Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
בחרדה מתוצאות הבחירות? נזכרנו בדרך הכי טובה להירגע. בערך
הוא פחות מלחיץ כדמות אנימה. לו-פיי ביבי. צילום מסך מתוך עמוד היוטיוב FRANKENDO
מערכת הבחירות הקשה השאירה את כולנו מותשים, ובערך חצי ממדינת ישראל בחרדה מהעתיד. אבל אל דאגה, כי נזכרנו בדרך הכי טובה להרגיע חרדה מהממשלה הבאה - ואחרי חמש דקות מהסרטון הזה, ביבי כבר לא יראה לכם כל כך מפחיד
ככל שתוצאות האמת ממשיכות לטפטף, כך החרדה השמאלנית עולה. בראש כבר רצים תרחישי האימה הגרועים ביותר, הלב פועם במהירות מאז פרסום המדגמים, והאוויר לא מצליח לצאת מהריאות. קחו נשימה עמוקה. נכון, העתיד הליברלי בישראל מרגיש פסימי, אבל כבר עברנו דברים קשים (זוכרים את היום שבו לא עבד וולט?), אז נעבור גם את זה. אבל בנתיים, אין שום טעם להיכנס להתקף חרדה משתק. כן, ברור לנו שלהגיד את זה לתל אביבים זה כמו להגיד לשמש לא לזרוח, אבל יש לנו דווקא פיתרון. כי ניזכרנו ב-"לו פיי ביבי ביטס להרגיע לכם את החרדה".
הסרטון הנ"ל, עשרים דקות של ביטים רגועים לצד אנימציית לופ של ביבי כותב נאום, הוא יצירה של סטודיו הקריאייטיב המעולה frankendo, של אקים דולינסקי ותיאו דולב (שגם ביימו יחד עם יובל נובלמן את הקליפ ל-"אל דאגה" של כהן, גם דרך טובה להירגע). הוא נוצר לפני שנתיים, בין הסבב השלישי לרביעי, בהשראת סרטון הלייב-יוטיוב הפופולרי "lofi hip hop radio – beats to relax/study to" – והוא באמת מרגיע ברמות של זאנקס מחוזק.
הלו-פיי ביביביטים הם יציר ישראלי למהדרין – את שבעת הביטים שמרכיבים את הפרוייקט יצרו מפיקים ישראלים, כיאה לז'אנר הם מבוססים על סימפולי שירים מוכרים, למשל "חלומות" של רוחמה רז, "זה קורה" של אריק לביא ואיך לא – "ירושלים של זהב". על גבי הביטים תוכלו לשמוע חלקי נאומם של נתניהו (למשל את נאום ה"כל העולם כולו סגר צר מאוד" מימי הקורונה), שפתאום לא נשמעים כל כך מלחיצים על רקע הביטים הרגועים האלה.
אם זה לא מספק לכם הסחת דעת מספיק טובה, שווה להביט בעיון האנימה הנפלא שמלווה את הפרויקט, שמאויירת בהשראת הילדה הלומדת האייקונית מהסרטונים המקוריים. האיור של ביבי עמוס במגוון רחב של פרטים קטנים וחשובים, קריצות, עקיצות ואיסטר-אגז שונים. כך, למשל, תוכלו למצוא על שולחנו של נתניהו המאויר דגם קטן של צוללת עם הכיתוב "מהבן דוד האהוב עליך", צנצנת חמוצים, גלידת פיסטוק וכמובן, סיגר. שימו פליי, האזינו ברגיעה לנתניהו ותיזכרו שהעולם לא נגמר. לפחות עד שהוא יוריד את זה מיוטיוב כשיעביר את חוק "איסור לעג על המנהיג העליון".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קנאביס מרגיע אותנו. לפעמים הוא גם עושה חרדות. איך זה הגיוני?
הנה מישהו עם הרבה נסיון בוויד וחרדות, אולי אפילו ברגע הזה. פיט דיווידסון בספיישל הנטפליקס שלו
מינוני THC גבוהים הם החלק שעושה לנו נעים בראש אחרי שאנחנו מעשנים, אבל הם גם מפעילים את האזור במוח שאחראי על פחד. הפתרון? זנים עשירים ב-CBD, וגם מדריך קצר למי שבכל זאת הסתבך והלך לאיבוד בשדות הפרנויה
החיים מלאי חרדה (מי שרוצה הוכחות, מוזמן לעיין בכותרות החדשות של השבוע שעבר). מטופלי קנאביס רפואי יכולים להרגיע את החרדות באמצעות עישון או צריכה אחרת של קנאביס, אבל מנגד, צרכני קנאביס רבים יודעים ומכירים היטב את החרדות הנגרמות מאותו עישון עצמו. מטופלים בעלי רישיון קנאביס רפואי לעיתים אף חוששים מעישון החומר, מהפחד שיחטפו התקף חרדה (כן, פחד מחרדה, זה לופ שכזה) ומעדיפים לצרוך את הקנאביס בדרכים אחרות. אך האם באמת ניתן להתגבר על החרדות הנובעות מקנאביס, וכשאנחנו חווים חרדה בעקבות עישון או צריכה של קנאביס – כיצד עלינו לטפל בה?
איך זה קורה?
הסיבה העיקרית שאנשים צורכים קנאביס רפואי הוא עבור שיכוך כאבים ו/או חרדה, בין אם אלו בעלי פוסט טראומה, חרדה חברתית, חרדה ממקומות רועשים, בעלי הפרעות אישיות, חולים קשים וכן הלאה. אלא שלפעמים זה גם יכולים להתהפך עלינו: זני הקנאביס מכילים ריכוזים שונים של החומר הפעיל בצמח – קנבינואידים, ודבר זה משפיע בצורה שונה על כל צרכן בהתאם למערכת העצבים שלו. ה-THC הוא החומר הפעיל בקנאביס המשפיע בצורה פסיכואקטיבית (כלומר, הסטלה) ובהתאם רוב הזנים שמפתחים כיום הם בעלי THC גבוה. אלא שה-THC מפעיל במוח גם את האמיגדלה – האזור שאחראי על הפחד.
וואלה לא יודעים, הכנסנו "קנאביס" ו"חרדות" לשאטרסטוק וזה מה יצא (צילום: שאטרסטוק)
כן כן, האפקט האקטיבי במריחואנה, זה שעושה לנו מדהים בראש, הוא גם זה שמכניס אותנו לפעמים לחרדה, כשהגוף שלנו לא יכול לווסת את הפעילות המוגברת של האמיגדלה – ומכאן החרדה שאנחנו מכירים לפעמים ביחד עם העישון: התקף פרנויה, פחד מהסביבה או מהמתרחש. אם התחושה הזו לא מטופלת נכון, היא יכולה להפוך במהירות להתקף חרדה. אז ככל שנקפיד להיזהר עם כמות ה-THC, כך נוכל גם להפחית את הסיכויים לחרדה הנלווית.
מה מרגיע בקנאביס?
צריכת ה-CBD ללא ה-THC תסדר לכם ערב רגוע ומושלם של סטלה מדויקת שהייתם צריכים. ה-CBD ידוע בעל השפעות מרגיעות המרסנות את השפעות ה-THC. מחקרים הראו כי כאשר הוא נצרך לבדו בשמן או בזנים עתירי CBD, יש לו את היכולת להפחית חרדה וכיום אחד האמצעים הנפוצים לטיפול בחרדה הוא שמן CBD. יש לו השפעה מאלחשת על הגוף ומערכת העצבים, דבר שגורם להקלה בתחושת החרדה והלחץ הכללית. בנוסף, גם שימוש בשמן CBD מאפשר התנהלות רגילה ושוטפת בחיי היום יום. לא תתמסטלו מזה בכלל, רק תרגעו מאוד מאוד. שזה גם טוב, פשוט לדברים אחרים.
יש לנו חדשות ממש טובות לגבי התרופה. עוגיה מפלצת ממגזינו (צילום כרמל קוך)
רגע, ואם אני בחרדה בגלל עישון קנאביס?
אז הנה כמה טיפים לפרנואיד שצריך שניה לרדת מהענן עליו טיפס. זה בסדר, לא להתבייש, כולנו היינו שם:
הכינו מאכלים וממתקים לצידכם– ברגע הפרנויה, הדבר שיכול להגיע אותנו איזו עוגייה או חטיף. חילוף החומרים בגוף הוא מהיר יותר תחת ההשפעה וצניחה פתאומית בסוכר בדם יכולה לגרום לסחרחורת, זיעה, בלבול ועוד. ההמלצה היא תמיד לאכול בזמן צריכת הקנאביס או לפחות לשמור בצד חטיף לעת צרה.
סט אנד סטינג– מצב ומקום, הביטוי המעצבן ביותר של השנה אבל מה לעשות, הפסיכונאוטים שדובקים במנטרה הזאת הכי צודקים. שינוי המקום והתפאורה בו אנחנו נמצאים יכול לשנות ברגע אחד את המצב שלנו. צאו רגע מהבר הרועש, תנשמו אוויר, תלכו למקום רגוע יותר. כל אלו משפיעים על המוח שלנו ויכולים לגרום לחרדה.
צלצלו לחבר– פשוט תעשו את זה. תתקשרו לחבר טוב ותגידו לו על החרדה, תספרו לו על מה שאתם מרגישים. אנחנו בטוחים שהוא יכיל אתכם וישמח לדעת שהתקשרתם אליו במקום לחרוד לבד בשקט על רצפת השירותים.
תקשיבו למוזיקה מדיטטיבית– זה באמת עוזר, נשבעים. המוזיקה המרגיעה הזאת נכנסת אל הגוף ומרגיעה את החרדה. רצוי להקשיב למוזיקה באוזניות ולמסך את כל הרעש שיש מסביב. המוזיקה המדיטטיבית גם תעזור לכם להוציא את קולות החרדה מהראש ולהחליף אותם בהרמוניה מרגיעה ונעימה.
בלי פאניקה: איך מסבירים לילדים את האזעקות והמצב הבטחוני
אי אפשר למנוע את הפחד אבל אפשר לשפר את המצב. (צילום: שאטרסטוק)
שמרו על אופטימיות, אל תסתירו מידע שיגיעו אליהם בכל מקרה ואל תנסו לענות על שאלות שאין לכם תשובות עליהן. ירי הטילים על כל הארץ חזר, אבל עבור חלק מהילדים זהו מפגש ראשון עם המצב - אלו העצות שקיבלנו מאנשי מקצוע בנושא
יומיים וחצי לתוך מבצע עלות השחר נשמעו אתמול, מעט לאחר השעה שש בערב, אזעקות בתל אביב ובערים אחרות בגוש דן. האזעקה התל אביבית הובילה לבהלה ומנוסה מחופי הים והשאירה הורים רבים עם שאלות כיצד לתווך את המצב המורכב לילדים, חלקם נתקלים לראשונה בחייהם בצורך ביציאה השנתית לחדרי המדרגות. דיברנו עם בעלי המקצוע והכנו לכם רשימת טיפים פשוטה – כיצד להסביר לילדים על האזעקות, הטילים והמצב הבטחוני. לגבי הצורך להתמודד עם המפגש עם השכנים? נו, יש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות – עם זה תצטרכו להתמודד בעצמכם.
ספרו להם מה קורה
טבעי לרצות לגונן על הילדים, במיוחד על הקטנים שבהם, אך צריך לזכור שבסבירות גבוהה הילדים שלנו יתקלו במידע בכל מקרה, בין אם מחברים, אחים גדולים, דברים שיחשפו אליהם ברשת או ישמעו על הדרך כשאנחנו מדליקים את הטלוויזיה. "מאוד חשוב שההורה יהיה מקור החדשות של הילד״, אומרטל עובדיה, עובד סוציאלי ופסיכותרפיסט העובד עם ילדים, ״המון מידע שאין לנו שליטה עליו עובר לילדים שלנו ברשת והרבה פעמים הוא גם לא מדויק או נכון. העובדות צריכות להגיע מאתנו".
בהתאם לגיל – עם הרבה כבוד לילדים
כולנו מכירים את העצה לתווך לילד את המידע בהתאם לגיל. דב שצברג, פסיכולוג קליני העובד עם ילדים אומר כי "השיח משתנה מאוד לפי הגיל, לילד קטן לא נרצה לייצר מציאות מורכבת מדי שאין לו יכולת להבין. לרוב ההורים יש יכולת אינסטינקטיבית לזהות את רמת המודעות והיכולת של הילד שלהם להבין מצבים מורכבים ולתווך בהתאם". שצברג מדגיש כמה חשוב לספר לילדים את האמת ולא למרוח אותם בסיפורים, "ילד שישאל ורוצה לדעת מגיע לו הסבר. צריך לחשוב איך לא מציפים במידע מפחיד, אבל כן כנים איתם. אל תספרו סיפור דמיוני. לגבי אזעקות תסבירו מראש מה עושים ושהולכים למקום מוגן. להראות להם איך עושים את זה, שהולכים ברוגע ולא רצים בבהלה. זה ישפיע מאוד על הביטחון של הילד וזה אפשרי במסגרת הזמן שיש לילדי המרכז מרגע שנשמעת אזעקה, בניגוד למה שילדים ביישובי צמודי גדר מתמודדים איתו. החוויה של צריך לרוץ מהר עכשיו מלחיצה בפני עצמה ואם אפשר לחסוך אותה למה לא. חשוב גם לזכור ששכל שהילדים קטנים יותר הזמן הוא אמירה מופשטת יותר עבורם, אז תראו להם מה זה דקה (הזמן שפיקוד העורף מקנה להגעה למקום מוגן בגוש דן) – תמדדו יחד".
יש מרחב מוגן. אזרחים תופסים מחסה בזמן אזעקה בדיזנגוף סנטר, קיץ 2014 (צילום: גלי תיבון\AFP\גטי אימג'ס)
היו שם עבורם
רבים מאתנו נוטים לעבור נושא כדי לא להעצים את החרדה אבל אנשי המקצוע שדברנו איתם טוענים שחשוב מאוד להשאר בשיח ולגלות זמינות יזומה בנושא עבור הילדים, לפנות אליהם גם אם הם לא שואלים ולגלות סבלנות רבה לילדים המחטטים שוב ושוב בשאלות על המצב. "דברו על העובדות, השתמשו בטון נעים ובשום מקרה אל תשאירו את הילד לבד עם המצב", אומר עובדיה. "תנו לו הזדמנויות לדבר אתכם על הנושא, ברגע שהוא נשאר לבד עם המחשבות הוא מדמיין בראש דברים שיכולים להיות גרועים יותר מהמציאות. ברגע שהמילים יוצאות החוצה והוא רואה שהשמים לא נופלים עליו – זה מסייע מאוד להתמודדות. לא כל הילדים שואלים שאלות המשך. ההורה מכיר את הילד שלו ואם הוא לא מדבר ושואל צריך לעזור להם. עדיף להתמקד בשאלות ראציונליות ולא רגשיות, שמחברות אותם לשגרה ולהתמודדות – למשל ׳יש משהו שאתה חושש ממנו כרגע? וגם שאלות כמו 'מה אתה רוצה לעשות בעוד שעה?'".
"אם ההורה בפאניקה גם הילד נלחץ״, אומר שצברג, ״אל תצפו שלילד תהיה מסוגלות לעשות משהו שאתם לא מסוגלים לעשות בעצמכם. אז אם במסגרת המשפחתית אחד ההורים רגוע יותר מהשני עדיף שהוא ינהל את השיח".
הפגינו אופטימיות
"אל תשכחו להסביר שהמצב יסתיים ונוכל לחזור לחיים שלנו, שיש לנו כיפת ברזל ושהיציאה לממ"ד או לחדר המדרגות היא אמצעי ביטחון ולא סביר שיפלו טילים", אומר שצברג. גם עובדיה מציין שחשוב מאוד לתת אופק אופטימי לילדים: "אל תשקרו וגם אל תצפו את המציאות בצמר גפן מתוק. אבל תשמרו על פרופורציות. טילים הם דבר מפחיד, אבל יש לישראל כיפת ברזל, יש לנו ממ"ד או מקלט, או מקום מוגן אחר והיציאה אליו היא אמצעי זהירות, הסיכוי שמשהו יפגע נמוך מאוד".
הסבר טוב ומרגיע. כיפת ברזל משגרת טיל יירוט. צילום: GettyImages
לא נפתור את הסכסוך אבל בכל זאת חשוב לדבר עליו
עבור ילדים רבים, המצב הזה יכול להוות גם חשיפה ראשונה לסכסוך הפלסטיני-ישראלי לראשונה. כתוצאה, יכולות לעלות שלל שאלות שאולי נראות פשוטות אבל בעצם הן מורכבות מאוד: למה נלחמים, איך פותרים את המצב, מתי הסכסוך יסתיים ולמה הוא בכלל התחיל הן שאלות שגם לנו, כמבוגרים, אין תשובות טובות – או תשובות בכלל – עליהן. "תיווך הסכסוך תלוי מאוד בהשקפת העולם של ההורים", אומר שצברג, "אנחנו לא מספרים על מציאות אובייקטיבית אלא על איך אנחנו מבינים ורואים את ההעולם ואת הקונפליקט וההסברים ישתנו בין משפחה למשפחה. ילדים קטנים בגילאי גן הם בעלי יכולת מוגבלת להבנת המציאות והם צריכים שאנחנו נעשה להם סדר, לכן לא מומלץ להציף אותם בנראטיבים האלו. ככל שהילד מתבגר יש אפשרות לנהל איתו שיח מורכב שבו אין תשובות מוחלטות".
חרדה
"הדרך הטובה ביותר להתמודד עם חרדה היא לעגן את הילד לתוך השגרה והמציאות", אומר עובדיה, "אז שמרו על השגרה שלכם ככל האפשר וספרו לילדים כל הזמן מה קורה. למשל, היום נשאר בבית ונשחק במשחקי חברה".
עזרה מקצועית
אל תתביישו לבקש עזרה מקצועית במידה ואתם מזהים חרדה מוגברת אצל הילדים, בפרט אם אינה עוברת. פנו ליועצת בית הספר באמצעות המוסד החינוכי בו ילדכם לומד, לשירות הפסיכולוגי החינוכי לקבלת טיפול, לקופות החולים השונות המפעילות קווי תמיכה או למוקדי תמיכה טלפוניים וברשת כמו ער"ן או סה"ר והתייעצו איתם.
ער"ן 1201; השירות הפסיכולוגי החינוכי של עיריית תל אביב 03-728504; מוקדי התמיכה של קופות החולים: כללית 03-7472010, מכבי *3555, לאומית *507, מאוחדת *3833; סה"ר תמיכה נפשית ברשתhttps://sahar.org.il/
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יש הורים שזורמים עם החיים ויש כאלה שעסוקים בלחפש תסמיני מחלות בגוגל. אנחנו בטוחים שאתם לא כמו ההורים שלכם, אבל ליתר ביטחון בואו לבדוק: האם אתם הורים חרדתיים?
סטרס והעיר הגדולה: הכירו את שיטות הטיפול בדיכאון של העתיד
אחד מכל עשרה תל אביבים משתמש בתרופה נגד דיכאון, אבל עולם הפסיכיאטריה כבר מבין את מה שרבים מאיתנו מרגישים: הכדורים הם לא הפתרון. האם בקרוב נחבוש קסדות עם אלקטרודות ונעשה מיינדפולנס במקום לקחת ציפרלקס?
עד לפני עשור או שניים דיכאון וחרדה היו טאבו חברתי שלא מדברים עליו. היום ציפרלקס וכדורים אחרים הם בגדר אקססורי חובה אצל אחד מכל עשרה תל אביבים. על פי נתוני קופות החולים, שפורסמו מוקדם יותר השנה ב"ידיעות אחרונות", בין השנים 2013 ל-2016 עלה מספר המשתמשים בישראל בכדורים נוגדי דיכאון וחרדה ב־13%. אחד מכל עשרים סובל מדיכאון ועוד 2.8% מכלל האוכלוסייה סובלים מחרדה. ואנחנו לא לבד. ארגון הבריאות העולמי מדווח שבין 1990 ל-2015 חלה בעולם עלייה של כ־50% במספר הסובלים מדיכאון וחרדה. למרות הפופולריות הגואה של טיפול תרופתי למצבים נפשיים, בעולם הפסיכיאטריה כבר מודים בקול במגבלותיו והמחקר משנה פאזה – כשהתקווה היא להבין את שורש הבעיה ולא רק לטפל בסימפטומים. אחד הכיוונים שאליו הולכת רפואת הנפש הוא הכנסת טכנולוגיה מתקדמת, שתספק מידע על הקשר שבין מסתורי המוח האנושי ויחסיו עם הגוף.
"הבסיס לטיפול נותר לצערי ללא שינוי בעשרים השנים האחרונות – שילוב בין תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה־SSRI לטיפול פסיכולוגי". את הדברים האלה אומר לא אחר ממנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים איכילוב, ד"ר אורן טנא, ואמירה זו מצביעה על התפתחות משמעותית בעולם הפסיכיאטריה. טנא מכיר בקשר בין העיר ללא הפסקה למצב הנפשי של תושביה ולתלות שהם מפתחים בציפרלקסים למיניהם. "אורח החיים העירוני יכול להוות תרומה שלילית, בוודאי בתחום של חרדה וגם בתחום של דיכאון", הוא אומר. "לכל ההפרעות הנפשיות יש קשר מאוד הדוק למסגרת הסוציאלית, למערכות התמיכה של האדם. בעיר אלה יכולות להיות מערכות חברתיות מורכבות שמערכות התמיכה בהן לא תמיד ברורות, כך שלפעמים מרגישים מאוד בודדים במטריקס". לבדידות הזו, בין היתר, מציעה הפסיכיאטריה טיפול, אבל בניגוד לבעיות פיזיולוגיות שבהן ניתן להצביע על קשר בין סיבה לתוצאה, קשה לומר מהו שורש הדיכאון והחרדה. כפי שמסביר ד"ר טנא, פסיכיאטריה היא מדע של ספקטרום, אבל ספקטרום הפתרונות מוגבל.
טנא מדגיש שלמרות שהתרופות אינן פתרון אידיאלי, הן עדיין מצילות חיים במקרים מסוימים. ובכל זאת, זו עמדה שעולם הרפואה וחברות התרופות נמנעו מלבטא בקול לאורך השנים, וההבנה הזו לבדה סוללת את הדרך לטיפולים חדשניים יותר, כולל רפואה אלטרנטיבית מעולמות החומרים משני התודעה (ניסויים מראים שקטמין ופטריות פסילוסיבין עשויים לטפל בדיכאון ו-MDMA צפוי להפוך לתרופה לטיפול בפוסט טראומה) ומושגים בעלי אפיל מדע בדיוני כמו "ביופידבק" ו"נוירופידבק". "לכל אדם יש את היכולת להשפיע מאוד על איך שהוא מרגיש", אומר טנא, ואם ההסבר שלו נשמע כאילו הוא נלקח מספר עזרה עצמית במיינדפולנס או טכניקה דומה – זה לא במקרה. בפסיכיאטריה מביטים היום לעבר פתרונות הוליסטיים יותר, "מתוך ההבנה שהפתרונות המוצעים רחוקים מלהיות מושלמים. אם נוכל לתת לאנשים כלים שיעזרו להם עם מצבי דחק ללא צורך בהתערבות חיצונית – אנחנו הראשונים שנשמח. לפחות רובנו".
גשר בין הגוף למיינד
הבודהיזם מלמד שעל מנת להשתחרר מהסבל יש ללכת בדרך שקשורה לאימון התודעה ולהתבוננות פנימה. גם הפסיכיאטרית וחוקרת המוח פורצת הדרך פרופ' תלמה הנדלר, שייסדה את מרכז סגול לחקר המוח באיכילוב מבקשת לעשות זאת – להתבונן פנימה אל הנעשה במוח ולהשתמש בממצאים לאבחון ולטיפול. הנדלר שואפת לבצע אינטגרציה בין חקר המוח לעולם הפסיכיאטריה, "כיוון שהפסיכיאטריה מאוד לא מחוברת לאיבר שאחראי לתופעות הלא תקינות שאנחנו רואים במצבים פסיכיאטרים כמו דיכאון, פסיכוזה או חרדה קשה".
הנדלר מצביעה על האמיגדלה, שהוא "אחד האזורים שמשפיעים על ההתמודדות שלנו עם סטרס וקשור לעיבוד של רגשות כמו פחד", כמושג מפתח. במעבדה שלה יש מכשור מיוחד שמתבסס על הדמיה מוחית ב-EEG ו-fMRI ומספק מדדים על הפעילות המתרחשת במוח, כשהמיקוד שלה הוא בפעילות שנראית באמיגדלה, שעובדת ביתר שאת בעת גירוי שלילי. "אם נדע לאבחן מצבים מוחיים לא תקינים – נוכל לשנות את זה כשנאמן אנשים לשנות את הפעילות המוחית שלהם".
פרופ' הנדלר (צילום: שלומי יוסף, דוברות איכילוב)
הידע שצברה הנדלר לאורך 20 שנות מחקר, כולל הקשר בין פעילות האמיגדלה לחרדה, הבהירו לה שאפשר להשפיע על המתרחש בתוך ראשו של אדם על ידי מתן גירוי באזור מסוים במוח ופידבק שמאפשר התניה. התוצאות הראשוניות של המחקר בנוירופידבק מעידות שאימונים מהסוג הזה משפרים את היכולת של אנשים להתמודד עם חרדה. "יש קושי אמיתי עם החברה המאוד דרשנית שלנו", היא אומרת. "הסטרס הוא מכנה משותף של הרבה מאוד בעיות שיש לאנשים – גם גופניות. אפשר להסביר 20% מהבעיות הגופניות על ידי המצב המנטלי".
זה נשמע כמו שיטות רוחניות שמדוברות היום. זה קשור למיינדפולנס, למשל?
"נכון, זה מתקשר למיינדפולנס, זה לא שונה בהרבה, רק מוכוון על ידי מדעי המוח. אני אומרת 'בוא ניקח את מה שאנחנו יודעים על המוח ונכניס אותו לחדר הטיפולי'. יש היום הפרדה – יש את חוקרי המוח ויש את הפסיכיאטרים, ואני משלבת בין שניהם".
איך מתאפשרת הגישה לאמיגדלה?
"המטפולים יכולים לעשות את זה גם בשיטות שהן מיינדפולנס מבחינתי, כל אחד מוצא שיטה שונה, לאו דווקא להתחבר לגוף – חלק בשיטה מנטלית יותר או קוגניטיבית יותר. אבל בלי שעשית את אימון הניורפידבק, אתה לא יודע מה מאפשר לך לשלוט באמיגדלה שלך".
אם המודל יפותח והמחקר ימשיך, נוכל להגיע למצב שבו אנשים לא יצטרכו תרופות?
"אני מאמינה ורוצה להאמין שנוכל להשתמש הרבה פחות בתרופות, ובצורה יותר מושכלת, כי נסתכל על מה שקורה במוח כשאתה נותן את התרופה – ולא נשלח את הבנאדם להיות עליה עשר שנים, כשאז קשה להוריד אותו ממנה. טיפול מוכוון פעילות מוח זאת המטרה. לתרופות יש מקום במקרים מסוימים, אני מאוד מאמינה בשילוב של טיפולים, אבל כרגע אנחנו מטפלים קצת על עיוור, אנחנו לא מכוונים את הטיפול לפי המצב המוחי של הבן אדם".
האמיגדלה היא רק דוגמה אחת, מסבירה הנדלר. התקווה היא שבעתיד יהיו מודלים נוספים שקושרים בין פעילות המוח לבעיות נפשיות. היתרון הגדול של הנוירופידבק הוא היכולת לספק אבחנה על מוח אינדיבידואלי ולא אבחנה כללית מתוך ספר האבחנות הפסיכיאטריות. "זה העתיד, לעשות את הגשר בין הגוף למיינד. אם נבין את זה בעולם הפסיכיטאריה – נוכל לעזור גם לרפואה הכללית", מציינת הנדלר, ומזכירה את ההתפתחות הטכנולוגית של השנים האחרונות, בעיקר בתחומי הביג דאטה והאינטליגנציה המלאכותית. מכשור חדש יאפשר לנו ללמוד את הנעשה במוח לאורך יממה או אפילו חודש ולא רק לפרקי זמן קצרים כפי שנעשה היום.
המכשור יאפשר לעולם הפסיכיאטריה לצאת מהסטגנציה בו הוא שרוי ולהעניק טיפול מיטיב יותר. "זה כמובן גם עניין של משאבים", אומרת הנדלר ונוגעת במנוע הכלכלי של עולם הרפואה. "חברות התרופות למשל, בגלל שלא הצליחו כל כך, הוציאו עצמן מהמשחק והפסיקו לפתח תרופות חדשות". התקווה היא שלוואקום שהותיר עולם הפרמקולוגיה ייכנסו אנשי הטכנולוגיה. "יש צורך גדל והולך", מסכמת הנדלר, "כי יש הרבה סבל, הרבה סבל בפסיכיאטריה. השילוב בין ההתקדמות המאוד גדולה במחשוב וטכנולוגיה וההבנה שהצטברה בנוגע למה קורה במוח ומתי – כששני אלה ייפגשו כמו שצריך – ואני מאמינה שזה יקרה בעשור הקרוב – מצבנו יהיה יותר טוב".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![וואלה לא יודעים, הכנסנו "קנאביס" ו"חרדות" לשאטרסטוק וזה מה יצא (צילום: שאטרסטוק)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/08/shutterstock_412165129-750x500.jpg "וואלה לא יודעים, הכנסנו "קנאביס" ו"חרדות" לשאטרסטוק וזה מה יצא (צילום: שאטרסטוק)")
