Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
קפה באורנה ואלה – ולדירה של ג'וני שועלי להקליט. העיר של דנה ברגר
דנה ברגר. צילום: זהר שטרית
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: המוזיקאית האייקונית מספרת על המסעדה האהובה העליה ואיך היא התחילה להצליח בעיר הגדולה. מהגן שבו היא השאירה חתיכות מלבה והרחוב שבו הכל התחיל
באביב של שנת 2000 עברתי לגור בדירה קטנה ברחוב המליץ, ממש על גן מאיר. הייתי אחרי פרידה עצובה ובשיא של ההצלחה של ״עד הקצה״, האלבום השלישי שלי, שיצא אז והגיע להרבה לבבות שבורים… בגן מאיר יש עד היום חתיכות מהלב שלי מפוזרות שם בין הספסלים. יש לי זיכרונות עמוקים ומשמעותיים מהגן הזה ובמיוחד נשיקה אחת מאוד משמעותית עם האיש שלי, אב ילדיי, לפני עשרים ואחת שנה, כשרק הכרנו והיינו בהתחלה של המסע.
גן מאיר (צילום: Shutterstock)
2. רחוב שינקין (של פעם)
ההתחלה שלי בעיר הגדולה. שם הכרתי את כל החברים המוזיקאים, את ירמי קפלן, את חמי רודנר, את ג׳נגו, את אמדורסקי. שם גרנו, הסתובבנו, עבדנו, בילינו, כתבנו שירים. שם ישבתי כמעט כל בוקר עם ג׳וני שועלי באורנה ואלה (לפני שהקפה הפך למוקד עליה לרגל של ״תיירים״ הוא היה ממש הקפה השכונתי שלנו) ואחר כך משם ישר לאולפן הביתי שלו לכתוב ולהקליט שירים חדשים על הפורטרק.
שינקין בשעת שקיעה. צילום: מערכת טיים אאוט
3. מאנטה ריי
המסעדה האהובה עלי. על הים. שם חגגנו את חגיגת הנישואין שלנו באוקטובר 2002 התחתנו חתונה אזרחית בטוסקנה, הייתי בחודש רביעי, בהריון עם הגדולה שלי (היום בת 19) חזרנו לארץ ועשינו חגיגה מטורפת במאנטה ריי. מאז ועד היום אנחנו תמיד אוהבים לחזור לשם. גם כמובן בגלל המשמעות הרגשית של המקום עבורנו, אבל גם בגלל שתמיד כל כך טעים וכיף שם וגם כי חוף הים של מאנטה ריי הוא אחד היפים. נחום גולדמן 4
על קו המים. מאנטה ריי (צילום יח"צ)
4. סוזן דלל
מרכז סוזן דלל אשר בנווה צדק תמיד מהלך עלי רוח טובה וריח של חוצלארץ. האווירה האירופאית של השכונה ושל המקום עצמו, הרקדנים והרקדניות שבדיוק יוצאים להפסקת קפה, הזיכרונות שלי מפסטיבל הפסנתר בימים שהיה מתארח בסוזן דלל, הגלידריה הקטנה והמיתולוגית בסמטה הקטנה מאחורה, ימים של חופש וגעגוע. יחיאלי 5
סוזן דלל (צילום: שאטרסטוק)
5. רחוב ביאליק
תמיד אהבתי את הרחוב הזה. גרתי בביאליק 10 עם שני שותפים כשהייתי בת עשרים. הקלטתי בביאליק 8 את האלבום השני שלי. הופעתי אינספור הופעות בקפה ביאליק המיתולוגי. בצמוד לקפה, חנות הבגדים של המעצבת רוני בר – מהאהובות עלי. הכיכר בסוף הרחוב. המדרגות שיורדות משם לטשרניחובסקי. וכמובן – פלאפל ג׳וני :).
קפה ביאליק(ז"ל). צילום: הילה פלר
דנה ברגר הוציאה באחרונה אלבום חדש בשם "כל אהבה לטובה" שהוא שיתוף פעולה שלה עם תלמידתה לכתיבה מיכל דגן. היא תופיע ב-26.3 בזאפה תל אביב (אורחת מיוחדת: ליהיא לפיד).לפרטים נוספים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הערב: נשים ומוזיקה אלקטרונית בפסטיבל אינדי דיגיטלי
פסטיבל המוזיקה הדיגיטלי "It's All Happening" ייפתח הערב בהופעה מסקרנת של DNA, הפרויקט האלקטרוני לבית דנה ברגר ועדי שרון. שידור לייב מ-18:30 בעמוד הפייסבוק של Time Out
אחרי עשרים שנה. דנה ברגר ועדי שרון בפסטיבל הדיגיטלי
בזמן שעולם הבמה וההופעות עדיין ממתין למתווה כלכלי ישים שיאפשר את חזרתו לחיים בעוד שבועיים, יש לנו הזדמנות נוספת להנות מסצנת פסטיבלי הזום שהתפתחה בזריזות בעידן הקורונה (ואולי, עם הרבה מזל ושכל, גם להיפרד ממנה). הערב ייפתח פסטיבל "It's All Happening", פסטיבל דיגיטלי שישודר גם בעמוד הפייסבוק של Time Out תל אביב ויעמיד במרכזו נשים יוצרות ומוזיקה על קו התפר האלקטרוני. הפסטיבל יימשך גם ביום רביעי בו תשודר הופעה מיוחדת של אורן ברזילי.
מייסדת הפסטיבל יחד עם היזם אייל ברוק היא הזמרת והיוצרת Sabina, ילידת גרמניה, דור שלישי לניצולי שואה, שעלתה בגיל 15 לישראל לבדה ומאז הסתובבה לא מעט בעולם ועבדה עם מוזיקאים ומפיקים רבים, כשאת אלבום הבכורה הפיק לה יוסי מזרחי. סבינה תארח לאורך הפסטיבל את מזרחי עצמו וגם את מגי היקרי האדירה (הערב ב-18:30), סיוון טלמור הנהדרת, אבבה ועוד.
בין ההופעות המסקרנות במהלך הפסטיבל תמצאו הערב ב-21:30 את DNA, ההרכב של דנה ברגר ושותפה לחיים ב-20 השנים האחרונות, עדי שרון (המוכר בסצנה האלקטרונית בשם הבמה שלו ADISH), רגע לפני שאלבום הבכורה שלהם רואה אור (בשיתוף אמנים אורחים כמו מיכאל כהן, סיסטם עלי וניר מימון), עם האלקטרוניקה שלו והשירים שלה, ומיד אחריהם תופיע סבינה עצמה.
לדנה ברגר יש ימים צפופים, והיא לא מתגעגעת לימי רוקסן
דנה ברגר ממשיכה לעבוד. לא אכפת לה שהיא כבר לא נערת רוק בת 19, יש לה אלבומים להוציא, במות לעלות עליהן, להקה חדשה ומה שהיא מכנה "זוג הביצים המפורסמות שלי". עכשיו זה רוקנ'רול
דנה ברגר לא מפסיקה להתחדש. גם אחרי עשרה אלבומים ותפקידים בסדרות טלוויזיה ובקולנוע, מי שהייתה רוקיסטית פרועה והיום אימא לשניים שגרה במושב בהרי ירושלים, מחפשת כל הזמן את הדבר הבא. הדבר הבא הפעם הוא "ימים צפופים", אלבום שהוציאה בעזרת מימון המונים (121 אחוז מהיעד) והופעה ברדינג 3, שם תחגוג את היציאה לדרך עצמאית מחברות תקליטים וגם תארח את ירמי קפלן וחמי רודנר – מכרים ותיקים עוד מהימים ההם של שינקין. לאחרונה החליפה ברגר את הנגנים שלה זה 17 שנה, ובזמן שהיא חורשת את הארץ בהופעות היא כבר מתכוננת לאלבום הבא.
"תמיד כשאני מספרת שאני עובדת על האלבום הבא אנשים לא מאמינים", היא מספרת. "אני בפגישות פעם בשבוע, פעם בשבועיים, עובדת עם דן תורן ושאנן סטריט, שני אנשי טקסטים שאני מעריכה מאוד וזה כיף גדול. יש כבר שבעה שירים, חלקם כבר ממש מוכנים".
עוד לפני האלבום הבא, בשנה החולפת הוצאת אלבום עשירי בפרויקט הדסטארט. זאת החלטה אמיצה.
"הייתה חוויה מדליקה, משמחת וטובה. זה נכון שהייתי צריכה את זוג הביצים המפורסמות שלי כי צריך אומץ לצאת להרפתקה כזאת, אבל לשמחתי קיבלתי חיבוקי ענק מהקהל שלי. הם הצביעו ברגליים, מה שנקרא, והפרויקט זכה להצלחה. יש גם רוח של מהפכה שאנחנו, הקהל והאמן, מצליחים לעשות את האלבום יחד, בלי מתווכים, בלי חברות תקליטים וגוזרי קופונים".
פחדת גם?
"בטח, בייחוד בהתחלה. זה לא מובן מאליו שהקהל יבוא איתך ויעשה את המהלך, אבל האמנתי שזה אפשרי ולכן קפצתי למים. זה בעצם קנה לי את העצמאות שלי, בפעם הראשונה אני בעלת הזכויות על היצירה שלי".
קנתה עצמאות. דנה ברגר (צילום: יוסי גבעוני)
בתוך כל זה ברגר החליפה כאמור את הלהקה שהייתה לה ב־17 השנים האחרונות – מהלך לא פשוט בפני עצמו. "מ'עד הקצה' לא החלפתי את הנגנים", היא מספרת, "אבל הפעם החלטתי שהגיע הזמן להתחדש ולהתרענן ונפרדנו, באהבה ומתוך ידיעה שננגן עוד יחד. עכשיו יש הרבה עבודה, כי אלה חבר'ה שאף פעם לא ניגנו יחד, וללמוד לנגן יחד זה כמו יחסים, זה לוקח זה זמן. קשה לעשות עיבודים חדשים עם אותו הרכב, זה כמו בן זוג – קשה לשבור הרגלים ישנים וזאת אחת הסיבות שעשיתי את זה, כדי להביא עיבודים חדשים לשירים ישנים. אנחנו גם ההרכב הכי מאוזן מגדרית שהיה לי אי פעם, שלוש בנות ושלושה בנים, וזה לא קרה אף פעם, זה תמיד היה אני וכל החיות".
בין לבין הספיקה ברגר גם ליצור עם בעלה עדי שרון אלבום אלקטרוני תחת השם DNA ("הצלחנו ליצור את הדבר הזה בזכות העבודה שאנחנו גרים יחד"). ההופעה הראשונה של הפרויקט תהיה בפסטיבל סאנביט שיתקיים באשרם במדבר ב־2 בנובמבר, וזו גם תהיה הפעם הראשונה שבה תופיע לצד בעלה ואב בנותיה זה עשור. בהמשך השנה צפוי לצאת גם האלבום עצמו.
עד מתי את מתכננת להמשיך להוציא אלבומים?
"נראה לי שלתמיד, כל עוד יבוא לי. זה מה שאני עושה וזה מה שעשיתי מהתחלה. הייתי בת 19 בהופעה המיתולוגית הראשונה ברוקסן, אם אני עדיין עושה את זה זה כנראה שזה מה שאמשיך לעשות".
מהאלבום החדש רק סינגל אחד הגיע לגל"צ. את חושבת שיש קיפוח לרעה לז'אנרים כמו רוקנ'רול?
"אני ממש לא אוהבת את המילה קיפוח, לא רוצה להיכנס למילים כאלה. אני לא מוכנה להיות בחלק המתוסכל של הקריירה. ברור שהייתי רוצה שישמיעו אותי יותר, זה מצער אותי כי אני צריכה את הגב הזה, אבל לא אתן לזה להחליש אותי ברמה של להפסיק אי פעם. יש לי כבר מקום שהצלחתי לבנות לעצמי, ועל זה אני מברכת. אני מסרבת להיות במקופחים, אני מדברת בשם עצמי, לא בשם ז'אנרים ולא בשם מגדרים".
כשהיא נשאלת איך היא רואה את השנה הקרובה, התשובה שלה מתעלה מעל כל הדברים האלה. "אני מאחלת לעצמי הרבה הופעות עם קהל שבא לשמוע ולהתחבר דרך המוזיקה ללב של עצמם בתוך עולם הזוי ומלא בהבל הבלים. אני לא שוכחת שהמוזיקה היא מתנה גדולה, ואני מאחלת לעצמי להמשיך עם זה כמה שיותר".
מהתשובה הזאת ומראיונות קודמים, עושה רושם שאת בן אדם שאפשר לכנות רוחני. את מסכימה עם ההגדרה הזאת?
"אני לא בטוחה. ההגדרה 'להיות אדם רוחני' היא קצת פלצנית בעיניי, אני לא יודעת איך להתמודד עם ההגדרה הזאת, אבל אני כן בן אדם שעובד על המידות זה שנים רבות. חשוב לי כל מה שבין אדם לחברו ולנסות לעשות טוב בעולם הזה. גם יש לי אחריות, מכוּון לי מיקרופון לפה. אבל אני לא חושבת שזה משהו של השנים האחרונות כי מגיל צעיר חיפשתי פנימה, לדבר עם עצמי ולהתכוונן לתדרים חיובים. להיות בן אדם יוצר זה גם להיות בן אדם מתבונן, וכשאתה מתבונן אתה זוכה גם להיות מחוץ לסיטואציות וזה עוזר להיות בן אדם, אולי קצת מודע יותר, וכשאתה מתבונן מתפתחת חמלה לכל הצדדים בסיטואציה; אבל רוחני זאת מילה גדולה".
כשאת מסתכלת אחורה על הדור שלך של הרוקנ'רול של שנות התשעים, מה עולה לך לראש?
"שהיה כל כך כיף ושהיינו כל כך צעירים ומפגרים ולא ידענו להעריך כמה כיף היה לנו. היה כיף גדול ופריחה מטורפת, והיה לי את העונג להיות חלק מהדבר הזה, מימי הרוקסן וירמי וחמי, שכל השנים אנחנו מצליחים לשמור על חברות אמיצה. אני מאוד שמחה וגאה שהשורשים שלי בדבר הזה, ואני חושבת שאין עוד הרבה נשים שזכו לקחת חלק בתקופה ההיא. אבל לכל תקופה יש את הדברים היפים שלה, זה לא שאני יושבת בבית ואומרת 'אוי, איך הייתי רוצה לחזור לשנות התשעים'. היום יש דברים אחרים, והם מתאימים לגיל, לתקופה ולמצב. אז הייתי פחות מאושרת מבחינת מצבי הנפשי, הייתי עלה נידף ברוח בין גיל עשרים לשלושים, פחות שמחה ממה שאני היום".
מה היית אומרת לאותה דנה של אז, שהייתה עלה נידף ברוח?
"'אל תדאגי, יהיה בסדר', או משהו בנאלי כזה. 'את עוד תגיעי לשקט ותהיה לך משפחה מדהימה, תצליחי לאהוב בצורה בריאה. הכל יהיה בסדר, אל תדאגי'".
דנה ברגר תופיע עם ירמי קפלן וחמי רודנר ברדינג 3, התערוכה 3 תל אביב (נמל תל אביב), שלישי (24.10) 22:00,120 ש"ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בין רפי אדר (מסעדת פרונטו) ורועי פרייליך (נערות ריינס) מפרידות יותר מ־20 שנה. מחברים ביניהם זיקה עמוקה לרוקנ'רול, מוסר עבודה, פה גדול ועכשיו גם אלבום משותף, "הגולם". ריאיון זוגי
מישהו חולף סמוך למסעדת פרונטו וזורק: "בטלנים, מה קורה? אין לכם חזרות להופעה?". רפי אדר, הבעלים של המסעדה, מסתפק בחיוך במקום תשובה. הוא בשבוע עמוס: אלבומו השלישי "הגולם" יוצא השבוע לחנויות, והמאורע כולל הופעת השקה במועדון הבארבי וסדרת ראיונות בערוצי טלוויזיה שונים. אבל הדבר האחרון שהוא חושש ממנו הוא עבודה מאומצת. דרושה כתבה שלמה בשביל להזכיר רק חלק מהדברים השונים שנמצאים ברזומה שלו: הוא שיתף פעולה עם גיבורי תרבות החל מהסופר האיטלקי ארי דה לוקה ועד חבורת לול, וגם כשפעל לבדו נראה שהוא יודע לעשות כל דבר ולא רע בכלל. גם בזמן הריאיון הוא ממשיך עם המולטיטאסקינג: מדריך מלצריות על פרמז'ן, סועד, שותה, מזמין אנשים להופעה כמו נער מהניינטיז שמחלק פליירים ברחוב, משוחח עם הומלסים נרקומנים שלבו יוצא אליהם, מדבר בטלפון עם מפיקי טלוויזיה. מין אל הינדי בעל שישה זרועות.
מן הצד השני של השולחן יושב גבר צעיר, יפה ושווה נפש: רועי פרייליך, יוצא להקת נערות ריינס, שבשנים האחרונות הפך לאחת הדמויות הבולטות ברוקנ'רול התל אביבי. הפרש הגילים בינו לבין אדר עומד על יותר מ־20 שנה, אך מלבד הסממנים החיצוניים הרגילים הוא לא מורגש. גם בגלל האופי הנערי של אדר וגם בגלל האבהות החדשה של פרייליך (בת הזוג שלו שני לקס ובנם הבכור יושבים בשולחן הסמוך), שהלבישה עליו איזה צביון בוגר יותר.
איך התחיל הקשר ביניכם?
פרייליך: "אני עבדתי אצלו במסעדה עשר שנים כמלצר, שמונה מהם רצופות. הייתי אז בן 30".
אדר: "הכרנו והתאהבנו. הוא לא היה מלצר משהו, אבל איכשהו היה נופל נכון, כמו במוזיקה, על שתיים ועל ארבע. לא מפיל צלחות. ידעתי שהוא מוזיקאי אבל אז הוא רק התחיל את הצעדים הראשונים שלו בנערות ריינס".
מתי עברתם את שלב העובד־מעביד והתחלתם לנגן?
אדר: "קודם כל שכבנו ושנינו…".
פרייליך: "אני לא זוכר את זה".
אדר: "לא בוצעו חדירות. אבל…".
פרייליך: "אני חושב שהייתי תחת טשטוש מסוים".
כן, יחסי מרות?
אדר: "צוחק, צוחק… האמת היא שככל שנערות ריינס התקדמו ואספו סביבם אנשים חזקים והופיעו יותר, כך הקשר שלנו עבר לממד המוזיקלי. פעם אחת אירחתי את רועי בהופעה שלי. במקרה הייתה בהופעה לקוחה מהמסעדה והיא אמרה שאהבה את שיתוף הפעולה עד כדי כך שהיא מוכנה להשקיע בכך כסף, מה שלא קרה בסופו של דבר, אבל זה הוביל לכך שהרמנו את הכפפה. רועי היה מגיע אליי מדי פעם הביתה, לא באופן קבוע, והיינו עושים פינג פונג על הטקסטים. לי אין שום קשר לעולם הכתיבה. כתבתי מילים רק לשני שירים שלי, ובשביל זה הייתי צריך את רועי. הוא תפר לי כל מיני משפטים זה לזה, או חידד אותם אם היה צריך".
פרייליך: "הרגשתי שאני צריך להוביל אותו למקום של הכתיבה של הגיל הבוגר יותר, משהו שפחות הכרתי בעצמי. המהות בשירים אלה היא באמת התרגום של רפי ורק היה צריך להפוך את זה למשהו יותר לירי. הובלתי אותו להסתכל פנימה יותר מאשר להסתכל החוצה ולהטיף מוסר לאחרים, כי ככה הוא כתב בהתחלה. אמרתי לו שעדיף שיעשה את ההטפה דרך התבוננות פנימית. זה לא מקרי שהתחברנו כך, פרונטו ידועה כחממה למוזיקאים מתחילים. מלצרו פה אריק ברמן, דנה ברגר, קרני פסטל, אדם הורביץ, עמיר לב".
אדר: "עמיר לב לא היה מלצר, הוא היה סוג של מאבטח שלי. אני לא צוחק, זה סיפור אמיתי. הייתי נוסע לפעמים להחזיר עובד ערבי שלי לשטחים, וללב היה רקע בנושא. אני פעם התבלבלתי שם, באחד הכפרים, ובזכותו יצאתי בחיים. חוץ ממנו עבדו במסעדה גם חברי כנסיית השכל. באותה תקופה כל הלהקה גרה בדירת חדר והגיעו אליי עם סמרטוטים ודליים בשביל לשטוף את החלונות של המסעדה. הסמרטוט הכי עבה היה של הבסיסט. אוי, הם ניקו ממש טוב".
רפי, שיתפת פעולה בעבר עם מספר רב של שמות גדולים. מה מיוחד בעבודה עם פרייליך?
אדר: "קודם כל התאהבתי ישר בצליל של הגיטרה שלו, הוא העיף אותי. זה פשוט לא ניתן לתאר. גם גון הקול המיוחד שלו הוא משהו שלא שמעתי כאן בארץ בכלל".
ולך, רועי, לא הייתה בעיה לאבד את הספוט של הסולן ופתאום להפוך לגיטריסט ליווי?
"נהפוך הוא. זה משחרר, אין לי את כל הכובד הזה על הכתפיים. יש לי אותו מספיק באלבום החדש שעכשיו אני עובד עליו, 'הריגוש שבנפילה', הוא הולך להמשיך את הקו של האלבום הקודם, אבל קצת יותר…" פרייליך שולח את היד קדימה בהפגנתיות, כדי להמחיש מילה מסוימת שלא מצליח למצוא, "קצת כזה… הלוואי שהייתי יכול להעביר את זה במילה. זה כאילו שאת המעטפה אני דוחף עוד קצת פנימה לתיבת הדואר".
רועי פרייליך ורפי אדר. צילום: יולי גורודינסקי
לשניכם היו שנים שכמעט זנחתם את המוזיקה. מה המצב עכשיו? עדיין יש משברים?
פרייליך: "היה לי קונפליקט על הערך שלי כבן אדם שעומד לבדו ביחס לאחרים. זה עשה לי בלוק רציני. חשבתי שאני לא ברמה מספיק טובה ושכבר לא בא לי לנגן. נחלצתי מזה אחרי תקופה לא קצרה וחזרתי לתחום המוזיקה ללא ציפייה לקהל או למאזינים, אלא רק בשביל לשחרר דברים החוצה, עד שזה התחיל לקבל תאוצה ורעשי הרקע שהפריעו נעלמו והתחלתי להבין שזה משהו שיש לכל מי שמתעסק ביצירה. אף אחד לא חף מההשוואה הזאת, מהביקורת העצמית. מפני שאנחנו לא מכירים את האמנים האחרים ולא היינו נוכחים בזמן התהליך היצירתי שהם עשו, זה נראה לנו יותר רענן. לדברים שאנחנו יוצרים קשה להסתכל כמישהו המביט מבחוץ, כזה שלא באמת קולט את הפגמים. אחרי שהגעתי לכל התובנות האלו הגיע אלי רפי ואמר את המשפט 'כוחנו בהתמדתנו'".
אדר: "את המשפט הזה אמרתי למוזיקאים רבים שהרגישו בלומים. למשל, כשהייתי עם שלום חנוך בדרכים עם 'אדם בתוך עצמו' הגענו פעם אחת לירוחם. שתינו מאחורי הקלעים ואחר כך הלכתי אל הקופות. שאלתי על מצב המכירה והם אמרו לי שרק 14 כרטיסים נמכרו. כשחזרתי פנימה שלום שאל אם יש קהל, ואני פשוט עניתי לו 'לא מלא' כדי שלא יתבאס. הוא הפתיע אותי ועד היום אני מעריך את זה: הוא עלה לבמה ושם הבנתי שהכוח של מוזיקאי טוב זה שגם אם אין לו קהל הוא יופיע עם אותה התכוונות שיש בתוכו כשהוא מופיע בפארק גדול".
רפי, זה אולי האלבום האחרון שלך?
"אתה נכנס איתי לשאלה עמוקה. אני חושב שכן ולא. זה האחרון והלא אחרון, או שאולי האחרון לחודש פברואר 2016. יוצא לי לחשוב הרבה על העניין הזה של מלאך המוות, האם זה מתקרב. מצד שני, אני בן אדם שכל הזמן חייב התעסקות, אני לא יכול לנוח. כאמור, אני דוגל בכוחנו בהתמדתנו. אשתי תמיד שומעת אותי אומר שבא לי למכור הכל ולעזוב את העיר לטובת איזה בית פסטורלי בגליל, והיא מחזירה אותי לפרופרציות ואומרת 'אם לא תהיה לך ההתעסקות היומיומית כאן עם המסעדה, אתה תשתגע'. זה תקף גם לגבי המוזיקה והקולנוע. אני רואה קשר אדוק מאוד בין השניים, ולא רק מפני שאימא שלי הייתה הפסנתרנית שליוותה את הסרטים בקולנוע מוגרבי, אלא גם מפני שאני הייתי הראשון בארץ שעשה קליפים עוד כשאף אחד לא האמין בזה, לשלום חנוך, למאיר אריאל".
מי מכם יותר רוקנ'רול?
פרייליך: "ללא ספק רפי, זו הדרך חיים שלו".
אדר: "אני רוקנ'רול לגמרי. הייתי סטודנט לקולנוע באיטליה כשהייתי צעיר. אם אני מגיע היום לרומא ונכנס למונית והנהג שואל אותי מאיפה הגעתי, אני תמיד אענה: 'אני מ־1968'. זו הייתה השנה של מרד הסטודנטים שם, כל ההיפים עישנו מריחואנה שמעו מוזיקה טובה ובעטו בכל רעיון של מלחמה. אפילו עצרו אותי שם בגלל ההפגנות האלה. זאת הייתה תקופה מיוחדת. הסטודנטים בחוץ לארץ שונים מאוד באופי שלהם מהסטודנטים השפופים שיש בארץ".
ומה עם פער הגילים ביניכם?
אדר: "פער הגילים הוא מבורך".
פרייליך: "רפי הוא איש ללא גיל. יש לנו שפה משותפת מא' ועד ת'".
אדר: "ועדיין עומד לי הזין".
שתיקה.
אדר: "אוי, שכחתי ששני בת זוגך פה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בשבוע הקרוב יערוך הוועד למלחמה באיידס אירועים לציון יום האיידס העולמי, שיחול ביום שלישי (1.12). השנה מציין הוועד גם שלושים שנים לפעילותו למניעת איידס ו-HIV. על פי נתונים של הוועד למלחמה באיידס, בישראל ישנם כ-6900 אנשים החיים עם HIV, אך ההערכות הן שהמספרים גבוהים יותר מאחר וכ-65% מהאוכלוסייה מעולם לא נבדקה ל-HIV.
השנה יצא הוועד לראשונה בשני קמפיינים לעידוד בדיקות לגילוי HIV, הראשון לאוכלוסיית מבקשי המקלט והשני מיועד לנשים בהריון. ניסן שטראוכלר, דובר הועד מספר: "מדי שנה נולדים בישראל ארבעה תינוקות עם HIV, מאחר והאימהות לא ידעו שיש להן HIV. לשם כך אנחנו מבקשים שבמסגרת סל הבדיקות המגוון שניתן לכל אישה בהריון, תתווסף גם בדיקת HIV. ידיעה של האם על כך שהיא נשאית והתחלת טיפול תרופתי ומעקב רפואי בהכרח תמנע את היוולדות התינוק כנשא והוא יוולד ללא HIV. אנחנו מקיימים גם קמפיין בטיגרינית וערבית בקרב מבקשי המקלט. נתלה שלט גדול בתחנה המרכזית הקורא להם לבוא ולהיבדק בחינם. החשיבות בבדיקת HIV היא גדולה שכן איתור מוקדם עשוי להציל חיים ומניעת הגעה למצב של איידס וכן ימנע הדבקות נוספות".
יום האיידס העולמי יצויין באירועי ROCK4LIFE – סדרת הופעות שיתקיימו ב-29 וב-30 לנובמבר בתל אביב, באר שבע, חיפה וירושלים. בין היתר יופיעו: קורין אלאל, קובי אפללו, ערן צור, דיקלה, רונה קינן, נעם רותם, דנה ברגר, אוזו בזוקה, מאיה איזקוביץ ועוד.
ב-1.12 תיפתח במאז"ה 9 בתל אביב התערוכה 30+-: תערוכה לציון 30 שנה לוועד למלחמה באיידס. מתייחסים ביצירותיהם לנקודות על ציר הזמן בהתפתחות המחלה. בין האמנים המציגים: עדי ברנדה, ניצן מינץ, גל וולניץ, ליאב מזרחי, עומר פולק, מרים נאה, יואב אדמוני וינון אביאור.
![קפה ביאליק(ז"ל). צילום: הילה פלר](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2016/09/קפה-ביאליק-קרדיט-הילה-פלר_s-750x500.jpg "קפה ביאליק(ז"ל). צילום: הילה פלר")
