העולם מכיר עכשיו את מייק ווייט בתור היוצר המתוחכם של "הלוטוס הלבן" שמהפנטת את העולם כבר שלוש עונות למרות ההייטרים, ולפני כן הוא כבר סובב ראשים בתור היוצר המתוחכם של "מוארת" הנהדרת והאנדרייטד עם לורה דרן, אבל רוב העולם הכיר אותו לראשונה כמתמודד פרובוקטיבי ומעצבן בעונה ה-14 של "המרוץ למיליון" ב-2009 ובעונה ה-37 של "הישרדות" ב-2018, אותה כמעט ניצח בערמומיות משעשעת שהביאה אותו למקום השני והכניסה אותו לפנתאון שחקני הריאליטי של כל הזמנים.

>> מה חדש בדיסני: 6 סדרות לוהטות שבטח תרצו לראות ביוני
>> מה חדש בנטפליקס: 7 סדרות חדשות שבטח תרצו לראות ביוני

אבל אם חשבתם שההצלחה של "הלוטוס הלבן" תגרום לו להפנות עורף אל הריאליטי, תחשבו שוב: הפקת "הישרדות" בישרה אמש על שובו של ווייט כמתמודד בעונה ה-50 של התוכנית, שתוקדש כולה להתמודדות טיטאנים בין השחקנים האהובים ביותר על הקהל ב-25 שנות קיומה של התוכנית. העונה ה-50 תשודר באביב 2026 (ותעלה גם ב-Yes במקביל לארה"ב), ותכלול שינוי דרמטי: הצופים קיבלו הזדמנות להכריע מראש לגבי אלמנטים מרכזיים בתוכנית בהצבעה מוקדמת, ולמעשה יעצבו חלק ניכר מהעלילה העונתית.

בעונה בה השתתף הצליח ווייט, למרות נתוניו הפיזיים החלשים וגילו המתקדם יחסית למתחרים האחרים, לפלס את דרכו אל הגמר בשלל בריתות, תרמיות, בגידות ותעלולים שמזכירים מעט באופיים את התנהלות הדמויות שלו בשלוש העונות של "הלוטוס הלבן". זה לא הדימיון היחיד: ווייט ליהק כבר חמישה מחבריו לעונה ההיא להופיע בתפקידי אורח קטנטנים במהלכן.

ווייט, בן 54, ביסקסואל מוצהר וטבעוני, הגיע אל הפקת "הישרדות" כשהוא כבר דמות מוכרת בהוליווד כתסריטאי ("פריקים וגיקים", "בית ספר לרוק") וכשחקן ("צ'אק ובאק"), והתיידד על הסט עם המגיש והמפיק ג'ף פרובסט בזכות מעמדו בתעשייה. פרובסט אף סיפר אחרי העונה שווייט שיתף אותו ברעיונות לגבי "הישרדות" כמעריץ אובססיבי של הסדרה, וכי חלק מהצעות השיפור שלו אכן הוכנסו לתוכנית, ובראשן הוויתור על פורמט "אי המתים" המבאס. תודה מייק ווייט, תן להם בראש.

• המסך
• הלוטוס הלבן
• הישרדות
• ריאליטי

בכל פעם שאתם חושבים שזהו, אין עוד דרך לסחוט יותר את תרבות הסלבז, בנטפליקס יש איזה מפיק שאומר "מצאתי!", ואז מדרדר את הסלע עוד טיפה במורד ההר. והאמת? זה סלע שדי כיף לצפות בו מתגלגל, כי תראו לאן הגענו – עכשיו זורקים סלברטיז לג'ונגל בקוסטה ריקה, ושולחים אחריהם את מומחה ההישרדות הנודע בר גרילס לצורך השעשוע שלנו. אם זה לא גלדיאטורים מודרנים, מה כן?

>>מדלגים על כל השלוליות: AM:PM מחלקים לתושבי ת"א גרביים יבשות

הריאליטי המופרע "המרדף עם בר גרילס" כנראה יהיה הלהיט הבא של נטפליקס, וזה למרות שהמפורסמים שבו הם בעיקר מפורסמים באנגליה, ולמרות שבניגוד למה שניתן להבין מהשם באנגלית (Celebrity Bear Hunt), הם לא נרדפים על ידי דוב. ובכל זאת, חייבים להודות שבר גרילס הוא לא אדם רגיל – מומחה ההישרדות שכבר הפך לכוכב טלוויזיוני עוד לפני הלהיט "השורד האולטימטיבי", ועכשיו מקבל ריאליטי מאוד משעשע להתפרע בו. והו, כמה שהוא מתפרע – גרילס מתקל, לוכד, כולא, קושר ומציב את הסלבז מול אתגרים יוצאי דופן, במיוחד בשלב "המאורה של בר".

רשימה המפורסמים, כאמור, לא תגיד הרבה למי שלא עוקב אחר תרבות הסלבס האנגלית – חוץ ממלאני בי (סקרי ספייס) והטניסאי בוריס בקר, אולי תזההו את השחקן קולה בוקיני מהופעתו כקפטן הקבוצה של "טד לאסו", ואם עקבתם אחר עולמות הפופ האנגלית אולי תזהו את אחת מחברות הסאטרדייז, אבל גם אם לא תזהוו את כל מנחי הטלוויזיה, מעצבי האופנה, הראפרים והדוגמניות (אחת מהן אחות של קייט מוס), אתם הולכים להינות מריאליטי ברמה הכי גבוהה, שמצליח לסחוט מאנשים מיוחסים קצת סבל טוב, ולהציב אותם מול צייד אולטימטיבי. וממה שראינו, הוא לא עושה להם הנחות, מה שאומר שיהיה כיף.
"המרדף עם בר גרילס", 8 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• המסך
• נטפליקס
• הישרדות

כנראה שהמלחמה הסתיימה.
מי שמסתכל על מדינת ישראל בסוף השבוע האחרון לא יכול שלא להגיע למסקנה שהאירוע שמלווה אותנו מאז ה-7.10.23 – נגמר. כנראה שהחטופים כבר חזרו והחיילים כבר בבית, והמפונים שבו לבתיהם בדרום ובצפון, השמש נדמה בין עזה ורפיח וירח הלבין על פסגת החרמון. הניצחון המוחלט בידיים שלנו, סוף סוף.

>> הכבש השישה עשר לא לבד: הקאמבקים הגדולים שאנחנו צריכים
>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות מעולות שהחזיקו אותנו ערות השבוע

כי אחרת – כל זה לא הגיוני. לא הגיוני שראש הממשלה מפטר את שר הביטחון שלו תוך כדי מלחמה. זה לא הגיוני שהוא מתעסק בוועדת החקירה (שתהיה או לא תהיה) תוך כדי מלחמה. זה לא הגיוני שאתמול הוא הוציא סרטון של תשע דקות ובו לא התייחס בו לשנייה אחת לחטופים, או למפונים, או לאן לעזאזל הולכים. את תשע הדקות שלו מול כל עם ישראל הוא ניצל כדי להגן על פקיד בלשכה שלו שגנב מסמך מסווג מצה"ל וסילף אותו כדי לשרת אותו פוליטית.

אבל מה שעוד יותר מחזק את התחושה שלי שהכל נגמר הוא הפריים טיים. ואחרי הכל, בשביל זה אנחנו כאן. כי מי שפתח טלוויזיה אתמול ב-21:30 בערב, יכול היה לראות שהפריים טיים משודר מעולם אחר לחלוטין. ב"קשת" חזרה "הכוכב הבא לאירוויזיון", ב"רשת" עלתה העונה החדשה של "הישרדות". כן, "הישרדות". תכנית ריאליטי על אנשים שמבודדים רחוק מהבית, ללא יכולת לתקשר עם אהוביהם, בתנאים מחרידים, ומנסים להישאר "בחיים". במשחק, כמובן. לא במציאות.

הפריים טיים הישראלי, שבהתחלה עוד התנצל ועוד הלך בדחילו ורחימו וסיים כל משפט שני ב"הלוואי שהחטופים יחזרו", עלה פאזה לגמרי. אם עד לפני כמה חודשים עוד היה איזה הסכם לא כתוב – אתם חוזרים לשדר, אבל מבינים את הרגישות ולא הולכים עד הסוף עם הטלוויזיה של ה-6.10 – כנראה שפג תוקפו לחלוטין בעונת הסתיו הנוכחית. שתי התוכניות היו פול און עסקים כרגיל. כאילו שום דבר לא נשבר.

ב"כוכב הבא" המלחמה הוזכרה רק ברמז. כאיזה רפרנס עמום מהעבר. קרן פלס סיפרה לאיזה מועמד ש"מאז ה-7.10 היא לא רקדה, אבל הוא גרם לה לרקוד". אחד המתמודדים בפרק של אתמול הוא לוחם לשעבר בצה"ל. כולם התרגשו כשהוא שר את "שירי דיכאון" של אגם בוחבוט. אבל שם, זה פחות או יותר נשאר. המלחמה לא הייתה נוכחת בפרק הזה של התכנית (ובקושי בעונה הזאת) – שגם חזר למוד הרגיל והססגוני כולל צמד השופטים החדש, נס וסטילה. גם ב"הישרדות" – התחושה היא שהעונה מתחילה, ומסביב הכל כרגיל. הביקיני שם, ואגוזי הקוקוס, וגיא זוארץ – הכל נשאר אותו הדבר.

וזה לא טקסט טהרני. היה ברור גם בימים הראשונים של ה-7.10, שמתישהו הפריים טיים יחזור. את מכונת היח"צ והכסף של הערוצים המסחריים קשה לעצור לאורך זמן. זה ברור. וכולנו, במובן מסוים, המשכנו הלאה. חיים את החרדות והפחדים, והלב של כולנו עוצר עם שם של חייל הרוג – ובסוף, החיים הם החיים. אבל קוד אחד היה ראוי בתחילת המלחמה וקצת נשכח: הנמכת הטון. הורדת האש והקצב הגבוה בפרומואים, קצת פחות קרנבליות בפורמט, לנסות ולהבין את הסביבה שבה אתם משודרים. את המצב של הצופים שרואים אתכם דרך המסך.

לפחות מהתבוננות בשתי התכניות המרכזיות ששודרו אתמול, זה כבר ממש לא המצב. המלחמה מתנהלת ביקום מקביל; אי שם, רחוק רחוק מהאולפן או מהאי הבודד. במהדורת החדשות עוד התעסקו בפנים חמורות סבר בדיווחים על חטופה שנהרגה, בהתמשכות המלחמה שלא ברור לאיזה מטרה, ובממשלה שעסוקה הרבה יותר בעצמה מאשר באיזשהו פיתרון למצב. אבל מיד אחרי הפסקת פרסומות קצרה אנחנו עוברים חיש מהר למציאות אחרת. נוצצת, ססגונית, קרנבלית. הפער בין המציאות לריאליטי, אם תרצו.

כל זה קורה כשבמקביל לעולם שלנו, היה מסמך טלוויזיוני אחד שבישראל אסור לשדר – והוא דווקא נוגע מאוד לחיים עצמם, שלנו כאן בישראל. קוראים לו "The Bibi Files", אותו סרט דוקומנטרי בן כמעט-שעתיים שמתאר את שקיעת ישראל בשנים האחרונות – שלב אחרי שלב, בדיוק מצמרר. הסרט הזה נוצר בחו"ל ונשאר בחו"ל – ובגלל שהוא מכיל חומרי וידאו מחקירת נתניהו שאסורים להקרנה בישראל – הוא פשוט לא מגיע אלינו. לא מזעזע עולמות. לא הופך את הבטן. ערוצי הטלוויזיה התמקדו בקרנבל של אסי ורותם וב"צאו לדרך" של גיא זוארץ.

באחת הסצנות הזכורות מהסרט "ואלס עם באשיר", גיבור הסרט חוזר לחיפה תוך כדי מלחמת לבנון הראשונה. הוא מתהלך ברחובות, ומגלה שהכל המשיך כרגיל. שאין זכר כמעט לטראומה המטורפת שהוא נושא איתו ברחוב. אם במלחמות של פעם, העורף כולו היה כלוא בבתים וכולם היו בחזית – כנראה שדינה של המלחמה המודרנית היא להתנהל "שם". מעבר להרי החושך. בצפון או בדרום הרחוק. לא "כאן". בטח לא אחרי יותר משנה שבה היא נמשכת.

צריך להגיד ביושר שהפריים טיים לא מנותק לגמרי – "הישרדות" חיכתה המון המון זמן על המדף עד שהיא עלתה, ותוכניות הפריים טיים הרגילות עדיין מתבטלות כשנחצה איזשהו רף של הרוגים או כשיש חדשות רעות מהחזית. ועדיין הפריים טיים של שני הערוצים הגדולים אמש – בלט לרעה. התחושה היתה שהוא לא היה מחובר למציאות או לחרדה המתמשכת שכולנו הרגשנו ומרגישים בימים האלה.

זו אינה הצעה להשבית את הכל. גם אני לא משבית את חיי. כולנו בסוף מתפרנסים, ונושמים, וגם מוצאים את הרווחה שלנו ברגעים קטנים של נחת. אסקפיזם חשוב במידה לבריאות הנפשית של כולנו. אבל נדמה לי שאמש, ב-12 וב-13, נחצה גבול שבו זה לא היה אסקפיזם – אלא ניתוק. להמשיך את הטלוויזיה שהיתה לפני המלחמה והאסון הגדול, בלי להכיר בכך שבכל זאת – משהו השתנה.כי המלחמה לא הסתיימה. חברים טובים שלי עדיין במילואים, ו-101 חטופים עדיין בעזה, והתחושה היא שהמצב לא מאפשר כרגע – גם שנה אחרי – את מה שפעם היה הבסיס של כולנו כשוחרי ריאליטי. יום אחרי שהאש תכבה, מועצת השבט וחלוקת הכוחות בתוכה יעניינו אותי מאוד. גם הביצועים המרשימים והמרגשים. כרגע, זה פשוט לא זה.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• רשת 13
• קשת
• הישרדות
• הכוכב הבא לאירוויזיון
• שבעה באוקטובר

לפני כמעט שנה, היכל הספורט בחולון ראה סנסציה – את הקבוצה הביתית שלו בכדורסל, הפועל חולון, זוכה באליפות המדינה, כשבדרך היא גוברת על יריבות חזקות ועשירות ממנה. עשרה חודשים אחרי, ושוב ההיכל הזה נכח בניצחון בלתי צפוי – רק שהפעם הפרקט היה מכוסה, הקהל ביציעים היה הרבה יותר שקט והמנצחת הייתה אלית מוסאיוף – שהוכתרה לזוכה בעונה ה-12 של "הישרדות".

הזכייה של אלית מוסאיוף, קצת כמו הזכיות בשתי תכניות הריאליטי הגדולות האחרונות (טליה עובדיה ב"אח הגדול" ואליאב זוהר ב"כוכב הבא"), היא זכייה שנויה במחלוקת. גם לדעתי היא לא היתה האדם הראוי ביותר לזכות בגמר אם שופטים את כל העונה (מדובר במישהי שהסיבה היחידה שהיא בגמר היתה מזל; אבן גורל שלא נשרפה) – אבל זה בדיוק הטוויסט שהפורמט מציע: אם בתכניות הריאליטי האחרות, שבהן הקהל קבע הכל, עוד אפשר היה להאשים את הקהל בתודעת המונים מהונדסת, כאן מי שקבע הם המושבעים – שהחליטו על סמך שיקול דעתם.

והנה לכם, אם תרצו, הפיתרון לשאלה הגדולה של העונה: הראש או הלב? האסטרטגיה הקרה או הרגש? אם הבחירה במוסאיוף, על חשבונם של טל וגל (שבסופו של דבר לא קיבלו אפילו קול אחד!), מלמדת משהו – הרי שבסופו של דבר עם כל הדיבורים היפים על הרצון "לנתק את הרגש" וש"זה רק משחק", "הישרדות" היא קודם כל משחק חברתי. היחס שלך לאנשים, והדרך שבה אתה מתנהל כלפיהם בטיפוס כלפי מעלה, עלולה לחזור אליך כשאתה יורד למטה.

הנראטיב של אלית ניצח. לכל אחד מארבעת השורדים היה סיפור, אבל הסיפור שאלית הביאה (המתמודדת המבוגרת שמכתתת את רגליה בין כל הילדודס האלה) היה בסוף הכי קוהרנטי. העובדה שהיא הגיעה כאנדרדוג לכל פרק של העונה הזו (לא חושב שיש מישהו שבכלל היה מסוגל להמר שהיא תגיע לגמר), שבתה את הלב של המושבעים ברמה מסוימת. חברו את זה לאנטגוניזם כלפי טל וגל (שנקלעו לעימות כזה או אחר עם כל מי שבמושבעים), ותקבלו את התוצאה של הגמר הזה – 0:10 (ועוד קול אחד של ספיר קשתי לסהר).

אבל עם כל הכבוד לזוכה, טל וגל היו בסופו של דבר הלב של הגמר הזה. הם זכו להכי הרבה שאלות במועצת הגמר, ממנה בקע גם האנטגוניזם הגדול שהם עוררו. אם המשימה שלהם להגיע לגמר הוכתרה בהצלחה כבירה (וניהול טקטי מרשים של הדרך), הרי שהגמר עצמו הוא כישלון מהדהד של שניהם. הם ידעו היטב איך להעיף את היריבים שלהם מהדרך, אבל לא מספיק כדי לחפור מחילות אל ליבם – וזה חזר אליהם לתוך הפרצוף בהצבעה.

חוץ מזה, מאפיין נוסף היה לגמר של "הישרדות": הוא היה ארוך. מאוד ארוך. שעתיים וחצי ברוטו של משדר שאפשר בקלות היה לקצר – מהנאמבר הארוך והמוגזם של אנה זק בתחילת הפרק, דרך הקליפים והרגע הזה שבו גיא זוארץ פשוט פותח שיחה עם המתמודדים (הלו, בשביל מה באנו? בשביל זה יש את הפרקים שאחרי) – ואפילו עד ההחלטה המבנית המעט משונה לשזור את הוצאת הפתקים לאורך הפרק. התחושה היא שמלבד הרצון הטבעי למשוך מפרסמים ולייצר אירוע טלוויזיוני, זה היה מנופח יתר על המידה באופן שקצת פגם בייחודיות של הגמר.

יחד עם זאת, החלטה אחת נכונה הייתה "מועצת הגמר" – זה היה השיא של פרק הגמר; הרגע שבו המושבעים התייצבו למעין חקירה נגדית מול המתמודדים על הפרס. דינמיקה נהדרת בין המושבעים לשורדים, יצירת מצב שבו כל החשבונות נפתחים מחדש (כולל הרגע המדהים שבו מאיה מתעמתת עם טל), והכנה מושלמת לקרשנדו של תהליך הבחירה הסופי. כמה חבל שרוב הפרק התבסס על פרפראות ופרסומות, ופחות על אקשן "הישרדות" טהור כמו המעמד הזה. הערת אגב: קצת מוזר שניר שאל שאלה את המתמודדים – אחרי הכל, הוא לא באמת חווה את המשחק לכל אורכו.

בדרך, "הישרדות" גם דאגה להזכיר לכולנו – שוב ושוב – את קו העלילה האמיתי של העונה הזאת: טל ומאיה. כזכור, במקביל מתנהל הריאליטי הרומנטי "אהבה חדשה", וגם "הישרדות" – כמו כל ריאליטי אחר שדומה לו – מנסה לשחק קצת באהבה. טל ומאיה, לטוב ולרע, ייזכרו כסיפור הגדול של העונה הזאת – האהבה שנרקמה כמעט מהרגע הראשון, דרך שיברון הלב במעמד ההדחה, העימות הנוקב במועצת הגמר ועד הפיוס הבלתי נמנע בגמר, כאשר מאיה מקבלת את פרס "השורדת האהובה" (ומכונית חשמלית חדשה) פלוס חיבוק מטל. פרס ניחומים הוגן, שבצידו גם לא מעט יח"צ שעזר לה כבר להשיג קמפיינים בעולם האמיתי.

וגם בגמר, כמו בכל העונה, הזוג הזה היה חוט השני שעבר בכל השעה וחצי (ברוטו) של הגמר. זה התחיל בהצהרה של מאיה ש"הכל בסדר והם ביחד" (נרגענו), דרך הרגע שבו טל קצת מחזיר על הטון הצורם שבו נגמר הפרק התחרותי האחרון (זה שבו אבירן הודח), עבור בשאלה החדה כסכין של מאיה לטל ("זה היה אמיתי או אסטרטגיה?") ועד לפרס שבו זכתה מאיה – קומפלט עם החיבוק המוזהב מטל, והמעגל נסגר. ברבי וקן חיים באושר ועושר, ורק אנחנו מחכים – כנראה – לרגע שבו טל ומאיה יגישו יחד תכנית בוקר ב"רשת". ראיתי את נתוני הרייטינג שלהם בבוקר, הם ממש צריכים את זה.

אז האם "הישרדות" הוא המשחק של המקיאווליסטים? אלה שיודעים לרמות ולתכך, ולצאת נקי? כן ובעיקר לא. בסופו של דבר, הפורמט הזה הוא עדיין הפורמט שבו המשחק חזק מהכל – וכדי לנצח, כל האמצעים כשרים. ובכל זאת, העובדה שדווקא אלית וסהר – שני השורדים שניסו לשמר איזשהו DNA ערכי, שהבינו את הערך שיש למילה ולרגש אפילו בתחום קשוח כמו הפוליטיקה – היו אלה שקיבלו את הקולות, אמורה ללמד משהו גם על הדרך שבה באמת מנצחים את המשחק הזה. ואם תראו בזה משל גם לעולם (ולפוליטיקה שבחוץ), בי מיי גסט.

• המסך
• הישרדות
• ריאליטי
• רשת 13

והכל, כך נדמה, מתכנס לקראת הסיום: בשבת, מול היכל מלא באנשים, יוכתר הזוכה לעונה ה-12 של "הישרדות" בגרסה הישראלית. שני גברים ושתי נשים יתחרו על מיליון השקלים: אלית מוסאיוף וגל רובין, טל מורד וסהר כהן. הארבעה יצטרכו לעמוד מול חבר מושבעים של 11 שורדים שהודחו – והם אלה שיחרצו את גורלם הסופי.

הפרק ששודר אתמול (רביעי), צריך להודות, היה קצת מפונצ'ר מבחינת האנרגיות שלו. מהרגע שסהר וטל, הגברים המסוקסים והגבריים, הבטיחו את מקומם בגמר – גם גל רובין בעצם נשארה (מאחר והיא בברית איתם), מה שהשאיר אותנו עם שני האנדרדוגים – אבירן ואלית, שמזכירים לי סינדרלה שמגיעה לחצי גמר גביע המדינה. עצם העובדה שהם כאן היא כבר ניצחון ענק; מכאן, כל היתר הוא בונוס.

והבונוס הזה נפל כפרי בשל לידיים של אלית. אבירן שמואל (מנתניה!), אחרי דרך מפוארת ואפילו מרשימה במונחי ריאליטי אגואיסטי כמו "הישרדות", היה למודח האחרון – והכואב – רגע לפני הגמר. שמואל החל את הדרך כאנדרדוג, כמעט כקוריוז, אבל המסע שלו עד לרגע הזה – הוא ללא ספק משהו שאי אפשר לזלזל בו. שורה של נצחונות הירואיים, ובדרך גם מעשה ערכי – הרגע שבו היה מוכן להקריב את עצמו למען השותפה לדרך, נטשה חליל.

אבל במקביל, אבירן נפל קורבן למעשה ערכי אחר – והוא של סהר כהן, שאחרי שהדיח למעשה את אלית (בסיבוב הקודם, שבו היא ניצלה רק בזכות אבן הגורל) לא היה מוכן לעשות זאת שוב. במובן מסוים, סהר שמט את הקרקע מאחורי כל מי שטען ש"הייתה ברית והוא רק שיתף פעולה". סהר נלחם על אלית מול טל וגל, ובסופו של דבר היטה את הכף – והשאיר את מוסאיוף במשחק.

אלית משיגה ניצחון גדול מבחינתה – אני לא חושב שיש משהו שהיה מהמר שהיא תצליח להגיע עד הגמר, בוודאי לא אחרי כל הפעמים שבהם היא היתה על הגריל. לפעמים ממש מטוגנת משני הכיוונים. מול שורה של אנשים חזקים, רעננים ובעיקר צעירים ממנה – היא הצליחה להפיל כמעט את כולם, ולהגיע עד למעמד המרגש. כן, אלית היא בהחלט סינדרלה סטייל עולמות הספורט – וכל דבר חוץ ממקום רביעי תהיה הפתעה – אבל גם אף אחד לא חשב שהיא תגיע עד הנה. אז לכו תדעו.

צריך להודות שהפרק הזה לא עשה טוב לאבירן שמואל. הרגע שבו בעצם הוא נאלץ לחזר על הפתח של המשולש טל-גל-סהר, ממש להתחנן על חייו בשלב מסוים – גבל קצת בפאתטיות. אבירן הוא איש חזק מאוד, כזה שהוכיח את העוצמה שלו וגם עמוד שדרה מוסרי ברגעים רבים, וזה פשוט לא הוסיף לו לרמוס את עצמו כך מול הטריו הדורסני. מה גם שזה בסוף אפילו לא עבד, וכך אבירן סתם נותר במקום די עצוב.

לצד אלית וסהר שיצאו מהפרק הזה טוב – מישהו אחד יצא ממנו רע. אפילו מאוד רע. וזהו טל מורד, שבתחילת העונה בהחלט נראה כמו נער חלומות מסוקס, תכול עיניים, עם קריירה צבאית בעברו, ממש דוד המלך. הפרק הזה בעיקר הוציא ממנו את הגוליית שבו – זה שניצח, אבל מחפש לדרוס. הרגע שבו הוא קיבל הזדמנות ועוד הזדמנות לנסות ולשלוח עלה של זית לעברה של מאיה, נגמר בדקירה כואבת.

נראה שהשיא היה הרגע שבו הוא נשאל על ידי גיא זוארץ "איזה רגע הוא זוכר מהישרדות". בואו ונזכיר – זה אותו בנאדם שהתגפף עם מאיה בכל הזדמנות אפשרית, ברמה כזו שנשבע שיכולתי לשמוע קוף צועק "רבאק תשיגו חדר!". גם לפני האיחוד ובוודאי אחריו, טל רכב יפה יפה על הסיפור שלו ושל מאיה בתור "הזוג" (ברמת הנראטיב) וזה גם עזר לו לסחוב את הימים הפחות פשוטים. ואז, ברגע שזה פחות מסתדר (ועוד עם חיוך שקשה לפספס את הציניות שבו), הוא זורק הכל – ואת מאיה – לפח. איזה דוש.

חשוב לציין, שוב, שבמציאות מאיה וטל כן ביחד, כך שאיזושהי עבודת גישור נעשתה שם. אבל כל זה לא הופך את הצעד של טל לפחות מכוער – זו כבר לא "אסטרטגיה של משחק", זו כבר לא "הדחה כואבת שחייבים לעשות". זה סתם היה להיות בן אדם. ובמבחן הזה, טל נכשל; עדות אופי למושבעים שישפטו אותו בקרוב, ואולי גם ייקחו את הרגע הלא נעים הזה לתשומת ליבם.

אז מי ינצח? תחזיות זה בדרך כלל דבר שגדול עליי, אבל גם ברמת קריאת המושבעים וגם בהתחשב בקולות הקהל (שאמורים להשפיע על זהות הזוכה), לדעתי המנצח יהיה סהר כהן. טל יותר בלט, גל היתה דמות אדירה בפני עצמה, אלית תהיה סיפור מרגש – אבל סהר הוא היחיד שיש לו את כל אלה, פלוס אהדה מלא מעט מושבעים (ספיר קשתי למשל), ובעיקר הוא עורר, לטעמי, הכי פחות אנטגוניזם בקרב הציבור שיבחר אותו. ברמה הפוליטית וגם ברמה העניינית, סהר יהיה מנצח ראוי לעונה הזו. עכשיו רק נשאר לראות כמה זה יתגשם.נתראה במוצ"ש.

• המסך
• הישרדות
• ריאליטי
• רשת 13