נדמה שבשבוע האחרון הטלוויזיה הישראלית רק הגדישה את הפער: דווקא בתקופה שבה המדינה מסתחררת לעבר נקודת אל חזור שמתחילה בממשלה חסרת בושה ומסתיימת בהשמדת היחסים הבינלאומיים של ישראל, הטלוויזיה בחרה באסקפיזם."האח הגדול", "רוקדים עם כוכבים" ו"הזמר במסכה" – שלושת התכניות הכי בידוריות-בכל-מחיר – חזרו למסך במהלך 24 שעות צבעוניות ומודחקות מתמיד, בעטיפת צלופן מרשרשת שמסיחה את הדעת בזמן שהכל מתפרק. אל תהיו מופתעים, הרי הטלוויזיה לא החלה עם זה עכשיו – לערוצים המסחריים יש היסטוריה לא קטנה של בחירות ציניות להחריד, כאלו שכמעט לא בכוונה הציבו מראה מעוותת מול המציאות המיאשת. אלו הרגעים הכי ציניים של הטלוויזיה בארץ ישראל.

>>סרטו החדש של נדב לפיד כבש את פסטיבל קאן. הסערה הציבורית בדרך

"המסך המפוצל"

נתחיל ברגע מכונן לטלוויזיה המקומית: יום שבת, 2 במרץ 2002. אלה השנים הקשות של אינתיפאדת אל אקצה, תקופה מדממת וקשה שבה אזרחים ישראליים פחדו לעלות על אוטובוס מחשש שיסיימו את חייהם. ובשבת הזאת היה עוד פיגוע כזה, בשכונת רמת ישראל בירושלים, עוד יום שחור בישראל. אבל כאן מגיע הקאץ', כי במקביל לפיגוע היה גם משחק כדורגל. והיה מי שהחליט שזה בהחלט יהיה רעיון טוב לשדר במקביל – שני שליש לגופות מהפיגוע, ועוד שליש למפגש בין מכבי חיפה למכבי קריית גת. עוזי פלד ז"ל, איש חשוב בתולדות הטלוויזיה שלנו (בלי ציניות), עוד תירץ אחר כך ש"לא ייתכן שהמחבלים יקבעו לנו את לוח השידורים". הם לא קבעו, אדוני, אתה קבעת.

2/3 מהמציאות. המסך המפוצל. צילום מסך/ ערוץ 2

אורן חזן נכנס לאח הגדול

ביחס לטלי גוטליב, דודי אמסלם או שלמה קרעי – אורן חזן באמת נראה כמו מופת פרלמנטרי. אבל זו חוכמת בדיעבד – בזמן אמת חזן היה אחד הגורמים הכי משחיתים שהיו בפוליטיקה הישראלית, דור שני לפוליטיקאים פופוליסטים ועלובים, אדם שאחראי על שורה של מהלכים מביכים, כולל הרגע שבו עמית סגל חשף איך חבר כנסת בישראל ניהל פעם קזינו בבורגס לרבות נערות ליווי. אבל חזן הוא חזן – הוא נבחר, ואז לא נבחר, ובא לציון גואל. מי שבאמת חטאה היתה הפקת "האח הגדול", שהחליטה שהטיפוס המפוקפק הזה הוא חומר לא רע לריאליטי – והכניסה אותו לבית. בשתי עונות שונות. באחת מהן הוא אפילו ניצח לתפארת מדינת ישראל. פלא שהגענו עד הלום? לכאן הלכנו.

דודו טופז מבקש רשות מפצועת פיגוע

ממשיכים באינתיפאדה הנוראית ההיא, וחוזרים לעוד רגע מוזהב של טלוויזיה אפלה. התכנית היא "הראשון בבידור", 22 בינואר, 2002. דודו טופז ז"ל עולה לשידור אחרי עוד פיגוע מזעזע – גם אז, בירושלים. היו תקופות שבהן עוד חשבו לבטל שידורים, אבל לך תתעסק עם דודו של אז. הוא שידר, ואז החליט לעשות מעשה – הוא רצה לקבל אישור לשדר תכנית בידור בלילה כזה. אז הוא שלח צלם ומקליט לבית חולים, שם שכבה פצועה בשם מזל, ו"ביקש ממנה רשות". מזל, עם צינורות האינפוזיה עליה, כמובן הסכימה (היא הבינה בדיוק לאיזה משחק היא נקלעה) – ופתיח התכנית הקרנבלי התנגן תוך מספר שניות. הציניות צרמה גם אז, והיא נראית הרבה יותר מזעזעת.

"פספוסים" וסוריה

גם "פספוסים" מרגישה היום כמו מוצר מוזר מאוד, אבל היתה תקופה די ארוכה שבה תכנית המתיחות שלטה ללא מיצרים בטבלאות הרייטינג. עד רגע אחד שעבר את הגבול – בשנת 1997, החליט שילון למתוח חבורה של מפורסמים (בהם רולנדה שגרן תבדל"א ואהוד מנור ז"ל), שעלו על טיסה, ולביים נחיתת אונס ב… סוריה. מצחיק, נכון? האמת שלא ממש. לפחות לא את מנור עצמו, שביקש לא לשדר את המתיחה. היא שודרה רק שנים אחר כך, אבל הרגע עצמו היה עוד רגע שבו מכרנו את הבושה – לטובת עוד כמה ניסיונות לייצר רייטינג.

איתמר בן גביר מנורמל בתקשורת

החברה הישראלית מאוד אוהבת לקחת דברים מאמריקה – מותגי יוקרה, שחקני כדורסל, סדרות מוערכות. ולפעמים, היא גם לוקחת פוליטיקאי – התקשורת הישראלית מאוד רצתה טראמפ משלה. כזה שיחזיר לה קצת רלוונטיות, בתקופה שבה כולם מקבלים את החדשות בסמארטפונים. ואז הגיע איתמר בן גביר – אמנם כהניסט, אבל סחבק של הרבה מאוד עיתונאים עוד מימיו כעורך דין (וכפעיל ימין קיצוני), שידע איך להוציא מהם את המיטב. לכאורה, הדיל המושלם – ערוצי התקשורת נתנו לו זמן אוויר חופשי להתלהם באולפן, והוא נתן להם רייטינג וסנסציות שתמיד טובות לחשבון הבנק. וכך התקשורת המשיכה את הרומן שלה עם בן גביר, כולל במערכת הבחירות האחרונה – של 2021. הם צחקו כל הדרך אל הבנק, ואנחנו בכינו – כשהליצן התמנה לשר לביטחון לאומי, בראש מפלגה של 14 מנדטים.

אורנה בן דור באח הגדול

שוב "האח", כי אין מה לעשות. חוזרים לקיץ 2022, למה שהיתה אחת העונות הטובות של הפורמט. בסיטואציה מסוימת, אחד הדיירים (נתנאל רודניצקי) העז להצדיע במועל יד נאצי. ומאז, "האח הגדול" שנתן ללא מעט דברים חמורים לא פחות (מבריונות, דרך הצפת טראומות ואפילו אלימות של ממש), נדהם שזה קורה אצלו בבית. ואז הוא הביא את אורנה בן דור, יוצרת הדוקו המוערכת, כדי להרצות להם על השואה. יש פה ציניות כפולה – מצד אחד האח נתן לפריק שואו של העונה הזאת להשתולל, כמעט בלי לגעת בדיירים שמביאים לו רייטינג ושואו. ומצד שני, הם באו כדי לעשות להם "נו נו נו". רגע ציני נהדר, שראוי לכבוד.

דודו טופז ולריסה טרימבובלר

כשטופז ז"ל הלך לראיין פצועה בפיגוע ו"לקבל ממנה רשות" – הוא היה בשיאו. מלך הרייטינג, מלך ישראל, מלך העולם. אבל מה קורה כשהמלך מאבד את הכתר? קורה האירוע שמתרחש בתכנית "הכל 10", ששודרה בערוץ 10 והביאה נתוני רייטינג מעליבים. אז כדי למשוך קהל, אחרי תכנית בכורה שהיתה כישלון מהדהד – מביאים את לריסה טרימבובלר, זוגתו של רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר, שתדבר על הקשיים שלה ושל בעלה. טופז, שהגיע מרקע שמאלני (פעם הוא הרס לשמעון פרס מערכת בחירות שלמה), אמנם התנצל – אבל זה לא כיסה על הציניות הפשוטה. איך מאחורי הכסות של "זכות הציבור לדעת" ו"הסקרנות", מכשירים את אשת הרוצח (ובדרך גם את הרוצח עצמו) – והכל בשביל להנשים עוד טיפה את הקריירה שכבר אז, גססה.

תופעת הדוקו-טאלנט

יא ממזרים, אנחנו רואים מה אתם עושים שם. החוק מחייב את הערוצים המסחריים להשקיע בתכני פריים – ביניהם יצירות דוקו, לטובת הציבור. אבל הממזרים האלו מצאו לופ-הול: הם פשוט מחטטים במאגר הטאלנטים שלהם, ולא פעם יקחו גם את האיש הכי מעורר מחלוקת, ונותנים לו להוביל ""דוקו"" חושפני על נושא מעורר מחלוקת, שרוב גם כולל חשיפות אישיות מהזן הצהוב. הפונדקאות של אסי עזר, מחשבות על פתיחת הנישואים של שי-לי שינדלר ו"סרט התעודה" סביב החתונה של אנה אהרונוב הם לעג לרש לתחום הדוקו המצוין שיש בישראל, והתחמקות דוחה מחובות ואחריות.

התרבוש של בייגה

לא תמיד הציניות מגיעה במקרים מעצבנים כמו טופז וטרימבובלר. לפעמים, היא מגיעה דרך המעגל – דן שילון באמצע שנות התשעים היה יכול לעשות הכל. יחד עם טופז, הוא שלט ביד רמה בערוץ 2 – וגם בפוליטיקאים, שחיפשו את זמן האוויר ששילון הציע. אז פעם אחת, הוא הכניס למעגל אחד את צביקה הדר (ז'וז'ו חלסטרה בשבילכם), פנינה רוזנבלום, שרהל'ה שרון ו… שר האוצר, אברהם בייגה שוחט. ובאקט שלא נראה לאף אחד לא בסדר, או טיפה מוזר, ז'וז'ו הלביש תרבוש על ראשו של שר האוצר בממשלת רבין. אז, אנשים עוד עיקמו את האף. היום, פוליטיקאים עשו דברים הרבה יותר בזויים כדי להיבחר. אולי זו בכלל היתה נבואה – לימים שבהם פוליטיקאים מסודרים עם חליפות הולכים לטמטם לנו את השכל בטיקטוק.

בייגה והתרבוש. צילום מסך/ ערוץ 2

יאיר מראיין את טומי

עוד רגע שלא ברור מי אישר, אבל כנראה שברור למה אושר. התקופה – רגע לפני הרכבת הממשלה השנייה של אריאל שרון. טומי לפיד הוא אז פוליטיקאי די משופשף שעומד להיות שר בכיר בממשלת הימין שהקים שרון. ראיונות עם פוליטיקאים הם תמיד מצרך חשוב עבור הציבור, על אחת כמה וכמה בתקופה כל כך גורלית. אז טומי לפיד ז"ל הגיע להתראיין אצל לא אחר מהבן שלו. יאיר לפיד אירח את אבא טומי לראיון שבו שאל אותו קצת שאלות קשות, אבל אחר כך נכנס איתו לדיאלוג שמאלצי על מדינת ישראל, שבסוף נגמר בשאלון ובשאלה הנצחית "מה ישראלי בעיניך" (כשטומי עונה: "אתה", לקול התשואות). אתיקה? הגינות בסיסית? אובייקטיביות? לקקנות פחות מובהקת? כל זה נזרק לפח באותו רגע. מצד שני, היום ברדוגו אפילו לא מתאמץ להעמיד פנים כשהוא מראיין את נתניהו.

אליהו יוסיאן מפרסם לנו מזגן

עוד מצטרף טרי לרשימה, הפעם דווקא מהחלק של הפסקת הפרסומות. מילא החטא הערכי של להביא איש כל כך מעורר מחלוקת (רמז: מעורר מחלוקת זה אדם שכינה את הציבור החילוני-ליברלי "אויב המדינה היהודית"), אבל התגובת המשך של בעלי טורנדו שפשוט זורקת זין בבוטות על הציבור שזעם בצק. אומרים שאין פרסום רע, אבל אנחנו רק יודעים שזו פרסומת שעשתה לנו כל כך רע עד שחיפשנו עודדמויות לפרסומות רעות שכאלו.

שלי מראיינת את עמיר פרץ

9 בנובמבר, 2005 היה מאורע היסטורי לא קטן – זה היה הרגע שבו עמיר פרץ, מרוקאי משדרות, הפך ליו"ר מפלגת העבודה. בדרך, הוא הגיע לתחנה די קבועה של לא מעט פוליטיקאים – והיא "פגוש את העיתונות", בהגשתה של עיתונאית העל דאז שלי יחימוביץ'. יחימוביץ', כבר אז עיתונאית עם השקפת עולם חברתית די ברורה, סיפקה לפרץ ראיון די מפנק שבו לא הקשתה עליו יותר מדי, וכמעט לא הסתירה את אהדתה המופגנת כלפי המרואיין שלה. אחר כך גילינו מה עמד מאחורי הראיו כשימים ספורים לאחר שהוא הסתיים, יחימוביץ' הצטרפה כחברת כנסת לרשימת העבודה. עוד מקרה שבו, בזמנים הרבה יותר שפויים, התקשורת התעלמה מכל הכללים שאמורים להיות, והיתה צינית להחריד על חשבון כולנו.

• המסך
• טלוויזיה ישראלית
• דודו טופז
• האח הגדול

די קשה לדייק קרינג' למילים, אבל כמו שפעם אמרו לנו על סקס – כשזה יקרה, אתם תרגישו. סליחה, היינו צריכים להתחיל באמרה מקרינג'ה כדי לחמם אתכם לקראת מה שעומד לבוא, כי אספנו את 25 הרגעי הכי מלאי קרינג' שנראו על המסך. ואוהו כמה מבוכה מחכה לכם. גלולו בהנאה פרוורטית ותזכרו שאם לכם מביך, לא תאמינו מה רגישו האנשים על המסך.

>>ריקודי עם: המסעדות העממיות הכי טובות בתל אביב, מסודרות לפי עדה

הקעקוע של דן שילון

הימים הם ימי הניינטיז, ודן שילון (יחד עם עוד אורח קבוע ברשימה הזו) מלך בטלוויזיה הישראלית, ואולי גם במדינת ישראל. בתכנית אחת של "המעגל" אפילו התארחה אישה, שהעריצה את שילון עד כדי כך, שהיא קעקעה את דיוקנו על ישבנה. הגברת לא התאפקה וחשפה את זה במהלך התכנית, מול קהל שלם באולפן, ריטה שהיתה המומה וכמובן שילון עצמו שהיה די נבוך מכל הסיטואציה. קרינג' אישי לחלוטין.

טופאי ואגאבובו מערב אדיר

היום, נהוג לומר שהכל פוליטיקלי קורקט ואי אפשר להגיד כלום. כשרואים דברים כאלה, אולי זה לא כל כך נורא. התכנית היא "ערב אדיר", תכנית הבידור שהגיש הקומיקאי אדיר מילר בערב שישי ב"רשת". האורחים הם עמי ואלי, שני בדרנים צעירים שקיבלו משבצת בתכנית, והחליטו לחקות שני עובדים זרים, אחד מאפריקה ואחד מתאילנד, בעדינות אופיינית לתקופה. תענוג ומעדן.

בוז'י הרצוג ישמור על נתניהו מאוחדת

מערכת הבחירות ב-2015 היתה סוערת במיוחד. ראש הממשלה בנימין נתניהו, אחרי שש שנים בתפקיד, נתקל באתגר לא קטן – מצידם של יצחק הרצוג וציפי לבני, שרצו במשותף בהנהגת "המחנה הציוני". שלושה ימים לפני ההליכה לבוחר, הרצוג התארח באולפן "פגוש את העיתונות" ונאלץ להיתקל באמבוש, במסגרתו גם נתניהו הופיע על המסך – ל"מיני עימות". במהלך האירוע הרצוג כשל בלשונו והבטיח שהוא "ישמור על נתניהו מאוחדת" (הכוונה היא, כמובן, לירושלים). ייתכן שברגע אחד, הפסיד את ההזדמנות לעשות היסטוריה.

דן מרגלית והעז

המצעד הזה מלא ברגעי "מה לעזאזל חשבתם לעצמכם", וכנראה שאין יותר רגע כזה מאשר היום שבו החליטו במערכת התכנית "ערב חדש" להכניס עז לאולפן. עז. אשכרה עז. המגיש דן מרגלית ביקש להדגים כיצד חלב שמגיע מעטינים של עז – יכול לרפא פצעים בפה. אז הוא שלח את אחת התחקירניות שלו לשתות את החלב מהעטין בשידור חי. הקטע הפך לקאלט, מרגלית הסתבך מאז בדברים אחרים, ורק התחקירנית המסכנה נכנסה לתודעה שלנו – בדרך הכי לא נכונה שאפשר.

שירה פליקס חסרת טאקט

שירה פליקס היתה אחת העיתונאיות הבולטות של "חדשות 10", שלימים הלכה בדרך כל בשר – אל תכניות הלייפסטייל, אותו שטח הפקר טלוויזיוני שבו בדרך כלל אף אחד לא מסתכל. אף אחד, חוץ מהתחקירנים הנמרצים של התכנית האגדית "מה נסגר" – שתפסו את הראיון של פליקס עם אישה שחלתה בסרטן ונכרתו לה שבעה איברי פנים. פליקס ניסתה לחמוד לצון, ובדרך סתם יצאה בלתי רגישה. מאז, כמעט ולא זוכרים הופעות שלה בטלוויזיה.

משה חזן

סיפור מדהים תוצרת ימי הרפורמה המשפטית, שהיו לא מזמן: ספי עובדיה הגיש את התכנית "איזור בחירה", והיה אמור לארח פרופסור בשם משה חזן – שהיה בעבר בוועדה המוניטרית מטעם בנק ישראל. למרבה מבוכתו, כשהוא פנה באולפן לאדם ושמו משה חזן – התגלה שמדובר בכלל במשה חזן אחר, שהיה איש נדל"ן. אחרי שנייה של הלם, עובדיה המשיך הלאה – וחזן המשיך לדרכו ולחייו. 39 שניות מדהימות.

דודו טופז והפצועה מהפיגוע

אינתיפאדת אל אקצה היתה טראומה מטורפת עבור הדור שלי. כמעט שנתיים שבהם מדינה שלמה הסתובבה עם חוסר ביטחון מובנה – לעלות על אוטובוס, לשבת לאכול פיצה או ללכת למסיבה. ויחד עם הפיגועים הגדולים, איכשהו זו גם היתה התקופה של תכניות הבידור – וספציפית, של דודו טופז. באחד הימים, טופז עלה עם תכנית בידור – ובחר, ברגישות אופיינית, להעלות פצועה מפיגוע שהתרחש באותו יום, ולשאול אותה בשידור חי האם זה בסדר. מזל, אותה פצועה, כמובן ענתה "כן" (כאילו שהיא יכולה היתה להגיד משהו אחר כשיש מצלמה עליה); והתכנית שודרה כסדרה. אבל זה היה עוד רגע לא נעים תוצרת טופז (וגם במצעד הזה הוא עוד ישוב).

סאבלימינל מגדל זנב

"כי אני אמיתי" ליהג הג'ינגל של סאבלימינל אי אז ב-2003, שנות השיא שלו והניסיון הראשון לדפוק קופה. זה עבד, באופן חלקי – סאבלימינל אמנם עשה סכום נאה מהפרסומת, אבל איבד מעט מן הקסם המגניב של הראפר לטובת קסם "מגנוב" של החתול המצויר, ובסופו נשארה התמונה בזיכרון של הראפר הציוני עם הזנב החתולי. הקמפיין עצמו, אגב, נחשב לכישלון אייקוני בתחומי תעשיית הפרסום.

דורון מדלי מודיע בתדהמה

ואם כבר טראומות ילדות, קשה שלא לחזור למשפט "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" – אותה אמרת כנף שנכתבה בלהט הרגע ע"י איתן הבר, שהיה ראש לשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין, בלילה שבו נרצח. מי שבחר להעלות באוב את המשפט הזה היה דווקא דורון מדלי – המלחין של "טוי", השיר הישראלי שזכה באירוויזיון 2018. בלהט השמחה, ובהכנה למסיבת עיתונאים שקיימה המשלחת הישראלית לאירוויזיון, מדלי צעק את האמירה בפני כל התקשורת. מפגן מרהיב של טאקט.

ירון לונדון והנגיעה בשד

לונדון הוא, ללא ספק, אחד מגדולי מגישי ואנשי הטלוויזיה הישראלית בכל הזמנים – אבל כבן לדור מאוד מסוים, גם לו היו התחלקויות. אחת מהן היתה במסגרת התכנית הנשכחת שהגיש יחד עם גאולה אבן-סער ב"כאן 11", כאשר סיפר על תקרית שקרתה לו עם אישה במעלית. לא נפרט כאן לאן זה התפתח – רק נספר שאבן-סער הגיבה בייאוש אופייני לתקופה. התכנית לא האריכה ימים, אולי גם בגלל הרגע הזה

דודו טופז וחלי

אחד הקטעים שרדפו את טופז עד יומו האחרון. במסגרת "הראשון בבידור", ששודרה כמובן בשידור חי, החליט טופז שזה רעיון טוב לערוך תחרות שבה יזרקו כדורי שוקולד לפה של חלי חיים, מי שהיתה דמות קבועה בתכנית. במחשבה שנייה, וגם טופז הודה בזה לאחר מכן, כנראה שזה לא היה רעיון כל כך טוב.

סיוון כהן הולכת לדיסניוורלד

יום בהיר אחד, במסגרת מהדורת "חדשות 10", נכנסה העיתונאית סיוון כהן עם סיפור משוגע – על ילדה שנחטפה במתחם "דיסניוורלד" שבפלורידה, וכשנמצאה גולח כל שיער ראשה והיא היתה תחת השפעת סמים. כהן התגאתה בסיפור, ואפילו הגדירה אותו כ"פרסום ראשון" – עד שהתברר שמדובר בכלל באגדה אורבנית ותיקה, וכל הסיפור לא קרה מעולם.

יורם זק פותח מיקרופון

ברוכים השבים לתקופה שבה התכנית מספר אחת היתה "האח הגדול" – התכנית שהצליחה בטירוף בעונות הראשונות ב"קשת", ובדצמבר 2010 התרחשה שם תקרית לא נעימה – כאשר בקטע ששודר בטעות באתר "מאקו", נקלט "האח הגדול", עורך התכנית יורם זק, כשהוא אומר לעבר אחת המתמודדות, דנה רון, באחד הדיאלוגים ביניהם כי הוא רוצה "לשחק לה עם הבולבול בין השדיים". זק התנצל, רון הגישה תביעה שהסתיימה בגישור.

ההספד של ביילין לפואד

ביהדות יש מנהג שנקרא "אחרי מות – קדושים אמור". כלומר, אחרי שאדם נאסף אל אבותיו, נהוג בעיקר לזכור לו את הדברים הטובים. אבל יש מי שהכלל הזה לא תקף לגביו – ואחד מהם הוא יוסי ביילין, השר לשעבר מטעם מפלגת העבודה, שנשלח לאולפן "מבט" (אז בהגשת יעקב אילון) כדי להספיד את בנימין בן אליעזר ז"ל, שנפטר באותו יום. ביילין שלח מסר קל של הזדהות, ומיד מיהר לתקוף את פואד, בטענה שהוא היה "כוחני, דורסני, ולא צריך להיבחר לשר הביטחון". מה נאמר? דרך מתוקה לומר תודה.

קורין גדעון

זהו, פשוט ככה. למה, יש עוד משהו שצריך להוסיף?

צופית גרנט שותה שתן

צופית גרנט (פעם אלישיב) עשתה לאורך השנים דברים רבים בעולם הטלוויזיה, כולל סדרות מוערכות. אבל פעם – היא היתה צעירה וצריכה את הפרובוקציה. בין 1999 ל-2001 היא הגישה תכנית בוקר העונה לשם "מילקשייק", שהיתה ידועה בתופעות הביזאר שלה. לשיא הגיעו הדברים, כאשר באחת התכניות היא שתתה את השתן של עצמה, כסגולה בריאותית. "רק בישראל", תכנית הסאטירה של התקופה, התנפלה על הקטעים כמוצאת שלל רב – וגרנט התפרסמה, לא בדרך שהיא רצתה ככל הנראה.

למגרש הגיע קיפי

בלומפילד. שבת אחר הצהריים. המשחק: הפועל תל אביב נגד בית"ר ירושלים, שנת 1987. האצטדיון היפואי מפוצץ בקהל, אבל להם מצפה הפתעה: לפני המשחק, נוחת מסוק באמצע המגרש ומתוכו יוצא… קיפי בן קיפוד. השדר יורם ארבל מגיב גם הוא בהתלהבות יתרה להופעתו של הקיפוד המיתולוגי, שהיה הסמל של "משחקי הפועל" שהחלו בהמשך אותה השנה. אגב, למרות שמדובר בהפועל, קיפי לבש צהוב כחול – מה ששוב מעורר מחשבות ותהיות.

עוף זה ציפור ופרה זה חיה

הזדמנות טובה לחזור אל "הדוגמניות" – אותו ריאליטי טראשי, ששודר בתחילת ימי ערוץ 10. אחת המשתתפות בתכנית, שהיתה אמורה לבחור את "הדוגמנית הבאה של ישראל", היתה קריסטין פרידמן – שלאחר שסיפרה בראיון שהיא צמחונית, שאלו אותה מה היא בכל זאת אוהבת לאכול – והיא ענתה פרגיות. איך פרגיות מסתדר עם צמחונות? כי עוף זה ציפור, ופרה זה חיה. כמובן.

גבי גזית והרקדנית בטן

לא רבים זוכרים, אבל פעם גזית היה כוכב טלוויזיה של ממש – עד שנעלם מהתודעה, תחילה מהטלוויזיה ולאחר מכן גם מהרדיו, בשל חשדות להטרדות מיניות. אבל אולי הראייה הכי מרשיעה לגבי גזית – בכלל נקלטה בשידור חי, בתכנית שאותה הגיש בערב שישי בערוץ 1. יותר צופים מזה? האירוע קרה כאשר רקדנית בטן התארחה בתכנית "סופסופ" שהגיש גזית בערוץ הראשון, ונתקלה במגיש – שלא ממש התאפק ושלח ידיים, בתכנית שצולמה, שודרה ואפילו עלתה לאינטרנט ברבות השנים. אח, שנות השמונים, איזו תקופה יפה ונוסטלגית.

דנה רון שואלת יותר מדי

חוזרים אל רון – כוכבת "האח הגדול", שסיימה תשיעית בעונה שלה, התקדמה עם הזמן ואפילו קיבלה תכנית בוקר ב"קשת". במסגרת התכנית, היא אירחה את השחקנית לוסי דובינצ'יק – ועל אף הבקשה שלה באוויר להימנע משאלות אישיות, הקפידה לשאול אותן שוב ושוב. ושוב. ואחר כך עוד הבטיחה "להרחיב אחרי הפרסומות".

רונית שארו חוזרת לחורשה

"כוכב נולד" בראשית דרכה היתה מופת של קרינג' – במסגרת שלב האודישנים, שגילה לעולם אנשים שמאוד אוהבים לשיר – אבל לא בטח שיודעים לעשות את זה. דוגמא אחת היתה זו של שארו, שבחרה לשיר את "חורשת האקליפטוס", שכתבה נעמי שמר והתפרסם בזכות הביצוע של אופירה גלוסקא. הביצוע היה… איך נאמר? מקורי.

טלי מץ והמועדון

שמונה בבוקר, ערוץ 2. הילדים כבר בבית ספר, הצופים היחידים הם מי שנשאר בבית כי הוא חולה – או אנשים שאין להם עבודה בשעות אלה. לכאורה, שעות פסטורליות שאפשר להעביר בנעימים; אבל לא, אם בחרת להיות גלית גוטמן. במהלך תכנית הבוקר של "קשת", אחרי הגשת המבזק של שמונה בבוקר, התפתחה שיחת הרעים הרגילה בין המבזקנית, טלי מץ, לבין גוטמן והמגיש שלצידה יואב לימור. גוטמן התוודתה שלימור סיפר לה מוקדם יותר שמץ "נראית כאילו יצאה ממועדון סאדו מאזו". המבוכה – בהתאם.

דודו פארוק אצל אופירה וברקו

זו היתה תאונה שרק חיכתה לקרות – מצד אחד צמד מגישים שבינם לבין מקצוענות אין שום היכרות, מהצד השני ילד פלא מהאינטרנט שעושה דמות גבולית ומטופשת. המפגש ביניהם, שמשום מה מוסגר כריאיון למרות שאף אחד לא התראיין, היה מופת של קרינג' מכל הצדדים. לראות את אורי קומאי האומלל מנסה להתפתל בדמותו של דודו מול השאלות ה"רציניות" של צמד המגישים היה מביך לכולם, ולקהל יותר מהכל. מזל שמאז הוא למד והם התפרקו.

כל המגישים של האח הגדול

קורין גדעון את לא לבד. עד כה לא ראינו שילוב מנחים שבאמת שיפר את התוכנית. גם אסי וארז היו ערימת קרינג' מתגלגלת, וזה עוד מבלי לדבר על ההומור הדלוח שבמעברים. פשוט תנו לפיד הלייב לזרום ושימו שקופית לחסויות, אנחנו נסתדר בלי החיוך המקריפ של ארז טל.

כל כך הרבה קרינג'. אסי עזר וארז טל, "האח הגדול"(צילום: עודד קרני/קשת)

שארית הקריירה של דודו טופז

נכון, הראשון לבידור הופיע כבר בשני סעיפים שונים כאן, אבל הבן אדם ראוי לפרס מפעל חיים בקרינג' – ההטרדה המינית לנטליה אוריארו, נאום הצ'חצ'חים, ההטרדה המינית לצ'יצ'ולינה, נצלנות הרייטינג, ההטרדה המינית ל… אוקי, זה כבר נהיה פחות מקרינג' ויותר מטריד. אבל כמכלול, אין דבר יותר מעורר קרינג' מאשר להפנים שהפכנו את האדם המופרע הזה לכוכב הכי גדול שלנו. כי הקרינג' האמיתי היה בתוכנו כל הזמן.

• המסך
• טלוויזיה ישראלית
• קרינג'
• מביך
• דודו טופז
• הכי טובים

השנה היא 2022. אבל בשידורי קשת השנה היא עדיין 2002. יש לרייטינג מלך והוא מטריד, תוקף, הולך ומתחרפן מעודפים של אגו ואיד. בראש לא נשאר הרבה חוץ משתן. ואף אחד בשידורי קשת לא חושב לעצור אותו. הוא הרי המלך. ויש לו רייטינג. וזה הדבר היחיד שחשוב מבחינת קשת, אז והיום. כולנו יודעים איך זה נגמר אז.

מי שציפה לפתוח אתמול את "נינג'ה ישראל" ולא לפגוש שם את אסי עזר – לא הבין שום דבר על שידורי קשת. התלונה הקשה שגולל כנגדו השחקן יהודה נהרי והעדות הנוספת על הטרדה ששודרה ברשת 13 הם רק מכה קטנה בכנף מבחינת גוף השידור הכי חזק בישראל. אז יצמצמו את הנוכחות שלו בפרומו לאפס ואולי יערכו החוצה כמה הערות מחפיצות מהסוג שעזר אוהב לפזר לעבר המתמודדים השריריים, אבל בגדול האסטרטגיה הברורה היא לקוות שלא יתקבלו תלונות נוספות, הסערה תחלוף ועזר ימשיך להטיל ביצי זהב, שלא לומר אשכי זהב.

האם בגלל שתי תלונות, אחת מהן אנונימית והשנייה על אירוע שהתרחש לפני עשור וחלה עליו התיישנות, אמור גוף שידור מסחרי לאפסן את הכוכב הכי גדול שלו, שאחראי גם לדרמה הכי מצליחה שלו ומגיש את להיטי הריאליטי הכי גדולים שלו? זו שאלה ערכית שהתשובה הברורה של קשת עליה היא "לא". יתכן שאי אפשר לצפות ממנה לתגובה אחרת. לצפות מקשת להתנהלות ערכית בעידן #MeToo זה כמו לצפות ממקדונלדס להגיש מזון איכותי שאינו כרוך בסבל של בעלי חיים.

והרי זה בדיוק מה שעשתה קשת בפרשת אייל גולן: היא התעלמה, הדחיקה, חיכתה שהעיסוק בו ידעך ולא היססה להחזיר אותה לעונה נוספת של "אייל גולן קורא לך" או להשתמש בו כדי להכות בתופי השנאה כמו ב"אביב נגד אייל" הנוראית. זה גם מזכיר מאוד את מה שעשו שם בפרשת יורם זק ו"האח הגדול". זאת השיטה, זאת המדיניות, אלה ערכי קשת דה פקטו. אפשר להתפלץ ולכתוב פוסטים וציוצים זועמים ואפשר פשוט להעביר ערוץ, נחשו מה יכאב יותר למנהלים בקומות העליונות.

הזיכרון הציבורי בישראל קצר מאוד, ועל זה קשת בונה. אסי עזר ינמיך קצת פרופיל ואם לא יגיעו תלונות נוספות החיים יחזרו למסלולם. העבודה שעזר השתמש במקום העבודה שלו כתפאורה וכמניע למעשי ההטרדה בהם הוא נחשד אמורה להפוך את המקרה לחמור ביותר בעיניי המעסיק שלו, אבל בקשת נותנים אור ירוק להטרדות מיניות באופן קונסיסטנטי – שתיקתה כהסכמה – וזה כנראה לא הולך להשתנות מחר בבוקר ובטח שלא מחר בפריים טיים.

הבעיה האמיתית היא שקשת של 2022 היא לא קשת של 2016. האחריות שלה היום גדולה יותר ולו בגלל שעכשיו יש לה גם חברת חדשות עצמאית. איך אמורים צופי מהדורות האקטואליה של קשת 12 להגיב בפעם הבאה שיונית לוי תדווח בפנים חמורות סבר על פרשיית הטרדות חדשה? איך תוכל אילנה דיין להזדעזע שוב מתחקיר על ח"כ מטריד מינית? הכסתח של קשת על כוכביה המטרידים חותר תחת האינטגריטי העיתונאי של כוכביה האחרים, ויותר מכך, פוגע בעיתונות עצמה. וזה כבר מטריד אפילו יותר.

• ביקורת טלוויזיה
• קשת
• ערוץ 12
• אסי עזר
• נינג'ה ישראל
• הטרדות
• תקיפה מינית
• דודו טופז
• יורם זק

טלוויזיה היא רעל. לא מדברים על זה כמעט, כי אי אפשר להוכיח את זה באופן מדעי, אבל כל מי שעבד בטלוויזיה או בילה תקופה מחייו מול המצלמות יודע שזה נכון: היא מרעילה את משתתפיה לאט ובהדרגה כך שלא ישימו לב, ממלאת אותם בתחושת חשיבות עצמית מופרכת ותחושת עליונות מגוחכת, נרקסיזם פינת מגלומניה. יש לו נוגדנים, אבל הרעל הזה ממכר: רק השבוע התבטא פרשן פוליטי בכיר לגבי עבודתו וטען ש"כשמשהו נאמר בטלוויזיה, אנשים מייחסים לזה כמעט קדושה". ככה זה בלה לה לנד.

הסיפור שמסתיים בנפילתו של טופז מתחיל הרבה קודם. הסיפור הזה לא יכול להיות משודר בקשת 12. גם לא ברשת 13. אפילו לא בכאן 11, כי ערוצי הטלוויזיה הם דמויות מפתח בעלילה האפית הזאת של טופז ולכן הפרספקטיבה שלהם מוגבלת

דודו טופז היה מלך הלה לה לנד הטלוויזיוני. ההתמכרות שלו לרעל הממסך הייתה קשה וארוכה. הוא הגדיר מחדש, בכל פעם מחדש, את עוצמתו האפשרית של הרעל הזה. במהלך העשור שחלף מאז מותו נדמה היה שרובנו מעדיפים להדחיק את המקום המרכזי שתפס האיש בתרבות הישראלית ואת השפעתו עליה. עכשיו, עם ההתעוררות בעניין בו לכבוד היארצייט העגול, אפשר להתחיל ולטפל בטראומה. והצעד הראשון הוא להכיר בטראומה.

האמת פשוטה: סיפור נפילתו של טופז הוא אבן דרך משמעותית ופצע קולקטיבי בישראליות, אבל את הסיפור במלואו אין מי שיספר. סרטו המדובר של חיים אתגר הוא פרויקט תיעודי מוצלח, דוקומרתק ונטפליקסי באיכויותיו שמתמקד בפרשיית הנקמה המחרידה שהביאה על טופז את סופו ובחקירת המשטרה המבישה בחובבנותה שאיפשרה את כל זה, אבל הסיפור שמסתיים בקריסתו של טופז בריסוק איברים על קורבנותיו מתחיל הרבה קודם.

הסיפור הזה לא יכול להיות משודר בקשת 12. גם לא ברשת 13. אפילו לא בכאן 11, כי ערוצי הטלוויזיה הם דמויות מפתח בעלילה האפית הזאת של טופז ולכן הפרספקטיבה שלהם מוגבלת. במותחן הטראגי הזה הם דמות מתוסרטת שנתנה לכוכב רישיון להשתולל, העניקה גיבוי מוחלט ומלא לשיגיונותיו עתירי הרייטינג, ואף טיפחה להנאתה ולתועלתה את הפרסונה המוטרפת שפיתח ושכלל בעשור האחרון לחייו ("כי אני משוגעעעעע").

במשך יותר מעשרים שנה הכתירה אותו הטלוויזיה כ"דודו מלך ישראל", ההמונים העריצו, התקשורת סגדה לו ואף פמפמה בהתמדה את האפשרות שיעבור לזירה הפוליטית. בשום שלב אף אחד לא עצר אותו ואמר לו שזה רק סיפור

בשבועות שלאחר התאבדותו כולם דיברו רק על זה – על חלקה של תעשיית הבידור ביצירת המפלצת שפנתה על יוצריה – אך מאז התכווץ הנראטיב ומה שנותר ממנו הוא כוכב שהתפלפ באופן ספקטקולרי ובלתי נתפס. חשוב לעצור ולהבהיר: אין כאן האשמת הקורבן. אבי ניר מיהר לסיים את הפסיכוזה עתירת הרייטינג של "הראשון בבידור" כשנתיים אחרי שנכנס לתפקידו כמנכ"ל קשת. הוא עצמו הבין כנראה היטב שיש משהו מאוד לא בריא ביחסים שבין הזכיינית, הכוכב הגדול שלה בפריים טיים וצופיהם. אבל זה פשוט היה מאוחר מדי.

במשך יותר מעשרים שנה הכתירה אותו הטלוויזיה כ"דודו מלך ישראל", ההמונים העריצו, התקשורת סגדה לו ואף פמפמה בהתמדה את האפשרות שיעבור לזירה הפוליטית. בשום שלב אף אחד לא עצר אותו ואמר לו שזה רק סיפור. בזמן אמת, יש לומר, גם ערוצי המדיה לא ידעו שזה רק סיפור ובוודאי לא שיערו שהם חלק ממנו. והם עדיין בטראומה. הכאה על חטא אינה אחד ממאפייני התקשורת בישראל (ומי שציפה שזה יקרה בדוקו שהופק על ידי קשת צריך להיבדק), אבל הם למדו מהטעות וטאלנטים כבר אינם מורשים להשתגע. לא יהיה עוד סיפור כזה.

• המסך
• דודו טופז
• אבי ניר
• קשת
• דוקומנטרי

• Facebook
• Twitter
• Email

סיפורים זה אני. מאיפה למדתי לספר בצבע? במדרכות באר שבע, עם חשיש ובטלנים בעלי חוש הומור ומוסר גמיש. זה המשיך בנח״ל עם טיפוסים אחרים, בחדרים בקיבוץ, בעמדות שמירה עם וינילים ברקע וקססה על העטיפה שלהם. בהמשך הגעתי לבר, ועם בדיחות אלכוהול, אוכל והקשבה אינסופית, הסיפורים הפכו לחלק ממני.

ויה שינקין.צ׳יצ׳ו, השף הרומאי המקושר, הביא את דודו טופז למלצר איתי במסעדה. באותו ערב ישבה במקום חברתי תמי, שידעה דבר או שניים על קולינריה ואירוח. הוא ניגש אליה עם הפאסון של "הראשון בבידור", היא הסתכלה עליו בעיניים האריסטוקרטיות שלה, ובלי טיפת חום בקולה אמרה לו: תקרא לאדי!".

טפאו.ערב הזוי אחד נכנסה חבורת פורעי חוק: מעוז אלונים, ליאור הרגיל, אילן אביצור ועוד שני מבוקשים. הם לא הפסיקו לשתות, דריי מרטיני, בחרובקה, זוברובקה… לא ידעתי איך להשתלט על המצב. לפתע נכנס בחור בכיסא גלגלים, התקרב לבר וכמו הדמות מ"פורסט גאמפ" קפץ מכיסא הגלגלים לכיסא הבר הגבוה, הזמין שוט אבסינט צ'כי ועוד אחד ועוד אחד… בסוף הוא קפץ בחזרה לכיסא שלו ונעלם אל תוך הלילה.

אונאמי.בעבר עבד איתי איציק הגדול, שעשה מיום ההולדת שלו קרנבל. שמרנו לו מקומות והיו לו בקשות של רוק סטאר מפונק: קיפודי ים, אויסטרים ג'ילרדו, צלופח של מים מתוקים ולובסטר גדול. כשהגיע הרגע של הלובסטר, שף לי הסיני שאל איך האברך יאכל אותו – במרק או בסשימי? "סשימי כמובן", יאצק ענה. כשהגיע הלובסטר לבר, גילינו שהורידו לו את המכסה של הזנב, קצצו אותו בעודו חי והוא מזיז את הזרועות. התוניסאי החוויר, ואני ידעתי: You don't fuck with a Chinese chef.

המרפאה.בשלב מסוים רציתי את הכסף הגדול של המועדונים. אלה, החברה הגרוזינית, הגיעה למקום אבל הסלקציה הייתה קשה. כדי להיכנס היא אמרה שהיא אשתי. רצה המקרה ואשתי האמיתית, אורלי, הגיעה לבקר. מה שקרה בהמשך הוא שגררו את "המתחזה" מהאוזניים ולקח הרבה זמן שכנוע לגרום להם לשחרר את לפיתת המלקחיים.

טקמארו.ביום האחרון של המסעדה ישב על הבר זמר מפורסם. רק הצוות ידע שמחר סאלי כבר לא יגלגל שום מאקי. הצוות היה מצוברח והמלצר שהגיש לזמר את המנה הפיל אותה. הזמר שאל אותי אם התחלנו להעסיק בוגרי א״קים. הסתכלתי עליו ואמרתי לו: "תחשוב שכוכב הולך לפגוע בעוד כמה שעות בטקמארו, כרגע אתה אוכל את הארוחה האחרונה וזה המלצר של היום האחרון על כדור הארץ".

מי שרוצה עוד סיפורים לא מצונזרים שימשיך לרצות, כי אני מחויב לחשאיות – כמו רופא, עורך דין ופסיכולוג, אלא אם כן ישים משהו בן יותר מ־12 שנים בכוס שלי.

• אוכלים שותים
• אדי ניומן
• דודו טופז
• טפאו