>> חוף לאיפוס חרדה וקפה שמעלה לי חיוך. העיר של טל יוסיפוב
>> הסופר פארם הכי טוב בעיר וגן שמעולם לא הייתי בו. העיר של עולמי
>> קונדיטוריה כמעט מסוכנת וכיכר עם ברווז // העיר של זאב שצקי

ביום יום אני מנהל מפעל משפחתי קטן, אבל התשוקה האמיתית שלי נמצאת בפסגות ההרים. כבר מחופשת הסקי הראשונה שלי הבנתי שאני מכור. מאז אני חייב לצאת לפחות פעם בעונה וזה רק הולך ומתגבר. בשנים האחרונות כבר מצאתי את עצמי נוסע גם שלוש פעמים בעונה.כבעלים של מותג התיירות SkiEasy, אני משווק חבילות נופש יוקרתיות ברחבי העולם, אבל ההתמחות האמיתית שלי נמצאת במקום שבו גם הלב שלי נמצא פסגות האלפים. אני נהנה במיוחד לדבר עם לקוחות, להבין מה הם באמת מחפשים, ולהרכיב עבורם חופשה מפנקת ומדויקת.אנשים משקיעים סכומים לא קטנים כדי ליצור לעצמם ולילדיהם זיכרונות טובים, ולי יש חלק קטן ונסתר ביצירת הזיכרונות האלה. לכן אני לא רואה את עצמי כסוכן נסיעות אלא כסוכן זיכרונות.

1. אבו חסן

ההיכרות הראשונה שלי עם יפו הייתה כמו אצל רבים אחרים דרך החומוס. בכל ביקור ניסיתי חומוסיה אחרת וניסיתי לעמוד על ההבדלים בטעמים, כאילו אני מבקר מסעדות מקצועי.הכל השתנה כשהכרתי את אשתי היפואית, שפסקה ללא אפשרות לערעור: החומוס של אבו חסן הוא החומוס הכי טוב.בדיעבד היא גם צדקה.
הדולפין 1 יפו

2. אנדרי

כשחושבים על יפו, בדרך כלל חושבים על העיר העתיקה, שוק הפשפשים, חומוס ועוד אלף ואחד דברים שהם לא גלידה. אבל לגלידת אנדרי יש שורשים עמוקים ביפו.זה כבר הדור השלישי למשפחת חבש בהכנת גלידת שמנת במפעל המשפחתי שלהם בעיר, תוך שימוש במרכיבים הטבעיים והאיכותיים ביותר שאפשר להשיג. גלידה כזו אמורה להיות שמורה לעשירים בלבד אבל כאן היא נמכרת במחירים עממיים, כדי שכולנו נוכל ליהנות ממנה.
יפת 138 יפו

3. פלאפל עספור

רק בשבת, ועד שנגמר.פלאפל עספור הוא אולי המקום הכי אותנטי ביפו. פלאפל, עגבניות, כרוב, חריף וחלאס. מי שרוצה לראות דו־קיום בהתגלמותו צריך פשוט לעמוד בתור.חנות קטנה יותר ממה שאפשר לדמיין מגישה פלאפל ביתי פשוט ומעולה, ומסביבה מתאספים יפואים מכל הדתות והעדות.
אמונים 11 יפו

4. קפה נאס

המקום שלא ידענו שחסר לנו.יום אחד שני חבר׳ה צעירים החליטו לפתוח בית קפה יפואי ליפואים. בבניין אבן עתיק ובעיצוב שמחבר בין האותנטי למודרני, אפשר לשבת עם קפה ולהרגיש כאילו אתם בחצר בית יפואי בשנות הארבעים בזמן שאתם מחוברים ל-Wi-Fi ומנהלים שיחת Zoom.רוב הזמן אני מגיע לשם לבד עם המחשב. עובד קצת אבל בעיקר נהנה מהשקט ומציוץ הציפורים.
עזה 55 יפו

5. Christmas Market

למרות שאני חילוני מובהק, עם השנים מצאתי את עצמי דווקא מתחבר לקהילה האורתודוקסית של יפו. אולי זה המקום, אולי האנשים אבל כאן הרגשתי שיפו פורסת את זרועותיה ומקבלת אותי בחיבוק אימהי.בקהילה הקטנה והחמה יש משהו שמזכיר שהעיר הזאת בנויה משכבות של היסטוריה, אמונה וחיים משותפים.במיוחד בתקופות החגים הנוצריים, כאשר הרחובות מתמלאים בתהלוכות הצבעוניות שמארגנת תנועת הצופים האורתודוקסים, יפו מקבלת ניחוח מעט אירופאי: אורות, מוזיקה, דוכנים קטנים וכמובן עצי אשוח מקושטים שמזכירים קצת את האווירה של Christmas Market אירופי מסורתי.השילוב בין הים, האבן העתיקה והחגיגיות הנוצרית יוצר רגע מיוחד שבו נדמה לרגע שיפו מחברת בין המזרח התיכון לאירופה.מומלץ מאוד לבקר בעיר בתקופת חג המולד או הפסחא, להסתובב בין הסמטאות, ולהצטרף לאחת התהלוכות שמכניסות לעיר חיים, צבע ושמחה.

מקום לא אהוב בעיר:

בשכונת עג’מי במפגש הרחובות יפת ושבטי ישראל, פיסת היסטורה עומדת בדממה. הבית נבנה בשנת 1934 כווילה מפוארת עם כ-20 חדרים, חצר גדולה, קשתות ערביות ותקרות מצוירות עבור שייח’ יפואי עשיר בשם עלי אבו מחמוד.במהלך מלחמת העצמאות (1948) עזבה משפחת הבעלים את יפו, והמבנה עבר לשליטת המדינה.לאחר 1948 המבנה קיבל תפקידים שונים:בשנות ה-50 פעל בו מודיעין צה”ל,במשך עשרות שנים פעלו בו בתי הדין הצבאיים של כמה פיקודים בצה”ל,עד 2022 זה היה אחד המרכזים המשפטיים הצבאיים החשובים בארץ.כיום, כשהבית עומד ללא שימוש, עולה יותר ויותר השאלה: מה יהיה עתידו של הבית הירוק?

יש לי חלום לראות את המבנה נפתח מחדש לציבור, לא עוד כמוסד סגור, אלא כמרכז תרבותי וחברתי חי.הבית הירוק יכול להפוך למוזיאון של יפו: מקום שיספר את סיפורה של העיר דרך אנשיה, פרדסיה, שווקיה ונמליה; מקום שבו יוצגו פרקים מהעבר המשותף של קהילות שונות שחיו כאן לאורך הדורות.מעבר להיותו מוזיאון, יכול הבית הירוק לשמש גם כמרחב לפעילות קהילתית, מקום לכנסים, מפגשים חברתיים, אירועי תרבות ופעילויות חינוכיות לכל גיל. מרחב שיפגיש בין תושבי העיר מכל הדתות והמגזרים ויעודד שיח, היכרות ושיתוף פעולה.הבית הירוק יכול להפוך מסמל של עבר סגור למקום פתוח שמחבר בין ההיסטוריה העשירה של יפו לבין עתיד של דו־קיום, תרבות וחיים משותפים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מאז שהתחילה המלחמה, פחות הצגות, פחות מופעים, ובטח פחות חשק לצאת בערב. אבל איכשהו דווקא הסיטואציה הזו יצרה סוג אחר של “אירועי תרבות”.פתאום מפגשים משפחתיים נהיו הפקה שלמה: יום אחד מישהו מחליט להכין בצק לפיצה ומביא טאבון, יום אחר מישהו משתלט על המטבח עם בשר מפורק. בין לבין הופיעו גם קטאייף, עראייס, עוגיות תמרים ומה לא. ואם כבר כולם יחד, אז גם מפעילים את הילדים, כל פעילות אפשרית, העיקר שלא יישארו על המסך.בקיצור, אם להיות כנים, בתקופה הזו גיליתי שאירוע התרבות הכי מוצלח הוא לפעמים פשוט ערב בבית עם האנשים שאני אוהב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בשנים האחרונות אני כמעט לא צופה בטלוויזיה בטח לא בחדשות ולא בריאליטי. אבל איכשהו נסחפתי דווקא לתוכנית אחת: “בואו לאכול איתי” (تفضلوا ع العشا).אולי זו האותנטיות של האנשים, אולי העובדה שבניגוד לחיים המושלמים שעל המסך כאן מותר גם לטעות, להתבלבל, לשרוף קצת את האוכל ולהמשיך הלאה. זה בדיוק מה שתפס אותי.בסוף אפילו מצאתי את עצמי משתתף בעונה השנה של تفضلوا ع العشا. מעבר לצילומים ולחוויות, הדבר הכי יפה שנשאר מהתוכנית הוא האנשים: הכרתי שם מתמודדים מיוחדים, וכל אחד מהם עולם בפני עצמו. עד היום אנחנו שומרים על קשר, נפגשים כשאפשר, ממש הפכנו לחבורה.לא כל תוכנית טלוויזיה נותנת השראה אבל זו, מסתבר, גם נתנה לי חברים לחיים.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
זה אולי יישמע קצת קלישאתי, אבל בעיניי הדבר הראשון הוא פשוט לפתוח את העיניים לסביבה הקרובה. כמעט בכל בניין, רחוב או שכונה יש מישהו שזקוק לעזרה. לא הכול חייב להיות כסף, לפעמים זמן, תשומת לב או אוזן קשבת עושים הבדל גדול יותר. לשאול את השכנה אם צריך משהו מהשוק, לקפוץ לבקר מישהו שנשאר לבד, הדברים הקטנים האלה מחזיקים קהילה.אם כל אחד יעשה קצת בשביל מי שסביבו, אולי נצטרך פחות עמותות.ובכל זאת, למי שמחפש מסגרת מסודרת להתנדבות או תרומה, אני בהחלט ממליץ על העמותה האורתודוקסית לצדקה יפו.

מה יהיה?
אני מאמין שהעתיד כאן יכול להיות טוב יותר, רגוע יותר וגם משותף יותר.יפו לימדה אותי משהו חשוב: כשאנשים באמת נפגשים ומדברים, הרבה דעות קדומות פשוט מתמוססות. עם הזמן אנשים מתפכחים. לכן אני תמיד אומר: אל תסתפקו בדעות ששמעתם מאחרים. צאו החוצה, תפגשו אנשים, תדברו, תכירו, ותגבשו דעה משל עצמכם.אני כאן, כמו רבים אחרים בעיר הזאת, לכל מי שרוצה דיאלוג אמיתי. כי בסופו של דבר, עתיד של דו־קיום לא נבנה בסיסמאות אלא במפגשים קטנים בין בני אדם.

• העיר שלי
• בואו לאכול איתי
• יפו
• אבו חסן
• גלידריות בתל אביב
• פלאפל
• קפה נאס
• כריסמס

רחוב נחלת בנימין הפך זה מכבר לשדרת האוכל של תל אביב, כך שכמעט אין דבר שלא תמצאו בו: פיצות לוהטות, ראמן מהביל, ברים, ברי יין, מסעדות, מסעדות, מסעדות, ברים שהם גם מסעדה ומסעדה שהיא גם בר יין ואפילו אויסטר קלאב כמו באירופה. רק חדי עין ואוהבי מתוק מושבעים ידעו מה לא היה עדיין במדרחוב השוקק – גלידה! כלומר כן נו, יש אתריוורנו הנהדרתואת ארטה המצוינת לא רחוק, אבל אנחנו מדברים על האזור הפקוק ביותר, מרכז המדרחוב השוקק שהחל משעה מסוימת לא תוכלו לעבור בו מבלי להתחכך בטעות במלא אנשים. שם, ממש ליד פיצה הר סיני, נפתחה גלידרייה חדשה ומבטיחה. מישהו אמר פיצה וגלידה? כנראה שהקולות בראש שלנו.

>> אהבה יוונית: אוכל הרחוב של תל אביב חייב ללמוד מהקולגות באתונה

אגב, כשאמרנו גלידרייה לא התכוונו לגלידריה שגרתית של סורבה מנגו וכדור פיסטוק שביבי אוהב. "גלידה QQ – קווינס" החדשה בנחלת בנימין, היא גלידרייה אמריקאית שמגישה גלידת סופט-סרב בארבעה טעמים משתנים, קינוחי סאנדיי כמו בימי הניינטיז העליזים ומלאי הסירופ ועוד שלל קינוחי גלידה שמשלבים פחמימות טובות ואהובות דוגמת קרואסון ועוגיות. מאחורי קווינס החדשה עומדת קבוצת דוד טור – איש חיי הלילה והברקפסט והחתול והכלב במיל', אבל גם AKA שפרצה את הדרך במדרחוב נחלת בנימין ועסקים נוספים – שמספר כי "הילדים שלי ביקשו שאני אפתח גלידה, אבל גלידה אמריקאית כמו שהם מכירים ממקדונלד'ס או איקאה. הבנתי שבאמת אין פה באזור את הביס המתוק הזה שרוצים אחרי לילה, ואמרתי יאללה".

כשאומרים "גלידה אמריקאית", רובנו אולי מעלים בדמיוננו את אותו הגביע החיוור במרקם קלקר עם גלידה פשוטה בחמישה ש"ח. אלא שטור לא יוצר דברים מעאפנים – לכן הביא למקום את השף קונדיטור אלון גולדמן, ויחד עם מכונות משוכללות הם מייצרים גלידת וניל איכותית שעשויה מווניל אמיתי, ולא רחמנא ליצלן מאבקה. הדבר בהחלט ניכר בווניל המנוקד בנקודות שחורות קטנטנות המעידות על איכותו, וגם בטעם האלגנטי שמרגיש כמו שווניל צריך להיות.

גם הגביעים הפריכים והטעימים מיובאים מספרד, ואליהם תוכלו ליצוק ארבעה טעמים מתחלפים: וניל (כמובן), שוקולד ג'אנדויה משובח, פירות יער, וברור שפיסטוק (28 ש"ח בגביע או כוס). וזה עוד לא הכל: אוהבי המקפלרי ואוהדי הגלידה פיצוץ ישמחו לשמוע שבמקום יש גם מכונה שמערבבת את הגלידה עם תוספות לבחירתכם – שברי אוריאו, לוטוס, בראוניז שמכינים במקום, Mַ&MS וקיטקאט. אז בוחרים טעם, בוחרים תוספת, המכונה מערבבת ואתם מבסוטים לאללה (36 ש"ח בגביע או כוס).

משם מגבירים לקינוחי הסאנדיי, שגם אותם הרכיב גולדמן כעמוסי תוספות ופאן, בעלות של 38 ש"ח למנה: הבסיס הוא הגלידה, מעליו קצפת איכותית (שגם מכינים במקום, ברור), מעליהם סירופים ועוד תוספות שובביות. סאנדיי טירמיסו שמבוסס על גלידת וניל, ביסקוטי, אספרסו שמעניק מרירות ענוגה ונחוצה, קראמבל קקאו ושברי שוקולד הוא קינוח גלידה מושלם למבוגרים. הילדים והילדים בטעמם יעופו כמונו יותר מהכל על סמורס – גלידת וניל, מרשמלו פלאף ששורפים מול העיניים, רייס קריספיז ורוטב שוקולד מריר. ליטרלי ליקקנו את האצבעות.יש גם סאנדיי קדאיף מבוסס על גלידת פיסטוק ווניל, קדאיף, חלבה, קצפת וסילאן. או מלבי על בסיס גלידת וניל, רוטב מלבי, קוקוס קלוי, פיסטוק קלוי וקצפת. ולקינוח, אחד על בסיס ערבוב של גלידת פירות יער עם פיסטוק, רוטב פירות יער עשיר, רוטב פיסטוק וקצפת.

מעבר לכל אלו, תוכלו למצוא גם קוקילידה עם עוגיות שוקולד צ'יפס מופלאות שאופים במקום, וגם קרואסונים ודייניש קינמון שיכולים ורוצים שתכניסו לתוכם גלידה עם רטבים, ופניני שוקולד ושבבי שוקולד מריר (42 ש"ח).בהמשך המקום ייפתח גם בשעות היום, ויתפקד כבית קפה מלא בשלל קינוחי הגלידה, ואפילו הובטח לנו שיהיה אספרסו מרטיני ואפוגטו. בקיצור, המרענן הרשמי של הקיץ כבר כאן, והוא טעים לאללה.
נחלת בנימין 55, בימי ההרצה: א'-ה' נפתח ב-18:00 , ו' ב-11:00, ש' ב-12:00 ובכולם פתוח "עד אחרון הלקוחות", שאין מילים יפות מאלו

• אוכלים שותים
• גלידה
• גלידריה
• גלידריות בתל אביב
• נחלת בנימין
• דוד טור

>> סיסי (סטפניה) פגאני ומרקו קמוראלי נולדו והכירו באיטליה. לאחר תקופה ארוכה במזרח הרחוק ועיסוק בצלילה, הם חזרו לאיטליה ללמוד הכנת גלידה ועלו לישראל כדי להביא את הבשורה. את החנות הם החליטו לפתוח ברחוב נחלת בנימין המזוהה עם אמנות ויצירה מקומית, וקראו לגלידריה Arte – שם שמבטא את האופן שבו הם מתייחסים להכנת גלידה וכוונה לקדם אמנות ישראלית. תערוכות מתחלפות של אמנים ישראליים, הרצאות והקרנות של סרטי שחור-לבן ישנים יוצרים סינרגיה בין הגלידריה לרחוב שבו היא פועלת, ובימי חמישי בערב מתקיים מופע של הרכב ג'ז בשיתוף מוזיקאים ישראליים. החודש מציינת גלידריית ארטה עשור להיווסדה באירועי תרבות וטעמים מיוחדים בהשראה ישראלית ואיטלקית.

>> תל אביב של בועז נוי כל כך יפה. זאת העיר המצוירת שלו
>> ההמבורגר הטוב בישראל ושיפוד בשתיים בלילה. העיר של גל זהבי

1. טשרניחובסקי 6

המסעדה הוותיקה של איל מרמלשטיין ודליה לוגסי היא מקום שאנחנו אוהבים ללכת אליו לאכול וליהנותמאווירה משפחתית נעימה. פירות ים, קלמרי וחצילים וסלט אוקטופוס פורטוגלי, ואנחנו מסודרים.
טשרניחובסקי 5

2. בית העמודים

מקום שכל חובב ג'אז מגיע אליו ובצדק. כשמרקו פגש את המוזיקאי קאי גלוסקא, בימים הראשונים להקמת הגלידה, הוא הכיר לו גם את בית העמודים שבקרבת מקום. החלטנו לארח את קאי ובהמשך אמנים אחרים, שמנגנים ג'ז מדי חמישי בערב – ערבים שהפכו להיות מוקד עלייה לרגל ונקודת אור במדרחוב. כך בימי חמישי אחרי העבודה, אנחנו יוצאים לשתות בירה וליהנות מקצת מג'ז.
רמב"ם 14

3. תיאטרון בית ליסין

דיזינגוף 101

4. פרא

אנחנו אוהבים לשבת בפרא על כוס בירה ודג מעולה, ולשתף פעולה עם השפים אביעד פלד ואורי שטיינברג ועם אביאל, עידן ונועה, שמגישים את הגלידה שלנו כקינוח.
נחלת בנימין 27

5. AKA

אנחנו מאוד נהנים מהאוכל והאווירה במסעדה של שף איתי קושמרו, שנבחר על ידי מגזין פורבס כצעיר מבטיח מתחת ל-30. כשלאורחים מוגשת גלידה שלנו לקינוח בטעמי וניל, דונה הלנה ואפרסק לבנדר, אנחנו מרגישים עוד יותר קרבה והזדהות עם המקום.
נחלת בנימין 44

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית החדשה – מקוםמלוכלך ומפחיד שמאוד לא נעים להסתובב ביום ובטח לא בלילה, ביחד או לחוד.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "להעיר אריות" בקאמרי, עיבוד לספרה המצליח וזוכה הפרסים של איילת גונדר גושן. זוהי דרמה פסיכולוגית מרתקת ומורכבת על החצר האחורית של ישראל – עובדים זרים, פליטים מאריתריאה, סודן וכדומה – ועל התנגשות חזיתית בין האנשים שיש להם הכול, לבין האנשים שנמאס להם להיות שקופים. השחקנים מדהימים ומצליחים להעביר את הקושי והבעיה בצורה שלא מפחיתה מכבודו של אף צד ולהמחיש בצורה מצוינת וחזקה את הבעייתיות וההבדלים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ההופעה של עדן גולן באירוויזיון בשנה שעברה. למרות כל הדברים שנאמרו נגדה, היא שרה באופן כל כך חזק ומקסים שפתח לנו את הלב.

לאיזה ארגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתחילת המלחמה תרמנו למד"א, ואנחנו חושבים שהכי חשוב לתמוך במשפחות החטופים ובמאבק להחזרת החטופים הביתה. בעינינו חשוב לשמור על הזיכרון של חטופים כמו שלמה מנצור ז"ל, שלכבוד יום ההולדת שלו העלינו ברשתות החברתיות תמונות של אנשים שאוכלים גלידה לכבודו לבקשת המשפחה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אנחנו מעורבים ותורמים מפעם לפעם לארגונים ועמותות בתחומים מגוונים כמו איכות הסביבה, בעלי חיים, גשר אל הנוער ועוד, אבל כיום צריך להרים לכל החיילים במילואים או בסדיר. לכן מאז תחילת המלחמה חיילים במדים מקבלים אצלנו גלידה בחינם.

מה יהיה?
יהיה בסדר, בוודאות. יש בעם אנשים חזקים שעוזרים לחלשים ובסופו של דבר נצא מהמצב הזה. אנחנו אופטימיים.

• העיר שלי
• גלידריות בתל אביב
• ארטה
• טשרניחובסקי 6
• בית העמודים
• AKA44
• תיאטרון בית ליסין
• פרא
• תחנה מרכזית תל אביב

בשנותיי בתל אביב ראיתי כמה וכמה טרנדים נולדים, מתים ונולדים מחדש. זוכרים את ימי הקרפצ׳יו סלק וחציל בטחינה בכל מקום? את טרנד מסעדות השוק? גל המלביות, הכנאפה, העראייס, אובססיית הקרמל המלוח שהפכה לאובססיית בייגלה ואז לאובססיית פיסטוק? זוכרים שאנשים הלכו מכות בכניסה ל-H&M בעזריאלי, או חיכו חצי שעה כדי להסתכל על מדף עם שקיות במבה בסבן אילבן? כל הרגעים האלה יאבדו בזמן, כמו דמעות בגשם.

לרגע אחד מלחיץ פחדתי שאיבדנו אותך, קלצונה נוטלה // אוכל טוב ברחוב
>> התאהבתי בשישברק פעמיים, וזה יקרה כל פעם מחדש // אוכל טוב ברחוב
>> הכריך של רחל בשדרה לא אמור לעבוד. זה פלא אמיתי // אוכל טוב ברחוב

בקיצור, למדתי שהכל זמני וחולף, אולי חוץ ממסעדת פטרוזיליה ברוטשילד שאף אחד לא אכל בה מעולם אבל תישאר בעיר הרבה אחרינו. הבנתי שלהיות קורבן אופנה זה מביך ומעייף, ורק לפעמים אשכרה שווה את המאמץ. היום אני משתדלת להתרחק ממקומות שמגיעים עם תור ארוך ועם רצפי מילים כמו "שכולם מדברים עליו".

דווקא כשמקום אופנתי מאבד מקסמו הראשוני ומפתח אופי (קצת עלוב) בדרך אני נוטה להתלהב ממנו יותר. ולראייה, החיבה התמוהה שלי לקניון גינדי TLV והעובדה שהתחלתי לפקוד סניפים של סבן אילבן רק כשמכונות השייקים כבר הפכו לממש מטונפות. בהשאלה מרבקה מיכאלי (אוקיי, מנעמי שמר) – אני בעד הנגד ונגד הבעד.

ואת כל זה אני מספרת היום כדי להגיד שבתור לקסטה עמדתי לא פעם ולא פעמיים, ואעמוד בשמחה בעתיד. כל שמץ של מבוכה מתפוגג לי מהגוף כשזה קשור לגלידריה הזו, שהחלה את דרכה מתישהו בחורף 2024 ומאז פקדתי אותה כמות מרשימה של פעמים. זאת מעין מטריושקה של דברים "נכונים", מה שאמור להרתיע אותי – גלידה בפארק המסילה, צמודה לתדר, ממלכה נוספת באימפריה של איל שני. העומדים בתור ליטרלי מסתכנים בדריסה על ידי קורקינט חשמלי, כי התור נגרר באופן קבוע לשביל אופניים.

אבל האמת הלא קולית היא שאני אוהבת את פארק המסילה, ובתכלס גם את התדר, ובתכלס בתכלס גם דברים שקשורים לאיל שני. בוז תיאורטי יש לי בשפע, אבל מה לעשות שהכל טעים לאללה וגם נראה טוב?אבל אנחנו פה לדבר על גלידה, ועוד איזה גלידה.

קיים סיכוי שבוזה או ארטה איכותיות יותר, זו תהיה טענה לגיטימית גם אם שגויה, אבל לקסטה יש איזה אקס פקטור שהופך אותה למקום שכיף לחזור אליו שוב ושוב ושוב. קודם כל, טעים לאללה. שנית, ההיצע – יש לא רק טעמים בייסיק בביצוע מוצלח, אלא גם יציאות הזויות או טוויסטים חמודים על טעמים מוכרים. עם הזמן אספתי כמה טעמים אהובים במיוחד: כדורי שוקולד עם חתיכות קריספיות של ביסקוויט; ארל גריי מרענן וכיפי; קרם פרש עם שמן זית, סטייה בקטע טוב – וגם לימון חלב, תפוז דם, תירס, דבש-לוונדר, מנגו, גרעיני דלעת. למרשמלו-מדורה לא חזרתי, אבל יש לה הרבה מעריצים אחרים.

כבונוס יש את המסביב – כוסות מגניבות ממתכת, קראמבל או גרידת לימון לשים מעל, חצר חמודה, פארק ותפוצ׳יפס פאנסי בצד. זה עובד.אני לא לבד בזה. שוב ושוב אנשים אומרים מסביבי דברים כמו "רציתי לשנוא", מתלוננים על מחירים או על הפורט סעיד או על משהו לא ברור ששני אמר פעם במאסטר שף. אבל נו, באנו בשביל הטעם הפרובוקטיבי או ההייפ או המאנץ׳ למתוק, וחזרנו כי פאקינג כיף ומוצלח וטעים. אגב, כיף גם לראות מאסטר שף. לפעמים המיינסטרים צודק.

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• קסטה
• גלידריות בתל אביב
• פארק המסילה

את הפעם הראשונה שאלכס גולובין אכל בגלידה ריברנו האיטלקית הוא לא ישכח לעולם. חבר הבטיח לו שזו תהיה הגלידה הכי טעימה שהוא יטעם בחיים, ואלכס, מקישינב שבמולדובה במקור, היה סקפטי אבל סקרן. הוא טעם, הסכים עם החבר והתאהב. עד כדי כך התאהב שהחליט להעלות את הגלידה ממילאנו לישראל, ועל הדרך לעלות לכאן בעצמו. וכך נולד סניף ריברנו החדש בנחלת בנימין, והראשון בישראל.

>> האק עם טחינה וחריף: הפלאפל של "זגורי אימפריה" הופך למציאות
>> "יין זו שירה נוזלית": אייל שני פותח בר יין. הלוקיישן: וואו

אלכס גולובין התעסק מאז ומתמיד עם אוכל ובתי קפה. בקישינב היו לו כעשרה עסקי הסעדה והוא מספר כי בהיותו יהודי, תמיד חשב שיגיע לגור בארץ מתישהו. מי ידע שדווקא גלידה איטלקית, שטעם בכלל בספרד, תהיה הסיבה למהלך הציוני ושכולנו נרוויח ממנו גלידה טובה ומשובחה. הגלידריה האיטלקית אכן נחשבת מהמובילות והטובות באיטליה, כאשר בארץ המגף היא מונה 13 סניפים ויש אותה ב-16 סניפים בנוספים רחבי אירופה.

לאחר שטעם גולובין מהגלידה בספרד, הוא יצר קשר עם סניף הדגל ונשלח לחודש וחצי של לימודים מטעמם במילאנו. אחרי שהוכשר כגלידאי מטעמם ואושר לזכיינות, פצח גולובין בתהליך הבירוקרטי של פתיחת עסק בישראל, שהוא כפי שאתם יודעים – ולא נלאה אתכם – עניין ארוך ומסורבל, על אחת כמה וכמה אם אתה עולה חדש שלא בקיא בשפה. אבל אלכס האמין בג'לטו החדשה ולא וויתר – ואנחנו כאמור הרווחנו גלידהאיטלקית טובה וטרייה, שמתאפיינת באווריריות ובמרקם קליל ובטעמים קלאסיים לצד משודרגים.

ריברנו התמקמה בסניף מרשים ורחב ידיים בתחילת רחוב נחלת בנימין, מרחק יריקה מהשוק הסמוך, עם מראה מושקע ומזמין ביותר.את חומרי הגלם, דוגמת אבקת החלב, מחית הפיסטוק הטהורה, נוצ'לה וג'אנדויה, מביא גולובין מהמפעל של הרשת האיטלקית. את הפירות של הסורבה הוא מביא כמובן משוק הכרמל הסמוך. הטעמים אכן מתאפיינים במנעד קלאסי עם טוויסטים מפתיעים וגם מתחלפים כל העת לפי המצברוח.

יש למשל גלידת חלב קלאסית, פיסטוק מהטובים שטעמנו, קרם איטלקי, נוצ'ולה, קוקוס חלבי עשיר, יוגורט, שוקולד מריר, קפה. בזירת המיוחדים יותר ניתן למצוא טעם קונסטה, שמבוסס על עוגיות אמרטי, קרם שקדים ושקדים מקורמלים והוא ניחן בטעם מרציפני ענוג, או קרמינה שמורכב מגנאש שוקולד לבן, ג׳אנדויה ואגוזי לוז והוא קרמי ומצוין. יש גם סורבה לימון, תות, ותאנים ובהמשך כאמור טעמים נוספים (22 ש"ח למנה קטנה, 26 ש"ח למנה בינונית).

במקום מוגשים גם קפה, גרניטה ושייקים למיניהם, ובהמשך יהיו גם קרפים, פנקייקים וופל בלגי. לא להתבלבל: לא מדובר במקומות האלה במרכז השכונתי שיש בהם וופל דביק עם קצפת מלאכותית, אלא בגלידרייה איטלקית של ממש שאףפתוחה בשבת, וזאת התוספת שאנחנו תמיד אוהבים.
>> ריברני, נחלת בנימין 3, א'-ד': 00:00-11:00, ה'-ו': 02:00-11:00, שבת 00:00-11:00

• אוכלים שותים
• גלידות
• גלידריות בתל אביב
• נחלת בנימין