, בייחוד כאלו שהתנהלו סביבם מאבקים ציבוריים. אחד המאבקים הצורמים ביותר עבורי הוא מבנה הציבור שלא הושלם במתחם השוק הסיטונאי aka גינדי. במתחם נבנו מספר עצום של למעלה מ-2000 יחידות דיור, בית ספר, אשכול גנים, חניון, פארק, קניון וקאנטרי. בתוכנית היה אמור להיכלל גם מבנה ציבור, בית חדש לביכורי העיתים או תיאטרון גשר. אך המגרש שעליו היה אמור להיבנות ננגס מכל עבר עד שלא ניתן היה לממש עליו בניין שיתפקד באופן סביר והתוכנית נגנזה. על רחוב קרליבך, בין הכניסה לקניון לבין תחנת הדלק, ניתן להבחין בשרידי המאבק הזה: שלד בניין לבן, מגודר ביריעות של פח, מחכה לגודו.

5. הבית שלי

אני אוהבת את הבית שלי, הרבה בזכות כך שהוא משקיף על כמה מהבניינים המופלאים ביותר בעיר. להחשף ככה ליופי באופן יומיומי יכול להיות נחמה לא קטנה, בייחוד בשנה וחצי האחרונות כשהכל בחוץ נטרף לדעת. כך שבמקרה הזה ובזמן הזה, יופי יכול וצריך לשמש כשיריון.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אם להיות כנים, אני אוהבת כשלונות. בתנאי שיהיו כשלונות מפוארים. אני לא מדברת על החלטות איוולות כמו לצפות את השדרות בדשא מלאכותי, לצבוע עד עיוורון את שבילי האופניים, או ל״שתול״ עמודונים קטנים עד קצה הדעת והתקציב. אלו יכולים להשתנות בקלות כבר בעתיד הנראה לעין. אני מדברת על מקומות שצריך לשבח אותם בכשלונם כמו התחנה המרכזית החדשה שברגע של שכרון גדלות תוכננה להיות הגדולה בעולם, או כיכר אתרים שלא עשתה חסד עם אף אחד משני שכניה – העיר או עם הים.אלו לא מקומות שלאף אחד לא היה אכפת מהם, להיפך, הושקעו בהם מאמצים אנושיים וכלכליים אדירים, הם משקפים לא רק את מי שהיינו אלא גם את מי שרצינו להיות. לכן חובתנו היא להבין את הדימוי שרצינו לייצר ולבדוק מדוע הוא קרס עלינו לרעה. באמת שרק אם נוקיר את הכשלונות שלנו נוכל לדחוף את עצמנו קדימה בצורה משמעותית.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
רגע יפהפה היה כשבן הזוג שלי ואחותו הבכורה שרו וניגנו לבנינו הפעוט את ״המלאך הגואל״ לפני השינה. זהו פסוק מתוך ספר בראשית שאימם המנוחה הייתה שרה להם ולכל ששת ילדיה כברכה בכל לילה. מעבר לברכה עצמה, שבה הם למעשה ביקשו מהמלאך לבקר בעת הצורך ולשמור על המתוק הזה מכל צרה, היה מרחיב לב במיוחד לראות איך השניים הפיקו מופע שלם עם מה שהיה בנמצא – גיטרת ילדים ואורגנית שיש לה רק שתי אוקטבות. למעשה, זכיתי להיות עדה למופע ששחזר רגע מתוך ילדותם והוגש ברוך וביופי אל תוך ילדותו המתהווה של בני.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז פרוץ המלחמה, יצירות שהן מעין פלינדרום מוצאות מקום בלב שלי. כאלו שיכולות להיקרא מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה מבלי לאבד את המשמעות שלהן. זו יכולה להיות "המנחה המוזיקלית" של באך שמתנגנת לשני הכיוונים, הקליפ לשיר Suger Water שביים מישל גונדרי או מבנה שבו קיימת קורלציה בין התוכנית (מבט העל) לבין החתך (מבט הצד).היצירות האלו הן הוכחה שקיימת דרך יצירתית שבה אפשרלהפגיש בהרמוניה, את מה שלכאורה יכולים להיתפס כשני קצוות מנוגדים, וכל זאת מבלי להתפשר על האיכות או הערכים הראשונים הטמונים בהם. האפשרות הזו מעוררת בי תקווה גדולה.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מאז פרוץ המלחמה התעוררו הרבה יוזמות יפות שקושרות קשר הדוק בין שיקום המרחב הפיזי לבין שיקום הנפש והחוסן שלנו. אחת מהן שייכת לעמותת "איילת השחר", שפועלת ללא לאות מאז פרוץ המלחמה ומפגישה בין מתכננים מתנדבים לבין מי שזקוקים לסיוע בשיקום ביתם. וזו אולי קריאה ספציפית לכל מי שליבו רחב אך גם ידיו טובות להתגייס למלאכה הזו. אבל אני גם לא רוצה שנשכח את היומיום שהיה פה לפני אותה שבת ארורה, ואני מנסה לזכור תמיד אתעמותת "תינוקות של החיים"שמסייעת לתינוקות רעבים ולמשפחות שלהם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה לשלוח חיבוק, לחזק ולתמוך ב"#אחת שכולה" שאיבדה כל כך הרבה מאז פרוץ המלחמה. היא פורשת בעיר כתובות גרפיטי, משפטים קצרים שמוחצים את הלב. על גדר קטנה בשכונה שלנו היא כתבה "ה(ש)כול בסדר?" וחתמה באימוג׳י יד v. פעולת ההנצחה שעושה ״#אחת שכולה״ היא לא פחות ממופתית, כשהיא ממלאת את החלל המשותף שלנו בזכרון החללים שהתהלכו פעם בינינו.

מה יהיה?
יהיה מה שנעשה מזה.

• העיר שלי
• אדריכלות
• בית ליבלינג
• גן יעקב
• גינדי
• תחנה מרכזית תל אביב
• מישל גונדרי

כל מי שביקר אי פעם בפארק צמרת מכיר את התחושה. מגדלי שיש, בטון וזכוכית מקיפים אותך מכל עבר, הרחובות שוממים ושקטים כמו המרכז המסחרי של מודיעין בשבת. תחושת העירוניות המוכרת של תל אביב מתחלפת בתחושת גטו מסוגר או עיר רפאים, שרק הסניף של רביבה וסיליה מפיח בה קצת חיים. האם זהו העתיד של חלקים גדולים בתל אביב? לפי מחקר חדש של מוסד שמואל נאמן בטכניון, התרחיש הזה אינו מופרך. המחקר, שבוחן את השלכות הגידול באוכלוסין והצטמצמות השטחים הפתוחים, צופה כי ב־2050 יחיו בישראל 18 מיליון תושבים, 98 אחוז מהם יגורו במגדלי ענק. "אנו צפויים לגור בצפיפות גדולה שתלך ותתעצם, ולצפיפות הזאת יהיו השלכות חברתיות, קהילתיות וסביבתיות", כתבה פרופ' רחל אלתרמן, מכותבות המחקר.

תופעת המגדלים התרחבה כבר לכל חלקי הארץ, אבל אין ספק שתל אביב, בגלל יוקר הקרקע והביקושים הגבוהים, מובילה את התהליך המואץ של המגדליזציה – מגטו המגדלים המסוגר של שכונת צמרת עד מובלעות שונות ברחבי העיר כגון מגדל אסותא, מגדל מאייר, מגדל רמז, שלל מגדלי גינדי, פרויקט מידטאון ועוד. קו הרקיע של תל אביב משתנה בקצב מסחרר ורומז על עתיד עירוני לא ברור.

ד"ר יואב לרמן, שותף במשרד פלנט לתכנון עירוני, מציע בתור התחלה לצנן קצת את תרחיש האימים של פרופ' אלתרמן. "זה תרחיש ממש לא ריאלי מהבחינה של איך מערכות קבלת החלטות עובדת בישראל. שיעור המגדלים יהיה הרבה פחות גבוה ממה שהיא צופה".

עם זאת לרמן כן צופה ציפוף רב יותר של מגדלים בתל אביב ובגוש דן, בעיקר באזורי תחנות הרכבת הקלה. "הקו הירוק והסגול הם פוטנציאל לבנייה של מאות אלפי יחידות דיור. הקהילות החדשות שייווצרו יהיו מסביב לתחנות הרכבת, כמו שבחו"ל המרכזים העירוניים הם סביב תחנות המטרו הגדולות. אלו יהיו המרחבים הציבוריים המרכזיים. כשאתה בונה הרבה מגדלים על תחנת רכבת או ממש לידה זה יוצר נגישות ומתפתחים אזורי מסחר. רחובות טובים כמו ארלוזורוב ואבן גבירול יצמחו בקלות לתשע קומות וימשיכו לעבוד, כשהדגש יהיה על מקומות של אוכל, כי את הקניות אנחנו עושים יותר ברשת. המרחב הציבורי יהיה דווקא אינטנסיבי יותר, הוא יהיה הרבה פחות נוח למכוניות, וגם נצטרך אותן פחות אם התכנון ייעשה נכון".

בין שהמחקר מדויק או לא, אין ספק שיותר ויותר תושבים בתל אביב יגורו במגדלים. עם יותר מ־50 מגדלים שמתוכננים להיבנות בעשור הקרוב ופרויקטים כגון מידטאון או גינדי שמציעים דירות בטווח מחירים שאינו רק לאלפיון העליון, סביר להניח שחלק מקוראי כתבה זו ימצאו את עצמם גרים במגדל בעתיד הלא רחוק. איך המעבר למגדלים משפיע על העיר ועל חיי הקהילה? איך מייצרים תחושת קהילה ויחסי שכנות בין 200 דיירים? ואיך זה באמת לחיות במגדל, שאמור לספק את כל צרכיך החברתיים?

לאו דווקא קר ומנוכר

"אני לא חושב שמגדלים מתאימים לאופי הישראלי", אומר הקומיקאי נדב אבקסיס, שגר במגדלי גינדי ברמת גן, התאכזב ועקר משם לפני כשנתיים לבניין רגיל ברמת גן. "קודם כל יש דמי האחזקה הגבוהים שמתחילים באלף ש"ח לחודש לכל הפחות ויכולים לטפס לסכומים מטורפים, זו עוד משכנתה. לא כולם מבינים למה הם צריכים לשלם על לובי שלא משתמשים בו, חדר דיירים או מאמן כושר. מהר מאוד התחילו דיונים על מה אפשר לוותר ואיפה אפשר לחסוך. מגדלים הם דבר שמתאים לקהל עשיר מאוד אשר העלויות הללו לא מזיזות לו והוא רוצה את תחושת היוקרה הזאת; או לארצות הברית למשל, שם אוהבים את הסטייל הזה של שוער בכניסה. בישראל קשה לתחזק את הדברים האלו לאורך זמן אם זה לא מגדל של עשירים מאוד. היו לי שכנים מקסימים שם, הרבה מהם מבוגרים, אבל אין את הסחבקיות הישראלית שיש בשכונה רגילה, התחושה היא די קרה. אתה יורד ללובי לפעמים לפגוש חבר, ולא רואה יותר מדי אנשים. הרבה מהדירות גם מושכרות לתושבי חוץ או לכל מיני עניינים מפוקפקים, שלא רואים לנגד עיניהם את טובת הבניין, זה די פוגע ברמת החיים".

עוד כתבות מעניינות:
כך יראה קו הרקיע העתידי של תל אביב
האם פרויקט Venn מזיק לשכונת שפירא?
חמישה סרטים שידברו עליהם בחורף הקרוב

טל שטרן, 33, מעצב אופנה, דווקא מתאר חוויה אחרת וטובה יותר, כל כך טובה עד שהוא כבר הספיק לעבור למגדל נוסף מאז שנפתח פרק המגדלים בחייו. "גרתי במזא"ה במשך שנים ואני ובן זוגי התחלנו לחפש דירה גדולה יותר לעבור אליה יחד. הייתה לי תפיסה של מגדלים כדבר קר ומנוכר ולא תיארתי לעצמי שאני עצמי אגור אי פעם במגדל. יום אחד סיפר לנו המתווך על דירה ב־W פריים שבצמרת והלכנו לראות. פתאום קלטנו שהמחיר לא הרבה יותר גבוה מהמחיר מרכז העיר (כ־8,500 ש"ח לחודש – ת"מ) אנחנו מקבלים דירה ענקית עם שתי מרפסות, חניה, חניה לאורחים, בריכה, חדר כושר ויציאה מיידית לאיילון, שעבור העבודה שלי זה קריטי. זה אמנם קצת מרוחק ממרכז העיר, אבל באיזשהו מקום אתה לא רוצה לשלם הרבה כסף על דירה במרכז העיר שהיא חצי כוח. במקרה שלי, אני עובד מהבית ומקבל שם לקוחות ולכן חשוב לי שהדירה תיראה טוב".

במה השתנו החיים שלכם בעקבות המעבר למגדל?

"קודם כל התחלנו לארח הרבה הרבה יותר. מסיבות פורים וכל אירוע חברתי אוטומטית היה עובר אלינו, כי יש לנו מקום והרבה יותר נעים, וגם כי התרחקנו. גיליתי גם שעניין הניכור במגדלים הוא לא נכון. יש קבוצת ווטסאפ של הבניין, כל היום מציעים בה הנחות לדברים מסוימים, מבקשים טובות זה מזה. היו לנו שכנים מקסימים בצמרת, רובם משפחות. הרגשתי יותר זרות וניכור במזא"ה למשל, שם כל אחד עסוק בענייניו".

שטרן, כאמור, הוא כבר וטרן בנושא המגדלים ולפני חצי שנה עבר עם בן זוגו למגדל מידטאון על דרך בגין בגלל הפער במחירים. "שם זה כבר סיפור אחר לגמרי. קודם כל זה מגדל עם הרבה יותר צעירים והרבה פחות משפחות. זה כמו רביעיית פלורנטין, רק במגדל. גם המחירים הרבה יותר נמוכים, אתה יכול למצוא דירות ב־5,000־7,000 ש"ח".

שטרן מספר על סופי שבוע פעילים ושוקקים בבריכה, לפעמים אפילו יותר מדי. "להשוות בין W פריים בצמרת למידטאון זה כמו להשוות בין הפור סיזנס לקלאב הוטל", הוא אומר. כך או כך, הוא ובן זוגו, שגרו במרכז העיר, מרוצים מאוד מחוויית החיים במגדל ואינם מתלוננים על דמי הניהול הגבוהים. "תראה, אתה משלם 1,000־1,500 ש"ח דמי ניהול בכל מגדל, אבל כשאתה רואה מה אנחנו מקבלים עבור זה – חדר כושר, בריכה, חניות לשני אנשים – זה שווה את זה".

דורית גרפונקל, עורכת דין ומתכננת ערים החוקרת מגדלים לדוקטורט בטכניון בהנחיית אלתרמן, כנראה תסכים יותר עם שטרן, לטענתה למגדלים יש פוטנציאל ליצור קהילתיות חדשה, סמויה מהעין. "המגדלים בתל אביב זו עובדה קיימת וצריך לראות איך מתמודדים איתם. יכולים לצמוח דברים טובים במגדלים, למשל בכאלה שבהם רוב התושבים הם מבוגרים מבוססים, שעבורם זה מעין תחליף לבית אבות, סוג של דיור מאוד מוגן, עם כל השירותים שצריך ונגישות גבוהה לעיר".

גם האדריכל יאיר שמואלי רואה במגדלים פוטנציאל גדול ליצירת קהילתיות, אם מתכננים אותם נכון. "צריך מתקנים וחללים משותפים, גני ילדים, משחקים. עוד גורם שמשפיע הוא המגוון החברתי. אם מתכננים מגדל לעשירים בלבד יש פחות פוטנציאל להתפתחות קהילתית".

לא כל הגבוה נוצץ

פקטור מרכזי נוסף בעיצוב חוויית החיים במגדל הוא חברת הניהול. לדברי גרפונקל, "בהיבט הזה יש כיום שתי גישות קצה – בראשונה חברת ניהול לא רוצה שהדיירים ירגישו אותה, סוג של רואים ולא נראים. הדיירים לא צריכים לעשות כלום וכל צורכיהם מטופלים בשקט. בשנייה החברה הופכת את המגדל לבית מלון, חברה כזאת באה מגישה שהדיירים רוצים לקבל שירות ואנחנו רוצים לדאוג לרווחת הדיירים. יש ניסיון לתת תחושה של מעין קהילתיות פנימית. הקהילה במגדלים כיום יכולה להיות הומוגנית למדי מבחינת גיל ומעמד, אז יש מקרים שנוצרת תחושת קהילה נחמדה. הרבה יותר קל לדבר על קהילתיות בשכונות מוחלשות, אבל זה קורה גם במגדלי יוקרה. רואים שפעם מנהלי הבניינים היו אנשים מעולמות התחזוקה, תפעול וניהול של מערכות, והיום יש לתפקיד הזה זליגה של יותר אנשים מתחום המלונאות והדגש הוא על מתן שירות, יצירת קהילה ואיכות חיים".

עם זאת בלא מעט מגדלים בעיות השירות והניהול הן גורם רציני לאי נחת של הדיירים. בשנים האחרונות עלו לכותרות לא מעט תלונות על בעיות תחזוקה ומלחמות משפטיות עם חברות הניהול של כמה מגדלים, שהבהירו שלא כל מה שגבוה וממותג אכן נוצץ. מקרה מפורסם כזה היה ב־2015 עם דיירי מגדלי גינדי שרונה, ובהם חני נחמיאס והעיתונאית לשעבר שירה ברויאר, שהתלוננו באופן פומבי במשך תקופה ארוכה על מחדלים כמו ריחות שעולים משוק האוכל, בעיות ביוב ומניעת גישה לכניסה למגדל. נחמיאס התלוננה אז ש"אנשים שקנו במיטב כספם במגדל פאר נתקעים עם הצפות, עם מפגעים, עם הביוביות שנכנסות לכל מקום כדי לשאוב". לאחרונה נודע כי דיירי מגדל יוקרתי אף יותר, מגדל השופטים, בהם צביקה פיק ושרי אריסון, החליטו לתבוע את גינדי החזקות על בעיות תחזוקה וליקויי בנייה חמורים בבניין.

לדברי גרפונקל לא בטוח שהעירייה מקדישה את תשומת הלב הראויה לתופעת המגדלים, ויש מקום למינוי רפרנט מיוחד בעירייה לנושא. "צריך להבין שבכל מגדל כזה יש מספר דיירים ששווה ערך לכמה רחובות קטנים, זו בעצם שכונה קטנה. זה משנה את מאזן הכוחות. לתושבי שכונת מגדלים יכול להיות ועד חזק שפועל מול העירייה בנושאים שונים, וחברת הניהול מייצגת מאות דיירים מול העירייה".

גרפונקל מזהה גם את הבעייתיות שמציבים מגדלים לתחושת העירוניות. "מבחינה עירונית מגדלים יוצרים האחדה של סביבות המגורים – הכל נראה אותו דבר ומיועד לאוכלוסייה דומה וזה פוגע במגוון ועלול לפגוע גם בוויטאליות של העיר, בעניין ובעושר התרבותי והחברתי שהיא מייצרת. זה גם מצמצם את האפשרויות לבחור איך לחיות כי הכל נראה אותו דבר ועולה אותו דבר. בתל אביב, בגלל ערכי הקרקע, רוב המגדלים יהיו לעשירים ולא יהיו כמעט אופציות לאחרים. יש גם שאלה של תכנון נכון. בפארק צמרת למשל התחושה מנוכרת מאוד. למשל, מכיוון נמיר יש מפלס הגבהה בין הרחוב לבניין וגם בתוך השכונה אין חיבור מעניין לרחוב. יש מגדלים בעיר, כמו מגדל השופטים, שהחזית שלהם כן פונה לרחוב וכן מערבת שימושי מסחר והם דווקא מוסיפים לעיר. ניו יורק מלאה במגדלים אבל קומות הכניסה מדברות עם הרחוב ומחוברות אליו באופן שאינו פוגע בו, ולא מנתק את המגדל מהעיר".

שמואלי מציין שנושא קריטי בכל הנוגע להשפעה של המגדלים על המרקם העירוני הוא המפגש של המגדל עם הרחוב. "צריך לייצר תחושה של רחוב בקנה מידה אנושי עם בינוי מרקמי כשהמגדל נמצא בחלק הפנימי עם מרחב פתוח שיודע להכיל אותו. דוגמאות למגדלים כאלה בתל אביב הם מגדל אסותא, ארלוזורוב 17 ומגדל רמז".

מייצרים ניכור, לעשירים בלבד, יהפכו את העיר לגוש בטון אחיד, או דווקא מעודדים קהילתיות ותורמים לעיר? נראה שהשלכות תנופת המגדלים בעיר תלויות, כמו כל דבר בעיר, במינון הנכון. יכולות להיווצר קהילות בתוך המגדל, כמו בכל בניין אחר, אבל הדבר תלוי לא מעט בדיירים עצמם ובחברת הניהול. המגדלים יכולים לתרום לפיתוח העיר, אבל רק אם הם מתוכננים נכון, מחוברים לרחוב ונהנים מתשתית תחבורתית מתאימה. אסור להשאיר את המחשבות האלה לחברות הנדל"ן בלבד. העירייה חייבת להשקיע מחשבה נוספת בהתנהלות ובהיערכות לעתיד המגדלי של תל אביב. ייתכן שכמה מחברי המועצה החדשים־ישנים, בהם אסף זמיר, שחיים במגדל בעצמם, יכולים לתרום עצה או שתיים.

• גינדי
• מגדלים
• מתחם צמרת
• נדב אבוקסיס
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

אחרי דחיות חוזרות ונשנות, סוף כל סוף יש תאריך: שבוע האופנה של תל אביב יתקיים בתאריכים 29.1-1.2. אירוע האופנה השאפתני בחסותם של חברת גינדי ושל ריבוע כחול נדל"ן יוצא לדרך זו השנה החמישית ויתמקם, כמיטב המסורת, במתחם TLV Fashion Mall, רגע לפני שהוא מסיים לקרום עור וגידים ולהיפתח לקהל הרחב.

ברשימת המשתתפים אפשר למצוא רזידנטים קבועים כגון גדעון אוברזון וקארן אוברזון, טובה'לה, שי שלום, גדי אלימלך, עידן לרוס, תמרה סלם, משכית, מעוז דהאן מהמותג נובוריש דוג. לצדם, ישתתפו לראשונה השנה מעצבים מובילים נוספים כמו ויוי בלאיש, גליה להב ודרור קונטנטו – המעצב שהלביש את מירי רגב על השטיח האדום בפסטיבל קאן, בצד שמות צעירים ומבטיחים כמו דני וינסטרה ממותג האופנה העולה Portay, מותג בגדי הילדים פלמינגו והתכשיטנית קרן וולף.

בנוסף, יתקיימו תצוגה וערב גאלה חגיגי לציון 60 שנות פעילות של מותג בגדי הים והחוף גוטקס, בצד תצוגת Upcoming Designers של מפעל הפיס, תצוגת סטודנטים ובוגרים של שנקר בשיתוף חברת New Balance וגם תצוגה מיוחדת בשיתוף דיסני במסגרת אירוע התרמה לעמותת רוח נשית.

עם חשיפת פרטי האירוע הבוקר (שלישי), התייחס מפיק ויזם שבוע האופנה מוטי רייף לפן נוסף וחשוב לא פחות: "חשוב לציין כי השנה, שבוע האופנה גינדי תל אביב יקבל את תמיכתם הכספית ואת חסותם של משרד התרבות, משרד התיירות, משרד החוץ, המכון לייצוא ועיריית תל אביב-יפו, אשר יסייעו בהגעתם של קניינים וקבוצת עיתונאים גדולה מהתקשורת הבינלאומית".

• גינדי
• החיים היפים
• שבוע האופנה תל אביב
• אופנה

• Facebook
• Twitter
• Email

חובבי אופנה, התרגשו ומיד – COS, המותג הנקי והמדויק לנשים ולגברים מבית H&M, מגיע לראשונה לישראל – כך הוכרז היום (22.6) ממטה המותג בלונדון דרך הזכיינית בארץ. ההודעה שמה קץ לשמועות שרחשו בעולם האופנה המקומי בתקופה האחרונה, ובכנות – אנחנו לגמרי בעד. החנות הראשונה של המותג, שמציע עדכניות שלא לוקה בקורבנות־אופנתית, עתידה להיפתח בקניון TLV Fashion Mall המפונפן של גינדי לקראת אביב 2017.

רשת COS, שהוקמה בשנת 2007, נחשבה במשך שנים לסוד האופנתי הכמוס של אירופאים ושל תיירים יודעי דבר, כאשר סיפקה בגדים נצחיים בעיצוב מעודן ללא־חת ובתמחור נוח לכל הכיסים. בלתי נשכחים הפרגונים החמים שזכה להם המותג מכיוון ווג, שהצהיר עליו פעמים מספר שאיכות הבגדים שהוא מציע גבוהה משל מותגים מקבילים דוגמת זארה (וגם H&M), ושהקווים שלהם קלאסיים יותר ולא נופלים אף משל פריטי מעצבים דומים (סטלה מקרטני, מישהו?). אם הגעתם לגיל, הביולוגי או המנטלי, בו Top Shop כבר לא מספקים את הסחורה – המתינו איתנו לאביב 2017.

• TLV Fashion Mall
• COS
• הלבשה
• זארה
• ישראל
• חנות
• H&M
• גינדי
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

באפריל 2015 נכנס לתוקפו צו הריסה לשקד, מסעדת הדגים המצוינת שפעלה במשך 50 שנה ברחוב החשמונאים. הסיבה: פרויקט גינדי שנבנה על חורבות השוק הסיטונאי. “ניגשנו לבית המשפט, ביקשנו הארכה לצו ההריסה ובמקביל חיפשנו לוקיישן חדש״, מספר הבעלים חיים שלו. “קיבלנו הארכה עד סוף פברואר 2016, ומרגע שסגרנו את הדלתות הלקוחות הוותיקים לא מפסיקים לצלצל ולשאול מתי הפתיחה המחודשת״. שלו, בנם של אברהם ואסתר שולביץ שפתחו את המסעדה ב־1964, ירש את המסעדה לאחר שאביו נפטר. על התחום הקולינרי אחראית, מאז ומתמיד, אסתר בת ה־89, שעד היום מכינה במקום את הבוואריה הטובה בעיר. “אימא שלי מגיעה למסעדה בכל יום ומפקחת על הנעשה. כשנפתח מחדש, בתי הגדולה תנהל את המסעדה. נראה לי שהן יסתדרו מצוין״.

לרגל המעבר החליטו בשקד לרענן את התפריט ולשלב בו גם מנות עדכניות. לצד פתיחת השולחן הקלאסית – שכוללת עיקרית ומזטים מצוינים לשולחן (יש גם אפשרות לדלג על העיקרית וליהנות רק מהמזטים) – יהיו גם מנות של פירות ים כמו קלמרי במילוי שרימפס וראשי קלמרי קצוצים עם כוסברה ושום (4/2 יחידות, 98/52 ש״ח); תבשיל תמנון עם רוטב עגבניות טריות, שום וכוסברה (124 ש״ח); קדרת ים עם ירקות שורש, כוסברה, חתיכות דג, ראשי קלמרי, שרימפס, מולים וסרטנים בעונה (139 ש״ח) ועוד. למרות השדרוג בתפריט, לאף אחד במסעדה לא היה אומץ להוציא ממנו את המנות שהפכו לקלאסיקה, כגון המזטים המזרח אירופיים שכוללים, בין השאר, גפילטע פיש, כבד קצוץ, איקרה, דגים מעושנים וכבושים עם שמנת חמוצה (15־45 ש״ח לצלחת) וכמובן הבוואריה האלמותית (36 ש״ח).

השקד
החשמונאים 99, 5610546־03,
ראשון־שישי 12:00־23:00 , שבת 12:00־18:00

• אוכלים שותים
• מזרח אירופה
• כבד קצוץ
• פירות ים
• דגים
• אוכל מזרח אירופאי
• מסעדת השקד
• גינדי
• חדשות האוכל
• החשמונאים